והמטורף הוא שאיש אינו זוכר את פֵידִיפִּידֶס / מולי
ללא שום צל של ספק, הדבר הכי מעצבן הוא כשזוכרים את מה עשית, אבל משום מה אף אחד לא זוכר שאתה הוא זה שעשה את המעשה הנהדר הזה! מילא אם זה תעלול נורא ואיום או דבר התעללות, במקרה כזה אתה תשמח, אבל תארו לכם שעשית שיא עולמי בל יאומן שכולם מכירים, ואף אחד לא יזכור שאתה הוא זה שהשיג את השיא הזה? מעצבן, לא?
כזה הוא סיפורו של פֵידִיפִּידֶס.
פֵידִיפִּידֶס? מי זה לעזאזל? ואיזה שם משונה זה? ולמה יש לו רק שם פרטי בלי שם משפחה? נו טוב, זה בטח כינוי.
לא, זה לא כינוי, פֵידִיפִּידֶס הוא שמו המלא של האיש שהיה – לא תאמינו – חייל בשירות חובה ומאחר והיה ספורטאי מצטיין, החליטו מפקדיו שהוא יתפקד בצבא בדיוק במה שהוא מצטיין (למה זה לא קורה בימינו?) וירוץ כל השירות. אני לא מדבר רק על להיות רץ מ"פ או רץ מג"ד, אני מדבר על רץ של אלוף פיקוד מינימום, על אחד שצריך לרוץ אפילו כמה שעות ברציפות כדי להעביר הודעות, אם כל שאר דרכי הקשר מנותקות.
נו טוב, אז כשהאויב, שהיה בזמנו המעצמה הגדולה ביותר בעולם, יצא (שוב) להתקפה על העיר של פֵידִיפִּידֶס, הצבא (וכן, גם פֵידִיפִּידֶס, כי אז ספורטאים מצטיינים היו קרביים לאללה) יצאו להגנה נגד כוחות האויב שהיו עדיפים.
משך ימים ניצבו שני הצבאות זה מול זה, עד שבשניים עשר לספטמבר החליט קאלימאכוס, המפקד העליון, שהגיע הזמן למתקפה ווואללה, הצבא של פֵידִיפִּידֶס ניצח, אבל קאלימאכוס נהרג.
היה ברור שמישהו צריך להודיע בבית שניצחו, כי התושבים חשבו לנטוש בכל רגע את העיר, ואפילו לשרוף אותה כדי שלא תיפול בידי האויב וממש היה דחוף להודיע להם על הניצחון כדי למנוע את שריפת העיר, אבל מה שממש ממש לא ברור הוא למה הוחלט שפֵידִיפִּידֶס יהיה זה שצריך לרוץ את כל הדרך חזרה ולהודיע על הניצחון. יכול להיות שהבלבול כתוצאה מזה שהמפקד הראשי נהרג גרם לכך שלא ישתמשו בדרכים יותר מהירות, מסורתיות והגיוניות להודיע על הניצחון, ויכול להיות שמאחר ופֵידִיפִּידֶס היה כפוף ישירות לקאלימאכוס וידע הרבה – רצו להיפטר ממנו. כל ספקולציה אפשרית פה.
האמת היא שזה גם לא היה הוגן, כי פֵידִיפִּידֶס חזר רק כמה ימים לפני ממשימה סודית של בקשת עזרה לצבא עירו וחזר ממנה בידיים ריקות, אז אולי גם זה עמד כנגדו, לא ברור, אבל מה שברור הוא שהוא היה אחרי משימה בה הוא רץ משך כמה ימים כמה מאות קילומטרים, שהיתה שוחקת כל אחד.
טוב, בכל מקרה, פֵידִיפִּידֶס קיבל עליו את המשימה לרוץ להודיע על הניצחון במלחמה והתחיל לרוץ. הוא רץ וכל הזמן מנקרת באחורי ראשו החרדה שהוא לא יספיק להודיע על הניצחון לפני שאנשי העיר ישרפו את העיר, כולל את ביתו שלו, כי מי באמת חשב שהם יצליחו לכסח את המעצמה העולמית?
אז לכן הוא רץ ללא הפסקה את כל המרחק משדה הקרב ועד אתונה, וכהגיע, הוא זעק "נֵניקָקָמֵן" שפירושו "ניצחנו" ו… מת במקום ממכת חום או עודף מאמץ.
וועדת החקירה לא רק שלא העמידה לדין את הממונים על פֵידִיפִּידֶס אלא אף שיבחה אותם, כשמנצחים – אתם יודעים – העם לא בדיוק מעוניין לדבר על פשלות. הם אמנם נתנו לפֵידִיפִּידֶס צל"ש, אבל כדי לחפות על הפשלה הם החליטו להתייחס מעתה והלאה לקרב עצמו ופחות למעשהו ההרואי של פֵידִיפִּידֶס.
וכך, אפילו אלפי שנים אחרי, כולם מכירים את הסיפור על קרב מרתון, בו היוונים ניצחו את המעצמה הפרסית ששלטה אז בחצי מהעולם הקדום, כולם גם מכירים את הסיפור של החייל שרץ כארבעים ושניים קילומטרים כדי להביא את הידיעה על הניצחון והתמוטט ומת מיד אחרי שמסר אותה, אבל איש, איש אינו זוכר את שמו של הרץ שהביא את הידיעה, איש אינו זוכר את שמו של…
מה אגיד לכם ומה אומר, ללא שום צל של ספק, הדבר הכי מעצבן הוא כשזוכרים את מה עשית, אבל משום מה אף אחד לא זוכר שאתה הוא זה שעשה את המעשה הנהדר הזה. אלפי שנים אחרי כולם זוכרים את שדה הקרב של מרתון, מאות אלפי רצים משתתפים כל שנה במרתון, והמטורף ביותר, המטורף ביותר ללא צל של ספק הוא שאיש אינו זוכר את שמו של פֵידִיפִּידֶס…
מנחם לס
23 אוק 2014 02:25:23מעניין ביותר!
היום זה כבר לא יקרה: ישנם יותר שמכירים את השם רוג'ר בניסטר מאלה שיודעים שהוא נודע בגלל ששבר את ה-4 דקות בריצת מייל!
ואת ה-100 נק' של צ'מברליין זוכרים באותה מידה – גם את ה-"100" וגם את השם "צ'מברליין".
חיים כ
23 אוק 2014 04:10:00mindblown +10
קמי
23 אוק 2014 06:44:37הוא היה צריך שם קליט יותר..
עגל
23 אוק 2014 06:50:49יופי של טור, מרענן. לא אמרת שהם נלחמו נגד הפרסים. מה שמוזר הוא שלא שלחו אותו עם סוס, אז הססים כבר היו בשימוש נרחב ואפילו הגמלים בויתו . . .
מולי
23 אוק 2014 07:57:43כן אמרתי לגבי הפרסים : "כולם מכירים את הסיפור על קרב מרתון, בו היוונים ניצחו את המעצמה הפרסית ששלטה אז בחצי מהעולם הקדום,"
וגם אני לא יודע לגבי הסוסים, ולכן הספקולציות שלי …
גיא
23 אוק 2014 09:05:57תיקון היסטורי קל –
כאשר הומצאה מחדש האולימפיאדה בעידן המודרני, המציאו את ריצת המרתון ע"ש קרב מרתון ו-25 המייל (40 ק"מ) שנדרש חיל הרגלים האתונאי לצעוד ממרתון לאתונה על מנת למנוע איגוף ימי של הפרסים ממרתון לחופי אתונה. ההופליטים האתונאים כיסו את המרחק בפחות מיממה, על ציודם הכבד ומנעו מהפרסים לבזוז את אתונה שנותרה ללא כח מגן משמעותי בעקבות ההערכות לקרב מרתון.
ההקבלה למסע ההופליטים ממרתון לאתונה הוא מסע כומתה מערד למצדה כאשר כל חייל סוחב מאג ואלונקה (לא קל היה להיות הופליט)
פידיפידס היה "רץ" אתונאי שנשלח לספרטה להזעיק סיוע כנגד הפלישה הפרסית. האגדה מספרת שפדיפידס הגיע לספרטה תוך פחות מיום, מרחק של 225 ק"מ.
הסיבה המשוערת שלא השתמשו בסוס לצורך העברת ההודעה היא השדרך ההררית המשובשת לא התאימה ללמעבר מהיר של פרש.
את ריצתו של פידיפידס חוגגים כיום בריצת ה"ספרטתלון", ריצה של 226 ק"מ מאתונה לספרטה. שיאן המסלול הוא יאניס קורוס שסיים את הריצה ב20 שעות ו-25 דקות.
מולי
23 אוק 2014 11:22:07לגבי המרחקים לא רציתי להרחיב במאמר עצמו כי זה סיפורו של פֵידִיפִּידֶס ולא סיפורה של הריצה, אבל הוועד האולימפי הבינלאומי מעריך בימינו את הדרך הקצרה ביותר משדה הקרב במרתון לאתונה ב-34.5 קילומטרים בלבד.
דרך ארוכה יותר בין שתי הערים, שאורכה 40 קילומטרים, נבחרה באולימפיאדת אתונה (1896) בתור מסלולו של המרתון האולימפי הראשון.
אורכה של ריצת המרתון לא נקבע מראש כי הושם דגש בעיקר על כך שכל הרצים יעברו את אותו המסלול וכך, בשבעת האולימפיאדות הראשונות היו שבעה אורכי מסלול שונים למרתון.
באולימפיאדת לונדון (1908) נקבע שהמרוץ יחל בטירת וינדזור (כדי שנכדי המלך יוכלו לצפות בזינוק מחלונות הארמון) ויסתיים באצטדיון האולימפי מרחק של 42.195 קילומטרים, מרחק שבשנת 1921 הוחלט על ידי התאחדות האתלטיקה הבינלאומית שיהיה המרחק הרשמי לריצות מרתון.
עגל
23 אוק 2014 12:24:21מעניין מאוד. לגבי הסיבה לא להשתמש בסוסים – נשמע כמו תירוץ שיתן לסיפור נופך מיתי. בכלל האמיתות ההיסטורית היא רק בגרעין, והסיפור שפידיפדס רץ ואז נפח את נשמתו הוא סיפור ספרותי, כמו חלקים בתנ"ך שלנו המהולל.
אגב 40 ק"מ לחייל מאומן זה לא נורא, קצת יותר מ-4 שעות בקצב 10 + כמה דקות שתיית מים, מי כמוך גיא יודע זאת 🙂
מצד אחד ישנה ירידה מערד למצדה, אבל מצד שני עם מאג ואלונקה, אני כבר לא יודע. מאג עם תוף אחד או כל התחמושת ?
גיא
23 אוק 2014 12:57:39ההופליט האתונאי היה רוקד ריקוד קל של שמחה ומדלג בקלילות את הדרך ממרתון לאתונה עם היה צריך לשאת את הציוד של חיילי חיל הרגלים של ימינו.
ההופליט היה חי"ר כבד Heavy infantry שלבש שריון עור משולב עם ברונזה ששקל 32 קילו. נשא מגן עץ עם צפוי ברונזה ששקל 7-8 קילו ובידו השנייה נשא כידון (הכידון האתונאי נקרא דורי) שיכל להגיע לאורך של 2.7 מטר. לגופו היה חגור חגורה שעלייה חרב ברונזה קצרה. לראשו חבש קסדה קאלסידיאנית ששקלה 5-6 קילו.
סה"כ סחב ההופליטי כמעט 60 קילו ציוד,
בקיצור – "כל הזין בהופליטי,
עד מתי נוב' 490 לפנה"ס,
יאניס נמאסליפוס"
גיא
23 אוק 2014 13:00:09ודרך אגב, עגל, כמאגיסט אומלל בצעירותי, לא מכיר מסע רק עם תוף אחד. עד היום כואב לי הגב…
עגל
23 אוק 2014 18:52:34אני לא מאמין שם היו נלחמים עם משקל כזה, ובטח שלא היו מנצחים. ככה הצלבנים הפסידו למוסלמים וככה המונגולים ניצחו את כולם.
כאח מאגיסט אל אח מאגיסט אני מביע אליך את תנחומי. גם לי היו כמה פשיטות שהלכתי עם 1400 כדור (!). חישוב של כל 40 כדור=ק"ג נותן לך 35 ק"ג, פלוס 11 ק"ג הנשק=46 ק"ג. ועכשיו תוסיף לזה נעליים, קסדה, מים, אפוד ושאר האביזרים באפוד ואתה עובר בקלות את ה-50 ק"ג.
אח, אילו היו ימים !
גיא
23 אוק 2014 19:47:18ההבדל בין האתונאים למונגולים הוא שהאתונאים לא היו כח התקפי – אתונה לא חיפשה להפוך לאמפריה ובכך טמון כוחם. צורת לחימתם של ההופליטים היא הערכות במבנה פאלנקס שמנצל את השריון להתגונן מחצים, המגנים צמודים אחד לשני והכידונים מופנים קדימה ועוצרים כוחות זריזים דוגמת פרשים קלים או רגלים קל. היות וההופליטים לא יצאו למסעות כיבוש, החסרון של הציוד הכבד פחות משמעותי.
לכן מסע 40 הק"מ ממרתון לאתונה כל כך מרשים.
בערך במאה השנייה לפני הספירה הוצאו ההופוליטים לגמלאות עקב עלייתה של האמפריה הרומית וצמיחתו של הלגיון הרומי כחיל הרגלים הדומיננטי בעולם העתיק.
להבדיל מההופליט האתונאי,הליגיונר הרומאי לבש שריון עור מחוזק, נשא מגן מלבני גבוהה (סקוטום) עשוי שכבות עץ ועור מחוזק ונלחם בחרב פלדה נורית קצרה (גלדיוס) וקטלנית.
(בערך כמו המעבר ממאג לנגב…)
כמו החירניק הישראלי, ההופליט לא הפסיד את הקרבות שאיימו על הישרדותה של אתונה, למרות התמודדות מול אימפריות שכוחן הצבאי היה גדול עשרות מונים מכוחם של האתונאים.
עגל
23 אוק 2014 20:15:42יפה מאוד, לימדת אותי עוד כמה דברים. אז עכשיו אני קולט מי היו "ההופליטים" האלה, לוחמי הפלאנקס. אבל הפלאנקס עבר מן העולם מאוד מהר. עוד לפני הרומאים, כבר בתקופת אלכסנדר מוקדון היוונים זנחו את הדבר הזה, שכנראה היה די פרימיטיבי, כמו שציינת עקב ניידות אפס. כנראה שזה היה באותה תקופה שבה הוכנסו הפילים לשימוש.
אבל למה, למען השם, בצה"ל נוקטים בגישה אתונאית ולאורך השנים, חרף מזעור כל האמצעים, ועדיין שמים על החייל את המשקל המקסימלי שהוא יכול לשאת ?!
Berch
23 אוק 2014 09:27:53פוסט מצויין.
לצערי עד סוף הפוסט כבר שכחתי איך קוראים לו 🙁
מעניין אם יש רחוב באתונה על שמו.
גם התיקון ההיסטורי של גיא היה מאד מעניין.
תודה
מולי
23 אוק 2014 17:25:47לכן שמו מופיע במילה האחרונה של הפוסט 🙂
המשגיח
23 אוק 2014 11:47:52מצוין. גם הפוסט וגם התגובות
גיא
23 אוק 2014 11:56:28הגירסה היהודית למסעו של פידיפידס –
מסעות בנימין השלישי:
https://www.youtube.com/watch?v=aKAvYLWF97U
יניב
23 אוק 2014 13:13:35נפלא
Yinon Yavor
23 אוק 2014 17:46:32תודה רבה, וברוך שלא עשני מאגיסט (או הופליטי, או שניהם)
אפלטון
23 אוק 2014 19:39:23פוסט מעולה ותגובות מצויינות.
מישהו יודע מה המרחק שהלכו העולים הראשונים מאתיופיה? נראה לי לוקחים את כולם בהליכה 😉
מנחם לס
23 אוק 2014 20:19:04וואווו…לא ידעתי שיש לנו גולשים כאלה. זה בכיף! צריך לאזן את המאזניים בגלל K-700…
מנחם לס
23 אוק 2014 20:20:12אני לוקח את המכונית מהבית עד תא הדואר (הדואר שלנו מגיע לתא גדול לכל הדיירים). מרחק? 120 מטר!