סקירת משחקי "יום חמישי הגדול " / דור בלוך

שלושה משחקים שלוש תבוסות, הפתעה אחת גדולה, ולילה שבו הפציעות שיחקו תפקיד, גודל הגוף שיחק תפקיד ואף יותר מכך גודל הלב.

כשצפיתי בבוזר ונואה טוחנים את הקו הקידמי של של ההיט, לא יכולתי שלא להיזכר במערכון הנפלא של אריק איינשטיין ומוני מושנוב שהוזכר לא מעט בשבועיים האחרונים:

"תראי, זה פאוור פורוורד, זה סיקס-סוון. הוא לא יכול שומרת על סנטר שהוא סבן-וואן, טו הנדרד אנד פיפטי פאונדס. הוא גדולה, הוא חזקה"

ברוקלין נטס (14-5) 83 – ניו יורק ניקס (13-4) 113:

במשפט: הניקס שיחקו על הכבוד אחרי ההשפלה מכרמלו ומהתקשורת, לברוקלין לא נשאר כבוד.

כשברניאני הטביע על הראש הנטס, והוסיף עוד סל ועבירה בשפגאט, וכרמלו אנת'וני צלף מכל טווח, ואמארה סטודמייר המושמץ נתן גג ענק על ג'ו ג'ונסון, הניקס הובילו בהפרש דו ספרתי לאורך רוב הרבע הראשון, והיה ברור שזה הערב שלהם.

במחצית השנייה היה זה שומפארט עם 5 מ-7 מהשלוש שהתחמם ושמר את הניקס במרחק בטוח לאורך כל הדרך.

שישה שחקנים הופיעו עם מספר נקודות דו ספרתי עבור הניקס, אמארה וטימי האורדוואי הבן מהפסל, הרצון של כרמלו בלט לא רק עם 19 נקודות באחוזים מעולים (8 מ-12 מהשדה) אלא גם ב-10 ריבאונדים, המוביל בקבוצתו.

הנטס נטולי פול פירס ודרון וויליאמס, לא סגרו את הקלעים של הניקס, לא נלחמו בהגנה ולא חסמו בהתקפה, וכך קל להיות מובסים 30 הפרש אפילו מול הניקס.

היחיד שהופיע בנטס היה ברוק לופס שמהווה נקודת אור בקבוצה האיומה הזאת עם 24 נקודות ו-9 ריבאונדים.

הניקס מנצחים ב-30 אחרי 9 הפסדים רצופים, ולראשונה העונה מנצחים יריבה מהבית שלהם (להזכירכם הבית האטלנטי האיום).

עם הניקס ימשיכו עם לחימה כמו הערב, הם עוד עשויים להשתחל למקום ה-8 במזרח החלש, ועל זה נאמר: be carefull with what you wish for.

ממפיס גריזליז (9-9) 81 – לוס אנג'לס קליפרס (7-13) 101:

תוצאה צפויה למדי, נכון שמדובר בקבוצות יחסית קרובות ברמתן בימים כתיקונם, ונכון שהמשחק נערך בטנסי, אבל הגריזליז בלי גאסול זה פשוט לא אותם דובים.

במחצית הראשון ממפיס עוד שמרו על ההובלה לאורך רוב הדרך עם יכולת מצויינת של קונלי ורנדולף עם 7 כל אחד ומשחק קבוצתי יפה של הגריזליז מול ההגנה המתקשה של הקליפרס. משחק נהדר של קונלי, קופוס ופונדקסטר לא הספיק לדובים בהמשך שסבלו ממשחק חלש להחריד של טיישון פרינס וג'ראד בייליס (2 מ-11 מהשדה ביחד).

ברבע השלישי הקליפרס העלו הילוך ויכולת מצויינת של פול ודיאנדרה ג'ורדן הובילה לריצה של 8-1, ומשם הקליפרס שהציגו הגנה חזקה במחצית השניה, והורידו את היריבה לראשונה העונה מתחת לרף ה-85 נקודות, המשיכו להגדיל את הפער עד הסיום.

הקליפרס נהנו מיכולת נהדרת של הספסל עם 15 לקרופורד וקוליסון ו-11 לג'יימסון, וכל זאת בארנס ורדיק. מי שלקחו את האחריות מ-3 היו ג'יימסון עם 3 מ-5 ובולוק עם 3 מ-3 והקליפרס ממשיכים להראות שיש להם מגוון של כלי נשק התקפיים, אם הקבוצה תצליח להפגין את האינטנסיביות ההגנתית שלה לאורך זמן הם בהחלט עשויים להתבסס במקום הרביעי במערב בו הם נמצאים כעת, בדרך לסידרת סיבוב ראשון מרתקת מול יוסטון ,דנבר או גולדן סטייט.

ממפיס ממשיכה להתרחק מהפלייאוף ובמערב התחרותי אין הרבה הזדמנויות לתקן למרות שאנחנו עדיין בשלב מוקדם של העונה הדובים מרוחקים כבר כמעט שני משחקים מהמקום ה-8.

ניצחון מספר 600 לדוק ריברס כמאמן, מזל טוב.

 

שיקאגו בולס (9-8) 107 – מיאמי היט (5-14) 87:

מה שבוודאי סומן כאחד מרגעי השיא של העונה בלוח המשדרים המקורי הפך למשחק בין הפייבוריטית לט'רי פיט, לבין קבוצה שנראתה בשבועות האחרונים שבורה לגמרי כתוצאה מפציעת הכוכב שלה ובספק רב לפלייאוף.

אי אפשר להפריז בתרומה של מסיבת העיתונאים של רוז בה הצהיר שהוא עשוי להספיק לחזור עד לפלייאוף. שימו לב לדירוגים במזרח, בו יש רק שתי קבוצות עם מאזן חיובי (!!!!) השתיים האלה הן אחת ליגה משל עצמן כרגע, אבל עם הניצחון הזה שיקאגו נמצאת כעת במקום ה-7 במזרח מרחק של חצי משחק בלבד מהמקום ה-3. אם הבולס יצליחו למצוא בעצמן את האנרגיות להגיע לפלייאוף ממקומות 3 עד 6, הם עשויים למצוא את עצמם שוב כקונטנדרים אם רוז אכן יחזור בריא לפלייאוף (סליחה נסחפתי).

לברון פתח את המשחק חזק ולקח את כל שיקאגו על הגב בדרך לסל ועבירה, וליתרון של מיאמי בדקות הראשונות אבל שם זה נגמר. למיאמי יש בעיית לב קשה בלי וייד ובעיה קשה מתחת לסלים כל עוד הפארסה של אודן לא מתקדמת לשום מקום.

הבולס שלטו באופן מוחלט מתחת לסלים, ג'ואקים נואה עם משחק מפלצתי של 17 נקודות ו-15 ריבאונדים, בוזר עם 27 נקודות ו-9 ריבאונדים וגם גיבסון ודנג עם 6 ו-5 ריבאונדים בהתאמה ניקו את הלוחות ולא השאירו להיט סיכוי אמיתי.

טוני סנל הפגין משחק אחראי, וקירק היינריך משחק כמחליפו של רוז בלי לנסות לעשות דברים שהוא לא יכול, ויש לא מעט דברים שהוא יכול לעשות.

ההיט בלי כריס אנדרסון פשוט נדרסו מתחת לסלים, ובלי וייד היה נראה שלקבוצה חסרה רוח לחימה, היחידים שתיפקדו היו לברון כמובן עם 21 ומייקל ביזלי שממשיך להיות ההפתעה החיובית של ההיט העונה עם 15 נקודות באחוזים טובים.

אם בעונה שעברה דובר רבות במהלך הריצה של ההיט על האופן החיובי שבו הם מתמודדים עם היעדרו של וייד, העונה מתחיל להתפתח סיפור שונה, ויהיה מעניין לראות כיצד ההיט יסתדרו בלי המנהיג שלהם, כמו גם איך הם מתכוונים לפתור את הבעיה שיש להם מתחת לסלים מול קבוצות עם קו קידמי מעובה כמו אינדיאנה, דטרויט או פורטלנד.

עוד שאלה שחייבת להישאל לגבי הבולס היא עד כמה יוכלו דנג בוזר ונואה למשוך בקצב של 35-45 דקות בממוצע למשחק, והאם פציעות לא ימשיכו להכביד על הבולס כל הדרך לפלייאוף.

 

לפוסט הזה יש 51 תגובות

  1. dor bloch

    6 דצמ 2013 02:20:17

    ויצאנו לדרך, הפתיחה הגרועה ביותר של שתי הקבוצות – ניקס 2-14, נטס 0-8 אז לפחות הן לא הקבוצות הגרועות בהיסטוריה של הפרנצ'ייז, בינתיים.

  3. dor bloch

    6 דצמ 2013 02:26:11

    הניקס קצת יותר חדים, מה שמפתיע זה שהשדרים מדברים על הקבוצות האלה כאילו הן בטוח יהיו בפלייאוף וזה רק עניין של מיקום וכמה הוא חשוב כדי לא לפגוש את מיאמי או אינדיאנה בהתחלה

    1. Mbk

      6 דצמ 2013 02:36:31

      זה לא הניקס , זה הנטס
      הם גרועים ,…..
      בריניאני משחק כאילו הוא קווין מקהיל
      אולי כדאי להעביר את הנטס לקווניס ? יהיה משחק מעניין מול הקינגס

  7. dor bloch

    6 דצמ 2013 02:34:54

    אם הסל הזה של ברניאני לא נחשב כל מטאטא יורה אני לא יודע מה כן, הוא זרק מחצי מרחק בערך בשפגאט ויצא עם סל ועבירה.

    הנטס לגמרי לא במשחק, קשה להאשים אותם עם כל הפציעות אבל בכל זאת

  14. מנחם לס

    6 דצמ 2013 03:55:59

    לא מסכים. קיד באמת לא עוזר הרבה, אבל המשחק בכללו טוב מאד.
    מלחמה אמיתית בין שתי הקבוצות, אחוזי קליעה טובים, ואילו שיחקו תמיד ככה הם לא היו תקועים עמוק בבוץ כפי שהם תקועים.

  24. k_700

    6 דצמ 2013 05:14:57

    איך מיאמי אוהבת את זה, לפתוח כל כך חרא.

    למה לעזאזל ספולסטרה לא פותח עם ביזלי?? למה במשחקים שוויד לא משחק ביזלי לא מקבל יותר דק' ובעיקר התמקדות בהתקפה.

    אלן לא צריך לפתוח באף מצב.

    מיאמי ינצחו בסוף אבל איך הם אוהבים לפתוח חרא ולרדוף.

  28. מנחם לס

    6 דצמ 2013 06:06:29

    אני לא אחזור לבלבל לך שום דבר; ממילא אתה לא מבין מה שאני כותב, ועוד פחות למה אני מתכוון.
    מיאמי קבוצה גמורה. פריוד. אני הולך לישון והם יכולים ללכת קיבינימאט: עייפיפם, גמורים, משחקים בלי חשק, וזה משחק בטי אן טי לכל האומה!
    איך הם לא מתביישים? שום מלחמה, שום דבר.

    אבל ללא קשר, שיקגו תנצח כל קבוצה מערבית ללא יוצא מין הכלל אם היא תעלה לגמר המזרח. זה לא רק אינדיאנה ומיאמי. זה גם שיקגו – בלי דרק רוז – שמסוגלת לנצח כל קבוצה, והיא עדיין פצועה גלם בנוסף לרוז.
    לא זכור לי מתי הלכתי לישון ב-11, במיוחד שמיאמי משחקת. אבל לא מגיע לה שאבזבז אפילו עשר דקות עליה.

    היא גמורה. קאפוט. זיכרו מה אני אומר לכם!

  31. שעייה

    6 דצמ 2013 07:32:30

    תענוג של משחק. מיאמי מושפלת. דרמונד, פקוביץ והיברט מחכים מאחורי הסיבוב. בוש והאסלם צריכים להכין את המשחה.

  32. אשך טמיר המקורי

    6 דצמ 2013 09:54:33

    לגבי מיאמי, זאת דעתי:

    זאת תמיד הייתה הקבוצה של וייד.
    הוא סחב אותם בפלייאוף בשלבים הקריטיים כשהביצים של המלכה צלצלו חצות. (00:00)
    הם תמיד הלכו וילכו רחוק ככל שהוא יביא אותם.

    בלי קשר לזה יש להם השנה את כל הבעיות הידועות שמטילות עליהם צל ענק. (בעיקר בעיה ענקית מול היריבות בפרונט-קורט)

    2. MG

      6 דצמ 2013 12:02:51

      ברור. זה היה וויד שעשה 45-15-5 עם הגב לקיר.
      זה היה וויד שקלע 5 נקודות מכריעות על רגל אחד מול דאלאס.
      זה היה וויד שקלע יותר מנקודה לדקה ברבע האחרון במשחקים 6 ו-7 בסדרת הגמר.
      מה שאני ממש אוהד בך זה שאתה לא נותן לעולם לעובדות לבלבל אותך. יש לך אג'נדה סדורה והמציאות לא רלוונטית.
      הידעת? לברון ג'ימס הוא השחקן עם ממוצע הנקודות הגבוה במשחקי הדחה בהיסטוריה של ה-NBA. כן, כן, אפילו יותר ממייקל ג'ורדן.

      עכשיו, אני מבין בדיוק מאיפה התסכול שלך מדיע. אתה אוהד לייקרס שרואה איך הכוכב שלו, שהוא בהחלט אחד הגדולים בדורו, מאבד בצעדי ענק את הבכורה לאחד מגדולי כל הזמנים וכואב לך שהאליל שלך לעולם לא יהיה שם. לעולם לא יתסכלו עליו כאחד מ-5, 3 אולי אפילו 2 הגדולים. כנראה שגם ל-10 רוב מי שלא אוהד לייקרס לא יכניס אותו.

      אבל סתם חרגתי, כי זה לא הדיון. הדיון הוא לקחת MVP של סדרת גמר שנתיים רצוף ולערער על הווינריות שלו.

      בקיצור, מאחל לך להתפכח יום אחד.

      שבת שלום.

      1. איל רדושקוביץ

        6 דצמ 2013 16:02:21

        אהלן.
        אתה מפספס את הנקודה.
        לברון אכן השחקן הכי טוב בעולם.
        תחזור לסדרת גמר ותגיד לי עם יד על הלב אם הם מנצחים יותר ממשחק אחד ללא וויד. הוא סחב את הקבוצה כל עוד לברון ישן. ומדובר על לעיתים דקות של שינה ולעיתים משחק שלם.
        אני טוען שס"א לא היו רחוקים חצי דקה מאליפות.
        הם היוהרחוקים ברך אחת תקינה של וייד.
        את האליפות הם הפסידו בכך שהם שחררו את סטפן גקסון לפני הפלייאוף.
        גקסון, על תקן ברוס בואן של שנות האליפות היה כבר דואג שהברך של וויד לא תשאר תקינה עד גיים 3.
        ההשלכה עך לברון ומכאן גם הכעס עליו, זה שהוא בחר לחבור לשחקן כמעט הכי טוב בעולם בזמנו.
        שבת שלום. איל

        1. MG

          6 דצמ 2013 17:47:36

          תגיד, ס"א מנצחים אפילו משחק אחד בלי דאנקן? אז זה אור שפרקר נחנק?
          כמה אליפויות ספרד וצ'מפיונס ברסה לוקחת ללא מסי? אז אינייסטה לוזר?
          די כבר עם הטענה המגוחכת הזו. ובלי לברון אתה חושב שמיאמי כן היתה מנצחת את כל המשחקים כי וויד היה משיג את אותם המספרים?

          לגבי הלחבור, אני מבין שאתה כועס על: צ'מברליין, ג'אבר ואוניל. סתם 3 מתוך 5 הסנטרים הכי גדולים של המשחק. שלושתם "חברו" לקבוצות טובות יותר. האם אתה טוען שיש עם זה בעיה. סלח לי, אבל אני חושב שזה טיעון ילדותי שכל מטרתו לגמד את ג'ימס (מעניין שהוא לא נשמע לפני כן לגבי אף שחקן). שחקנים במקומות אחרים שגדלו במועדון מסוים מגיל 9 עוזבים אותו לקבוצות מוצלחות יותר או סתם מקומות שהם מרגישים שיותר מתאימים להם. איזה מחוייבות יש לו לקליבלנד? אולי סתם היה בא לו לעבור מכפור לשמש? אולי סתם היה בא לו לשחק עם חברים טובים? אולי להגדיל הכנסות מפרסומות?
          עזוב, הסיבה בכלל לא רלוונטית. זה פשוט לא מוריד מהגדולה שלו ובטח שלא גורם לו להיות שחקן ש"נחנק" ברבעים האחרונים. מה הקשר בכלל?
          ותגיד, גאסול לא לחק עם עצמו כשקובי שיחק פחות טוב? ופיפן כשג'רדן? האם לא זו מהמות של קבוצה?

          לדעתי, כל ניסיון לטעון שהאליפויות האלה לא רשומות על שמו באותיות של קידוש לבנה נובעות מקנאה או מחוסר הבנת כדורסל.

          2. איל רדושקוביץ

            6 דצמ 2013 21:54:42

            מתן.
            לברון יותר חשוב מוויד. יותר טוב מכל אחר. ללא לברון מיאמי לא היתה מיאמי. ברור. אני מסכים.
            הנקודה שלי היא אחרת. כשלברון ישן בדקות/משחקים מסוימים בגמר ווויד היה אדיר. הגיע למשחק וקלע נקודות חשובות. הטענה שלי (שמן הסתם לא ניתן להוכיח אותה) היא שללא וויד מיאמי לא היתה מנצחת מעבר למשחק אחד. זה הכל. זה לא גורע מלברון וזה לא אומר שהוא לא legendary.
            לגבי הלקחת את הכשרון שלי לסאות ביץ – כן. זה מעצבן. וכן ייתכן שבאותם שנים גם הייתי מתעצבן על כל אותן 3 אגדות. הלייקרס תמיד היו המודל שלי לשנאה ספורטיבית בגלל הנטייה התמידית להחתים פרנצייז פליירס ולא לבנות מהיסודות.

  34. שלו

    6 דצמ 2013 13:19:29

    מישו מוכן לעזור לי? אני די חדש בכל ההתעניינות שלי בכדורסל ואני מנסה לפתוח חשבון בפנטזי ליג.. אני מצליח אבל כל פעם שאני סוגר את החלונית זה לא נשמר לי ואני צריך לפתוח חדש.. מה אני אמור לעשות??

  36. מנחם לס

    6 דצמ 2013 14:46:10

    דברי החכמה שלי לששי-שבת. תעכלו כי זה ב-ד-י-ו-ק מה שיקרה:
    1. מיאמי גמורה.
    2. כשטייסון צ'נדלר יחזור הניקס תחזור להיות קבוצה מאיימת.
    3. כשג'ימי בטלר חוזר, שיקגו ואינדיאנה תהיינה שוות (לפחות) לחזקות ביותר במערב, ועד סוף העונה דטרויט תתקרב אליהן מאד, והקאבס אף היא תתקרב.

    זה יהיה קרב סוף עונה בין מזרח:

    1. שיקגו
    2. אינדיאנה
    3. דטרויט
    4. מיאמי
    5. קליבלנד
    6. ניקס
    7. אטלנטה
    8.וושינגטון

    לבין מערב:
    1. OKC
    2. ס"א
    3. קליפרס
    4. פורטלנד
    5. גולדן סטייט
    6. יוסטון
    7. דאלאס
    8. ממפיס

    תעמיד אותן ראש בראש יהיה 4-4
    עד סוף העונה שליטת המערב תיפסק כי המערב בירידה והמזרח בעלייה.

    מציע לכם שתשמרו מסר זה כחתיכת זהב כי הוא-הוא הדבר שיתאמת בסוף העונה, ואשמח אם מישהו יעתיק וישמור, ויפרסם זאת אחרי הפלייאוף!
    .

  37. יוסי כהן

    6 דצמ 2013 14:52:45

    הזוי איך פיספסתי הפסד של מיאמי לא נורא יהיו עוד כאלה ואגב הלילה הוכח שוב עד כמה הם תלוים בפלאש ובקעקועיסט הלבן

כתיבת תגובה

סגירת תפריט