פרוייקט אגדות (30): קווין מקהייל / מנחם לס

פרוייקט אגדות (29): קווין מקהייל 

 

קווין מקהייל היה שליש מה-"BIG 3", הפרונטליין הטוב בתולדות הכדורסל, ששני שלישיו האחרים היו לארי בירד ורוברט פאריש. מקהייל הוא אחד השחקנים האנדרייטד ביותר בתולדות ה-נבא. בארקלי אמר: "הוא הטוב ביותר. הוא הקשה ביותר לשמירה. אני שונא לשחק נגדו – אטרייה עם זרועות של ענק ומרפקים חדים כסכינים".

  ================================================
יותר אירי ממייקל קולינס ושון פיין
================================================

הנשק הארסי ביותר של קווין מקהייל היה ג´אמפ בניתור אחורנית שהיה בלתי ניתן לעצירה או חסימה. התקווה היחידה של המגן עליו הייתה שהוא, פשוט, יחטיא. הוא היה 10´6 (2.11 מ´) עם מוטת זרועות של 5´7, אבל הוא תמיד האמין שמגזימים בחשיבות אורך הזרוע: "המקום היחיד בעולם בו זרוע ארוכה היא חשובה הוא בשולחן האוכל בפנימייה", הוא אומר בהומור המיוחד שלו. הוא היה רזה לכאורה, אך רזה חזק ביותר עם מרפקים חדים, מיקום מצויין, ואינטליגנציית משחק גבוהה. כיצד הגיע להיות אחד מאגדות הגדולות של הנבא?

הוא נולד ב-1957 במיניאפוליס, שיחק תיכון בעיירה קטנה בתוך "חגורת הקרח" של מינסוטה (וכן שיחק הוקי-קרח עד שהתחיל לצמוח לשמים; "עדיין המשחק האהוב עלי ביותר" הוא אומר עד היום), שיחק באוניברסיטת מינסוטה, והיום הוא המנכ"ל וחצי נשיא של מינסוטה  טימברוולבס. מיניאפוליס היא עיר מעורבת עם צפון אירופאים (הרבה צאצאי הויקינגס) ואירים. מאחר ואף-פעם לא הייתה "מאפיה שבדית" או "מאפיה נורווגית", המאפיה האירית פרחה שם, והעיר הייתה תמיד מעוז התמיכה (יחד עם ניו-יורק ובוסטון) של ה-IRA באירלנד תחת מנהיגיה מייקל קולינס ושון פיין. לקווין מקהייל פרצוף אירי טיפוסי. הצבע הירוק – אירלנד – תמיד היה צבעו. הוא היה לוחם חריף ולא וותרן, עקשן כמו קולינס ופיין. בתיכון שלו, היבינג-היי, אתה משחק הוקי-קרח או שאתה "יורם" ללא תקנה. אבל קווין היה 1.80 כבר בכתה ט´ ולא הפסיק לצמוח. עד אז היה שחקן הוקי-קרח לא רע, אך "פרשתי בזמן, לפני שאיבדתי את השיניים הקדמיות כמו כל חברי בתיכון". בתיכון הוא פרח, ניבחר ל-"מיסטר בסקטבול" של מינסוטה, והגיע עם בית ספרו "היבינג היי" עד לגמר אליפות התיכוניים של המדינה.

באוניברסיטת מינסוטה (שבחר מתוך 60 הצעות למלגה) הוא המשיך לשפר את משחקו במשבצת 4 כשהוא כמעט אף-פעם לא נמצא רחוק משני מטרים מהסל כשהוא תמיד זוכר מה שאמר לו מאמנו בתיכון: "סל גארבג´ וסל מפליא בניתור עם דאנק שווים אותו דבר – 2 נקודות!". הוא סיים קריירה של 4 שנים שם עם 15.2 נק´ ממוצע עם 8.5 קרשים.

 

 

=================================================
קריירת נבא נפלאה
=================================================

כאחד משלושת שחקני הפרונט-ליין הטובים בהיסטוריה, הוא הגיע עם הסלטיקס לחמישה גמרים, כשהם אלופים ב-1981, 1984, ו-1986. שיחק ב-7 אול-סטארים, הוביל את הליגה בדיוק קליעה ב-1987 ו-1988 (60.4%). ניבחר לאול-דיפנס טים 6 פעמים, ול-"שחקן ה-6 של הליגה ב-1984. בעונת 1986-1987 הוא ניבחר ל-"חמישיית הליגה". ב-12 עונות משחק הוא הגיע לממוצע של 17.9 נק´ למשחק (ואל תשכחו שלצידו שיחק לארי בירד!) באחוז נפלא של 55.4%. הוא גם היה ריבאונדר טוב (7.3 ריב´ לקריירה), אבל האסיסטים שלו? שלא נדע (1.7 למשחק). לכן דני איינג´ נתן לו את הכינוי BLACK HOLE כי כמו ל-"חור השחור" בשמיים, מה שניכנס אליו אף פעם לא יוצא החוצה!

ב-1980 לסלטיקס הייתה בחירת דראפט ראשונה. אך בטרייד שעשו עוד לפני הדראפט – ועד היום נחשב לאחד הטובים או הגרועים בהיסטוריה – תלוי מאיזה צד אתה מסתכל – רד אורבך נתן את הבחירה הראשונה בדראפט, ועוד בחירת סיבוב ראשון לגולדן-סטייט, עבור רוברט פאריש ובחירת הווריורס שהייתה בחירה שלישית. רד הממזר שם עין על מקהייל וידע שאיש לו ייקח אותו ראשון או שני. למעשה אולי אפילו עשירי לא היו בוחרים אותו, עד כדי כך לא ידוע הוא היה. אוקיי, הוא היה ´אול ביג 10´, אבל מי מסתכל על מין אירי גבוה וגמלוני ממשטחי הקרח העצומים במדינת 10,000 האגמים?

לכן ההפתעה הייתה כה גדולה כשהוא לחם על חוזה גבוה ל-3 שנים "ואם לא, איטליה היא מקום לא רע להופס". זה שיצא מדעתו יותר מכולם היה רד אורבך, מאמנה והבוס הכל יכול של הסלטיקס: "חשבתי שהבאתי הנה איזה קאונטרי-בוי מהקרח של מינסוטה, ותראו מה יש לי עכשיו בידי! מין איש כספים יוקרתי הרוצה לרושש אותנו, הסלטיקס!"?

הוא הכניע את הסלטיקס הגדולה שנתנה לו מה שדרש. הוא היה בפרונט-ליין עם לארי בירד וסדריק "איש התירס" מקסוול. הוא ניבחר לרוקי העונה, והסלטיקס סיימה עם הרקורד הטוב בנבא. בפלייאוף של אותה עונה הסלטיקס פיגרה 3-1 נגד הסיקסרס, וחזרה בגבורה למשחק השישי בפילדלפיה, שקווין ניצח בשניות האחרונות עם חסימה על אנדרו טוני, וריבאונד אדיר ממש לפני הבאזר. הסלטיקס ניצחו את השביעי. בסדרת הגמר הסלטיקס ניצחה את יוסטון בששה משחקים לאליפות ה-14 שלה.

================================================
לא היה חסר הרבה שיהיה ניקסי!
================================================

בשתי העונות הבאות הסלטיקס לא הצליחה להגיע לגמר. בסיום עונת 1982-1983 החוזה של מקהייל ניגמר, והניקס החליטו שהם הולכים עליו בגדול. הם הציעו לו חוזה שהסלטיקס לא יכלו להתחרות איתו, אז הממזר הזה אורבך החליט שהוא הורס את הניקס ע"י שיחתים את שלושת הפרי אייג´נטס של הניקס. אני זוכר את "מלחמת הבנקים" טוב-טוב. יום אחד "מקהייל משחק בניקס", ויום שני "הסלטיקס הורסת את הניקס".

רד אורבך היה אויב חזק ופיקח מדי, והניקס החליטו לוותר על מקהייל, בתנאי שאורבך לא ייגע בפרי אייג´נטס שלהם. הסלטיקס נאלצו לשלם ל-"קאונטרי-בוי" שאורבך חשב פעם שהוא תמים ונאיבי מיליון דולר, שאז הייתה המשכורת השלישית בגובהה בנבא. עכשיו הוא זוכה פעמיים רצופות בתואר "השחקן השישי", ויובי בראון, אולי מומחה הכדורסל מס´ 1 בנבא אומר עליו: מקהייל הוא שחקן ה-LOW-POST הקשה ביותר לשמירה בליגה. זה בגלל הג´אמפ אחורנית שלו, מהירותו הרבה, יכולתו להטעות יריב כאילו הוא עולה לג´אמפ ואז לקלוע ברכות מתחת ידיו של השומר. ומה שעושה ממנו אפילו יותר מסוכן היא העובדה שככל שהמשחק צמוד יותר, אחוז קליעתו עולה!".

בעונה הבאה הסלטיקס ניצחה את בניקס בשבעה משחקים. הייתה לי זאת הפעם הראשונה לחזות בכל משחקי הגמר של אליפות הנבא (הפעם השנייה הייתה כשהניקס הפסידה בשבעה משחקים ליוסטון). ברנרד קינג מהניקס היה בלתי ניתן לעצירה. הסלטיקס ניצחו בגמר את הלייקרס. המשחק החמישי ייזכר בגלל החניקה והזריקה של קורט רמביס לפרקט ע"י מקהייל, פאול שניקה את שני הספסלים לקרב אגרופים חמוד וקל, שאז היה כלום, אבל היום דיוויד סטרן היה מקבל ממנו חרארה. הסלטיקס זכו באליפותם ה-15.

ב-1985 בא מאמן חדש (קייסי ג´ונס) ושחקן חדש – דניס ג´ונסון. סדריק ניפצע ומקהייל עלה בחמישייה. כבר במשחקו הראשון בחמישייה הוא קלע 56 נק´ נגד דטרויט, שיא סלטיקי חדש. השיא החזיק מעמד 9 ימים עד שלארי בירד קלע 60 נגד ההוקס. הסלטיקס הפסידה את סידרת הגמר ללייקרס כשמקהייל מוביל את הסלטיקס עם 26.9 נק´ ו-10.7 ריב´ לסדרה.

 

 

=================================================
הסוויט 16
=================================================

הסלטיקס של 1985-1986 שסיימה את העונה עם רקורד של 67-15 עם דני איינג´, דניס ג´ונסון, לארי בירד, קווין מקהייל, ורוברט פאריש נחשבת ע"י רבים לקבוצה הטובה אי-פעם. היא זכתה באליפות ה-16 שלה כשקווין קולע 25.8 נק´ בממוצע בדיוק של 60.4% (עם 83.6% מהפאול) עם 9.9 ריבאונדים. למרות עונתו הנפלאה של מקהייל, בירד אמר עליו בסיום הפלייאוף שהוא אוהב לשחק עם מקהייל "למרות שיש לו רק שלוש מהירויות: לאט. עצור. וחכה רגע". אבל הוא שכח לציין שזאת מהירות הריצה שלו. מהירות זרועותיו מתחת הסל הייתה יחידה במינה. כשמקהייל נשאל איך זה שפתאום הפך כוכב קליעות, הוא ענה: "ציפורים עפות, הדשא צומח, הגלים מתנגשים בחול, ואני קולע נקודות". ואז הוסיף: "אני יודע שאני לא עקבי כמו לארי כי אני כמו לוויתן; רק לפעמים אני צף מהמים!"

דני איינג´ כינה את מקהייל "THE BLACK HOLE" והסביר, "כמו הבלק הול, מה שאתה זורק לשם, אף פעם לא מגיע חזרה", כי מקהייל לא היה ידוע כמחפש אסיסטים. "שהקטנים יתנו אסיסטים, לא אנחנו תחת הסל". באפריל 3, 1988, הוא חילק 10 אסיסטים לראשונה בקריירה, ועשה את הטריפל-דאבל הראשון שלו.

עוד תכונה ידועה של מקהייל הייתה שנאתו להתאמן. לארי בירד אמר עליו פעם ש-"מקהייל מגיע לאימונים באותה חדווה והתלהבות כמו מיס העולם שצריכה לשטוף רצפות". אך עצלותו באימון הפכה למלחמת חורמה על הפארקט. הוא היה אחד הלוחמים הגדולים ביותר תחת הסל, כשלפעמים אני זוכר רוק היוצא מפיו מרוב התלהבות ויצר מלחמה.

=================================================
תחילת הסוף
=================================================

עונת 1988-1989 הייתה הראשונה בא ניפצע לארי בירד בגבו, ועל אף שעדיין הצליח לשחק בנבחרת ה-´דרים-טים´ ב-1989 הייתה עונת הברבור שלו. עונה אח"כ גם מקהייל ניפצע. הגיע מאמן חדש, ג´ימי רוג´רס, וללא בירד הוא הצליח להביא את הסלטיקס לפלייאוף כשרג´י לואיס מנסה למלא את מקום לארי בירד.

לארי "סוחב" את גבו בעונת 1991-1992 כשבקבוצה משחקים לואיס, די בראון,קווין גמבל, בריאן שואו, ושלושת הזקנים בפרונט-ליין. היה זה באותה עונה כשמקהייל סיפר לנו העיתונאים שפאריש ובירד כבר כל כך זקנים שהם לא מעיזים לקנות יותר בננות ירוקות.

במשחק הפלייאוף הראשון נגד שרלוט בעונת 1992-1993, רג´י לואיס נפח נשמתו על הפארקט. היה זה שוק אדיר. מקהייל לקח את כל המעמסה על גבו, קלע 19.6 בממוצע ב-58% דיוק – כולל 30 נק´ עם 10 ריב´ במשחק השני – אך ללא לארי בירד הסלטיקס הפסידה לשרלוט בארבעה משחקים. מקהייל, כדרכו מפתיע ובלתי ניתן לניחוש, ניגש בסוף המשחק לשולחן המזכירות היכן שכמה עיתונאים התאספו לראיינו ואמר: "זהו. אני פורש. ראיתם אותי במשחק האחרון".

 

=================================================
הקריירה השנייה של מקהייל
=================================================

מיד עם פרישתו הטימברוולבס שכרו אותו כאנליסט טלוויזיה, אך עוד באותה עונה (1994) בעל הקבוצה גלן טיילור שכר אותו להיות עוזר מנג´ר, ובעונה אח"כ כשהמנג´ר ג´ק מקלוסקי עזב (או פוטר?), מקהייל נעשה המנג´ר של הקבוצה. צעדו הראשון היה לשכור את חבר קבוצתו מאוניברסיטת מינסוטה – פיליפ סאונדרס – להיות מאמן הקבוצה. צעדו השני אח"כ היה לקחת בדראפט בבחירה החמישית שחקן בשם קווין גארנט, שעם השנים הפך להיות אחד משחקני בנבא הטובים ביותר.

צעדו השלישי היה דיל סודי עם ג´ו סמית´ לפני עונת 1998-1999 שהיה בו אלמנטים לא חוקיים של גג השכר. הסידור היה שמקהייל לוקח אותו לעונה אחת עם משכורת נמוכה עם הבטחה שאח"כ תבואנה שלוש שנות עושר גדול. מה שהוא עשה היה לתת לסמית´ שלושה חוזים בני שנה אחת – דבר לא לגלי – במקום חוזה לשלוש שנים. בדרך זאת הוא חשב לעקוף את חוק גג השכר של הנבא. אך מהר מאד הוא למד שיותר קל לעקוף שומר תחת הסל מאשר את דיוויד סטרן.

דבר "שלושת חוזי השנה" התגלה לליגה רק בשנת 2000. העונש היה חמור: סטרן ביטל את החוזה השלישי לשנה אחת, ובכך עשה מג´ו סמית´ פרי אייג´נט. בנוסף, העונש הבא היה מכת מוות: סטרן ביטל שלושה מ-5 בחירות הדראפט הראשונות של הוולבס בשנים שתבאנה.

 

 

 

כמה טוב הוא מקהייל כמנג´ר?
בקשתי עזרת קוראים בנושא זה, אך רק שרון סולומון הסכים לתרום. הנה דבריו של עורך האתר שלנו:

=================================================
קווין מקהייל הוא מנהל גרוע. מדוע?
– שרון סולומון
=================================================

* הטרייד של מאיו בקווין לאב. לאב זה בס"ה שחקן חביב שהגיע על חשבון שחקן מעולה בדמות מאיו. בגדול הוא רק יזיק!
* סאגת ג´ו סמית. כל מילה מיותרת
* ניהול כושל של המצב עם מרבורי. הצמד מרבורי – גארנט היה טוב מאד אך מרבורי שוחרר
* הקרדיט המופרז שפליפ סאונדרס קיבל. לא מחזיקים מאמן כושל כל כך הרבה זמן
* ניסיונות כושלים עם שחקנים כושלים כריקי דייויס, מארקו יאריץ', וקנדי-מן
* בחירת ברנדון רוי בדראפט והחלפתו בברנדון פוי. פוי שחקן חביב אבל לא ברמה של רוי.
* חוסר יכולת לבנות קבוצה סביב הכרטיסן, למרות עונות לא רעות עם קאסל וספריי הקשישים.
* הוא היה שחקן נפלא אבל הוא מנהל כושל!

=================================================
מדוע קווין מקהייל מנג´ר מצויין
– מנחם לס
=================================================

עכשיו אני אסביר מדוע לדעתי מקהייל הוא מנג´ר מצויין (שניבחר לפני כמה שבועות ע"י מגזין ´פורבס´ למנג´ר מס´ 1 לא רק בכדורסל, אלא בכל הספורט המקצועני האמריקאי) למרות כמה שגיאות שעשה.
נתחיל בשגיאות:
* הטרייד של ריי אלן בסטפן מרבורי
* טרייד של הזכות לבחור ברנדון רוי עבור רנדי פוי
* בחירת ר.מקנטס לפני ד.גרנג´ר.
* הסיפור עם ג´ו סמית´ היה פאשלה איומה שעלתה לוולבס ביוקר.

אבל כל זה היה בעבר. השמועות על הפאשלות של מקהייל היו בעיקר מפי העיתונאים המקומיים של מיניאפוליס שמזמן איבדו תקווה במקהייל כשהם בטוחים שמה שלא יעשה – ייגמר ברע. אבל הנה מדוע אני מסיק שהוא מנג´ר מצויין:

* לדעתי הטרייד של או.ג´יי מאיו בקווין לאב יוכיח את עצמו כצעד מצויין. זה לא לוקח מאומה מיכולתו של מאיו, אך אני מאמין שקווין לאב יהפוך תוך כדי זמן קצר להיות ה-"קווין מקהייל של הוולבס".
* המהלך הגאוני של הויתור על גארנט. מקהייל ידי שיש לו אול-סטאר עתידי גדול עם אל ג´פרסון. עם קווין גארנט הוולבס לא הגיעו לשום דבר משמעותי, ולא הייתה סיבה בעולם לחשוב שעם גארנט מבוגר אפילו יותר, משהו ישתנה. גארנט, האלוף עם הסלטיקס, הוא אלוף בגלל שהוא הועבר לסיטואציה מתאימה. בוולבס הוא היה מסיים עוד מין הפסד בסיבוב הראשון בפלייאוף.
* מה קיבל מקהייל עבור גארנט שעבור הוולבס היה "גמור"? ראשית את אל ג´פרסון (השוו את גילו לגיל של גארנט!). כל המוסיף גורע. בנוסף, ריאן גומז, ת´יאו רטליף (שמאז עשו עליו טרייד), סבסטיאן טלפייר, רודני קרי, בחירת דראפט ראשונה של הסלטיקס ב-2009, בחירת דראפט ראשונה על הטרייד של וולי שצ´רביאק, וקש. הרבה קש.
* הוא ניפטר מחוזה מובטח של 21 מיליון דולר לשלוש השנים הבאות עבור מרקו יאריץ´ שלא עשה עבורם מאומה!
* הוא הביא את מייק מילר הצלף, שהיה ´רוקי העונה´ לפני שירד ברמתו, אך בעונה שעברה הוא שוב פרח והוא יהיה אבן יסוד חשובה בלידה מחדש של הוולבס. דבר אחד שהוא ימנע זה ´דאבל-טים´ על אל ג´פרסון בדרכו להיות אחד מהסופר-סטארים הגדולים בליגה.
* מאיו שחקן נפלא יהיה, אבל הוא משחק באותה משבצת פחות או יותר של מילר, קורי ברואר, רנדי פוי, ומקנטס. הוולבס צריכים אותו פחות מאשר את לאב.
* יש לו את קווין לאב, שיהיה בראד מילר הבא תוך עונה או שתיים.

לוולבס תהיה קבוצה מצויינת לשנים הבאות מתוך הסגל שקווין מקהייל הצליח לאסוף: קלווין בות´, קורי ברואר, בריאן קרדינל, רודני קרי, ג´ייסון קולינס, מייקל דוליאק, רנדי פוי, ריאו גומז, אל ג´פרסון, קווין לאב, מרק מדסן, רשאר מקנטס, מייק מילר, ניקולה פקוביץ´, כריס ריצ´רד, קרייג סמית´, קירק סניידר, וסבסטיאן טלפייר.

 

=================================================
תוצאות אתגר השבוע שעבר (שבמקרה היה "אתגר אחים", ב-CO-INCIDENT באותו שבוע של מאמרו של יאיר זעפרני, ולא דברנו על זה למפרע!)
=================================================

לא חלמתי בחלומותיי הפרועים ביותר שישנם כל כך הרבה אחים בהווה ובעבר של הנבא. זיו שהם, שניחש 12 מהם, החליט א-ח-ר-י בחירותיו ללכת לגוגל, ומשם שלף את הרשימה הבאה (אחרים שניחשו לפחות 10 היו יואב, משה אלישע, ונתנאל):

וילי ושנדון אנדרסון
ברנט, ג´ון, ודרו ברי
צ´ארלס ודאדלי בראדלי
התאומים גומז
בראד ומיקי דייויס
ג´ון וליאון דאגלאס
דרק וושינגטון פישר
בוב ודיק פיצג´רלד
ג´ורג´ ודריק גרווין
גלן וגראנט גונדרזיק
הארווי והוראס גראנט
אל ומאט גוקאס
צ´ארלס, קלדוול, מייג´ור, וויל ג´ונס
ניק וסטיב ג´ונס
אלברט וברנרד קינג
רון וראסל לי
רודני וסקוטר מקריי
אל ודיק מגווייר
ביל וגארי מלקיוני
אד וג´ורג´ מיקאן
קלווין וקני נאט
אאודי וסילבסטר נוריס
אד וצ´ארלס או´באנון
באד וראלף אוגדן
דון ומאק אוטן
ג´ים וג´ון פקסון
ג´ורג´ והנרי פרסי
צ´אק ווסלי פרסון
ברנט ומרק פרייס
ג´ים ומייק פרייס
קני ופיל רולינס
קמפי, פרנק, וולטר ראסל
סטיב ותום שפלר
יוג´ין ופרביס שורט
קוני וג´וני סימונס
מייק ווילי סוג´ורנר
סם ותום סטיץ
דארל וצ´ארלס תומאס
ג´ורג´ וג´ון טראפ
דיק ותום ואן-ארסדייל
ג´יי וסם וינסנט
מייקל ומורטון וויילי
דומיניק וג´ראלד וילקינס
גאס וריי ויליאמס

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. תקראו את הנקודה הראשונה בתוספת של שרון סולומון (בעל האתר לשעבר) על "למה מקהייל היה מנהל קבוצה גרוע"…
    תמותו מצחוק!

  2. מנחם, תענוג כרגיל, ואפילו יותר מהרגיל.
    השריקה של רמביס לפרקט והזינוק שלו חזרה עפ מקהיייל. היא תמצית ההבדל בין אז להיום. כמה אני מתגעגע למכות על המגרש! ץ

    אבל מנחם, תעשה טובה, תתקן את המינסוטה טריילבלייזרס בפסקה השנייה. זה צורב בעין

  3. אחלה של טור , תודה רבה דוק לס
    את המשחקים שלו אני עוד קצת זוכר , באמת שחקן אדיר וראוי לרשימה.
    נ.ב. ההערה על מאוי מול לאב באמת נראית לא טוב במבחן הזמן…

  4. כאוהב הביטלס תמיד נהניתי מהעובדה שהוא נראה כמו פול מקרטני על קביים…
    מקהייל היה אחד האהובים עלי בחמישייה של בוסטון ההיא. משהו במראה שלו וצורת המשחק.
    תודה מנחם, יום טוב!

  5. אחד השחקנים הגדולים
    אנדררייטד . אחרי בירד הצלע החזקה בטריו
    אין היום שחקנים שקולעים מחצי מרחק כמוהו , אחוזי הקליעה שלו פנומנלים

  6. מומי שונא את קווין מק'הייל
    פעם אחת הוא הוריד את קורט רמביס לפארקט במהלך מה – WWF
    מק'הייל מגדול שונאי לייקרס , ממש עמלק
    הוא סירב להעביר את גארנט ללייקרס בזמנו
    שיחנק עם דוויט הווארד

  7. אני לא ממש יודע אם מקהייל מאמן גדול אבל עובדתית בעונה שעברה יוסטון הייתה הקבוצה הכי שיטתית בליגה

  8. הדברים עליו ברשימותיי:

    עוד וינר גדול בסדרת הווינרים של הסלטיקס שהיה חלק מהסלטיקס של בירד כשהגיג יחד עם פאריש ב-81' ושלושתם הרכיבו את הקו הקדמי הטוב בכל הזמנים. בעל יכולת התקפית מעולה והגנה משובחת כשהוא שומר היטב לא פעם על סמול-פורוורדים ועל גארדים, ועם יכולת חסימה טובה מאוד. נקודות החולשה שלו הן יכולת החטיפה ויכולת המסירה, אך עם יכולת קליעה כמו שלו והתעלותו ברגעים החשובים, לא היה צריך כ"כ למסור. בארקלי אמר עליו שמקהייל הוא "שתי הנקודות הבטוחות ביותר במשחק" ושהוא השחקן "הקשה ביותר לשמירה". לצד שלושת הגדולים שיחקו בתחילת שנות ה-80 הרכז ארצ'יבלד, הקלעי ג'ראלד הנדרסון, סדריק מקסוול שהיה הפאוור הפותח כשמקהייל בתחילת דרכו היה השחקן השישי, וכן שותפו כמחליפים חשובים הקלעי כריסטופר ג'וסף פורד, הסמול-פורוורד מייקל לאון ('מ"ל') קר, הסנטר פרדריק רוברט ("ריקי") רובי ושחקן החוץ טרי טוֶורוד. בוסטון הסלטיקס של עונת 85/6' היא מהשורה הראשונה של הקבוצות הטובות בכל הזמנים כשבקו האחורי הרכז דניס ג'ונסון והקלעי דני איינג' בחמישייה הפותחת לצד "השלושה הגדולים" בירד-מקהייל-פאריש, כשמהספסל עלו בעיקר השחקן השישי הסנטר ביל וולטון, הרכז ג'רי לי סיצ'ינג והסמול-פורוורד סקוט וודמן, ובנוסף ארבעה שחקנים נוספים ששיחקו בין 9.9-7.3 דק' (שחקן נוסף שיחק שישה מש' בלבד בעונה הסדירה ולא שיחק בפלייאוף) בעונה הסדירה וביניהם דייוויד ת'רדקיל ששיחק בארץ במדי הפועל ת"א שהייתה פעם קבוצה מהצמרת הגבוהה בכדורסל הישראלי ששותף כסמול-פורוורד, ובנוסף שותפו הרכז [ג'יימס] סמואל וינסנט, הקלעי ריצ'ארד ("ריק") [פטרסון] קרליסל והסנטר גרגורי פוּלר קַיט.
    17.9 נק' ב-55.4% מהשדה ו-79.8% מהקו), 7.4 רי', 1.7 אס', 1.7 חס' ו-1.9 אי' ב-31 דק' למשחק בעונה הסדירה; 18.8 נק' ב-56.1% מהשדה ו-78.8% מהקו), 7.4 רי', 1.6 אס', 1.7 חס' ו-1.9 אי' ב-33.4 דק' למשחק בפלייאוף.

  9. שחקן הלואו פוסט הכי מוכשר בהסטוריה, ואחד מעשרת הגדולים אי פעם בעמדה – אולי אפילו מתקרב ל משת הגדולים בתפקידו אי פעם.

    אף אחד לא משתווה ליעילות של קארים בפוסט, אבל מבחינת הגיוון, מקהייל בליגה אחרת.

    היחידי שיכול לטעון שעולה עליו היה האקים, אבל להאקים היתה גם אתלטיות על שמקהייל לא זכה להנות ממנה, ולכן אני נותן לו את היתרון מבחינת הכישרון בפוסט.

    חוויה לראות אותו פועל שם, ומה שהרבה אנשים שוכחים לגביו זה שהוא היה גם שחקן הגנה נפלא.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט