הדולפינס לקחו את הטואה בול הראשון, הוויקינגס נקמו באיגלס, ווטסון הימם את ארוואו-הד ועוד/סיכום המחזור השישי ב-NFL

הדולפינס לקחו את הטואה בול הראשון, הוויקינגס נקמו באיגלס, ווטסון הימם את ארוואו-הד ועוד/סיכום המחזור השישי ב-NFL

ראשית כל, אני מעוניין בהבעת התנצלות לכל קוראי המדור, בשל תקלה בהעלאת פוסט הפריוויו, לא הספקנו לפרסמו בזמן. כעורך כרגע, אני לוקח אחריות מלאה ומבטיח בלב שלם שדבר כזה לא יקרה יותר.

כעת, לסיכום המחזור:

מאת צוות הופס פוטבול: עידו רבינוביץ, יניב שושני, יאן מלניקוב

קרוליינה פנת'רס (2-4) 37 – טמפה ביי באקנירס (4-2) 26

המשחק שפתח את משחקי יום ראשון וששוחק בלונדון, גילה לי ולמיליוני צופים בעולם חוק נסתר בחוקת הפוטבול, חוק שמיושם לעיתים נדירות ביותר. לאחר בעיטת הרחקה, ובאם התופס הכריז על fair catch, יכולה הקבוצה שתפסה את הכדור לבצע ניסיון לשער שדה, וליריבה אסור לנסות לחסום את ניסיון הבעיטה. היה נחמד לראות את האוהדים הבריטים ביציע מגרדים את פדחתם בניסיון להבין מה לעזאזל מתרחש על המגרש, ויפה שצוות האימון של הפנת'רס בכלל ידע על קיומו של חוק שכזה.

מעבר לכך היה זה משחק שג'יימיס ווינסטון ירצה לשכוח, ומהר. קווטרבק הבאקנירס אומנם השיג 400 יארדים וט"ד, אבל נחטף לא פחות מחמש (!) פעמים, ספג 7 סאקים וקינח עם עוד איבוד כדור כתוצאה מפאמבל. מעניין לראות מתי אפילו ברוס אריאנס יתייאש ויעלה קווטרבק אחר במקום ווינסטון.

בצד של קרוליינה הרבה יותר רגוע, מסתבר שדווקא חסרונו של קאם ניוטון עוזר לקבוצה, וקייל אלן רושם 4 ניצחונות רצופים כקווטרבק פותח. לצידו ממשיך לככב כריסטיאן מקפרי, שאומנם לא השיג במשחק הרבה יארדים, אבל רשם ט"ד בריצה ועוד אחד במסירה, ובכך הפך  לשחקן הפנת'רס הראשון אי פעם עם ט"ד במסירה וריצה בשני משחקים רצופים.

MVP. מקאפרי

ג'קסונוויל ג'אגוארס (4-2) 6 – ניו אורלינס סיינטס (1-5) 13

יכול להיות שניו אורלינס ללא דרו בריס הפכה לשיקאגו בלי שנשים לב? עוד משחק צמוד ועם ניקוד נמוך מסתיים בניצחון של הקדושים, הפעם בעזרת ט"ד בתחילת הרבע האחרון, שהיה גם היחידי במשחק מצד שתי הקבוצות.

פוטבול התקפי גדול לא ראינו במשחק, הרבה בגלל משחק הגנה טוב של שתי הקבוצות, בעיקר הגנת המסירה של ניו אורלינס, שהגבילה את גרדנר מינשו ל-163 יארדים בלבד, ואף חטפה אותו פעם אחת.

הסיינטס עם עוד ניצחון בשיניים, ובשבוע הבא נסיעה לשיקאגו, האמיתית. מישהו מוכן להמר על משחק התקפי??

קליבלנד (4-2) – סיאטל (1-5) 32:28

הקבוצה שטעתה יותר במחצית השנייה היא זו שהפסידה את המשחק הזה, שהיה מעין קומדיה של טעויות משני הצדדים. סיאטל קיבלה עוד חיזוק למנטרה "לא משנה כיצד אתה מתחיל, אלא כיצד אתה מסיים", כאשר נקלעה לפיגור מוקדם של שני ט"ד ולמרות שההגנה הייתה חלשה וההתקפה הייתה שמרנית מדי לפרקים, איבודי כדור לא מחויבי המציאות השאירו אותה מספיק זמן במשחק כדי שראסל ווילסון יצליח להשלים את העבודה ואת הקאמבק. מצד שני, ניהול משחק רע של פרדי קיצ'נס ובעיקר השמטות בלתי נגמרות של התופסים שלו הפסידו את המשחק לקליבלנד.

דנבר (4-2) – טנסי (4-2) 0:16

זהו ניצחון שני רצוף לדנבר, שחזרה לעשות זאת בדרך האהובה עליה. כמובן, אפשר גם לומר שהסיפור האמיתי כאן הוא הכישלון של טנסי, והעובדה שניסוי מרכוס מריוטה בדרכו הבטוחה להסתיים אפילו לפני תום העונה. אבל קשה להתעלם מהברונקוס ומההגנה שלהם, שהצליחו להראות שאמנם הם נחלשו משמעותית בארבע השנים מאז האליפות, אך הם עדיין חזקים מספיק כדי לסחוב את הקבוצה לניצחונות מול יריבות מעט חלשות יותר – מה שכולל גם את הצ'ארג'רס.



אריזונה (3-2-1) – אטלנטה (5-1) 33:34

אף קווטרבק אחר לא הפסיד יותר משחקים בהם רשם פאסר רייטינג של 140 ומעלה ממאט ראיין. עם איך שנראית ההגנה של הפלקונס, הפיטורים של דן קווין יהיו מאוחרים מדי לא משנה מתי יקרו. אחד הקווטרבקים הטובים בדורו ימשיך להתבזבז אצל מאמני הגנה שמעמידים הגנה רעה, בזמן שהגרף של קיילר מארי נמצא במגמת עלייה – אמנם מול יריבות חלשות, אך זו לא עובדה רלוונטית ליכולת האינדיבידואלית שהציג מארי בשני המשחקים האחרונים שלו. גם משחק הריצה של אריזונה מצויין וחכם, ואם קינגסברי ימשיך להתאים את עצמו לתנאים כמו שעשה עד עכשיו, העונות הבאות של אריזונה יהיו מרתקות עוד יותר.

ניו יורק ג'טס (5-1) – דאלאס (3-3) 22:24

הג'טס הגיעו לעונת 2019 על חשבון דאלאס, ושוב חוזר על עצמו הסיפור. מהלך או שניים הולכים לכיוון לא נכון, דאלאס נכנסת לפיגור מוקדם, ממשיכה לבסס את עצמה על הריצה, ולבסוף לא מספיקה להדביק את הפיגור אליו נכנסה מוקדם מאוד במשחק. החזרה של סאם דארנולד הייתה חדשות מעולות עבור הג'טס ואדם גייס (מי ידע שהם לא כאלה גרועים כשהקווטרבק הפותח משחק?), ובעיקר עבור לביון בל ורובי אנדרסון. מצד שני דאלאס נראית כאילו חזרה לדרכיה הישנות והמיושנות. שלושת המשחקים הראשונים לא רק נראים שונה מבחינת התוצאות והיריבות, אלא גם מבחינת קריאת המהלכים. אצל ג'ייסון גארט התשובות, כל עוד הממונים עליו מעדיפים להשאירו בקבוצה.

בולטימור רייבנס (2-4) 23 – סינסנטי באנגלס (6-0) 17

בעיטת הפתיחה של המשחק מצאה את ברנדון ווילסון מהבאנגלס על קו השמונה יארד, ומשם הוא רץ לט"ד מרהיב, מהמם את הקהל בבולטימור. זה לא ממש עזר לסינסנטי, ולאחר עוד משחק התקפה אנמי, הקבוצה עדיין ללא ניצחון העונה.

בבולטימור החליט לאמאר ג'קסון לחזור למקורות, ופשוט לרוץ. 152 יארדים וט"ד על הקרקע רשם הקווטרבק האתלטי, הוסיף עוד 236 יאדים באוויר, והפך לשחקן הראשון בהסטוריה עם +150 יארדים בריצה ו-+200 יארדים במסירה, כבוד.

הגנת העורבים שיחקה היטב, הגבילה את התקפת סינסנטי לשער שדה בודד במשך 58 דקות, אבל נצטרך לראות איך היא תתפקד מול התקפה קצת יותר איכותית, כמו למשל מול סיאטל בשבוע הבא.

הגנת סינסנטי במרדף אחרי ג'קסון

לוס אנג'לס ראמס (3-3) 7 – סאן פרנסיסקו 49 (0-5) 20

עושה רושם שסאן פרנסיסקו צריכה להוכיח את עצמה בכל מחזור מחדש, על מנת שנאמין שהיכולת אמיתית, והקבוצה עולה על דרך המלך לאחר שנים של דשדוש.

אז במשחק מול הראמס ההגנה שוב מספקת משחק מרשים, סופגת רק 7 נקודות (עדיין לא ספגה העונה יותר מ-20 נקודות במשחק), מגבילה את ג'רד גוף ל-78 יארדים בלבד, ומצליחה לעמוד בכל מה שהתקפת הראמס זורקת עליה, כולל עצירה קריטית על קו האחד יארד בסיום הרבע השני.

התקפת הניינרס קצת פחות מרשימה, וג'ימי גארופולו שוב נחטף, בפעם החמישית העונה. מזלו שבקבוצה משחק הטייט אנד המצויין ג'ורג' קיטל, שמוביל את התקפת הניינרס ביארדים השנה, והפעם תפס את כל 8 הזריקות לכיוונו, בדרך ל- 103 יארדים חשובים.

אצל לוס אנג'לס מתרחשת תופעה העונה לשם סינדרום הפטריוטס, הקבוצה לא מצליחה לשחזר את יכולתה מהעונה הקודמת, נמצאת לאחר שישה מחזורים במאזן חצוי, וכלל לא בטוח שתצליח להעפיל לפלייאוף השנה.

ללא מילים

גרין ביי פאקרס (1-5) 23 – דטרויט ליונס (1-2-2) 22

המחזור ננעל עם ניצחון דרמטי של הפאקרס, כאשר הם חוזרים מפיגור 9 נקודות ברבע האחרון, ומשיגים שער שדה שתי שניות לסיום המשחק.

הליונס יוצאים מהמשחק בתחושת פספוס גדולה, לאחר ששמטו את יתרון 9 הנקודות בסוף המשחק, היוו יריב שקול בכל שלבי המשחק, ואף נפגעו מטעויות קריטיות של צוות השיפוט, עם שתי שריקות כנגד הגנת דטרויט לעבירת יד בפרצוף, שריקות שהשאירו בחיים את התקפת גרין ביי ברבע האחרון.

גרין ביי מצידה משיגה ניצחון חשוב בתוך הבית הצפוני הצפוף והתחרותי, ההגנה ממשיכה לשחק טוב, וארון רודג'רס ממשיך לספק מסירות בלתי הגיוניות, כמו מסירת הט"ד לאלן לאזארד בתחילת הרבע הרביעי.

וככה נראתה המסירה:

וושינגטון רדסקינס (5-1) – מיאמי דולפינס (6-0) 16:17

ה"טואה בול" הראשון של העונה הלך לטובת הדולפינס לאחר שכמעט הרסו לעצמם עם ניצחון. הסקינס היו עדיפים לרוב המוחלט של שלבי המשחק, כאשר הרוקי טרי מקלורין מצא עצמו פנוי לגמרי לשני ט"ד לאחר "דאבל מובס" מרשימים במיוחד על הסקנדרי החלש של מיאמי, שחסר את שחקנו הטוב ביותר לפציעת ברך, זאביין הווארד. הסקינס הובילו 17:3 לפני שפלורס החליט שנמאס לו מג'וש רוזן, אז הוא הכניס את ראיין פיצ'פטריק, שנראה כמו הפיצ'מג'יק שאנו מקבלים ממנו כמה משחקים בעונה והצליח לשים שני ט"ד ברבע האחרון. בפיגור נקודה, בריאן פלורס עשה את ההחלטה הנבונה (לפי האנליסטים) והלך על המרה של שתי נקודות, אמנם הביצוע היה מרושל, דרייק לא תפס את הכדור, וגם אם כן לא היה נכנס לאנדזון בשל בלוקים זוועתיים של התופסים. יחד עם ניצחון הג'טס, הדולפינס והבנגלס הן הקבוצות היחידות ללא ניצחון בשלב הזה, כאשר הן נפגשות יחד בשבוע 16.

יהיה כוכב? הרוקי מקלורין

יוסטון טקסנס (2-4) – קנזס סיטי צ'יפס (2-4) 24:31

כנראה שבעיות הקרסול של פטריק מהומס חמורות משחשבנו. הקוורטרבק הפרוליפי החל את המשחק עם דרייב של יותר מ-100 יארד באוויר (לאחר שדגל החזיר אותם אחורה), והמשיך מעולה כאשר הצ'יפס יצאו ליתרון 17:3 מהיר ביותר, אמנם מהומס היה בינוני ביותר להמשך המשחק, כאשר הגנתו לא עזרה בכלל ונתנה לדשון ווטסון פשוט לרמוס אותה (לקטעים, תרתי משמע).

פיטסבורג סטילרס (4-2) – לוס אנג'לס צ'ארג'רס (4-2) 24:17

הצ'ארג'רס היו חייבים לנצח את המשחק הזה, כדי לחזור לפחות למאזן חצוי ולקטוע את הרצף הרע, לנער את האנגריות הרעות לאחר ההפסד לברונקוס (שהיו אז ללא ניצחון, להזכירכם) ולהוכיח ללוס אנג'לס שיש סיבה לראות אותם ולא לתת לקהל החוץ למלא את האצטדיון כל משחק (מה שהתעצם עם הקהל האדיר של הסטילרס). עם כל הרוח הגבית הזו והצ'יפ על כתפיהם, הם נתנו לסטילרס לפתוח יתרון 14:0 מהיר משני איבודי כדור מטופשים של פיליפ ריברס (שניהם נקטפו על ידי דווין בוש, שמראה ניצוצות של שחקן על עד כה העונה), היתרון עוד התעצם ל-24:0 לפני שהברקים שמו 17 נקודות ברבע הרביעי כדי להראות שקר של משחק צמוד בלוח התוצאות.

פילדלפיה איגלס (3-3) – מיניסוטה וייקינגס (2-4) 38:20

זאק בראון, ליינבקר האיגלס, יצא בהצהרה מפוצצת טרם המשחק: "החולייה החלשה של הוייקינגס היא קירק קאזינס". עד כה העונה, זה נראה כי בראון לא טעה, אמנם כנראה שקירק שמע את הראיון הזה והחליט להוכיח לכולם מה הוא באמת שווה. 22/29 עם 333 יארד וארבעה ט"ד, שלושה לסטפון דיגס שכבר רצה לעזוב את הקבוצה. משחק אדיר של הוייקינגס בכל האספקטים. אגב, אותו בראון נחתך בבוקר יום שני לאחר המשחק, אירוני משהו.

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. NFC מערב וצפון מתגלים כשני "בתי מוות" עם לפחות שלוש מועמדות לגיטימיות בפוסט סיזן בכל אחד מהם
    ממול, הפטריוטס ממשיכים בשיוט שלהם בלי אתגר ממשי עד ה 4.11 (רייבנס). לשם השוואה באותו פרק זמן הצ'יפס ישחקו נגד הוייקינגס וגרין ביי.
    .
    רחמנות על ראיין, בקבוצה עם הגנה נורמלית הוא היה נחשב היום טופ 3. ווילסון לעומתו נמצא שם כבר גם עם הגנה סבירה מינוס. מניח שזה הבדלי סגנון.
    כמו שכתבתי פעם, גארופולו הוא סוג של פציעה בדרך. הוא משחרר כדורים כשכבר מגיעים אליו מגינים (לא בהכרח בגלל OL חלש). עד עכשיו זה עובד לו טוב.
    .
    ומקאפרי אליל

  2. למזלי יצא לי להיות במשחק של קרולינה בלונדון, אומנם משחק בינוני של מקאפרי(במונחים שלו, למרות שהטאצ דאון במסירה היה מדהים) אבל ההגנה של הפנתרס בהחלט הציגה יכולת גבוה, וכמובן חוויה מטורפת

  3.  עם כמה שקשה לי להודות בזה ( שנאה תהומית לסיהוקס ולפיט קארול), ראסל וילסון תאווה לעיני חובבי הפוטבול באשר הם, עונת MVP עד כה

  4. גדולים אתם, אבל שוב – בעברית, הקבוצה הביתית אמורה להופיע מימין, ולא משמאל.
    יש לכם גם טעות קלה על התצואה של הצ'ראג'רס.

    הנקודות שלי
    1. מיאמי, בגדול, ניצחו. ההמרה ל-2 לא נועדה מראש להצליח והמאמן היה מפוטר אם כן
    2. קיילר מארי ממש מלהיב
    3. ווינסטו – אמאל'ה, מה זה?
    4. קווי ההתקפה של רוב הקבוצות השנה ממש זוועתיים. הרבה ק"ב סובלים מזה
    5. ההגנה של הצ'יפס – אוי, מה זה זה? לא השתפרו בכלום משנה שעברה
    6. הפאטס ממשיכים את הפריסיזן והשיוט לזכיה
    7. כיף לראות את הניינרס. יחידה אחת אימתנית
    8. הסיהוקס על האמת. ראסל מדהים
    9. בלי ניוטון, פתאום לכולם בקרוליינה יש חשק לשחק. מקאפרי. ואוו!
    10. הבראונס דווקא משחקים לא רע, תתפלאו. האשמה בעיקר על קו ההתקפה
    11. כל עוד הטייטאנס מתמקדים בלתת את הכדור הנרי, הם מנצחים. כל עוד הם לא, הם ימשיכו להפסיד
    12. ג'ארד גוף. שיקום מי שלא צפה את זה שהוא ישחק ככה אחרי שקיבל את החוזה
    13. דארהולד ובל. בלעדיהם אפשר לסדור את הבאסטה בג'טס
    14. פרסקוט עוד יצטער שביקש לבחון את השוק בקיץ.

  5. אחלה סיכום, רק הערה קטנה- ברט מאהר של הקאובויס הבקיע מ-62 יארד מול הג'טס. גם השדר צעק OMG. השיא עומד לדעתי על 64, האחרון שעבר את ה-60 היה עד כמה שאני זוכר דייויד אייקרס מהניינרס בתחילת העשור. אשמח לתיקונים.

    רדסקינס דולפינס? אם היה פוטבול שפל, ככה הוא היה נראה ומרגיש

  6. אולי זה מקרי ואולי לא אבל הוייקינגס עושים משהו ממש חכם בשבועיים האחרונים, אדם ת'ילן שהיה מתוסכל נתן משחק מעולה( מעל ל100 יארד ושני TD) בשבוע שעבר ועכשיו הוא מבסוט, ואתמול דיגס ( שמתחיל לאגור מספרים מהשכונה של קרטר ומוס), שהשמועות דיברו על עזיבה (כולל קנס של 200,000$ !! על אי הגעה לפגישות קבוצה) וכעת הוא מחייך… קבוצה מנצחת היא קבוצה שמחה, ובעיקר שהכוכבים שלך מרוצים.. (יאללה, עכשיו להכניס גם את קייל רודולף לעיניינים, ולוייקינגס אחת ההתקפות המגוונות בליגה)

      1. כן, בא מקולג' זניח בערבות מיניסוטה לא הגיע בכלל לדראפט והוחתם כפרי אייג'נט עוד ב2013, על ידי הוייקינגס. סיפור סינדרלה אמיתי..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט