מחשבות כדורסל של שבת בבוקר / רועי ויינברג

סוסים שחורים

הכותרת מסבירה את עצמה – לא שחקנים שיהיו הפייבוריטים הברורים לתארים האישיים של העונה, אבל כאלה שיכולים להיכנס לדיון בסיטואציות שאינן בלתי סבירות.

MVP – דונובן מיטשל. בשנה שעברה הוא נתן 23.8 נקודות עם 4.2 אסיסטים ו-4.1 ריבאונדים למשחק, מספרים נאים לצד 50 ניצחונות שלא הובילו לאף חמישיית עונה. השנה, הוא מקבל קבוצה יותר טובה מאי-פעם, עם בויאן בוגדנוביץ' כמרווח משחק במקום דריק פייבורס ומייק קונלי כפוינט גארד. קונלי מנהל משחק לא פחות טוב מריקי רוביו וקלע עליון עליו עם 36.2% מהשלוש.

ריווח המשחק של שניהם יכול להקל על מיטשל ולשפר את בחירת הזריקות שלו. 19% מהזריקות של מיטשל הגיעו ב-7 השניות האחרונות של שעון הזריקות, יותר משחקנים כמו דמאר דרוזן (16%) או ויקטור אולדיפו (15.1% העונה, 15% בעונה שעברה). עכשיו הוא ישחק עם שחקנים טובים יותר ולא יהיה מחויב לשמש כמוביל הכדור כמו בעונה הקודמת ליד רוביו ובוגדנוביץ'. 40% מהזריקות שלו בעונה הקודמת היו מחצי מרחק לעומת 29% בטבעת, מה שמראה בחירת זריקות רעה, במיוחד כשהוא לא קולע באחוזים שהופכים את הזריקה שלו משם למשתלמת. בקבוצה עם כלים התקפיים טובים יותר, סביר שבחירת הזריקות תשתפר והוא יוכל להפוך לשחקן שקולע מעל 25 נקודות למשחק. יחד עם ההגנה החזקה והמערב הפתוח, אפשר לראות מצב בו מיטשל השחקן הטוב ביותר בקבוצה שמסיימת בטופ 3 בקונפרנס והופך ל-MVP.

שחקן ההגנה – מיילס טרנר. לא זוכה להייפ בדומה למועמדים אחרים כמו אנטוני דיוויס, יאניס אנטדקומפו, דריימונד גרין או רודי גובר, אבל טרנר היה שחקן הגנה משמעותי בקבוצה שמסורתית מובילה את אחת ההגנות הטובות בליגה. קשה להעניק את הפרס לשחקן שמשחק 29 דקות למשחק, אבל סביר שנראה את כמות הדקות של טרנר עולה במידה והפייסרס יצליחו לשלב בינו לבין סאבוניס. כשמתחשבים בכך, נוסף על האינסטינקטים ההגנתיים הנהדרים של טרנר בהגנה על הטבעת, כשקבוצות מפחדות להגיע לסל נגדו, הוא יכול להיות מועמד חזק לתואר. הפייסרס חיזקו את ההגנה עם התוספת הנהדרת של מלקולם ברוגדון לצד ג'רמי לאמב או ויקטור אולדיפו, כשהאחרון ישחק והם מסורתית אחת ההגנות הטובות בליגה. לא אמור להשתנות השנה.

רוקי העונה – מייקל פורטר ג'וניור. נראה טוב באימונים. לא היה רוקי, מאז טים דאנקן, שלקח את הפרס והיה חלק מקבוצה שעשתה מעל 50 ניצחונות. יש לא מעט סימני שאלה בקשר לוויליאמסון, מוראנט ובארט ולכן פורטר, שמגיע לעונת NBA ראשונה אבל אחרי שנה של עבודה עם הטריינרים של הנאגטס, יכול להיות מועמד. הוא יכול להיכנס לואקום היחסי בעמדה 3 של דנבר והפוטנציאל הגבוה יכול להיות מה שידחוף אותם שלב אחד קדימה, כשיהיה מעניין לראות כיצד הוא ישחק ליד יוקיץ' כפאוור פורוורד בהרכב מהיר יותר. הפוטנציאל שם.

מאמן העונה – לויד פירס. יש הרבה ציפיות מאטלנטה לקראת העונה הבאה, אבל הם ניצחו רק 29 משחקים בשנה שעברה. הרגישו את השיפור שלהם בעונה הקודמת, עונת הרוקי של טריי יאנג ושל פירס כמאמן ראשי, ויכול להיות שקפיצת מדרגה שלהם העונה לאזור 40 המשחקים ואולי הפלייאוף תעניק לו את התואר. השאלות המרכזיות מבחינת השיפור של ההוקס הן בהגנה, שלא צפויה לעשות התקדמות דרסטית, ובכמות האיבודים הגבוהה שלהם מהעונה הקודמת. היה שיפור כאן במהלך העונה שצפוי להמשיך, אבל אם ההתקפה החכמה שלהם תמשיך לזרוק שלשות בקצב גבוה ותאבד פחות, פירס יכול לקבל את התואר ולהגיע לפוסט-סיזן עם קבוצה צעירה מאוד.

יוטה תפתור את "תסמונת שני החצאים"?

העונה האחרונה של יוטה התחלקה ל-2. בחצי הראשון של העונה הם ניצחו 20 משחקים מ-41 כשההתקפה שלהם הייתה במקום ה-21 בליגה בכמות הנקודות שהיא קולעת בממוצע של 100 מהלכים. בחצי השני, הם ניצחו 30 מ-41, כשההתקפה שלהם קפצה למקום ה-5 בליגה.

זה קרה גם ב-2017/18. באותה עונה, הראשונה של דונובן מיטשל ב-NBA, יוטה ניצחה 19 מ-47 משחקיה הראשונים כשההתקפה שלהם במקום ה-25. לאחר מכן, הם ניצחו 29 משחקים מ-35 כשקפצו למקום העשירי. בשני החצאים הראשונים של העונות, הג'אז הפסידו יותר משחקים ממה שהיה ניתן לצפות לו לפי היעילות שלהם בשני צדדי המגרש, נתונים שיכלו להעניק לה 7 ניצחונות יותר ב-2018/19 ו-4 יותר בעונה שקדמה לה, לפי Cleaning the Glass. זה השאיר את יוטה באזור המקום החמישי ומנע ממנה לשחק עונה שלמה ברמה גבוהה יחסית. האם החלודה הזאת תבלוט גם העונה?

לא בטוח בכלל. דבר ראשון, יש ליוטה סגל שונה. לא נראה הרכבים איטיים של שני גבוהים בדומה ל-10 הדקות בהן פייבורס וגובר שיחקו ביחד על המגרש, אלא הרכבים דינמיים יותר כשנראה את בויאן בוגדנוביץ', ג'ף גרין או אפילו רויס אוניל יכולים לזכות לדקות לידו. זה צפוי לשפר את היעילות ההתקפית. החמישייה בה גובר היה הגבוה היחיד הייתה טובה יותר מזאת בה שיחק ליד פייבורס אשתקד בצד הזה של המגרש בפער ניכר.

מעבר לכך, ההגעה של מייק קונלי מבשרת טובות גם בהקשר הזה. ממפיס שלו השנה ניצחה 12 מ-19 משחקיה הראשונים (לעומת 18 מ-51 הבאים) ו-7 מ-10 המשחקים הראשונים בהם שותף ב-2017/18, קצת לפני שנפצע וגמר את העונה, לצד 10 מ-14 הראשונים בהם שיחק בעונה לפני כן. הוא הגיע בגריזליס במצב נהדר לתחילת כל עונה, והג'אז יקוו שזה משהו שימשיך אצלם. נקודה שיכולה להשפיע כבר מהג'אמפ הראשון ולהיות קריטית להצלחה של הקבוצה ב-2019/20.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  1. אני חושב שמיטצל ייעצר קצת העונה.
    הפרופסור כבר העיר שאליפות העולם האירה את נבחרת ארה"ב באור מאד לא מחמיא….
    אחד מהאחראים המרכזיים לכך היה מיטצל שביחד עם 4 שחקני סלטיקס היו אחראים אולי לאליפות הכי גרועה בהיסטוריה של ארה"ב…
    חושב שיש צאנס שהשנה המספרים שלו ירדו.
    לגבי פורטר, הוא נמצא במערכת שמתאימה לו כמו כפפה. אני גם כן בדעה שדנוור תעשה עוד קפיצה השנה ותסיים ראשונה למרות שהקליפרס ינצחו אותה בגמר המערב. פורטר אם יוכנס למערכת בשלבים עם הביטחון שכשיהיה בשיאו יקבל את עמדות 3 או 4 יהיה "גניבת" הדרפט של שנה שעברה. גם פה אני מסכים עם מנחם שחשב שייבחר מקום ראשון. הוא צריךלצאת מחוזק מהפציעות האלה ולהוכיח איזה שחקן הוא באמת.
    לגבי יוטה, בוא נחכה עם ההערכות ונראה עד כמה קונלי הבריא ואם הוא בכושר לפני שנותנים לה פליאוף עליון. עם כל הכבוד, אין רוביו יותר אז נראה איזו כימיה מתפתחת שם.

  2. מפרגן לחשיבה המקורית שלך (איך אתה אוהב לקרוא לזה, "חשיבה מחוץ לקופסה"), רק שבמקרה של דונובן מיטשל, זה ווישפול מארץ הפנטזיות. הוא אולי סוס שחור בכניסה לאול-סטאר, וזה יפה כשלעצמו. אבל MVP?
    רק בתור פרופורציה. הארדן בעונה שעברה, *לא קיבל MVP*, עם 6.6-7.5-36, באפקטיב של 54.
    מיטשל מגיע מעונת שיא של 4-4-24, ואפקטיביות ווסטברוקית של פחות מ-50…
    אתה קולט איזה זינוק הוא צריך לעשות כדי להגיע לקרסולי הארדן ושכמותו? זינוק בלתי אפשרי, בתכלס. מה גם שההרכב החדש אולי יעלה את האפקטיביות שלו, אבל חלוקת הנטל תפגע גם תפגע בתפוקה שלו, עם 2 שוטרים בדמות קונלי ובוגדנוביץ'… כאמור, גם "רק" אולסטאר יהיה יפה מאוד.

  3. בין "מספרים נאים", לבין "MVP" מרחק שמיים וארץ.
    מיצ'ל צריך לתת קפיצה שלדעתי מעולם לא התרחשה ב-NBA (לעלות מ-PER 17.2 ל-PER 30 פחות או יותר) בשביל לזכות ב-MVP.
    כמות הכישרון ב-NBA מטורפת. מספיק להתבונן בנתונים של מי שלא זכו ב-MVP בשנים האחרונות בשביל להבין עד כמה זה קשה.
    בשנה שעברה הארדן, עם הגנה שלא נפלה מזו שמיצ'ל הציג בעונה שעברה, לא זכה ב-MVP אחרי שסיים עונה עם:
    36.1 נק' (12.3 נק' יותר ממיצ'ל), 54.1% אפקטיבי (4.8% יותר ממיצ'ל), 7.5 אס' (3.3 יותר ממיצ'ל).
    .
    אם נשווה את נתוניו של יאניס שזכה בעונה שעברה, נגלה פערים בכל הסטטיסטיקות ההתקפיות, ואז פער בלתי ניתן לגישור בצד ההגנתי.
    .
    אם נחזור שנה אחורנית, שוב נגלה את אותם פערים אדירים בין השדה לבין מיצ'ל.
    .
    אני לא טוען שמיצ'ל לא חומר ל-MVP בעתידו. הוא בסך הכל מתחיל את עונתו ה-3 בליגה. יש לו זמן. גם אם אבדוק מה הארדן, קרי, או אפילו לברון, עשו בעונתן ה-3 בליגה,
    אגלה פערים משמעותיים מיכולתם כיום.
    עדיין, הרף שהוצב גבוה. גבוה בהרבה שלהאמין שמיצ'ל מסוגל לתת זינוק עד כדי כך גדול בתפוקה, וביעילות.
    .
    יש סיבה מרכזית שלא צוינה בנוגע ליוטה. לוח המשחקים.
    בחצי הראשון של העונה שעברה היה להם את לוח המשחקים הקשה ביותר בליגה, ובהפרש עצום.
    בשליש האחרון המצב התהפך, והקבוצה נהנתה מלוח משחקים מהקלים.
    יש מתאם ברור בין קושי לוח המשחקים, לבין התוצאות בעונה שעברה.
    .
    תודה, רועי.

    1. נקודה נכונה בקשר ליוטה (זה היה ככה גם לפני שנתיים אם אני זוכר נכון). מבחינת מיטשל – כל הקטע זה סוס שחור. סביר שלא יזכה ואני יכול לחשוב על 6 מועמדים הרבה יותר סבירים, אבל יש לי הרגשה שדברים יתחברו ביוטה יותר טוב ממה שחושבים. אם הם באמת מסיימים טופ 3 במערב הוא יכול לאיים על התואר.

    2. וואלה בשנים האחרונות (20 שנה ככה) זה מרגיש שהMVP ניתן לרוב בגלל נרטיב ונראות הקבוצה מאשר מספרים פרופר.
      בגלל זה להארדן יש רק פרס 1 במקום 3.
      אני לא יודע איך לתרגם נרטיב לעברית במדויק, אבל הכוונה היא הסיפור מאחורי/הסיפור שהוביל להצלחה.
      אם אין נרטיב כלשהו, אז זה ניתן בגלל יכולת אישית.
      את הנרטיב לרוב מייצרת התקשורת.
      יש סרטון ביוטוב שיורד לפרטי פרטים ובוחן כל זוכה בעשור האחרון ומשווה אותו למועמדים אחרים באותה עונה. הוא בוחן את זה ברמת נצחונות, יכולת אישית ופמפומים של התקשורת ומראה כל פעם איך הנרטיב, כשהוא ישנו, מנצח את ההגיון הכדורסלני.
      אם יוטה לפתע תיקח מקום ראשון במערב, סיכוי גדול שהפרס ינתן למיטשל על אף שאולי הארדן יביא עונה הסטורית, אבל הרוקטס יסיימו במקום השלישי.
      למה? כי אם יוטה תפתיע ומיטשל יתן עונה טובה, הנרטיב יהיה שהוא הוביל אותם לרשות המערב אחרי שנים ארוכות של מקום רביעי-חמישי. אפילו קפיצת המדרגה של מיטשל תיהיה מינורית ויהיה ברור שקרדיט לא מבוטל אמור לינתן לקונלי, כולם יכתירו את המיטשל כMVP.
      הארדן? הוא לא מביא סיפור חדש לשולחן, אז על עונה חלומית אולי, הוא לא יקבל את הMVP בסיטואצייה הזו.
      דוגמא קלאסית של נרטיב? עונת הMVP הראשונה של נאש בפיניקס. מבחינת מספרים והצלחות קבוצה היו מועמדים לא פחות טובים ממנו עם מספרים מפלצתיים! שאק בהיט אז, לדוגמא, שהרבה הרגישו שהגיע לו ולא לנאש שקלע רק 13 נקודות למשחק עם 11 אסיסטים.
      למה נאש קיבל בכל זאת? הנרטיב של הגעתי משום מקום והקפצתי את הקבוצה לראשות המערב היה רומנטי יותר. אפילו רומנטי יותר מה25 נקודות למשחק של סטודומאייר (חח לא טוען שלאמר׳ה הגיעה).

      1. אם אתה קורא לשיפור של 33 נצחונות (מ29 ל62) סיבה לא מוצדקת לזכייה בMVP אז אולי כדאי שנחדד שMVP זה השחקן עם הכי הרבה ערך ולא השחקן עם הסטטיסטיקה הכי מרשימה.
        לנאש הגיע התואר בצדק.
        ואני שוב אומר הוא הוסיף יותר נצחונות לקבוצה ממה שהיו לה בכל העונה שלפני זה!
        זה פנומנלי

      2. שאלת הנרטיב מול הנתונים האישיים היא שאלה מעניינת.
        שווה בדיקה.
        נבדוק את מדדי ה-PER (מתעדף יכולת התקפית אישית ויעילות) וה-WS (מתעדף יכולת אישית מצטברת וניצחונות) :
        .
        2019 –
        PER:
        1. יאניס
        2. הארדן
        3. דייויס
        (מקום 4 במרחק משמעותי)
        WS:
        1. הארדן
        2. יאניס
        3. גובר
        .
        2018 –
        PER:
        1. הארדן
        2. דייויס
        3. לברון
        4. קרי
        (מקום 5 במרחק משמעותי)
        WS:
        1. הארדן
        2. לברון
        3. טאונס
        .
        2017 –
        PER:
        1. ווסברוק (בהפרש מהמקום השני)
        2. דוראנט
        3. קאוויי
        WS:
        1. הארדן
        2. גובר
        3. באטלר
        .
        2016 –
        PER:
        1. קרי (בהפרש גדול מהמקום השני)
        2. דוראנט
        3. ווסטברוק
        4. לברון
        (הפרש גדול מהמקום ה-5)
        WS:
        1. קרי
        2. דוראנט
        3. ווסטברוק
        .
        2015 –
        PER:
        1. דייויס
        2. ווסטברוק
        3. קרי
        WS:
        1. הארדן
        2. פול
        3. קרי
        .
        2014 –
        PER:
        1. דוראנט
        2. לברון
        (מקום 3 בהפרש ניכר)
        WS:
        1. דוראנט
        2. לברון
        3. לאב
        .
        2013 –
        PER:
        1. לברון
        2. דוראנט
        (מקום 3 בהפרש ניכר)
        WS:
        1. לברון
        2. דוראנט
        (מקום 3 בהפרש ניכר)
        .
        2012 –
        PER:
        1. לברון
        (מקום שני בהפרש ניכר)
        WS:
        1. לברון
        (מקום שני בהפרש ניכר)
        .
        2011 –
        PER:
        1. לברון
        2. דוייט
        3. ווייד
        .
        .
        .
        9. דריק רוז
        WS:
        1. לברון
        2. פאו גאסול
        3. דוייט
        4. כריס פול
        5. דריק רוז
        .
        אפשר לראות שמאז 2011 התעדוף הברור הוא של יכולת אישית,
        כאשר בולטת הזכייה של ווסטברוק כסמן למגמה.
        2011 הייתה הפעם האחרונה שזוכה ה-MVP במפורש לא אחד המובילים הסטטיסטיים בליגה.
        .
        09' ו-10' היו זכיות של לברון, כאשר הוא שלט המוביל הברור בקטגוקיות הסטטיסטיות.
        .
        השנים שקדמו?
        אז בהחלט אפשר לראות בצורה בולטת את חשיבותו של הנרטיב.
        בראיינט זכה ב-08' (לברון וכריס פול היו השחקנים הבולטים בליגה סטטיסטית, ובהפרש), אבל לזכותו אפשר לזקוף את החזרה של הלייקרס לרלוונטיות עם מאזן ניצחונות מרשים, לצד מקום 4 ב-WS
        נוביצקי זכה ב-07', והוא גם היה דומיננטי סטטיסטית (2 ב-PER, ראשון ב-WS)
        מה שמביא אותנו לצמד הזכיות של נאש.
        הוא חד משמעית לא בלט בקטגוריות הסטטסיטיות האישיות. בשנתיים האלו המיקום הגבוה ביותר שלו במדדים שנבחנו הוא 10 ב-06'.
        האם הגיע לו לזכות?
        אישית (ואני הכי לא אובייקטיבי שיש) אני חושב שכן. הוא הוביל קבוצה. הוא הוביל שיטה. הסאנס שינו את פני הליגה ב-05' כמו גולדן סטייט ב-15'. וזה לא רק שינוי סגנוני, זה שינוי שהוביל למאזן אדיר בליגה.
        שנה אחר כך, נאש הוכיח שהוא הוא לב השינוי, כאשר הקבוצה שורדת פציעה שמעשית סיימה את העונה של אמארה.
        .
        כל המלל והעובדות המשעממות בא/באות לנמק את מה שכתבתי בתגובה המקורית.
        בעידן הנוכחי היכולת האישית חשובה מהסיפור. אני לא רואה מתי שוב "נאש" זוכה ב-MVP.

        1. נקודות יפות.
          ועדיין בהיידר נרטיב אחר, אם יוטה, איכשהו כמובן, תיהיה במקום הראשון ומיטשל יתן עונה טובה לפחות כמו השנה שעברה, יכתירו אותו לMVP. לפחות לדעתי.
          אהבתי את הניתוח המעמיק, אגב.
          אני חושב שאותו סרטון יוטוב נגע בסטטיסטיקות האלה. הסרטון בחן את סוגיית הMVP של ווסטברוק מול הארדן ואז התחיל לשלוף דוגמאות מההיסטוריה בשילוב הטיעון של הנרטיב.
          אם אמצא אותו, אשים פה לינק.

      3. הכי כיף בעולם זה לקרוא משהו, לחשוב אחרת, ואז לגלות שגיא כבר כתב את הנימוקים לאחרת, בדרך כלל נימוקים שלא חשבתי עליהם בכלל….
        🙂
        .
        אבל בכל זאת, מכיוון אחר – לדעתי הנרטיב אינו חסר משמעות כלל וכלל. ההשפעה על הקבוצה, ועל הליגה, לא פחות חשובה, בעיני, מנתונים אישיים. למשל אטלנטה שהגיעה לגמר המזרח (2014 אאל"ט), זכתה פעם ב"שחקן החודש" ושלחה ארבעה שחקנים לאולסטאר, למרות שכולם, קרוב לוודאי, לא ממש היו כוכבים יחסית לאחרים שלא נבחרו. זה, נאש, רוז, fmvp של איגי, ועוד דוגמאות הן דווקא מאד חיוביות בעיני.
        .
        תודה מקסימום, אחלה נקודה לדיון.

  4. מה שקורה ביוטה הזוי. שמתי לב לזה גם…..
    מעניין אם זה יחזור שוב.
    גם מצעד המפתיעים לתוארים האישיים מעניין. קשה להאמין שמישהו יחשוב עד כדי כך מחוץ לקופסא אבל בכל זאת….
    ברשותך מוסיף פה מחשבה משלי בקשר לקליפרס שהעלתי בפוסט של האשך

    כשמדברים על החבורה הלוחמת של הקליפרס והצלחתה בפלייאוף + הגעת שני כוכבי על שאחד מהם אלוף זה נשמע סבבה.
    ממש ממש וואו
    אבל
    בואו נקפוץ קצת אחורה, שנתיים כזה וניזכר בקבוצה אחרת שנתנה פלייאוף מהסרטים עם השחקנים המשלימים.
    וצירפה שני כוכבי על
    אחד מהם אלוף
    …..
    למי שלא פתר את החידה מדובר בבוסטון. איפה הם ואיפה אליפות.
    אז אנא שימו דברים בפרופורציה ובואו נראה איך זה יתחבר…..
    אחלה שאבס
    🙂

  5. תודה רועי. אני הייתי הולך במועמד המפתיע ל-MVP אולי על קמבה ווקר ,בטח בוסטון מסיימת 1-2 במזרח מעל פילי או מילווקי. יש לו כר טוב לשנת התפוצצות בהרכב שלהם.

    1. בחירה מצוינת ל-"סוס שחור".
      .
      לקיירי היו בשנתיים האחרונות במדי הסלטיקס אחוזי USG של 29 – 30.
      קמבה בשנים האחרונות עומד על USG יציב של 25.
      בשיטה של הסלטיקס זה בהחלט אפשרי לדמיין איך התפוקה שלו מטפסת בזכות שיטת סטיבנס.
      בשיטת סטיבנס, הקבוצה מגיעה להרבה מצבים נוחים מה-3 (ב-3 השנים האחרונות במצטבר, הקבוצה בטופ 10 בליגה הן באחוזים מה-3, והן בכמות הניסיונות מה-3). זה אולי מלמד על מקום לקמבה לפרוח –
      הוא קלע בעונה שעברה 35.6% מהשלוש, שזה לא מרשים (אם כי מעט מעל הממוצע). אבל לא מעט מהזריקות שלו היו זריקות ברמת קושי גבוהה מאוד.
      במדי הסלטיקס הוא צפוי לזכות להרבה יותר מבטים קלים. להזכיר –
      לקלוע מה-3, הוא יודע. לפני העונה שעברה היו לו עונות רצופות של 37.1% , 39.9% , 38.4%
      מספיק שיחזור לממוצע של אותן 3 עונות (משהו כמו 38%), ויוסיף לכמות ניסיונות הקליעה שלו עוד זריקה אחת למשחק מה-3 (הגיוני, לאור ה-USG היותר גבוה שצפוי לו), ונקבל (אם שאר הנתונים דומים לאלו של העונה שעברה), ונקבל עונה של 27.5 נקודות למשחק.
      .
      בנוסף –
      קמבה בן 29. זו הפעם הראשונה שהוא משחק בקבוצה עם פוטנציאל אמיתי.
      יש את בראון, שמשלים (לדעתי) היטב את קמבה בקו האחורי, כאשר הוא מסיך לצד הרכז הנמוך אורך, אינטסיביות הגנתית, ואתלטיות.
      יש את טייטום, שסבל מעונה 2 לא קלה, אבל הוא עדיין אחד הסומל פורוורדים הצעירים עם התקרה הגבוהה ביותר (זה משעשע שבעונה שעברה ביטלו אותו, כאשר את העונה הוא מסיים עם יותר נק' למשחק מעונת הרוקי שלו, ועם 37.3% מרשימים מה-3. זה לא בלתי סביר שנראה ממנו עוד עונה של 40%+ מטווח ה-3).
      לצד שחקני כנף ברמה הזו, יהיה לקמבה הרבה יותר מקום לתקוף ולפרוח.
      .
      אם לצד שורה אישית מרשימה תהיה לסלטיקס הצלחה קבוצתית מפתיעה (היתרון של להיות אנדרדוגס),
      אז כן,
      במקרה כזה קמבה בהחלט יכול להיות הסוס השחור של המירוץ ל-MVP.

      1. גיא
        הבעייה שלי עם טייטום היא אותה חצי שניה שהוא מבזבז על קו השלוש לפני שהוא זורק.
        זה ההבדל בין השנה הראשונה אז הסגירה עליו היתה יותר איטית לבין השנה השנייה שלמדו לסגור אותו קצת יותר מהר וזה ההבדלים בקליעת השלשות שלו.
        משחק 7 מול הקבס, רבע אחרון, טייטום בזון מטורף ובמקום לדרוש כדור ולהמשיך לזרוק הוא משאיר את ההפסד על שאר השחקנים…
        כן הוא היה רוקי אבל סטיבנס והשחקנים המנוסים היו צריכים להבין שהכדורים צריכים להגיע אליו והוא היה צריך להבין שהזריקה שלו ולא של בראון או סמארט או סקרי טרי.
        ואתה חוזר על מה שאמרתי שהסלטיקס אוהבים להיות אנדרדוגס. הם תלויים בהייווארד ובמה שהוא יראה העונה וגם בשילוב של הרוקים והסופמור.

    2. האמת וכאוהד סלטיקס כבר הרבה שנים, לא נראה לי שיש לוצאנס מול שחקנים כמו הארדן, קוואי ויאניס. הוא לא בלוול שלהם. גם לברון אגב עדיין ברשימה הזו. הסלטיקס יותר יסיימו לדעתי לפי איך שהיווארד יחזור או הרוקים ישתלבו ובמיוחד אדוארדס שהוא לדעתי IT מספר 2. אם השניים האלה יתנו מה שאני מקווה, הסלטיקס יסיימו במקום רביעי או שלישי במזרח אחרי פילי ומילווקי/אינדי.

    3. יופי של בחירה. אחד הדברים שמדאיגים אותי אצל קמבה, מעבר להגנה שחלשה יותר מכל מועמד ל-MVP (כולל הארדן וקרי), זה שאין שם גבוה שישלים אותו. כמעט חצי מהמהלכים של ווקר בשנה שעברה היו מבוססי פיק-נ'-רול ולבוסטון אין אף גבוה שממש טוב בתחום הזה. אם סטיבן אדאמס, למשל, יגיע לשם זה סיפור אחר, אבל כרגע זה מדאיג אותי. אני גם לא בטוח בכלל שהם מסיימים עם יתרון ביתיות במזרח של פילדלפיה, מילווקי, אינדיאנה ומיאמי.

  6. תודה רועי.
    כמו שכתבו מעלי מיצ'ל לMVP זה באמת מרחיק לכת אבל בחירה לאולסטאר ואחת מחמישיות העונה לא מופרך בכלל. מצפה לראות את האחוז האפקטיבי שלו מרקיע.
    אטלנטה יכולה לעשות את הקפיצה שלהם וזה תלוי בעיקר ביכולת של פירס לתיאום הגנתי וביציבות הקליעה של יאנג. בהקשר הזה יאנג חייב לזרוק קצת יותר קאץ'&שוט ופחות פול-אפס וזה תלוי לא מעט במאמן.

    1. שנה שעברה היה מחסור רציני לאטלנטה בניהול משחק מחוץ ליאנג, אז לא היה מי שימצא אותו. אולי עכשיו זה ישתנה, למרות שרדיש והאנטר לא מוסרים גדולים. יהיה מעניין לראות דקות של יאנג לצד אוון טרנר, אם יהיו כאלה.

  7. תודה רבה.
    אני מתקשה לראות את פירס מאמן העונה, מהסיבה הפשוטה שהסגל שלהם פשוט חלש מדי, ולא רואה אותם עושים פלייאוף, אפילו במזרח.
    הסוס השחור שלי זה ג'נטרי, והסוס הלבן זה סניידר.

  8. אתם יודעים מה?
    פאק איט, ה MVP שלי השנה דריי.
    הוא יראה פה לכל ההייטרים כולל הציטה עם הסטפבק שהוא הדבר האמיתי ויש לו חלק לפחות שווה כמו לתומפסון וקרי בכל האליפויות של ג"ס.
    חכו תראו.
    בכל מקרה הכובע שלי כבר בשמן זית, מקווה שלא אצטרך לאכול אותו.

    1. דוקטור לא יודע אם MVP אבל דריימונד יסתום פיות העונה להרבה הייטרים. הוא בא במוד של להוכיח ולרוב שהוא במוד הזה יוצא ממנו המיטב.

  9. סוס שחור לMVP יכול להיות הולידי שעכשיו יקבל באופן רשמי את המושכות לקבוצה ועם סגל מצויין לידו ורכז שיפעיל אותו , כמו בפליאוף בסדרה מול פורטלנד שהיה לו ממוצע של 28 נק 4 ריב 6.5 אס , כמובן שהוא לגיטימי לMVP במידה והפליקנס בפליאוף .
    להולדי יש הרבה כדורסל למרות שהוא אנדרייטד בצורה גורפת בליגה , שחקן שהוא ברמה של פול גורג .
    אני מאמין שהנוכחות של לונזו תוציא ממנו את המיטב .
    לגבי רוקי העונה יש לי 2 מועמדים .
    1. רוי האישומורה , שחקן מוכן שעם ישתמשו בו נכון יהיה גניבת הדרפט
    2. קאם ראדיש , מבחינת כישרון כנראה מדובר במספר 2 בדרפט , הלך לאיבוד בדיוק , נראה כמו פול גורג הצעיר .

  10. זו https://www.sbnation.com/nba/2019/10/2/20849617/donovan-mitchell-utah-jazz-improvement-team-usa-derrick-rose-comparison כתבה מעניינת על היכולת של מיטשל להיות MVP, בתהליך דומה לזה שעבר על דרק "אנחנו גברים. אתה יכול להניח" רוז. בקיצור – פחות זריקות קשות (ובעיקר, פחות לחשוב שאתה סטרץ' יאניס, ולהתחיל את הצעדים לסל קצת מאוחר יותר), פחות מידריינג'ים קצרים. שווה קריאה, לדעתי.
    .
    פורטר יכול להיות מועמד מושלם לפרס רוקי העונה ע"ש בן סימונס, ואולי המתחרה היחיד אם מפלצת ההייפ שמניפה את זאיון (ואתם יודעים כמה קשה להרים אותו) תמעד, אפילו מעט. הוא נראה טוב באימונים, אפילו מקשיב ליוקיץ' ולאחרים ומדבר על לשחק אוף בול. אבל מצד שני, מתי פעם אחרונה שהוא שיחק כדורסל? מתי פעם אחרונה שהוא הציג לעולם את היכולת המדהימה שלו לקום מהמיטה ללא עזרה חיצונית? בואו קודם נראה אם הוא מסוגל לרוץ 15 דקות במשחק ושיוקיץ' לא יעקוף אותו בריצה להגנה.
    .
    בינתיים בטוקיו, דריל מורי פרסם בטוויטר כתובת שמזדהה עם המאבק של הונג קונג. ווג' עשה לייק. מאז שניהם מותקפים ללא הרף על ידי אומה שלמה שכותבת להם NMSL (סלנג אינטרנט סיני שאומר: אמא שלך מתה). יוסטון היא מהמובילות בליגה של הניסיון להתעלם מהעוולות האנושיות ולהרוויח כסף מהשוק הס… להתקרב לקהילה הסינית ולפוטנציאל הקהלי העצום שלה, אז תגובתו של טילמן פרטיטה, בעלי יוסטון רוקטס, לא איחרה לבוא: הוא פרסם בעיתון כתבה אוהדת על אכזריות הכלא הסי… סליחה זה שלדון. פרטיטה דאג להבהיר שמורי לא מדבר בשם הארגון ושהם לא ארגון פוליטי. בינתיים מורי נאלץ למחוק את הציוץ שלו.
    https://twitter.com/damanr/status/1180330761246822400

    1. הדיווחים ממחנה האימון שלהם מספרים דווקא על עודף פוינט גארדים, וקרב פנימי. בין אייברי בראדלי, שעושה רושם מצוין, לבין רייג'ון רונדו, שמשיקולים יותר "פוליטיים" נקרא לזה רואה את עצמו כפוינט הפותח… שקט לא יהיה שם, זה ברור.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט