שבת בבסיס / שני קצוות למנהרה – יוני לב ארי

אוהדי הניו-יורק מטס עוברים תקופה לא קלה, בטח לאור הציפיות בתחילת העונה. אבל היי, הכבוד לו זכה גדול ה-Mets בכל הזמנים, והעתיד סביב הכוכב הצעיר פיט אלונסו, נותנים סיבות לחייך.

 

ה-27 באוקטובר 1986. כנראה שחלק לא מבוטל מקוראי טור זה לא היו אז בחיים, או שלפחות לא רחוק מזה. ג'סי אורוסקו פוסל את מארטי בארט, והניו-יורק מטס זוכים באליפות השניה בתולדות המועדון הצעיר. מאז חלפו 33 שנים, למעלה מ-5,000 משחקים, ובקווינס, ניו-יורק עדיין מחכים לאליפות השלישית בכחול כתום.

 

 

היו רגעים שהרגיש שזה מגיע. עונת 2000, על גבו של מייק פיאצה, המטס פגשו בוורלד סירייס את אחת השושלות הגדולות של הבייסבול, הניו-יורק יאנקיז, והובסו 4:1. גם עונת 2015 נראתה כ-The One, עם רוטציה מופלאה שכללה את מאט הארווי, נוח סינדרגארד וג'ייקוב דגראם, אך גם הפעם הגמר נגמר רע, שוב 4:1, מול קנזס סיטי החד פעמית, וההמתנה נמשכה…

יש על מי לבנות? אלונסו צילום: nypost.com
יש על מי לבנות? אלונסו צילום: nypost.com

 

ועכשיו למשהו שונה לגמרי?

הפגרה האחרונה היתה בהחלט יוצאת דופן. הבעלים של המטס, פרד ווילפון, החליט לצאת מהקופסה ומינה לתפקיד הג'נרל מנג'ר סוכן שחקנים – ברודי ואן וואגנן. לפחות על היצירתיות המהלך הזה קיבל נקודות. ה-GM החדש החל לעבוד, כשאחד הרליברים הטובים במייג'ורס, אדווין דיאז, הגיע מסיאטל, ואיתו רובינסון קאנו, שכל כך אהבו פעם בצד השני של ניו-יורק.

 

כל זה לצד דגראם וסינדרגארד, עם עוד כמה כישרונות צעירים, אמור היה להספיק למקום בפלייאוף. אבל דיאז לא מוצא את עצמו, עם ERA של 5.5, קאנו הסתפק ב-4 הום ראנס וממוצע חבטות של 240., ואפילו ה-ERA של סינדרגארד נסק ל-4.7. ככה לא בונים חומה.

אליפות 1986. מתי היא תחזור? צילום: amazinavenue.com
אליפות 1986. מתי היא תחזור? צילום: amazinavenue.com

 

90 משחקים לתוך העונה, והמטס רחוקים 13.5 משחקים מהברייבס שמובילים את הבית, ושבעה משחקים מה-Wild Card שיסדר לפחות משחק אחד בפלייאוף. צריך נס כדי לראות את הקבוצה מהקווינס משחקת בייסבול באוקטובר. אז הכל קודר, הכיסא של המנג'ר מיקי קאלוויי מתנדנד כמו שן חלב שקרובה ליפול, ואם להוסיף קצת אש למדורה, היאנקיז מהצד השני של העיר לא מפסיקים לנצח.

 

סיבה למסיבה

אז הנה, מובאות בפניכם אוהדי המטס, שתי סיבות לחייך מעט. אחת מהעבר, אחת מהעתיד. טום סיוור, גדול שחקני המטס בכל הזמנים ללא עוררין, זכה סוף סוף לכבוד לו היה ראוי מזמן, כשלפני כשבועיים הוחלף שם הרחוב בו נמצא האצטדיון, מרחוב 126 ל-Tom Seaver Way, כשמספר חולצתו של סיוור, 41, יהיה המספר של City Field, האצטדיון הביתי של המטס מאז 2009.

אוהדי היאנקיז והמטס, חולקים סאבוויי. צילום: fivethirtyeight.com
אוהדי היאנקיז והמטס, חולקים סאבוויי. צילום: fivethirtyeight.com 

 

נכון, היו לא מעט בתקשורת הניו-יורקית שבעיקר ירדו על המטס, על כך שלקח להם כל-כך הרבה זמן לתת לסיוור את הכבוד לו הוא ראוי, אבל ככה זה תקשורת, בטח בניו-יורק, בטח בעונה שבה הכל שלילי גם ככה. אבל אנחנו לא בניו-יורק, וגם לא ממש אוהדי מטס, אז מה אכפת לנו להסתכל על דברים אחרת וקצת לפרגן. כל הכבוד!

 

ברחובות שלנו יש קסם מיוחד

אז מי היה אותו טום סיוור, ומדוע מגיע לו רחוב שלם? נתחיל בצד המערבי של הרחוב. הבלוק שבין החיבור ל-Northern Blvd. עד לרחוב 34, מקומו של הזגג המקומי, Auto Glass. כל הבלוק הזה מגיע למר סיוור, על העונה המופלאה ב-1969. לא פחות מ-25 ניצחונות (7:25)!, ERA מצחיק של 2.21, ואליפות היסטורית למטס, עם ניצחון סופר דרמטי במשחק הרביעי, כשהוא זורק 10 אינינגים, ומרשה ריצה אחת בלבד. היסטוריה.

הגיע הזמן. דרך טום סיוור. צילום: nbcnewyork.com
הגיע הזמן. דרך טום סיוור. צילום: nbcnewyork.com

 

הבלוק שבין רחוב 34 ל-35, מקומו של הפחח המצטיין Auto Body, מגיע למיסטר סיוור בזכות 12 עונות במדי המטס, מאזן של 124:198, ERA של 2.57, 2,541 סטרייק אאוטס, והעובדה שהוא למעשה "שינה את פני הבייסבול בניו-יורק", כמו שלא מעט אומרים עליו, בין אם הם אוהדי המטס או לא.

 

עוברים ל-Seaver Way בין רחוב ל-35 ל-36, בסמוך למסעדת Rosmar Deli האיכותית (אולי). הבלוק הזה מגיע ל-"Terrific Tom" בזכות הישגים מעבר לתקופה במטס: קודם כל, No Hitter, משחק שלם בו אף שחקן יריב לא מצליח לחבוט, אבל במדי הסינסינטי רדס. 12 הופעות באול-סטאר, שלוש זכיות ב-Cy Young (הפיצ'ר המצטיין של העונה), שלוש פעמים הוביל את הליגה בניצחונות, שלוש פעמים ב-ERA, ועוד ועוד. חתיכת בלוק.

סיוור. שינה את פני הבייסבול בניו יורק. צילום: amazinavenue.com
סיוור. שינה את פני הבייסבול בניו יורק. צילום: amazinavenue.com

 

הלאה, המשכנו והגענו כבר ל-Seaver Way בין ה-36 ל-37 – הכניסה ל-City Field. הבלוק הזה ניתן ל"The Franchise" בזכות ערב אחד – ה-7 בינואר 1992, אז נכנס סיוור להיכל התהילה של הבייסבול, כשהוא זוכה ל-98.84 אחוזים מהקולות, כבר בניסיון הראשון שלו. שמו הופיע על כל הכדורים למעט חמישה – שלושה שלא היה עליהם שמות בכלל, כמחאה על כך שהוחלט לא להכניס את פיט רוז כמועמד. אחד נוסף טען בדיעבד שלא ידע שסיוור היה ברשימה. והאחרון עשה זאת כי הוא לא מאמין שזה נכון להיכנס להיכל התהילה כבר בניסיון הראשון.

 

עוברים לפינת הרחובות 37 עד 38, קצה האצטדיון הביתי של המטס, היכן שאולי יוקם בתחילת העונה הבאה פסלו של סיוור. התחנה האחרונה ברחוב מוקדשת לציטוטים של אחרים על סיוור. כמו רג'י ג'קסון האגדי: "אנשים עיוורים באים למשחקים רק כדי לשמוע אותו זורק". או, המנג'ר של סיוור בסינסינטי, ספארקי אנדרסון, שהוסיף זווית: "הדרך שלי לאמן היא לתת את הכדור לטום סיוור, לשבת בצד ולצפות". אז מגיע לו רחוב, או לא מגיע לו רחוב?

הפלאק של סיוור בהיכל התהילה. צילום: sportsmemorabilia.com
הפלאק של סיוור בהיכל התהילה. צילום: sportsmemorabilia.com

 

עתיד מתוק

ומהעבר, לעתיד. פיט אלונסו, גברותי ורבותי, עושה קולות של "הדבר הבא" במדים הכחולים כתומים. הלהיט בן ה-24 מקווינס הזדקק לחצי עונה בלבד כדי להגיע ל-30 הום ראנס. מי רוצה לנחש מתי בפעם האחרונה שחקן של המטס, בן 25 ומטה, העיף 30 הום ראנס, לא בחצי עונה, בעונה שלמה? אני אחסוך לכם, צריך להרחיק עד 1986, עונת האליפות האחרונה של המטס, אז הלהיט של הליגה דריל סטרוברי בן ה-25, ירה 39 הום ראנס. מאז? 33 שנים של כלום.

 

אלונסו, לו יש שורשים בקווינס, עוד מהסבא והסבתא שברחו ממלחמת האזרחים בברצלונה עד לניו-יורק, התחבר לעיר הגדולה ממש בקלות. הוא היה הבחירה ה-64 בדראפט 2016 (אפילו המטס עצמם בחרו לפניו שני שחקנים אחרים), והחל להתקדם בקצב מסחרר במיינורס. AAA, AA, A, והופ – החבר'ה מהמייג'ור ליג על הקו.

אלוף ההום ראן דרבי, 2019. אלונסו. צילום: tvmax-9.com
אלוף ההום ראן דרבי, 2019. אלונסו. צילום: tvmax-9.com

 

רוקי 1

הוא החל את העונה הנוכחית כשחקן הבסיס הראשון של המטס, ומהר מאוד היה לאור היחיד פחות או יותר בעונה החשוכה הזאת. הוא היה לשחקן הראשון בהיסטוריה של הבייסבול (מאז 1900) שהשיג 11 "Extra Base Hits" (חבטות של למעלה מבסיס אחד) בעשרת המשחקים הראשונים שלו בקריירה. אף אחד לא עבר את ה-9 עד לאלונסו…

 

החודש הראשון שלו הסתיים עם תשעה הום ראנס וממוצע חבטות של 292., מה שסידר לו את תואר רוקי החודש. ואם היה חסר דגש לעונה הזאת, ניצח אלונסו את ה"Home-Run derby" ב-אול-סטאר – הרוקי השני בהיסטוריה שעושה זאת. וכל זה – בחצי עונה בבוגרים. אז אוהדי מטס יקרים, נכון, הטבלה לא משקרת, והכל כרגע פסימי, אבל איך כתב שלום חנוך? תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר, ופיט אלונסו נראה כמו מי שאפשר לבנות עליו את השחר…

 

מהלך השבוע: צפו בצ'ארלי קאלברסון עם זריקה מהסרטים:

השבוע לפני

תחילה נרחיק עד ל-11 ביולי 1914, השבוע לפני 105 שנים, כשבחור בשם ג'ורג' הרמן, בייב רות' בשבילכם, רושם את הופעת הבכירה שלו בליגה, כפיצ'ר, במדי הרד-סוקס. הוא ניצח את האינדיאנס 3:4, אך מי אז פילל איזו קריירה מחכה לבחור הזה…

 

חלפו 20 שנים, וב-10 ביולי 1934, משחק האול-סטאר שנערך בפולו גרואנדס שבניו-יורק, כשהפיצ'ר של הג'איינטס, קארל הובל, פוגש מולו ליינאפ שמורכב מתשעה שחקנים שבהמשך הקריירה שלהם יגיעו להיכל התהילה. הוא לא התרגש ופסל את החמישה הראשונים, ואף סיים שלושה אינינגים ללא ריצה.

תחילתה של קריירה מופלאה. הבייב. צילום: en.wikipedia.org
תחילתה של קריירה מופלאה. הבייב. צילום: en.wikipedia.org

 

התחנה האחרונה השבוע מפגישה אותנו עם סיפור ייחודי. ב-7 ביולי 2009, אלן אמברי, הפיצ'ר של קולורדו, זוכה בניצחון למרות שלא נרשמה לו ולו זריקה אחת. הוא עלה כמחליף במצב של שיוויון, תפס רץ על הבסיסים כדי לסיים את האינינג, הרוקיז עלו ליתרון בחלק התחתון של האינינג, והנה לכם הניצחון הקל ביותר שאפשר.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 7 תגובות

  1. פיט אלונזו יהלום רציני, מעניין איך המטס יחריבו את העתיד גם איתו…..

  2. כרגיל, נהניתי מאד לקרוא. ספורט שאני לא מתמצא בו בכלל ואני לומד כל שבוע מהכתיבה שלך.

  3. תודה יוני, הגמר של המטס רק לפני שלוש וחצי שנים נראה כמו היסטוריה רחוקה, הכי עצוב לי על דה-גרום, פיצ'ר ענק שהקבוצה שלו עושה הכל כדי שלא ינצח.

  4. מקסים, הקטע על המטס וקטעי הרחוב.
    תודה, יוני.

  5. באיחור, אבל ההנאה לא פחותה.
    רוב קוראי האתר לא היו בחיים ב-1986 אבל אני היית שם, פיזית, כמעט כל STEP OF THE WAY!
    איזה ימים היו אז!!! ממש חלום (אבל הם היו הקבוצה של אשצי גייל, לא שלי, אם כי אהבתי מאד אצ רוב השי[חקנים שלה. רק את שיי סטדיום שנאתי!

  6. הבייסבול תמיד מצליח לייצר רגעים סופר מרגשים – האיינג'לס הלילה מעניקים כבוד אחרון לטיילר סקאגס בדרך הכמעט הכי ראויה שאפשר ומנצחים את המרינרס 0-13 עם נו-היטר במרחק ווק אחד ממשחק מושלם.

  7. פוסטים מעולים. תודה רבה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט