הסדרן שהיה שחקן (בחמישיית הלייקרס עם ווילט, ווסט, וביילור!) / סקוט קצ'ולה, NYT (תרגם מתן – "ג'ורג' עובדיה הסקרן"))

הסדרן שפעם היה שחקן (בחמישיית הלייקרס עם ווילט צ'מברליין, ג'רי ווסט, ואלג'ין ביילור!)

פורסם בניו יורק טיימס ב-15.5 בידי סקוט קצ'ולה (Scott Cacciola)

 

מילווקי. דיק גארט אינו מסוג האנשים המושכים לעצמם תשומת לב מיותרת. עמיתיו שעובדים עמו באולם הביתי של הבאקס הכירו אותו שנים מבלי שידעו על הקשר המיוחד שלו למועדון. גם האוהדים הקבועים, היושבים שנים באותו יציע שבו עובד גארט, אינם יודעים עליו דבר. זו אולי הסיבה מדוע בעבור פיטר פייגין, שמונה לנשיא המועדון ב-2014, לא היה גארט אלא אחד העובדים המסורים שבאולם הבאקס. גארט עצמו מעולם לא דיבר על עצמו יותר מדי. אלא שכמה חודשים לאחר מינויו של פייגין לנשיא אירגנו הבאקס ארוחת ערב לשחקני עבר, וגארט כמובן הופיע.

כשראה אותו פייגין הוא שאל אותו "דיק, מה אתה עושה כאן?"

פייגין היה נבוך. אולי הוא היה צריך לדעת שגארט שיחק בשורות באקס בפעם האחרונה שהעפילו לגמר הNBA ב-1974, או שהוא נבחר לחמישיית הרוקיז בעונת 1969-70 כששיחק במדי הלייקרס, או שהייתה לו קריירה מגוונת ועשירה (אבל לא מי יודע כמה בכסף) של חמש שנים בליגה.

אבל פייגין למד לדעת שגארט אינו הטיפוס המתפאר בסיפור חייו. כששואלים אותו על ימיו בNBA עונה גארט משהו בסגנון של "אה כן, שיחקתי קצת הופס", אבל סביר יותר שיעבור מיד לדבר על משפחתו, על גולף או על 28 השנים שבהם עבד עבור חברת "מילר", יצרנית הבירה האמריקאית.

גארט, בן 78, מעולם לא הפסיק לאהוב כדורסל, וזו הסיבה שהמשיך להחזיק בחלטורה שלו כסדרן באולם הביתי של הבאקס, זו השנה ה-18. "יש לי את אותה התחושה שחשתי פעם, כששיחקתי, כשאני נכנס לאולם," הוא אומר, "אבל אז הגוף שלי אומר לי 'היי, חכה דקה'".

העבודה שלו היא מעין תערובת: הוא גם אוהד, גם משגיח על הקהל, סדרן, ואפילו שגריר של הקבוצה. השנה  הייתה למועדון, שמשחק בימים אלו בגמר הקונפרנס המזרחי, עונה יוצאת דופן. גארי היה גם במשחק מס' 2 בגמר, נגד טורונטו. כהרגלו ישב על כיסא מתקפל בקדמת יציע 108, שממנו הוא משקיף על הקהל, עוזר לאוהדים למצוא את מושביהם, מברך לשלום מכרים ותיקים, מצטלם עם אוהדים (פה ושם עוד מזהים אותו) ומריע לקבוצה הביתית (שמובילה כרגע ב-20 הפרש במחצית הראשונה נגד טורונטו ומאפשרת לי לתרגם בלי חשש שאני מפסיד משהו).

הוא תמיד מעודד את הבאקס. "אנחנו לא אמורים לעודד," הוא אומר, "אבל אין מצב שאני פשוט אשב שם בשקט".

בזכות העבודה הוא ממשיך לצאת מהבית ושומר על קשר עם המשחק. הוא ראה הרבה כדורסל במהלך השנים – לפעמים איכותי, לפעמים פחות (בכל זאת, מילווקי), והוא מרגיש אסיר תודה על שניתנה לו ההזדמנות להתבונן ממקום בשורה הראשונה בהתפתחות של יאניס אדטוקומבו. גארט חש עוד בימיו הראשונים של הפריק היווני בליגה שהוא שחקן יוצא דופן, ונהג להגיע למשחקים שעות לפני שריקת הפתיחה ולצפות בו עובד על כישוריו על הפרקט. "הוא עובד ממש קשה", מדגיש גארט.

גארט, שפמו שחור מנוקד בשערות לבנות (סאלט אנד פפר) וחיוכו נינוח, מדבר מניסיון. הוא נישא לחברתו פֶּני בשנתו האחרונה באוניברסיטת דרום אילינוי כאשר נבחר על ידי הלייקרס בסיבוב השני של דראפט 1969 הייתה פני בהיריון עם בנם הבכור ועל בחירתו למד רק בעקיפין כאשר חבר מהקמפוס נקש על דלת דירתו ובישר לו על הבחירה.

"דיק היה שחקן סולידי," נזכר וויין אמברי, מוותיקי הליגה, בראיון טלפוני. "לא מבריק מדי, שחקן הגנה מעולה שראה את כל המגרש".

גארט, קומבו-גארד בגובה 190 סנטימטרים, חווה לא מעט אקשיון בימיו בליגה, כולל כמה תפקידי מפתח בקבוצות מובילות. כרוקי קלע בממוצע 11.6 נקודות למשחק ופתח בחמישיית הלייקרס לצד אגדות כמו ווילט, ג'רי "לוגו" ווסט ואלג'ין ביילור. בסוף עונת הרוקי שלו התמודדה הלייקרס בגמר מול הניקס והמץ'-אפ של גארט היה וולט פרייזר, בן קבוצתו בקולג'. גארט התמודד עמו בכבוד במשך שישה משחקים.

ואז הגיע המשחק השביעי במדיסון סקוור גארדן. וויליס ריד הפצוע הפציע ממנהרת השחקנים עם ירך ימני חבוש, גארט קיבל שלוש עבירות מהירות ופרייזר הוביל את הניקס עם 36 נקודות ו-19 אסיסטים לאליפות הראשונה שלהם.

"הוא קצת השתולל עליי", נזכר גארט.

את שלוש העונות הבאות בילה גארט במדי קבוצת התחתית הבאפלו ברייברס (שנעשתה ברבות הימים ללוס אנג'לס ב, הלוא היא הקליפרס), בטרם עבר לניקס בעונת 1973-4. הניקס החתימו אותו כמחליף לעת מצוא בעקבות הפציעה של ארל מונרו, וכשחזר מונרו לפרקט, גארט שוחרר. מעז יצא מתוק וגארט חתם בבאקס של לו אלסינדור (קארים בשבילכם) וביג או, אוסקר "ראסל לעשירים" רוברטסון, והעפיל איתם לגמר הליגה, לסדרה נגד הסלטיקס (באותה תקופה, ועד 1980, שיחקה מילווקי בבית המערב-תיכוני).

 

הסדרה ההיא הותירה בגארט רגשות מעורבים. הוא מיעט לשחק במשחקי הגמר שבסופם ניצחה בוסטון את הבאקס בשבעה משחקים. אחרי שני נסיונות להמשיך ולשחק בליגה בעונה שלאחר מכן, החליט גארט לפרוש ועבר לעבוד בביטוח. הייתה לו משפחה צעירה לפרנס והליגה, באותן שנים, לא פינקה במשכורות עתק כמו היום.

ועדיין, היה עליו להתמודד עם כך שהקריירה המקצוענית שלו נקטעה כמעט בין לילה.

"במשך שנתיים הייתי מריר למדי בנוגע לזה", הוא אומר, "אבל אז הבנתי שהחיים קצרים מדי בשביל להיות מריר וכועס כל הזמן. אמרתי לעצמי 'תפוס את עצמך, דיק, (באנגלית זה נשמע יותר טוב: Suck it up, Dick), תתחיל לעבוד על עצמך, תהיה שמח, החיים נמשכים', ואני יודע היום שלמרות הכול הייתי בר מזל. היו לי הרבה חברים שלא הגיעו לאן שאני הגעתי".

גארט השֹביע את היצר התחרותי שלו כשהטביע על יריבים בליגות חובבים ברחבי מילווקי. הוא נזכר ששיחק פעם בקבוצה חובבנית שניצחה 59 מתוך 60 משחקיה בעונה. הוא גם נהג להופיע מדי פעם לאימוני הבאקס. דון נלסון, מאמן הבאקס דאז, נהג לזמן את גארט בכל פעם שהצטרך גוף אקסטרה באימון. גארט הרגיש שהוא עשה את שלו, אבל במבט לאחור הוא אומר שאולי היה צריך להיות יותר אסרטיבי ולחפש דרכים לחזור לליגה.

"הייתי צריך לומר לנלי 'אני פנוי קואץ'!', אומר גארט, "אבל אי אפשר לדעת אם הייתי מצליח לחזור. חוץ מזה הסתדרתי לא רע, עבדתי ושמחתי עם המשפחה שלי". לגארט היו כבר ארבעה ילדים באותו זמן. הוא היה מנהל תיקי לקוח (account representative) בחברת מילר, הוא אהב – ועדיין אוהב – את התקשורת עם אנשים (וכנראה גם את הבירה), וזה היה עיקר העבודה. חוץ מזה, הוא אומר, אם אתה לא מסוגל למכור בירה מילר במילווקי – העיר שבה נוסדה החברה – מוטב שתחפש מקצוע אחר.

גארט הסתדר לא רע בעסקי הבירה כשאחד מחבריו לבאולינג שאל אותו אם הוא מעוניין בחלטורה (נשמע יותר מהוגן באנגלית: moonlighting) במשחקי הבית של הבאקס. גארט אִפסן את ההצעה לכמה שנים בטרם חזר והפך ברעיון. "אמרתי אוקי, אני מוכן", הוא נזכר.

שני עשורים עברו וגארט החמיץ משחק ביתי רק לעתים רחוקות מאוד (רחמים על הבחור). מלקולם מורגן, אחראי הביטחון באולם פייסרב פורום, אומר שהג'וב שייך לגארט כל עוד יחפוץ בו. "תאמין לי, הבחור הוא הקמע שלנו", מתעלם מורגן באלגנטיות מההישגים הלא מזהירים של המועדון בעשורים האחרונים.

לפני כמה שנים קיבל גארט כמה ימי חופש מהעבודה וישב ביציעים כאחד האדם – לא כסדרן – כדי לצפות בבנו דיינטה גארט שהגיע למילווקי כמה פעמים במדי יוטה ג'אז ופניקס סאנס (והיום מחלטר בעצמו בטופאש בורסה). "זה היה ממש מרגש", מרחיב גארט.

גארט ואשתו ציינו 50 שנות נישואין בספטמבר האחרון. המשפחה הוכתה במכה קשה בחורף האחרון עם מותה של הבת, ג'רמייה, שנפטרה מהתקף אסטמה חמור. זו הייתה תקופה קשה למשפחה. גארט מספר שההגעה לאולם של הבאקס סיפקה נחמה מסוימת. "הייתי צריך משהו שיעסיק אותי והכדורסל היה שם בשבילי", הוא אומר.

גארט ממשיך אפוא להגיע למשחקים הביתיים, לבוא בחליפת הסדרנים של המועדון ונהנה כתמיד מתפקידו הצנוע. לעתים מזהה אותו אחד האוהדים הוותיקים ושואל אותו "אתה שיחקת הופס, דיק!, למה לעזאזל אתה עובד כאן כסדרן!?".

"הם חושבים משום מה שזה מתחת לכבודי", הוא אומר, "אבל יש הרבה אנשים שבאים אלי ואומרים 'היי, איך מתקבלים לעבודה הזאת?', תשמע, אתה במשחק NBA, נוגע בפרקט, צופה בשחקנים הטובים ביותר בעולם, ומקבל על זה כסף!".

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  20. נננ

    9 יול 2019 21:53:58

    איזה עולם קטן. הבן שלו דיאנטה גארט, שיחק בארץ במדי מכבי אשדוד וכיכב. הוא עכשיו ברמת יורוקאפ אבל הייתי שמח אם הוא היה חוזר לארץ

כתיבת תגובה

סגירת תפריט