פרוייקט אגדות (9): וילט צ'מברליין (תמונה – כיתה י' בתיכון) / מנחם לס

פורסם ב - 20. יול, 2013 ע"י ב - כללי

[caption id="attachment_15731" align="aligncenter" width="550"] גדול מהחייים כבר בכיתה ג'[/caption]


וילט צ´מברליין


השחקן הזה היה הדומיננטי מכל השחקנים מאז ומעולם. כבר כמה שנים שלא הסתכלתי על הסטטיסטיקות שלו, אבל עשיתי זאת למען מאמר זה ונדהמתי מחדש ממה שעשה, ו-100 נק´ ו-55 ריב´ הם רק דוגמא קטנה.  ה-100 נק' למשחק הוא איכשהו מובן. אפילו ה-55 ריב'. מה שנשמע לי מספר דמיוני שוב ושוב הוא ה-50.4 נק' ממוצע למשחק משך עונה שלמה. היום כששחקן קולע 50 במשחק כשלהוא, הכותרות מבזיקות בכל העולם. 50.4 נק'  למשחק?  לדעתי זה השיא שלעולם לא יישבר בכדורסל.


כל הכתבות בפרוייקט האגדות
=================================================
נפיל מעולם אחר
=================================================

קראו לו "ווילט דה סטילט" (קביים). קראו לו "דה ביג דיפר". הוא היה שחקן שלא מהעולם הזה בליגה מעולם אחר. הוא היה רק 2.17 מ´ אך עם מוטות ידיו הוא נראה (ושיחק) כ-2.30 מ´ עם מהירות, ניתור, כוח, ושליטה טובה בכדור. התמזל מזלי להיות בניו-יורק בשנות פארו, ואח"כ באוהיו, ביום שקלע 100 נק´ בהרשי, פנסילבניה.

נפגשתי איתו לראשונה לפני 45 שנה. הוא סרב לקרוא לי בכל שם אחר מלבד "הולי-לנד". יש לי זיכרונות ממנו שאין ביכולתי לכלול במאמר אחד. אז לקחתי 3 מאמרים על וילט מספרי, הפכתי אותם ל-4, ערכתי אותם, ועורך האתר יכניסם לפי ראות עיניו. קראתי להם:



1. "הענק ואני"



2. "משחק ה-100 הנקודות"



3. "גוליית בצהוב סגול"



4. "איש 20,000 הנשים"


 

במאמר זה התרכזתי בהישגיו של צ´מברליין כל השנים, והרבה פעמים בהשוואה לאחרים. היום הם נראים כלא מהעולם הזה, ולכן שוב-ושוב שמעתי אחרי שספרתי, כתבתי, או נאמתי עליו, "בוודאי לא היו לו יריבים". כאן הטעות הגדולה ביותר. הוא עשה זאת בשנים 1961-1973, תקופה שהתברכה בסנטרים הטובים ביותר מכל תקופה אחרת. לכם השמות אולי לא אומרים הרבה, אך צ´מברליין השיג מה שהשיג נגד ביל ראסל, וולטר בלאמי, נייט ת´ורמונד, ספנסר הייווד, וויליס ריד, דולף שייס, ווס אנסלד – כולם סנטרים מהגדולים בהסטואיה של ה-NBA- ושיחק בערוב יומו אפילו נגד קרים עבדול ג´אבר, מוזס מלון, רוברט פריש, וביל וולטון.

הוא שיחק 48.5 דק´ ממוצע למשחק משך כל הקריירה שלו כשבכל משחק נתלים עליו שלושה שחקנים. תום היינסון, שחקן הסלטיקס אז, אמר על צ´מברליין: "חצי מהפאולים עליו היו אכזריים ממש. הוא ספג בשקט יותר מרפקים, דחיפות, וחבטות מכל שחקן אחר בהיסטוריה, ואף-פעם ללא טענות או מענות".


מנסים להשוות את ביל ראסל אליו, אך ההשוואה קשה. השניים היו שחקנים אחרים בתכלית. מסביב ראסל תמיד שיחקו השחקנים הטובים ביקום, והוא יכול היה להתרכז בהגנה גרידא, ובמשחק קבוצתי. צ´מברליין היה הכוכב  בקבוצות יותר חלשות. רק ב-1966-1967 בסיקסרס, פתאום היו מסביבו שחקנים כהאל גריר ובילי קנינגהאם, ומאמנו אלכס האנום שביקשו לשנות את צורת משחקו.

הדף של הופס בפייסבוק, תנו לייק


הוא הסכים מיד, בלי לפצות פה, וממוצעו ירד ל-24.2 נק´ (בממוצע קליעות לא יאומן של 68%), אך יחד עם נקודות אלה באו 24 ריבאונדים למשחק, ואליפות נבא כשהסיקסרס סוף-סוף מנצחים את הסלטיקס 4-1 באליפות המזרח, ואח"כ 4-2 את סן פרנסיסקו ווריורס, כשווילט קולע רק 17.7 נק´ למשחק, אך מסיים את הסדרה עם ממוצע ריבאונדים של 28.7, והכול נגד הסנטר הנפלא של הווריורס (הגבוה מווילט) נייט ת´רמונד.

מי היה מסוגל לעצרו היום? א-ף  א-ח-ד, ואני אומר לכם זאת באחריות. חזיתי בו עשרות פעמים. אני חוזה בכל שחקני היום מדי פעם במיאמי ואורלנדו, וכמובן טיווי. אני יודע על מה אני מדבר. הוא היה חיית כדורסל, גוליית חזק ביותר בגובה 2.17 מ´ מהיר, זריז, ואתלטי שהיה אוכל את הליגה בדיוק כפי שעשה לפני 45 שנה.

 

[caption id="attachment_15732" align="aligncenter" width="425"] בכיתה י' בתיכון[/caption]

 

=================================================
האתלט הגדול מכולם
=================================================

כבר כמה שנים שלא עברתי בפרוטרוט על שיאיו והישגיו של וילט. כהכנה למאמר זה ריכזתי את כל הישגיו ושיאיו, ונדהמתי – ממש נדהמתי – ממה שהוא עשה. כשקובי קלע לפני שבוע וחצי 52 נק´ נגד המבריקס, כותבים על כך בכותרת ראשית עם תמונת שער ובאותיות של קידוש לבנה. צ´מברלין, THE GREAT DIPPER, קלע פעם 50+ נק´ ב-11 משחקים ר-צ-ו-פ-י-ם!!! הוא קלע חמישים פלוס 118 פעם בקריירה שלו. הוא פעם קלע 59 נק´ בחצי אחד. קלע לפחות 50 נק´ 45 פעם בעונת 1961-1962 כשמ-מ-ו-צ-ע-ו לכל העונה היה 50.4 נק´. אלה מספרים שהיום לא מסתדרים לך בראש. אתה רוצה לומר "NO WAY" אך הוא עשה זאת, וההיסטוריה משמרת לו מספרים אלה כשיאים אישיים לעולם ועד.

אין דבר משעמם יותר מלכתוב סטטיסטיקה, אך מה לעשות ורק סטטיסטיקה תשכנע אתכם שהוא היה הסנטר הגדול מכולם, השחקן הדומיננטי ביותר שאי-פעם שיחק הופס, וששיאיו נראים היום כאילו מעולם אחר. אבל בנוסף הוא היה "הכי" בדבר נוסף אחר: ביכולתו האתלטית. מה שהיה כל כך מיוחד בוילט הייתה העובדה שהוא היה "רק" 2.17 מ´, אך עם מוטת זרועות שאפשרו לו לשחק כאילו היה 2.25 מ´ מהיר ואתלטי. הוא היה ספורטאי-על. שיחק כדורעף חצי-מקצועני, הדף כדור-ברזל מעל 19 מ´, קפץ לגובה 2.15 מ´.

אם אתם יכולים לתאר לעצמכם את מוטומבו רץ 100 מ´ 10.6 שניות (וילט עשה זמן זה בתחרות רשמית כששיחק בהארלם גלוב-טרוטרס), ולוחץ משקולת של 298 ק"ג בשכיבה על הגב (BENCH PRESS כפי שעשה באחד הקיצים בתחרות ראווה בחוף סנטה-קלרה בקליפורניה; (השיא העולמי, אגב, הוא 800 פאונדס. חלקו ל-2.2 ותדעו בקילוגרמים)), אז יהיה לכם מושג איזו מין חיה היה הצ´מברליין הזה. ב-1970 הוא הציע למוחמד עלי קרב "על כל הקופה". עלי סרב בטענה שהוא "לא רוצה לגרום לחברי וילט נזק בלתי הפיך", אך רבים וטובים מאמינים שהוא פשוט חשש מוילט שיעמוד, וישלח ג´אבים לפרצופו של מוחמד עלי בלי שהאלוף יצליח להגיע לפרצופו של הענק. הוא היה האתלט הטוב ביותר מכל הסנטרים ללא יריב כלל, ואחד האתלטים הטובים ביותר בכל גובה שהוא, שאי-פעם שיחק כדורסל.

=================================================
איך החמיץ צ´מברליין אליפויות מס´ 3, 4, ו-5
=================================================

 



הבה נתחיל באחד הדברים המוזרים שקרו בכדורסל. קלע העונשין הגרוע בהיסטוריה של הכדורסל הוא בן וולאס (ממוצע של 47.3%). השני מהגרועים ביותר הוא וילט (51.1%). שקיל נמצא באותה כיתה של ´מפגרי הפאולים´. אז כיצד תסבירו יום של 28 מ-32 מהקו במשחק בו קלע 100 נק´ נגד הניקס ב-1962?

*"סלאם מגזין" בחר בו ב-2007 כשחקן מס´ 2 בכל הזמנים אחרי מייקל ג´ורדן.

*שתי אליפויות נבא ב-1967 ו-1972. שש פעמים נוספות היה בפיינל של הנבא כשבשלושה משחקים פאשלות גדולות של שחקנים, פאשלה איומה של מאמנו, ו-1 מ-11 של וילט מהקו (וכמובן "כניסתו" המפורסמת של וויליס ריד למדיסון גארדן חצי דקה לפני תחילת המשחק שטירפה את כל הגארדן ואת כל הניקס´ים) מנעו ממנו 5 אליפויות:

1968. משחק שביעי אליפות המזרח: "המשחק של זריקה אחת בחצי".

המשחק הזה ידוע כ-"משחק הזריקה הבודדת בחצי משחק" כי משך כל המחצית השנייה וילט זרק זריקה בודדת אחת! לא יאומן! בפעם הראשונה בקריירה, וילט משחק משחק 7 כ-"דפנדינג צ´מפיון". הסיקסרס הובילו את הליגה עם 62 נצחונות. למרות ששיחקו 82 משחקים וניצחו את הסלטיקס בכל 8 המפגשים ביניהן באותה עונה הם צריכים עכשיו לנצח משחק 7 על אליפות המזרח. בילי קנינגהאם פצוע. הגארדים לא פוגעים אבל ממשיכים לזרוק לבנים במקום ללכת על וילט. כולם תמיד שאלו מדוע וילט זורק כל כך הרבה. אולי אם ישחק כמו ביל ראסל ויתרכז בהגנה אז גם הוא ינצח אליפויות? אפילו מאמנו האנום חשב באותו כיוון. אז זה מה שוילט עשה במשחק זה: גבר על ראסל בריבאונדים 24-36, בגגות 9-14, אבל הפסיד את המשחק 96-100. על הפיאסקו הזה (זריקה אחת בכל החצי השני) הוא מתאר בספרו כיצד עמד שם תחת הסל וחיכה לכדורים שלא הגיעו כל החצי השני.

1969: משחק שביעי, גמר נבא: "המשחק בו ישב וילט בחוץ".

וילט צ´מברליין משחק כבר עונה שנייה בלייקרס עם אלג´ין ביילור וג´רי ווסט. העברתו ללייקרס היתה שוות ערך לו הבאת ליוטה ג´אז עם קרל מלון וג´ון סטוקטון, את שקיל או´ניל במלוא כושרו. ברבע השלישי הלייקרס מחמיצה 15 זריקות רצופות, ומפגרת ב-17. עד לדקה זאת היו לוילט כבר 18 נק´ ו-24 ריבאונדים. בריבאונד ה-24 הוא נפל על ברכו ויצא מהמשחק. ביל ראסל אמר אחרי המשחק "לי היו צריכים לשבור רגל כדי שארד מהפרקט". המאמן של הלייקרס ברדה קולף לא הכניסו אפילו שכעבור 5 דקות וילט אמר לו שהוא יכול להיכנס ושהברך "בסדר".
אולי קולף היה כה נירגז על וילט שירד אחרי פציעה שלא נראתה קשה (איש לא יודע מלבד וילט כמה קשה היתה) שהחליט "להענישו ולהעליבו". הלייקרס שיחקו טוב וצמצמו את ההפרש ל-9 כשוילט היה מוכן לחזור ומאמנו לא הכניסו. עד היום תוהים על יציאתו של וילט, וסירובו של מאמנו להכניסו למשחק. היום טוענים שוילט היה "רך מדי". שהוא חייב היה להכריח את מאמנו להכניסו, אפילו במחיר סצנה על הפארקט. היכולים אתם לראות את לארי בירד או מייקל ג´ורדן יושבים על הספסל בסיום המשחק ה-7 בגמר הפלייאוף? הם היו זורקים את מאמנם לעבר המושבים בשורה השישית, ונכנסים בעצמם. לוילט אף פעם לא היה את ה-KILLER INSTINCT שהיה לציפור או ל-AIR. המשחק הזה ניכנס להיסטוריה כמשחק בו ישב וילט בחוץ ב-6 הדקות הקריטיות האחרונות במשחק החשוב ביותר בחייו.

1970: משחק שביעי, גמר נבא: "המשחק שוויליס ריד ניצח בלי לשחק ושוילט הפסיד ב-1 מ-11 מהקו".

הייתי שם רבותי הצעירים. משחק שלא אשכח עד נשימתי האחרונה בעולם הקשה הזה. כשמצב המשחקים נגד הניקס הגדולה עם ריד, פרייזר, דה-בושר, ברדלי, ועוד, מצב המשחקים הוא 2-2 כשריד פצע את ירכו. הניקס ניצחו אחד בלעדיו כשג´רי ווסט ואלג´ין ביילור תופשים משחק רע, אבל הלייקרס ניצחו בבית בקלות כשוילט קולע 45 עם 27 ריבאונדים וגם ווסט קולע כמטורף. המשחק השביעי במדיסון סקוור גארדן.

כמובן שרעדתי כמו האחרים כי היו שמועות שריד אולי ישחק. ממש שניות לפני תחילת המשחק האולם רועד מתשואות וצרחות. ריד – מדדה – עולה על הפארקט. וילט אפילו לא הסתכל עליו. ריד לא היה פקטור במשחק: הוא קלע את זריקתו הראשונה אך היו אלה שתי נקודותיו היחידות כשהוא על הספסל רוב המשחק. אבל משחק מטורף של וולט פרייזר שקלע 36 וחיסל את ווסט בהגנה, ומשחק בינוני של וילט (21 נק´) שהחמיץ 10 מ-11 פאולים גמר איתם. ההצדקה היחידה שאפשר לומר על וילט היא שהוא כבר בשנתו העשירית בליגה, אבל 10 עונות בהן נתלו עליו 2-3 שחקנים כל עת שנגע בכדור. הוא היה עייף ומחוסל במשחק שיכול היה לתת לו אליפות שלישית.

 

 

[caption id="attachment_15734" align="aligncenter" width="474"] באוניברסיטת קנזס[/caption]

וילט. תמונה אחת שווה אלף מילים.


=================================================
הישגים שלא יישברו לנצח
=================================================


אני מסיים את הפרק עם הישגיו הגדולים ביותר של וילט: על 100 הנק´ למשחק, 55 הריבאונדים, ממוצע לעונה של 50.4 ועוד, כבר דברנו. אבל יש עוד:

ממוצעי הנקודות לעונה הטובים ביותר:

ראשון: צ´מברליין – 50.4
שני: צ´מברליין – 44.8
שלישי – צ´מברליין – 38.4
רביעי: אלג´ין ביילור – 38.3
חמישי: צ´מברליין – 37.6
שישי: מייקל ג´ורדן – 37.1
שביעי: צ´מברליין – 36.9

משחקי 50 נק´ ומעלה:

ראשון: צ´מברליין (122 משחקים)
שני: מייקל ג´ורדן (37)
שלישי: אלג´ין ביילור (18)
רביעי: ריק ברי (15)
חמישי: קרים עבדול ג´אבר (10)

לא בדקתי כמה 50-פלוס יש לקובי בריאנט ואלן אייברסון

משחקי 60 נק´ ומעלה:

ראשון: צ´מברליין (32 משחקים)
שני: מייקל ג´ורדן (4)
שלישי: אלג´ין ביילור (3)

לא בדקתי את מספר משחקי קובי בריאנט של 60-פלוס

שיאי ריבאונד לעונה:

ראשון: וילט צ´מברליין ( 27.2 ריב´ ממוצע)
שני: וילט צ´מברליין (27.0)
שלישי: וילט צ´מברליין (25.7)
רביעי: ביל ראסל (24.7)
חמישי: צ´מברליין (24.6)
ששי: צ´מברליין (24.3)
שביעי: צ´מברליין (24.2)

אבחר עוד כמה הישגים פיקנטיים:

* שבעה משחקים רצופים של 50-פלוס (היו פעמיים שעשה שישה רצופים של 50+ )
* ארבע עשרה משחקים רצופים של 40+ (עשה זאת פעמיים)
* ששים וחמשה משחקים רצופים של 30 נק´ לפחות – כמעט עונה שלמה!
* הוביל את הליגה 7 פעמים רצופות כקלעי העונה
* כ-200 שיאים מסוג: "מספר הזריקות לסל הרב ביותר בשלושה משחקים רצופים".

=================================================
חברים ושונאים (קנאים?)
=================================================

 



צ´מברליין היה אחד מ-11 ילדים של אוליביה ווויליאם צ´מברליין. ההורים עבדו אצל היהודים העשירים ביותר בפילדלפיה, האם בתור "עוזרת בית" והאב בתור "גנן". אבל עליכם להבין שבאחוזות האלה הנקראות "הקו הכחול" אין עוזרת בית. ישנן תריסר עוזרות בית. אביו לא גזם דשא כגנן. הוא היה הראש של 20 גננים בבתים היקרים ביותר.

מסתבר שהיהודים האלה אהבו והעריכו את הוריו, שילמו להם טוב, ואפילו שיתפו אותם בכמה אירועים, בהם למדו הצ´מברליינים עלינו ועל מנהגינו. בספרו מתאר צ´מברליין את התקופה ההיא, ומסביר את אהדתו ליהדות ויהודים. כבר מגיל 10 ו-11 הוא שמע "LOOK AT THIS TALL NIGGER BOY" ובשנותיו הראשונות בתיכון הוא סבל מאותה סטיגמה של "גוליית חסר קואורדינציה ושכל". צ´מברליין היה מאד מודע לגובהו, ואישיותו הרגשית (מאד!) גרמה לו להיחבא בתוך עצמו. הוא לא דיבר, לא התחבר לאף אחד, ולא היה לו אף דייט. חברו הטוב מהתיכון, אלברט דסמונד בטוח שהוא "היה בתול כשסיים תיכון".

אבל בשנתו השלישית, כשהיה ג´וניור בתיכון, הוא התגלה למאמן הקבוצה, ותוך תקופה קצרה של כמה חודשים הוא הפך מ-INTROVERT מופנם ל EXTROVERT אגוצנטרי, קפריזי, ובעל בטחון עצמי. חבר יהודי טוב שלו (עד מותו של וילט) היה מל ברודסקי שאמר עליו: "בששה חודשים הוא הפך להיות ה-COCKY הבנזונה הגדול מכולם!".הוא היה כזה גם כשחקן NBA שכמה קיבלו באהבה, וכמה שנאו את הגאטס שלו. מאמנו בלייקרס, ביל ואן ברדה קולף היה אחד המקטרגים הגדולים: "אני תמיד ריחמתי על וילט שפונק מגיל צעיר והפך כוכב אגוצנטרי ו-ALOOF עד שקשה היה לתקשר איתו". אבל ג´רי ווסט אומר: "כן, הוא אוהב לערבב בקדירה; הוא חי על קונטרוברסיה. אבל הוא גבר רגשי מאד וחבר נאמן וטוב.

לי לא היתה כל בעיה איתו. ג´ק רמזי אומר: "הוא ניצח 2 אליפויות. הוא הגיע לגמר ה-NBA שלוש או ארבע פעמים. הוא היה "אול סטאר" 12 שנים, ו-MVP כמה פעמים. אני כבר לא זוכר. הוא אוחז בשיאים שלעולם לא יישברו, ועוד מכנים אותו LOSER. זה הדבר הכי לא נכון. כשאומרים "תראו, ביל ראסל זכה בכך וכך אליפויות", איש לא זוכר שזה לא היה ביל ראסל, אלא הסלטיקס, עם קייסי ג´ונס, סם ג´ונס, בוב קוזי, ביל שרמן, תום היינסון -השחקנים הטובים בעולם אז -ועם המאמן הטוב בעולם – רד אורבך. וילט לא "הפסיד". פילדלפיה הפסידה, ומסיבות שונות". לוילט היו כמה "יציאות" לא יפות עם מאמניו דיק הארפ, דולף שייס, ובמיוחד ואן ברדה. אך מאמנים אחרים – אלכס האנום, ג´ו מולני, וביל שרמן – מדברים עליו רק טובות.

הוא היה ידוע כמתהולל כבר בשנתו הראשונה בפילדלפיה. בשנת 1962 הוא כבר רכש דירה מפוארת במנהטן והיה מגיע לפילדלפיה למשחקים –"בפררי" או "בנטלי" שלו (הוא היה הראשון שחתם על כסף "גדול"). הוא היה ידוע כסובל מאינסומניה (חוסר יכולת לישון) ועשרות או מאות פעמים הוא שיחק ללא שינה כלל. ´שעתיים שינה מספיקות לי. למה לבזבז חיים טובים, שמפניה, ונערות על שינה?´, היה אומר. אבל אני לא שמעתי אף מאמן, אף פעם, מתלונן על "צ´מברליין העייף". הוא היה טיפוס שלא מהעולם הזה, וככה תמיד קבלתי אותו. הוא הזמין אותי פעם לארוחה במסעדתו בהארלם והיה נחמד ביותר, מחייך, ונתן לי להרגיש נוח, ולא היתה לי כל בעיה איתו כי שנינו באותו גיל, והוא אהב את העובדה שאני מישראל.

 

[caption id="attachment_15736" align="aligncenter" width="550"] גדולים מהחיים[/caption]

כשחתם בלייקרס הוא בנה ארמון בבברלי הילס. שחקני קולנוע, ספורטאי-על, מלכות יופי, דיפלומטים – כולם רצו להיות מוזמנים לארמונו. המסיבות והנשפים שעשה היו מהמפורסמים בהוליווד כי צ´מברליין עשה כל דבר הכי גדול שאפשר. שם גם היו לו את מאות הרומנים שלו, שהוא תאר ב-´עשרים אלף הנשים ששכבתי איתן´.

אחרי ההפסד ב-1969, ביל ראסל אמר שהוא "לעולם לא היה יורד מהמגרש אילו קרה לו מה שקרה ל-´וילט דה סטילט´". היחסים בינו לבין וילט – שהיו חברים עד אז – התקררו. רק בשנים האחרונות ראסל התנצל, אמר שאין ולא היה שחקן כוילט, והשניים הפכו חברים קרובים עד יום מותו של צ´מברליין (ראסל נתן את ה-EULOGY – ההספדה – בכנסייה בה שמו את ארונו). יחסיו עם קרים עבדול ג´אבר היו גרועים. וילט תמיד אמר שג´אבר לא נילחם מספיק, לא קולע מספיק, ולא לוקח מספיק ריבאונדים (וזאת על אף שג´אבר קלע ולקח ריבאונדים כפי שכולנו יודעים). ג´אבר, מצידו, ביקר את התנהגות ה-"דוד תום" של וילט, שהוא רפובליקני, וחבר של הנשיא ריצ´רד ניקסון (שפוטר מנשיאות ארה"ב – מעשה נדיר ביותר). אחרי שג´אבר שבר את שיא הנקודות הכללי של וילט, וילט אמר שוב שג´אבר "לא מתאמץ מספיק. יש לו מסביבו שחקנים לנצח את הסלטיקס שנה אחרי שנה". ג´אבר החזיר לצ´מברליין בספרו כשהוא מכנה את הענק "CRYBABY AND QUITTER".

לווילט לא היו הרבה מעריצים. הוא קיבל זאת כגבר: "אף אחד לא אוהב את גוליית" היה אומר. כמה שנים אחרי פרישתו הוא יצא עם ספרו הראשון "גדול מהחיים", ואח"כ ספרו השני ב-1991, "מבט מלמעלה" בו הוא כותב ששכב עם 20,000 נשים. ספר זה כמעט הוליכו שאולה, אך בשנים האחרונות לחייו התחילו לסלוח לו גם בגלל שהצהיר שהוא "לא הובן כהלכה", וגם בגלל שהפך לאדם נוח הרבה יותר, המשקיע הרבה מכספו ומרצו בעזרה לילדים שחורים.


צ´מברליין מעולם לא נישא, ולא היו לו ילדים חוקיים. בשנות ה-90 המאוחרות הוא הפסיד כ-40 ק"ג ממשקלו, וניפטר ב-1999. ג´רי ווסט אמר בבית הקברות "כאן קבור השחקן הדומיננטי ביותר שאי-פעם שיחק הופס, ושאי פעם ישחק הופס.

 


 




[caption id="attachment_15738" align="aligncenter" width="506"] שחקן כדורעף מקצועני[/caption]

 

 

 

 



 

 

 


 

Tags: ,

31 תגובות ל - “פרוייקט אגדות (9): וילט צ'מברליין (תמונה – כיתה י' בתיכון) / מנחם לס”

  1. Mbk

    20. יול, 2013
    09:06

    נתון מעניין נוסף ב 67 מסר 7.8 אסיסטים למשחק ו 8.6 בעונה לאחר מכן.
    שאמרו שהוא לא מוסר טוב סתם לכולם את הפה
    בקשר להישג הגדול שלו 20000 נשים ; זה נראה לא ריאלי
    נניח שנתן עבודה 40 שנה רצוף ; זה 15000 ימים בקירוב ; עדיין יותר מאישה ליום , נראה מופרך משהו.
    כנראה שהוא לא ידע לספור מי יודע מה.

    הוא גם שיחק בהארלם גלובס

    תודה רבה על פוסט מצוין

    Reply to this comment
    • מיקי

      20. יול, 2013
      13:28

      או שתה לא מספיק יצירתי… חשבת שאולי היו לו גם 10 או 20 יחד ????
      זה שנות ה-60 וזה מה שקרה כנראה….

      Reply to this comment
    • מנחם לס

      20. יול, 2013
      15:15

      כמובן. הוא גם הודה בזה והתנצל. אבל בכל מקרה, יותר נקבות מאשר למומי בוודאי היו לו.

      Reply to this comment
  2. Ori88

    20. יול, 2013
    11:07

    מאמר אדיר. מנחם תודה רבה.

    מספר הערות:
    1. זה נשמע כמעט לא פייר שהוא ישחק כדורעף. כשהוא מרים את ידיו ללא ניתור, הוא כבר הרבה מעל הרשת. היכן הוא שיחק כדורעף ?

    2. ממוצע הדקות שלו למשחק הוא לא 48.5. (אולי 38.5 ?)

    3. MBK, גם אם 20,000 נשמע מופרך, עדיין ווילט נותן פייט יפה לשלמה המלך…

    Reply to this comment
    • מנחם לס

      20. יול, 2013
      15:16

      ממוצע הדקות בשנה ההיא היה 48.5 (כמובן בגלל ההארכות)

      Reply to this comment
      • ישראל קרמר

        21. יול, 2013
        11:07

        הממוצע הוא 45.8!
        לא אפשרי ממוצע קריירה של יותר מ-48, גם לא עם ההארכות.

        Reply to this comment
  3. מומי שאוהב חציל בטחינה

    20. יול, 2013
    12:01

    כל הכבוד פרופסור
    באמת טור יפה מאוד
    יחסית לזה שווילט היה בתול בתיכון והלך בגיל 63
    כמה שנות שיגול היו לו ? 33 , אבל אולי כדאי שתסביר לכל החננות כמו MBK , שפעם וגם היום יש מלא בחורות שרק ממתינות לאיזה כאפה בטוסיק מהכוכבים של הליגה. לאכמו הגברים של תל אביב שרודפים מהבוקר עד הערב אחרי בחורות .
    אם אתה כוכב אן ב איי נופלים עליך בחורות מהשמיים ,כמו מן על בני ישראל במדבר.

    מומי אומר שהווילט טחן אולי 36000 אולי 37000 בחורות , אבל בגלל שלא רצה להשוויץ סגר על 20000

    אם מומי שיגל פלוס מינוס 1800 אלף בחורות ( שזה יוצא מאה פעמיים חי ) אז הווילט נתו עבודה פי 20 , למומי זה גם עלה הרבה כסף.
    כרגע מומי תקוע עם סילבי ועצר את הספירה

    Reply to this comment
    • עוזי

      20. יול, 2013
      14:02

      מומו נמאסת, אתה זיין מוח , לא הייתי שם כסף שזיינת בחיים שלך, ואם כן זה רק תמורת כסף.

      Reply to this comment
    • מנחם לס

      20. יול, 2013
      15:17

      הוא אמר שלפעמים היו לו 7 ביום כי היו גם "ימי בצורת"

      Reply to this comment
    • מנחם לס

      20. יול, 2013
      15:21

      מומי, חכה. אתה צעיר. כשתגיע לגיל 55-60 אז עוברים למהלך ששי כי הזקנות מתחילות לרוץ אחריך.

      Reply to this comment
  4. Ori88

    20. יול, 2013
    15:16

    מומי, הרסת אותי. "מאה פעמים חי"

    Reply to this comment
  5. מנחם לס

    20. יול, 2013
    15:18

    גם 2000 לקובי זהב לא רע.
    אני פעם ניסיתי לעשות ספירה על עצמי והתחלתי להתבלבל אחרי כמה מאות…

    Reply to this comment
  6. האמת

    20. יול, 2013
    19:08

    מה שאני לא מבין זה איך שבחורות יכולות להימשך למפלצת כזאת, הוא כל כך לא אסתטי שזה מבחיל.

    Reply to this comment
  7. אדיר

    20. יול, 2013
    21:45

    t

    Reply to this comment
  8. אדיר

    20. יול, 2013
    21:47

    א

    Reply to this comment
  9. דור

    20. יול, 2013
    21:53

    השקעה עצומה,
    כל הכבוד!

    Reply to this comment
  10. אדיר

    20. יול, 2013
    22:09

    א. מופיעה לי תמונה? כי אני רואה אותה רק שאני שם את העכבר על השם.
    ב. מנחם אחלה מאמר, תודה. אם הוא היה משחק היום אתה חושב באמת שהוא היה באותה רמה?

    Reply to this comment
    • מנחם לס

      20. יול, 2013
      23:01

      2.17? אתלט כמוהו עם מוטות ידיים של 2.30? למה שלא יצליח היום? לא 50 נק' למשחק אבל הוא היה הסנטר הטוב ביותר בליגה.

      Reply to this comment
  11. דדי

    20. יול, 2013
    22:33

    ווילט נגד קארים.

    קטעים נדירים:

    http://www.youtube.com/watch?v=L2U4JSrpO78

    Reply to this comment
  12. מנחם לס

    20. יול, 2013
    23:05

    תודה
    נהדר ממש.
    לפי הוידיאו ווילט נראה הרבה יותר "גדול" מג'באר ויותר גבוה ממנו. תמיד חשבתי שהוא יותר מ-2.17. אבל בוידיאו ג'באר בשיאו ווילט כבר בירידה.

    Reply to this comment
  13. ישראל קרמר

    20. יול, 2013
    23:32

    דבריי עליו ברשימותיי:
    מחזיק בשיאי נק' ובשיאי רי' יותר מכל שחקן אחר. היה מעולה בשני צדי המגרש כשגם הצטיין בחסימות. כן הייתה לו חוכמת משחק גבוהה כשהוא הסנטר המוסר הטוב בכל הזמנים עם 4.44 אס' למש' בעונה הסדירה ב-45.8 דק' (3.5 ביחס ל-36 דק') ועם עונות של 8.56 ו-7.78 אס' למש' (702 ב-82 מש' ב-67/8' ו-630 ב-81 מש' ב-66/7'), ו-4.2 אס' למשחק ב-47.2 דק' למשחק בפלייאוף עם 9(!!!!!!!!!) אס' למשחק בפלייאוף 67'.
    המוביל בין הסנטרים בטריפל-דאבלים עם 78 בעונה הסדירה (רביעי בכל הזמנים) ועם 9 בפלייאוף (רביעי בכל הזמנים), ואם היו מחשבים אז חסימות (החלו בחישוב חסימות [וחטיפות] רק מעונת 73/4'), הוא היה הראשון שמבצע קוואדרופל-דאבל, ואף כמה וכמה פעמים. חוץ מאחוזי קליעה מהקו הנוראיים שלו, לא הייתה לו נקודת חולשה במשחקו, והוא ללא עוררין שחקן הציר הטוב ביותר אי פעם ובזכיות בשתי אליפויות עם MVP של הגמר ב-72' הוא הוכיח שיש בו מנהיגות ווינריות, ולו הוא היה בסלטיקס וראסל בלייקרס אין ספק שהוא היה המוביל באליפויות, אך ייתכן ולא באותו הפער כמו שראסל מוביל עליו. הסלטיקס כקבוצה היו פשוט טובים מכולם ברוב התקופה, והיו להם יותר שחקנים מעולים מאשר לקבוצות האחרות (רק 3 פעמים הסלטיקס לא נחשבו לטובים בליגה: ב-58' שבה זכתה באליפות סנט-לואיס הוקס של רוברט [בוב] לי פטיט וקליפורד אולדהאם האגאן שגברה 2-4 בגמר על הסלטיקס, ב-67' שהייתה עונת ההתעלות של פילדלפיה של וילט עם גריר וקאנינגהאם שגברו 1-4 על הסלטיקס בגמר המזרח, וב-69' שבו הלייקרס נחשבו לפייבוריטים אך הסלטיקס גברו עליהם 3-4 בניצוחו של ראסל למרות סדרה עילאית של ג'רי וסט שזכה בתואר ה-MVP של הגמר בפעם הראשונה שבה הוענק תואר זה ובפעם היחידה עד כה שבה זכה בתואר שחקן מהקבוצה המפסידה).
    היחיד שהשיג דאבל טריפל-דאבל (לפחות 20 בשלושה נתונים) ב- 68' במשחק נגד דטרויט כשקלע 22 נק', קלט 25 כ"ח ומסר 21 אס', והיה אמור להיות השחקן הראשון המשיג קוואדרופל-דאבל כשבמשחק הראשון בגמר המזרח ב-67' השיג 24 נק', 32 רי', שלושה-עשר אס' ושנים-עשר חס', אך אז עדיין לא חישבו רשמית חסימות (החלו לחשב חסימות וחטיפות מעונת 73/4', וכך גם ג'רי וסט הפסיד מכך כשבמשחק מסוים השיג 44 נק', שנים-עשר רי', עשרה אס' ו-10 חס').
    ב-5 עונותיו הראשונות שיחק בווריירס, כשבשלוש הראשונות ביתה הייתה פילדלפיה ואח"כ עברה לסאן-פרנסיסקו. לאחר מכן עבר במהלך עונתו השישית לפילדלפיה 76', וב-5 עונותיו האחרונות שיחק בלייקרס.
    מממוצעיו: 30.11 נק' (54% מהשדה ו-51.1% מהקו), 22.9 רי' ו-4.44 אס' ב-45.8 דק' בעונה הסדירה; 22.5 נק' (52.2% מהשדה ו-46.5% מהקו – בששת הפלייאופים הראשונים היו לו 37-28 נק' למשחק ובארבעה הראשונים 37-33.2 כשבשבעת האחרונים היו לו 23.7-10.4 נק' למשחק שמתוכם באחד 10.4, בשניים היו לו 14.7 ו-13.9, באחד 18.3, ובשלושה 23.7 ו-22.1 ו-21.7) ו-4.2 אס' ב-47.2 דק' למשחק בפלייאוף.

    Reply to this comment
    • ישראל קרמר

      21. יול, 2013
      13:23

      שכחתי 24.5 כ"ח למשחק בפלייאוף (שני אחר ראסל שקלט 24.9 למשחק בפלייאוף כשהוא שני אחרי ראסל גם באס' למשחק בפלייאוף עם 4.2 לעומת 4.7 כשראסל מצדו שני אחרי וילט בעונה הסדירה בכ"ח עם 22.5 למשחק ובאס' עם 4.35.

      Reply to this comment
      • ישראל קרמר

        21. יול, 2013
        13:45

        תיקון: לראסל 4.26 אס' למשחק בעונה הסדירה.

        יש לציי שלמרות שראסל לא התקרב לשיאי וילט בממוצע רי' בעונה מסוימת וממצעו בעונה הסדירה נמוך יותר, וכן לא התקרב לשיאי וילט בממוצע אס' בעונות מסוימות ובפלייאוף מסוים, הוא קלט יותר כ"ח ומסר יותר אס' באופן יחסי בעונה הסדירה ובאופן ממשי בפלייאוף.
        ביחס ל-36 דקות לראסל 19.1 כ"ח ו-3.6 אס' בעונה הסדירה, 19.7 כ"ח ו-3.7 אס' בפלייאוף (בנק' בשניהם 12.8).
        לווילט יחסית ל-36 דקות 18 ו-3.5 בעונה הסדירה, 18.6 ו-3.2 בפלייאוף (בנק' 23.6 ו-17.2).

        באחוזי קליעה מהקו אמנם גם ראסל היה לא טוב בעליל אך טוב יותר מווילט ואף בהרבה בפלייאוף כשראסל עולה מ-56.1 ל-60.3 ואילו וילט יורד מ-51.1 ל-46.5.

        Reply to this comment
    • ישראל קרמר

      21. יול, 2013
      13:46

      לגביהקוואדרופל דאבל הלא רשמי, צ"ל 13 אסיסטים ולא "שלושה עשר".

      Reply to this comment
      • ישראל קרמר

        21. יול, 2013
        13:47

        תיקון לתיקון: "שלושה-עשר אס' " זה תקין, אך בחס' צ"ל 12 ולא "שנים-עשר".

        Reply to this comment
  14. ישראל קרמר

    20. יול, 2013
    23:33

    45.8 דק' ולא 48.5

    לא ייתכן ש ממצוע יותר מ-48 עם הארכות.

    Reply to this comment
  15. ישראל קרמר

    21. יול, 2013
    13:48

    שאלה למנחם:
    מבין המש' שנמדדו חס' לוילט וראסל מה ממצועי החס' שלהם במש' אלו.

    Reply to this comment
    • ישראל קרמר

      21. יול, 2013
      15:30

      הצ"ל סימן שאלה במקום נקודה!

      Reply to this comment
  16. captain beefheart

    21. יול, 2013
    14:11

    איך משחקים בממוצע 48.5 דקות? הוא לעולם לא ירד מהמגרש חוץ מכמה פעמים בודדות בהארכה?

    Reply to this comment
    • ישראל קרמר

      21. יול, 2013
      15:32

      לא מדויק! הוא ירד מהמגרש אמנם מעט אך גם ירד המעט שירד כדי לנוח ושיחק בממוצע 45.8 דק' למשחק ולא 48.5.

      Reply to this comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *