איך מתמודדים עם אכזבה? / Ljos

מתישהו, באיזשהו יום, כל אחד מאיתנו יצטרך להתמודד עם אכזבה. מגאונים שעד כה הצליחו בכל דבר שידיהם נגעו בו ועד ילדי עשירים שבפעם הראשונה בחייהם, בגיל 38, שומעים את המילים "לא, אתה לא יכול לעשות את זה". אכזבה היא חלק בלתי נפרד מהחיים. לי יצא לחוות את התחושה הזו בכמעט כל רגע בחיי, מהרגע שנולדתי וראיתי מי הם הוריי, ועד הפרק האחרון של משחקי הכס. לכן הצלחתי לפתח כמה דרכי פעולה שיכולות להקל על ההתמודדות עם אחת מהתחושות הכי… מאכזבות שיש לחיים להציע.

  • תפנימו. מה שקרה קרה, אין מה לעשות בנושא. מה שכן אפשר לעשות זה להבין בדיוק מה קרה, ומה זה אומר עליכם. אין עשן בלי אש, ואין אכזבה בלי שאתם, ספציפית אתם, תהיו גרועים. גם אם הנושא לא קשור ישירות אליכם, כמו הפעם ההיא כשהייתם ילדים וקיבלתם מתנה פרקטית כמו מכנסיים, מה שקרה זו אשמתכם הישירה ורק אתם צריכים לקחת אחריות. דברים רעים לא קורים לאנשים טובים. רק אם תפילו על עצכם את כל מעמסת האחריות, תוכלו להתרומם עם המשקל הכבד ולנסוק לשמיים.
  • תשיגו ניצחון. במיידי. התאכזבתם, אתם מרגישים רע עם עצמכם (וכמו שאמרנו בסעיף הקודם, בצדק), אתם חייבים למצוא דרך לשנות את ההרגשה שלכם, וכל דרך לגיטימית. תנצחו את הילד של השכנים בפוגים (אם לא תצליחו להעביר לו מה הכיף בלזרוק חתיכות קרטון על הרצפה, תגידו לו שאתם מרחמים עליו, ואז תנצחו אותו במיינקראפט או ספינר, או מה שזה לא יהיה שהילדים משחקים היום). תשרטו את הרכב שנראה כמו הרכב שחתך אתכם בפקק הנוראי ההוא בפעם ההיא (טיפ למתחילים: קצת דבק מגע בחור המפתח שווה עשרות שריטות). תשרפו את הבית של הבוס שנתן את הקידום להוא שאולי הגיע לו יותר, אבל אתם לא סובלים את הפרצוף הקטן והידען שלו. זה הרגע להשתמש במעמסת האחריות ממקודם. קחו אותה, ואת כל הציפיות הנובעות ממנה, ותפילו את כל כובדה ומשקלה על הקורבן המסכן שבחרתם לכם.
  • תהפכו לדוב. אמנם הטכנולוגיה המודרנית עדיין לא עומדת בציפיות שלי ממנה, עדיין אפשר לעשות את הדבר הקרוב ביותר: תרדמת חורף. זה השלב הארוך ביותר, אך גם הכי מספק. קודם כל תצטרכו להכין לעצמכם מאורה. נקודה בה תוכלו לשכב ללא תנועה למשך חצי השנה הקרובה. לחלקכם יהיה קל למצוא מערה אמיתית מוכנה, העירוניים שביניכם יוכלו להסתפק בצינור ביוב מבודד. לאחר מכן, ומי מכם שרגיל לאכול את הרגשות שלו בטח כבר התחיל את השלב הזה מזמן – תתחילו לצבור שומן. דובים מעלים משקל רב לקראת תרדמת החורף, אז תדחפו את הראש לעוד צלחת בורקסים תוך כדי שאתם חושבים על איך לפני חמישים שנה אנשים היו יכולים לקנות בית ולגדל משפחה שלמה ללא חובות והיום כל אבוקדו גורם לבנק לשים את חליפת האיומים מולכם. השלב הסופי הוא פשוט להיכנס למאורה, להתכרבל לכדור ולא לזוז למשך כמעט חצי שנה, תוך כדי שאתם נותנים לאפתיה ולניהיליזם להשתלט עליכם ולקחת אתכם לעולם שכולו טוב.

חלקכם בטח תוהים "למה?". חלקכם מחלקכם בטח ממשיכים ומוסיפים "למה אכזבה? למה עכשיו?". והנה התשובה שלי: דנבר נאגטס. במשך עונה שלמה אמרו שדנבר היא בלוף. בלון עונה רגילה שיתפוצץ ברגע שהפלייאוף יגיע וקבוצות יתחילו לעשות התאמות. שיוקיץ' לא שחקן שיכול להוביל קבוצה.

 

מתישהו כל זה אמור להתרחש. אז מה אם דנבר המשיכה את היכולת הטובה מהעונה גם מול הקבוצה עם המאמן הטוב בליגה. אז מה אם כל הספקות שהיו (העקביות של מרי, הבריאות והיכולת של גאריס, ההתקפה של מילסאפ, האם הפיק'נ'רול של מרי'נ'יוקיץ' ימשיך להיות כזה יעיל גם בפלייאוף) נעלמו. אז מה אם יוקיץ' כרגע מספק הצגת ניהול משחק שנוגעת ב-50/40/90, כמעט ללא איבודים בלי שאף אחד הצליח להאט אותו (אולי הזווית שראובן הציע פה תהיה זו שתצליח). בינתיים הם רק מרימים לאכזבה גדולה יותר.

 

קרדיט למגיב ca1294 מרדיט

הבלון אמור להתפוצץ בכל רגע, וכדאי שאדע מה לעשות כשזה יקרה.

לפוסט הזה יש 46 תגובות

  1. דנבר לא יאכזבו אף אחד. הם יפסידו כצפוי ללוחמים אחרי קרב עיקש שזה בעצם די קרוב לאליפות. יצטרכו לעשות חושבים בקיץ איך לקפוץ לרמה של הלוחמים שיהיו עוד יותר עייפים ועוד יותר שבירים עונה הבאה. גארי האריס שחקן שאני מאד אוהב ותותח אבל הבן אדם הזה פורצלן וחרסינה מהלכת על שניים, לך תדע כמה יהיה בריא ומתי יתן עונות ופלייאוף בלי פציעות (עד כה שרד 8 משחקי פלייאוף העונה הידד), הרבה תלוי בו ובהשתדרגות שלו לצד מורי, יוקיץ די בשיא כבר. זה הביג 3 שלכם. את מוריס ביזלי קרייג ופלאמלי חייבים להשאיר כמו שאמרתי בטור שהעליתי לפני כמה חודשים.
    הולידיי אני חושב יהיה החתמה מעולה בקיץ אם איכשהו דנבר תביא את בארטון ועוד בחירות דראפט וצעיר כשרוני אולי.
    מיילסאפ בטח יחתום שוב בדנבר בשכר של איזה מינימום או קצת יותר בכל זאת הוא בן 34 ונראה לי שטוב לו שם ובשכר כזה שווה להחתימו.
    אם דנבר היו עוברים את הלוחמים הייתי שם עליהם כאלופה מול כל יריבה מזרחית האמת.

  2. מבריק! (כרגיל)
    .
    אני לא מצליח להבין את האכזבה מהפרק האחרון של משחקי הכס.
    הם העבירו את התחושות של "אפלת הקרב" בצורה כל כך מוחשית, שזה עורר צמרמורת.
    מבלי להיכנס לספויילרים –
    בפרק היו כמה סצנות שייכנסו לפנתאון.
    .
    כמובן שהיו כמה וכמה "חורים" בעלילה. זה בלתי נמנע כאשר מתמודדים עם סגה רחבת יריעה שכזו.
    .
    אבל עדיין, אני נותרתי עם פה פעור (לא מופתע בכלל, אבל עם פה פעור).
    .
    לגבי השאלה "מה לעשות?"
    קל.
    תעבור לאהוד את הסאנס לאיזה עשור או 2. אני מבטיח לך שתתחסן…

    1. היה סיום הכי מפגר בעולם. אריה קפצה משום מקום להרוג בצורה מפגרת. כאילו התסריטאי נתקע ואז היה חייב להרוג אותו איכשהו. סיום הכי דפוק בעולם.

      יותר הגיוני היה שהדרקון ששרף אותו כבר היה הורג אותו כי לפחות הפילו אותו בצורה הגיונית מהדרקון ואז זה היה מפתיע יותר כי אנשים היו מתאכזבים שהוא מת ככה מהר.

      המוות בסיום היה ככ מאולץ ומפגר, הרס את כל הפרק. גם זה שכל הפרק בכזה חושך היה מעצבן ולמה זה? כי אחרי הצילומים שמו לב שחליסי לבשה גלימה הפוך לאורך כל הסצנות והמדבקה הייתה לה בגרון אז החשיכו הכל שלא יראו את זה.

      1. באתי לכתוב למה ואז נזכרתי שמישהוא אחר כבר כתב את זה וטוב ממני. על פי פוסט של מישהוא מהפייסבוק :

        "בואו נדבר על הקרב על וינטרפל, או כיצד אנשים שאין להם שמץ של מושג בהיסטוריה צבאית מבזבזים אלוהים יודע כמה מיליוני""ם על כלום. (תמונת האילוסטרציה המצורפת: "הקרב על וינטרפל" מאת קזימיר מלביץ', 1915)

        נתחיל בנוהל הקרב – כל התכנית המבצעית הורכבה, בעצם, מסעיף בודד: הבה נמתין עד שמלך הלילה יבוא לחורשה של בראן, ואז, בע"ה, נדפוק אותו שם. בסופו של הלילה, זה באמת מה שקרה, אולם מלוא התודה על כך מגיעה לתסריטאים, שכן שום-דבר בניהול הקרב לא נתן יסוד להניח שהמגנים האוויליים של וינטרפל אשכרה יצליחו לשרוד עד לשלב הזה.
        אגב, עד עכשיו, טרם הבנתי, מה חיפש המלך בחורשה – המעשיה שבראן הוא כונן הגיבוי של הזיכרון הווסטרוסי נשמעה לי מצוצה מאצבע לחלוטין, הרי עד שהוא נתקל ב"עורב התלת-עיני" (וגם לאחר-מכן) איש בווסטרוס לא חשד בקיומה של היישות הזאת, כך שמכל הבחינות – no one cares. לא מובנת לי האובססיה של מלך הלילה לגבי בראן ומגיע לו למות רק על עצם ההחלטה האומללה להגיע לחורשה לפני שחייליו גמרו לשחוט את כל התכולה החיה של הטירה.

        עדיין בנוהל הקרב: מי לעזאזל פיקד על אוסף האידיוטים הזה?! כאילו, ברור שלאגפים השונים היו "מפקדים" משלהם, כמו סר בריאן הטרייה, שניסיון הפיקוד המצטבר שלה שווה לאפס עגול מאוד (בעוד שג'יימה, המפקד הוותיק ועתיר-הניסיון, משרת תחתה כטוראי), או סר ג'ורה, שהוביל את הפרשים הדוטראקיים לדהירת התאבדות ואז שב משם פחות או יותר לבד, או "התולעת האפורה", שהפקיר את החיילים הטובים בעולם להישחט, בעודו נסוג אל ביטחון החומות, אבל אני חוזר על התהייה – מי הוא המפקד העליון, שאמור לתאם את התנועה של הכוחות המתמרנים, להנחות את סיוע האש והאוויר, לפקד על הלוגיסטיקה, החימוש, השלישות והרפואה?

        מי אמור להישפט במשפט השדה אחרי הקרב בעוון חוסר מוכנות מוחלט, העדר טוטלי של מודיעין, המנעות פושעת מחבלת גרילה בכוחות הזומבי המתקדמים, העמדה של מרבית הכוחות מחוץ לביצורים ומעבר לקו המגן של הלהבות, על הפרישה המטורפת של מתקני הירי בקו העוד-יותר-קדמי מן הכוחות הנדונים לכלייה, על השימוש המשוגע לחלוטין בפרשים הקלים, שכל מטרתם בחיים היא תמרון מאגף ומפתיע, ובוודאי שלא דהירה מופרעת אל תוך המוות הוודאי (הם לא קשטים מונגוליים, שנעים בלי סוף על שדה הקרב, אגב המטרת אלפי חצים על האויב, והם לא אבירים כבדים שמנחיתים מהלומה מתואמת וקטלנית על האויב, הם פרשים קלים!!!); מי הוא אותו המפקד הכללי שמחמש, לדוגמה, את הפלנגות המסורסות שלו בקסדת פרשים (שמונעת שדה ראייה רחב וכושר שמיעה מוגבר, הדרוש לחייל רגלי על-מנת לבצע תמרונים מורכבים מהר ובאופן מדויק), מגן פרשים קטנטן (ולא איזו גרסה של אספיס גדול ורחב, המסוגל להגן עליך ועל שכנך לפלנגה), שריון עור דקיק ומטופש, שלא מכסה דבר, וחנית קצרצרה (במקום חנית באורך מטרים רבים, שיוצרת מרחב גואל בינך לבין יריביך צמאיי-הדם, ומאפשר גם לאנשים שעומדים שבע שורות מאחוריך לתרום משהו להגנתך)?

        מילה נוספת על חשיבות המגננה מאחורי ביצורים – אילו מישהו בתולדות האנושות היה חושב שכדאי להגן על ביצורים מבחוץ, הוא לא היה בונה אותם. כל הסיפור של הטירות המבוצרות (עסק יקר ומסובך להחריד לבנות אותו) לאורך ההיסטוריה, ובייחוד – באירופה הפיאודלית שעליה נשען כל עולם ספרי הפנטזיה הוא שטירות הן דבר נורא-נורא קשה לכיבוש. כלל לא פשוט להתקרב אליהן, לא כל שכן לטפס במעלה חומותיהן או לפרוץ את שעריהן ואז לשחוט את המגינים. כיבוש טירות היא עסק מייאש, שברוב המקרים הוכרע באמצעות כיתור ומצור ממושכים עד שהמגנים יירעבו למוות, ורק במיעוט זניח של המקרים – באמצעות מכונות מצור יעילות וכיבוש פעיל. כמעט כל מצביא העדיף לא להתעסק כלל עם ביצורי אויב, כי הם נורא-נורא-נורא יעילים במה שהם אמורים לעשות. ומה אנחנו רואים פה?!

        מרבית הצבא עומדת בחוץ, נשחטת בתוך רגעים ספורים ואז השורדים המעטים בכל-מקרה רצים אל תוך הטירה. למה עמדתם בחוץ, אידיוטים?!

        נו, וההגנה על החומות זה בכלל שירת יגון צרופה – איפה השמן הרותח והזפת הבוערת?! איפה השרשראות הכבדות שנועדו לנקות מן החומה את כל הסולמות והמטפסים האומללים? איפה מערומי הבולדרים שמונחתים על ראשיהם הרכים של הצרים?!

        ומה לגבי תכנית הנסיגה ההדרגתית מקו ביצורים חיצוני לקווים הפנימיים יותר?! בשביל מה בניתם את כל מגדלי האבן היפים האלה, שאפשר לאטום אותם מבפנים ולהמשיך לכתוש מן הגובה את הצרים גם כשהם משתלטים על החומות הנמוכות יותר?! אני אומר לכם, עזבו את המגדלים הגדולים של אצולת סן-ג'מניאנו, שהקנו לבעליהם שליטה מוחלטת על כל הרובע העירוני שנפרש תחתם, עזבו את זה. אפילו המגדלים הקטנים שצמודים לבתים בכפרים הסוואניים – אפילו הם, כשמושכים פנימה את הסולם ומתחילים לצלוף מלמעלה בשכנים שמבקשת לקיים בכם את נקמת הדם העתיקה שלהם, – מבטיחים שרידות כמעט מוחלטת למגנים. ומה פה?! הפקרות.
        במקום לטוס ללא הרף ולשרוף את הזומבים ואת מפעיליהם, ג'ון ודני הסתפקו בגיחות ונשיפות ספורות, המיני-טרבושטים ירו מטח בודד ונרמסו, בראן העביר את כל הפרק בצפייה פרטית ב"נוקמים" האחרון וים של אנשים מתו לגמרי לשווא, קמו לתחייה מפוקפקת ומתו שוב."

        1. לא יודע אם זה נכון זה מה ששלחו לי בוואטסאפ שבמאי הפרק אמר. לא יודע אם זה נכון, המצאה, שקר, מתיחה אין לי מושג

    2. הפרק עצמו היה טוב, גם אם חשוך מדי להחריד ברובו.
      זה בעיקר מה שהפרק אומר אומר. זו סדרה שאמרה שאפור הוא השחור החדש, סדרה שכבר לקחה את הפראים חסרי התרבות שמעבר לחומה והסבירה לנו שגם הם בני אדם שראויים לאמפתיה עם רצונות משלהם, ואז מסיימים עם המתים המהלכים כרוע מוחלט ללא שום רצון אמיתי. זה מאכזב משהו.
      לא חשבתי שאגיד את זה, אבל משחקי הכס צריכים ללמוד קצת מסטיבן יוניברס.

  3. אני מתמודד עם אכזבה במין צורה של הפנמה אבל גם יציאה לקרב חדש..
    זה קרה ואין דבר דפוק אחד בעולם שאתה יכול לעשות בנידון.
    השאלה היא מה עושים עכשיו?
    כמובן שתלוי בסוג האכזבה. האם היא אבדן? היכשלות? אגמה? עגמה? צער? קלקול?תקוות שוא? תסכול?מפח נפש? תלוי בסוג האכזבה.
    אבל בכל המקרים ללא יוצא מין הכלל – אחרי שאני הופך לדוב ליומיים-שלושה ונותן לכאב הלב להירגע, אז
    1) או שאני אומר לעצמי איזה דפוק בראש הייתי להאמין בכלל בדבר המאכזב והדבילי הזה, או
    2) אני אומר 'קוס אמעק, אני אראה להם', ואני יוצא מוכן לקרב הבא, ומוטב שלא תעמוד בדרכי.

  4. אני חייב להגיד שהמשחק בין 2 של יוקיץ' ומארי זה אחד הדברים היפים בפלייאוף הזה. חשבתי שהוא יהיה קצת פחות יעיל בפלייאוף אבל הוא לא נהיה פחות יעיל ואפילו התחושה שלי היא שהוא השתפר.
    אחרי שאמרתי את זה דנבר צריכה לחשוב איך היא קופצת עוד מדרגה. הבסיס של מארי ויוקיץ' הוא טוב אבל הצוות המסייע לא טוב מספיק בעיניי. האריס נפצע כל חודש וגם כשהוא משחק הוא לא נראה טוב, מילסאפ התחיל את הרידה והחוזה שלו גבוה מדיי, בארטון לא קבוצתי מספיק לחמישייה ולא טוב מספיק ללהיות שחקן שישי, מוריס יכול להיות שחקן חמישייה סביר פלוס אבל הוא על העמדה של מארי ושאר החלקים הם כאלה שיש הרבה מהם בNBA. הם צריכים עוד כלים כי כרגע הם בדעתי בדרך להיות סוג של פורטלנד. קבוצה שהתקרה שלה היא גמר מערב בלי פוטנציאל אמיתי לאליפות.

      1. התגובה שלי היא לא על האכזבה אלא על דנבר עצמה (ברצינות, איך אפשר להיות מאוכזבים מדנבר כששני השחקנים המרכזיים שלה בני 21 ו24 לוקחים אותה לגמר המערב).

    1. לדעתי אתה טועה בגדול
      הספסל של דנבר הוא הטוב במערב לדעתי
      האיכות של מוריס ביסלי וקרייג לא נופלת בהרבה מהשליישיה הפותחת (בעיקר 2 הראשונים שהזכרתי) ויש להם עוד זמן לשיפור
      השילוב של פלמלי ויוקיץ הוא מיוחד מאוד בליגה ונותן תפוקה נהדרת.

      קבוצה כזאת שיש לה רק את מילסאפ כמבוגר (האחראי) וכולם כ"כ צעירים ואיכותיים היא פוטנציאל אדיר
      יש תקווה

      1. לא רואה איך אם ייקחו אליפות בסגל הנוכחי. הם חייבים להביא צלע שלישית ליוקיץ' ומארי. אולי מפורטר תבוא הישועה? הוא אמור להתחיל לשחק שנה הבאה לא?

    2. ותאמין איכשהו שבמשחק הראשון מול ספרס, הם לא עשו את הפיק'נ'רול הזה אפילו פעם אחת.
      שבכל הלילות, אינדיד.
      גאריס דווקא מתחיל לחזור לעצמו בפלייאוף, אבל כן, קשה לדעת מה יהיה איתו בעתיד (אני עדיין בעד לתת לו הזדמנויות). את מילסאפ יהיה קשה להחליף, בטח בסכום שישתחרר מהחוזה שלו.
      פורטר לאחרונה נראה זורק עם רופאיו. נקווה שלא ידרדר למזריקים לו רופאיו.

  5. 1. רק מוודא-הטבלה שהעלת מראה עד כמה היחס של יוקיץ' הוא טוב נכון? כי כל ההקדמה של האכזבה בלבלה אותי לגמרי 🙁

    -השנה גמר מערב מול גולדן סטייט זה הישג עצום! קפיצת מדרגה מקבוצה בלי פלייאוף כ"כ הרבה שנים לגמר המערב זה גדול

    -בהסתמך על כך שאני לא מבין בחוזים ומי נשאר שנה הבאה וכו:
    לדעתי 2 השלישיות של-
    •מארי, האריס, בארטון
    •מוריס,ביסלי(עם ס') וקרייג
    הם איכותיות כמעט במידה שווה. תענוג לצפייה ופוטצאיל אדיר של שחקנים כ"כ צעירים.

    על סמך זה לדעתי יש פוטניצאל גדול לקבוצה עצמה כפי שהיא, וגם להביא עוד אולסטאר(שוב, לא מבין בחוזים וטריידים) שיקפיץ אותם לשמיים

  6. מעולה ljos. דנבר מאכילי כובעים צריך לקרוא להם. גון סנואו הוא אדם עם לב זהב נשמה ענקית וטמטום היסטרי. עוד בעונה הרגילה (קרב הממזרים) ראו שהוא לא יודע לנהל מלחמה. קל להיכנס לו לראש ואין לו שום תכנית חוץ מלהיסתער וללכת עם ראש בקיר (ראס?) לנסות ולהרוג דרקון בהסתערות? סיריאסלי?
    היה חרא של פרק עם מכל בחינה שהיא. לפחות אם אריה הייתה מתחפשת למישהו מצבא המתים אז סבבה אבל סתם הסתערות? לפחות היא לא גון שהיו קוטלים אותו תוך רגע

    1. אתה לא חושב שלשאוג בחזרה על הדרקון זו טקטיקה טובה? מוזר.
      (אריה ככל כנראה כן התחפשה. תסתכל רגע לפני, אחד מהמהלכים ממצמץ ומסתכל למטה. לא משהו שראינו אותם עושים עד עכשיו)

  7. ההתחלה הזכירה לי שגם אם החיים של מישהו אחר נראים כמו גן של שושנים אז אם תסתכל למטה תמצא בעיקר הרבה בוץ וקוצים…
    אחלה טור
    🙂

  8. lejos פוסט נהדר. בתור אוהד הפועל ת"א בכדורסל וליברפול בכדורגל למוד אכזבות חשוב לזכור כשיש הצלחה להנות ולמצות את התחושה כמה שיותר,
    בטח שיש לך שחקן חד פעמי ומיוחד כמו הג'וקר.

  9. מצוין ליוש, תודה רבה.
    .
    אני מסכים עם התגובות למעלה – דנבר בהחלט יכולה למצוא את עצמה בגמר המערב וזו תהיה הצלחה אדירה עבורם.
    .
    לא רוצה לנחס, אבל פתרון אפשרי לאכזבה הוא פשוט לספר לעצמך סיפור קצת אחר על מה שקרה. לדוגמא:
    .
    דנבר יגברו על הלוחמים המותשים בשישה משחקים ויעפילו לגמר שם ינצחו בג'נטלמן סוויפ את מילווקי ויזכו באליפות.
    .
    כאוהד הספרס זה יאפשר לי להצהיר, ובצדק, שרק הספרס הצליחו להגיע למשחק שביעי עם האלופה. אוסיף ואקבע ששלוש שנים ברציפות הפסדנו רק לאלופה שבדרך. לאחר מכן אטען שאלמלא הפציעות של קוואי ב-17 ו-18, והפציעה של דז'ונטה ב-19, היינו גוברים על הקבוצות שהדיחו אותנו וזוכים בטריפיט.
    .
    והנה, עם קמצוץ פנטזיה, הפכתי שלוש שנים מאכזבות להישג חסר תקדים 🙂

  10. בנאדם, אם נעזוב את השטויות של משחקי הכס לרגע אחד, אני מאוד מקווה שאתה מדבר עם מישהו על מה שהולך לך בפנים.

    בכל הקשור לדנבר (ואחרי מה שכתבת גם נבא נראה כמו שטויות), גם אם יפסידו בסופו של דבר (גמר מערב לדעתי) באמת שאין מה להתאכזב מהם. חבורה של גברים שהגיעו משום מקום. האנדרדוג שחייבים לאהוב.

  11. בהקשר הספורטיבי יש הרבה יותר רגעים מאכזבים ומדכאים מאשר משמחים (אלא אם אתה אוהד הפאטריוטס, או קבוצה שלא עולה בכלל לפלייאוף) אז מתרגלים.
    לגבי דנבר ספציפית, אלא אם יקבלו סל ניצחון על הראש במשחק 7 או יפסידו אחרי קאמבק מטורף (כמו קבוצה אחרת עליה דיברנו לאחרונה) לא נראה לי שזה יהיה כזה נורא.
    מתי בכלל ניצחו סדרת פלייאוף פעם אחרונה? עם כרמלו?

      1. טוב, אמנם חיכית הרבה אבל בינתיים עושים את העבודה והחץ מצביע כלפי מעלה, בניגוד לרוב המוחלט של קבוצות הפלייאוף הנוכחיות.

  12. איסלנדי או לא, אני מזהה כאן עקבות חזקות של פולניות כרונית. ג'וקיץ נראה כמו פרטנר קלאסי לירידה על גפילטע, כך שגם האהבה אליו מובנת כעת. נחמד למצוא שותפים למחלה, אם כי גם על זה אמצא מה להתלונן, כמובן

כתיבת תגובה

סגירת תפריט