הייתי שם: 47 שנים, ניצחון ומקום ראשון / אריק טל מדווח מאורקל

47 שנות כדורסל הגיעו הערב אל סיומן באורקל ארינה. לא כולל פלייאוף, כמובן. במועדון הכינו שלל הפתעות לאוהדים, שלא נשארו אדישים והגיבו ברעש והתרגשות השמורים למשחקי פלייאוף. לאורך כל הערב לא הפסיקו האוהדים לעודד, כולל ברבע אחרון שכולו גארבג' ודקות ארוכות לאחר תום המשחק. תחושה של היסטוריה הייתה הערב באורקל, ובתור בורג קטן במיוחד במערכת, הרגשתי גאווה להיות נציג הופס בערב שכזה.

בתקשורת המקומית לא הפסיקו לדבר על ההיסטוריה של אורקל כל השבוע. בראיון לפני המשחק נשאל על כך סטיב קר, אך המאמן סירב להיות רגשני: "זה לא באמת המשחק האחרון שלנו באורקל", אמר. למרות זאת, כבר עם ההגעה למתחם היה אפשר להרגיש בהבדל. פרחי ענק מבלונים צהובים כחולים בכל מקום, חלוקה של מזכרות לאוהדים, ואווירון מרחף מעל האיוזר כשמאחוריו שלט: WE BELIEVE, איזכור לניצחון המפתיע של גולדן סטייט על המאבריקס של נוביצקי בעונת ה-MVP שלו, כשהמשחק השישי והמכריע נערך באורקל. בתום אותו משחק, אגב, הטיח נוביצקי את זעמו על אחד הקירות הפנימיים באורקל. את הקיר השבור לא תיקנו, במקום זאת, נוביצקי הוסיף עליו את חתימתו במועד מאוחר יותר, והוא יחכה לקבוצה האורחת בחדר ההלבשה בצ'ייס סנטר, ההולך ונבנה מעבר למפרץ.

לפני המשחק, וגם בפסקי הזמן, הוקרנו סרטים על ההיסטוריה של המועדון, והועלו לפרקט כוכבי העבר ריק בארי, סליפי פלויד, אדונל פויל ומוריס ספייטס חביב הקהל. לפני שריקת הפתיחה חשף סטף קארי את התלבושת להערב: מדי ה-"WE BELIEVE" מ-2007. הקהל נכנס לטירוף, והמשחק אפילו טרם התחיל. אני חייב להודות שמכל המשחקים שהייתי באורקל, הקהל הערב היה הרועש ביותר, וזה אפילו לא קרוב.

העידוד הרועש מהיציעים עזר לווריורס לפתוח היטב, וסדרת קליעות של דוראנט הוליכה את גולדן סטייט ליתרון מוקדם 10-17, אבל הקליפרס נשארו בתמונה בעיקר בזכות שאמט, עם ארבע שלשות ברבע הראשון: 28-32 לווריורס אחרי 12 דקות.

המשחק היעיל של האורחים נמשך גם ברבע השני, ומול המחליפים של האלופה הם עלו ליתרון 4. חזרתם של דוראנט וקארי החזירה את יחסי הכוחות לסידרם: 55-62 לווריורס במחצית, כשקארי עם 22 נקודות, ודמרקוס קזינס עם 2 נקודות, שתיהן מהקו, ו-0 מ-8 מהשדה.

הופעת החצי הייתה משודרגת במיוחד. תזמורת של עשרות נגנים ניגנה מחרוזת קטעים אינסטומנטאליים, כשעל המסכים הוקרנו קטעים נבחרים מההיסטוריה של המועדון. היצירה הסתיימה, איך לא, בשיר של קווין – אתם ודאי יודעים איזה. הרפרטואר צפוי משהו, אבל להופעת חצי זה היה מאוד מושקע.

7 נקודות של קזינס ב-4 וחצי הדקות הראשונות ברבע השלישי עזרו לווריורס להכפיל את הפער. עד סוף הרבע השתלטו הווריורס לחלוטין על המשחק, כשדריימונד גרין פשוט בכל מקום. בכלל, נראה שכל פעם שדריימונד רואה את דוק ריברס הוא נכנס להילוך חמישי, אולי עקב היריבות הגדולה בין המועדונים טרם פירקו בקליפרס את החבילה. גרין לא היה לבד. קליי חימם את הידית, דוראנט היה יעיל כתמיד וקארי חתם רבע אדיר של 18-42 עם שלשה, שהפכה להיות הסל האחרון של קארי באורקל בעונה הרגילה. הרבע האחרון היה לפרוטוקול בלבד: 104-131 לווריורס בסיום.

לאחר המשחק הקהל נשאר להריע דקות ארוכות. סטיב קר נשא דברי תודה, והוצג לראווה באנר חדש, אותו יעלו גם בהיכל בסן פרנסיסקו, לציון 47 שנות ווריורס באוקלנד.

הווריורס הבטיחו את המקום הראשון במערב, ומכיוון שאין להם סיכוי לתפוס את מילווקי, וכנראה גם לא את טורונטו, לא נשאר להם בעצם על מה לשחק. יש לשער שנראה הרבה דקות של קוק, מקיני ושאר שחקני קצה הספסל בשני משחקי החוץ הנותרים. את מרב תשומת הלב לאחרונה תופסים נושאים כמו ההיסטוריה של אורקל, היריבה האפשרית בפלייאוף, העתיד של דוראנט, היכולת המשופרת של קזינס והחיכוכים האחרונים עם השופטים. אני רוצה להתייחס בקצרה לשני הנושאים האחרונים.

"תראה, ציפור" – סטף קארי בתרגיל הטעיה מקורי במיוחד

דמרקוס קזינס. אחרי פתיחה סבירה, ונסיגה זמנית ביכולת, במקביל לנסיגה ביכולת הקבוצתית כולה, קזינס נמצא לאחרונה בכושר נפלא, למרות החצי הראשון הערב. "הוא טוב כמו שאי פעם היה", אמר עליו קר לפני המשחק הערב, ואני חייב להסכים איתו. בניצחון החוץ ביוסטון הוא גרם לקפאלה להראות כמו מי שלא יכול לשמור עליו. אחרי הניצחון האחרון על דנבר, דמרקוס הביט לעבר הספסל של הנגטס כמו רב חובל המחפש קו חוף. כשנשאל על כך אמר "רק חיפשתי מישהו, זה הכל". אותו מישהו הוא לא אחר מאשר ניקולה יוקיץ', שפשוט חוסל ע"י קזינס במהלך המשחק. מה הסיכויים של הנגטס לנצח את הווריורס אם השחקן הכי טוב שלהם משחק פחות טוב מהסנטר של גולדן סטייט?

כאוהד ווריורס, אי אפשר שלא להתרגש ממה שיש לקזינס להציע, אבל המבחן הגדול עוד לפנינו. לקזינס אין עדיין ניסיון פלייאוף, וגם לא ברור איך יתמודד לאורך זמן עם הפיק-אנד-רול של הארדן וכריס פול, בסדרה אפשרית מול יוסטון, שהיא ללא ספק המשוכה הקשה ביותר במערב, ואולי בכלל. ייתכן מאוד שמול יוסטון נראה הרבה דקות של קוון לוני, שמצליח להתמודד מול הקו האחורי של הרוקטס בהצלחה לא מבוטלת.

גם על החיכוכים עם השופטים נשאל סטיב קר הערב. "אנחנו צריכים להיות יותר רגועים", אמר קר כדי להימנע מקנסות. על מה מדובר? במשחק האחרון נגד דנבר דוראנט קיבל שתי עבירות טכניות תוך שניות והורחק, ובוודאי שמעתם על שתי שריקות שנויות במחלוקת במשחק האחרון במינסוטה. אין טעם בדיון אם השריקות היו נכונות או לא. יותר מעניין לדבר על מה שקרה ביניהן. כזכור, קארי קלע שלשה שהשוותה את התוצאה, לאחר שהשופט ביטל שלשה קודמת של דוראנט.

אחרי שקלע את השלשה, פנה קארי לשופט והצביע לעברו, ושאר שחקני האלופה עשו כמוהו. השבוע התראיין ברדיו האזורי ג'ף ואן גנדי, וסיפר שמעולם לא ראה קבוצה שלמה מקניטה שופט כפי שעשו קארי וחבריו. "ראיתי ושמעתי הכל", אמר ואן גנדי, "שחקנים מקללים, כולל MF והכל… דבר כזה עוד לא ראיתי…" האמת? גם אני לא. אז רק השחקנים אשמים? כמי שעוקב אחרי הליגה כבר שנים, אני לא יכול להתעלם מהתחושה שבשנים האחרונות יש נסיגה משמעותית באיכות השיפוט. מארק קיובן, שגם הוא התראיין השבוע ברדיו האזורי, טען שהליגה קוצרת את הפירות של הכוונה לקויה של שופטים צעירים. לא עוזרת העובדה שמספר שופטים ותיקים ואיכותיים פרשו בשנים האחרונות. עם כל זאת, אני עדיין מאשים את השחקנים, אבל לא בגלל הוויכוחים, אלא בגלל צורת המשחק שלהם.

פעם המטרה הייתה להתגבר על השומר שלך. היום, מספר לא מבוטל של שחקנים אימצו אסטרטגיה חדשה: במקום לגבור על השומר, לגרום לשופט לחשוב שגברת עליו. כמה שחקנים שיכללו את השיטה הזאת לדרגת אומנות ממש. אתם ודאי חושבים שאני כאן כדי להשמיץ את ג'יימס הארדן, אבל הוא ממש לא היחיד. גם קארי, השחקן האהוב עלי בליגה, פיתח תנועה מוזרה של קפיצה קדימה כדי ליצור מגע ולקבל שריקה. זהו ממש מירוץ חימוש בין השחקנים לבין השופטים, עליהם מוטל התפקיד הקשה של קבלת החלטה מיידית במשחק שהופך מהיר ומתוחכם יותר מעונה לעונה. השחקנים יכולים להתלונן כמה שהם רוצים, אבל בעיניי הם יכולים להאשים רק את עצמם. לו אני אדם סילבר, הייתי נותן לשופטים חופש לשרוק עבירת תוקף אם התנועה של השחקן התוקף לא הייתה טבעית. מה זו תנועה טבעית? לא יודע, אבל אני יודע לזהות תנועה לא טבעית כשאני רואה אותה.

עוד שבוע הפלייאוף.

!GO WARRIORS

לפוסט הזה יש 16 תגובות

  1. מכבי תל אביב כבר לא מובילה!! אחרי פתיחה לא רעה

  2. לפי הליין המהמר צריך ניצחון של מכבי ב4 נקודות זה יכול לקרות רק אם ישחקו כמו ברבע ראשון

  3. מנחם זה אפשרי?

    1. שמע אתה נודניק חסר תקנה.
      תתחשב באחרים ותפסיק להידחף לכל חור עם ההימורים

  4. מכבי לא מעניינת אותי. מעניינת אותי הווריורס, במשחקה האחרון בעונה הרגילה באולם הזקן ומלא המסורת וההסטוריה. ושלומי היה הישראלי האחרון להיות שם!!!

    תודה על סיקור ערב מלא רגשות במיוחד!

  5. תודה אריק. היו שם כמה וותיקים כמו אל אטלס

    1. גם מיץ' ריצ'מונד היה שם

      תודה על מאמר טוב מאד מהאולם!

  6. הקנאה. ניסיתי וניסיתי אבל לא יצא לי לראות את הווריורס השנה לצערי בלייב. (ראיתי אותם שנה שעברה, ובגמר 2016)
    בכל מקרה, אחלה נקודות, בעיקר על השיפוט. מאד מעניין.

  7. שאלה למי שבאמת מבינים.
    עם נסיון מוכח בפציעות.
    האם באמת אפשר להתאושש מפציעה בגיד אכילס ולחזור לשחק כרגיל ?
    ואני לא מתימר להבין את כל סןגי הפציעות האפשריות הקשורות לגיד אכילס וצורת השיקום שלהן ?

    1. מה יש להבין
      בוגי היה פצוע באכילס וחזר לשחק כרגיל נקודה סוף

      1. לכן ביקשתי שיענו רק כאלו שמבינים !

        1. כולם פה מבינים גם ברפואה וגם בכדורסל
          לחזור מקרע באכילס קשה כמו לחזור מקרע במינסחוס ממשחק האולסטאר

  8. מעולה אריק, מסכים במאה אחוז עם הסיומת על השיפוט. צריך את חוק השכונה – אם אף אחד לא היה נותן לך פאול על זה בשכונה זה לא פאול גם בליגה. לא מדיד, לא מדויק, אבל כולם, בדיוק כמו שכתבת, יודעים לזהות את זה, וגם אם יהיו מחלוקות על 10% מההחלטות המשחק עצמו ירוויח.

    1. נראה לי כולכם גדלתם בשכונות שונות משלי.
      לנו היו שתי אסכולות שיפוט שונות. או שמותר לכסח את כולם כל הזמן, או שמותר לכסח כל הזמן רק את אלו שפחות טובים בכדורסל.

  9. אחלה סקירה חבר…
    איזה יפה זה הומאז' ליומיפורמס ישנים. מכל קבוצה.

  10. ממש כבוד לאולם הוותיק ויודע הקרבות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט