The italian stallion/עידו רבינוביץ

The italian stallion/עידו רבינוביץ

 

ג'ואי טריביאני, ג'ימי קונוואי, דנילו גאלינרי. שלושה אנשים רנדומלים, לכאורה ללא קשר אחד לשני, האמנם? לאחר מחקר קצר, ניכר כי לשלושתם מכנה משותף: כולם גברים איטלקיים חלקלקים שיודעים "לצלוף" חזק ומרחוק. כמו לכל בני האדם, לשלושת המוזכרים לעיל יש תקופות רעות ותקופות טובות בתחומם המכובד, ג'ואי טריביאני נדחה על ידי שתי הנשים הראשונות שרצה לקיים איתן מערכת יחסים עמוקה ומשמעותית, ג'ימי קונוואי היה מדוכא לעתים כי ידע שמעמדו במאפיה האיטלקית תמיד יהיה נחות בשל העובדה שהינו חצי אירי ודנילו גאלינרי נפצע רבות, כולל קרע קשוח ביותר ב-ACL שהשבית אותו לעונה שלמה לפני שנים ספורות. אולם, לאחר השפל הזה, ישנה גאות, והיא עוצמתית ביותר. ג'ואי השיג את צ'ארלי ורייצ'ל בהפרש של פחות משנה, לג'ימי הגיעה תהילת עולם במאפיה על כל מפעל חייו האדיר ובאשר לדנילו, הגאות שלו היא העונה הנוכחית.

בתחילת העונה, הציפיות מה"מהדקים" לא היו גבוהות במיוחד. ציפו מהקבוצה של סטיב באלמר להיות כינור משני, שלא לומר יוקללה, ללוס אנג'לס לייקרס שצירפו לשורותיהם את השחקן הטוב ביותר על הפלנטה דאז, לברון ג'יימס. במקום זה, הם הקבוצה ששולטת בעיר המלאכים. הלוס אנג'לס קליפרס כעת במקום השמיני בלבד, אמנם במאזן מרשים של 30-42 ורק שלושה וחצי משחקים מאחורי היוסטון רוקטס שניצבים במקום השלישי ועם פער של שבעה משחקים מהמקום התשיעי, הסקרמנטו קינגס. הקבוצה מגובשת ביותר, אין שחקן במבט יבש שמתעלה בכמה רמות על השאר, אך בהסתכלות מעמיקה על התרנגול האיטלקי, ניכר כי הוא תורם הרבה יותר ממה שנראה לעין הבלתי מזוינת.

גאלו החל את הקריירה שלו בליגה האיטלקית השלישית כאשר היה בן 15 בלבד. שנה לאחר מכן, הפורוורד הצעיר נרכש על ידי מועדון הפאר ארמאני מילאנו ונשלח בהשאלה לליגה השנייה כדי להשתפשף ולצבור ניסיון. דנילו הצעיר שלט ביד רמה בסיירה ב' וזכה בתואר ה-MVP של הליגה כבר בעונתו הראשונה למרות ששיחק חצי עונה בלבד בשל פציעה. במילאנו שמו לב להתקדמות של שחקנם וקראו לו לחזור לעיר האופנה האיטלקית. גאלינרי זכה בתואר הצעיר הטוב ביותר בליגה וגם בתחרות השלשות של שבוע האולסטאר. בשנתו האחרונה באירופה, מילאנו עלו ליורוליג, גם שם כיכב ונבחר לכוכב העולה של המפעל.

הניו יורק ניקס בחרו אותו בבחירה השישית בדראפט 2008, וההייפ היה כגודל התפוח של העיר. אולם, אלוהים לא אוהב שלניקס יש דברים יפים. לאחר משחקו הראשון בקריירה, הניקס הוציאו הודעה כי בעיות בגב יקשו על האיטלקי לשחק, אם בכלל. גאלו נלחם לשחק בעונת הרוקי שלו וחזר לתת עונה נחמדה ביותר מינואר ועד סופה. בעונה העוקבת, התרנגול קודם לחמישייה הפותחת של מייק ד'אנטוני לאחר הטרייד על קווינטן ריצ'רדסון והורדתו של אל הרינגטון לספסל. דנילו נתן עוד 2 עונות טובות עד שהועבר בטרייד הזכור על כרמלו אנת'וני. גאלו תמיד היה שחקן חמישייה קבוע וסקורר מצוין, אך לא יותר מזה. פציעות רבות במהלך שהותו בהרי הרוקי הגבילו אותו רבות למימוש הפוטנציאל הטמון בו. לאחר שש עונות במדי הנאגטס, הועבר בטרייד לקליפרס. עונתו הראשונה בעיר המלאכים גם הייתה רוויה בפציעות שהשביתו אותו לרוב העונה (שיחק 22 משחקים בלבד).

בעונה הזאת, משהו השתחרר, בקליפרס בכלל ובדנילו בפרט. בעונה שעברה החבורה של דוק ריברס ריחפה באזור ה-500 כל העונה וסיימה במאזן 40-42 שלא הספיק לפלייאוף במערב הקשוח. העונה, כבר עכשיו יש להם את אותו מספר ניצחונות עם עשרה משחקים לשחק, וגאלינרי סיבה עיקרית לכך. בהסתכלות מעמיקה בדפי הסטטיסטיקה (המתקדמת בעיקר), ניכרת איכות העבודה שלו על הפרקט. במדד ה-POE הכללי המוערך (=Points Over Exception, כמות הנקודות שהשחקן תורם/מפחית מהשחקן הממוצע) הוא מדורג שישי בליגה עם 3.6, מקדים שחקנים כגון קווין דוראנט, יאניס אנטטקומפו, קיירי אירווינג ובלייק גריפין. בנוסף לכך, הוא באחוזון 98.9% באספקט ההתקפי של המדד ואחוזון 60.6% באספקט ההגנתי של המדד. גם במדד ה-(PIPM (=Player Impact Plus Minus, השכלול של מדד הפלוס-מינוס המסורתי בעזרת דיוק ושימוש בחישוב מדוקדק של "מזל", דהיינו, בחינה מתמטית של אירועים בהם שחקן יכול לשלוט קצת/בכלל לא לעומת מצבים שנופלים אך ורק על השחקן) הוא מדורג בחמישים הראשונים עם 1.9. הפורוורד גם חלק מקבוצת עילית שקולעת ב-90%+ מהעונשין, 40%+ מ-2 ו-40%+ מ-3 וששיחקו יותר מ-1000 דקות: סטף, ברוגדון, גאלו. זאת ועוד, גאלו מעלה את רמתו בקרבות חשובים מול יריבות ישירות: 4 מתוך שמונת המשחקים הטובים שלו השנה מבחינת סקורינג היו נגד אוקלהומה סיטי, כולל הטוב ביותר (34 נקודות בניצחון ביתי על הת'אנדר).

כעת, אנו יודעים כי העונה של דנילו מרשימה מבחינה התקפית, אך הצד החלש שלו תמיד היה ההגנה. ובכן, למרות שאינו מגן בצמרת, אין ספק שיש שיפור כלשהו בהיבט הנ"ל. חלק מזה קשור בהגנה הקבוצתית האיכותית שמסביבו שמקלה את העבודה שלו, חלק מזה קשור לעובדה שהוא יצטרך לישון עם עין אחת הואיל והוא יגיע לרשימה הרעה של פטריק בברלי, אך חובה לציין את העבודה והאנרגיה שהוא משקיע. השיפור ההגנתי הוא בעיקר בפרימטר (מוריד את יריביו ב-1.6% בזריקות רחוקות 15 פיט מהסל או יותר).

לסיכום, הקליפרס ככולה היא קבוצה מאוד מעניינת שתהיה משוכה לא קלה למי שתקבל אותה בפלייאוף: לו וויליאמס כאחד משחקני הספסל הטובים בהיסטוריה, אולי אפילו הטוב מביניהם, לאנדרי שאמט שנותן עונה מצוינת בקרב על חמישיית הרוקיז, מונטרז הארל שאוהב לתת היילייטס לצופה הרגיל ועבודה שחורה לחולי היסודות ואי אפשר מבלי להזכיר את דוק ריברס שעיצב את הרוסטר הזה כמו חימר ועושה איתו עבודה פנטסטית, ברמת הדיון של מאמן העונה. דנילו גאלינרי הוא לא שחקן שקמים בשבילו בלילה, אמנם, כפי שאמר חברו לקבוצה פטריק בברלי: "גברים משקרים, נשים משקרות, המספרים לא".

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. ניתוח מעולה על שחקן פשוט מצוין. הוא היה חשוב מאוד ליד האריס, אבל השילוב שלו כפאוור פורוורד ליד שאמט-בברלי-אלכסנדר לא רע בכלל. רק דוראנט, קרי, קיירי וטוביאס האריס קולעים ביעילות שלו ובכמות הנקודות שלו ממסירה, חדירה ובפול-אפס במשחק. חבל שלא יכול לתת 2 עונות בריאות ברצף

  2. ניתוח מרתק

  3. אחלה פוסט, תודה רבה עידו. שרק ישאר בריא.

  4. שחקן מצויין שהפציעות הכריחו אותו לא לממש את הפוטנציאל שלו באמת. לעתים נראה כמו שחקן התקפה מחונן שיכול לשים סל על כל שומר ב-NBA

  5. ועל זה נאמר המשפט לא בושה להיות גלינארי.

    מעולה

  6. בהחלט שחקן שהפוטנציאל שלו לא התממש בגלל הפציעות. אם היה מגיעה היום לליגה היה מפלצת. אני חשבתי לפני שהוא הגיע לnba שהוא יהיה אחד האירופאים הטובים אי פעם. הוא היה תותח על ביורוליג וניגב פה את מכבי ביד אליהו בגיל 20 לפני שעבר לnba.

    1. אכן, שיא קריירה של 27 נגד הצהובים…

  7. בהתחלה לא הבנתי את הפתיחה אבל אז הבנתי ונהניתי. גלינארי הוא שחקן מצויין שהפציעות לא אפשרו לו להגיע לרמה שהיה יכול להגיע אליה. הוא מאד 'אמריקאי' באופיו ומאד מקובל על השחקנים. הוא אחד האירופאים הוונילים שאהבתי מתחילה

    כיף של פוסט, עידו.

  8. פוסט נהדר!

  9. תודה רבה
    מעניין מאוד
    איפה ניתן לקרוא סטט מעניינות כמו שהזכרת?

  10. תודה על הפוסט המהנה!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט