רצי ניר אליהו במרתון טבריה
(הערה: הכנסתי את הפוסט כפי שהוא, כדי לשמר את טעם הכתיבה של הכותב!)
שחר יום שישי האחרון. הקיבוץ שבדרך כלל נוטים להחליפו באחיו ירא השמיים שמדרום לבית שאן (שדה אליהו), שקט כמעט לחלוטין: התרוקן מתושביו. להוציא את ליאור (שנאלץ להישאר ולהאכיל את בעלי החיים שבפינת החי), יוסי (שמטיס אנשים ב"ישראייר", ונמצא בשמי סלובניה) ועמיקם (שהחליט לעשות "אורכים" בבריכה העגולה שבמתחם האירועים המקומי "עדן על המים" (מדור פרסומי)), כל הקיבוץ מתייצב ברובו על קו הזינוק של "טבריה", מי למרתון שלם, מי למחציתו -ומי לאדוניי אליי.
למי שטרם מצא את מיקומו של הקיבוץ במפה, נרמוז רק לחפש בדרום השרון בין כפר סבא לקלקיליה.
בתמונה תוכלו לראות את חלק הארי של קבוצת הריצה.
בימים אלה, בהם הריצה הארוכה הפכה רשמית לאחת מהדתות הגדולות – נצרות, איסלם, יהדות ודתות המזרח הרחוק – ועתה גם 'ריצות ארוכות', אין היום כמעט שכונה ללא קבוצת ריצה.
ניר אליהו לא נשאר מאחור. היו ימים בהם זיהו קיבוצים לפי מגרש הכדורסל\חדר האוכל\בריכת שחייה והרפת. הזמנים השתנו וקבוצת ריצה הפכה ל"מסט", כפי שקיים כמעט בכל עיר ואם על פני הכדור. עמרי – בכורינו שחותל והתחנך בקרייה, עבר לניר אליהו, שם הפך לכח המניע של "שיגעון הריצה הארוכה". השנה הוא החליט לעשות ברצף את כל המרתונים בארץ. נחשו כמה יש?
*
שבעה!!
*
יפה ניחשתם.
*
ראשית חכמה היה לנקות את יום שישי מעינייני פרנסה, אחר כך פסח על הראשון-התנ"כי (…גם ראשון היסטורית, וגם כרונולוגי. חל ברגל הראשון, כנראה שלא במקרה נקראו הריצות כבר אז, בסוכות).
נסיעה לחופשה משפחתית בחו"ל חסכה ממנו את מרוצי ה42 הקילומטרים הראשונים. את שני הבאים-מרתוני השטח בסובב עמק והמדברי באילת, הוא כבר גמא בגאון.
ומה לנו ולכל החגיגה הזו? עם עבר של רצים והווה של מעודדים התייצבנו במתחם העידוד שקבענו לנו: צומת צמח. וכל זאת למה? כדי להימנע מהפקקים המסורתיים הצפויים ביציאה מטבריה בסיום הריצה, ומעיבים במקצת את חווית הריצה. בדרך אנחנו אוספים את פיטר מקיבוצו – יזרעאל. אביה של ענבל פיזרו השחיינית הפראלימפית המדהימה, ואדם מדהים בפני עצמו עם עבר של מרתונים והווה של צלם המירוצים המשפחתי שלנו. תוספת של גרון אנטומי אחד, לשניים שלנו לא תסולא בפז: כמוה כטיל אטומי נוסף למערך הטילים של הצפון-קוראני!
*
תבינו- לעודד זו לא סתם תענוג וצרחות: זו מלאכה קשה וכפויית טובה. באים, בעצם, לעודד את עמרי וחבריו, ואגב כך, מעודדים עוד עשרות, מאות ואולי אלפיים. בניגוד לכסף הקטן של אוהדי הכדורסל שמעודדים בקושי חמישייה, או אוהדי הכדורגל שמעניקים את אהבתם ל- 11, אנחנו מתייצבים בקילומטר ה- 12 של הרצים שעדיין נראים רעננים ומחוייכים. עמרי, רפי ואהרון שרצים בדבוקה אחת, זוכים למנת עידוד עודפת. חלק משפשפים את עיניהם בתמהון: מה זה? יש עידוד במרתון? או שמא הם מתפלאים על השלישייה שצועקת, מריעה ,מכבדת ומברכת אותם.
*
בדרכם חזרה ניכרת ציפייה על פני חלק מהם ששוב נפיח בהם משב רוח רעננה, ולא – הם ממש יתאכזבו! יורדים לשעה קלה לשפת הכנרת או מה שנשאר ממנה, לוגמים את קפה הבוקר ושבים לכביש. עיקר המלאכה עדיין לפנינו.
*
הפעם אנחנו בקילומטר ה- 30 של הרצים. סמוך לנקודת השבירה, הידועה בשמה ה"קיר". ליטי דויטש, המובילה בין הנשים, לא שמעה, כנראה, על קיומה, והיא חולפת על פנינו ביעף. השרירים התפוסים, ה"שדים", המחשבות השליליות ושאר מרעין ונזיקין פוסחים עליה. לונה צמטאי\סלפטר מצאה, כנראה, שותפה נאמנה לריצת המרתון האולימפית ברחובות טוקיו בעשרים\עשרים. גרונותינו ניחרים.
*
באויר מסביב תחושה המזכירה את יציע גימל של קריית אליעזר בימי הזוהר של מכבי חיפה. כן, היו ימים כאלה!
הפסיפס האנושי מדהים: כאלה שלא נראה שיעזו לעלות לבית קומות שלא במעלית, כאלה שנראים בטטות כורסא רווי שומנים ושעות מסכים, אחרים שלא היית מעיז להמר שירוצו אלא עם כן ירדפו אחריהם, משנעים את גופם לכיוון קו הסיום.
*
עוד 12 קילומטר בלבד, אבל באמתחתם כבר 30 והמאמץ בשיאו: אחדים מגניבים חיוך לעברינו, מודים לנו. רובם שקועים עמוק במאמץ. זיעה ניגרת מסביב. כל הרצים מסמנים בעיני התמדה, חריצות, נחישות. חגיגה גדולה, וגעגועים לימים בהם היינו בצד הזה של המתרס. הנה מופיע רץ הקולה: בקבוק גדול. כן, מלא! על פדחתו, ולא, הוא לא נופל וממשיך לשכון על ראשו כאילו היה על סיפונה רחב הידיים של נושאת מטוסים. רץ נוסף דוחף עגלת תינוק,ממנה מבצבץ ראשו של בנו. שניים נוספים שמרגשים אותי מאוד, הם זה שעל חזית חולצתו מודפס "כלייה אחת", ועל גבו "אבל לפניך", ותלמיד העבר שלי -נדב שזוכר את "משרוקיתי".
*
אוצר המילים שלנו מצומצם ונע בטווח שבין " כל הכבוד" ו"בראוו" בעברית אזרחית, לבין"תותח\ית" ו"אלופ\ה" בעגה צבאית. פיטר מוסיף מטבעות לשון נוספות כגון "נסיך", ו"מלך," והנה הם מופיעים: החבריה מניר אליהו בכבודם ובעצמם. זה השלב ששאגותיה של שושי יוצרות השפעה הדומה לזו של רעידות אדמה שהתחוללו בעבר (לא עלינו!) באזור רגיש זה.
*
הנה צץ לו בקלילות אריאל "מלך" האולטרא " רוזנפלד, מנסה להתחמק מהבלון המחובר לגבו. עזאתים-רואים!? יש שימוש נוסף לבלונים. הפעם הוא משמש כפייסר\מכתיב קצב בשפתו של אליעזר בן-יהודה, וסביבו רצים "עדת" שלוש ושלושים. נוספים מגיעים מעבר לים. למשל, שניי האחים ממפיס של כספי.
*
אנחנו ממתינים לחבר קיבוץ נוסף. עירד, שמבחינתו הריצה היא "או חברותא או מיתותא". חשים שתמה מלאכתינו, אלא שדווקא הנותרים – הרצים האיטיים יותר, הם אלה שזקוקים יותר מכל למילה התומכת. בודדים ונטושים: הלב נחמץ למראה יסוריהם. חירף מאמצי העל שלהם, נאלצים אחדים להאט, לדדות, לעבור להליכה ואולי לבסוף גם לעצור. לא נורא – תמיד תהיינה הזדמנות לחוויה מתקנת.
*
כמעט צהריים. עוזבים את ה"זירה". מעפילים לשאוף אויר פסגות בכוכב הירדן, מתפעלים מיפי המבצר. בירידה אני אומר בנימה קלה של אכזבה שטיול ברמת יששכר ללא צבאים – אינו נחשב, ובו ברגע רואים בערוץ הנחל בלהקה שעוצרת בתחנת השתייה של מימי הפלג . הפעם לא מעודדים, כדי לא לגרום להם לברוח.
*
ליד בית השיטה מתפעל פיטר מהחיטה הירוקה, ואני נזכר בפזמון של בת המשק (דורית צמרת) ששכל אחד עשר מבניו במלחמת יום הכיפורים: "זה לא אותו הבית-אתם אינכם ולא תוכלו לשוב-השביל עם השדרה, ובשמיים עייט-אך החיטה צומחת שוב".
*
מקנחים בארוחה דשנה ביזרעאל. תודה לשלומית של פיטר, וכבר מכוונים את מיתרי הקול לעידוד במרתון הבא: בעין גדי, ירושלים ותל אביב.
ד"ר רזי הופמן
5 ינו 2019 17:21:03חחחחחחח אתה אלוף 🙂
מנחם, אתה ויעל דיין באותו השק שינה? אם לא הייתי קצת מכיר אותך, יה שייגץ, הייתי אומר, הבן אדם פתח צ'יזבטרון….
נגנבתי לגמרי מהסיפור 🙂
אופיר נ.
5 ינו 2019 17:22:27כתוב נהדר!
נותן חשק לצאת ולרוץ.
Berch
5 ינו 2019 17:36:53אתם התותחים האמיתיים !!!
להיות מעודד זה לא קל
ג'נגו בצעירותו יצא עם מישהי מהחבר'ה שלנו.
החלטנו שאנחנו בעדו והיינו המעריצים המשוגעים של הלהקה שהוא היה בה באותו זמן – תערובת אסקוט.
למרות שעישנו נובלס (חוץ מ 3 שבועות בכלא צבאי) ולא אכפת היה לנו מהמוזיקה היינו באים לכל הופעה, צורחים ומעודדים את הלהקה ובמיוחד את ג'נגו.
השיא היה בתחרות להקות צעירות באלנבי 48 (עליו השלום) שהצלחנו להביא אותם למקום השני לאחר תצוגת אהדה רועשת במיוחד בשיתוף עם הגיטריסט המשוגע שלהם שהביא גיטרה אלחוטית והיה קופץ לתוכנו מהבמה בקטעי הסולו (יש גם את הסיפור שזהר ואני מצאנו דלת פתוחה לקומה למעלה ושם היה באר עם ברזי בירה עובדים…. אבל זה לא קשור עכשיו).
בסופו של דבר ג'נגו ורחלי (היפה) נפרדו ואנחנו המשכנו הלאה.
אני אישית לא ממש יכול לצרוח מאז. אני מאבד את הקול בשניה וחצי
🙂
עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס
5 ינו 2019 21:10:06וואי וואי ברץ', אין עליך ועל הסיפורים שלך. האח האובד של מומי.
אולי תפנק אותנו באיזה טור פעם ב-
משהו שקשור באופן רופף לכדורסל. תלמד מזעפרני
מומי שאוהב חציל בטחינה
5 ינו 2019 21:38:12מומי וברוך אחים למחיצה
אלכס דוקורסקי
5 ינו 2019 17:43:39רפי, תודה רבה. נהניתי לקרוא ושמח בשביל החבר'ה מהקיבוץ שהשתתפו. מאחל להם ולמעודדים עוד אימונים ומירוצים רבים ומהנים.
האיזור שלכם נראה מקום נחמד מאוד לאימונים עם שדות רבים שמתאימים לכך.
קראתי לפני מספר שנים שיערה זנגי, אלופת ישראל במרתון בתחילת העשור ובעלת שיא של 2:51, נולדה בקיבוץ.
מנחם, נהניתי לקרוא גם על חוויותיך מהעבודה בבריכות הדגים בנאות מרדכי. עושה רושם שהיה שם מעניין…
איתי
5 ינו 2019 17:57:24יופי של פוסט תודה רבה!
שחר דלאל
5 ינו 2019 18:26:07נהדר! תודה רבה
רפי רז
5 ינו 2019 19:01:46היי אלכס!
שמח שנהניית לקרוא.
מליבו
5 ינו 2019 19:23:16חחח…אתה ויעל דיין? מקווה שהיא לא סיימה פקאט שמה…
מנחם לס
5 ינו 2019 22:19:55מעניין אם היא זוכרת…
ולדי קוגן
5 ינו 2019 19:33:37פוסט מדהים.הלוואי שהיה לי את הכוח לחשוב לרוץ מרתון.
מולי
5 ינו 2019 20:55:51איזה כייף לקרוא! המון תודה! וד"ש לניר אליהו ולנאות מרדכי.
עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס
5 ינו 2019 21:12:08פוסט באמת נפלא, כתוב בסגנון מיוחד ובעברית מצוינת.
עושה חשק לצאת ולרוץ. חבל שאני קצת מפורק מהריצה של אתמול . . .
כל הכבוד לניר אליהו, יש לנו בבן-גוריון פרופ' מאצלכם שנוסע לעבודה כל יום את המרחק הזה.
גם שדה אלינו על הכיפאק . . .
אלכס דוקורסקי
5 ינו 2019 21:28:08יואב, כמה רצת אתמול?
עגל שסבור שיש לפרק את גוגל
6 ינו 2019 14:41:03רק עכשיו ראיתי.
17 ק"מ. אני רץ רק שטח-שטח אז בסוף בד"כ הברכיים והקרסוליים לא מרגישים כל כך איי איי איי
אלכס דוקורסקי
6 ינו 2019 15:06:4217 ק"מ זה יפה מאוד.
עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס
6 ינו 2019 20:20:43תלוי באיזה קצב . . .
זו היתה ריצה יחסית קשה, הקצב הממוצע היה 6:00 דקות לק"מ, לפי האפליקציה
אבל בתקופה האחרונה רצתי 21 ק"מ וגם יותר בשטח קצת יותר קל, בסביבות 5:40 דקות לק"מ.
זאת תקופה טובה שבעיות הברכיים נעלמו . . . כשיש בעיות אני מסתפק ב 10 ק"מ . . .
בכל מקרה רץ מקסימום פעם אחת בשבוע ואף פעם לא על כביש כך שאני לא גיבור גדול
רפי נחום
5 ינו 2019 21:33:31יופי של כתיבה
מאחל לי מעודדים כמוכם…
בנימה אישית
אתם מדהימים וכיף גדול ששושי ואתה הגעתם לעודד אותנו בריצה המשמעותית הזו.
תמשיכו עם האנרגיה הזו עוד ועוד.
מחכה לקבל את כל התמונות והוידאו (לא סומך על עמרי שישלח לנו..🙂)
רפי
מומי שאוהב חציל בטחינה
5 ינו 2019 21:35:45תודה רבה דוקטור על הסיפור מהשק שינה !
מומי פעם היה עם מישהי בשק שינה
בבוקר החציל נתן את זקפתו והגברת אמרה למומי לא זכרתי שהלכנו לישון באוהל
מנחם לס
5 ינו 2019 22:17:57גדול מומי!!!!!!!!!!!!!
מתן גילור
5 ינו 2019 22:07:09תודה רפי.
סבי (נ"ע) וסבתי (תבל"א) חברי גרעין 'בתלם' (השלישי בקיבוץ). סבתי מתגוררת בו עד עצם היום הזה.
קרע במיניסחוס
6 ינו 2019 00:20:36פוסט ממש מעניין עשית לי חשק להיות שם איתכם.
מנחם,בשביל שתזכור, החברים שלך בניר אליהו יושבים במסעדת קמיליה והחברים משדה אליהו תמיד מתלוננים על החום
תודה רפי
Avri
6 ינו 2019 00:42:59+100
רפי רז
6 ינו 2019 10:37:04רפי מרפי
פיטר חברינו צילם.
נביא לך כשיגיע אלינו.
John
6 ינו 2019 12:55:47יפה מאוד. יעל דיין מנחם? אתה צריך לכתוב ספר אוטוביוגרפי… בתכלס אם ניקח את כל הסיפורים מהתיבה כבר יש לא מעט פרקים.
מנחם לס
6 ינו 2019 15:34:39הייתי צריך להיזהר איתה. אני הייתי כמעט בן 16 והיא היתה בת 14 או משהו כזה, ואז משה דיין לא היה משהו כזה מיוחד עד כמה שאני זוכר
אפלטון
6 ינו 2019 16:20:02איזה בונבון של פוסט התחבא לנו כאן.
לעודד מרתון נשמע יותר קשה מלרוץ מרתון. לפחות ארגנו לכם צל?
רפי רז
6 ינו 2019 16:42:56היינו בצל.
של הרצים ושל העצים.
shohat
7 ינו 2019 18:34:04הרבה מאד אימונים עשיתי שם, ציר המוביל הארצי מכפר סבא לרמת הכובש, לפני טירה שבירה מזרחה והקפה לכיוון קלקיליה וכלא אייל, חציית השדות וכניסה מהשער האחורי של קיבוץ ניר אליהו. בריצות מוצלחות במיוחד הטווס בפינת החי היה פורס נוצות לכבודנו. וכביש לרמת הכובש שימש לאימוני עליות.
בתיכון היינו קוראים לזה "פרטלק-לנד".
קצת הרסו עם כל הכבישים שסללו שם, חבל. עדיין אחד המסלולים היותר אהובים עליי.
יפה שנסעתם לעודד, כל הכבוד! והפוסט מאד יפה.
רפי רז
7 ינו 2019 21:43:36נחשון תודה.
reitzess
25 אוג 2020 21:48:32רפי כיצד ניתן לשלוח לך הודעה בפרטי?