ליגת המכללות: הפלישה הקנדית / ערן שור

פוסטים קודמים:

שאלות ותשובות
הפייבוריטיות
הטריו של דיוק
שחקנים בולטים

טוב, אז לא באמת חשבתם שאני אסיים בלי התייחסות לזוית הקנדית של כל העניין. בדיוויז'ן 1 ישחקו בשנה הבאה קרוב ל-150 שחקנים מקנדה, מתוכם לא מעט בקולג'ים בכירים (65 מהם פרשמנים). מעבר לאר ג'יי בארט, שעליו כבר כתבתי, אין כנראה עוד פוטנציאל לכוכב נבא גדול, אבל יש עוד לפחות עשרה שיש להם סיכוי להגיע לנבא בשנים הקרובות (חלקם אולי כבר בשנה הבאה). הנה מגיע דור הזהב הקנדי, הכי איכותי ועמוק שאי פעם יצא מארץ המייפל. סקירה קצרה על העשירייה המובילה לדעתי:

 

1. סימי שיטו (פרשמן; ונדרבילט; פאוור פורוורד; 2.08; מוטת כנפיים (להלן "כנפיים") 2.13). כנראה השחקן הקנדי הצעיר הכי מוכשר אחרי בארט. אגרסיבי, אתלטי וחזק, עם מנוע נהדר וגם לא מעט כישורים. ריבאונדר מצויין, יכול להוריד כדור לרצפה, וגם מוסר טוב מאוד. בשנתיים האחרונות התחיל לעבוד גם על משחק החוץ שלו, והראה שיפור. בעיקרון, היה שווה אולי מקום בפוסט הקודם. למרבה הצער, קרע את הרצועה הצולבת בברך בתחילת העונה שעברה. השתקם יפה ואמור להתחיל את העונה עם ונדרבילט, אבל זה סוג הפציעות שלפעמים לוקח זמן לחזור לכושר מלא אחריהן ולפעמים האתלטיות נפגעת. אם ימצה את הפוטנציאל, יכול בסופו של דבר להיות שחקן חמישייה בקבוצת נבא.

 

2. אושה בריסט (סופומור; סירקיוז; פאוור פורוורד; 2.06; כנפיים 2.11). אושה לא קיבל הרבה כבוד מהסקאוטים לפני שהגיע לקולג', אבל נתן עונת רוקי נהדרת בסירקיוז, שהגיעה לסוויט 16 והפסידה במשחק צמוד לדיוק. בריסט נתן 15 נקודות ו-10 ריבאונדים למשחק בסירקיוז ההגנתית מאוד, בהחלט לא רע לרוקי. האחוזים לעומת זאת לא היו משהו, וזה הדבר העיקרי שהוא עוד צריך לשפר (בעיקר הסיומת ליד הסל). אני אוהב את המשחק שלו. מראה אנרגיות טובות, יכולת לשמור גם על סמול וגם על פאוור פורוורדים. לא יהיה כוכב בנבא, אבל בהחלט יכול להיות שחקן מועיל. משהו סטייל האחים מוריס.

 

3. לוגנז (לו) דורט (פרשמן; אריזונה סטייט; סקנד גארד; 1.96; כנפיים 2.06). שחקן שאני מאוד אוהב ולדעתי יפתיע הרבה אנשים העונה. השוויתי אותו בעבר למרקוס סמארט, ואני עדיין רואה לא מעט דמיון. גארד מאסיבי וחזק מאוד, אתלט טוב, וגם שומר נהדר, עם הרבה מוטיבציה. נראה לי שהוא יכול להיות סטופר הגנתי גם ב-נבא. בהתקפה, הוא פחות מבריק וחסר לו עדיין קצת תחכום בכניסות לסל, אבל כבר עכשיו הוא קלעי טוב יותר מסמארט וגם תוקף את הסל עם הרבה כוח. אני מאמין שהוא יגיע ל-נבא תוך שנה שנתיים ויש סיכוי לא רע שמדובר כאן על השחקן הכי טוב שייצא מאריזונה סטייט מאז הזקן. וחוץ מזה, הוא ממונטריאול…

 

4. אנדרו נמבהארד (פרשמן; פלורידה; פוינט גארד; 1.95; כנפיים 1.98). כתבתי כאן על נמבהארד בעבר. רכז מהסגנון הקלאסי, אבל לא אתלט גדול וגם לא חזק במיוחד. בזמנו חשבתי שזה ימנע ממנו להגיע ל-נבא, או לפחות להיות שחקן משפיע. מאז זרמו הרבה מים בסנט-לורנט (הנהר שמקיף את מונטריאול), ויצא לי לראות את אנדרו בעוד הרבה משחקים וסיטואציות. ועם הזמן התחממתי אליו. בשנים שחלפו הוא הספיק לגבוה ולהתחזק עוד קצת והוא גם אתלט סביר, אם כי עדיין בינוני למדי ברמת ה-נבא. אבל ראיית המשחק שלו נהדרת וגם הקליעה והאסרטיביות השתפרו מאוד עם השנים. היה השחקן השני הכי חשוב במונטוורד של אר ג'יי בארט, זו שזכתה באליפות התיכונים מבלי להפסיד אף משחק במהלך השנה. בנבחרת הקנדית עד גיל 18, שסיימה הקיץ במקום השני באליפות אמריקה הוא היה בלי שום ספק השחקן המצטיין (בארט לא הגיע הפעם). הוא סיים את הטורניר עם 16 נקודות ו-4 ריבאונדים למשחק, וגם הוביל את הטורניר באסיסטים (9 למשחק) ובחטיפות (3 למשחק).

מאוחר יותר הקיץ הוא כבר זומן גם לנבחרת הקנדית הבוגרת ובהחלט נראה טוב בכמה משחקי אימון וגם בשני משחקים רשמיים. השנה הוא יצטרך להיכנס לנעליים הגדולות (מטאפורית, לא פיזית) של כריס צ'יוזה בפלורידה (חבל שלא יצא לו לשחק גם עם איגור קולשוב), ולדעתי הוא יהיה נהדר כבר מהרגע הראשון. זה יכול להגמר בוואן אנד דאן, אם כי סביר יותר שהוא יבלה כמה שנים בשמש של פלורידה לפני שיצטרף ל-נבא. אבל אני מאמין שהוא יגיע לשם ויהפוך לכל הפחות לרכז מחליף טוב, כזה שמאמנים אוהבים, שולט בקצב המשחק, ומעדיף תמיד את טובת הקבוצה. במחזור די חלש מבחינת רכזים השנה, נמבהארד הוא כנראה הרכז הטהור הטוב ביותר.

 

5. איגנס (איגי) בראזדייקיס (פרשמן; מישיגן; סמול פורוורד; 2.01; כנפיים 2.06). למישיגן יש חיבה לקנדים לבנים ונטולי אורך ממוצא ליטאי. האחרון היה ניק סטאוסקס, שהיה מצויין בשורות הוולברינז לפני כמה שנים. הוא נבחר שמיני בדראפט של 2014, והצטרף לוויגינס וטיילר אניס כדי ליצור שלישייה קנדית ב-20 הבחירות הראשונות, שכולה הצליחה לאכזב קשות. אניס כבר מחוץ לליגה, סטאוסקס כבר נראה בדרך לשם אבל חווה איזה רנסנס בזמן האחרון בפורטלנד, ועל וויגינס וכמה שהוא רע כבר נמאס לי לדבר (יחד עם בנט שנה קודם, הוא משלים שתי בחירות ראשונות רעות לתפארת, גם אם לא באותו קליבר).

בדומה לסטאוסקאס, גם בראזדייקיס אמור להיות מצויין בקולג'. זה הולך להתחיל כבר השנה ויילך וישתבח עם השנים. יש לו יכולות התקפיות נהדרות, עם קליעה טובה (לא ברמות של סטאוסקס, אבל עדיין), ובעיקר חדירה נהדרת והמון יצירתיות ליד הטבעת. אבל למה שמישהו יהמר שוב על עוד גארד/פורוורד קנדי/ליטאי לבן, עם אתלטיות ומהירות לא יותר מסבירות, שעלול גם הוא להתקשות בהגנה? הסיבה העיקרית לדעתי היא האופי. הדבר החמקמק הזה שכל כך חסר לסטאוסקס בגרסת ה-נבא שלו (יש סיפורים על הזובורים שקאזינס עשה לו בסקרמנטו, שהשאירו את נפשו העדינה מצולקת לנצח) וממה שראיתי יש ממנו בשפע לאיגי. שלא כמו סטאוסקס, הוא לא רק קלעי, אלא סקורר אמיתי עם תשוקה למשחק ואינסטינקטים טובים. לא בטוח שזה יספיק לרמות הכי גבוהות, אבל יש סיכוי סביר שכן.

 

6. ניקייל אלכסנדר-ווקר (סופומור; וירג'יניה טק; סקנד גארד; 1.96; כנפיים 2.06). הבן דוד של שיי מהקליפרס. מה שמעניין זה שלאורך השנים, גם כששיחקו יחד בנבחרת קנדה הצעירה ובתיכון, ניקייל הוא זה שנחשב לשחקן המוכשר והמבטיח יותר מבין השניים. הוא גם פתח את שנת הרוקי שלו במכללות עם שני משחקים של 25+ ונראה היה שהוא בדרך הבטוחה לדראפט. אבל אז, בהמשך השנה, שיי עקף אותו בסיבוב, בעוד ניקייל מראה לא מעט חוסר יציבות. הכישרון עדיין שם. הוא גם קלעי נהדר, טוב משמעותית משיי, וגם חודר טוב מאוד, עם שליטה מושלמת בשתי הידיים. אבל לשיי יש מנטאליות של אלפא דוג, כזה שרוצה את הכדור ותוקף את הסל, בעוד שניקייל לא פעם לוקח צעד אחורה ונעלם. עדיין יכול להיות לדעתי גארד משלים טוב בנבא. כזה שעולה מהספסל ליד גארד דומיננטי ונותן יד טובה משלוש, קצת הובלת כדור, והגנה יציבה. אבל לשם כך הוא צריך עוד להתחזק ובעיקר להתחיל ליזום ולהיות אסרטיבי יותר.

 

7. לינדל וויגינטון (סופומור; אייווה סטייט; קומבו גארד; 1.88; כנפיים 1.93). סקורר מהיר ואתלטי מנובה סקוטיה הקטנה שבמזרח קנדה. גרסה קצת פחות מוכשרת של קולין סקסטון, הרוקי של קליבלנד. כמו סקסטון, מדובר בסקורר מצויין, שבעונת הרוקי שלו בשנה שעברה קלע 40% משלוש והוביל את אייווה סטייט מקונפרס ה-SEC החזק בנקודות. אם היה הולך לדראפט היה כנראה נבחר בתחילת הסיבוב השני. הבעייה היא שכמו סקסטון, גם וויגינטון הוא רכז שחושב קודם כל על הסל ולא ממש מצטיין בקבלת ההחלטות ובהפעלה של חבריו לקבוצה. האמת שבגלל זה אני לא מת על המשחק שלו. אבל אם ישמור על יכולת הקליעה הטובה וישפר קצת את קבלת ההחלטות, הוא בהחלט יוכל להיות סקורר מהספסל בנבא. אה, והוא גם מסוגל לעשות את זה:

 

8. ג'יילן לוולין (פרשמן; פרינסטון; פוינט גארד; 1.88; כנפיים 1.93). דומה במידה רבה לגארד שמעליו, לינדל וויגינטון. גם לוולין אתלטי ונפיץ, וגם הוא יכול להשיג נקודות במגוון דרכים, למרות שהוא קצת פחות חזק ואגרסיבי מלינדל. אבל היתרון הגדול של ג'יילן הוא שהוא רכז אמיתי, כזה שיוצר היטב לאחרים ולרוב גם מקבל החלטות טובות. אז הוא לא מוכח, לא נחשב לפוטנציאל נבא על ידי רוב הסקאוטים, וגם בחר ללכת למכללה קטנה (לא מבחינה אקדמאית כמובן, אבל בהחלט מבחינת כדורסל), כזו שנדיר שמגיעים ממנה שחקנים ל-נבא. ולמרות זאת, אני מאמין בו. מאוד אוהב את המשחק שלו ואת הפוטנציאל. אולי אני טועה, אבל נראה לי שהוא יכול לעשות את הליגה, וגם אם לא, זה שחקן שהייתי שם עליו עין כמישהו שיכול להצליח באירופה ביום מן הימים. ובכל מקרה, התואר מפרינסטון כבר יסדר אותו בחיים.

 

9. איי ג'יי לוסון (פרשמן; דרום קרולינה; סקנד גארד; 2.01; כנפיים 2.08). כישרון מעניין, אבל רחוק מלהיות מוכן ל-נבא ונראה לי שאפילו לקולג'ים. איי ג'יי הוא גארד ארוך ואתלטי, עם צעדים ארוכים, שליטה טובה בכדור, קליעה יפה, וגם לא מעט פזאז, ביטחון עצמי ווינריות. הוא גם ריבאונדר טוב ומגן לא רע, ששומר עם הרבה מוטיבציה. אבל הוא גם רזה מאוד, צנום ממש, מה שמקשה עליו מאוד לסיים ליד הטבעת עם כל סוג של מגע. הקליעה טובה ונקייה, אבל עדיין לא יציבה ולא תמיד נראית אותו דבר. כאמור, יש שם כישרון נבא, אבל הוא יצטרך להתבגר פיזית ומנטאלית, וגם אם יתחזק ויתמלא, תמיד ישאר על הצד הקל וימשיך כנראה להתקשות מול גארדים מאסיביים בשני צידי המגרש.

 

10. דלאנו באנטון (פרשמן; ווסטרן קנטאקי; קומבו גארד; 2.03; כנפיים 2.08). עוד גארד גבוה ארוך ורזה, בסגנון של שיי גילג'ס-אלכסנדר מהקליפרס. האמת שהוא מזכיר לי את אלכסנדר לא מעט. כמוהו, לא מדובר באתלט גדול, אלא בגארד גבוה שלוקח את הזמן שלו כדי למצוא את הנקודות שלו על המגרש, ומשם ליצור התקפה ביעילות. התקפית, הוא לא פחות טוב בעיני ממה ששיי היה בנקודת הזמן הנוכחית לפני שנה, והקליעה אפילו נראית טוב יותר. אבל שיי כמובן עשה קפיצה גדולה בשנה שלו בקנטקי, כך שחובת ההוכחה על באנטון. ישחק בווסטרן קנטאקי, שלא נחשבת בד"כ למכללה מובילה, אבל השנה ישחק שם גם הרוקי צ'ארלס באסי, המועמד ללוטרי (כתבתי עליו בפוסט הקודם), כך שהם יקבלו לא מעט תשומת לב ובאנטון יכול להרוויח מזה אם יצליח לשחזר את היכולת שהראה בתיכון.

 

 

אז זהו, ביום שלישי מתחילים (דיוק נגד קנטאקי). מקווה שהסקירה עשתה קצת תיאבון. אנסה אולי להביא עדכונים מדי פעם, בהתאם לזמן הפנוי.

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. בדלל הבאסטים הקנדים בטופ של הדראפט לדורותיו אני מאחל לכולם שייבחרו ממקום 5 ומטה….
    🙂
    סקירה משובחת.
    אותי מעניין מה יעשו הקנדים (ששם חוקי לעשן מריחואנה) עם בדיקות הסמים. זה נשאר בדם שבועיים אם אני זוכר נכון…

  2. הקנדים מוציאים בשנים האחרונות הרבה מאוד כישרונות כדורסל.

    אותי מעניין אם זה יכול לבוא לידי ביטוי ברמת הנבחרת (יכולים להיות פטנציאל של 2-4 בעולם עם ספרד ואוסטרליה). האם הקנדים יכולים להביא את השחקנים הכי טובים שלהם (והמאגר שלהם בהחלט רחב בשנים האחרונות) לטורנירים הבינלאומיים?

    אני חושב שזה אולי למה מינו שם את נאש (אם הוא עדיין שם), כדי שימשוך מחויבות לנבחרת הלאומית.
    אם הם מצליחים לעשות את זה, הם מבטיחים לעצמם מדלייה כמעט בכל טורניר.

      1. מה הדירוג שלך?

        לדעתי לספרדים יש מבחר גדול מאוד של שחקנים.

        ברור שארה"ב מעל כולם.
        אבל אחריהם לדעתי מבחינת פוטנציאל זה הקנדים עם האוסטרלים והספרדים. לאחר מכן אולי צרפת.

        ולצערי דור הזהב הארגנטינאי נגמר

        1. לקנדים אמנם יש פוטנציאל, אבל עד עכשיו אין קבלות ברמה הבינלאומית. אז עד שיוכיחו אחרת, בשבילי אוסטרליה, צרפת, ספרד, וגם סרביה (עם יוקיץ', בוגדאנוביץ' ועוד) פייבוריטיות גדולות יותר למדליה. כתבתי בזמנו שאני מצפה שהפוטנציאל הקנדי יבוא לידי ביטוי מלא ברמת הנבחרות רק במחזור הבינלאומי הבא (אליפות העולם ב-2023 והאולימפיאדה של 2024). עד אז הם צריכים קודם להוכיח שהם שייכים לטופ העולמי.

          לגבי ספרד, למרות הירידה המסויימת, מארק גאסול עדיין שחקן מצויין וגם פאו הוא עדיין כוח בזירה הבינלאומית. אבל מעבר להם יש את רוביו, מירוטיץ'/איבקה, אברינס, האחים הרננגומז, רודריגז, יוי, ועוד לא מעט, שביחד מעמידים נבחרת עמוקה, מוכשרת ומנוסה. ממש אין מה לזלזל בהם והם עדיין שייכים לטופ.

          על האוסטרלים מיותר לדבר, והצרפתים גם הם עם שחקנים כמו גובר, באטום, פורנייה, ודה-קולו, בנוסף להמון כשרונות צעירים (ניליקינה, אוקובו, ועוד הרבה בצינור).

        2. בסד
          סרביה מלא כשרון יוקיץ מירוטיץ תיאודוסיץ וחבריהם .בכל עמדה ואולי עד קצה הספסל יש שחקני נבא ויוקיץ גם כוכב.

          יוון עם סופראולסטאר וחבורה חזקה סביבו של כמה שחקני נבא והרבה טופ יורוליג

    1. לגבי נאש, למרות שהוא השחקן החביב עלי, כמנהל נבחרת הוא אכזבה גדולה. לא ממש מעורב (לא טורח אפילו להגיב למשחקים) ועושה רושם שקבוצת הכדורגל שלו (וכדורגל בכלל) יותר מעניינת אותו מהנבחרת הקנדית. רק צריך להסתכל בחשבון הטוויטר שלו כדי להבין מה סדר העדיפויות. לדעתי הוא בדרך החוצה, כי באמת שאין לו שום תרומה לתרבות הארגונית או למחוייבות.

      מי שמחזיק את הנבחרת בשנים האחרונות ובונה תרבות ארגונית הוא רואן בארט (אבא של אר ג'יי), שמחזיק בתפקיד עוזר הג'י אם ומנהל את העניינים היום-יומיים, ולאחרונה הביאו גם את גלן גרונוולד לתפקיד הנשיא, אז אולי תהיה לזה איזו השפעה.

  3. תענוג צרוף, סדרת הפוסטים על הפרוספקטים של המכללות.
    ממש מאיר עיניים, בעיקר עבור הדיוטות שכמותי.
    תודה, ערן.

    1. כן יש לא מעט שמות "מוזרים". חלק מזה מתקשר למה שאני כותב למנחם למטה — העובדה שהרבה מהקנדים הם צאצאים למהגרים חדשים מהקאריביים, חוץ מזה, יש את העניין של תרבות השמות בקהילה האפרו-אמריקאית, שתקפה גם לקנדה. קראתי פעם שאפרו-אמריקאים נוטים הרבה יותר לבחור שמות ייחודיים, שיבטאו אינדיבידואליות. למרבה האירוניה, יש לזה השפעות שליליות לא צפויות, למשל בשוק העבודה, אבל זה כבר עניין אחר.

      1. עשו על זה בעבר פרק בסדרה המופתית "blackish" ונגעו בזה בצורה מאוד יפה (שני ההורים השחורים היו צריכים לבחור שם לילד החדש ונאבקו בין שם ייחודי לנייטרלי שלא יזהה אותו כשחור)

  4. תיכף אקרא, אבל בגלל שפיספסתי את הפוסט הקודם שאלה עליו:

    רומיאו לנגפורד מזכיר, לפי אופי המשחק שתיארת, את מיודענו קית' לנגפורד.
    יש קשר?

  5. תודה. ממש מרתק. לא הכרתי אף אחד מהם, אבל מתוך הקריאה עלה לי ניחוח מאוד חזק של "אירופה" מלא מעט מהשמות.

    1. מבחינת סגנון המשחק, אין הבדלים (הרבה מהקנדים גם עוברים בגיל צעיר יחסית לשחק בארה"ב ויש המון השפעות על סגנון ופילוסופיית האימון (דגש על אתלטיות ושואו), וגם על המבנה הארגוני (פרפ סקולס, חוקי המשחק, וכולי).

      אבל אם מדברים מבחינה סוצו-אקונומית ומוצא, יש הרבה הבדלים.

      קודם כל, בערך חצי מפרוספקטים הקנדים הם מהגרים או בני מהגרים. רואן בארט האב הוא בן למהגרים מג'מייקה, וכמוהו לא מעט מהשחקנים המובילים מאזור טורונו, שהם בנים למהגרים מהקאריביים (למשל סימי שיטו, שנולד בכלל באנגליה, שיי גילג'ס אלכסנדר, ניקייל אלכסנדר ווקר, וגם טריסטן תומפסון והכישרון הצעיר אלייז'ה פישר). אחרים, כמו סטאוסקס ובראזדייקיס, הם בכלל בנים למהגרים מליטא בכלל.

      גם השחורים שמגיעים מקוויבק רובם מהגרים או בני מהגרים, גם הם מהקאריביים, אבל יותר מהאיטי (דורט, כריס בושה, ג'ואל אנתוני). באופן כללי, רוב השחורים הקנדים הם מהגרים או צאצאי מהגרים מהקאריביים.

      מבחינה סוציוקאונומית, לא עשיתי בדיקה מדוקדקת, אבל התחושה שלי שרוב השחקנים הקנדים (אלו שהם לא מהגרים) באים מרגע סוציואקונומי חזק יותר בהשוואה למקבילים מדרום לגבול. סיפורים כמו של לברון או זאיון וויליאמסון הם נדירים יחסית.

      וזה מתקשר כמובן להיסטוריה של השחורים בקנדה מול ארה"ב.קנדה לא הייתה מעולם עבדות. השחורים שהגיעו לקנדה הגיעו באופן וולונטרי. חלקם נמלטו מארה"ב וראו בקנדה ארץ מובטחת. חלקם אפילו "לויאליסטים" אמריקאים, שלחמו לצד הבריטים במהפיכה האמריקאית ונמלטו אחר כך לקנדה (אלו רוב השחורים במזרח קנדה — בנובה סקוטיה וניו-בראנזוויק).

      כמי שגר לא מעט שנים בשתי המדינות, ההבדלים בין היחס לשחורים כאן והמעמד החברתי שלהם לבין המצב בארה"ב בולטים. לא שאין כאן גזענות (בעיקר בקוויבק), אבל ההבדל מורגש וגם המעמד החברתי, ממדי העוני, ועוד שונים.

      עוד הבדל מעניין הוא ששחורים בקנדה הם בערך 2% מהאוכלוסייה. בארה"ב הם בערך 13%. בהתחשב בגודל האוכלוסייה הכללי (פי עשר בארה"ב), מדובר כאן על שחור אחד קנדי על כל 60 שחורים אמריקאים. כך שאם מדברים על כדורסל, כמות השחקנים הקנדים ברמה גבוהה היא בהחלט מפתיעה. סטטיסטית, היה אפשר לצפות ללא יותר משחקן או שניים קנדים בין 100 השחקנים המובילים בצפון אמריקה פר מחזור. אבל במחזור הנוכחי למשל מדובר לדעתי על משהו כמו שמונה, כולל שניים או שלושה בין 20 הטובים ביותר.

      אוקיי, יצא קצת ארוך, אבל מקווה שהעיקרון ברור.

    1. אנדרו וויגינס מרוויח את השכר ה-21 בגובהו בליגה.

      הוא אחד משחקני עם התפוקה ההגנתית המצטברת הגרועה בליגה –
      כאשר הוא על הפרקט, מינסוטה סופגים 125 נק' ל-100 פוזשנים. כאשר הוא על הספסל מספר הנק' שמינסוטה סופגים צונח ב-12.1 נק'!!!

      ההתקפה, הייתה אמורה להיות הצד החזק במשחקו.
      הוא קולע העונה 48.6% אפקטיבי. הממוצע בליגה הוא 52.1%
      ה-PER שלו הוא 13.8 , הממוצע בליגה הוא 15.

      שוב –
      אנחנו מדברים על השחקן עם השכר ה-21 בגובהו ב-NBA!
      שחקן שתפוקתו ההתקפית היא מתחת לממוצע, ותפוקתו ההגנתית היא מהגרועות בליגה.

      "גרוע", בהחלט מתאר את החוזה שלו. בעצם, לא.
      נכון יותר –
      אחד מהחוזים הגרועים שנחתמו ב-NBA בשנים האחרונות.

      1. כן, למרבה הצער גיא צודק. רואים את זה בסטטיסטיקות המתקדמות. וגם באלה המסורתיות — אחוז קליעה חלש (בשנה שעברה מכל הטווחים כולל מהקו), לא יוצר לאחרים באופן די קיצוני, לא לוקח הרבה ריבאונדים, ובאופן כללי, מלבד לקלוע בחוסר יעילות, לא עושה כמעט שום דבר אחר. אחרי ארבע שנים צריך כנראה להודות שזה מה יש. וכנראה שהרבה יותר כבר לא יהיה.

  6. ערן תודה רבה על הפוסטים הנהדרים שלך!
    (מתנצל על התגובה המאוחרת, אבל זה פוסט שבהחלט שווה להגיב אליו)

    ראיתי שחלק מהתגובות התייחסו לקריירה של השחקנים באירופה, מה שלדעתי הכרחי בהתקדמות של הכדורסל במדינה, ביחד עם ליגה חזקה שתשרוד מספר שנים (הליגה הנוכחית מסתמנת ככזאת). לא הכל נמדד רק בשפיץ של הפירמידה ולכן נכון להתייחס ל-2023 כשנת היעד מבחינת הנבחרת.

    1. נכון מאוד. כרגע אין הרבה מדי קנדים ברמות הגבוהות של היורוליג (פנגוס ואניס שנפצע). המצב אמור להשתפר עם המחזורים המוכשרים הבאים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט