ליגת המכללות: הפייבוריטיות / ערן שור

 

 

כפי שכתבתי בפוסט הקודם, יש מעל ל-300 קבוצות בליגת המכללות הבכירה, וגם האוהדים השרופים ביותר לא מסוגלים לעקוב אחרי כולן מקרוב. אז הנה מדריך קצר לכמה מהקבוצות שלדעתי אמורות להיות יותר מעניינות וברובן גם לאיים על התואר. יש כמובן גם לא מעט קבוצות מעניינות אחרות, בעיקר אלו שבהן משחקים כוכבים פוטנציאלים, וכמובן שחלק מהכיף בקולג'ים הוא הפריצה של קבוצות לא צפויות.

 

דיוק. לא הקבוצה הכי טובה במכללות לדעתי, אבל כן הקבוצה הכי מעניינת עם מבט קדימה ל-נבא. ששבסקי הביא השנה מחזור רוקים די חסר תקדים, שכולל את "השילוש הקדוש" של אר ג'יי בארט, זאיון וויליאמסון וקמרון רדיש (כשהתחייבו לדיוק הם נחשבו לשלושת השחקנים הכי טובים של המחזור הזה; לא חושב שהיה אי פעם דבר כזה), וגם את הרכז המבטיח טרה ג'ונס (אח של טיוס). אכתוב עוד על השלישייה בפוסט הבא. אבל הסיבה שזו לא הקבוצה הכי טובה לדעתי היא שכמעט אין שם וטרנים, ובמכללות זה משמעותי מאוד. כל החמישייה משנה שעברה (כולל באגלי, קארטר וגרייסון אלן) הלכה לדראפט. אף אחד מהוטרנים שנשארו לא קלע יותר מ-4 (!) נקודות בשנה שעברה וכולם שחקנים משניים ביותר. מה שזה עוד אומר, זה שמעבר לכוכבים יש כאן מעט מאוד עומק, בעיקר בעמדות הפנים (כמה שקרטר יכול היה לעזור). דיוק לא בנוייה באופן מאוזן ונראה לי שיהיה לה קשה להתמודד מול מכללות עם שחקני פנים גבוהים ומאסיביים וכאלו שיש להן עומק בספסל. וכמובן גם הניסיון משחק תפקיד מרכזי בקולג'ים.

ובכל זאת, יהיה מעניין. בשנים האחרונות, ששבסקי החליט לשנות אסטרטגיה. במקום בנייה סבלנית, עם שחקנים לבנים כמו כריסטיאן לייטנר, קייל סינגלר וג'ון שאייר, הוא לקח דף מהספר של קנטאקי וג'ון קאליפרי והתחיל ללכת על קבוצות כוכבים של וואן אנד דאן. ולאחרונה הוא גם מנצח את קאליפארי במשחק שלו. בשנים האחרונות הוא מצליח לשכנע את רוב הפורספקטים הכי נוצצים להתחייב לדיוק במקום לקאנטאקי. בשנה שעברה, למשל, זה היה מרווין באגלי, ולפני זה ג'ייסון טאטום. השנה זה מגיע לשיאו עם השלישייה שלמעלה. צריך עדיין לראות איך הם משתלבים אחד עם השני ומשחקים יחד, אבל באופן כללי כל השלושה הם מוסרים טובים ושחקנים קבוצתיים עם אופי נוח, כך שזה עשוי לעבוד לא רע.

 


 

קנטאקי. אז קאליפארי כבר לא תמיד משיג את הרוקיז הכי טובים. אבל מבחינת הקבוצה, יכול להיות שדווקא מדובר כאן על יתרון. ממחזור הרוקים היחסית בינוני של שנה שעברה (בסטנדרטים של קנטאקי; זה עדיין היה מחזור טוב מאוד), הלכו ל-נבא שני הכוכבים, שיי גילג'ס-אלכסנדר וקווין נוקס, וגם ג'ארד ונדרבילט וחמידו דיאלו. מצד שני, נשארו בקבוצה שני שחקני רוטציה מובילים – פי ג'יי וושינגטון, מכונת הריבאונד והאלי-הופס, והרכז קוואד גרין, שהגיע כשחקן 5 כוכבים מבטיח, אבל איבד את המקום בחמישייה לשיי בהמשך השנה. גם ניק ריצ'ארדס, הסנטר בעל הנתונים הפיזיים המבטיחים נשאר לעוד שנה. אליהם הצטרפו כמה רוקים מצויינים, כמו קלדון ג'ונסון (שחקן שמאוד נהניתי לראות בתיכונים), הגארד עמנואל קוויקלי, השוטר טיילר הרו, והפורוורד האגרסיבי אי ג'יי מונטגומרי. ביחד מדובר על קבוצה מצויינת של שחקנים, שכולם יגיעו כנראה בסופו של דבר ל-נבא. כרגע לא נראה שיש שם איזה כוכב עתידי גדול, אבל זו יחידה מגובשת ועמוקה, שלדעתי תלך עמוק השנה ותשחק כדורסל מכללות אטרקטיבי, עם יותר קליעה מבחוץ מאשר בשנה שעברה ועם שילוב טוב של רוקים ושחקנים וותיקים יותר. במשחקי האימון עד עכשיו זה בהחלט נראה מבטיח.

אגב, דיוק וקנטאקי נפגשות כבר במחזור המשחקים הראשון, ב-6 בנובמבר, כך שנקבל צ'אנס ראשון לראות אותן משחקות מול תחרות חזקה ולהעריך את החוזק היחסי שלהן.

 

קנזס. אולי הקבוצה הכי טובה במכללות בשנה הבאה. קשה כמובן לנבא בודאות, אבל נראה שיש להם את השילוב האופטימלי בין ותיקים לצעירים מוכשרים. הג'ייהוקס איבדו את שלושת הקלעים המובילים שלהם – מאליק ניומן, דבונטה גראהם, וסבי מיכאיליוק, שהיו דומיננטיים מאוד בריצה לפיינל פור בשנה שעברה. אז איך זה שהם שוב מועמדים לתואר? כי הם הצליחו להביא מחליפים נהדרים. קודם כל, הם עשו כמה העברות מצויינות, מקולג'ים אחרים בעיקר דדריק לוסון, הפורווד הדומיננטי, שהיה מכונת דאבל דאבל בממפיס, ומגיע עכשיו לקנזס לשנתיים אחרונות, יחד עם אחיו קיי ג'יי לוסון. הם גם צירפו שני פרשמנים מבטיחים בעמדת הגארד – קוונטין גריימס ודבון דוטסון, שניהם עם פוטנציאל לוואן אנד דאן. אלו מצטרפים לבסיס מוצק, שכולל בין היתר את הביג מן ההגנתי אודוקה אזובויקה והפורוורד לגראלד ויק, שניים שיכלו גם הם ללכת לדראפט השנה ולהיבחר בסוף הסיבוב ראשון או תחילת השני, אבל בחרו לחזור לעוד שנה אצל ביל סלף. ביחד, מדובר כאן על חבורה מבטיחה מאוד, שילוב של נעורים וניסיון, התקפה עם פוטנציאל להתפוצצות, יחד עם שחקני הגנה מוכחים. נראה לי שמאז ימי וויגינס ואמביד העליזים (טוב, לא כאלו עליזים בסופו של דבר) לא היו כאלו תקוות בקנזס לפני פתיחת העונה.

 

גונזאגה. אחת הקבוצות הכי מעניינות ואהודות עלי במכללות. ולא רק בגלל שג'ון סטוקטון האגדי שיחק שם. וגם לא רק בגלל שקלי אוליניק הלא פחות אגדי שיחק שם (בכל זאת, היורש של נאש לתואר הכבוד "הייר קנדה"). מכל המכללות שמוזכרות כאן, גונזאגה היא היחידה שלא משחקת בהיי-מייג'ור קונפרנס. הקונפרנס שלה, קונפרנס החוף המערבי, נחשב למיד-מייג'ור ומלא בקולג'ים סבירים, אבל אף שם גדול אחר. בהתאם, היא מסיימת לא פעם את העונה עם מאזן ניצחונות נהדר, אבל רוב הפרשנים נשארים חשדנים ומעריכים שזה קשור לתחרות הנחותה יותר מאשר לאיכות של גונזאגה.

למרות שאף פרוספקט וואן-אנד-דאן לא חושב ללכת לשם, שנה אחרי שנה מעמידים בגונזאגה קבוצות נהדרות. לא פעם זה מסתיים עם מקום בסוויט-16 או באליט-8, ולפני שנה וחצי זה נגמר עם פיינל פור וגמר היסטורי, שבו הם הפסידו למרבה הצער (שלי לפחות) בדוחק למעצמת הקולג'ים צפון קרוליינה. רק כדי לסבר את האוזן, השחקן המצטיין של גונזאגה במסע המופלא ההוא היה נייג'ל וויליאמס גוס, שמככב כיום אצל דייויד בלאט באולימפיאקוס.

אז מי בכלל רוצה למצוא את עצמו בספוקיין, וושינגטון, עיירה במרחק משהו כמו 5 שעות נסיעה מסיאטל? מסתבר שלא מעט שחקנים טובים דווקא כן רוצים. והפילוסופיה של גונזאגה, עם המאמן הנהדר שלה ב-20 השנים האחרונות, מרק פו, היא להביא שחקנים שיישארו שם 4 שנים, יגדלו, יתפתחו משנה לשנה, ובסופו של דבר יתחברו לקבוצה לוחמת ונשכנית (כיאה לקבוצה שהכינוי שלה הוא "הבולדוגים"). קבוצה שתכה את הגדולות איפה שכואב: חיבור, נשמה, ניסיון, וכאלה. ועדיין, זו מן הסתם גם הפילוסופיה של עוד איזה 300 קולג'ים ב-1-D, כל אלו שלא יכולים להילחם על שחקני העילית מהתיכונים.

אז מה בכל זאת גונזאגה עושה שונה? בשנים האחרונות מדובר לדעתי בעיקר על הקבוצה שעושה את העבודה הכי טובה ומעמיקה עם השוק הבינלאומי. בקבוצה הנהדרת של 2017 שיחק שם הפורוורד הפולני עב הבשר פרמק קארנובסקי ועוד כמה שחקנים בינלאומיים. ובשנה הקרובה הולכים לככב שם שחקנים מצרפת (2), יפן (עוד על כך בפוסט הבא), סרביה, דנמרק, וקנדה. למעשה, לכל שחקני הקו הקדמי המצויין של הבולדוגים בשנה הבאה – קיליאן טילי, רוי האצ'ימורה, בראנדון קלארק, ופיליפ פטרוסב – יש אזרחות זרה. ולגמרי יש מצב שזה הקו הקדמי הכי חזק במכללות.

 

צפון קרוליינה. עוד מכללת דם כחול עם מאמן אגדי, רוי וויליאמס (לא אגדה כמו דין סמית', אבל עדיין). יש כאלו שעבורם זאת תמיד תהיה המכללה של אלוהים. אבל גם העבר הקרוב יותר בהחלט לא מבייש, עם אליפויות ב-2005, 2009, ו-2017, ועוד גמר ב-2016, וגם 14 שחקני נבא נוכחיים (האריסון בארנס הכי טוב מבניהם). אחרי כמה מחזורי גיוס חלשים יחסית, השנה הטאר הילס הביאו שני רוקים איכותיים – הפוינט גארד קובי ווייט, ובעיקר הפורוורד האקטיבי והמוכשר, נאסיר ליטל, שהולך ומתגלה עם הזמן ככוכב של ממש ועשוי עם עונה מוצלחת לאיים על הבחירה הראשונה בדראפט הבא. הם מצטרפים לשלושת שחקני החמישייה הוטרנים מהשנה שעברה (כולם בשנתם האחרונה במכללות), הפורוורד לוק מאי, ריבאונדר מצויין עם יד טובה מאוד משלוש, והגארדים קני וויליאמס וקמרון ג'ונסון. כמו בקנזס, יש כאן שילוב של ניסיון ויכולות מוכחות עם כישרונות וואן-אנד-דאן שיכול שוב להוביל את הטאר הילס רחוק.

 

אורגון. עוד מכללה שאני מאוד מחבב. לא בדיוק פאוור האוס מסורתי, אבל בשנים האחרונות המאמן דנה אלטמן עושה שם עבודה מצויינת בגיוס כשרונות מובילים מהתיכונים. ב-2017 הם הגיעו לפיינל-פור היסטורי (הפסידו לצפון קרוליינה בחצי הגמר בנקודה), עם קבוצה שהוציאה שתי בחירות סיבוב שני טובות בדראפט – דילון ברוקס וג'ורדן בל. בשנה שעברה זה הלך פחות טוב, עם טרוי בראון, שדי אכזב לפני שנבחר על ידי וושינגטון בדראפט. והשנה זה נראה מבטיח ביותר, עם שני רוקים נוצצים – הפורוורד לואיס קינג והסנטר האניגמטי עם הידיים הלא נגמרות, בול בול, הבן של מנוט (עוד עליו בהזדמנות אחרת). הם מצטרפים לקלעי המצויין פייטון פריצ'ארד (נבחר לחמישיית האליפות באליפות העולם עד גיל 19 לפני שנה) בקבוצה שלא בטוח שתגיע רחוק, אבל בהחלט צפוייה להיות מעניינת לצפייה ולמעקב.

 

וילאנובה. האלופה מגיעה לעונה החדשה חבולה למדי, אחרי שאיבדה ל-נבא פחות או יותר את כל השחקנים המובילים שלה, כולל ג'יילן בראנסון (זוכה פרס וודן שנבחר על ידי המאבריקס), מיקאל ברידג'ס (פיניקס), דונטה דיוויצ'נזו (מצטיין הגמר; מילווקי), ואומארי ספלמן (ממפיס). מכיוון שלא מדובר כאן על קנטאקי או דיוק, מחזור הגיוס החדש שלה לא מבריק מספיק בשביל לפצות על זה (הפוינט גארד ג'אבין קווינרלי הוא כנראה פוטנציאל ה-נבא היחיד משם). מאלו שנשארו, הפורוורד אריק פאשאל נראה כמו מישהו שיכול לפרוץ השנה ולמלא את החלל שהשאירו העוזבים בקטגוריית צבירת הנקודות. אז אל תזלזלו בלב של אלופים והכל, אבל לא סביר שהסגל השנה יספיק לעוד ריצה מופלאה. הם עדיין הקבוצה הכי טובה בביג איסט (שדי נחלש בשנים האחרונות), אבל לא נראה לי שנראה אותם שוב בפיינל פור.

 

בנוסף על הקבוצות שלמעלה. גם טנסי, עם קבוצה בלי כשרונות מיוחדים, אבל כזו שמציגה המון המשכיות ובגרות, ו-וירג'יניה, המאכזבת הגדולה של המארץ' מאדנס האחרון, יכולות לדבר חזק השנה. וכמו שהוכיחה לנו לויולה-שיקאגו השנה, ולפניה מכללות כמו באטלר הקטנה, הפורמט של טורניר המכללות מבטיח שתמיד יהיה מעניין ויש סיכוי לסינדרלות להפתיע.

 

ולאלו שלא ממש מעניין אותם מי פייבוריטית ומעדיפים לקרוא על השחקנים עם הכי הרבה פוטנציאל נבא, על כך בפוסט הבא.

לפוסט הזה יש 48 תגובות

  1. תודה רבה! אני בד"כ מצטרף רק במרץ בשביל הטירוף ופשוט בוחר לי פייבוריטיות לפי דברים דביליים כמו סמל או שם של שחקן…

    אגב, כשאתה אומר שקנזס עשו העברות טובות, איך בדיוק עובדת העברה בקולג'ים?

      1. זה גם מה שאני זכרתי, אבל למה שמכונת דאבל-דאבל מממפיס ישב בחוץ שנה? ואיך קבוצות עושות כמה העברות בקיץ אחד, זה כ"כ מקובל להפסיד שנה שלמה???

        1. לא חושב שזה מקובל ובגלל השנה בחוץ בקושי עושים את זה. אבל לפעמים השחקן לא מסתדר, מחליפים מאמן, שחקן שרוצה יותר חשיפה ודברים כאלה שפשוט גורמים לשחקן לעבור.

          בגדול, לדעתי עושים את זה שחקנים בדרג שני-שלישי וכמעט שלא עושים את זה כוכבים שיהיו מקסימום שנה-שנתיים

          1. כן מסכים עם מה שסמיילי אמר. אבל מדי פעם, כמו במקרה של לוסון השנה, יש גם גיים צ'יינג'רז שעושים את המעבר. לוסון ספציפית שחקן נפלא שלא אתפלא אם ייבחר בדראפט הקרוב. מעבר לקבוצה כמו קנזס בעיקר מאפשר חשיפה ברמות הכי גבוהות. אם הוא מצליח גם שם, יהיה לקבוצות נבא קל יותר ללכת עליו, כי זה אומר שהוא מוכח ברמות הגבוהות.

            אגב, צריך לומר שלא כל מי שעובר קבוצה יושב שנה בחוץ. קודם כל, אם המעבר מתבצע בשנה האחרונה ללימודים, לפני שנת הסיניור, אפשר לשחק מיד (למשל קולשוב כשעבר בפעם השנייה לפלורידה). מעבר לזה, יש כל מני מקרים מיוחדים, למשל אם הקולג' הקודם שלך נקלע לבעיות או מחליף מאמן מסיבות מסויימות, שבהם יש ועדה שמחליטה אם השחקן יורשה לשחק מייד. עסק מסובך.

    1. תודה רועי. דיוק בהחלט מסקרנים ואכתוב עליהם עוד בהמשך. קשה להאמין שהשלושה יילכו 1, 2, 3 (לכל הפחות, נאסיר ליטל מצפון קרוליינה נראה לי כמו מישהו שייבחר גבוה). הרבה מזה קשור לכך שהם ישחקו באותה קבוצה, מה שאולי לא ייאפשר לכולם להראות את מלוא הפוטנציאל ולהוביל קבוצה, שזה מה שהרבה פעמים מחפשים מבחירות דראפט בטופ.

  2. אני סוף סוף בארץ הקודש. דובי, המושג 'ליגת המכללות' מטעה. ישנן ליגות כמו, 'ביג איסט', ACC, ביג 10, אייבי ליג, וכו'. הקבוצות משחקות יותר משחקים מאשר החובה בתוך הקונפרנסים ואז זה UP TO THE UNIVERSITY לעשות דילים עם אוניברסיטאות שונות, כדי להיות בטיווי ולעשות כסף. ערן כתב על כך. אז ישנן כאן אליפויות שונות, והחשובות שבהן הן אליפןיות הקונפרנסים. גם כאן יש שתי 'אלופות'; זאת שמנצחת
    את הליגה ואז זאת שמנצחת את אליפות הקונפרנס שזה בצורה 'גביע'. ואז באה אליפות המכללות הגדולה. אני בטוח שערן יכתוב על זה.

    1. כן, נכון. כתבתי על זה קצת בפוסט הקודם, אבל ניסיתי לא להעמיס יותר מדי אינפורמציה. כשיגיע מרץ, אפשר יהיה לפרט יותר.

          1. לא עד כדי כך,
            לצד הפרשמנים הטובים מ מאד יש לך שני סופרמורים משמעותיים בחמישיה כמו דורון למב וטרנס גונס.

          2. העיקרון באמת דומה. אבל (1) לרוב הקבוצות (כולל קנטאקי ברוב השנים או דיוק בשנה שעברה) זה לא הלך. (2) שחקנים טובים עם ניסיון בקולג'ים זה באמת דבר משמעותי מאוד, ואפילו שניים כאלו יכולים לתת את האיזון הדרוש. (3) לקנטאקי ההיא היה איזון טוב הרבה יותר בין משחק חוץ ופנים עם דייויס בסנטר. לדיוק הנוכחית יש בור די רציני בעמדה הזו, והם ייאלצו נראה לי לשחק הרבה סמול בול. זה יכול לעבוד טוב במשך השנה, אבל לדעתי הם לא המועמדים הבכירים לזכות בריקוד הגדול.

  3. ששבסקי ממש חרג ממנהגו עם שלושת הסטארים שלו. בנוסף, הוא בהחלט קיבל את הכי טוב שיכול היה לחשוב כמחזור גיוס.
    אבל אין הרבה מעבר לשלושתם והשאלה איך זה יסתדר בין כולם על המגרש.

    דיוק גם יצאו השנה בסדרת סרטונים המציגים את נבחרת הכדורסל:
    https://www.youtube.com/user/DukeBluePlanet/videos

  4. קשה לדבר על עונת המכללות בלי להזכיר את ההרשעות בפרשת גיוס השחקנים על ידי סוכני חברות ההנעלה. זה אמנם לא אמור להשפיע אבל בפועל זה יעמוד כל הזמן באויר בטח כשזה מגיע לקבוצות כמו קנזס שהייתה להן מעורבות ישירה.

    1. כן, זה בהחלט מעיב. משתדל לא להיכנס לזה כאן, גם בגלל שעדיין יש המון אי ודאות לגבי איך זה הולך להשפיע בסופו של דבר.

  5. אחלה פוסטים (גם הקודם שקראתי רק עכשיו).

    אקדמיה וכו' אבל עדיין בוחרים את המכללות שעולות לריקוד הגדול באמצעות ועדה כאילו היו חברי כנסת במפלגה של יאיר לפיד.
    זה די מביך, זה לא ספורטיבי וזה לא מותאם לחיים היום. אקדמיה במיטבה.

    1. אין לזה שום קשר לאקדמיה או למפלגה. אין ממש דרך אחרת כשיש לך מערכת של 350 קבוצות. בסופו של דבר השיטה הנ"ל יחסית עובדת והשיקולים הם ספורטיביים.
      איך היית מציע אתה לעשות את זה?

      1. גילרי חשבתי שאתה יותר חכם מזה.
        אפילו בישראל מצאו שיטה שלא דורשת ועדה מסדרת אלא בוחנת בישגים על המגרש, מחלקת קבוצות לליגות שונות ויוצרת פרמטרים מדידים. בעצם בכל מדינה בעולם יש את זה חוץ מבליגת המכללות. זה פשוט מגוחך שככה מחליטים מי עולה שלב.

        1. הבעיה מתחילה מזה שאתה קורא לזה ליגת מכללות – זה לא.
          זה אוסף של כמה וכמה ליגות שלכל אחת יש אלופה משלה והן מתנהלות בשיטה הרגילה והמקובלת. זה טורניר משותף לכל הליגות והועדה המסדרת שאתה כל כך מתלונן עליה בוחנת בעיקר הישגים על המגרש. הוא לא בא להפגיש את 64 המכללות הטובות ביותר אלא לתת יצוג לכל אחת מהליגות שרחוקות מלהיות באותה רמה. אתה יכול לא לאהוב את המפעל אבל הקהל מצביע ברגליים ובעיניים.
          אז שוב אני שואל. איך אתה רוצה לעשות את זה – כלומר לקבוע איזה קבוצות ישתתפו בטורניר כך שיהיה ייצוג לכלל הליגות שכמעט לא משחקת אחת עם השנייה?

          1. מה כל כך מסובך לא הבנתי?
            210 נבחרות שיחקו במוקדמות המונדיאל ששוחק בקיץ האחרון.
            הם באו מיבשות שונות ומרמות שונות והפלא ופלא קבעו שיטה, מספר עולות מכל יבשת וחילקו. והיחס בין העולות למשתתפות שם יותר גדול אז כנראה שזה אפשרי.. . פשוט לקבוע את הקריטריונים לפני העונה. להחליט כמה עולות מכל ליגה והנה זה ספורטיבי

          2. מה שאתה מפספס הוא שבדוגמא שלך הנבחרות משחקות בפורמט שהוא יעודי לטורניר אליו הן עולות עכשיו תדמיין שבמקום הנבחרות היית צריך לבחור את הקבוצות מתוך הליגות בהן הן משחקות.
            ההנחה שאתה עושה כאן שמהות העונה היא אך ורק הטורניר בעוד שלכל קבוצה יש את המסגרת של הליגה בה היא משחקת.
            אז שטב אני אנסה לחדד – איך לדעתך אפשרהלקבוע את העלייה לטורניר בלי להוסיף משחקים לצורך הנ"ל. כלומר נניח והיית צריך לבחור את הקבוצות לצ'מפיומס ליג בלי שלב מוקדמות.

        2. יאיר בוא נעשה ניסיון.
          תדמיין שזאת לא ליגת מכללות אלא אירופה, כאשר היורוליג הוא טורניר בסגנון נוקאאוט בסוף העונה הסדירה של הליגות. איך הנהלת הליגה הזאת בוחרת את הקבוצות שישתתפו?
          האם שיטה של מקומות משוריינים (נגיד 6 לספרד ו-1 לישראל) טובה יותר משיטה בה בוחרים את הקבוצות הטובות ביותר בכל רגע נתון? האם דרושאפקה של השנה שעברה לא היתה ראויה להשתתף בטורניר כזה?

          אגב, אני באמת פתוח לכל רעיון, כי לדעתי השיטה הנוכחית היא כמו דמוקרטיה, הדבר הכי טוב עד שימצאו משהו מוצלח יותר.

  6. תודה על פוסט משובח נוסף.

    משפט לגבי הקבוצות המובילות:
    דיוק – ששבסקי אוהב רוטציות קצרות מאוד, ככה שזה לא יהווה בעיה בשבילו. הוא גם תמיד מצליח למצוא שחקן וותיק שינהיג אותם, ועם כמות הכישרון שיש שם (במיוחד בארט) זאת הולכת להיות הקבוצה הכי מעניינת מאז הפאב פייב.

    קנטאקי – יש קורלציה מאוד גבוהה בין השחקנים שיוצאים ממנה לאחר שנה והיכולת לשחק ב-NBA. בד"כ השחקנים שנשארים לא עשו מעבר טוב מהתיכונים ו"נתקעים". השנה זאת תהיה אופציה מצוינת לבדוק את התאוריה.

    קנזס – יסבלו רבות מהשמועות על תשלומים לא חוקיים לשחקנים. זה משהו שיכול להרוס להם את כל העונה.

    גונזגה – כרגיל המאבק הרגיל שלה יהיה מול סיינט מארי, שנחלשו השנה. אמורים להיות בטורניר בקלות.

    צפון קרוליינה – למרות שנאתי לקבוצה שכולם אוהבים לאהוב, אני לא מצליח להבין איך רוי וויליאמס לא מקבל יותר קרדיט כמאמן. הוא היחיד שפיצח את השיטה איך לבנות קבוצות טובות ללא וואן-אנד-דאן ואחוז הניצחונות שלו פשוט מטורף. לדעתי הקריירה שלו גדולה אפילו יותר משל ששבסקי.

    אורגון – אסור לשכוח את התרומה של פיל נייט, מקים נייקי, לתהליך הגיוס. הכספים שנשפכו שם בשנים האחרונות על מתקנים בהחלט עושים את ההבדל.

    וליאנובה – כל שנה אני אומר שנחלשו וכל שנה הם מעמידים קבוצה נהדרת. לא רואה סיבה לחזור על הטעות שלי…

    איזה כיף, שיתחיל כבר!!!

  7. תודה ערן, כיף גדול לקריאה.
    דיוק הולכת להיות must see tv השנה.
    מקווה שיצא לי לראות אותם קצת גם במהלך העונה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט