משחק אתמול בין מיאמי לסן אנטוניו היו סממנים מוזרים קצת שמזכירים, עם אלף אלפי הבדלות, כמובן, מפגש אינטימי ראשון עם בחורה. זה הזכיר לי את זה כי מן הסתם, זה היה המפגש הראשון האמיתי בין שתי הקבוצות הללו בגרסתם הנוכחית. כמו במפגש אינטימי ראשון, שתי הקבוצות לא ידעו בדיוק למה לצפות, וניסו כל מיני מהלכים עד שמשהו תפס ואיתו הם הלכו עד הסוף. למזלם, יש להם קלטת של המשחק ללמוד ממנה, בניגוד לבחור בן 16 בלי מושג על החיים שבטוח שהוא זעזע למישהי את יסודות עולמה.
התובנה הזו בולטת במיוחד אחרי הגמרים של הקונפרנס, בהן ראינו כמה התמודדות חוזרת היא משמעותית. אינדיאנה, מצד אחד, ידעו בדיוק איפה להכאיב להיט ואיך לנצל את המיס-מ'צים שלהם בעוד בצד השני, ראינו איך הספרס נחושים לא לתת לזק רנדולף לחגוג עליהם כמו ב-2011. ופתאום הגענו לפיינלס, ואין לנו מושג מה הולך לקרות, אין לנו מושג למה להתכונן, וכתוצאה מכך, אין לנו מושג גם מה לקחת מהמשחק הזה.
המשחק הזה בקלות יכול להיות סטיית תקן. אף אחד לא מבטיח שכשקוואי לאונרד ישמור על לברון הוא ימשיך לעצור אותו על 2 מ-8 מהשדה ו-6 נק' בלבד, אף אחד לא מבטיח לסן אנטוניו שמיאמי ימשיכו להחטיא מבחוץ (רק 32%), אף אחד לא מבטיח שההיט ימשיכו לשלוט בריבאונדים (46-37) ואף אחד לא מבטיח שהספרס ימשיכו לשמור על הכדור ברמה מטורפת (רק ארבעה איבודים במשך כל המשחק). המשחק הזה היה ברמה מדהימה, בקצב מטורף ובאינטנסיביות לא נורמלית, אבל קשה מאוד לדעת אם זה מה שנקבל לאורך כל הסדרה.
./לאונרד שמר עליו טוב או שלברון תפס יום קליעה חלש? נגלה בהמשךאם אנחנו מתעקשים להוציא איזשהן מסקנות מגיים 1 נתחיל עם מיאמי. אריק ספולסטרה חייב לעשות סדר ברוטציה שלו. להכניס את מייק מילר לרוטציה בכזה שלב של העונה זה אקט מסובך, לא רק כי מילר בעצמו לא נמצא בכושר משחק של 20 דקות ברמות האלו, אלא כי זה בא על חשבון שיין באטייה. באטייה היה הדיפרנס-מייקר בפיינלס של העונה שעברה, ולפי איך שהוא נראה אתמול (6 דקות, 0 נק', 0 מ-3 מהשדה) זה לא הולך להיות הסיפור השנה. עם זאת, באטייה הוא וטרן שיכול עדיין לאפס את הידית ולהעביר את המומנטום בחזרה להיט, אבל בשביל זה ספולסטרה חייב לעשות סדר.
החוזק של מיאמי במהלך רצף 27 הניצחונות הגיע מהרול-פליירס שלהם. מעבר ללברון, ווייד ובוש, היה שם את באטייה ומריו צ'אלמרס בכושר שיא. כרגע, מריו צ'אלמרס לא פוגע (8 נק' ב-3 מ-10 מהשדה ב-27 דקות) ועל באטייה כבר דיברנו. ספולסטרה צריך להחליט אם הוא מנסה לשחזר את הקבוצה שהייתה לו במהלך הרצף, שהתנדפה לה במהלך הפלייאוף הזה לטובת מהלכים מאולתרים של ווייד ולברון, או שהוא הולך עם מה שיש, מקצץ את באטייה מהרוטציה, נותן לנוריס קול יותר דקות ומנסה להוציא מתוק מעז.
מעבר לרוטציה הלא ברורה, הגיע הזמן לדבר על כריס בוש. הגיע הזמן לדבר עליו כי אתמול הייתה תחושה שהוא נתן משחק בסדר גמור, אבל כשמסתכלים על הבוקס סקור מגלים שהוא קלע 13 נק' ב-37.5% מהשדה וקלט רק 5 ריב' ב-35 דקות. הוא לא נתן להיט איזשהו ערך מוסף בהגנה, ועל הקליעה שלו מבחוץ עדיף לא לדבר (אבל נדבר בכל זאת, 0 מ-4), כך שמיאמי משלמת כמעט 20 מיליון דולר לעונה למישהו שהוא לא כוכב, אל הוא גם לא לוחם. בוש חייב להמציא את עצמו מחדש כרול-פלייר היקר בהיסטוריה או למצוא את הדרך להחזיר לעצמו את הבטחון בקליעה, כי אין למיאמי את הלוקסוס שהוא יקלע באחוזים כאלה, או יוריד ריבאונד אחד כל שבע דקות. לברון לא ייקח 18 ריב' כל ערב.
תחליט מי אתה. כריס בושואם כבר נגענו בלברון, הייתה אכזבה מסוימת ממנו ברבע האחרון, כשכבר היה ברור שאין להיט יותר מדי להציע חוץ ממנו. במצב של 86-90 לסן אנטוניו, קינג ג'יימס התעקש למסור לשלשה לבוש במקום לקחת על עצמו את המשחק. לכאורה, זו לא החלטה רעה לתת לבוש לנסות לנצח מבחוץ, אבל זה בדיוק מה שגרג פופוביץ' רצה שיקרה, שמישהו אחר, מישהו שהוא לא לברון ינסה לנצח אותו.
אמנם המישהו שהוא לא לברון הכי טוב של מיאמי, דוויין ווייד, היה סביר מאוד בהתקפה אתמול (17 נק', 7 מ-15 מהשדה), אבל הייתה תחושה שווייד ולברון טובים במקביל ולא ביחד, בדומה לאיך שראסל ווסטברוק וקווין דוראנט טובים. לא הייתה סינרגיה במשחק שלהם כמו תמיד, והיו הרבה יותר מהלכים מאולתרים. לטעמי, הנתון שמצביע יותר מכל על חוסר המעורבות המספקת של ווייד במשחק הקבוצתי של ההיט הוא הריבאונדים והאסיסטים (רק 2 ריב' ו-2 אס' ב-36 דקות). כשפלאש מעורב, הוא נוטה להילחם יותר על הכדורים החוזרים (כמו בגיים 7 מול אינדיאנה) ולפרגן יותר לחברים. אתמול זה לא היה המצב.
קשה מאוד לנתח את המשחק הזה כי בסופו של דבר, המשחק די הוכרע ע"י זריקה סופר-משוגעת של טוני פארקר. אם הוא לא גוזר ציפורניים בצהריים או שהזריקה הזו יוצאת עשירית שנייה אחרי, יכול להיות שהיינו מדברים אחרת לגמרי היום, אבל הזריקה נכנסה, ולכן מגיע לספרס את כל הסופרלטיבים על משחק הגנתי מדהים ומשחק התקפי ברמה שמיאמי עוד לא נתקלה בו בפלייאוף הזה.
יצא גדול. טוני פארקרהעובדה שהספרס הצליחו לעצור את ההיט על פחות מ-90 נק' למרות שהם קלעו ב-43% מהשדה מראה כמה פוזשנים הספרס הצליחו למנוע ממיאמי. כל איבודי הכדור השטותיים שהיו מנת חלקה של אינדיאנה בגמר המזרח כבר לא קיימים, וכך הספרס מכריחים את מיאמי לנצח אותם במשחק העומד, שבו לסן אנטוניו יש יתרון יחסי. מיאמי הצליחה להפריע קצת להתקפה המופלאה של פופ, אבל לא לאורך זמן. הספרס הראו נחישות וסבלנות בהתקפה וכמעט תמיד הצליחו להגיע למצב זריקה טוב, בניגוד לקבוצות הקודמות שההיט התמודדה עמן, שלא פעם נתקעו בסוף שעון עם הכדור אצל סם יאנג או נאזי מוחמד.
מעבר למשחק האחראי בהתקפה, חייבים לתת קרדיט להגנה של הספרס, שעצרה את ההיט על 5 מ-18 מהשדה ברבע האחרון ועל 33.3% בזריקות מחוץ לצבע לאורך כל המשחק. בנוסף, אף שחקן של ההיט לא קלע מעל 20 נק'. אלו נתונים מדהימים כשמדברים על ההתקפה הכי טובה מאז ימי דאנטוני ונאש העליזים בשמש של פיניקס. במשחק הבא נגלה אם הספרס יכולים להמשיך ברמה הדיפנסיבית הזו לאורך כל הסדרה, משתנה שהוא קריטי מאוד לפתרון המשוואה של הסדרה הזו.
מחזיק את ההיט בדיוק איפה שהוא רוצה. פופוביץ'ההפסד במשחק הזה הופך את גיים 2 למאסט-ווין עבור מיאמי. לפי המספרים, זה לא אמור להפחיד אותם. הפעם האחרונה בה הם הפסידו שני משחקים ברצף הייתה כשעוד היה שעון חורף, ובשלוש הסדרות האחרונות שבהן הפסידו במשחק הראשון הם ניצחו את ארבעת המשחקים הבאים. אבל הסטטיסטיקה עובדת גם לכיוון השני, ובשבעת המשחקים האחרונים להיט יש מאזן שלילי (4-3) בעוד הספרס רשמו את הניצחון השביעי ברציפות שלהם אתמול בלילה. מה שבטוח, לברון ג'יימס לא מתעניין במספרים. הוא יבוא בגיים 2 וייקח על עצמו יותר אחריות מבגיים 1, אבל מי יודע, אולי זה בדיוק מה שגרג פופוביץ' רוצה שהוא יעשה.
באדיבות
אשך טמיר המקורי
8 יונ 2013 09:37:26אין פה הרבה מה לדבר ולנתח.
ס"א קבוצה הרבה יותר טובה מהפלופרס בכל המישורים.
והם הולכים לטחון להם תצורה.
IDO
8 יונ 2013 10:37:34אני לא חושב שלגרג פופוביץ אכפת מה מיאמי תעשה. המשחק שלהם תמיד אותו דבר.
אני כבר עכשיו יודע שטימי דנקן וספליטר מתחת לסל ועוד שלושה מפוזרים על הקשת, אין פה סוד.
מה שמפתיע אותי כל פעם מחדש זה שספולטרה צריך לעשות התאמות. וזה שיש לו את פאקינג לברון פלאש וריי אלן המקורי.
אולי כדאי שתדבר פעם על ההבדל בין המשחק הישן שכלל מאמן סנטר רכז מול הכדורסל החדש שכולל מאמן שעושה התאמות ויכול להזיז את הסנטר לקו ה-3 את הפורוואד לסנטר ואת הרכז טוב אותו הוא השאיר במקום.
שאלו במסיבת העיתונאים את ספולסטרה שאלה והוא ענה אני אבדוק בוידאו ואעשה התאמות, אני לא חושב שהוא קלט שהוא כבר לא נער הווידאו יותר. מיאמי היט הפכה למייזם הייטק לטעמי. וחבל על לברון תחת מאמן אמיתי הוא היה משהו שידברו עליו עוד 20 שנה כמו על לארי בירד , למשל, אני בספק עם יזכרו אותו בכלל.
האמת
8 יונ 2013 11:24:37גינובילי הוא ה-שחקן מהטריו הגדול
http://i.imgur.com/QJrrgJ9.gif?1
http://i.minus.com/ibwLNYTPm4jt2w.gif
ניק
8 יונ 2013 16:14:01זה בדיוק מה שכתבתי. ספולסטרה הוא ילד מחשב. הוא מדקלם משפטי טקטיקה, חיתוכים וחסימות, אבל הוא מסרב להבין שכדורסל זה משחק יחסית פשוט. זה אמור להיות הרבה יותר פשוט כשיש לך את לברון ג'יימס, שאותי אישית אכזב מאוד. בכל דקות הסיום הוא כל הזמן הוציא כדור. סגרו לך את הצבע? קח כבר ג'אמפ שוט.
ינון יבור
8 יונ 2013 16:31:53כמה דברים:
1. דווקא בדקות שלברון ודויין ישבו בחוץ ההיט הסתדרו מצוין והגדילו את ההפרש. המהפך בתוצאה קרה on their watch
2. אני מסתייג מההתלהבות הכללית מדאנקן. אני ראיתי הרבה יותר מדי מהלכים בהם הוא מוותר על מובים בפוסט, שהם הלחם והחמאה שלו ואמורים גם להיות אופציה מס' 1 או 2 בהתקפה, לטובת זריקות חצי מרחק של גארי ניל ודומיו בסוף שעון. הוא יותר מדי פסיבי בהתקפה ונראה שמסרב/מפחד "להתלכלך" תחת הסל. אני מקווה שפופ יעיר אותו, כי יש שם פוטנציאל לנזק רציני למיאמי.
3. עצם זה שהבריחה נעשתה באמצע הרבע הרביעי, והעובדה שהיא כללה מספר איבודי כדור לא מחוייבי המציאות של מיאמי, מצביעה יותר מהכל על זה שההיט נפלו מהרגליים, ככל הנראה (גם) בהשפעת הסדרה הקודמת. מעניין איך יהיה הפוקוס שלהם במשחק הבא ברבע הקובע.
4. בשנה שעברה ניל, גרין ודומיהם התאדו בגמר המערב והיו נון-פקטור. הפעם, לפחות לפי המשחק הראשון, יש לשלישייה הגדולה של ס"א עם מי לצאת למלחמה.
5. מאט בונר ודיאו נראים מיותרים קצת. הייתי שמח לראות את הבולדוזר הבליירי מנסה לנצל קצת את יתרון הרוחב שלו על "גבוהי" מיאמי, בדומה לאינדיאנים מהסיבוב הקודם.
6. אני לא אוהב את שם התואר המיותר שמוצמד להיט לא פעם, "אינסטנט". זו קבוצה שכבר שלוש שנים (!!) מגיעה לגמר. היא לא נבנתה אתמול, ורואים היטב שיש לה חסרונות. התקליט הזה נשבר כבר לפני שנתיים, והוא חורק ומעצבן באוזן. יאללה – לעבור הלאה.
7. אני לא רואה כאן נוקאאוט מאמנים כמו שהרבה רואים. היה משחק צמוד ואין איזושהי טעות קריטית של ספו שאפשר להצביע עליה שעלתה לו במשחק. הנסיון להאדיר את פופ והשפעתו המאגית הוא כמעט מגוחך. הוא אולי פחות טוב, אבל לא זה מה שעשה את ההבדל. השחקנים עשו זאת.
8. לט'ס גו ספרס!!!
Basketblog
8 יונ 2013 20:25:14מקווה שהסדרה תגיע למשחק 6 או 7, כי לא אהיה כאן בשבוע הקרוב ואפספס את המשחקים הקרובים… 🙂