20 שנה למותה של אגדה – דראזן פטרוביץ' / ניק פראג

פורסם ב - 07. יונ, 2013 ע"י ב - כללי



20 שנה למותה של אגדה


מאת ניק פראג


היום, ה-07 ליוני 2013 חלפו 20 שנים מאז מותו של דראזן פטרוביץ' – המוצארט של הכדורסל. אני חושב שזה חשוב, שאנו כעכברי כדורסל נכיר את אחד השחקנים האירופאים הטובים בכל הזמנים, ואולי אפילו את הטוב ביותר. לאור זאת הכנתי מאמר קטן, ואני חושב שהוא יוכל להוביל אותנו לדיון מעניין. במיוחד בקרב אלו שזוכרים אותו. השקעתי המון זמן ומאמץ בכתיבת הכתבה, זמן שלא באמת היה לי, אבל אני חושב שזה שווה את זה, כדי שנוכל להכיר את אחד השחקנים הטובים שאירופה ידעה.


 



ילדותו – ילד של כדורסל


דראזן פטרוביץ' נולד ב-22 באוקטובר בשנת 1964, בעיירה קטנה בקרואטיה (דאז יוגוסלביה) ששמה שיבניק. מגיל ילדות כל מה שהוא ידע זה כדורסל. אמו של דראזן סיפרה שמגיל צעיר היה לו את המפתח לאולם הכדורסל המקומי, ובכל בוקר בשעה 06:00 בדיוק הוא היה מתחיל את יום האימונים שלו. הוא מסדר כיסאות בשורה, ומכדרדר ביניהם. לאחר מכן, לא היה עוזב את האולם עד שלא זרק לפחות 1000 זריקות מעמדות שונות. כשהיה חוזר הביתה, מיד היה נתלה על משקופי הבית, קופץ ומקפץ על כל דבר, וזאת כדי לשפר את יכולת הניתור שלו. במשך כל יום וכל היום את הילד הזה עניין רק דבר אחד – כדורסל.


 



1980-1985 – הסימפוניה הראשונה


בשנות השמונים המוקדמות החל לשחק דראזן בקבוצת הכדורסל המקומית של העיר שיבניק. הוא הוביל את הקבוצה לאליפות, ולשני גמרים בגביע קוראץ' (שבזמנו היה הטורניר השלישי בטיבו באירופה). ב1984 חתם דראזן בציבונה זאגרב, וזכה איתה בשני גביעי אירופה רצופים, בליגה היוגוסלבית ובגביע היוגוסלבי. באותה שנה גם זכה עם נבחרת יוגוסלביה במדליית ערד באולימפיאדה בסוף העונה של 1985, אחרי זכיה בכל תואר אפשרי דרזאן פטרוביץ' כבר נחשב לשחקן היוגוסלבי הטוב ביותר. עיתוני הספורט כינו אותו: "מוצארט של הכדורסל".


 



1986 – תחילתה של שושלת כדורסל


בשנת 86, במדי נבחרת יוגוסלביה, החלה הפריחה של הכדורסל היוגוסלבי. יחד עם דראזן היו במחנה האימונים כמה ילדים נוספים שאולי אתם מכירים: טוני קוקוץ', דינו ראדג'ה וילד שקוראים לו ולאדי דיבאץ, שלאחר מכן יהפוך לחברו הטוב ביותר של דראזן. באותה תקופה דראזן כבר היה כוכב ביוגוסלביה, ומושא הערצה של כל שחקן. טוני קוקוץ' אמר, שהמטרה של כולם הייתה להיות כמו דראזן.  דינו ראדג'ה תיאר אותו כסופרסטאר אמיתי, כאליל שלו, כזה שכולם רצו להיות כמוהו, הראשון שהייתה לו פורש בחנייה וזה שכולם אהבו אותו. דרזן פטרוביץ' היה השחקן הטוב באירופה באותה תקופה כאשר הוא ממטיר 50,60 או 70 נקודות במשחקים, ועמד על ממוצע של 44.4 נק' למשחק (כולל משחק של 49 נק' ו-20 בונבונים!). ולאדי דיבץ אמר שבמשחק מסוים בציבונה זאגרב הוא קלע 112 נקודות, אך לא הצלחתי למצוא סימוכין לכך בשום מקום. באותה שנה דראזן נבחר בדראפט ע"י הטריילבלייזרס של קלייד דרקסלר, אך נשאר לשחק באירופה. באליפות העולם של 86 יוגוסלביה הפסידה משחק אחד בלבד עד לחצי הגמר שבו פגשה את בריה"מ החזקה של ולארי טיחוננקו. לבסוף היוגוסלבם זכו במקום ה-3 בלבד, אך זו הייתה רק ההתחלה של הנבחרת הזו. השחקן המצטיין של הטורניר היה דראזן פטרוביץ'.


בשנת 1987 שוב הספיק לזכות עם נבחרת יוגוסלביה במדליית ערד באליפות אירופה.


 



1988 – אולימפיאדת סיאול, דני איינג' ולארי בירד


באולמיפאדת 88 המשיכה השליטה של יוגוסלביה, בריה"מ וארה"ב. נבחרת יוגוסלביה הגיע לגמר, ושם פגשה את בריה"מ החזקה. כולם ציפו לנצחון יוגוסלבי, והשחקנים הרגישו שהם מוכנים לכך, אך הנבחרת הותיקה של בריה"מ יצאה כאשר ידה על העליונה, ושוב היוגוסלבים יצאו מאוכזבים. לאחר כמה שבועות הגיעו לארי בירד ודני איינג' למשחק ראווה באירופה. דני איינג' אמר: "כל מה שדיברנו עליו בתחילת המשחק היה פטוביץ' ואיך עוצרים אותו. אני תמיד ראיתי בו סוג של פיסטול פיט." באותם שני משחקי ראווה ראינו שחקן אירופאי שעומד מול כוכב NBA (לארי בירד) ולא נופל ממנו בשום פרמטר. בסיום הטורניר לדראזן ולבריד היו 56 נק' ו-16 אסיסטים, רק שללארי בירד היו 11 ריב' ולדראזן 16. אותו משחק ראווה היווה חלק ניכר מפתיחת הדלתות של שחקנים אירופאים לNBA.


 



1989-1990 – התפוצצות הכשרון, הנקמה וה-NBA


בשנת 1989 השחקנים היוגוסלבים הפלאים שוב נפגשו למחנה אימונים לקראת אליפות אירופה. יוגוסלביה שלטה באופן מוחלט בטורני, וזכתה במקום הראשון. יום לאחר מכן נערך דארפט הNBA, שבו הלייקרס בחרו בצעיר ששמו ולאדי דיבאץ. באותו הדראפט פטרוביץ' חתם בפורטלנד. אחרי שהוא קולע 40+ נקודות בכמעט כל משחק באירופה, הוא הרגיש בשל לNBA. כחודש אחרי הדראפט המצב ביוגוסלביה החל להתפורר. קרואטיה (מדינת מוצאו של דראזן) החליטה שהיא רוצה להפוך לעצמאית, ושום דבר לא יעצור אותה, גם במחיר של מלחמת אזרחים (מה שהיה ברור לכולם, שיקרה בסופו של דבר). בנוסף למצב הקשה במולדתו, דראזן התקשה בפורטלנד, שכן הוא היה גארד שלישי אחרי דרקסלר ודני איינג'. הוא שיחק מעט מאוד זמן, וזה תיסכל אותו. המעבר מכוכב ענק באירופה, לשחקן ספסל פגע בו מאוד. למזלו, היה לו את חברו הטוב ולאדה דיבאץ, שאיתו יכל לנהל שיחות במשך שעות ארוכות. דני איינג' אמר שהוא מבין את התסכול של דראזן. שכולם הבינו אותו, כי כולם ידעו שהוא יותר טוב מ 10 או 15 דקות למשחק, אבל לא היה שום דבר שהם יכלו לעשות. בסוף העונה דראזן ודיבאץ חזרו למולדתם לקראת אליפות העולם ב1990. חבריו לקבוצה אמרו שהדבר היחיד שאפשר לדבר איתו זה על כדורסל. כולם היו צעירים ורצו לדבר על מכוניות או בחורות, אבל בכל פעם שהנושא היה עולה דראזן היה מתעלם, לעומת זאת כשהיה מדובר בכדורסל, הוא תמיד כיל לדבר שעות ללא הפסקה. אהבת למשחק לא ידעה גבולות. וכך, באליפות העולם של 1990, דראזן הגיע רעב. אחרי שהתייבש בפורטלנד אפשר היה לראות את המבט בעיניים של דראזן. מבט שדומה למבט של ג'ורדן, המבט הרעב שאומר: "אני הולך לנצח בכל מחיר". וכך גם היה. יוגוסלביה פגשה בחצי הגמר את ארה"ב של אלנזו מורנינג, כריטיאן לייטנר וקני אנדרסון. היוגוסלבים ניצחו את האמריקאים בתצוגה משכנעת ועלו לגמר, שם חיכתה בריה"מ החזקה. הפעם היוגוסלבים נקמו על כל ההפסדים ובמשחק ענק ניצחו את בריה"מ וזכו באליפות העולם. המהפך הושלם. נבחרת יוגוסלביה הייתה לנבחרת הטובה בעולם, ושחקניה ניצחו ודרסו כל דבר שעמד מולם, כשאת כל המנגינה הזו מלחין מוצארט, מוצארט של הכדורסל.


בסוף התחרות, פרץ אוהד קרואטי עם דגל קרואטיה למגרש. ולאדה דיבץ הסרבי לקח לאוהד את הדגל, לא בגלל שהיה לו משהו נגד קרואטיה, אלא בגלל שהוא לא אהב את הפילוג.. הוא ראה בחברי הנבחרת שלו יוגוסלבים, כולם ביחד. מה שהוא לא ידע, זה שבעקיפין דראזן פטרוביץ' נפגע, וכך גם הברות ביניהם.


לאחר מכן שני השחקנים חזרו ל-NBA. כולם שמו לב לניתוק בין דראזן לולאדה, אבל אף אחד מהם לא דיבר על כך. כולם ידעו, אבל כולם שתקו. פטרוביץ' שעדיין היה מתוסכל בפורטלנד החליט שעליו לעבוד קשה יותר כדי להצליח, וכך היה. דני איינג' סיפר שאחרי אימונים, הם היו מגיעים לחדר לצפות בטלוויזיה, רק שדראזן היה עולה על האופניים החשמליוטת ומתחיל לעבוד על כושר. איינג' היה אומר לו שיפסיק, כי יש אימון נוסף בעוד כמה שעות, אבל דראזן לא הפסיק. הוא עבד ועבד, כי זה כל מה שהוא ידע, עבודה קשה.


 



1991-1992 – כוכב לכל דבר


בשנת 1991 עבר פטרוביץ' לניו ג'רזי נטס, ושם החל לפרוח כשחקן מוביל בNBA. הוא העמיד ממוצעים של 20.6 נק' למשחק, והוביל את הנטס לראשונה מזה שנים לפלייאוף. הנטס הודחו בסיבוב הראשון ע"י הקאבלירס, אבל לא לפני שדראזן ממתיר עליהם 40 נק'. בשנת 1992 הוא פגש את הדרים טים הגדולה. הפעם במדי נבחרת קרואטיה. פטרוביץ' נלחם בדרים טים, ונתן משחק אדיר, אך לבסוף הדרים טים היו פשוט טובים מדי וקרואטיה הסתפקה בכסף. המהלך הזכור ביותר מהטורניר הוא כאשר דראזן פטרוביץ' קולע שלשה, רץ בחזרה להגנה וחוטף מסירה ארוכה של ג'ורדן, ולאחר מכן קולע מיד שלשה נוספת. זה לא מהלך נדיר במיוחד, אך הוא מסמל את דראזן בכל מובן. הלחימה, העבודה בקשה, חוסר הויתור והרצון העז לנצח, אותו רצון שהופך שחקנים טובים לשחקנים גדולים.



 



1993 – שירת הברבור של מוצארט


העונה הזו בהחלט הייתה היצירה הגדולה והאחרונה של דראזן. הוא העלה את הממוצעים שלו ל23.5 נק' למשחק- העשירי הביטוב ב NBA. באותה עונה הוא הוביל את הנטס לפלייאוף, ונתן תצודות מדהימות. הזכורה מביניהן היא משחק של 40 נקודות על הראש של מייקל ג'ורדן. רג'י מילר אמר שהוא אוהב לשחק נגד דראזן, כי הוא יכול trash talk ב-4 שפות שונות. דראזן פטרוביץ' חי את החלום שלו, כשבמקביל מלחמת חורמה מתנהלת בביתו. תארו לכם כמה זה קשה להתאמן יום יום, ולהגיע להישגים הגדולים של דראזן, כשאתם במדינה זרה, לבד, ובביתכם מתנהלת מלחמה זוועתית, שבה אלפי אנשים נהרגים כל יום. עד כדי כך הוא היה ווינר. עד כדי כך הוא אהב את המשחק. עד כדי כך הוא היה שחקן גדול. בסוף אותה עונה הנטס הציעו לו חוזה של 3.35 מיליון דולר לעונה. זה היה החוזה השני הגדול ביותר ששוטינג גארד קיבל בNBA, נחשו אחרי מי (מייקל ג'ורדן).


בסוף אותה שנה הוא הגיע עם הנבחרת הקרואטית לקדם אליפות אירופה שבה העמיד ממוצע של 33.6 נק' למשחקף ונבחר לMVP.


 



ה-7 ליוני 1993 – רקוויאם למוצארט


באותו בוקר שחקני הנבחרת נפגשו בשדה-התעופה בטיסה לפרנקפורט. בשנייה האחרונה דראזן החליט שהוא ינהג עם חברתו, ועוד חבר נוסף ברכב. דראזן שהיה עייף, נתן לחברתו לנהוג ברכב בזמן שהוא ישן. באותו זמן מספר דינו ראדג'ה שהטייס אמר שהם נכנסים לסופה חזקה ויש להדק חגורות. מה שבאותו זמן ראדג'ה לא ידע, זה שממש מתחתיו באזור מינכן, דראזן נכנס לאותה הסופה עם הרכב. חברתו, איבדה שליטה על הרכב ונכנסה במשאית. זה היה מותו של דראזן, סופו של מוצארט של הכדורסל.


ולאדה דיבץ מספר שהוא ראה ESPN בלילה, אבל הנמיך את הווליום. ואז ראה תמונה של דראזן ולא הבין במה מדובר. כאשר הגביר את הווליום שמע על החדשות, והחל לבכות. למרות שכביכול כבר לא היו חברים, ולאדה הרגיש את הכאב של חברו לשעבר. לאחר שנים בכתבה שנערכה איתו אמר: "תמיד חשבתי שיבוא היום שאני ודראזן נוכל לדבר ולהשלים, אבל היום הזה לא הגיע. לפחות אוכל לספר לבן שלי איך אני ודראזן פתחנו את הדלת לכדורסלנים אירופאים ל-NBA."


להלוויתו של דראזן הגיעו 100,000 אנשים, כולל חבריו לנבחרת קרואטיה. ולאדה דיבץ לא הגיע בגלל המצב המתוח בין המדינות.


אחרי מותו של דראזן, סבא שלי הפסיק לצפות בכדורסל אירופאי, כששאלתי אותו למה, הוא אמר לי "מה הטעם?" הבנתי למה הוא התכוון רק אחרי ששאלתי אותו את אותה השאלה וזכיתי לאותה התשובה כמה שנים אחרי, בעונה שאחרי פרישתו של מייקל ג'ורדן.


 



כמה מילים על דראזן


לפני שאני נכנס לטרמינולוגיה, אני מנסה לדמיין את עצמי במצבו. תחשבו שהוא היה לגמרי לבד, במדינה זרה, ובביתו התרחשה מלחמה אדירה. כל משפחתו הייתה בסכנה יום יומית, ולא הייתי מופתע אם הוא היה מתמוטט. אבל דראזן כמו דראזן, לא ויתר. כמו שבגיל צעיר כל מה שהוא ידע הייתה עבודה קשה מ6 בבוקר, כך הוא גם נהג בחייו. התאמן ללא סוף, גם כשהיה בשפל והתייבש על הספסל של פורטלנד, הוא לא ויתר ודחף את עצמו לעבודה קשה יותר. אני בהחלט חושב שמדובר בשחקן האירופאי הכי טוב ששיחק את המשחק. מייקל ג'ורדן האירופאי. לדעתי, הם גם חלקו הרבה תכונות דומות. מוסר העבודה המטורף, הכשרון והלחימה על כל כדור במגרש, ומעל הכל – הרצון העז לנצח! זו גם הסיבה שבחרתי בתמונת הכותרת, זו תמונה של דראזן מימיו בפורטלנד. בתמונה הזו דראזן עולה לשחק. אחרי שהמאמן קרא בשמו, הוא צעק YES!! ולמרות שהוא יודע שהוא עולה לשחק למעט זמן, הוא לא יכול שלא לחייך, שלא להיות מאושר. הוא מרגיש שהוא הולך לנצח, כי הוא ווינר, כי הוא רעב למשחק. זו תמונה מדהימה בעיניי.


אסכם את הכתבה בסיפור שסיפרה אמו, שלאחר שנים הלכה לקברו של דראזן. שם עמדו ילד וסבא שלו. כאשר הם שמו לב שאמו מתחילה לבכות אמר לה הסבא:"אל תהי עצובה, את אולי ילדת אותו, אבל דראזן היה של כולנו".


דראזן באמת היה של כולנו, של כל שחקן אירופאי שהגיע לNBA. דראזן הוא זה שפתח את הדלת לשם, הוא זה שהראה שהרבה פעמים השחקן האירופאי לא נופל מהאמריקאי. עם המון לחימה, עבודה קשה ו-ווינריות דראזן פטרוביץ' ראוי להיקרא מייקל ג'ורדן של אירופה, הוא ראוי להיקרא האירופאי הטוב בכל הזמנים, וזאת מכיוון שבזכות המנגינה שהוא ניגן בזמנו, ישתפרו אלפי שחקנים אירופאים עד סוף חייהם. ככה זה כשאתה המוצארט של הכדורסל.



31 תגובות ל - “20 שנה למותה של אגדה – דראזן פטרוביץ' / ניק פראג”

  1. אפלטון

    07. יונ, 2013
    03:39

    כתבה הולמת לשחקן אגדה

    Reply to this comment
  2. ינון יבור

    07. יונ, 2013
    07:16

    שחקן אדיר. אני לחלוטין מזדהה עם ההשוואה למייקל

    Reply to this comment
  3. Ori88

    07. יונ, 2013
    09:26

    השנתיים המבוזבזות בפורטלנד, זה כאב לב. הוא התחזק פיזית, אבל היה לי הרושם שהחיוך נמחק.
    הכי גדול באירופה אי פעם, ומבחינת קליעה הכי גדול גם באן-בי-איי בתקופתו. לדעתי בתקופת ניו-ג'רזי היו לו את האחוזים הטובים ביותר ל – 3.

    תודה רבה על הכתבה ואני ממליץ לראות את הסרט ש ESPN עשו עליו ועל דיבאץ'.

    Reply to this comment
    • ניק

      07. יונ, 2013
      12:19

      ממליץ בחום. ראיתי אותו לפני שנה או משהו כזה. ושלשום צפיתי בו שוב לטובת התחקיר, כי זכרתי שבסרט דיסאץ מדבר על דראזן. למי שמעוניין הוא נקרא once brothers והוא מספר יותר על הכדורסל היוגוסלבי, הקרע בין השחקנים לאור המלחמה. סרט מדהים.

      Reply to this comment
  4. אוריה

    07. יונ, 2013
    09:27

    חבל לי שלא זכיתי לראות אותו משחק… לא צריך השוואות אלא רק להאדיר אותו

    Reply to this comment
  5. מוח אפרוח

    07. יונ, 2013
    09:30

    ענק ענק ענק, פשוט שחקן ענק, באמת שאין מילים להסביר את גדולתו עבור הצופה בכדורסל אירופאי. טרגדיה עצומה, כאב שלא נגמר. אחד השחקנים הגדולים ביותר. זכות גדולה הייתה לראות אותו.
    אחלה טור, תודה רבה לכותב.

    Reply to this comment
  6. הגיון בריא

    07. יונ, 2013
    09:54

    קשה לקרוא כשיש שגיאות כתיב- תבקש ממישהו שיעבור על הכתבה לפני – אני מוכן גם.
    אבל ערד במקום ארד. ממתיר במקום ממטיר. אחרי זה כבר קשה היה להמשיך לקרוא.

    Reply to this comment
    • ניק

      07. יונ, 2013
      12:36

      אתה צודק, יש טעויות הקלדה, וכתבתי למטה שלא היה לי זמן לעשות הגהה. הכתבות נשלחות למנחם לפני, אבל לא תמיד יש לאנשים זמן לעשות הגהה. בסוף מדובר כאן באנשים שעובדים/לומדים וחיים חיים שלמים מסביב לכדורסל, וכל דבר שנכתב כאן זה בד"כ בלחץ של זמן, ולכן אני בחיים לא מעיר על טעויות הקלדה. זה לא כמו עיתון, או מאמר אקדמי שאדם מקבל כסף על כתיבתו, ולכן יש גם עורך שעובר ובודק. בנוסף, אני מקליד כמו ילד מפגר, ולכן השגיאות האלה נוצרות (שגיאות שבכתיבה לא יהיו). שיהיה סופ"ש נעים 🙂

      Reply to this comment
    • Mbk

      07. יונ, 2013
      14:31

      מי אתה אבשלום קור ??
      יופי של כתבה
      מה אתה מתעסק בזוטות
      כל הכבוד ניק

      Reply to this comment
  7. הגיון בריא

    07. יונ, 2013
    09:57

    ולחבר'ה הצעירים כאן- תחפשו את סרטי המופת של ESPN 30 על 30,
    את הסרט על דראזן ודיוואץ' שמשלב בתוכו את ההיסטוריה של המלחמה שם ואיך שניהם עלו וצמחו בNBA במקביל.
    זה ללא ספק הסרט הכי טוב מה-30 (שני לו- הסרט על רג'י מילר).

    Reply to this comment
  8. ניב

    07. יונ, 2013
    10:20

    איזה אגדה השחקן הזה חבל שהוא נהרג עוד טרם היה בשיאו ! נראה לי שהיו יכולות להיות לו עוד כמה שנים טובות לשחק אם לא המוות בתאונה האכזרית !

    Reply to this comment
  9. אהרון שדה

    07. יונ, 2013
    10:25

    מאמר מצויין .
    אני מוצא עצמי חושב לא פעם לאן הוא היה מגיע אלמלא הטרגדיה.
    יש להזכיר כי בעונתו האחרונה בנטס הוא נבחר לחמישייה השלישית בליגה וזה קרה בעונה הראשונה (כמדומני) שהוא שיחק קבוע בחמישייה.
    אין ספק המייקל של אירופה.
    למען ההגינות ההיסטורית ניתן גם לומר.
    שמייקל הוא ה"פטרוביץ" של הנ.ב.א .
    כי מה שפטרוביץ עשה באירופה מייקל שיחזר בנ.ב.א.

    Reply to this comment
  10. נתן

    07. יונ, 2013
    10:39

    כשהוא שיחק נגד מכבי בליגת האלופות הברירה היתה ידועה: אתה רוצה לקבל 3 נקודות או לשמור קרוב ולקבל 2?
    לא ראיתי שחקן אירופאי טוב יותר, וכששיחק נגד הדרים טים הוא היה הפיור שוטר הטוב ביותר על המגרש, כולל כריס מאלין.
    אז הכדורסל האירופי היה בשיאו ומאז כל האירופאים הטובים באמת משחקים בארה"ב….

    Reply to this comment
  11. נדב

    07. יונ, 2013
    11:52

    תודה ניק! שיחוק רציני

    לגבי מייקל ודראזן – אכן דראזן עשה חיים קשים גם למייקל.
    קשים עד כדי לגרום למייקל להוציא מעצמו את המיטב שבמיטב. אחד המובים הגדולים של מייקל בכל הזמנים בא נגד ניו ג׳רזי של דראזן:

    http://youtu.be/wOGKwF_BRUw

    Reply to this comment
    • אבא

      08. יונ, 2013
      18:08

      הכי מדהים אותי הספסל של ניו גרזי בכל פעם שאני רואה את זה

      Reply to this comment
  12. ישי אוהד קאבס

    07. יונ, 2013
    12:09

    כתבה מצוינית, כל הכבוד ניק!

    ללא ספק ה – שחקן הכי טוב באירופה בהיסטוריה.
    מעבר לכשרון כמו שתבת – מנטליות, ומנטליות זה מה שהופך אותך לווינר ולא סל בשניה האחרונה…

    שחקנים כדורסל צרכים דבר ראשון ללמוד מהמנטליות שלו כדי להצליח.
    אני זוכר טוב מאוד אותו משחק גם באירופה וגם בNBA

    הוא קרע כמה פעמים את מכבי תל אביב וגם את הפועל תל אביב.
    אין פשוט שום דרך לעצור את הסקורר הנפלא הזה.

    תודה על כתבה נפלאה!
    נוסטלגיה 🙂

    Reply to this comment
  13. ניק

    07. יונ, 2013
    12:25

    תודה רבה לכולם על הפידבקים. יש כמה דברים שאני רוצה לציין:
    1. מצטער על טעויות הקלדה. לא באמת היה לי זמן לכתוב את הכתב, אפילו לעשות הגהה נורמלית, אני כרגע בעומס מטורף, ולכן אני מתנצל.
    3. זה גרם לי להעריך את הכותבים כאן הרבה יותר. זה לא קל לעשות תחקיר. לקרוא אינספור ראיונות באנגלית, אחר כך לראות 3-4 סרטים ומכל אחד להוציא את המיטב. אני חושב שמגיע שאפו ענק לצוות הכותבים הקבוע כאן, כי חוויתי על בשרי שזה גם מאוד קשה, וגם אורך המון זמן. אז לכל הצוות (אסי, פדרו, אהרון, אלעד, רועי, מנחם ואני מצטער אם שכחתי מישהו) – תודה!
    3. למי שמעוניין יש המון משחקים שלו ביוטיוב. כולל 44 נק' מול מכבי, וכולל התצודה מול ג'ורדן. מדובר בווינר אדיר שמוכיח שעבודה קשה ותשוקה מביאים תוצאות. תענוג.
    הסרט שהוזכר על הדרים טים של אירופה (יוגוסלביה) נקרא ONCE BROTHERS. הוא היה חלק ניכר בתחקיר שלי. ממליץ בחום לצפות בו.

    Reply to this comment
  14. Mbk

    07. יונ, 2013
    14:41

    משהו נוסף לגבי הנחישות של פטרוביץ
    למי שזכה לראותו משחק באירופה הוא היה רזה יחסית
    הוא עבד מאוד קשה בחדר כושר והוסיף מסת שריר אדירה

    הגמר האולמפי של 92 הפגיש את 2 נבחרות הכדורסל הטובות ביותר אי פעם ( אירופה וארה"ב ) ונגמר 30 הפרש לדרים טים.
    קרואטיה היתה נבחרת אדירה שהייתה נותנת פייט עצום לנבחרת הקיימת של האמראקיים.

    דראזן גם הספיק לדפוק 61 נקודות על הראש של הפועל תל אביב במדי ריאל מדריד אם איני טועה בגביע קוראץ.

    עוד נקודה קטנה לצעירים שבין גולשי האתר.
    להוביל את ציבונה ל 2 זכיות ללא זרים , באותה תקופה לקבוצות הסובייטיות ומגוש המזרח לא היו זרים , מה שמעצים עוד יותר דראזן וציבונה ( למכבי היו 2 זרים + 4-3 מתאזרחים באותם ימים)

    Reply to this comment
    • אהרון שדה

      07. יונ, 2013
      17:39

      אתה טועה אבל בקטן …..
      הוא קלע "רק" 59 נקודות .בחצי גמר קוראץ (כמדומני בשנת 87 ).

      Reply to this comment
      • מוח אפרוח

        07. יונ, 2013
        23:55

        תיקון נוסף, זה היה במדי ציבונה זאגרב.

        Reply to this comment
  15. אלעד אייל

    07. יונ, 2013
    16:16

    ניק כל הכבוד על ההשקעה, כתבה נהדרת על שחקן ענק.
    למרבה הצער הוא נהרג כשהתחיל להסתגל לאן בי איי, ואין ספק שללולא הטרגדיה היה מגיע גם שם לשיאים אדירים. הוא היה בלתי ניתן לעצירה נ-ק-ו-ד-ה !
    הכישרון שלו היה עצום, ובלתי אפשרי היה להוציא לו כדור מהיד. הוא היה משתחל בין כל ההגנה, או קובר אותה מכל טווח, ופשוט מתסכל את השומר שלו בכל דרך אפשרית.
    מה שחידשת לי ניר הוא מוסר העבודה המדהים שלו. מעבר לכישרון המופלא הוא פשוט עבד קשה יותר מכולם.
    תודה ניק על ההשקעה ועל התוצאה – אנדרטה חיה לגדול השחקנים האירופאים.

    Reply to this comment
  16. יניב

    07. יונ, 2013
    16:18

    כל הכבוד ניק על הכתבה יישר כוח בדיוק עכשיו סיימתי לראות את הסרט סרט באמת חובה לדעתי הוא גדול השחקנים האירופאים ואין לי בכלל ספק שאלמלא התאונה הטרגית הוא היה אולסטאר לכל דבר ועניין ולדעתי אם התנאים של היום היו כמו פעם אני מתכוון שלא מסתכלים על אירופאי כנחות והוא היה מגיע לnba בגיל צעיר אז הוא היה נחשב לאחד הגדולים אי פעם גם בארהב ולסיום היה לי המזל והזכות לראות אותו ביד אליהו מול מכבי ולמרות שהוא תפר את מכבי כל הקהל נעמד ומחא לו כפיים

    Reply to this comment
  17. מנחם לס

    07. יונ, 2013
    17:55

    לפעמים אני עובר על כתבות ולפעמים אין לי זמן. מתנצל. אבל המאמר בכללו מצויין, וההשדקעה בו היתה מעל ומעבר!

    Reply to this comment
  18. מנחם לס

    07. יונ, 2013
    17:55

    לכו למשחק של נדאל ונובה

    Reply to this comment
  19. ישראל קרמר

    07. יונ, 2013
    18:43

    בס"ד

    אביא כאן שיר שכתבתי עליו לאחר מותו והתפרסם בזמנו ב"שבועספורט" ז"ל:

    הכדורסלן האירופי הטוב מכולם
    שהצליח גם בליגה הטובה בעולם.
    צולף מכל מצב,
    הכדור כמו דבוק לידיו.
    מכונת קליעה מפוארת,
    יכולת פריצה נהדרת,
    באירופה היה ליגה אחרת!
    היה בעל יכולת כדרור מדהימה,
    ולא פחות, גם אישיות מקסימה.
    היה מאשפי המשחק,
    אך הקטל בדרכים אותו מחק.
    הלהיב אלפי צופים,
    לא נראה אותו יותר במגרשים.
    פטרו היה בשיאו,
    במינכן נקטף בעודו באיבו.
    מאוד חבל,
    כי אבד שחקן שנולד לכדורסל!!!

    Reply to this comment
  20. ישראל קרמר

    07. יונ, 2013
    18:46

    בס"ד

    התייחסות לגבי שגיאות כתיב שהעירו ע"כ:

    בהחלט צריך לשים לב שלא יהיו שגיאות כתיב כי זה בהחלט מפריע מאוד ורק פוגע במאמר מצוין בפני עצמו.

    Reply to this comment
  21. אשך טמיר המקורי

    08. יונ, 2013
    19:57

    כתבה מושקעת ומרגשת!

    Reply to this comment
  22. צביקה

    08. יונ, 2013
    22:30

    ניק באמת תודה על המאמר. ראוי מאוד להזכיר את השחקן האדיר הזה שכמו שנאמר כאן גם כשהוא תפר אותך ואת הקבוצה שלך לא יכולת שלא ליהנות ממשחקו האגדי.

    Reply to this comment
  23. שמואל מוניץ

    09. יונ, 2013
    06:04

    מאמר שהוא לא רק מעניין ומחכים, אלא גם מאוד מרגש. יפה

    Reply to this comment
  24. awesome site

    20. נוב, 2013
    17:41

    CQ604m Very informative blog.Thanks Again. Really Great.

    Reply to this comment

Trackbacks/Pingbacks

  1. ניק פראג מוצארט של הכדורסל | Hoops - 7 ביוני 2017

    […] צבע על השחקן הענק הזה, ושמחתי לגלות אחת כזו מלפני 4 שנים(לחצו כאן לכתבה המקורית) לאחר קריאת הכתבה והתגובות, כולל אחת בה הכותב ניק […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *