טייטום מנצח בניו יורק את הניקס הרעבים/ סיקור מהמדיסון סקוור גארדן – ניר לוין

בוסטון ניו יורק, ניו יורק ובוסטון. 4 שעות נסיעה (על הנייר בלבד) מבדילות בין שתי הערים האלה, אבל כמה שהן שונות. אחרי כמעט שנה בעיר הצפונית והקפואה, הגעתי הקיץ לתפוח הגדול, וכמה זה היה מתאים שאפתח את עונת המשחקים הזאת במשחק בין הניקס – הקבוצה הביתית החדשה והלא כל כך מושכת שלי – לסלטיקס, האקסית המיתולוגית, מלכת המזרח הנכנסת, על כל הזכרונות המתוקים שהיא מביאה איתה.

לא רק הערים (האחת נקייה נעימה ואליטסטית, השנייה קשוחה מלוכלכת ו-straightforward) שונות בטירוף. גם הקבוצות שמייצגות אותן, במיוחד השנה. הסלטיקס מגיעה העונה ככוכבת הבלתי מעורערת של המזרח, עם ביטחון עצמי שלא יכול להיות גבוה יותר. מתוך התשיעייה הראשונה (החמישייה + בייינס, רוזייר, מוריס וסמארט), כולם הוכיחו את עצמם ברגעים המכריעים ביותר בעבר הרחוק או הקרוב (אולי חוץ ממשחק 7 בגמר המזרח, אהם אהם רוזייר 0-10 משלוש..). חלקם קיבלו חוזים משודרגים וחלקם עתידים לקבל כאלה בעתיד (אם לא בבוסטון אז במקום אחר). הם היו שם וראו מקרוב מה זה פלייאוף בשלבים המתקדמים ביותר, ושרדו כדי לספר.

מהצד השני ניו יורק ניקס היא קבוצה של שחקנים שרוצים להוכיח בשיניים שהם שייכים למעמד. חלקם היו הבטחות בעבר שלא התממשו עדיין (הארדוואי ג'וניור, ברק, חזוניה), חלקם צעירים שלהגדיר אותם כרעבים זה יהיה אנדרסטיימנט (ניליקנה, טרייר, נוקס, דוטסון) ומקצתם כוכבים בפוטנציה או בעיני עצמם (אנס קנטר האהוב). מכל מקום, ברור שבלי פורזינגיס הפצוע, הניקס אמורים פשוט להתגבש כקבוצה ולגלות על הדרך כשרונות צעירים, תחת שרביטו של פיזדייל הכריזמטי.

==========================

אחרי מספר דו ספרתי של משחקים ב-TD גארדן החמים והמוכר, היה מוזר להגיע לראשונה ל-MSG העצום והמנוכר במרכזה של מנהטן, רק שלוש תחנות מהדירה שלי ב-NOHO. האוכל לעיתונאים היה הכי ניו יורקי שיש – סנדוויץ פסטרמה בסגנון כץ (שגובה 24 דולר(!) לסנדוויץ). העמדות בגארדן אמנם נמצאות גבוה, אבל לעומת בוסטון הם משתלבות יותר עם הקהל ונותנות להרגיש יותר טוב את האווירה במגרש, והכי כיף – יש מסך טלויזיה אישי שמאפשר לראות את הריפלייז (או את משחק 7 בגמר הנשיונל ליג). בניגוד לבוסטון, הקהל מאוד מגוון ולא הומוגני, כשגם הרבה חולצות ירוקות בצבצו ביציע. סלבס שונים הופיעו על המסך כשכוכב הג'איינטס ברקלי והשורט סטופ של היאנקיס, דידי גרגוריוס המוכשר, מקבלים את הסטנדינג אוביישן הגדול ביותר.

שתי הקבוצות הגיעו למשחק עם אותו מאזן (1-1), אחרי הפסד בדיוק 24 שעות לפני כן. בוסטון הפסידה בטורונטו במפגש שעתיד להיות גמר המזרח, וניו יורק הפסידה בדרבי מאכזב לברוקלין אחרי ווינר שוט של כריס לאברט (שחקן מעולה). כשבוסטון התחילה את המשחק בהפצצות מעבר לקשת וניו יורק הגיבה במשחק מפוזר ולא מדויק, זה היה נראה כצפוי שהולך להיות ערב במעמד צד אחד. הסלטיקס שלטו לחלוטין ברבע הראשון, ושלשה של הורפורד העלתה ל-16 הפרש. הרבע נגמר ב-13 הפרש, אבל הניקס לא נשברו, ורבע שני מצוין שלהם סגר כמעט את כל ההפרש.

פיזדייל הרגוע והנונשלנטי אמר בסיום שהוא שמח שברגעים האלה החבר'ה הצעירים שלו לא הרימו ידיים וחזרו למשחק. נראה שהמאמן החדש של הניקס נהנה מאוד להיכנס לדמות האב שבא לגדל שחקנים צעירים ולהרביץ בהם את תורתו. אחרי הסכסוך המתוקשר עם גאסול, לפיזדייל יש מקום משלו בו הוא באמת יכול לעבוד כמו שהוא רוצה, עם שחקנים נטולי אגו שרק מחכים להדרכה של מאמן בכיר כמוהו. נראה שהשילוב הזה בינתיים לפחות, יכול להצליח.

 

כבר ברבע השני קווין נוקס, אחד מאותם צעירים מבטיחים, נקע את הקרסול ויצא החוצה. נראה שלא מדובר בפציעה רצינית מדיי, אבל לניו יורק יש ארסנל צעירים רחב. מהספסל הרשים אותי בעיקר אלונזו טרייר, בחור שלא נבחר בדראפט אבל קיבל את ההזדמנות מהניקס ובינתיים תופס אותה בשתי ידיים. אחרי שהפציץ 15 במשחק הפתיחה ו-8 מול ברוקלין, הבחור הזה ממכללת אריזונה קלע 15 נק' מהספסל ובעיקר הראה חוסר פחד. דיברתי איתו קצת בסוף על העובדה שהוא משחק בליגה וכבר נותן תפוקה.

==========================

המחצית השניה הייתה צמודה, כשבוסטון מובילה רוב הזמן אבל לא מצליחה לברוח. משהו נראה בינתיים לא טוב שם: ההתקפה מהוססת, ההגנה רחוקה מלהזכיר את מה שבוסטון הראתה בפלייאוף. זה נראה שחזרתם של היוורד וקיירי ערערה קצת את המרקם הקבוצתי הברור וההיררכי של סוף השנה שעברה. היוורד לא שיחק היום – כנראה כדי לא להעמיס יותר מדיי על הקרסול שהחלים לא מזמן – אבל הוא נראה במשחקיו האחרונים כצפוי, חלוד מאוד, כמו גם קיירי. בראון לא מוצא את מקומו, וגם רוזייר והורפורד תורמים פחות.

נקודה משמעותית נוספת היא שבוסטון העונה כבר לא האנדרדוג הבועט והמפתיע של שנה שעברה. היא הקבוצה הפייבוריטית, עם סוללת הכוכבים, שכולם ייתנו את הכול מולה וכולם מייחלים לנפילתה. השינוי הזה מחייב הכנה מנטלית אחרת למשחקים, ונראה שבינתיים סטיבנס לא מצליח לגרום להתאמות האלה. מצד שני, זה בראד סטיבנס, אחד המאמנים הטובים בליגה עם סגל מפלצתי ועמוק, וזה כנראה עניין של זמן עד שבוסטון תמצא את המוג'ו שלה מחדש (ונראה לי שגם סטיבנס מעדיף שזה ייקרה בשלב מאוחר יותר העונה).

כל התהיות האלה לא תופסות כמובן לג'ייסון טייטום, שפשוט משחק מצוין מתחילת העונה. גם מול הניקס הוא היה נפלא (כמו מול פילי בערב פתיחת העונה), וסחב על גבו את בוסטון לניצחון אל מול הקאמבק של הניקס. הקאמבק בהובלת קנטר, וונלה ודוטסון הושלם ברבע הרביעי עם שתי שלשות רצופות של טימי הארדווי ג'וניור – המנהיג של ניו יורק העונה, כשבוסטון מצליחה להחזיק יתרון מזערי בזכות התעוררות קצרה של קיירי ודקות טובות של מרכוס מוריס.

כמה שניות לסיום וזה רק נקודה הפרש לבוסטון, והכדור בידיים של טייטום בן ה-20 שעושה את המהלך הקובי ברייאנטי הבא:

לניו יורק עוד הייתה הזדמנות להשוות אחרי פאול לא חכם של טייטום על טריי ברק לשלוש, אבל ברק המאכזב והמאוכזב החטיא את הראשונה, ובכך דיי סיים את הסיפור של הניקס במשחק הזה. פיזדייל הודה בסיום שהתרגיל שתכנן (הכדור כמעט נחטף לפני שהגיע לנסיון השלשה הזה של ברק) היה פשוט גרוע.

"I stunk that play up. I drew up a crap play for him."

בסיום משחק צמוד ומפתיע של פתיחת עונה בוסטון מנצחת בשיניים 101-103, ועולה למאזן חיובי. בוסטון תארח את אורלנדו במשחק הבא וניו יורק תצא למשחק מאוד לא פשוט במילווקי. מה שאולי יותר יעניין את תושבי בוסטון הערב הזה, הוא העובדה שנקבעה לרד סוקס יריבה לסדרת הגמר. הלוס אנג'לס דודג'רס ניצחו במילווקי, במשחק 7, בעזרת התפיסה המשוגעת הזאת של כריס טיילור. עד כאן מניו יורק הסתווית.

 

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  1. תודה רבה ניר, אחלה סיקור. מאחל לך שהניקס יתחברו ויהיה מעניין ותעשה טלפון שאתה בא לבקר באוהיו.

    1. תודה רבה. האמת שנהניתי מהם ונראה שתהיה קבוצה מעניינת

  2. ניר, אתה יכול לכתוב ולנסות לשכנע כמה ישראלים שאתה רוצה שבוסטון נקייה ואיליטיסטית (ומתוחכמת) יותר מניו יורק שוב ושוב, אבל אני, שמכיר את השתיים כמו את כף ידי, יודע גם יודע שבוסטון – עם כל האוניברסיטאות ובתי החולים וקווינסי מרקט ותזמורת הטיילת, ונהר צ'ארלס – – – עם הכל, היא כפר קטן מוחבא אי שם במסצ'וסטס לעומת מרכז העולם.

    1. מנחם אין מחלוקת שבוסטון זה כפר קטן במסוצ'סטס הוא פשוט מאוד מאוד שונה מניו יורק וזאת היתה הכוונה שלי. מאוד מזכיר את היחסים בין חיפה לתל אביב (בתור אחד שחי גם בחיפה ותל אביב וגם בבוסטון ניו יורק)

  3. תודה ניר
    עם כל הכבוד לבוסטון – ניו יורק זו בירת העולם
    אין ולא יהיה על העיר הזאת אני משוגע על העיר ועל הסמטאות שלה עיר שכל דבר בה הוא אפשרי
    איינג שיחק אותה עם טייטום הוא כנראה ידע מה בול ופולץ שווים עבורו

    1. אתה בוגד בלוס אנג'לס בהודעה הזו אתה יודע, זו קארמה שלילית.

      1. אחי אני גם אוהב את בית״ר ירושלים ומעדיף את תל אביב
        זה לא סותר

    2. טייטום זה ממבה ירוקה בלי אתלטיות של הממבה. בבוסטון הוא עוד מרוסן ומאופק כי יש מלא שחקנים טובים אבל הוא נראה מוכן להתפוצצות. לחשוב שהוא יכל להיות בפילי במקום פולץ אוי גוועלד והוא בדיוק השחקן לעמדה 3 שחסר ובעצם יכול לשחק 2 3 4 בכל העמדות.

      1. אין מה להשוות את טייטום לקובי. עם כמה שאני אוהב את טייטום ושונא את קובי.

        1. טייטום רק צעיר ויכול להתפתח לכוכב גדול וגם אם לא היסטורי כמו קובי, עדיין יכול להיות לא ממש רחוק.

          1. כמו שאמרת, הוא כבר שחקן עצום אבל לא טופ 20 היסטורי כמו קובי. שיתנחם בזה שהוא כנראה בנאדם הרבה יותר טוב מקובי

    3. ניו יורק מטורפת. טייטום כרגע השחקן הכי טוב בבוסטון כמה שזה הזוי

  4. לפני שבוע נסעתי מלונג איילנד למנהטן עם רובי יאנג (קפטן נבחרת ישראל 1968, אולימפיאדה, זוכרים? ישראל מפסידה לבולגריה עלייה לשלב הבא בהטלת מטבע, זוכרים? ואחרי זה שחקן אדלפי יוניברסיטי), ומרוב עייפות נרדמתי. התעוררתי אל תוך גורדי שחקים וחשבתי שכבר עברנו את גשר רח' 59. שאלתי את רובי מתי עברנו את הגשר והוא אמר לי שעוד לא הגענו לגשר. מסתבר שעוד היינו בלונג איילנד סיטי, השכונה שמעבר לאיסט ריבר במנהטן שבזמני היתה שכונה של בתים הרוסים ומאורת סמים ופשע, והיום היא נראית כמו חתיכת מנהטן. זה ניו יורק בשבילכם! (חנינו 4 שעות. $48)

    1. אם בטון, אספלט ופיח עושים לך את זה מנחם… אגב, סתם שאלה לא קשורה, למה אתה וגייל עזבתם את ניו יורק בזמנו?

      1. הסתבך עם המאפיה האיטלקית
        כתב פוסט שכינה את בראניאני – איטריה מוניל

        1. 😂

  5. מעולה ניר תודה. טרייר חתיכת גניבה

  6. מעולה ניר, תודה רבה.
    טייטום גם עשה טעויות הגנה קריטיות בדקה האחרונה שהיו יכולות לעלות לבוסטון במשחק, ונראה שיש סיכוי טוב לבעיות היררכיה בבוסטון.
    לא יודע כמה קיירי מבסוט מזה שטייטום אפילו לא חשב לשנייה למסור את הכדור אחרי שלקח ריבאונד מההחטאה של עצמו.
    איך היה נראה ניליקינה? נראה שהוא לא מוצא עצמו בהתקפה עדיין, אבל באמת נראה שהוא יכול להתפתח לשחקן כנף איכותי?

    1. ברור שטייטום עושה גם שטויות, הוא ילד בן 20. לא הייתי מנפיץ בעיות בחדר ההלבשה/היררכיה כל כך מהר, מה גם שזה לא ממש קשור למה שקרה שם. טייטום את הריבאונד התקפה הוציא החוצה וממש לא שמר את הכדור לעצמו. הוא קיבל את את הכדור חזרה על הפוסט-אפ מסמארט חמש שניות לסוף השעון ככה שלא היה לו יותר מידי זמן לחשוב על האגו של קיירי.

      1. טייטום היה נראה כולו מרוכז בעצמו, ואין ספק שהפיידאוואי בסיום היה יפהיפה, אבל זו זריקה קשה ולא עם שטף המשחק וטייטום לא ספר אף אחד אחר בקבוצה בדקות האחרונות. ספציפית לגבי קיירי, אתה לא יכול שלא לראות סוג של חמיצות מתפתחת אצלו.
        אגב שתתפתח כן? בינתיים טייטום קנה את הזכות לקחת הכל עליו, כל עוד הוא מנפק את הסחורה.

        1. בכתבות שונות צעירי הסלטיקס מאוד מחמיאים לארווינג על כך שהוא מדריך ועוזר להם ולא מתנהג כמו כוכב גדול.

        2. תראה מה ניר כתב למטה. לא צריך להמציא סכסוכים

    2. זה מצחיק שהזכרתם את שניהם. בחדר ההלבשה בסוף קיירי וטייטום ישבו אחד ליד השני והריצו צחוקים דקות ארוכות

  7. גם לי יש פינה חמה בלב
    כרך אמיתי

    תודה על הסיקור מהשטח 🙂

  8. אחלה סיכום ניר!
    יש לבוסטון קבוצה מעולה וכנראה את הסגל העמוק בליגה, שמשמעותי מאוד עבור קבוצה ששניים מהשחקנים שלה חוזרים מפציעה.

  9. מעולה ניר. ואיך הגדרת כל כך יפה את ההבדלים בין שתי הערים, לא יכולתי לתאר זאת טוב יותר. ניו יורק היא אולי מרכז העולם אבל היא גם עיר חלודה מזוהמת ומפוייכת. אני לעולם לא אשכח את הרגע בו הלכתי ברחוב די עמוס במנהטן ואיזה חבוב פאקינג עומד מולי ומשתין על המדרכה (אפילו לא בצידה, ממש מול ההולכים!) ותוך כדי מדבר באייפון שלו בנונשלנט. יד אחת על הזין ויד שניה על האייפון. וזה אפילו לא הסיפור הכי נורא שיש לי מהעיר הזאת.

      1. לגמרי. מה אתה עושה בניו יורק השנה? אם אפשר לשאול

  10. מעולה ניר.
    מה נראה לך מהמגרש? לבוסטון יש את הבטחון לנצח את המזרח?

  11. משחק שאמור היה להיות קל על הנייר עבור בוסטון והסתבך להם. כנראה שבאו עייפים וקצת פגועים מנטלית אחרי שהפסידו בטורונטו.

    טאטום היה מצויין בדקות האחרונות עם שני סלים (דאנק ופייד-אווי) אבל גם עשה טעות קריטית עם הפאול על ברק.
    ארווינג עדיין מגמגם מאוד בפתיחת העונה. עושה רושם שחשוב לו יותר להריץ את הקבוצה ולא להיות דומיננטי.

    1. אגב, גם בשנה שעברה היו לבוסטון המון נצחונות דרדלה וההתקפה שלהם נראתה מאוד לא מאורגנת עם המון בלאגן בהנהגת החברים טרי רוזייר ומרכוס סמארט (או קיירי, במקרה היותר טוב). לא נראה שיש שיפור גדול השנה אבל צריך לדעת קודם כל לנצח ואת זה הם עושים.

  12. תורה ניר סיקור מעולה

  13. תודה רבה. כל הכבוד למאמן שיודע להודות בטעות.

  14. תודה רבה ניר.

  15. כרגיל באתר זה – סיקור מצויין.

  16. יופי של סיקור ניר.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט