Buckeye_Too# / שחר דלאל

אורבן מאייר הוא מאמן מדהים. הוא כבר זכה בשלוש אליפויות בליגת המכללות בשתי אוניברסיטאות שונות. הוא גם מאמן הפוטבול הפעיל על אחוז הניצחונות הטוב ביותר. כן, יותר מניק סייבן. אבל בניגוד למאמנים אחרים, הוא לא מנהיג.

*

נתחיל מההתחלה. בתחילת שנות ה-2000, עת הפך פוטבול המכללות מעשית למקצועני ולארגון המגלגל מיליארדי דולרים בשנה, היה מאמן אחד שכולם רצו להשיג: אורבן מאייר. המאמן הצעיר הגיע לפלורידה הגדולה לאחר שתי עצירות קצרות בבאולינג גרין (אוהיו) ויוטה והוביל את הגייטורס לשתי אליפויות. היחיד שעשה זאת מלבד המאמן האגדי סטיב סופרייר שזכה באליפות של שנת ב-1996.

העתיד שלו היה מובטח. שכר של מיליוני דולרים לעונה (בזמנו, הגבוה בעולם המכללות), אין ספור ארוחות חינם ומנויים עד סוף החיים בכל קאנטרי קלאב שירצה. אחד התורמים הגדולים של האוניברסיטה אפילו קנה את הבית שבו הוא התגורר והעניק לו אותו במתנה. אבל ב-2010 הכל נפסק. מאייר התאשפז בבית החולים בגלל לחץ בחזה והודיע מיידית על פרישה מאימון בגיל 46. באופן אירוני, משחקו האחרון היה מול פן סטייט של ג'ו פטרנו. גם אל המחלה וגם אל פטרנו נחזור בהמשך.

מאייר עם טים טיבו. עתיד מובטח

*

באותו הזמן באוניברסיטת אוהיו סטייט נהנו משערורייה ש"איימה על להטיל צל כבד" על ההיסטוריה המפוארת שלה – "טאטוגייט".

בעשור הראשון של המילניום, הבאקייז היו המכללה המצליחה ביותר בקונפרנס הביג-10. תחת שרביטו של המאמן ג'ים טראסל (שזכור בעיקר בשל יחסיו עם מוריס קלארט והסרט שנעשה עליו ב- ESPN), הגאווה של אוהיו זכתה באליפות המדינה, הגיעה פעמיים לגמר, רשמה 7 אליפויות ביג-10, אבל בעיקר רשמה 10 ניצחונות על היריבה השנואה מישיגן. היא היתה אלבמה, לפני שאלבמה היתה כזאת.

צריך לזכור שבאותה התקופה רק התחיל להיכנס הכסף הגדול למכללות. עד סוף שנות ה- 90 להחזיק קבוצת פוטבול היה עסק מאוד יקר – גם עבור האוניברסיטאות הגדולות, כאשר ברוב המקרים הן התקשו לסיים את העונה ברווח, והדרך היחידה להחזיק את הראש מעל המים היתה באמצעות תשלום מהתורמים הגדולים של האוניברסיטה שנהנו מהצלחתה של מכורתם. כל זה השתנה לחלוטין בתחילת המילניום, כאשר רשתות השידור התחילו לחתום על חוזי שידור אדירים, שהפכו את הקבוצות הגדולות למכונות שמדפיסות כסף. היחידים שלא ראו גרוש מכל זה היו השחקנים, שפרצופם היה מרוח בכל מקום, אך הם התקשו לכלכל את עצמם ובמקרים רבים לא ידעו מהיכן תגיע הארוחה הבאה.

ג'ים טראסל. לא איש של חוקים

קל לנו לשפוט היום את המכללות על כך שהן מנצלות את הסטודנטים-אתלטים שלה, אבל ב-100 השנים הקודמות (פחות או יותר עם הקמת הקונפרס הראשון הביג-10) היה לזה צורך ממשי. הסטודנטים נהנו מאי תשלום של שכר הלימוד, ובתמורה הם זכו ללבוש את מדי הנבחרת של האוניברסיטה ולהביא לה תהילה, אך בעיקר תורמים.

כל זה נכון גם היום. במציאות שבה החובות של הסטודנטים בשל התשלום לאוניברסיטאות חונק אותם כ-20 שנה (בממוצע) מיום סיום הלימודים, אבל שונה מאוד כשמדברים על המכללות בחמשת הקונפרסים הגדולים (ACC, ביג-10, ביג-12, פאק-12 ו-SEC) שם שחקן בכיר "מרוויח" לאוניברסיטה יותר מ-120 אלף דולר בשנה – הרבה מעבר לשכר הלימוד הממוצע.

כאמור, החוקים השתנו, ובשנים ההם טרסל אהב לאסוף לחיקו את אלה שאהבו לשבור אותם. בראשותו של הקווטרבק טרל פאריור, שהיה אז השחקן המדובר במכללות, נתפסו חמישה שחקנים שהחליפו את טבעות האליפות הביג-10 שלהם, ציוד ספורט שקיבלו מהאוניברסיטה וחתימות, בתמורה להטבות אחרות: אוכל, כניסה למועדונים וגם – קעקועים – שהעניקו לפרשה את שמה.

הנהלת האוניברסיטה וראשי ה- NCAA זעמו. השחקנים, שבינתיים מספרם עלה ל- 28 לפי תחקיר של ספורט אילוסטרייטד, חיללו את הערך המקודש של ספורט המכללות ולמעשה קיבלו "תשלום" על העובדה שהיו ספורטאים. חמשת השחקנים המקוריים הושעו לחמישה משחקים וטרסל הושעה משני משחקים ונקנס ב-250,000 דולר משום שידע על המעשים ולא דיווח עליהם לממונים עליו. כשעונש ההשעיה תפח לחמישה משחקים, המאמן החליט להתפטר.

טרל פראיור. כמה עולה לעשות קעקוע?

*

אורבן מאייר גדל באוהיו, ובמקביל לקריירה כשורטסטופ בקבוצות הבת של אטלנטה ברייבס הוא חלם על פוטבול. הוא הצליח להתקבל לאוניברסיטת סינסנטי כשחקן ללא מילגה, ובהמשך החליט להפוך למאמן ואת צעדיו הראשונים עשה באוהיו סטייט תחת המאמן ארל ברוס ("המנטור שלי", כפי שהגדיר זאת מאייר). אקדח נוסף שיופיע בסוף המערכה.

כשהבאקייז פנו אליו ב-2011, שנה בלבד לאחר שפרש בשל בעיות בריאותיות, הוא לא היסס ולקח על עצמו את המשימה לשקם את הקבוצה שבינתיים קיבלה עונש הרחקה ממשחקי פלייאוף או משחקים סוף עונה (בולים) וסיימה את העונה הקודמת במאזן שלילי.

השינוי היה מיידי. את העונה הראשונה הוא סיים ללא הפסד (אך ללא תואר בשל ההשעיה) וב-2014 הדהים את עולם הפוטבול כשניצח את הפלייאוף הראשון במכללות עם ניצחונות על אלאבמה הפייבוריטית, ובגמר גבר על אורגון של זוכה ההייזמן מרכוס מאריוטה. כמילותיו של יענקל'ה רוטבליט העולם כולו היה מונח כבר בכיסו, אך בניגוד להמלצה, מאייר נתן לזה לעלות לו לראש.

מאייר וארל ברוס. חבר ומנטור

באותם שנים הוא העסיק בצוות האימון שלו את זאק סמית' כמאמן רסיברים. סמית' היה לא רק מאמן מבטיח, אלא ריקרוטר (מגייס כישרונות) מעולה וידע לסגור עסקאות עם השחקנים המובילים במדינה כמו שמעט לפניו הצליחו. הוא נבחר פעמיים לריקרוטר השנה בביג-10 והיה הבן המועדף על מאייר. גם בגלל שהוא במקרה היה גם הנכד של אותו ארל ברוס, שנתן למאמן הראשי את דריסת הרגל בענף.

סמית' ומאייר הולכים הרבה שנים אחורה, כשמאייר נתן לו את העבודה הראשונה שלו באימון בתקופה בה היה בפלורידה. שם הכל התחיל להסתבך.

באותה תקופה זאק ניהל מערכת יחסים רעילה (במעמד צד אחד) עם קורטני, אם ילדיו. הזוג הנשוי ידע סכסוכים רבים ולפי הדיווחים אף אלימים, כאשר האירוע הקשה ביותר הגיע ב-2009, אז היתה קורטני בהריון וזאק החליט להעיף אותה על הקיר במהלך ויכוח סוער. את הלילה הוא סיים במעצר, אך שם פחות או יותר זה הסתיים לאחר ששרשרת יועצים – הכוללים את מאייר עצמו (שהכחיש זאת מאוחר יותר), ארל ברוס ומקורבים נוספים למאמן המליצו לה לבטל את האישומים ולפנות ליעוץ זוגי.

סמית'. סוף ידוע מראש?

מערכת היחסים ידעה עליות ומורדות, אך הגיע לסיום כואב כאשר ב-2015 זאק החליט לתקוף שוב את קורטני, להגיע לביתה (הם היו פרודים) ולפגוע בה פיזית. הפעם, היא לא רק בחרה לפנות למשטרה, אלא גם דיווחה על הנושא ליתר נשות המאמנים בראשותה של שלי מאייר, ואף שלחה לה תמונות שלה שצילמה לאחר האירוע (ולפי הדיווחים הן בהחלט לא היו נעימות לצפייה).

הפרשה עצמה התפוצצה בחודש שעבר, כאשר זאק החליט להפר את תנאי ההסדר בין השניים, והגיע לביתה של קורטני כדי להחזיר את בנם. לטענתה זה היה הקש ששבר את גב הגמל ובשל הפחד שלה מאירועים נוספים, היא החליטה לצאת באופן פומבי ולספר על הפרשה לעיתונות.

*

בשנה האחרונה אנחנו עדים לתופעה המבורכת הנקראת "ME_TOO" בה נשים כבר לא מתביישות בכך שעברו תקיפה מינית על ידי גברים ובוחרות לקחת לעצמן את הכוח לידיים. אחת כזאת היא ברנדה טרייסי, שב- 1998 עברה אונס אלים על ידי שני שחקני פוטבול של אוניברסיטת אורגון סטייט. המשטרה בחרה לסגור את התיק, למרות ראיות רבות שנאספו, אך האוניברסיטה החליטה כי השחקנים יושעו לשני משחקים בעקבות המקרה.

מייק ריילי, שאימן את הביברס באותה עונה תמיד הרגיש שהוא התנהל לא נכון באותו מקרה. הוא בחר להזמין לפני שלוש שנים את טרייסי להרצות על שעברה בפני קבוצות הפוטבול של אוניברסיטת נברסקה, אותה הוא אימן. אותה הרצאה פתחה את הסכר והיום טרייסי מובילה ארגון שנקרא "לקבוע את הציפיות" ובו היא מדברת על המקרה שעברה בפני ספורטאי העתיד ומבקשת מהם לקחת את האחריות ולהיות סוכני השינוי בחברה.

טרייסי עם ג'ים הארבו. מנהיגות מסוג אחר

"קשה לי להגיד את זה", אמרה לאחרונה בראיון ל-ESPN, "אבל כנראה לא הייתי משנה שום דבר בחיים שלי. כמובן שלא הייתי רוצה לעבור את מה שעברתי, זה עדיין טראומתי מאוד ואני בוכה בכל פעם שאני מדברת על זה, אבל אם המקרה שלי יעשה שינוי בחברה אז כנראה שזה מה שהיה צריך לקרות".

68 מכללות ואוניברסיטאות כבר הזמינו את טרייסי לשיחה, כולל היריבה הגדולה של אוהיו סטייט -מישיגן, אך הבאקייז לא היו חלק מהן.

*

מאייר לא התרשם מהאירועים שקרו. לאחר התפוצצות הפרשה הוא טען שזה מקרה של "מילה נגד מילה" ובחדרים סגורים טען, הפעם בלי המרכאות, שהוא מאמין למילה של זאק סמית'. האוניברסיטה דווקא כן התרשמה, פיטרה את סמית' ושלחה את מאייר לחופשה מאולצת (עם שכר כמובן) בעוד היא החלה לחקור את הפרשה.

החקירה שפורסמה ביום רביעי בערב חשפה נתונים מדאיגים:

– סמית' ניהל רומן עם אחת העובדות של האוניברסיטה, כאשר התקיימו בין השניים יחסי מרות והוא בחר לא לדווח על כך להנהלה (מאייר כנראה ידע על כך אבל שתק גם הוא – אבל הנתונים לא חד משמעיים).

– היה לו חשבון קבוע במועדון חשפנות בפלורידה, לשם היה לוקח מאמני תיכונים אשר הוא היה מעוניין בשחקנים שלהם – עברה חמורה על חוקי גיוס השחקנים (שוב, משהו שמאייר אמור להיות מודע אליו).

– הוא הצטלם בעירום בבית הלבן (בזמן הביקור של אוהיו סטייט) ובתחומי האוניברסיטה ושלח אסמסים עם התמונות.

– מאייר ידע על חקירה פנימית שביצעה האוניברסיטה בעקבות המקרה ב-2015 ו"היתה לו דעה שלילית מאוד על הנושא".

– מאייר ככל הנראה מחק הודעות טקסט מהטלפון שלו (אין ראיות חד משמעיות).

– המאמן טען במספר מקרים בחקירה שהוא לא יכול לזכור את המקרה שהוצג בפניו בשל "תרופות שהוא נוטל באופן קבוע אשר גורמות לאובדן זיכרון" (אותה מחלה מ-2010).

– תמונות של הפגיעה ב- 2015 נשלחו בוודאות לשלי מאייר.

מאייר. איבד את הזיכרון

אחד הנתונים החשובים בחקירה הוא החוזה של מאייר, שמקבל 7.6 מיליון דולר לעונה וחתום עד לסוף 2022. בחוזה עצמו יש סעיף שמוביל לביטולו, אותו ניתן להפעיל כאשר "הוכח מעבר לספק סביר" שהמאמן ידע על פרשה מהסוג הזה ולא דיווח על כך לראשי האוניברסיטה. במידה והם לא הצליחו לעשות את זה הוא יהיה זכאי ל- 38 מיליוני הדולרים במלואם.

החקירה, שלא הצליחה למצוא ראיות חותכות שנוגעות למאייר עצמו בפרשה, המליצה על הרחקה לשלושה משחקים (כולם קלים על הנייר ולא חלק ממשחקי הקונפרנס), כאשר הוא יוכל לחזור ולאמן את הקבוצה לאחר המשחק הראשון (אך לא לקחת חלק במשחקים עצמם).

העונש היה קל, אבל שום דבר לא הכין אותנו לתגובה של מאייר, ששמר על שתיקה בחודש האחרון. בתצוגה שלקוחה מהספר "איך לא צריך להתנהג" המאמן הציג את עצמו כאילו הוא הקורבן בסיפור, סירב להתייחס מפורשות לקורטני סמית' (למרות שאלות ספציפיות מעיתונאים) ותירץ את המקרה כולו ברצון שלו לשמור על הכבוד של המנטור שלו.

"השבועות האחרונים היו קשים למוסד הזה", אמר מאייר. "האירועים האלה פגעו בקהילה ובנשיא האוניברסיטה – אותו אני מאוד מכבד – ועל זה, אני מצטער. אני מתנצל בפני האוהדים הלכתי עם הלב ולא עם הראש, כאשר בכל נקודה בחרתי לתת לזאק סמית' ליהנות מהספק (כשהלכתי עם המילה שלו)".

"הבעיה כולה נוצרה בגלל שלא התייחסתי לנושא ביום המדיה של האוניברסיטה (יום פתיחת האימונים, שם הוכח ששיקר,ש.ד), בגלל זה אנחנו במצב הזה. אני לא התכוונתי להוליך אתכם שולל. התפקיד שלי הוא להוביל, להיות מנהיג, אבל במקרה הזה לא עמדתי בציפיות של האוניברסיטה. אנחנו נעבוד קשה שתהיה לנו קבוצה חזקה שתוביל את אוהיו סטייט להישגים". מאייר כאמור סירב להתייחס לקורטני כשפנו אליו בנושא ואמר: "זה קשה לכל המעורבים".

מאייר. ניצחונות לפני הכל

החשיבות של מאמן מכללות שונה משל מאמן במקצוענים. הוא חייב לשמש דוגמה עבור נערים ונערות שרואים בו מודל לחיקוי. זה לא קרה הפעם וכנראה גם לא יקרה בעתיד, מכיוון שנראה שמאייר לא למד מטעויות העבר שלו ואינו מעוניין לתקן אותם.

גם הטיפול בפרשה מצד האוניברסיטה מעורר סימני שאלה, במיוחד כשמשווים את זה למקרה "טאטוגייט" שהוביל להשעיה של חמישה משחקים למאמן בתוספת קנס כספי. מה שההנהלה יודעת אמור היה להספיק לה כדי לפטר אותו לאלתר ולהתנער מהמקרה כפי שבפן סטייט מיהרו לפטר את ג'ו פטרנו לאחר החשיפה בדבר ניצול הקטינים של עוזרו ג'רי סנדסקי. אך במקום זה הם בחרו בדרך הקלה, זאת שלא מצופה ממקבלי ההחלטות, והראו שמאזן הניצחונות של קבוצת הפוטבול חשוב יותר מהיחס שניתן לנשים באוניברסיטה.

אך האצבעות צריכות להיות מופנות כלפי המאמן. בדברים שאמר וביחס שלו לפרשה הצהיר מאייר מפורשות שהוא לא מוכן שיתנהגו בכבוד לנשים – וזה משהו שב-2018 אסור שיהיה מקובל. בעולם הנוכחי התנהגות כזאת לא צריכה לעבור בשלום וההסתערות של התקשורת בארה"ב מוכיחה שזה המצב, אבל אולי כפראפרזה על דבריה של ברנדה סטרייסי, מקרים כאלה צריכים לצעוק מיד לאחר הפעם הראשונה כדי שלא יקרו יותר שוב. נקווה שבעתיד למקרים כאלה יהיה דין אחד.

לפוסט הזה יש 40 תגובות

  1. תודה שחר. ראיתי פוטבול ועוד פוטבול מכללות וזה נשמע קצת רחוק. אבל זה כתוב מצוין ומאוד קריא.
    הספורט האמריקאי שוחה בשלל ניגודי אינטרסים חזקים מאוד בגלל כל הכסף הגדול. קשה לצאת ממנו נקי. ומעל זה ישנה כל הצביעות והצדקנות שחייבים להפגין כלפי חוץ (במקרה של המכללות זה העניין שהספורטאים לא מקבלים תמורה. זוכרים את לברון והמאמר שהוא קיבל?) מה שהופך את הכל לחגיגה לעיתונאים.

      1. זוכר איך דובר על זה שהוא קיבל מתנות על ימין ועל שמאל, ם אחד הוא הביא לאמא האמר, לי עוד כשהוא היה בתיכון?
        ובמקביל לגדולים ממנו במכללות היה אסור לקבל סוכריה על מקל.

  2. תודה רבה, סיפור מעניין.
    פוטבול נגוע בכל כך הרבה אלימות וצביעות שזה הפך את כולנו לאדישים. כשכל שבוע יוצאת פרשת אלימות חדשה קשה מאוד לשמור על אותה רמת זעזוע. אני גם לא יודע איך לפטר כל מאמן שלכאורה ידע/לא ידע על תופעה אלימה בסביבתו תפתור איזו בעיה כשברור שגם בעלי הקבוצות עצמן (או הדירקטוריון במקרה של המכללות) ידעו על המקרים. זה בול האשמת הש.ג

    1. מאמן במקרה הזה הוא ממש לא הש.ג. הוא מפקד הבסיס. אני לא יודע למה אתה חושב שזה רק הפוטבול שנגוע בבעיות הנ"ל.

      1. כי פרשות אלימות מתפוצצות ממש כל יום בעולם הפוטבול.
        בכדורסל (במיוחד מכללות אבל לא רק) לא חסר שחיתות וצביעות אבל עולם הכדורסל עצמו לא מרגיש נגוע באלימות כמו הפוטבול.
        וכן, ברור שתוכל עכשיו לתת מקרים הנוגעים לכדורסל אבל זה לא באותה תדירות כמו בפוטבול כך שכל מקרה מקבל תהודה.

  3. מעולה שחר, התגעגעתי לכתבות שלך, יכול להיות שכתבת במקום אחר אחרי דה באזר?
    אורבן מאייר תמיד היה מאמן נהדר וחרא של בן אדם. אני לא אתגעגע אליו אם יעלם מהמפה.

    1. היי עידו,

      תודה רבה!
      עבדתי בשנים האחרונות בערוץ ספורט1 וכתבתי בעיקר באתר שלהם, בשנה האחרונה קצת נמנעתי מכתיבה, אך אני שמח לחזור.

      לגבי הכותרת, אתה צודק כמובן, תוקן 🙂

  4. מאמר מעולה. ונותן פתח לאנשים שלא מבינים בפוטבול, ובספורט מכללות.
    אוסיף שהאהדה לקבוצה באוהיו היא עצומה. במשחקים של קליבלנד כשרוצים להלהיב את הקהל שמים את השיר של אוהיו סטייט.

  5. מאמר מעולה תודה רבה שחר.

    ריכוז של ספורטאים צעירים, נערצים, מפורסמים ועשירים מייצר לא מעט סיטואציות לא לעניין עם בנות המין היפה. אני מסכים עם גילרי שזה כנראה נכון לא רק בפוטבול.

    שמעתי שיש לאחרונה עיסוק במחיר הבריאותי של פוטבול, (היה איזה מאמר שהשווה פוטבול לקרבות כלבים ותהה למה בעצם פוטבול לא נאסר בחוק). יכול להיות נושא מעניין לפוסט עתידי.

  6. אחלה מאמר, כתוב היטב.
    באמת ראיתי שהשם של מאייר לא יורד מהכותרות באתרי הספורט האמריקניים.. עשית לי סדר.

  7. תודה רבה לך שחר.אישית לא התעמקתי יותר מדי בסיפור הזה,תודה לך שפירטת עליו. נראה שספורט המכללות באמריקה צריך לעשות ריבילד כולל, מרגיש שיש יותר שערוריות שלא מתפרסמות.

    1. אני מסכים, יש שם תרבות רקובה מהיסוד. שלא לדבר על הדברים הבאמת חמורים כמו מה שקרה במישיגן סטייט עם לארי נסאר והמתעמלות ופרשיות אונס מושתקות אחרות (אף שזה לא קשור ישירות לתחרויות הספורט והגיוסים כמו בשערוריות שמערבות חוזים והטבות).

  8. מאמר מהמם! איזו כתיבה מהדרת וכמה ידע…! תודה רבה!
    מהטורים שמתחילים לקרוא בלי לדעת כלום ומסיימים עם תחושת מומחיות. תענוג.

  9. תודה חברים, כיף לקראו את התגובות שלכם!

    מאייר התייחס שוב לפרשה במהלך הלילה בהודעה שהוציא לעיתונות, אבל (לדעתי לפחות) זה כבר מעט מידי ומאוחר מידי, כאשר זה שוב נראה כאילו זה נכתב ע"י יועץ תקשורת ולא מגיע מהלב:

    "תנו לי להגיד עכשיו מה שהייתי צריך להגיד ברביעי – אני מתנצל בפני קורטני סמית' והילדים שלה על מה שהם עברו".

    "חשבתי כבר מגיל צעיר שאם אכה אישה אני אזרק מהבית ולא אוכל לחזור. חשבתי שזה תקף גם במקרה של קבוצת פוטבול. אבל אני מודה שהמעשים שלנו מעלים שאלות בנושא. אני מתנצל פעם נוספת ושולח אמפתיה לכל המשפחות – הנשים והגברים – שסובלים מקשר של אלימות. אני בהחלט מתכוון להשמיע את הקול שלי ולהיות חלק מהפתרון".

  10. מעולה שחר. תמיד אהבתי את הסגנון כתיבה שלך והסיפורים המרתקים מאחורי הספורט. שמח שאתה חלק מהצוות שכותב פה על פוטבול.
    במכללות המאמן הוא חצי אלוהים ומאמן שמנצח הוא יותר מאלוהים. ובתרבות כזו אופי ומשמעת הקבוצה והגבולות נקבעים רבות לפי אופיו המוסרי של המאמן.
    חשוב להרחיק דמות כזו מעיצוב דרכם ומוחם של נערים צעירים, בלי קשר לעוול הניצול והרווח הכספי של המכללות על גבם.

  11. עכשיו הזבל הזה פרסם עוד התנצלות, הפעם על ההתנצלות הקודמת שלו בה לא טרח להתייחס לקורטני סמית.
    כתבה נהדרת אם כי לא הייתי מכתיר את ספרייר כאגדי. הבלוף שלו התגלה מהר מאד

  12. מצטרף למחמאות של האחרים. אני למעשה התחלתי את הקריירה שלי באוהיו (אחרי שנה בניו יורק) כשקבלתי שם את התואר הראשון והשני (הקולג' של ווסטר המעולה ביותר וקנט סטייט) וחייתי 4.5 שנים עם אוהיו סטייט ווודי הייז שהיה שם אלוהים, למרות שהיה דיקטטור כל יכול ואגוז קשה כאבן . היו מאמנים מטורפים כמוהו אפילו לפניו כמו אדולף ראפ בקנטקי (אם כי בכדורסל אבל זה לא משנה), או בר בריאנט באלבאמה. המאמנים האלה זכו לתהילה כזאת שמאומה שעשו לא יכול היה לפגוע בהם, עד שעברו את הגבול (וודי הייז סיים את קריירת 27 השנים שלו כמאמן אוהיו סטייט כשב'גייטור בול' היקרתי הוא פרץ למגרש והיכה את ה-NOSE-GUARD של קלמסון צ'רלי באומן על שחטף כדור שניזרק והיה בדרכו ל-T.D.
    וודי הייז סוף סוף פוטר אבל רוב תושבי אוהיו היו בעדו עד הסוף המר.
    למה אני כותב זאת? כי להיות מאמן פוטבול באוהיו סטייט היתה עד לאחרונה (אלבאמה!) המשרה מס' 1 בפוטבול האמריקאי, כולל NFL. מאמן שם הוא אופרה מיוחדת במינה ושונה מכל משרה אחרת.
    לא אתפלא אם מאיירס (שאותו הכרתי אישית כשהיה מאמן אונ' פלורידה ואני לימדתי שם סמסטר אחד בשנת האליפות 2008 כאג'נקט פרופסור כשגרתי בג'ופיטר, והוא לימד – סתם מתוך הנאה – קורס פוטבול 101) – עם רקורד של משהו כמו 8-73 (ואליפות ב-2014) הפך למין וודי הייז, בראש מאמני המכללות (יחד עם ניק סבן מאלבאמה), שהגדולה מעבירה אותם על דעתם והם מרגישים שהם מעל הכל.
    כמובן שאין כל דרך לנסות להצדיק את שתיקתו, אבל ייתכן שכמו ג'ו פטרנו בפן סטייט, הוא לא הבין בדיוק את גודל המקרה. המאמנים האלה מרגישים מין 'נאמנות' חולנית לעוזרי המאמנים שלהם, ומנסים לא לזעזע יותר מדי את הספינה.
    אין לזה כל הצדקה כמובן אבל זה מסביר קצת את שתיקתם.

  13. כתבה מעולה על נושא חם ואקטואלי כאן. בכלל העולם של הפוטבול מכללות (וספורט המכללות) הוא עולם מסתורי ומלא שערוריות, ככה שכל הצצה לשם מעניינת.
    הולכת להיות אחלה עונה של פוטבול מכללות! תודה שחר

  14. תודה שחר. כתוב מצוין.
    השם הזה מסתובב די הרבה סביבי וטוב שעשית לי סדר.
    כמה שאלות והערות:
    – איך מתייחסים אליו בפלורידה אחרי שקיבל את הג'וב באוהיו?
    – מה קורה כעת עם העבריין האמיתי (עוזר המאמן)? עושה רושם שרוב הרעש הוא סביב מי שידע ולא גינה, שזה חמור, אבל לא באותה מידה.
    – איך טרייסי סלחה למייק ריילי הזה? בזמן אמת הוא לא הגן עליה, ואפילו עצם עיניו לפי מה שאני מבין. מוזר.
    – בשני מקומות כתבת ג'ון פטרנו במקום ג'ו.

    בכל מקרה תודה וברוך הבא!

    1. תודה ינון!

      לגבי השאלות:
      – הוא עדיין מתקבל שם בכבוד מלכים, הרי הוא הביא להם שתי אליפויות. המעבר שלו לא נתפס ככזה שנעשה כדי לקבל ג'וב אחר, אלא באמת מסיבות בריאותיות. התפקיד באוהיו סטייט כנראה היה היחיד שהיה מחזיר אותו מפרישה ובזמן שעזב את פלורידה אף אחד לא היה יכול לדמיין שיתפנה.
      – הטיפול בסמית' נשאר בידי המשטרה (זאת אחת הבעיות בהתמודדות של מאייר- הכל היה על השולחן). אסור לו להתקרב לקורטני (למעשה ברגע שהפר את הצו הזה כל הפרשה החלה) והוא פוטר מהאוניברסיטה. אני לא חושב שניתן לעשות לגביו דברים נוספים במסגרת החוק.
      – אני לא באמת יודע לענות על השאלה הזאת. לדעתי הוא פנה אליה וניסה לתקן את הטעויות שלו והיא נענתה בשל הרצון שלה למנוע מקרים כאלה בעתיד. היחסים ביניהם היום טובים, אז אני מניח שהיא באמת סלחה לו.
      – מעולם לא טענתי שאני טוב בשמות 🙂
      (אך בכל מקרה זה תוקן)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט