אורבן מאייר הוא מאמן מדהים. הוא כבר זכה בשלוש אליפויות בליגת המכללות בשתי אוניברסיטאות שונות. הוא גם מאמן הפוטבול הפעיל עם אחוז הניצחונות הטוב ביותר. כן, יותר מניק סייבן. אבל בניגוד למאמנים אחרים, הוא לא מנהיג.

*

נתחיל מההתחלה. בתחילת שנות ה-2000, עת הפך פוטבול המכללות מעשית למקצועני ולארגון המגלגל מיליארדי דולרים בשנה, היה מאמן אחד שכולם רצו להשיג: אורבן מאייר. המאמן הצעיר הגיע לפלורידה הגדולה לאחר שתי עצירות קצרות בבאולינג גרין (אוהיו) ויוטה והוביל את הגייטורס לשתי אליפויות. היחיד שעשה זאת מלבד המאמן האגדי סטיב סופרייר שזכה באליפות של שנת ב-1996.

העתיד שלו היה מובטח. שכר של מיליוני דולרים לעונה (בזמנו, הגבוה בעולם המכללות), אין ספור ארוחות חינם ומנויים עד סוף החיים בכל קאנטרי קלאב שירצה. אחד התורמים הגדולים של האוניברסיטה אפילו קנה את הבית שבו הוא התגורר והעניק לו אותו במתנה. אבל ב-2010 הכל נפסק. מאייר התאשפז בבית החולים בגלל לחץ בחזה והודיע מיידית על פרישה מאימון בגיל 46. באופן אירוני, משחקו האחרון היה מול פן סטייט של ג'ו פטרנו. גם אל המחלה וגם אל פטרנו נחזור בהמשך.

*

באותו הזמן באוניברסיטת אוהיו סטייט נהנו משערורייה ש"איימה על להטיל צל כבד" על ההיסטוריה המפוארת שלה – "טאטוגייט".

בעשור הראשון של המילניום, הבאקייז היו המכללה המצליחה ביותר בקונפרנס הביג-10. תחת שרביטו של המאמן ג'ים טראסל (שזכור בעיקר בשל יחסיו עם מוריס קלארט והסרט שנעשה עליו ב- ESPN), הגאווה של אוהיו זכתה באליפות המדינה, הגיעה פעמיים לגמר, רשמה 7 אליפויות ביג-10, אבל בעיקר רשמה 10 ניצחונות על היריבה השנואה מישיגן. היא היתה אלבמה, לפני שאלבמה היתה כזאת.

צריך לזכור שבאותה התקופה רק התחיל להיכנס הכסף הגדול למכללות. עד סוף שנות ה- 90 להחזיק קבוצת פוטבול היה עסק מאוד יקר – גם עבור האוניברסיטאות הגדולות, כאשר ברוב המקרים הן התקשו לסיים את העונה ברווח, והדרך היחידה להחזיק את הראש מעל המים היתה באמצעות תשלום מהתורמים הגדולים של האוניברסיטה שנהנו מהצלחתה של מכורתם. כל זה השתנה לחלוטין בתחילת המילניום, כאשר רשתות השידור התחילו לחתום על חוזי שידור אדירים, שהפכו את הקבוצות הגדולות למכונות שמדפיסות כסף. היחידים שלא ראו גרוש מכל זה היו השחקנים, שפרצופם היה מרוח בכל מקום, אך הם התקשו לכלכל את עצמם ובמקרים רבים לא ידעו מהיכן תגיע הארוחה הבאה.

קל לנו לשפוט היום את המכללות על כך שהן מנצלות את הסטודנטים-אתלטים שלה, אבל ב-100 השנים הקודמות (פחות או יותר עם הקמת הקונפרס הראשון הביג-10) היה לזה צורך ממשי. הסטודנטים נהנו מאי תשלום של שכר הלימוד, ובתמורה הם זכו ללבוש את מדי הנבחרת של האוניברסיטה ולהביא לה תהילה, אך בעיקר תורמים.

כל זה נכון גם היום. במציאות שבה החובות של הסטודנטים בשל התשלום לאוניברסיטאות חונק אותם כ-20 שנה (בממוצע) מיום סיום הלימודים, אבל שונה מאוד כשמדברים על המכללות בחמשת הקונפרסים הגדולים (ACC, ביג-10, ביג-12, פאק-12 ו-SEC) שם שחקן בכיר "מרוויח" לאוניברסיטה יותר מ-120 אלף דולר בשנה – הרבה מעבר לשכר הלימוד הממוצע.

כאמור, החוקים השתנו, ובשנים ההם טרסל אהב לאסוף לחיקו את אלה שאהבו לשבור אותם. בראשותו של הקווטרבק טרל פאריור, שהיה אז השחקן המדובר במכללות, נתפסו חמישה שחקנים שהחליפו את טבעות האליפות הביג-10 שלהם, ציוד ספורט שקיבלו מהאוניברסיטה וחתימות, בתמורה להטבות אחרות: אוכל, כניסה למועדונים וגם – קעקועים – שהעניקו לפרשה את שמה.

הנהלת האוניברסיטה וראשי ה- NCAA זעמו. השחקנים, שבינתיים מספרם עלה ל- 28 לפי תחקיר של ספורט אילוסטרייטד, חיללו את הערך המקודש של ספורט המכללות ולמעשה קיבלו "תשלום" על העובדה שהיו ספורטאים. חמשת השחקנים המקוריים הושעו לחמישה משחקים וטרסל הושעה משני משחקים ונקנס ב-250,000 דולר משום שידע על המעשים ולא דיווח עליהם לממונים עליו. כשעונש ההשעיה תפח לחמישה משחקים, המאמן החליט להתפטר.

*

אורבן מאייר גדל באוהיו, ובמקביל לקריירה כשורטסטופ בקבוצות הבת של אטלנטה ברייבס הוא חלם על פוטבול. הוא הצליח להתקבל לאוניברסיטת סינסנטי כשחקן ללא מילגה, ובהמשך החליט להפוך למאמן ואת צעדיו הראשונים עשה באוהיו סטייט תחת המאמן ארל ברוס ("המנטור שלי", כפי שהגדיר זאת מאייר). אקדח נוסף שיופיע בסוף המערכה.

כשהבאקייז פנו אליו ב-2011, שנה בלבד לאחר שפרש בשל בעיות בריאותיות, הוא לא היסס ולקח על עצמו את המשימה לשקם את הקבוצה שבינתיים קיבלה עונש הרחקה ממשחקי פלייאוף או משחקים סוף עונה (בולים) וסיימה את העונה הקודמת במאזן שלילי.

השינוי היה מיידי. את העונה הראשונה הוא סיים ללא הפסד (אך ללא תואר בשל ההשעיה) וב-2014 הדהים את עולם הפוטבול כשניצח את הפלייאוף הראשון במכללות עם ניצחונות על אלאבמה הפייבוריטית, ובגמר גבר על אורגון של זוכה ההייזמן מרכוס מאריוטה. כמילותיו של יענקל'ה רוטבליט העולם כולו היה מונח כבר בכיסו, אך בניגוד להמלצה, מאייר נתן לזה לעלות לו לראש.

באותם שנים הוא העסיק בצוות האימון שלו את זאק סמית' כמאמן רסיברים. סמית' היה לא רק מאמן מבטיח, אלא ריקרוטר (מגייס כישרונות) מעולה וידע לסגור עסקאות עם השחקנים המובילים במדינה כמו שמעט לפניו הצליחו. הוא נבחר פעמיים לריקרוטר השנה בביג-10 והיה הבן המועדף על מאייר. גם בגלל שהוא במקרה היה גם הנכד של אותו ארל ברוס, שנתן למאמן הראשי את דריסת הרגל בענף.

סמית' ומאייר הולכים הרבה שנים אחורה, כשמאייר נתן לו את העבודה הראשונה שלו באימון בתקופה בה היה בפלורידה. שם הכל התחיל להסתבך.

באותה תקופה זאק ניהל מערכת יחסים רעילה (במעמד צד אחד) עם קורטני, אם ילדיו. הזוג הנשוי ידע סכסוכים רבים ולפי הדיווחים אף אלימים, כאשר האירוע הקשה ביותר הגיע ב-2009, אז היתה קורטני בהריון וזאק החליט להעיף אותה על הקיר במהלך ויכוח סוער. את הלילה הוא סיים במעצר, אך שם פחות או יותר זה הסתיים לאחר ששרשרת יועצים – הכוללים את מאייר עצמו (שהכחיש זאת מאוחר יותר), ארל ברוס ומקורבים נוספים למאמן המליצו לה לבטל את האישומים ולפנות ליעוץ זוגי.

מערכת היחסים ידעה עליות ומורדות, אך הגיע לסיום כואב כאשר ב-2015 זאק החליט לתקוף שוב את קורטני, להגיע לביתה (הם היו פרודים) ולפגוע בה פיזית. הפעם, היא לא רק בחרה לפנות למשטרה, אלא גם דיווחה על הנושא ליתר נשות המאמנים בראשותה של שלי מאייר, ואף שלחה לה תמונות שלה שצילמה לאחר האירוע (ולפי הדיווחים הן בהחלט לא היו נעימות לצפייה).

הפרשה עצמה התפוצצה בחודש שעבר, כאשר זאק החליט להפר את תנאי ההסדר בין השניים, והגיע לביתה של קורטני כדי להחזיר את בנם. לטענתה זה היה הקש ששבר את גב הגמל ובשל הפחד שלה מאירועים נוספים, היא החליטה לצאת באופן פומבי ולספר על הפרשה לעיתונות.

*

בשנה האחרונה אנחנו עדים לתופעה המבורכת הנקראת "ME_TOO" בה נשים כבר לא מתביישות בכך שעברו תקיפה מינית על ידי גברים ובוחרות לקחת לעצמן את הכוח לידיים. אחת כזאת היא ברנדה טרייסי, שב- 1998 עברה אונס אלים על ידי שני שחקני פוטבול של אוניברסיטת אורגון סטייט. המשטרה בחרה לסגור את התיק, למרות ראיות רבות שנאספו, אך האוניברסיטה החליטה כי השחקנים יושעו לשני משחקים בעקבות המקרה.

מייק ריילי, שאימן את הביברס באותה עונה תמיד הרגיש שהוא התנהל לא נכון באותו מקרה. הוא בחר להזמין לפני שלוש שנים את טרייסי להרצות על שעברה בפני קבוצות הפוטבול של אוניברסיטת נברסקה, אותה הוא אימן. אותה הרצאה פתחה את הסכר והיום טרייסי מובילה ארגון שנקרא "לקבוע את הציפיות" ובו היא מדברת על המקרה שעברה בפני ספורטאי העתיד ומבקשת מהם לקחת את האחריות ולהיות סוכני השינוי בחברה.

"קשה לי להגיד את זה", אמרה לאחרונה בראיון ל-ESPN, "אבל כנראה לא הייתי משנה שום דבר בחיים שלי. כמובן שלא הייתי רוצה לעבור את מה שעברתי, זה עדיין טראומתי מאוד ואני בוכה בכל פעם שאני מדברת על זה, אבל אם המקרה שלי יעשה שינוי בחברה אז כנראה שזה מה שהיה צריך לקרות".

68 מכללות ואוניברסיטאות כבר הזמינו את טרייסי לשיחה, כולל היריבה הגדולה של אוהיו סטייט -מישיגן, אך הבאקייז לא היו חלק מהן.

*

מאייר לא התרשם מהאירועים שקרו. לאחר התפוצצות הפרשה הוא טען שזה מקרה של "מילה נגד מילה" ובחדרים סגורים טען, הפעם בלי המרכאות, שהוא מאמין למילה של זאק סמית'. האוניברסיטה דווקא כן התרשמה, פיטרה את סמית' ושלחה את מאייר לחופשה מאולצת (עם שכר כמובן) בעוד היא החלה לחקור את הפרשה.

החקירה שפורסמה ביום רביעי בערב חשפה נתונים מדאיגים:

– סמית' ניהל רומן עם אחת העובדות של האוניברסיטה, כאשר התקיימו בין השניים יחסי מרות והוא בחר לא לדווח על כך להנהלה (מאייר כנראה ידע על כך אבל שתק גם הוא – אבל הנתונים לא חד משמעיים).

– היה לו חשבון קבוע במועדון חשפנות בפלורידה, לשם היה לוקח מאמני תיכונים אשר הוא היה מעוניין בשחקנים שלהם – עברה חמורה על חוקי גיוס השחקנים (שוב, משהו שמאייר אמור להיות מודע אליו).

– הוא הצטלם בעירום בבית הלבן (בזמן הביקור של אוהיו סטייט) ובתחומי האוניברסיטה ושלח אסמסים עם התמונות.

– מאייר ידע על חקירה פנימית שביצעה האוניברסיטה בעקבות המקרה ב-2015 ו"היתה לו דעה שלילית מאוד על הנושא".

– מאייר ככל הנראה מחק הודעות טקסט מהטלפון שלו (אין ראיות חד משמעיות).

– המאמן טען במספר מקרים בחקירה שהוא לא יכול לזכור את המקרה שהוצג בפניו בשל "תרופות שהוא נוטל באופן קבוע אשר גורמות לאובדן זיכרון" (אותה מחלה מ-2010).

– תמונות של הפגיעה ב- 2015 נשלחו בוודאות לשלי מאייר.

אחד הנתונים החשובים בחקירה הוא החוזה של מאייר, שמקבל 7.6 מיליון דולר לעונה וחתום עד לסוף 2022. בחוזה עצמו יש סעיף שמוביל לביטולו, אותו ניתן להפעיל כאשר "הוכח מעבר לספק סביר" שהמאמן ידע על פרשה מהסוג הזה ולא דיווח על כך לראשי האוניברסיטה. במידה והם לא הצליחו לעשות את זה הוא יהיה זכאי ל- 38 מיליוני הדולרים במלואם.

החקירה, שלא הצליחה למצוא ראיות חותכות שנוגעות למאייר עצמו בפרשה, המליצה על הרחקה לשלושה משחקים (כולם קלים על הנייר ולא חלק ממשחקי הקונפרנס), כאשר הוא יוכל לחזור ולאמן את הקבוצה לאחר המשחק הראשון (אך לא לקחת חלק במשחקים עצמם).

העונש היה קל, אבל שום דבר לא הכין אותנו לתגובה של מאייר, ששמר על שתיקה בחודש האחרון. בתצוגה שלקוחה מהספר "איך לא צריך להתנהג" המאמן הציג את עצמו כאילו הוא הקורבן בסיפור, סירב להתייחס מפורשות לקורטני סמית' (למרות שאלות ספציפיות מעיתונאים) ותירץ את המקרה כולו ברצון שלו לשמור על הכבוד של המנטור שלו.

"השבועות האחרונים היו קשים למוסד הזה", אמר מאייר. "האירועים האלה פגעו בקהילה ובנשיא האוניברסיטה – אותו אני מאוד מכבד – ועל זה, אני מצטער. אני מתנצל בפני האוהדים הלכתי עם הלב ולא עם הראש, כאשר בכל נקודה בחרתי לתת לזאק סמית' ליהנות מהספק (כשהלכתי עם המילה שלו)".

"הבעיה כולה נוצרה בגלל שלא התייחסתי לנושא ביום המדיה של האוניברסיטה (יום פתיחת האימונים, שם הוכח ששיקר,ש.ד), בגלל זה אנחנו במצב הזה. אני לא התכוונתי להוליך אתכם שולל. התפקיד שלי הוא להוביל, להיות מנהיג, אבל במקרה הזה לא עמדתי בציפיות של האוניברסיטה. אנחנו נעבוד קשה שתהיה לנו קבוצה חזקה שתוביל את אוהיו סטייט להישגים". מאייר כאמור סירב להתייחס לקורטני כשפנו אליו בנושא ואמר: "זה קשה לכל המעורבים".

החשיבות של מאמן מכללות שונה משל מאמן במקצוענים. הוא חייב לשמש דוגמה עבור נערים ונערות שרואים בו מודל לחיקוי. זה לא קרה הפעם וכנראה גם לא יקרה בעתיד, מכיוון שנראה שמאייר לא למד מטעויות העבר שלו ואינו מעוניין לתקן אותם.

גם הטיפול בפרשה מצד האוניברסיטה מעורר סימני שאלה, במיוחד כשמשווים את זה למקרה "טאטוגייט" שהוביל להשעיה של חמישה משחקים למאמן בתוספת קנס כספי. מה שההנהלה יודעת אמור היה להספיק לה כדי לפטר אותו לאלתר ולהתנער מהמקרה כפי שבפן סטייט מיהרו לפטר את ג'ו פטרנו לאחר החשיפה בדבר ניצול הקטינים של עוזרו ג'רי סנדסקי. אך במקום זה הם בחרו בדרך הקלה, זאת שלא מצופה ממקבלי ההחלטות, והראו שמאזן הניצחונות של קבוצת הפוטבול חשוב יותר מהיחס שניתן לנשים באוניברסיטה.

אך האצבעות צריכות להיות מופנות כלפי המאמן. בדברים שאמר וביחס שלו לפרשה הצהיר מאייר מפורשות שהוא לא מוכן שיתנהגו בכבוד לנשים – וזה משהו שב-2018 אסור שיהיה מקובל. בעולם הנוכחי התנהגות כזאת לא צריכה לעבור בשלום וההסתערות של התקשורת בארה"ב מוכיחה שזה המצב, אבל אולי כפראפרזה על דבריה של ברנדה סטרייסי, מקרים כאלה צריכים לצעוק מיד לאחר הפעם הראשונה כדי שלא יקרו יותר שוב. נקווה שבעתיד למקרים כאלה יהיה דין אחד.