פתיח
לוס אנג'לס, 8.6.2004 שעה 11 בלילה,
לפני כשעה הסתיים משחק מספר 2 בסדרת הגמר של עונת 2003-4 בסיומו מנצחת הלייקרס הגדולה של שאקובי והזן מאסטר ( מתוגברת בקרל מלון וגארי פייטון) את הפיסטונס לאחר הארכה 99-91 ומשווה את הסדרה ל 1-1. אחרי המשחק השני יש ריח חריף של הפתעה גדולה באוויר, אך למרות זאת, ההופעה הגדולה של קובי בריאנט שבו ידיו מנצח את משחק 2 בהופעה אדירה, יושבת לשחקני דטרויט בראש. אמנם דטרויט האפורה המתבססת על משחק קבוצתי והגנה חזקה מצליחה לשלוט משחק שני ברציפות בגאלקטיקוס של הליגה באותה תקופה, אבל אם הניסים שקובי עשה במשחק 2 ימשיכו, הפיסטונס יפסידו ללייקרס.
תשאלו את מאמן הפיסטונס לארי בראון שהיה במצב הזה לפני 3 שנים בדיוק כשהוביל את פילדלפיה 76 אלופת המזרח בשנת 2001 יחד עם אלן אייברסון ודיקמבה מטומבו. פילי הסתערו על הלייקרס השאננה שהגיעה עם רצף של 12 ניצחונות רצופים לגמר, ופתחו בשויון 1-1 בשני המשחקים הראשונים בסטייפלס סנטר. הסוף של הסדרה היה טראגי, ופילי סופגת 3 הפסדים ביתיים רצופים ומובסת 4-1 ע"י אותה לייקרס גדולה.
באותו ערב, על השביל המוביל לאוטובוס של דטרויט פיסטונס, פוסע לאיטו כוכב ומנהיג הקבוצה צ'ונסי בילאפס מדוכדך מההפסד הכואב בהארכה אך בראשו של צ'ונסי מקוננת המחשבה:
"אני חייב להוציא לקואץ' בראון את המקרה של פילי מהראש – ברגע שהקואץ' יתחיל לדבר על הפעם הקודמת שהיה פה אני חותך אותו (כמובן באהבה) – אין הפעם הקודמת– אנחנו בנויים מחומר אחר – אנחנו הדטרויט פיסטונס".
כשצ'ונסי מטפס על מדרגות האוטובוס, הוא מזדקף מלוא קומתו. הנה הם צפופים בתחילת האוטובוס – בן, ראשיד, ריפ וטיישון מסתכלים עליו באכזבה ומעט ייאוש. למרות משחק מצויין של הפיסטונס, הלייקרס תחת שאקיל וקובי ידעו לנצח ותקוע סכין בליבם של הפיסטונס. צ'ונסי רוכן לעבר חבריו ומסנן: "אין מצב שאנחנו חוזרים לפה", "אנחנו הולכים לגמור עניין בדטרויט", "we are going to win a fucking championship".
את הסוף כולם מכירים. הפיסטונס, במשחק 3, חונקים ומאמללים את קובי ועל הדרך מפרקים את הלייקרס הגדולה בשלושת המשחקים הבאים, וזוכים באחת האליפויות המפתיעות בתולדות הליגה כאשר צ'ונסי בלאפס זוכה ב- MVP של אותה סדרת גמר.
***************************************************************************
כשמנחם יצא עם פרויקט האגדות 2, לא היה לי ספק שאכתוב על צ'ונסי, אחד השחקנים שממש אהבתי והערצתי. לא כי הוא היה הסקורר הגדול או החוסם הטוב או הוירטואוז העילאי, אלא כי הוא פשוט היה שחקן הכדורסל שידע לעשות את הפעולה הנכונה בזמן הנכון והוא היה מנהיג גדול ווינר ענק. בכלל, צ'ונסי ראוי לכבוד בגלל שהדרך אותה עשה בליגה היא ייחודית ומסקרנת, שרק שחקן עם אופי כמו שלו יכל לעבור ולא להישבר. וכמובן שאם מדברם על פרויקט אגדות, הקבוצה של הפיסטונס הגדולה צריכה נציג – ואין כמו צ'ונסי לייצג אותה.
מצטער מראש על הפוסט הארוך
רפי
*************************************************************************************
בספורט תמיד מחפשים את הדבר הבא. אם היית אמור להיות כזה ולא עמדת בציפיות המיידיות, תיזרק אוטומטית לסוף התור ותמתין. משם, כבר תצטרך לפלס את הדרך למעלה בלי טובות מאף אחד. רוצה להיות שחקן גדול? תלמד לממש הזדמנות.
חִשבו על שחקן שנבחר שלישי בדראפט, מועבר בטרייד תוך חצי עונה כי הקבוצה שלו לא מבינה אם הוא רכז או קלע, מועבר בטרייד נוסף אחרי 29 משחקים ומוצא עצמו בקבוצה שלישית בפתיחת עונתו השנייה. שנתיים, 58 משחקים בלבד ופציעה ארוכה אחר כך, הוא מגיע לקבוצתו הרביעית בקריירה. בגיל 24, כששמו כבר מככב ברשימת פספוסי הדראפט הגדולים של השנים האחרונות, הוא עוד שחקן ספסל בעוד קבוצה בליגה – שם נוסף שמעטים זוכרים.
לצ'ונסי בילאפס היה כבר בתוך המסלול המהיר להיעלם בדפי ההיסטוריה כאחת האכזבות הגדולות של דראפט 1997. חוסר היציבות והמעבר של 4 קבוצות ב-5 שנים, נראה שסלל את דרכו להיתקע בסוף הספסל של קבוצות אמצע טבלה, זה בדיוק המקום שבו שוכנים מאות שחקנים, עוד שחקנים, שמעולם לא לקחו את הזריקות הגדולות בפלייאוף, אלה שעלו במשך השנים מהספסלים של טורונטו, דנוור ומינסוטה, שקלעו 8 או 9 נקודות למשחק, שראו את גביע ה-MVP של סדרת הגמר רק בטלוויזיה ותהו אם בגורל אחר / קארמה אחרת זה היה יכול להיות גורלם.
לא מן הנמנע שזה גם היה נשאר גורלו של צ'ונסי אילולא הגורל הפגיש אותו בתחילת עונתו השישית בליגה עם ג'ו דומארס, הג'נרל מנג'ר של הדטרויט פיסטונס, שהחתים אותו לחוזה תלת שנתי ונתן לו את המפתחות של הקבוצה כפוינט הפותח של הפיסטונס. ומשם, הכל היסטוריה. אלו ההישגים של צ'ונסי בתום קריירה עשירה של 17 שנים בליגה:
אליפות – 1 (2004)
MVP גמר – 1 (2004)
אולסטאר – 5 (2006 – 2010)
בחירה לחמישייה שניה של הליגה – 1 (2006)
2 בחירות לחמישייה שלישית של הליגה (2007, 2009)
2 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה
צ'ונסי מסכם 5 הופעות אולסטאר, אליפות אחת ו-MVP של הגמר .
שנים ראשונות
בילאפס נולד בדנבר קולוראדו, בן בכור לריי ופיי ואח לרודני ומריה. משפחת בילאפס היתה משפחה מאוחדת מהמעמד הבינוני, ופה לא תמצאו את הסיפור של נער שצמח מהאשפתות…
צ'ונסי ואחיו הצעיר רודני הצטיינו בספורט מגיל צעיר, והספורט העדיף עליהם היה כדורסל (בילאפס העריץ מגיל צעיר את מג'יק). מגיל צעיר צ'ונסי סומן ככישרון גדול ומנהיג וכינויו באזור היה "Smooth“, בגלל שכל מה שעשה על המגרש נראה שבה לו בקלות ושטף ללא מאמץ. כשצ'ונסי הגיע לתיכון ג'ורג' וושינגטון, הוא כבר היה דמות ידועה בכל אזור דנבר, ובתום שנת משחק אחת בתיכון הוא היה אחד האתלטים הפורסמים במדינת קולארדו. בעונה השנייה שלו בתיכון, הוא כבר זכה Mr. Basketball של קולוראדו (וכמובן החזיק בתואר בשנתיים הבאות) וכמו כן זכה בזימון לטורניר מקדונלדס של 1995 (שם לא שיחק עקב פציעה).
בעונתו האחרונה בתיכון, היה בילאפס יעד פופולארי לגיוס של המכללות הגדולות, ורוי וויליאמס מאמנה של מכללת קנזס טען שהוא התיכוניסט הכי מוכשר שהוא צפה בו אי פעם (אמירה חריגה למי שגייס את מייקל ג'ורדן לנורת קרוליינה בתחילת שנות השמונים).
צ'ונסי התלבט אם ללכת ישר מהתיכון לדראפט ה NBA או לשחק באחת המכללות הגדולות (קנזס, ג'ורג'יה טק, USC ואוקלהומה סטייט חיזרו אחריו במרץ), אבל בחר בסוף בכיוון אחר לגמרי: בשנתו האחרונה בתיכון נפטרו שני הסבים של צ'ונסי והוא רצה להישאר קרוב לבית ולתמוך במשפחה ולכן בחר לשחק אוניברסיטת קולוראדו – הכי קרוב לבית הוריו.
הבחירה לשחק באוניברסיטת קולוראדו היתה מאוד אתגרית מבחינת כדורסל. המכללה לא ראתה הופעה בטורניר המכללות הגדול יותר מ-30 שנה, ומגיעה מעונה עם מאזן שלילי. עבור מאמן המכללה, ג'ו הרינגטון, הגעתו של צ'ונסי היתה היסוד לבנייה מחודשת של תוכנית כדורסל למכללה.
עונת הפרשמן של בילאפס לא היתה הצלחה גדולה מבחינה קבוצתית, והמכללה סיימה שוב במאזן שלילי של 9-18.מבחינה אישית, לעומת זאת, צ'ונסי נתן שנת פרשמן טובה מאוד עם 17.9 נקודת,6.3 כ"ח, 5.5 אס' למשחק, וזכה להרבה תשבוחות על יכולתו.
אבל עיקר החדשות סביב קבוצת הכדורסל היו בעיות משמעת רבות, ואפילו צ'ונסי כיכב באחת מהן כשיחד עם חבר לקבוצה נתפסו גונבים בקמפוס קופונים להשכרת סרטי וידאו (זוכרים שהיה דבר כזה??…). צ'ונסי הנבוך הראה בגרות ולקח אחריות וכתב מכתבי התנצלות לדיקן ולמועצת התלמידים ועל כך זכה להערכה גדולה יותר.
בתום עונה הראשונה של צ'ונסי במכללות, פוטר המאמן ג'ו הרינגטון ועוזרו, ריקארדו פאטוןף, מונה למחליפו וקיבל משימה לנקות את קבוצת הכדורסל מצרות כולל משחקנים בעייתיים, בהם כוכב הקבוצה שנחתך והקלע המוביל שלה מאק טאק. עכשיו הכל נח על הכתפיים של צ'ונסי.
בקיץ 96 הוא זכה לכבוד הגדול ונבחר לנבחרת שחקנים תחת גיל 22 שהורכבה למשחק אימון מול ה- Dream team III שעליה נמנו שאקיל אוניל, צ'ארלס בארקלי, דיויד רובינסון וג'ון סטוקטון. (בין חבריו לקבוצה של צ'ונסי ניתן למנות את טים דאנקן ופול פירס). באותו משחק הוליכו הצעירים המפתיעים ב-17 נקודות במחצית לפני שנוצחו 96-90 במשחק צמוד מאוד. צ'ונסי שיחק 10 דקות באותו משחק וסיים עם 7 נקודות, 2 חטיפות, 2 כ"ח ולא איבד כדורים.
צ'ונסי רכב על ההצלחה בקיץ, ובעונתו השנייה בקולג' הוליך את קולורדו בינואר 1997 למאזן 3-14 ודירוג 18 במדינה (דרוג בטופ 20 ראשון מאז שנת 1969), כולל משחק בלתי נשכח של 28 נקודות מול מיזורי. ארבעה לילות אח"כ הוא הוליך את קולורדו לנצחון חוץ מול טקסס טק שלא הפסידה בביתה יותר מ-3 שנים. בילאפס קלע 35 נקודות באותו משחק כולל, איך לא, סל ניצחון על הבאזר.
בסיומה של אותה עונה עולה קולוראדו למאזן של 10-22 שכלל מקום שני ב- BIG-12 והופעה ראשונה בטורניר ה- NCAA מזה 28 שנים. בילאפס סיים עם ממוצעים של 17.5 , 5.5 ו3 בנקודות, כ"ח ואסיסטים. בילאפס קינח את עונתו האחרונה בקולוראדו בבחירה לחמישייה הראשונה של ה- BIG-12 ולחמישייה השנייה של האול אמריקן.
צ'ונסי הכריז לאחר סיום טורניר על הליכתו לדראפט של 1997. לכולם היה ברור שהוא הפוינט הבכיר במחזור 1997, ובכל המוקים הוא הופיע כבחירת לוטארי גבוהה.
חמש השנים הרזות
הפרוספקט הבכיר בדראפט 1997 היה הסנטר של מכללת וויק פורסט – טים דאנקן שנחשב לאחד הכישרונות הגדולים שיצאו בעונות האחרונות מהקולג'ים.
העונה של 1996-1997 זכורה לכולם כמאבק טאנקינג אחד גדול בין כמה קבוצות על הזכות להיות בעלות הסיכוים הגדולים להנחית את דאנקן. מעל כולם הגדילו לעשות הבוסטון סלטיקס שלמעשה פירקו את הקבוצה שלהם על מנת להיות גרועים באותה עונה וסיימו עם 15 ניצחונות מול 67 הפסדים (עדיין הונקובר גריזליז הגיעו ראשונים במרוץ עם 14 ניצחונות בלבד). הלוטרי של אותה עונה היה אחד החשובים, ובו הצליחו הסאן אנטוניו ספרס לזכות בבחירה הראשונה (הם היו עם המאזן השלישי מהסוף באותה עונה לאחר שהושיבו את דיוויד רובינסון לעונה שלמה על הספסל – בי"ס לטאננקינג!!).
לאחר הלוטארי סדר הבחירה היה: סאן אנטוניו, פילי, בוסטון (שלה היתה עוד בחירה בלוטרי).
הספרס כמובן בחרו בטים דאנקן, במה שהפך לבסיס הפרנצ'ייז האדיר שלהם ל- 20 שנים הבאות,
בבחירה השניה לקחו פילי את הפורווד קית' ואן הורן מיוטה (נזכיר שבפילדלפיה שיחק באותו זמן רכז צעיר ומוכשר שנחשב לאחד מכוכבי העתיד של הליגה בשם אלן אייברסון). בבחירה השלישית בחרו הסלטיקס את בילאפס וראו בו את אחד מעמודי התווך של הבנייה של הפרנצ'ייז שלהם. בוסטון מינו באותו קיץ את ריק פטינו כמאמנם הראשי, והוא הביא איתו סגנון משחק מהיר שכלל לחץ על כל המגרש – לכאורה בסיס טוב לבילאפס לפתוח את קריירת ה- NBA שלו: מה טוב יותר ממועדון בבנייה עם טונות של זמן משחק לרוקי צעיר ומאמן צעיר שמחפש אתלטיות, מהירות ומנהיגות שקיימות בצ'ונסי בשפע?
חייבים לציין שבבוסטון היתה אכזבה גדולה מההפסד בלוטרי לספרס, ועונה איומה עם טונות של הפסדים שבה פינטזו על טים דאנקן הסתיימה עם צ'ונסי בילאפס ורון מרסר (שנבחר בבחירה ה-6 באותו דראפט) שלא היוו פרס ניחומים.
צ'ונסי פתח את קריירת ה- NBA מול אלופת הליגה השיקאגו בולס שהיתה בשיאה עם מייקל ג'ורדן הגדול. בילאפס עלה מהספסל וסיים את משחק הבכורה שלו עם 15 נקודות ו-4 אסיסטים. ארבעה חודשים הספיקו לסלטיקס להתחיל להזיז דברים בקבוצה, וריק פיטינו נכנס לפגרת האולסטאר עם מאזן שלילי והיה לחוץ לבצע שינוי. הפור נפל על הבאת פוינט מנוסה, ובשני טריידים שנעשו תוך 3 ימים החליפו בוסטון, פורטלנד וטורונטו את הרכזים של הקבוצות: פורטלנד העבירו את קני אנדרסון לסלטיקס תמורת דיימון סטודומיאר מהראפטורס שקיבלה מצידה את צ'ונסי הצעיר מהסלטיקס.
ב- NBA זה די נדיר שמעבירים בחירת לוטרי טופ 5 בחבילת טרייד עוד במהלך עונת הרוקי, אם לא מעורב בטרייד שחקן גדול שמגיע בתמורה. עם כל הכבוד לקני אנדרסון… לא בטוח שהוא הפיתרון לבעיות של פטינו. צ'ונסי מסכם 4 חודשים בהם השתתף ב- 51 משחקים במדי הסלטיקס עם 11.3 נקודות ו-4.3 אסיסטים למשחק והרבה טעם מר מכך שוויתרו עליו מהר מדי.
צ'ונסי אסף את עצמו והחל להתרגל לשחק בקנדה. טורונטו עברה עונה מזעזעת (סיימה את העונה עם 15 ניצחונות). בקבוצה כיכב רוקי שהגיע מהתיכון בשם טרייסי מקגריידי ועימו צ'ונסי מנסה להפיק את המיטב מעונת הרוקי שלו ומהמעבר לראפטורס, ומסכם 29 משחקים במדי הראפטורס בהם קלע 11.2 נקודות, 4 אסיסטים, 2.4 כ"ח ו-1.34 חטיפות.
עונת 98-99 החלה בשביתת השחקנים המפורסמת שגרמה לעונה מקוצרת של 45 משחקים. טורונטו בוחרת בדראפט את וינס קארטר שמצטרף לבן דודו טרייסי מקגריידי. הראפטורס רוצים לעטוף את שני הכוכבים הנוצצים שלהם בשחקנים ותיקים ומתכננים שדי בראון יוביל את הקבוצה בפוינט. צ'ונסי שוב לא בתוכניות ועוד לפני תחילת העונה, מעבירים הראפטורס את בילאפס שוב בטרייד הפעם קרוב לבית: את עונת 1998-99 פותח צ'ונסי כשחקן הדנבר נאגטס.
הפעם נדמה שהגורל מתהפך, הרי אנו שבים לקולארדו, המדינה בה בילאפס היה אליל בתקופת הקולג'ים. בנאגטס חלק צ'ונסי את הבק קורט עם ניק ואן אקסל. את העונה המקוצרת מסיימים הנאגטס עם מאזן שלילי ומאכזב ורחוק מהמאבק על הפלייאוף, צ'ונסי לעומת זאת משפר את משחקו והופך לשחקן מרכזי בדנבר עם מעל ל-33 דקות למשחק בממוצע שמביאות את הממוצעים האישיים ל-14 נקודות ו-4 אסיסטים למשחק (את מרבית העונה צ'ונסי משחק כסקנד גארד כשואן אקסל מריץ את הפוינט).
צ'ונסי חיכה לתחילת עונת 99-2000. הוא רצה לשחק עונה מלאה בדנבר ולהובילה למאבק הפלייאוף, אך הגורל היכה בצ'ונסי שוב וחודש לאחר פתיחת העונה הוא פורק את הכתף ונאלץ לעבור ניתוח שמסיים עבורו את העונה. הנאגטס לא מחכים ומעבירים אותו לאורלנדו מג'יק יחד עם רון מרסר. צ'ונסי מעביר את הזמן עד לתום העונה עם אצל הצוות הרופואי של המג'יק, וממשיך בהחלמה מהפציעה.
בתום העונה משוחרר צ'ונסי ע"י המג'יק שמתירה את חוזה הרוקי שלו. בתחילת העונה הרביעית שלו בליגה, צ'ונסי מסומן כאכזבה ובאמתחתו רקורד מפוקפק של מעבר 4 קבוצות ב-3 עונות וכעת הוא שחקן חופשי.
צ'ונסי לאחר חוזה הרוקי
המינסוטה טימברוולבס חוותה טרואמה בתום עונת 99-2000 כשהגארד הותיק מאליק סילי נהרג בתאונת דרכים טראגית בדרך לביתו. הטימברוולבס התבססו על קבוצה צעירה שכללה את קווין גארנט בן ה- 22, וולי שצ'רביאק, נסטרוביץ, והובלה ע"י טארל ברנדון הרכז המנוסה.
מיד בתחילת ה- FA של קיץ 2000, פליפ סונדרס התקשר לצ'ונסי והחתימו לשתי עונות במינסוטה, בתקווה שיחלוק את הקו האחורי עם ברנדון ולמעשה יהווה תחליף לסילי שהלך לעולמו.
צ'ונסי, שחזר מהפציעה, החל את עונת 2000-2001 בסיטואציה לא מוכרת. עד עתה שיחק עבור נמושות ופתאום הוא מוצא את עצמו בקבוצת פלייאוף עם קו קדמי עצום, אתלטי ונייד. סאנדרס משתמש בצ'ונסי במשורה ומעלה אותו בתחילת העונה מהספסל, ובילאפס לא מצליח להתבלט ולמעשה מראה סימני דעיכה עם ירידה בממוצעי הנקודות אל מתחת ל-10 למשחק (9.3 נקודות ב-23 דקות משחק). לצ'ונסי לא נותר אלא לקבל את הגורל מפני שמינסוטה משחקת מצויין ומסיימת את העונה הסדירה במאזן 35-47 בדרך להפסד בארבעה משחקים בסיבוב הראשון בפלייאוף לספרס. לצ'ונסי זו היתה העונה החלשה מהרגע שהגיע לליגה.
מינסוטה חיזקה כמה חולשות במהלך הקיץ כשצרפה את ג'ו סמית ולורן וודס. מיני פותחת בסערה את עונת 2001-02, ואחרי 40 משחקים עומדת על מאזן של 10-30. קווין גארנט נראה מצויין, שצ'רביאק מככב להופעת האולסטאר הראשונה שלו, אבל ה X-factor של מיני היה צ'ונסי: כאשר היה על המגרש והפגין יכולת טובה, הטימברלוובס היו בלתי מנוצחים. הטימברוולבס מסיימים את העונה במאזן 32-50 בדרך להשפלה מול דאלאס בסיבוב הראשון. לקווין מקהייל, ה- GM של מיני נמאס, ואחרי עונה שישית ברציפות בהם מיני מודחת בסיבוב הראשון, הוא החל לעשות שינויים בסגל שמקיף את גארנט: צ'ונסי, למרות עונה טובה שנתן משוחרר בתום החוזה שלו.
הזריחה
בלשון המעטה בקיץ 2002 לא היו הרבה קופצים על צ'ונסי שסיים עונה חמישית בליגה (בארבע קבוצות שונות). אבל בכל זאת, העונה האחרונה של צ'ונסי בטימברוולבס, לא נעלמה מעיניו החדות של ג'ו דומארס – ה- GM של הדטרויט פיסטונס. הפיסטונס סיימו זה עתה עונה טובה במאזן של 32-50 והפסד לבוסטון סלטיקס בחצי גמר במזרח. חלק מהחולשות של אותה פיסטונס (שאומנה ע"י ריק קרלייל) היו יכולת קליעה והגנה בעמדת הפוינט. את עמדת הפוינט איישו אז צ'אקי אטקינס כפותח ודאנה בארוס ודמיין ג'ונס כמחליפים. וזה מה שצ'ונסי יכול להביא בקלות, סופסוף הוא מקבל את ההזדמנות לה חיכה בליגה.
כמו כפפה ליד, צ'ונסי היה בדיוק כל מה שדומארס וקרלייל חלמו עליו, והפיסטונס איתו הפכו לקבוצה מסוכנת. מסביבו כבר התרוצצו ריק המילטון כשוטינג גארד, ובן וולאס בסנטר, ויחד הם הפכו לקבוצת הגנה אימתנית ויעילה. צ'ונסי משתלט על המשחק של הפיסטונס, והופך למנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה. עד לתום העונה קובר צ'ונסי 6 באזר-ביטרים ומוליך את הליגה בסלי שדה בשתי דקות אחרונות כאשר התוצאה צמודה. האגדה על ביג שוט צ'ונסי מתחילה להיכתב.
16.2 נקודות, 4 אס', 4 כ"ח וכמעט ללא איבודי כדור, אלו הנתונים של בילאפס בתום העונה הרגילה. הפיסטונס מסיימים שוב עם 50 ניצחונות ומגיעים לגמר המזרח שם הם מפסידים לג'ייסון קיד והנטס 0-4.
אבל רגע רגע לפני שממשיכים:- הסדרה בסיבוב הראשון היתה מול המג'יק עם טי מאק שמפתיעים את כולם ועולים ליתרון 1-3 (מי שמעוניין כתבה מלפני שלוש שנים http://www.hoops.co.il/?p=45746 – הקטע האמצעי על טיישון פרינס). הפיסטונס מכים במג'יק ומצחים לאחר מהפך 4-3. משחק 6 בסדרה הבליט את צ'ונסי שסיים אותו עם 40 נקודות באורלנדו, שגמרו את המג'יק למעשה.
הסדרה בסיבוב השני היתה מול אייברסון והסיקסרס, והפיסטונס ניצחו אותה בשישה משחקים, אך צ'ונסי נקע בה את הקרסול ולא היה למעשה בכושר משחק מלא מול הנטס וג'ייסון קיד בגמר המזרח – וזה נגמר בסוויפ.
דומארס כעס על ההופעה בגמר מול הנטס, והחליף את קרלייל הצעיר בתום העונה בלארי בראון הותיק מאמנה של פילי.
לארי בראון האמין במשחק קבוצתי וחכם (והתגעגע לזה במיוחד אחרי שנות סבל עם אייברסון האינדיבידואל בפילי) שמתבסס על הנעת כדור בהתקפה ותנועה בלתי פוסקת של שחקניו ליצור זריקות נוחות.
לפיסטונס לקח זמן בתחילת עונת 2003-4 להסתגל לסגנון של בראון, והם היו רחוקים מהנטס שהובילו את המזרח עד לטרייד דד-ליין באותה שנה. במהלך הטרייד דד-ליין דומארס הצליח לשים יד על ראשיד וואלאס, והפיסטונס החלו להתחבר.
בחמישייה, לצידו של צ'ונסי שהפך למנהיג הקבוצה, עלו הוולאסים בן וראשיד בקו הקדמי, את עמדת הסמול אייש טיישון פרינס הצעיר והמילטון חלק עם צ'ונסי את הבק קורט. תחת בראון, הפיסטונס היו חוויה לכל אוהבי המשחק הקבוצתי והיעיל. דטרויט מסיימת את העונה חזק עם 54 ניצחונות ונחשבת כמועמדת חזקה להיות הסוס השחור בפלייאוף. צ'ונסי מסיים את העונה הרגילה עם 16.9 נקודות ו – 6 אסיסטים למשחק.
הפלייאוף מתחיל. הפיסטונס משחקים מול המילווקי באקס ומנצחים ב- 5 משחקים. בחצי הגמר הם פוגשים את הניו ג'רסי נטס וג'ייסון קיד, הפעם צ'ונסי בריא והפיסטונס מגיעים בהרכב הרבה יותר חזק. 7 משחקים זה לקח, כולל משחק אחד שהלך ל-3 הארכות וחזרה מפיגור 2-3 , והפיסטונס חוזרים שוב לגמר המזרח הפעם מול אינדיאנה, שם צ'ונסי ושות' מסיימים את העניין בשישה משחקים כולל השארת הפייסרס על 65 נקודות בשני המשחקים האחרונים בסדרה.
לראשונה מאז 1990, מעפילים הפיסטונס לגמר, אבל כאנדרדוג מובהקים מול הלייקרס הנוצצת בכוכבים (באותם שנים אף אחד לא ספר את נציגת המזרח… בעצם זה נכון גם להיום).
הפיסטונס, בהופעה אדירה, מוכיחים לעולם כולו שאין תחליף למאמץ ומשחק קבוצתי, וזה לא משנה כמה תהיה נחות בכישרון כשאתה משווה את סגלי הקבוצות. תשחק נכון, תשקיע בהגנה, תריץ את הכדור בהתקפה.
הפיסטונס בתצוגת דומיננטיות אדירה מטטאים את הלייקרס 1-4, ומעל כל שחקני דטרויט זרח צ'ונסי עם 21 נקודות, 3.2 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים ו- 1.2 חטיפות למשחק. בילאפס נבחר ל- MVP של הגמר.
סיפור הגמר של 2004 :
את עונת 2004-5 פותחים הפיסטונס בצל המעבר של שאק מהלייקרס למיאמי היט. פתאום צמחה להם מהמורה נוספת ומשמעותית במזרח פרט לנטס של ג'ייסון קיד ואינדיאנה של רון ארטסט הצעיר, ג'רמיין אוניל וסטפן ג'קסון (באותה עונה התרחשה "התגרה הגדולה בפאלס " במשחק העונה הרגילה בין דטרויט לאינדיאנה בה התקוטטו שלושת כוכבי אינדיאנה עם אוהדי דטרויט בעיצומו של המשחק וכתוצאה מכך הורחקו לתקופות שונות ממשחק פעיל).
דטרויט, בהובלתו של צ'ונסי בילאפס, ממשיכה בכושר משחק גבוה ומסיימת עונה מצויינת עם 54 ניצחונות ומקום שני במזרח אחרי מיאמי של שאק וווייד הצעיר.
בסיבוב הראשון דטרויט פוגשת את פילי של אייברסון וכריס וובר. הסדרה הזו הבליטה את האיכויות של צ'ונסי, שבניהול משחק ממבריק הוביל את הפיסטונס לניצחון קל בחמישה משחקים (19 נק' , 7 אסיטים , 5.6 כ"ח בממוצע למשחק). בסיבוב השני בפלייאוף, פוגשים הפיסטונס את אינדיאנה למפגש טעון ומלא אמוציות (ללא ארטסט שעדיין היה תחת ההשעייה מהתגרה המפורסמת). אינדיאנה מפתיעה וגונבת את הביתיות מדטרויט ועולה אף ליתרון 1-2 בסדרה. צ'ונסי, שהיה המניה הבטוחה בדטרויט, מעלה את רמת המשחק שלו ומוביל את הפיסטונס לשלושה ניצחונות רצופים וניצחון 2-4 בסדרה.
גמר המזרח מפגיש את דטרויט מול מיאמי, המדורגת ראשונה במזרח. שוב פעם מגיעים הפיסטונס, בהובלת צ'ונסי, כאנדרדוג מובהק כשהם ללא יתרון ביתיות ועם נחיתות על הנייר ברמת הכישרון מול מיאמי היט.
הסדרה הולכת צמוד ועוברת מהפכים. דטרויט גונבת את יתרון הביתיות במשחק הראשון ומיאמי מגיבה בשני ניצחונות רצופים (כולל השתוללות של וייד עם 40 נקודות במשחק מספר 3) 1-2 למיאמי. אחרי 5 משחקים, מיאמי עולה ליתרון 2-3 והפיסטונס מוצאים את עצמם עם הגב אל הקיר. במשחק 6 דטרויט קורעים את מיאמי ב-25 נקודות הפרש ומשווים את הסדרה.
מגיעים למשחק מספר 7 במיאמי. המשחק הגנתי ומלא בטעויות. כדקה לסיום המשחק בשיוויון. צ'ונסי, שהיה מצוין כל המשחק, קובר 4 זריקות עונשין רצופות ב-15 שניות האחרונות של המשחק ומכריע אותו לטובת הפיסטונס.
בילאפס והפיסטונס מעפילים שנה שניה ברציפות לגמר, והפעם מול הספרס הגדולה שמובלת ע"י שלושת הכוכבים שלה הנמצאים בשיאם: דאנקן, ג'ינובילי ופארקר עם רוברט הורי וברוס בואן כשחקני רוטציה בכירים. אם יש קבוצה במערב שמשחקת כמו דטרויט – זו הספרס. הרי גרג פופוביץ היה עוזרו בעבר של לארי בראון בספרס, והסדרה היא גם סדרת פלייאוף ראשונה שהשועל הותיק פוגש את הפלאח.
4 המשחקים הראשונים מתחלקים שווה בין הקבוצות בהם מנצחת הקבוצה הביתית בפער גדול (משחק 4 אפילו הסתיים ב-31 נקודות הפרש לפיסטונס). משחק 5 בדטרויט היה שובר השיוויון והקבוצה שתיקח אותו תצבור מומנטום להכרעה בסדרה. המשחק היה אחד הגדולים בפלייאוף והלך צמוד לכל אורכו ובסיומו זה היה קרב של זריקות מכריעות בין שני השחקנים שקיבלו את הכינוי Mr. Big Shot (בילאפס) ל- Big Shot Rob (רוברט הורי ) שקלעו/זרקו את כל הקליעות המכריעות באותו משחק. בשיויון 85 בילאפס קולע 2 ומעלה את הפיסטונס ל87:85, רוברט הורי עונה לו בשלשה שמעלה את הספרס ל88:87, 51 שניות לסיום, בילאפס חודר ומעלה את הפיסטונס ל89-88. פה טים דאנקן מקבל בשני פוזשנים רצופים 4 קליעות עונשין וקולע רק 1 והמשחק בשיויון. צ'ונסי עוד מפספס זריקת ניצחון בדרך להארכה בה ממשיכים הצמד את הקרב, וביתרון 95-91 מסל של בילאפס, קולע הורי 5 רצופות – כולל שלשה 5 שניות לסיום – ומוביל את הספרס לניצחון 96-95 בחוץ. רוברט הורי, במרוץ להשיג את הטבעת השישית שלו, קולע 18 נקודות בהארכה וברבע הרביעי, וצ'ונסי מסיים את המשחק עם 34 נקודות. דטרויט מוצאת את עצמה שוב פעם עם הגב לקיר, ויוצאת למשחק חוץ באלאמו של הספרס.
תקציר של 9 דקות מאותו משחק:
משחק גדול של צ'ונסי והמילטון מוביל את הפיסטונס לניצחון חוץ 95-86 בסאן אנטוניו ומביא לשיוויון 3-3 בסדרה ולמשחק שביעי על האליפות.
המשחק עצמו היה מזעזע, הגנתי ומלא טעויות. בתחילת הרבע הרביעי המשחק עומד על שיוויון, ופה ג'ינובילי ודאנקן, בדחיפת הקהל, דואגים ליצור מרווח של 5-7 נקודות עד לסיום וניצחון במשחק 81-74. לצ'ונסי היה משחק חלש ראשון בסדרה (13 נקודות ו-8 אס').
לארי בראון בפגרה מתפתה ע"י דולאן הבעלים של הניקס ועובר לאמן בניו יורק.
פליפ סאנדרס ממונה למאמן הפיסטונס ומאמן את צ'ונסי בקדנציה שניה (הראשונה היתה במינסוטה 5 שנים קודם לכן). דטרויט פותחת את העונה בסערה וקובעת את הפתיחה הטובה בהיסטוריה של הפיסטונס: 37-5, ומסיימת את העונה כמדורגת ראשונה בליגה עם המאזן הטוב בהיסטוריה של המועדון: 64-18. בילאפס מסיים עונת שיא עם 18.5 נקודות ו-8.6 אסיסטים, ומוליך את הליגה ביחס אסיסטים לאיבודים. צ'ונסי נבחר באותה עונה לראשונה בחייו למשחק האולסטאר, ומסיים אותו עם 15 נקודות מהספסל. בפלייאוף מגיעים הפסטונס לגמר מזרח חוזר מול מיאמי – שהפעם מאומנת ע"י פאט ריילי – ועם דווין וייד שהתחפש באותו פליייאוף למייקל ג'ורדן הם מפסידים 2-4 למיאמי שממשיכה כל הדרך לזכיה באליפות.
בתחילת 2006-7 מאבדים הפיסטונס את אחד מעמודי התווך של הקבוצה: בן וואלאס מעדיף ללכת אחרי הכסף הגדול וחותם בבולס. ללא הנוכחות של וואלאס, דטרויט הופכת לפגיעה בצבע ומדשדשת מרבית העונה סביב מאזן 50%, כאשר לקראת אמצע העונה מגיעה עזרה מכיוון לא צפוי: כריס וובר הוותיק חותם במועדון ודטרויט מסיימת שוב עם המאזן הטוב במזרח כשצ'ונסי נותן עוד עונה מצויינת עם בחירה שנייה רצופה למשחק האולסטאר.
בפלייאוף, הפיסטונס עוברים את שיקאגו ואורלנדו לגמר מזרח חמישי ברציפות, והפעם מול קליבלנד שמובלת ע"י כוכב צעיר בן 22 בשם לברון ג'יימס. לאחר שיויון 2-2 כשכל קבוצה שומרת על הביתיות, לברון נותן משחק 5 ענק בדטרויט ומוביל עם 48 נקודות את קליבלנד לניצחון לאחר 2 הארכות. קליבלנד לוקחת את המשחק הבא וממשיכה לגמר הליגה מול הספרס.
בתום העונה הפיסטונס מחתימים את צ'ונסי בן ה-30 על חוזה לחמש שנים ונראה שהוא הולך לסיים את הקריירה בדטרויט. צ'ונסי מוביל את דטרויט לעונה של 59 ניצחונות ולמאזן השני במזרח לאחר בוסטון עם ה- BIG 3 האורגינלי. את העונה הוא מסיים עם קצת פחות מ-18 נקודות ו-7 אסיסטים למשחק. בפלייאוף, נפצע צ'ונסי בחצי גמר המזרח מול אורלנדו, ועולה לשחק לא בכושר מלא בגמר מול הסלטיקס.
לדטרויט היו מספר הזדמנויות לשלוט בסדרה אבל תמיד איכשהו זה התפספס להם ולבסוף נכנעו לסלטיקס ב- 6 משחקים.
לג'ו דומארס נמאס, ולאחר הפסד שלישי ברציפות בגמר המזרח, הוא רואה את הקאבס מתעצמים סביב ההבשלה של לברון ג'יימס, את בוסטון האלופה עם ה- BIG3 , את אורלנדו המתעצמת סביב דוויט הווארד והוא מבין ששעון החול סביב הקבוצה המצליחה שלו אוזל. דומארס מחליט על בנייה מחדש, והוא מפטר את פליפ סונדרס בתום העונה. בתחילת עונת 2008-9 ג'ו דומארס רוקח טרייד עם הדנבר נאגטס, ושולח את צ'ונסי יחד עם אנטוניו מקדייס לשחק בקולוראדו תמורת אלן אייברסון. דטרויט חשבה ששינוי הכיוון יועיל לקבוצה, אבל מאז הטרייד ועד היום הקבוצה הזו ראתה פעמיים סיבוב ראשון בפלייאוף והודחה בשני המקרים בבושת פנים. ודומארס? הבעלים של הפיסטונס פיטר אותו 4 עונות אח"כ.
בואו נחזור לצ'ונסי ששוב מצא את עצמו בקולוראדו. הפעם הוא מגיע לקבוצה אחרת, תחת ג'ורג' קארל. צ'ונסי משתלב היטב בנאגטס לצד כרמלו אנתוני וג'י. אר. סמית הצעירים, ודנבר משייטת לעונה של 54 ניצחונות (עונת שיא לנאגטס מאז הצטרפו לליגה בשנות ה-70) ומקום שני במערב אחרי הלייקרס של קובי וגאסול. צ'ונסי ממשיך לתת תפוקה סביב ה- 18 נקודות ו-6.5 אס' למשחק. בסיבוב הראשון של הפלייאוף, משחקים הנאגטס מול ניו אורלינס שמשאירה את צ'ונסי הרבה פעמים פנוי לקליעה, והוא מסיים את הסדרה עם 23 נקודות בממוצע כולל 19-29 מהשלוש (65%), ושיא מועדון לשלשות במשחק (8). דנבר צולחים את הסדרה בחמישה משחקים בדרך לסדרה הבאה מול דאלאס מאבריקס.
מול דאלאס, צ'ונסי וכרמלו מובילים את הקבוצה לניצחון ב-5 משחקים היישר אל גמר המערב אל מול הלייקרס. וכך, צ'ונסי מגיע לגמר האזורי עונה שביעית ברציפות!
ללייקרס היתה קבוצה חזקה בהרבה מדנבר, אך למרות זאת הנאגטס מגיעים אחרי 4 משחקים לשיוויון 2 בתוצאה, כולל משחק 4 גדול של צ'ונסי עם 24 נקודות שמוביל את דנבר לבלו אאוט 120-101 מול לוס אנג'לס. הלייקרס לוקחים את שני המשחקים הבאים בקלות ומנצחים את הסדרה ב- 6 משחקים בדרך לגמר חוזר מול הסלטיקס.
דנבר נכנסת עם אופטימיות גדולה לעונת 2009-10. ג'ורג' קארל מעודד את צ'ונסי לקחת יותר זריקות במשחק והוא עונה בעונת שיא מבחינת נקודות 19.5 למשחק. למרות זאת, העונה היתה קצת מאכזבת בגלל פציעות רבות של שחקני הקבוצה (כולל צ'ונסי). דנבר מסיימת עם 53 ניצחונות אך מודחת בסיבוב הראשון ע"י היוטה ג'אז של דרון וויליאמס, הרצף של צ'ונסי בהגעה לגמרים אזורים נשבר.
עונת 2010-11 מתחילה בקולראדו בעננה סביב פקיעת החוזה של כרמלו אנתוני בתום העונה. הנאגטס היו בטוחים שפניו של אנתוני לאחד השווקים הגדולים, ולכן כבר מתחילת אותה עונה חיפשו עליו טרייד במטרה לקבל משהו בתמורה. צ'ונסי חלם לסיים את הקריירה בקולראדו, אך עבור קבוצה שחושבת על בנייה מחדש הוא והמשכורת שלו נחשבו מותרות. באמצע העונה דנבר מצליחה להעביר את כרמלו וצ'ונסי יחד אל הניו יורק ניקס.
צ'ונסי הווטרן
צ'ונסי וכרמלו חוברים לאמארה סוטודמאייר ותחת המאמן מייק דא'נטוני התפקיד של צ'ונסי הוא להריץ את ההתקפה בקצב מהיר כששני העוגנים לסיום ההתקפה הם אמארה וכרמלו. צ'ונסי משחק 4 משחקים לפני שמושבת עקב מתיחה בשריר ארבע ראשי.
צ'ונסי מגיע פצוע לפלייאוף, ומצליח לשחק משחק אחד לפני שנפצע והושבת לכל הפלייאוף (הניקס הודחו ע"י הסלטיקס ב- 5 משחקים).
בתחילת עונת 2011 -2012, צ'ונסי בן ה-35 נכנס לשנת החוזה האחרונה שלו. הניקס משתמשים בחוק האמנסטי ומנפים אותו. הרבה האמינו שהקונטנדריות העיקריות באותה שנה, כמו המיאמי היט או הלייקרס, יחתימו את צ'ונסי אחרי שיצא מרשימת המנופים, אך הקליפרס, שחמש שנים רצופות לא ראו את הפלייאוף, מפתיעים את כולם ומחתימים אותו אצלם. הקליפרס תחת האימון של ויני דל נגרו יחד עם כוכבים צעירים כבלייק גריפין ודיאנדרה ג'ורדן, רוצים להפוך את התרבות המפסידנית של המועדון והולכים על בילאפס כעוגן שירים להם את הקבוצה. יומיים אחרי החתמתו של צ'ונסי, הקליפרס רוקחים טרייד עם ניו אורלינס ומנחיתים את כריס פול לצידו של צ'ונסי בקו האחורי.
בקליפרס, זז צ'ונסי לראשונה מזה המון שנים לעמדת השוטינג גארד לצד פול ששיחק מרבית הזמן כפוינט של הקבוצה. צ'ונסי משחק 20 משחקים במדי הקליפרס באותה עונה, לפני שהתגלה אצלו קרע חלקי באכילס. בשתי עונות הבאות צ'ונסי ממשיך להילחם בפציעות ובתחילת עונת 2013-14 חותם בדטרויט וכמעט לא משחק בגלל פציעה. בספטמבר 2014 צ'ונסי עורך מסיבת עיתונאים ומודיע שזהו, נגמר לו, ושהוא תולה את הנעליים ופורש אחרי 17 שנות משחק. הוא אומר במסע"ת שאם הגוף שלו היה מאפשר לו את זה, הוא היה ממשיך לשחק, אבל הפציעות שהתמודד עימם בשלוש שנים האחרנות הכריעו אותו.
אקורד סיום
בעידן של מספרים, אפשר לזרוק אותם בלי סוף גם בהקשר של בילאפס שתלה את הנעליים בגיל 37. ב- 1,043 משחקים הוא קלע 15.2 נקודות, מסר 5.4 אסיסטים, קלע כמעט שתי שלשות במשחק ב-38% ודייק ב-89% מהעונשין. יש לו אליפות, חמש הופעות באולסטאר, בחירה אחת לחמישיית העונה השנייה, שתי בחירות לחמישייה השלישית ותארים חברתיים נוספים שמעידים כי היה גם יופי של ספורטאי וחבר לקבוצה. ואולם, צ'ונסי תמיד יזכר כאחד הווינרים הגדולים של המשחק.
הרגעים הגדולים של צ'ונסי
טישון פלינץ
7 אוג 2018 09:04:31ווינר אמיתי, ההיפך מכישלון כמו אייברסון ולוזר כמו כריס פול.
שמעון טבדי
7 אוג 2018 09:40:34זה כמו להשוות בין גון וול למגיק גונסון.
צונסי שחקן נחמד אבל לא מתקרב בכלל ללבל של השניים שציינת אייברסון ופול הם שחקני טופ 30 היסטורים.
טישון פלינץ
7 אוג 2018 10:46:42כבר היו לך פה תגובותעצובות או חסרות מושג.
אבל זה קצת מצחיק שאתה רושם את זב עם התמונה של ווסטברוק.
הציפור הנדירה
7 אוג 2018 12:15:53בווינריות ובמנהיגות הוא לא פחות משניהם אם לא יותר, ובקליעה בילאפס עולה על שניהם בקלות.
ד"ר רזי הופמן
7 אוג 2018 19:23:34נכון מאד.
ציפי צריך להגיע לגמר אן בי איי לפני שבכלל נשווה אותו עם צונסי
רפי
7 אוג 2018 19:58:19אני אוהד פילדלפיה ותאמין לי שאגיד לך שאני לוקח את צ'ונסי לקבוצה שלי לפני אייברסון ?
צ'ונסי היה עושה את השחקנים סביבו ליותר טובים ואייברסון ? תשאל את כריס וובר
השרת
7 אוג 2018 21:08:49רפות הפנה כזאת עוד לא הפגנת פה
חיזקי
7 אוג 2018 23:28:38הפגין ועוד איך הפגין….
רק שרפות הבנה שמעלה חיוך נסלחת.כי שמעון הוא יותר בדרן מאוהד .
הכל בחיוך ,הוא אעהב להדליק את המגיבים .
מולי
7 אוג 2018 09:32:59כתמיד, עונג לקרוא אותך. רוצה עוד!!!
שמעון טבדי
7 אוג 2018 09:38:41אחלה פוסט. שחקן טוב מאד.
Berch
7 אוג 2018 09:40:25תנו צ'אנס לצ'ונסי 🙂
אחלה טור עם אחלה סיפור.
שחקן שמבחינה אישיותית תמיד נראה חיובי ותורם. אהבתי אותו מאד.
קוין ג'ונסון
7 אוג 2018 09:50:57כנראה תגובה עם 3 קישורים לא נכנסת, אז הנה 2+1
צ'ונסי נגד אייברסון
http://www.landofbasketball.com/player_comparison/chauncey_billups_vs_allen_iverson.htm
צ'ונסי נגד פול
http://www.landofbasketball.com/player_comparison/chauncey_billups_vs_chris_paul.htm
קוין ג'ונסון
7 אוג 2018 09:51:27מג'יק נגד וול
http://www.landofbasketball.com/player_comparison/magic_johnson_vs_john_wall.htm
זו תגובה לדיון בתגובה 1
טישון פלינץ
7 אוג 2018 10:55:24בילאפס רכז שהפך אחרים לידו לטובים יותר ומקצוענים. היתה לו מנהיגות שאולי אפשר להשוות לשחקן כמו דאנקן.
מבחינה הגנתית הוא גפ היה מצוין בניגוד לרכז כמו סטפן קרי שמסתמך על השחקנים לידו.
בשורה התחתונה יש לו משהו עגול מזהב וגביע של MVP שפול ,קארי ואיברסון יכולים לחלום עליו.
Smiley
7 אוג 2018 11:57:42דווקא דחפת לפה את קארי… באמת?!
טישון פלינץ
7 אוג 2018 12:27:32זה מציג את הדברים הרבה יותר נכון כשמשווים בין שחקנים מדורות שונים.
ההשוואה הסטטיסטית בין וול לגונסון היא לא נוראית כמו הפער האמיתי בין ההשפעה שהייתה להם.
בדיוק כמו שלא תשווה את הזמניםשל יוסיין בולט לאצנים גדולים אחרים בעבר.
הציפור הנדירה
7 אוג 2018 12:18:14לקארי יש שלוש אליפויות שיש לו חלק חשוב בהן ובראשונה אף היה מגיע לו MVP.
טישון פלינץ
7 אוג 2018 12:41:16מגיע זה יפה אבל לא מספיק.
מעטים הרכזים שהובילו קבוצה וזכו בmvp גמר.
בילאפס נמצא ברשימה עם טוני פרקר, איזיאה תומאס,מג'יק ג'ונסון.
הערבי
7 אוג 2018 14:24:51וזה לא סותר את העבודה כשחקן כדורסל הוא הכי פחות טוב מכל אלו שהזכרת למעלה הוא לא היה האלפא המובהק בקבוצה אף פעם.
צ'ונסי מנהיג גדול שחקן כדורסל טוב מאוד לא יותר מזה ובטח לא הרמה של איברסון וCP3 וקארי
טישון פלינץ
7 אוג 2018 15:48:19להוביל קבוצה לאליפות ולקחת MVP. בגמר זה לא אלפא?
האליפות של דטרויט ב2004 הייתה יותר מרשימה מהראשונה של קארי מול הקאבס בסגל חסר.
asi
7 אוג 2018 10:16:12יפה מאוד, תודה! מאוד אהבתי את דטרויט של אז.
גיא רוזן
7 אוג 2018 10:23:41אחד המוצלחים שנכתבו עד כה בפרויקט –
פוסט לתפארת תיבת האוצרות של הופס ומנחם!
ולדי קוגן
7 אוג 2018 10:24:49שחקן אדיר. שמח שזכה לאליפות ולהכרה שהיה ראוי לה, דטרויט באמצע שנות ה-2000 היתה קבוצה אדירה, הסתיים באליפות אחת אמנם אבל איזה אליפות.תודה רבה רפי.
סכין בגב האומה
7 אוג 2018 10:29:24שחקן מדהים שתמיד היה קצת אנדרייטד לדעתי. כל כך ווינר שהוא גרם לכרמלו לעבור 2 סיבובים בפלייאוף. היו רכזים יותר טובים ממנו אבל הוא היה האיש לקחת אם רצית להגיע לאיפשהו בפלייאוף.
המשגיח
7 אוג 2018 11:48:04תודה רפי. כתבה מעולה על שחקן נפלא
Smiley
7 אוג 2018 11:56:53ה"לייט בלומר" של העשור. התחיל כהבטחה גדולה ובסוף היה צריך את דטרויט כדי להחיות את הקריירה.
מנהל משחק מצויין ואיש קלאץ' אדיר.
בנוסף, מדליית זהב עם ארה"ב (כמבוגר האחראי בחמישייה כ-SG) ב-2010 באליפות העולם בטורקיה.
Ljos
7 אוג 2018 12:27:47השחקן שהוכיח שבינוניות יכולה להגיע לכוכבות. רגע, תמחקו את זה. נשמע לא טוב.
הכוכב הכי בינוני… לא, זה לא עובד הפוך ולא נכון.
אנסה ככה – הוא השחקן שהמשחק שלו הוא המקבילה הכי טובה לספת קומותיים (https://www.youtube.com/watch?v=G9UZv-egULY). אבל איכשהו כל פעם מחדש ספת הקומותיים, המהלך של האדם הבינוני ביותר בעולם, הזו מצילה את היום עד שהוא הופך לאיש הכי חשוב בצוות (https://www.youtube.com/watch?v=uJlsA0y6DrY).
הציפור הנדירה
7 אוג 2018 12:28:55היה אחד מטובי הרכזים הקלעים, עם כל ההבדלים ביניהם, כמו מארק פרייס, מו ויליאמס, אייברסון (במשחקו כרכז), ארינאס, אייזיאה השני וקארי, והמגן הטוב ביותר מביניהם.
אמנם למרות החיסרון ההגנתי קארי הוא הטוב מכולם ומתחרהעל הקלעי הטהור הטוב מכולם.
הציפור הנדירה
7 אוג 2018 12:46:23לגבי זה יש להזכיר את נאש שהיה בסגנון של רכז טיפוסי עם ראיית משחק ויכולת מסירה מזהירים ומבריקים אך ביכולת הקליעה היה הקרוב ביותר לקארי ואחריו מארק פרייס שהיה בסגנון רכז קלעי עם יכולות מסירה וראיית משחק לא מבריקים כמו של נאש למשל.
עידו גילרי
7 אוג 2018 13:00:31מארק פרייס בימינו היה שחקן של חוזה מקס או קרוב.
הציפור הנדירה
7 אוג 2018 22:38:21לא סותר את דבריי! פרייס היה שחקן משובח וקליבלנד הייתה קבוצה משובחת עם פרייס ונאנס ודהארטי ורק פציעות לא מעטות מנעו מה להשיג יותר אך אליפות נראה לי שבכל מקרה לא הייתה יוצאת מזה.
עידו גילרי
7 אוג 2018 22:39:29זה לא היה אמור לסתור אלא לחזק.
חיזקי
7 אוג 2018 23:35:24כדי להשוות את קארי לרשימה תזיז את.קליי מהקבוצה ונראה מהניעשו הווריורס בלעדיו…
פאקו
7 אוג 2018 12:31:22איזה פוסט נהדר. כמה שאני אוהב את השחקן הזה. תודה רפי.
גואט
7 אוג 2018 12:41:47איך אמר שאק על הסדרה ההיא, "זה נראה יותר 0-5 ולא 1-4".
עידו גילרי
7 אוג 2018 12:59:33מצוין רפי. שחקן נהדר שבאמת לקח זמן עד ששמנו לב אליו.
אני חושב שהתדמית שלו כביג-שוט מוגזמת. מנהיג אמיתי אבל לא אחד שהיה קובר את הזריקות בהמכריעות באחוזים גבוהיים כמו הורי.
מתן גילור
7 אוג 2018 13:08:56מעולה. תודה רבה.
הערבי
7 אוג 2018 14:32:18צ'ונסי מנהיג גדול שחקן כדורסל טוב מאוד.
הוא יותר ברמה של מייק קונלי וקני "the jet" סמית' מאשר של גדולי הרכזים בדורו אם כי האליפות דוחפת אותו טיפה לכיוונם.
אני יכול לספור לא מעט רכזים טובים ממנו ששיחקו בתקופתו לכן איני חושב שהוא "אגדה" הוא שחקן טוב מאוד שלא מצא את עצמו בהתחלה ואז נפל על סיטואציה מושלמת עבורו
טישון פלינץ
7 אוג 2018 15:51:54מייק קונלי? אפילו לא במשחק מחשב.
מה אתה אומר על הסיטואציה שקארי נפל להיות בקבוצה עם קווין דוראנט לידו?
אני יכול לספור יותר מרכז אחד שהיה מגיע לאותם השגים בקבוצה רחבה כמו גולדן סטייט.
סוסמעץ
7 אוג 2018 14:53:10תודה רבה על פוסט מושקע
יואל יצרן בובות מדופלם
7 אוג 2018 15:01:43אחד האהובים עלי,מקצוען ,אחלה בן אדם,IQ כדורסל גבוהה,++++
יניב
7 אוג 2018 15:28:32מעולה רפי.למרות שהכאבת לי קצת עם 2004 האבל לא נורא,הפוסט בהחלט שווה את זה
אסף
7 אוג 2018 15:52:59אני אוהד לייקרס, לא חושב שאשכח אי פעם את אותה התעללות שהעביר אותי כאוהד בגמר 2004. ווינר אדיר המנהיג.
ראובן
7 אוג 2018 17:12:13מצויין , תודה רבה . מאוד אהבתי לראות אותו ואת דטרויט בסדרת הגמר של 2004.
הם הקבוצה היחידה שניצחה את שלושת משחקי הבית בסדרת גמר של 2-3-2 נכון ?
צביקה
7 אוג 2018 17:48:55פוסט אדיר, והקבוצה והאליפות של דטרויט מול הסופרטים של הלייקרס זה אחד מסיפורי הכדורסל הכי טובים שיש, ורק על זה כמובן עם הfmvp שהוא זכה בו בצדק רב, מגיע לו להיות בפרוייקט הזה, גם אם היה מפסיק לשחק מיד לאחר מכן. אבל הוא המשיך ברמות הכי גבוהות, וגמו שצויין פה 7 פעמים ברציפות בגמר איזורי כשחקן מוביל, באמת אחלה של שחקן, שהוציא מעצמו את המיטב.
Mbk
7 אוג 2018 18:43:46פוסט מעולה על שחקן מעולה
מנחם לס
7 אוג 2018 19:02:57כמה שנהניתי רפי!
אני כמובן בגמלאות ואני יכול לקרוא בשקט ובנחת, ונהניתי עד מאד מצורה הכתיבה. נראה שמאד אהבת אותו, וגם אני. שחקן שלא נצץ אבל היה יעיל ברמות, ווינר אמיתי. היום הוא מראה את אותן תכונות כפרשן טיווי.
כמה אהבתי אותו ואת ריפ המילטון באותם ימים!
תודה
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
7 אוג 2018 19:05:17פוסט מפואר ומושקע להדהים.
הנתון של שבע גמרים אזוריים רצופים יוצא דופן.
למדתי הרבה על שחקן שלא כל כך זכרתי.
תודה רבה
ד"ר רזי הופמן
7 אוג 2018 19:24:58צ'ונסי דה גארדנר
למי שלא מכיר מדובר בדמות אותה גילם הגאון פיטר סלרס.
רפי
7 אוג 2018 19:55:57תודה לכולם על התגובות .
תודה גדולה למולי הגדול שבשקט בשקט מנווט את הפרויקט הזה ובמיוחד עזר לי להרים את הפוסט.
מודה שאהבתי מאוד את צ'ונסי וזה אחד הפוסטים שהכי נהניתי לכתוב
השרת
7 אוג 2018 21:11:58צונסי המלך.
מיסטר ביגשוט.
ווינר, היחידי ששידרג את כרמלו לקונטנדר.
T Nevo
7 אוג 2018 22:09:04פוסט ארוך אבל בהחלט שווה את זה!
תודה על ההשקעה ובהחלט מחכה לאגדה הבא
מליבו
7 אוג 2018 22:20:56האליפות של דטרויט ב2004 הייתה אחת המפתיעות והמרגשות עם החמישייה של הוואלסים צ׳ונסי ריפ המילטון וטיישון פרינס…
Wave bull
7 אוג 2018 23:27:57תודה בהחלט בטופ 10 של פרויקט ה-50 נאמבר 2
חיזקי
7 אוג 2018 23:31:01נפלא כותב מעט אתה רפי ,אך כשאתה או עידו מוריה כותבים אפשר
למחוא כפיים עוד לפני שקוראים.
וכשאתם כותבים יחד כמו על התהליך זו חגיגה.
תודה
דיוויד
8 אוג 2018 01:19:16עידו גילרי התכוונת, להבדיל מעידו מוריה שקרא להפסיק עם צהל שהתחרפן לגמרי
דיוויד
8 אוג 2018 01:22:06עידו מוריה גם תומך ב BDS אנטי שמי
דיוויד
8 אוג 2018 01:27:24מילא קובי אך איך שעצרו את שאק הבלתי עציר, בן וואלאס שלארי בראון הלוחש לסוסים, לשומרי דטרויט, הוא הרוח החיה.. צ'ונסי בן וכל דטרויט בהחלט אגדות
.איתי.
8 אוג 2018 06:57:42תודה.
oron
8 אוג 2018 07:33:36שחקן נהדר ופוסט נפלא, תודה רבה רפי.
האווי לאסוף
8 אוג 2018 15:03:16מעולה, תודה
סולי
8 אוג 2018 21:02:06איך אהבתי את הקבוצה הזאת- והרבה בזכות בילאפס, שחקן עצום שעשה כל מה שהיה צריך, ובעיקר ידע מתי להכניס את החברים למשחק ומתי לקחת על עצמו.
לפעמים, כשאני עוצם עיניים אני חולם איך בוסטון בסיום העונה הבאה עלינו לטובה עושה מעשה דטריוט 2004 ומעלימה את קבוצת הגלאקטיקוס מהמערב (אז- לייקרס של שאקובי מחוזקת בפייטון ומלון והיום- ג"ס של קרי-דוראנט-קלי-גרין מחוזקת בקאזינס)…זה מה שהקבוצה הזאת עשתה לכל אוהבי הספורט, תזכוורת לכך שבסוף אין תחליף לקבוצה מאומנת והכל אפשרי.
תודה רפי על הפוסט