To HCA or not to HCA? / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
אין כמו בבית?

To HCA or not to HCA? / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

הקדמה

ראשיתו של פוסט זה התבררה כעגומה למדי. בתחילת עונת 2017-18, עת התברר שקוואי לא יהיה מוכן לפתיחת העונה, הבנתי שאם קוואי לא ישחק במהלך חלק מהעונה, קרוב לוודאי שבפלייאוף לא נהנה מיתרון ביתיות: (Home Court Advantage, HCA) מול הלוחמים והרקטות, ואפילו מול קבוצות אחרות במערב הפרוע. תהיתי עד כמה חשוב ה-HCA לשלבים הסופיים של הפלייאוף, ובעיקר עד כמה שווה "להתאבד עליו" על חשבון משימות אחרות של העונה הסדירה כגון ניסוי הרכבים שונים, שפשוף צעירים, תקצוב מנוחה לשחקנים, מניעת פציעות לכוכבים וכדומה.

באחת משיחותינו המדומיינות ליד האח הבוערת שאלתי את פופ מה דעתו בסוגיה והוא, כדרכו, שתק ותקע בי מבט נוקב, ממנו הבנתי שעלי לברר זאת בעצמי ולחזור אליו עם התשובה. מכיוון שקוואי כמעט לא שיחק, ומכיוון שההעפלה לפלייאוף הועמדה בספק ממש עד למחזור סיום העונה, הסוגיה הפכה ללא רלבנטית והעדפנו, פופ ואני, להשקיע את הזמן בסוגיות אחרות שעל שולחננו המשותף ב-AT&T סנטר.

עם זאת, ההחלטה שלא ללכת לפירוק מלא, והשלמת הטרייד על קוואי עבור "נכס מניב נקודות" בדמותו של דרוזן – נכס שיש לשלבו ברוסטר בקפידה ובזהירות – העלו את הסוגיה מחדש, ונראה שהיא רלבנטית גם להערכת האיום המתחדש מלוס אנג'לס. לפיכך, למרות חום יולי-אוגוסט, התכנסנו שוב ליד האח הבוערת על מנת לגבש מדיניות בנושא.

HCA – שאלת המחקר, גבולות גזרה והנחות יסוד

ראשית, אין טעם לשאול האם HCA מקנה יתרון לקבוצה אחת על רעותה במשחק נתון מאחר והסטטיסטיקה מוכיחה שאכן כך – קבוצות ביתיות ניצחו ב-60% ממשחקי העונה הרגילה בין 1998 ל-2008. השוואת משחקי בית וחוץ בעונות 2004-2011 מצאה שבמשחקי הבית הקבוצה קולעת 3.3 נקודות יותר מאשר בחוץ. הגורמים המרכזיים המיוחסים לכך הינם תמיכת הקהל וההערכה שהשחקנים מרגישים נוח יותר בסביבה המוכרת. סיבות אלו גורמות לכך שאחוזי הקליעה משתפרים, האינטנסיביות בהגנה גבוהה יותר וכדומה. יתרון נוסף, גם אם קשה לכמת את השפעתו המדויקת, הינו השיפוט. "אומר זאת כך יונית" – מקובל להניח שהקבוצה הביתית נהנית משיפוט נוח יותר. בהחלט יתכנו חריגים (ראיין אנדרסון קולע פחות טוב בבית, סופרסטארים עשויים ליהנות משיפוט אוהד גם במשחקי חוץ וכו'), אבל אפשר להניח שסטטיסטית הקבוצה הביתית אכן נהנית מיתרון.

שנית, נחדד ונאמר שהשאלה מתייחסת לפלייאוף בלבד. לכאורה, אפשר פשוט לבחון את הקורלציה (מתאם) בין מנצחות סדרות הפלייאוף לבין הקבוצות שנהנות מיתרון ביתיות בסדרה, ולטעון שאם נגלה שהקבוצות הביתיות מנצחות ביותר מ-50% מסדרות הפלייאוף, אזי יהיה בכך לאושש את הטענה שהביתיות אכן מהווה יתרון. עם זאת, צריך לזכור ששיטת הפלייאוף בנ.ב.א – המפגישה את הראשונה והשמינית, השנייה והשביעית, השלישית והשישית והרביעית מול החמישית – שיטה זו גורמת לכך שהקבוצות החזקות ביותר מתמודדות מול הקבוצות החלשות ביותר וגם נהנות מיתרון ביתיות. לפיכך, ניתן בהחלט לטעון שהחזקות מנצחות את החלשות פשוט מכיוון שהן טובות יותר ולא עקב יתרון הביתיות. אם ניקח לדוגמה את העונה האחרונה, אני מאמין שאף אחד לא יטען שמיניסוטה הייתה גוברת על יוסטון, או שהספרס נטולי קוואי היו גוברים על הלוחמים, אם רק מיניסוטה או סאן אנטוניו היו נהנות מיתרון ביתיות. אפשר, אולי, לטעון שהמאזן בסדרה היה קצת שונה, נניח 4-2 ללוחמים במקום 4-1, אבל גם זה לא מאד משכנע.

הביתיות לא הייתה משנה הרבה. מיניסוטה

האינטואיציה, שלי לפחות, היא שה-HCA משחק תפקיד משמעותי בעיקר כששתי הקבוצות יחסית שוות בכוחן: שקבוצה חזקה תוכל להיעזר ב-HCA על מנת להכריע קבוצה חזקה אחרת, אבל סביר להניח ש-HCA לא יסייע לקבוצה חלשה לגבור על קבוצה חזקה. כלומר, אנחנו צריכים לנסות לנטרל את משקלם של פערי האיכות בין הקבוצות בסיבובים הראשונים של הפלייאוף.

הפלייאוף בנוי כך שקבוצות חלשות לא מתמודדות מול קבוצות חלשות אחרות (נניח השביעית מול השמינית) ולכן הקבוצות החלשות אינן רלבנטיות למחקר. לכאורה, אפשר היה לבחון את התוצאות בסדרות של הרביעית מול החמישית, אבל מכיוון שמדובר בדירוג, ולא במאזן, בהחלט יתכנו פערי איכות משמעותיים גם בין המקום הרביעי לחמישי, לפחות בחלק מהעונות, ולכן העדפתי שלא לעשות זאת.

לדעתי התרחיש הרלבנטי ביותר לבחינה הוא סדרה בין שתי קבוצות חזקות. בניסיון לעשות זאת, המחקר כולל אך ורק את הגמרים האזוריים ואת הפיינלז, מתוך הנחה ששתי הקבוצות שהגיעו לגמר האיזורי הן קבוצות חזקות דה פקטו, בין אם ניצלו את יתרון הביתיות שלהן ובין אם הצליחו להתגבר על יתרון ביתיות של הקבוצות שהתמודדו מולן. כמובן שבשנה נתונה, ואף לאורך תקופה, אחד הקונפרנסים יכול להיות חזק מהשני, ולכן הפיינלז עצמם עלולים להיות פחות תחרותיים בהשוואה לגמרים האזוריים (המערבי, נניח 😉), אבל גם אז אי אפשר לטעון שברצינות שהפיינלז מפגיש בין קבוצה חזקה לבין קבוצה חלשה.

לכאורה ניתן היה לטעון שאפשר להסתפק בלבדוק רק את הסדרות שהגיעו למשחק שביעי, אבל נראה לי ברור שמדובר בטיעון שגוי, מאחר ומספיק שהקבוצה הביתית תנצח את שני המשחקים הראשונים, ולו על חודה של נקודה, על מנת לשנות את המומנטום בסדרה כולה ולהכריע אותה בפחות משבעה משחקים. מאותה סיבה גם אין טעם לפסול סדרות שבהן קבוצות הפסידו בבית במשחק אחד או יותר במהלך הסדרה – העובדה שהביתיות לא הספיקה במשחק נתון אינה מעידה על כך שאינה משפיעה על תוצאת הסדרה כולה. לפיכך, המחקר בחן את כל סדרות הגמר והגמרים האזוריים, ללא קשר למספר המשחקים הסופי בסדרה או למספר הניצחונות בבית ובחוץ.

המחקר בחן את השנים 2003-2018 משתי סיבות: הראשונה הינה מגבלת זמן (עבודה, אשה, ילדים), והשנייה היא שתקופה של 16 שנים (ו-48 סדרות) נראתה לי דגימה מספיק גדולה על מנת לצמצם הטיות זמניות או נקודתיות. אקדים ואומר שתוצאות המחקר דווקא מטילות ספק בתקפותה של הסיבה השנייה, אבל לנוכח מגבלת הזמן השארתי את תקופת 16 השנים על כנה.

חשוב לציין שבשנת 2014 שונה מבנה הסדרות מ2-3-2 ל2-2-1-1-1. אפשר בהחלט לטעון שהשינוי במבנה הסדרה יכול להשפיע על יתרון הביתיות. יתרה מזו, אחת הסיבות לכך שהמבנה שונה הייתה ההערכה שהוא מקנה עדיפות דווקא לקבוצה שסובלת מחיסרון ביתיות, בעיקר עקב המומנטום שיכול להצטבר ברצף שלושת המשחקים, ובשל העובדה שמשחק 5 משוחק בביתה. נכון לעכשיו אין הבדל משמעותי בין הנתונים של 2003-2018 לבין הנתונים של 2014-2018, אבל הדגימה האחרונה קטנה מכדי להסיק מסקנות משמעותיות. בינתיים, זה מה שיש וניגש לתוצאות (סוף סוף, יא חפרן).

HCA – תוצאות האמת (כולל קולות הימאים)

מקרא:

ECF – East Conference Finals

WCF – West Conference Finals

HCA (על רקע ירוק) – הקבוצה עם HCA ניצחה בסדרה

No (על רקע אדום) – הקבוצה בלי HCA ניצחה בסדרה

מסקירת כלל הסדרות עולה שהקבוצה שנהנתה מ-HCA ניצחה ב-56% מהסדרות, בעוד שזו שלא נהנתה מ-HCA ניצחה ב-44% בלבד. לדעתי מדובר ביתרון נאה, בעיקר בסדרה חשובה ותחרותית כל כך, אבל לא בהכרח כזה שעל מנת להשיגו שווה להקריב את כל שאר ההיבטים שהוזכרו בהקדמה.

בפיינלז, קבוצות ה-HCA ניצחו ב-69% מהסדרות, נתון גבוה בהרבה בהשוואה לכלל הסדרות. ניתן לומר שבפיינלז ה-HCA מהווה יתרון משמעותי.

בגמר המערב קבוצות ה-HCA ניצחו ב-75% מהסדרות, נתון גבוה בהרבה בהשוואה לכלל הסדרות (56%), וגבוה גם בהשוואה לפיינלז (69%). נראה שה-HCA מהווה יתרון משמעותי לזכייה בגמר המערב.

אבל… בגמר המזרח קבוצות ה-HCA ניצחו רק ב-25% מהמקרים!!! נתון זה, לבדו, נראה כסותר כל היגיון: מדוע שתיווצר קורלציה שלילית בין יתרון ביתיות לבין ניצחון בסדרה? תוצאה זו גם משפיעה, כמובן, על התוצאות של כלל הסדרות (שהרי אם נוציא את סדרות גמר המזרח ממאגר הנתונים נקבל ניצחונות של קבוצות ה-HCA בלמעלה מ-70% מהמקרים). לכן, למרות רצוננו להימנע מהטיית המחקר על ידי מציאת "פתרונות עוקפים" ו"הסברים מקומיים", אנו נדרשים להסביר את הנתון החריג הנ"ל ולבדוק מהי האנומליה שגרמה לסדרות גמר המזרח להתנהג כך. או בקיצור: – לברון ג'יימס.

לפיכך נאלצתי לבצע מחקר משני על מנת למצוא את הקורלציה בין לברון ג'יימס לבין HCA.

נאלצתי, יש לומר, מאחר ואם הייתי צריך לבחור עצה אחת בלבד לייעץ למי שכותב פוסט בהופס, הרי שהיא הייתה להימנע ככל האפשר מלהתייחס ללברון במהלך הפוסט… זאת מאחר והעיסוק בלברון ימשוך 254 תגובות, בעוד שנושאו העיקרי של הפוסט יזכה ל-48 בלבד… 😉 אבל במקרה הזה אין ברירה, ומי יודע, אולי הפעם אתבדה…

LBJ Anomaly

ב-ECF:

  • עם HCA – כשלברון הגיע לגמר המזרח עם HCA הוא ניצח בשלוש סדרות (16,13,12), והפסיד בסדרה בודדת (09), כלומר 75%. עד כאן נראה הגיוני…
  • בלי HCA – אבל… כשלברון הגיע לגמר המזרח בלי HCA הוא ניצח בלא פחות משש סדרות (18,17,15,14,11 ו-07), ולא הפסיד באף אחת… כלומר 100% הצלחה ללברון בלי HCA… נתון טוב יותר מאשר עם HCA.

בפיינלז:

  • עם HCA – כשלברון הגיע לפיינלז עם HCA הוא ניצח בגמר אחד (13) והפסיד בגמר אחד (11), כלומר 50%. הנתון נמוך משמעותית מה-69% של בעלות ה-HCA בגמר, אבל מדובר כמובן על דגימה קטנה מאד כך שלא הייתי מתרגש מזה יותר מדי.
  • בלי HCA – כשלברון הגיע לפיינלז בלי HCA הוא ניצח פעמיים (12, 16), והפסיד חמש פעמים (18, 17, 15, 14 ו-07), כלומר 28%, שזה בערך הממוצע לקבוצה חסרת HCA בגמר (31% לכלל הסדרות). כלומר גם כאן אין מקום להתרגשות מיוחדת.

לסיכום הנתונים של לברון, אפשר לומר שה-HCA אינו רלבנטי לסיכוייו של לברון בגמר המזרח: עם HCA או בלעדיו, הוא ניצח ב-9 מתוך 10 הסדרות בהן השתתף. בפיינלז, לעומת זאת, ה-HCA מגדיל באופן ניכר את סיכוייו של לברון לנצח (מ-28% ל-50%), אך עם זאת במרבית המקרים (77%) הוא מגיע לגמר בלי HCA.

למלך חוקים משלו, לפחות בגמר המזרח

מה ניתן לומר על הנתונים הקיצוניים הללו? "המזפח, המזפח"… הטיעון בהחלט פופולרי, ונכון ביסודו, אבל נראה שהרלבנטיות שלו למחקר הנ"ל חלקית.

  • בנוגע לתוצאות בגמר המזרח: אפשר לטעון שניתן היה לצפות ממנו להגיע עם HCA לגמר המזרח. כלומר, כמו שהוא "מפרק" את יריבותיו מהמזרח בפלייאוף, הוא אמור לפרק אותן גם בעונה הרגילה, לא? מדוע זה כמעט לא קורה? אפשר לטעון, כנראה במידה רבה של צדק, שבמהלך העונה הסדירה לברון משחק בהילוך שני/שלישי, יתכן שמכיוון שהוא עצמו כבר ענה על השאלה שבמוקד פוסט זה: "עד כמה צריך להתאבד על HCA?" – בשלילה, ולכן הוא מעדיף לשמור כוחות לפלייאוף, ומאמין בכוחו לנצח גם ללא HCA. ובכל הקשור לגמר המזרח הוא צודק.
  • בנוגע לתוצאות בפיינלז:
    • גם כאן אפשר לטעון שההבדל בין הממוצע של בעלות HCA (שהוא 69% בלבד), לבין זה של לברון כשהוא נהנה מ-HCA  (שהוא 50% בלבד), נובע מכך שהמזרח חלש יותר, ולכן גם כשלברון מגיע עם יתרון HCA (שהושג, בין השאר, מכיוון ששיחק בעיקר מול קבוצות מזרחיות "חלשות", בעוד שיריבתו הגיעה עם מאזן נחות יותר מכיוון ששיחקה בעיקר מול קבוצות מערביות "חזקות"), מתגלים פערי העוצמה בין המערב למזרח, והמערבית מנצחת למרות העדר HCA. זה טיעון שקשה לסתור אותו אבל גם לא קל לתקף אותו, בעיקר עקב זערוריותה של הדגימה (2 סדרות בלבד).
    • מצד שני, מאחר ואצל לברון קיים מתאם בין HCA לבין ניצחון בפיינלז (28% הצלחה, כאמור, ללא HCA), אפשר בהחלט היה להניח שבמהלך השנים הוא דווקא כן "יתאבד" על מנת להגיע לפיינלז עם HCA, וזאת על מנת להגביר את סיכוייו מול היריבה המערבית החזקה. זה גם אמור להיות לו קל יחסית ליריבתו מהמערב בדיוק בגלל חולשת "המזפח". אבל זה לא קרה – הוא ממשיך לדשדש במהלך העונה הסדירה ולהעלות הילוך בפלייאוף.

הטיעון השני שניתן להעלות כאן, לשמחת חברי ה-ללל, הוא השיפוט. אמנם מקובל להניח שהקבוצה הביתית מקבלת הנחות מהשופטים, אבל מקובל להניח שגם סופרסטארים מקבלים אותן. וטיעון זה, שהושמע לא אחת כנגד לברון, כניסותיו לסל ומרפקיו המחודדים, בהחלט יכול גם הוא להשפיע על התוצאות בסדרת פלייאוף.

זה גם נשמע לי הגיוני שככל שהשלב בפלייאוף גבוה יותר, כך תפחת ההנחה שמקבל לברון מהשופטים, או לפחות תקוזז בחלקה על ידי הנחות שמקבלים הסופרסטארים של יריבותיו. לכן, אפשר להעריך שהנחות שיקבל מהשופטים ישפיעו יותר בגמר המזרח מאשר בפיינלז.

לסיכום האנומליה – נראה שלברון ג'יימס מעדיף שלא להתאבד על HCA, החלטה שקל להצדיק אותה בכל הקשור לגמר המזרח, אבל קשה להצדיק אותה בכל הקשור לפיינלז.

אז מה לברון יודע שאנחנו לא? (חוץ מלשים את הכדור בסל אני מתכוון…) האם יש פרמטר אחר, חשוב יותר מאשר HCA או אולי שקול בחשיבותו, שגם אותו יש לקחת בחשבון?

חזרתי לפופ כדי לברר.

שאלת המומנטום

מיקי: פופ, הנתונים לפניך. מצאנו קורלציה גבוהה בין HCA לבין הצלחה בגמר המערב (75%) ובפיינלז (69%). לנו כקבוצה מערבית זה בהחלט נתון רלבנטי.

פופ: מסכים בהחלט, עזרת לנו להבין על מה אנחנו נלחמים כשאנחנו נלחמים על המאזן בעונה הסדירה – לא רק על האפשרות לשפר את המיקום בקונפרנס ולפגוש את הקבוצות היותר חלשות בפלייאוף, אלא גם על מה שנראה כיתרון בשלבים הגבוהים שבהם נפגוש קבוצות חזקות.

מיקי: יופי, מעולה. אפשר לצאת מוקדם היום?

פופ: היום לא, מאחר והתובנה הזו, כמות שהיא, היא קצת בבחינת "עדיף להיות בריא ועשיר מעני וחולה". הרי גם בלי לדעת את המתאם המדויק זה ברור שעדיף שיהיה לנו HCA על מצב שבו אין לנו, כשכל שאר הפרמטרים נותרים ללא שינוי. אבל אין לי את הלוקסוס הזה, ואם אני רוצה לסיים עם המאזן הטוב בליגה, או אפילו להתקרב לשם, אני בדרך כלל נאלץ "לשלם" על זה במקומות אחרים. כמו שציינת בהקדמה, התמקדות בהשגת ניצחונות בעונה הסדירה תבוא על חשבון ניסוי הרכבים שונים, שפשוף צעירים, תקצוב מנוחה לשחקנים ומניעת פציעות לכוכבים, כולם גם הם אלמנטים שתורמים להצלחה בפלייאוף. זוכר למשל איך ג'ונתן סימונס שיחק נגד יוסטון בחצי גמר המערב ב-17? זה לא היה קורה אם לא היינו משפשפים אותו קצת במהלך השנה, גם במחיר של הפסד פה ושם.

מיקי: טוב, הודעתי לאשתי שהיום היא אוספת מהגן… כן, סליחה, אני איתך.

פופ: בנוסף, "התאבדות" על HCA מחייבת את הקבוצה לשחק מעולה החל מהמשחק הראשון ולאורך כל העונה. יש כאן חשש ממשי לכך שהקבוצה תגיע לשיא מוקדם מדי ותפשל בפלייאוף, כמו שקרה לפורטלנד ב-18 וללוחמים ב-16, במקום לשחק בו בשיא היכולת. חייבים להגיע לפלייאוף עם מומנטום.

מיקי: אוקיי, אז יש לי רעיון איך אפשר לנסות לשלב בין ניהול נכון של העונה הסדירה לבין יצירת מומנטום לפלייאוף. בוא נחלק את העונה הסדירה לשני חלקים, חלק ראשון כולל את משחקים 1-57, בערך עד אמצע פברואר ופגרת האולסטאר. בוא נגיד שבחלק הזה אנחנו עושים את כל השינויים, הבדיקות והניסיונות, מחלקים את הדקות בין השחקנים כך שלא יפלו מהרגליים וישמרו מפציעות. זו בעצם תקופה שבה מנסים לנצח, אבל לא בכל משחק בכל מחיר, גם אם נראה שזה עלול לעלות לנו בנחיתות HCA במהלך השלבים הסופיים של הפלייאוף.

פופ – והחלק השני?

מיקי: החלק שני הוא 25 המשחקים האחרונים של העונה, משחקים 58-82, בדרך כלל מסוף פגרת האולסטאר ועד סוף העונה הסדירה. אם עבדנו נכון בחלק הראשון, אז בחלק השני אנחנו כבר מבושלים היטב, מכירים את השחקנים ואת ההרכבים, כולם נחו, ועכשיו צריך להתחמם ולצבור מומנטום לקראת הפלייאוף. החלק השני הוא מעין "הכן רכבך לפלייאוף". הרעיון כאן הוא שעל החיסרון שלנו ב-HCA אנחנו נפצה בכך שנגיע עם מומנטום לפלייאוף. זה פחות או יותר מה שחשבתי שיקרה כשקוואי יחזור מהפציעה: אמנם HCA לא יהיה לנו אבל נגיע עם מומנטום.

פופ: בסדר גמור. מהעונה האחרונה אפשר לציין את יוטה ואת ניו אורלינס כקבוצות ש"התנהגו" לפי התבנית הזו – לקח להן זמן "להתניע", אבל כשזה קרה הן הגיעו לכושר נפלא בזמן הנכון וניצחו בפלייאוף באופן משכנע, ובלי ביתיות, את אוקלהומה ופורטלנד.

מיקי: אני מציע למדוד את המומנטום כמספר הניצחונות ב-25 המשחקים האחרונים של העונה. אם ניצחתי 22 מ-25 אני מניח שאני במומנטום טוב יותר מאשר מי שניצח 15 מ-22. כמובן שגם הניצחונות בחלק השני נספרים למאזן השנתי, אז מומנטום מוצלח גם תורם ל-HCA. באופן כללי יותר אפשר לטעון שקבוצה חזקה תביא את יכולתה לידי ביטוי גם ב-HCA וגם במומנטום, אבל נתייחס למומנטום כמשתנה בפני עצמו, ונבדוק את הקורלציה לניצחון בגמרים האזוריים ובפיינלז. עקב מגבלות הזמן לא ניכנס לפרמטרים נוספים במהלך החלק השני, כמו הפרש נקודות ממוצע, דיפנסיב ואופנסיב רייטינג וכאלה. רק ניצחונות.

פופ:  סע בנצור, סע.

חישוב מומנטום. זה פשוט.
מומנטום. זה כל הסיפור
לפני חודשיים שיחקתי יותר טוב. דמיאן לילארד רודף אחרי ניו אורלינס

מקרא:

ECF – East Conference Finals

WCF – West Conference Finals

Mom (על רקע ירוק) – הקבוצה עם מומנטום ניצחה בסדרה

No (על רקע אדום) – הקבוצה בלי מומנטום ניצחה בסדרה

Equ (על רקע צהוב) – שתי הקבוצות הגיעו לסדרה עם מומנטום/מספר ניצחונות זהה

 

מסקירת כלל הסדרות עולה שהקבוצה שהגיעה לסדרה עם מומנטום גבוה יותר ניצחה ב-52% מהסדרות, בעוד שזו שהגיעה עם מומנטום נמוך יותר ניצחה ב-42% מהסדרות. ב-6% מהסדרות שתי הקבוצות הגיעו עם מומנטום זהה. נראה שמדובר ביתרון נאה אבל לא מוחץ.

בפיינלז, הקבוצות שהגיעו עם מומנטום גבוה יותר זכו ב-63% מהסדרות, ושוב הנתון גבוה יחסית לכלל הסדרות. ניתן לומר שבפיינלז המומנטום הגבוה מבטא יתרון משמעותי.

בגמר המערב קבוצות עם מומנטום גבוה יותר זכו ב-56% מהסדרות, נתון גבוה במעט יחסית לכלל הסדרות, אך נמוך מזה שבפיינלז.

ושוב, גמר המזרח מהווה אנומליה, כאשר הקבוצות שהגיעו עם מומנטום גבוה יותר זכו רק ב-37%, בעוד שדווקא הקבוצות שהגיעו עם מומנטום נמוך יותר זכו ב-63%. גם כאן ההשערה הסבירה ביותר הינה אנומליית לברון ג'יימס, וגם כאן הנתונים תומכים בכך ודומים מאד לאלו שקיבלנו בניתוח ה-HCA.

ב-ECF:

  • עם מומנטום – כשלברון הגיע לגמר המזרח עם מומנטום הוא ניצח בחמש סדרות (18,15,12,11 ו-07), והפסיד בסדרה בודדת (09), כלומר 85%. עד כאן נראה הגיוני ודומה ל-HCA
  • בלי מומנטום – כשלברון הגיע לגמר המזרח בלי מומנטום הוא ניצח בלא פחות מארבע סדרות (17,16,14,12), ולא הפסיד באף אחת… כלומר 100% הצלחה ללברון בלי מומנטום. נתון טוב יותר מאשר עם מומנטום, בדומה ל-HCA

בפיינלז:

  • עם מומנטום – כשלברון הגיע לפיינלז עם מומנטום הוא ניצח בסדרה אחת (13) והפסיד באחת (18), כלומר 50%. כמו ב-HCA הנתון של לברון נמוך מה-63% של בעלות ה-HCA בפיינלז, אבל שוב מדובר על דגימה קטנה מאד.
  • בלי מומנטום – כשלברון הגיע לפיינלז בלי מומנטום הוא ניצח פעמיים (12, 16), והפסיד ארבע פעמים (17, 15, 14 ו-07), כלומר 33%, שזה גבוה מהממוצע לקבוצה חסרת מומנטום בפיינלז (19% לכלל הסדרות). כלומר, זו הנקודה היחידה אצל לברון שבה המומנטום וה-HCA נבדלים באופן משמעותי, נראה שלברון מצליח מעבר לממוצע בליגה כשהוא מגיע לפיינלז ללא יתרון מומנטום על היריבה.
  • בשוויון מומנטום – לברון הגיע לפיינלז בשוויון מומנטום פעם אחת (11) והפסיד. שוב דגימה קטנה שאין הרבה מה ללמוד ממנה.

לסיכום הנתונים של לברון אפשר לומר שבדומה ל-HCA המומנטום אינו רלבנטי לסיכוייו של לברון בגמר המזרח – עם מומנטום או בלעדיו, הוא ניצח ב-9 מתוך 10 הסדרות בהן השתתף. בפיינלז, לעומת זאת, המומנטום מגדיל באופן ניכר את סיכוייו של לברון לנצח (מ-33% ל-50%), אך עם זאת במרבית המקרים (77%) הוא מגיע לגמר בלי מומנטום, וזאת שוב בדומה ל-HCA.

כלומר הקורלציה בין מומנטום לבין הישגיו של לברון דומה מאד לקורלציה בין HCA לבין הישגיו של לברון. גם במומנטום, כמו ב-HCA, נראה שלברון ג'יימס אינו משקיע מאמץ מיוחד בחלקה האחרון של העונה, ושוב זו החלטה שקל להצדיק אותה בכל הקשור לגמר המזרח, אבל קשה להצדיק אותה בכל הקשור לפיינלז. גם ההסבר לכך דומה – נראה שגם בחלקה האחרון של העונה, כמו בעונה הסדירה כולה, לברון משחק בהילוך נמוך ופשוט מעלה הילוך רק בפלייאוף.

אז חזרתי שוב לפופ.

אולי מספיק עם העונה הסדירה?

HCA, מומנטום, לברון ושיקולים נוספים

מיקי: טוב פופ, בדקתי את הקורלציה בין מומנטום לבין זכיה בגמרים האזוריים ובפיינלז. גיליתי שהמתאם בין זכיה בסדרה לבין מומנטום "מתנהג" די דומה לזה של ה-HCA, וכנראה מאותן סיבות.

פופ – אוקיי, אז מה "עדיף"? להיות סבלניים במהלך העונה ולתת פוש בסופה לקראת הפלייאוף או לשחק בהילוך גבוה לאורך כל העונה על מנת להשיג את ה-HCA?

מיקי – ובכן, התשובה תלויה באיזה קונפרנס אתה משחק.

פופ – בפעם האחרונה שבדקתי אנחנו היינו בקונפרנס המערבי…

מיקי – בגמר המערב המתאם בין זכיה לבין HCA הוא 75% והוא גבוה משמעותית יותר מאשר המתאם בין זכיה לבין מומנטום שהוא רק 56%. לפיכך נראה ש-HCA "חשוב יותר" מאשר מומנטום על מנת לנצח בגמר המערב. כלומר, אפשר להעריך שגם אם קוואי היה חוזר והיינו במומנטום טוב בסוף העונה, כנראה שה-HCA היה משפיע יותר, ומקנה יתרון ללוחמים או ליוסטון.

פופ – בסדר, ונניח שעברתי את גמר המערב, מה קורה בפיינלז?

מיקי – גם כאן ל-HCA מתאם גבוה יותר יחסית למומנטום, 69% מול 63% בהתאמה, אבל ההפרש ביניהם, 6% בלבד, קטן פי שלוש מאשר בגמר המערב. כלומר אם כבר הגעת לפיינלז ה-HCA נהיה קצת פחות משמעותי והמומנטום נהיה יותר משמעותי יחסית לגמר המערב.

פופ – ומה קורה בגמר המזרח?

מיקי – עד היום קרה שם בעיקר לברון ג'יימס. אבל מה שהספיק לו, ב-90% מהמקרים, בגמר המזרח לא הספיק לו בפיינלז, שם הוא הוא ירד ל-33%. כלומר למאמנים שהתמודדו מולו בגמר המזרח לא ה-HCA ולא המומנטום היו חשובים, אלא רק השאלה איך עוצרים את לברון, ורק אורלנדו הצליחו לעשות זאת ב-2009.

עצור! דוויין קייסי מעיז פנים

פופ: הבנתי. אז בשורה התחתונה ה-HCA יותר חשוב מהמומנטום ויתכן שהוא "שווה" מאמץ מיוחד במהלך השנה ולא רק בחלקה האחרון. אבל אני עדיין מרגיש שלא התייחסנו למרכיבים אחרים הדרושים להצלחה בפלייאוף. יש לי מספר הסתייגויות שמבוססות על היבטים איכותיים, שקשה לתקף סטטיסטית, אבל אי אפשר להתעלם מהם.

מיקי: מה למשל?

פופ: היעדרות של שחקני מפתח בשלבים הסופיים של העונה. ב-18 כריס פול נעדר מול הלוחמים בשני משחקים בגמר המערב. ב-17 קוואי נפצע מול הלוחמים ולא ממש שיחק בגמר המערב. ב-16 דריימונד הורחק במשחק החמישי בפיינלז, וסטף לא היה בשיאו עקב פציעה. ב-15 הקאבס שיחקו בגמר המזרח ובפיינלז בלי לאב, וחלק מהפיינלז בלי קיירי. כלומר יש לך כאן 4 שנים שבהן לפציעות והרחקות הייתה השפעה לא מועטה על הסדרות הללו.

באנו. נפצענו. הפסדנו בגמר המערב

מיקי: ולפני כן לא היו פציעות?

פופ: שאלה טובה, אני חושב שב-2014 לא היו, אבל האמת היא שככל שהולכים אחורה אני פחות זוכר. גם קשה להגיד בדיוק איפה עובר הגבול בין פציעה משמעותית – קיירי ולאב, נניח – לפציעה פחות משמעותית – הרי גם איגי החסיר מספר משחקים בגמר המערב של 18, אז איך נשקלל את זה?

מיקי: מסכים. אני מניח ש"התאבדות" על HCA מחייבת מאמץ שעלול להגביר את הסיכון לפציעות, אבל מצד שני יש גם פציעות שנובעות מחוסר מזל או משלומיאליות גרוזינית, כך שניהול נכון של הדקות במהלך העונה הסדירה אינו מחסן מפני פציעות. אני לא רואה איך אפשר לשלב את הפרמטר הזה במודל שלנו באופן כמותי. מה עוד?

יש דברים שאי אפשר לכמת. פצ'וליה

פופ: מוד הפעולה של לברון. ראינו שלברון פוסח על שני הסעיפים – הוא לא מתאבד על HCA וגם לא מעלה הילוך בחלק האחרון של העונה. הוא פשוט מעלה הילוך רק בפלייאוף. אז אולי זה בעצם מה שעושה את ההבדל?

מיקי: אז נבנה שיטה על סמך שחקן אחד בלבד?

פופ: אני חושב שיתכן שזה רלבנטי גם לשחקנים גדולים אחרים: תסתכל על ההערות בטבלת האקסל, ציינת שם שחקנים שאולי השפיעו על התוצאה הסופית. ב-4 מתוך 5 הפעמים שהקבוצה בלי HCA ניצחה בפיינלז, הייתה שם נוכחות של כוכב ברמה היסטורית, מנוסה, ובשנות השיא שלו – לברון ב-2016 וב-2012, נוביצקי ב-2011 ושאק ב-2006. כשאחד ברמה הזו מעלה הילוך בפלייאוף, אז לקבוצה השנייה, טובה ככל שתהא, עם HCA או בלי, קשה מאד לנצח. גם קובי של 2009-10 מתאים לפרופיל הזה. אפילו רונדו, שהוא לא שחקן היסטורי, מביא משהו אחר בפלייאוף, אם זה במדי שיקגו נגד בוסטון ב-17 עד שנפצע, או ב-18 בשורות הפליקנס נגד פורטלנד. יתכן שזו יכולת נפרדת שאינה קשורה לגמרי לעונה הסדירה.

מעלה הילוך בפלייאוף?
לא רק לברון. גם אני גדול

מיקי (מציץ בשעון): הבנתי. אבל אני חושב שזה נושא לפוסט נפרד על איך מעלים רמה בפלייאוף, הן ברמה אישית והן ברמה קבוצתית. אני מניח שזה קשור בנוכחות של סופרסטארים מנוסים ומוכחים שיודעים להעלות הילוך, ברמת הניסיון של המאמן ובמידת ההכנה לכל סדרה בפני עצמה. לא נוכל לעשות את זה היום, אבל אני מסכים שהגורמים הנוספים האלה משמעותיים, ומפחיתים במשהו את חשיבותה של העונה הסדירה – הן מבחינת השגת ה-HCA והן מבחינת בניית המומנטום לפני הפלייאוף.

פופ: מסכים. אני מבקש את לסכם את המחקר בהמלצות שמתייחסות לעונה הקרובה, כולל האימפקט הצפוי של לברון במערב.

מיקי: טוב, הודעתי לאשתי שאגיע אחרי שהיא כבר תירדם…

לברון במערב

חשוב לציין שגם בתוך הסטטיסטיקה הלברונית במזרח יש הבדל ניכר בין השנים 2004-2010 (לברון המוקדם) ולבין 2011-2018 (לברון המאוחר):

כשהיינו צעירים, את זוכרת
  • לברון המוקדם – לא הגיע בכלל לפלייאוף ב-04 ו-05, ולא הגיע לגמר המזרח ב-06, 08 ו-10. למעשה תקופה זו מיוצגת במחקר רק פעמיים – בהפסד בפיינלז ב-07 והפסד בגמר המזרח ב-09. הסיבות לכך יכולות להיות שהיה צעיר, בלתי מנוסה ולא שיחק בסופרטים.
  • לברון המאוחר – שמונה ניצחונות רצופים בגמר המזרח ושלושה ניצחונות בפיינלז. לדעתי הגורמים המרכזיים שגרמו לשינוי הם שלברון פיתח את משחקו, צבר ניסיון רב ושיחק בשתי סופרטימז, והתוצאות בהתאם.
סופרטים. לברון המאוחר וחברים

השאלה היא איזה לברון נראה בלוס אנג'לס:

  • יכולת אישית – לדעתי אפשר להניח שבשנה הקרובה ישחק בערך באותה רמה שהפגין השנה. יתכן שינוח יותר במהלך העונה הסדירה, אבל בפלייאוף יעלה הילוך כהרגלו.
והדרת פני זקן
  • יכולת הקבוצה – נכון לכתיבת שורות אלו קשה לי להחשיב את הרוסטר שנבנה בלייקרס כסופרטים, לא רק בהשוואה לקבוצות מערביות אלא גם בהשוואה למיאמי ולקליבלנד 2015-2018. במובן זה, גם אם הלייקרס היו עוברים מחר למזרח, קשה לי להאמין שהיו מסוגלים לשחזר את הדומיננטיות של לברון המאוחר.
רגע, אני לא חלק מהשלישיה הגדולה של הלייקרס? ג'אוול מגי מנסה להבין מה קורה בלייקרס השנה
  • השפעת המערב על לברון – הסבירות שלברון יגיע לגמר המערב עם HCA נראית לי נמוכה למדי, הן עקב מגבלות הרוסטר של הלייקרס, הן מפני שזו קבוצה חדשה שייקח לה זמן להתגבש, והן מכיוון שלברון צפוי להמשיך לשמור את כוחותיו לפלייאוף. לנוכח התחזקותן הצפויה של לפחות שלוש קבוצות מזרחיות (בוסטון, טורונטו ופילי) יחסית לשנה הקודמת, ולנוכח העובדה שהן ימשיכו "ליהנות" מחולשתו היחסית של המזרח, אני מעריך שגם אם בסופו של דבר הלייקרס יגיעו לפיינלז יתרון הביתיות יהיה של הקבוצה מהמזרח. לכן, אפשר להניח שהמעבר מערבה יפגע הן ב-HCA והן במומנטום של לברון, ושהרקורד של לברון, אם בכלל יגיע לגמר המערב ולפיינלז, יתחיל להתיישר לממוצע בליגה ובמערב.
  • השפעת לברון על המערב – גם אם נניח שלברון לא יצליח להיות דומיננטי כל כך במערב, לא ניתן לדעתי לזלזל באימפקט שלו על הקונפרנס, בעיקר אם הלייקרס תצליח לשפר את הרוסטר לפני תחילת העונה או לכל המאוחר בחורף. בהנחה הסבירה שהלייקרס מגיעים לפלייאוף אני מאמין שלפחות בשלבים הראשונים של הפלייאוף לברון יקשה מאד על כל קבוצה למעט הלוחמים, ושאף קבוצה במערב לא תשמח לפגוש את לברון בסיבוב הראשון ללא קשר למיקום של הלייקרס בקונפרנס.
"אחי, נראה לי שהיינו צריכים להתאחד באינדי". ראסל וג'ורג' מפיקים לקחים מסיבוב ראשון בפלייאוף נגד הלייקרס של לברון

המלצות למאמנים

מאמן במערב? – קשה להצליח בלי HCA בגמר המערב, גם מומנטום עוזר, אבל פחות, אז קשה למצוא כאן קיצורי דרך. נראה שבסופו של דבר הקבוצה הטובה יותר תצליח בכל הפרמטרים: HCA, מומנטום וגמר המערב, ושמגבלות היכולת יביאו לתוצאות מוגבלות בשלושת הפרמטרים. אז אם אתה קווין סניידר, למשל, לא בטוח שיש לך מה לעשות עם ההמלצה הזו, אבל אם היכולת קיימת אני בהחלט ממליץ להשקיע ב-HCA כמו שיוסטון עשתה ב-18. הפציעה של פול, בין השאר, גרמה לכך שה-HCA לא הספיק, אבל אם אתה דאנתוני, מומלץ לך ל"התאבד" על ה-HCA גם השנה. אם ניצחת בגמר המערב והגעת לפיינלז, יתרון HCA על נציגת המזרח יהיה מצוין, אבל אל תבנה על זה – סביר להניח שה-HCA יהיה דווקא אצלם.

מאמן במזרח? – איחוליי, האנומליה היגרה למערב. תניח שמעכשיו המצב בקונפרנס יהיה דומה למערב, כלומר ה-HCA והמומנטום יהיו במתאם גבוה להצלחה. אם אתה מאמן את בוסטון, פילי או טורונטו, כנראה שכדאי לך להתאבד על ה-HCA, גם בשביל גמר המזרח וגם כדי להגיע ביתרון לפיינלז.

מאמן את הלוחמים? – נכון שפערי האיכות לטובתך נשמרו ואף גדלו, ונכון שקשה לשמר יכולת גבוהה במהלך כל השנה שנה חמישית ברציפות. ועדיין, זכור שאין לדעת איך גמר המערב היה מסתיים ללא הפציעה של כריס פול. אז אמנם לא צריך לנסות לשבור את ה73-9 המפורסם, אבל גם לא לזלזל ב-HCA. מתאם של 75% בגמר המערב הוא לא משהו שאפשר לבטל בקלות אפילו עם 5 אולסטארים, וסביר להניח שבפיינלז יתרון הביתיות יהיה של המזרח.

מאמן את הלייקרס? – תציג למג'יק את ההבדלים בין לברון המוקדם ללברון המאוחר. תסביר לו שבלי סופרטים הוא מבזבז שנות לברון יקרות ושיביא כוכב שני כבר השנה. את פול איבדתם ונראה שאת קוואי כבר לא תשיגו בטרייד השנה אבל אולי כן את באטלר או מישהו אחר. כל עוד אתה עם הרוסטר הנוכחי הסיכוי ל-HCA נמוך, גם אם לברון יעלה הילוך בעונה הרגילה. אם בכל זאת תקבל כוכב שני בקיץ, יש מקום לדבר עם לברון על העלאת הילוך בעונה הרגילה בשביל להשיג HCA. אם קיבלת כוכב שני רק בחורף כנראה שלא תשיג HCA, אבל יהיה כדאי להתאמץ קצת בשביל לצבור מומנטום ולייצב את הקבוצה לפני הפלייאוף. בכל מקרה אתה יכול לסמוך על לברון שיעלה הילוך בפלייאוף, אבל אתה גם יכול להניח שבלי HCA, או לפחות מומנטום, זה לא יספיק.

"קיץ שלם אני מסביר לו שצריך לבנות סופרטים והוא רק צוחק עלי. למה לא הקשבתי לך אבא, למה???"

מאמן את הספרס? – סורי, אני חושש שהמחקר הזה אינו רלבנטי עבורך השנה. יש לך קבוצה חדשה, צעירה, ולא כל כך מוכשרת, שייקח לה זמן להתחבר, לכן הסבירות ל-HCA בשלבים הגבוהים של הפלייאוף אפסית. אני חושש שפערי האיכות בהשוואה לקבוצות המובילות הם כאלה שגם מומנטום בסוף השנה, אם בכלל יהיה אפשרי, לא יעשה את ההבדל. גם כוכב מנוסה בשיאו כבר אין. אם נגיע לפלייאוף ונודח בסיבוב הראשון – דיינו. אם היריבות יסבלו מפציעות אולי נעבור סיבוב אחד. לא יותר. ממליץ לבלות את השנה בפיתוח צעירים ולהטריד את הנכסים הקיימים עבור צעירים ובחירות עד תחילת השנה או לכל המאוחר בחורף.

תוכניות לחורף? פופ

החדשות הטובות – גם אם לא הצלחת ליצר HCA או אפילו מומנטום, אם יש לך כוכב מנוסה בשיאו הוא יכול לעשות את ההבדל ברמות הגבוהות של הפלייאוף. החדשות הרעות – אם אתה לא מאמן את גולדן סטייט, יוסטון, הלייקרס, בוסטון ואולי גם טורונטו, כנראה שאין לך כזה. לא, לא שכחתי את אוקלהומה ואת מילוואקי. לא כרמלו, ביוסטון לא התכוונתי אליך.

 

מקורות: basketball reference והלינקים בכתבה

לפוסט הזה יש 76 תגובות

  1. אז קודם כל חשבתי מה לברון היה אומר לך מיקי ואני די בטוח שהוא היה מסיר את הכובע וחושף הקרחת בפני מאמר מדהים שעונג לקראו, מלא מכמני עונג ומכתמי מיקי שלא יסולאו בפז.

    שנית, צריך לחפש מדד איכות אובייקטיבי. אולי מקום בטבלה הסופית אחרי הפלייאוף חלקי אחוז ניצחונות הבית, ולראות אם יש מתאם לאורך שנים.

  2. טור נהדר מיקי. השורה התחתונה היא שהביתיות חשובה מאד ותמיד עדיף להיות איתה אלא אם כן אתה לברון במזרח ואטז אין חשיבות. זה די דומה לגולדן סטייט במערב שעבורה גם אין באמת חשיבות והיא תיקח אליפות גם ממקום 8.

    יש יוצאי דופן כאלו אבל בכללי גם ברגיל וגם עם המחקר שלך יש יתרון מוחץ

  3. רעיון וביצוע יפים ומהנים לקריאה מיקי אבל אני רוצה לחלוק על שאלת המחקר הבסיסית שלך.
    להגיד שאם קבוצה ביתית מנצחת סדרה היא נהנתה מיתרון הביתיות זה סוג של עיוות בעיני. הביתיות באה לידי ביטוי כמו שציינת נכון במשחק נתון.
    כשקבוצה מנצחת סדרה כשלא היה לה את "יתרון הביתיות" לרוב זה דווקא כן בגלל הביתיות. כי מה שקורה הוא שהיא הגנה על היתרון במשחקי הבית שלה וגנבה משחק אצל היריבה.
    אם אתה רוצה לראות איך יתרון הביתיות בא לידי ביטוי בסדרה אז מן הסתם זה רק כשמגיעים למשחק שביעי.
    זהו. זה היה הרגע שבו אני מנסה לעזור להגיע ל-48 המאד אופטימי שלך לפני שמתחיל הנחשול.

    1. תודה עידו,

      אני חושב שאני מבין מה אתה אומר בנוגע לביתיות במשחק נתון, אבל אני לא בטוח שזה הופך את הביתיות בסדרה כולה לסוגיה שלא כדאי לעסוק בה.

      ניסיתי לבדוק את הקורלציה בין שתי התופעות האלו (ביתיות בסדרה, נצחון בסדרה), ונמצאה קורלציה. אפשר לטעון, ואני גם אסכים, שלא בטוח שאנחנו יודעים לומר בדיוק מה גורם לה מאחר ואין דין קורלציה כדין קשר סיבתי, ואפשר גם לטעון שהסיבות לה הן שונות מאלו הגורמות לביתיות לשחק תפקיד במשחק נתון, אבל אני לא חושב שהסוגיה עצמה הופכת ללא רלבנטית או לא אפשרית לניתוח כתוצאה מההסתייגויות האלו.

      מכיוון שכך גם "פסלתי" שיטות מדידה שנראו לי משקפות את יתרון הביתיות במשחק נתון אך לא את יתרון הביתיות בסדרה כולה דוגמת סדרות שהגיעו למשחק שביעי או שבהן שתי הקבוצות שמרו על הביתיות לאורך כל הסדרה.

      בקיצור, אני לא בטוח שאנחנו "חלוקים", נראה לי שאתה פשוט מעלה סוגיה נפרדת – מהו יתרון הביתיות במשחק נתון בפלייאוף, ואני התמקדתי במהו יתרון הביתיות בסדרה בין שתי קבוצות חזקות בפלייאוף. פשוט שאלות נפרדות גם אם לא לגמרי מנותקות זו מזו.

      מה דעתך?

      והכי חשוב, מה דעתך על לברון?!?!?!? 😉

      1. מסכים שזו בהחלט שאלה מעניינת. כשאני חושב על זה ההבדל הוא סמנטי. פשוט לקרוא לזה ביתיות זה לא השם הנכון. מה המטרה העיקרית בדירוג גבוה? לפגוש בתחרות חלשה יותר בשלבים מוקדמים. לכן לדעתי הבדיקה על חצאי גמר וגמר כבר פחות רבלנטית.
        אתה ביטלת את השלבים המוקדמים בגלל ההבדל ברמות – אבל הוא בדיוק מה שה"ביתיות" משיגה לך.
        בוא תנסה לחדד למה אתה קורא יתרון ביתיות במקרה של חצאי הגמר והגמר?

        1. אז זו בדיוק הטענה שלי, שכנראה התפספסה קצת בין הררי המילים החפרניות – נכון שדירוג גבוה נותן לך מסלול נוח יותר לגמר האזורי, אבל דרוג גבוה הוא תוצאה, חשובה ללא ספק, אבל רק תוצאה, של מאזן גבוה. למאזן הגבוה יש יתרון נוסף, בלי קשר לדירוג, והוא הביתיות בשלבים הסופיים של הפלייאוף.

          למשל, פלייאוף המערב 18 – יוסטון נהנתה מהמאזן הטוב בקונפרנס. כתוצאה מכך – דרוג גבוה יותר, וכתוצאה מכך מסלול נוח יותר. אחלה. גולדן פספסה השנה – דרוג יותר נמוך ומסלול פחות נוח. חבל, אבל מסתדרים. בסוף שתיהן הגיעו לגמר המערב.

          עכשיו הדירוג כבר לא רלבנטי – לא ממש משנה מי הגיעה לגמר מאיזה דירוג. אבל מה נשאר רלבנטי? יתרון הביתיות – יוסטון תשחק 4 פעמים בבית וגולדן רק שלוש, יוסטון תתחיל את הסדרה בשני משחקי בית וגולדן תצטרך "לשרוד אותם" כדי שלא להתחיל את הסדרה ב2-0. נכון שהביתיות לא מבטיחה כלום, לא תמיד שומרים עליה, ולא תמיד מגיעים למשחק שביעי, אבל אומר זאת כך – אם היית מציע לקר להחליף עם יוסטון, האם לדעתך היה מסרב או אומר שזה לא חשוב? מסופקני.

          בפיינלז המצב עוד יותר קיצוני – רק המאזן שלך, ולא הדירוג הוא זה שקובע אם תהיה הקבוצה הביתית. ניקח למשל את טורונטו, יוסטון וגולדן בעונה האחרונה. אם טורונטו מגיעים לגמר מול גולדן, יש להם יתרון ביתיות. אם הם מגיעים מול יוסטון אין להם. זה כמובן לא קשור לדירוג בקונפרנס – טורונטו בכל מקרה מקום ראשון ותעבור את אותו מסלול ללא קשר ליריבה שלה בפיינלז. מה שחשוב לה בפיינלז הוא רק המאזן ולא הדירוג.

          והמחקר מראה שיש קורלציה בין אלו שמנצחות בסדרה לבין אלו שיש להן ביתיות בסדרה. לכן לדעתי זה חשוב ויושב למאמנים בראש – הם יעדיפו להיות הקבוצה הביתית בסדרה מאשר ההפך. השאלה שניסיתי לענות עליה היא – עד כמה זה חשוב וכמה כדאי "לשלם" עבור זה.

          1. בסדר אבל זו לא "ביתיות" אלא אתה מראה שיש קורלציה בין קבוצה מדורגת גבוה יותר לבין מי יותר טובה ומראה גם נכונה שהקבוצה של לברון היא הטובה במזרח ב-8 שנים האחרונות בלי קשר לדיוג הסופי שלה.
            סוגית הלשלם על זה היא בהחלט מעניינת אבל היא סוגיית גישה אצל מאמנים (בית פופוביץ' לעומת בית דאנתוני) אבל שוב הקשר ל"ביתיות" הוא רופף ביותר. זאת יכולה לבוא לידי ביטוי רק במשחק 7.

          2. השאלה אם אנחנו מדברים על הבדל סמנטי או מהותי.

            אומר זאת כך – אני חושב שיש יתרון לקבוצה ש:
            א. מתחילה את הסדרה עם שני משחקים בבית
            ב. יודעת שאם הסדרה תגיע למשחק חמישי, שבדרך כלל נחשב למכריע, הוא יתקיים אצלה בבית.
            ג. יודעת שאם הסדרה תגיע למשחק שביעי, שהוא כמובן מכריע, הוא יתקיים אצלה בבית.

            האם אתה חושב שהחבילה הזו אינה מהווה יתרון, או שאתה חושב שהיא מהווה יתרון אבל פשוט לא צריך לקרוא לה ביתיות?

          3. אני לא חושב שהיא מהווה יתרון.
            היא מהווה יתרון כשמגיעים למשחק שביעי, כל השאר זה רק בראש.
            אם אתה רוצה להראות שזה באמת יתרון תצטרך קודם לשכנע שההבדל (הדי קטן) שראינו אינו נובע מיתרון צפוי בכך שהקבוצה המדורגת גבוה יותר בממוצע טובה יותר.

          4. אוקיי, אני חושב שהבנתי את ההערה.

            מסכים שיש בעיה בהפרדת המשתנים בין הקבוצה היותר טובה לבין זו שיש לה יתרון ביתיות. כלומר אפשר לטעון שזו עם יתרון הביתיות ניצחה מכיוון שהיא הטובה ביותר ולא מכיוון שהייתה לה ביתיות. לשון אחר – שזו עם המאזן הגבוה יותר היא גם הקבוצה שיש לה יתרון ביתיות וגם הקבוצה הטובה יותר ולכן קשה לומר להוכיח איזה משני המשתנים היה זה שהכריע.

            אם יש לך רעיונות לאיך אפשר להפריד את המשתנים אשמח לשמוע. תיאורטית אפשר היה "להפוך את הביתיות", כך שדווקא הקבוצה עם המאזן הנמוך תתחיל את הסדרה בבית, ואז לבדוק את התוצאות, אבל זה כמובן לא מעשי. אין לי רעיון אחר.

            מה שכן, אם להיות לגמרי מדעיים – גם אם נטען שהיא ** לא ** משנה נתקשה להוכיח זאת. אז אפשר לומר שפשוט לא ניתן להוכיח לכאן או לכאן.

            אבל בכל זאת אני רוצה לשאול מדוע בעצם אתה חושב שההבדלים שפורטו לא מהווים יתרון. למשל העובדה שהסדרה מתחילה אצלה בבית (וכאמור במשחק הנתון הזה יש לה יתרון) לא משפיעה על המומנטום של הסדרה? ברור שזה לא חד משמעי, לפעמים מפסידים את הראשון בבית ואז האפקט הוא הפוך, אבל זה לא נראה לך חשוב? למה? כנ"ל בנוגע לחמישי.

            או מכיוון קצת אחר – האם משפט כמו "סביר להניח שהקבוצה הביתית תהנה משיפוט נוח בשני המשחקים הראשונים, וסביר להניח שזה בעל ערך עבורה להמשך הסדרה" לא נכון בעיניך? אם כך מדוע?

            והאם לדעתך המאמנים, ללא קשר למאזן שלהם, לא היו מעדיפים להתחיל את הסדרה בבית? אם כן, האם זה בגלל שגם הם חושבים שהיתרון הוא פסיכולוגי או שיש סיבות נוספות? וגם אם נניח שזה רק פסיכולוגי – האם יתרון פסיכולוגי אינו יתרון בעל ערך?

            אני לא שואל בשביל לקנטר, זה פשוט באמת נראה לי ברור, גם אם אני מסכים שקשה להוכיח את זה עקב העדר היכולת להפריד משתנים כמו שציינת.

          5. כי אני לא מאמין בדברים כמו "מומנטום של סדרה"
            זה שקבוצה תהנה מיתרון ביתיות בשני הראשונים מתקזז עם זה שהיא תסבול ממנו בשני הבאים. בדיוק בגלל זה אני טוען שאתה יכול להסתכל על יתרון ביתיות בקונטקסט של משחק לא של סדרה.
            אני בטוח שיש מאמנים שהיו מעדיפים להתחיל בחוץ וכאלה שמעדיפים להתחיל בבית.אני גם בטוח שכל המאמנים היו מעדיפים לארח את משחק מספר שבע. יתרון פסיכולוגי הוא בעל ערך רק כשהוא באמת קיים לא כשחושבים שהוא קיים. במילים אחרות אני לא חושב שקבוצה שמגיעה להתחיל סדרה בחוץ חושבת " וואי מצבנו לא טוב מתחילים אצלם בבית" יותר סביר שהם חושבים "אם אני גונב כאן משחק מהשניים הקרובים אני במצב ממש טוב".

  4. בום בום מיקי,וואו,חתיכת שיחה אתה ופופ ניהלתם,תודה.
    הרגת אותי עם התמונה האחרונה של הפלול,השכנים שמעו אותי צוחק,
    תתכונן לזיוני מוח מבוני/נורטון חולה הנפש.
    אוששת את רוח הקרב של ה -ללל.

  5. פוסט גדול!
    וגם חשוב.
    התמונה של מלך הלילה פרייסלס

  6. דרך אגב לגבי סוגיית השיפוט הביתי זה משהו שכבר הודגם מבחינה סטטיסטית לפחות לגבי פאולים וזריקות עונשין.

    1. בהחלט, זה מנותח באחד הלינקים בכתבה.

      1. מיקי תודה רבה. נהנתי לקרוא . באמת כמו שגיא כתב מעניין היה להסתכל על תקופת שלטונו של ג'ורדן ולהשוות מול לברון….
        אבל זה לפעם אחרת כי באמת עשית פה עבודה ארוכה וסזיפית..
        (עבורי כל מה שכולל נבירה במספרים וניתוח שלהם זה עונש ואני עושה את זה רק שאני חייב ממש- בכל זאת מורה לחינוך מיוחד)

  7. מעולה מיקי! צריך לקרוא שוב בערב כשיהיה יותר זמן להתעמק.
    בגדול ביתיות זה חשוב, אבל יש הרגשה מאוד חזקה ברחבי הליגה שיתרונות הביתיות לא מספיקים בכדי שיהיה 'שווה' להתאמץ כל כך בעונה הסדירה. זו הדיעה הרווחת לפחות, ויש בזה לא מעט אמת.
    מצד שני הייתי שמח שיחזירו את סדרות 5 המשחקים הסיבובים הראשונים בפלייאוף כדי שיהיה אפשר לקבל סוג של הפתעה, מה שבסדרה של 7 משחקים כמעט ולא קיים.

    1. תודה רבה אפלטון,
      בנוגע לסיבובים הראשונים של הפלייאוף אני חושב שזו "הרגשה" נכונה – והדוגמה של יוטה ואוקלהומה, ניו אורלינס ופורטלנד מהשנה החולפת ממחישה זאת.
      בנוגע למי שרוצה ללכת עד הסוף, ומרגיש שיש לו פוטנציאל (ואז גם יותר קל לו להצליח בעונה הסדירה), אני חושב שזה בעל ערך, גם אם לא מבטיח שום דבר. לדעתי יוסטון עשו נכון כש"התאמצו" להגיע למאזן גבוה מזה של הלוחמים. הם פשוט סבלו מחוסר מזל, אבל במקומם הייתי עושה זאת שוב השנה.

  8. ראיתי את הפוסט, ושמרתי אותו להפסקת הקפה הראשונה.
    אין לי מה לומר חוץ מ-
    הפך את הקפה לטעים יותר, את ההפסקה למהנה יותר.

    תודה, מיקי (מאנו) דה מאן.

    אני אוהב מאוד את הביקורת העצמית, ואת הסייגים שהצבת כבר בתחילת הפוסט.
    ברור לי לחלוטין כמה זמן נדרש להוציא פוסט שכזה,
    ברור לי לחלוטין שלעשות בדיקה על פני 3 עשורים, זה מטורף.

    יהיה מעניין לבדוק איך 16 השנים הקודמות נראות, בעיקר לאור העובדה שהן היו מכסות ברובן את "תקופת שלטונו" של ג'ורדן.

    אני מנחש שהיינו מגלים ש-מיקום בטבלה/יתרון ביתיות/מומנטום אלו פרמטרים חשובים.
    אלא אם משחק בליגה "גיים צ'אנג'ר" שגורם להטיה בתוצאות.
    (או במילים אחרות – ע"ע "החדשות הטובות")

    1. תודה רבה גיא,
      אני מסכים איתך שבדיקה דומה של תקופתו של מייקל הייתה מצביעה, ככל הנראה, על "אנומליית מייקל". קרוב לוודאי, אגב, שגם אצלו היא הייתה תקפה בעיקר ב"מייקל המאוחר" ולא ב"מייקל המוקדם". דומיננטיות אדירה.

  9. וואו עונג פשוט כיף.
    למרות שזה בטוח לא היה פשוט, תודה.

  10. איזו השקעה!
    תודה רבה

  11. טור מופלא! כל הכבוד על ההשקעה

    בעוד כמה שעות או ימים לכל היותר תקבל תגובה מאהרון שדה, על ההשקפה שלו על ביתיות. התווכחנו על זה כאן לפני שלוש שנים. אבל בכל מקרה, אני חושב שמקומה של הביתיות הולך ויורד ככל שהדור פחות מחויב. וכמו שלשחקנים כבר לא אכפת מהסמל על הקבוצה, כבר פחות אכפת להם מהביתיות.

    1. נקודה מעניינת שלא חשבתי עליה. תודה רבה יאיר.

    2. ספר את זה לדמאר דרוזאן.

  12. וואו, איזו עבודה לתפארת, תודה רבה.
    אם הבנתי נכון, אפשר לסכם את זה כך: יתרון ביתיות עדיף ממומנטום, אבל הכי טוב זה שחקן סופר על. ג'ורדן, ג'יימס וכל סוכן שחקנים בליגה היו חותמים בשמחה על התיזה שלך.
    ושוב, מאמר נהדר

  13. טקסט מעולה. יופי של מחקר.
    גאה בעצמי שהצלחתי גם לקרוא עד הסוף וגם להבין 🙂

  14. נפלא מיקי. כתוב בכיף ובחן, מעניין ומחכים.

    עם זאת, אני חושב שיש דרך טובה יותר לקבוע לגבי יתרון ביתיות. אם אתה מניח שבגמרים האזוריים ומעלה מגיעות קבוצות טובות עם הבדלים לא גדולים, למה לא לבדוק כל משחק ומשחק?
    למשל – סידרה שהולכת למשחק שביעי והיו בה רק ניצחונות בית, תירשם עם "7" בטור HCA ו-"0" בטור "No". ככה אתה בודק באמת האם הביתיות עזרה לקבוצה לנצח משחקים.
    הרי אם סידרה כזו היתה מסתיימת רק עם ניצחונות חוץ, המסקנה היתה שכדאי להיות ללא יתרון ביתיות. לעומת זאת, אם אחרי שישה משחקים של שמירה על הביתיות, קבוצת החוץ מנצחת את משחק 7 – (לפחות) אני הייתי מסיק שכדאי להיות עם HCA (כי שישה משחקים הוכרעו בכיוון זה). לפי האנליזה שלך – היה עדיף להיות ללא יתרון ביתיות (כי הקבוצה שניצחה בסידרה היתה קבוצת החוץ) – ופה לדעתי יש שגיאה בניתוח.
    תחשוב על זה – 6 משחקים מתוך 7 הוכרעו לטובת קבוצת הבית, ועדיין מסקנת המחקר שלך (לגבי סידרה ספציפית זו) היא שעדיף להיות קבוצת החוץ.
    עוד דוגמה: מה קורה בסוויפ לטובת הקבוצה עם HCA? שני ניצחונות לקבוצת הבית, לעומת שניים לטובת קבוצת החוץ. לפי הניתוח שלך – עדיף להיות קבוצת הבית. לפי ההצעה שלי – זהו תיקו – כי באמת אין הבדל משמעותי בין בית לחוץ (כנראה הבדל גדול באיכות הקבוצות הוא המשפיע).
    נעבור ל"סוויפ ג'נטלמני" לטובת הקבוצה עם HCA (כלומר 1:4): במקרה של יש 4 ניצחונות בית לעומת ניצחון חוץ אחד – כלומר באמת יתרון ביתי משמעותי כאן.

    יתרון נוסף לשיטה המוצעת כאן – יש לך הרבה יותר משחקים כמדגם – ולכן תוצאות יותר אמינות (בטח יותר מאשר 50% מתוך 2 סדרות).

    זרקתי כפפה. אתה (או אחרים) יכול להרים. אתה יכול גם לדחוף לי אותה לפרצוף ולהגיד שזה שטויות. בכל מקרה רעיון לחשוב עליו

    1. רק כדי לחזק את הדברים שלך ינון, על תקופת המחקר המדוברת אלו התוצאות של הקבוצות הביתיות:
      גמר מזרח:
      32-62 (66%)
      גמר מערב:
      34-55 (62%)
      גמר:
      32-59 (65%)

      1. תודה.
        נדמה לי שמצאנו את מה שחיפשנו…

        1. תודה רבה רבה לשניכם על ההתייחסויות המועילות. אני חושב שאפשר להגיד כאן כמה דברים:

          אם נסתכל על תוצאות המודל המוצע אני מבין אותן כך – אוששנו את הטענה שבשלבים הסופיים של הפלייאוף יש יתרון לקבוצה הביתית במשחק נתון, ואפילו יתרון משמעותי (נניח ממוצע של 63% לכל הסדרות, כלומר הן מנצחות בכמעט שני שליש מהמשחקים).

          מסקנה אפשרית אחת מהנתון הזה נוגעת למשחק מספר 7, כמו שעידו כתב, ואנחנו יכולים להגיד שלקבוצה הביתית יש כמעט פי 2 סיכוי לנצח בו מאשר לקבוצה האורחת. יכול להיות מעניין לבדוק את הסדרות שאכן הגיעו למשחק שביעי ולבדוק אם הנתון הזה אכן התממש בפועל, אבל אם נניח שהבדיקה תעלה נתונים דומים אז אפשר לומר שמה שמצאנו הוא יתרון ברור של הקבוצה הביתית. אז קודם כל אני יכול לחזור לפופ עם העדכון הזה 😉

          השאלה היא האם הוא אכן היתרון ** היחידי ** הנובע מהביתיות (כלומר רק הידיעה שאם נגיע למשחק שביעי יש לי פי 2 סיכוי לנצח אותו), או שיש יתרונות נוספים שבאים לידי ביטוי עוד קודם לכן. אני חייב להודות שהאינטואיציה שלי בעניין התייחסה דווקא ליתרונות אחרים. כרגע אני מתקשה להוכיח אותם, ראו הדיון למעלה עם גילרי, אבל יכול להיות שאם אסביר אותם נפצח גם אותם.

          מה שהאינטואיציה שלי אמרה לי בהחלט מתייחס למומנטום של סדרה, כמו שגילרי הגדיר את זה נכונה. ואתן כמה דוגמאות:

          1. הדוגמא שינון נתן על 4-0 לקבוצה הביתית – אני מבין שהתייחסות נפרדת לכל משחק דווקא מחלישה את חשיבות הביתיות בסדרה כזו, אבל באינטואיציה שלי היא דווקא מחזקת את חשיבות הביתיות… למה אני מתכוון? ש,שוב בהנחה שהקבוצות נתפסות אצלי כשוות בכוחן, שהסדרה "לא הייתה אמורה" להסתיים ב4-0, ואם בכל זאת הסתיימה כך, זה גם בגלל שלקבוצה בעלת יתרון הביתיות בסדרה הייתה את האפשרות לנצל את הביתיות בשני המשחקים הראשונים ולעלות ל2-0. כתוצאה מכך היא זכתה ביתרון מורלי שתרם לכך שהיא ניצחה גם בשני המשחקים הבאים למרות שהתקיימו בחוץ. רוצה לומר, שאם הקבוצה שהפסידה הייתה מארחת את שני המשחקים הראשונים, בהחלט יתכן שהתוצאה בסדרה לא הייתה 4-0 לזו שניצחה בסופו של דבר.

          אני מניח שיש אפשרות לבדוק את זה סטטיסטית, למשל על ידי בדיקת הקורלציה בין הקבוצות שניצחו את המשחק הראשון בבית לאלו שניצחו את הסדרה כולה, וגם להשוות את הקורלציה הזו לקורלציה בין אלו שניצחו את סדרה לאלו שניצחו את המשחק הראשון בחוץ.

          אפשר כמובן להגיד שזו שאלה נפרדת ששואלת עד כמה חשוב לנצח את המשחק הראשון בסדרה, אבל אם נגלה שזה חשוב, אז לדעתי זה נותן יתרון לקבוצה שנהנית מיתרון ביתיות בסדרה מאחר ויש לה פי 2 סיכויים לנצח את המשחק הראשון.

          כנ"ל בנוגע ל"עד כמה חשוב לנצח את שני המשחקים הראשונים בסדרה" – לקבוצה שנהנית מיתרון ביתיות בסדרה יש 44% לעשות זאת (2/3 בראשון * 2/3 בשני), בעוד שלקבוצה האורחת יש רק 11% (1/3 *1/3) לעשות זאת. זה נראה לי משמעותי. נכון שבתום המשחק השני הקבוצה האורחת יכולה להגיד לעצמה "טוב, אבל לנו יש 44% לנצח את שני המשחקים הבאים, ולהם יש רק 11% לעשות זאת", אבל כאמור מסיבות פסיכולוגיות אני לא חושב שזה עוזר להם באותה מידה.

          אני מבין שאפשר לטעון שגם ההפך נכון, ושניצחון חוץ במשחק הראשון או השני יתן "בוסט" לקבוצה האורחת, מעבר למה שהיה נותן נצחון בית למארחת, ולכן זו חרב פיפיות. גם כאן לא חסרות דוגמאות למשל הניצחון של הרעמים על הלוחמים במשחק הראשון בגמר המערב ב-16, שלאחריו סטיב קר אמר שלהפסיד את המשחק הראשון בסדרה, בבית, זה דיפ שיט או משהו כזה. הוא אמנם הצליח לצאת מהדיפ שיט הזה, גם בגלל שזו הייתה סדרה וולטילית מאד, ועתירת ניצחונות חוץ, אבל אני מבין אותו לגמרי.

          ובכל זאת, אם אתה שואל אותי איפה עדיף להתחיל, אני מעדיף את ה-2/3 של הביתית על ה-1/3 של האורחת במשחק הראשון, ואת ה-44% על ה-11% בשני המשחקים הראשונים. התרחיש הסביר עובד לטובת הקבוצה שנהנית מיתרון ביתיות ואני הייתי מעדיף אותו (אינטואיציה, כאמור).

          עוד דוגמא ל"מומנטום פסיכולוגי" שהיא יותר קלה להסבר אבל לדעתי מבוססת על עקרון דומה – מי בדרך כלל מנצחת בהארכה? הקבוצה שהובילה או הקבוצה שהישוותה?

          לא בדקתי, אבל אם אני צריך להמר, הייתי מהמר שלקבוצה שהישוותה יש יתרון. הדוגמאות הקלות ביותר הן כמובן השלשות של שארפ נגד קובנה ושל ריי אלן נגד הספרס במשחק 6. לדעתי קשה מאד להתאושש מדבר כזה, וההשפעה "נשארת", בוודאי בהארכה עצמה (קובנה), אבל גם במשחק השביעי (ספרס). אז ברור שההשפעה בין המשחקים היא פחותה מאשר בין הזמן החוקי להארכה, אבל, באינטואיציה, היא קיימת.

          מה דעתכם?

          1. אתה מדבר על תחושות לא מבוססות. מומנטום של סדרה אם קיים אינו תלוי בביתיות אלא בשינויים שמתרחשים ברמה המקצועית. שינוי שחקנים בסגל, פציעות, וכו'.
            על תקופת המחקר שלך קבוצות ביתיות ניצחו 37 מ-50 (74%) משחקי 7.

    2. ממש מסכים לגבי הסויפ והסויפ הגנטלמני. בפועל מצב כזה מראה שהיו הבדלי רמות מספיק גדולים בין הקבוצות עד שמיקי היה צריך להוציא אותם בכלל מהניתוח.

      1. אני חושב אחרת, מכל הסיבות שפרטתי בתגובות, אבל אתן דוגמה – מספיק שג'יי אר סמית' לא היה מתבלבל והקאבס יכלו לגנוב ניצחון (בחוץ) ולעלות לאחד אפס בסדרה. לדעתי הסבירות שגולדן סטייט הייתה מגיבה בארבעה ניצחונות רצופים הייתה נמוכה מאוד והסדרה הייתה הולכת לכיוון אחר. לדעתי הלוחמים עדיין היו זוכים באליפות, אבל בסדרה מותחת של שישה משחקים לפחות.
        בנוסף, לדעתי סוויפ לא בהכרח מעיד על הפרשי רמות, תחשבו על סדרת הסיבוב הראשון של אינדי נגד קליבלנד שנגמרה הסוויפ בהפרש מצטבר של חמש עשרה נקודות או משהו כזה. היא הייתה סוויפ אבל ממש לא העידה על הפרשי רמות גדולים ולמעשה הייתה יותר מותחת מרוב הסדרות בפלייאוף של אותה שנה.

        1. מיקי, בפרסקטיבה, 4-0 זה 4-0. או 4-1 . אנחנו מדברים על גמר, כל משחק קובע, החל מהמשחק השלישי כל משחק זה למעשה משחק הדחה, והקבוצה הנחותה יותר לא מצליחה לנצח. בביתה. זה בהחלט מראה שהיה כאן הבדל רמות, שלגמרי הכריע את הHCA. שווה לבדןק את זה.

  15. לא חושב שמישהו תופס את כמות ההשקעה שהכנסת במאמר(ספר/עבודת מחקר לBA לפחות).
    מרשים, שאפו ענק וכבוד לאתר שיש לו כותבים כאלה

  16. לא מאמין כמה השקעה,תודה רבה.ביתיות תמיד תהיה פקטור משמעותי,אבל כמו שכתבת כוכבים יכולים לאזן את היתרון.

  17. 'חשוב לציין שבשנת 2014 שונה מבנה הסדרות מ2-3-2 ל2-2-1-1-1.'

    זה נכון רק לגבי סדרות הגמר, השאר היו גם קודם 2-2-1-1-1

    1. וואלה, לא זכרתי, תודה רבה.

  18. ממש מעניין!
    לא הבנתי אם המומנטום כולל רק את 25 המשחקים האחרונים בעונה הסדירה או את 25 המשחקים האחרונים כולל הפלייאוף.

    בנוסף צריך להכניס פרמטר של עייפות לסדרות כי קבוצה שבאה אחרי שני סוויפים היא לא באותו מצב של קבוצה שנגררה לשתי סדרות ארוכות. זה גם סיבה טובה נוספת לסיים במיקום גבוה, ככל שתסיים גבוה יותר תפגוש קבוצות טובות פחות ותתעייף פחות.

    1. תודה נתנאל.
      כולל רק את 25 האחרונים של העונה הסדירה.
      בעניין סוויפים מול סדרות ארוכות – הסוויפ באמת פחות מעייף, וכנראה גם בונה בטחון, אבל (שוב באינטואיציה) סדרות ארוכות גם מחשלות באופן שסוויפ לא, ונראה לי שזה עוזר להתמודד עם הקשיים, הבלתי נמנעים, בשלבים הסופיים של הפלייאוף.

      1. אם זה כולל רק את ה25 האחרונים של העונה הסדירה סביר להניח שכמעט לא נראה השפעה של המומנטום כי כל הקבוצות מגיעות לסוף הפלייאוף במומנטום יחסית חיובי ולפחות 50% הצלחה בלפחות 8 משחקים שזה שליש מכמות המשחקים שבדקת.

        בטחון וחישול זה דברים מנטלים, זה מאוד תלוי בחוסן מנטלי של שחקן . עייפות זה דבר טבעי שמשפיע על כולם

        1. בלי קשר למספרים אני בהחלט חושב שלא כל קבוצות הפלייאוף מגיעות במומנטום חיובי, ובוודאי לא במומנטום זהה. במחזורים האחרונים היה ברור שפורטלנד מזייפים, והם הגיעו למצב שהמקום השלישי שלהם לא היה מובטח. לעומת זאת יוטה וניו אורלינס "להטו".
          בנוגע למספרים – אין לי כח לחשב את הממוצע והשונות, אז רק במבט חטוף:
          * הנתון הנמוך ביותר הוא 11, והגבוה ביותר הוא 22, לאורך כל התקופה.
          * אם אני מסתכל על 18 – יש 14, 16, 21 ו-15. 17 – 19, 1, 16, ו-17. ב-16 16, 21,17 ו-14.
          הבדלים לא קטנים, לטעמי.
          אבל ברור ש"ההחלטה" להשתמש רק במספר הנצחונות, ולתת לו משקל בינארי (כלומר אם לא' יש 15 נצחונות ולב' יש 14, א' נחשב כ"עם מומנטום" וב' נחשב כ"בלי מומנטום", למרות שמדובר בהפרש של 7% בלבד), היא פשטנית. אילוצי זמן, כאמור.

          1. בכל מקרה כמו שהוא אמר זה כבר לא רבלנטי לסיבובים האחרונים של הפלייאוף.

          2. נכון, חשבתי שהתכוון למחזורים האחרונים של העונה. טעות שלי.

        2. בנוגע לעייפות – כמו שבטחון וחישול תלויים בחוסן מנטלי, עייפות תלויה בחוסן פיזי… שגם הוא משתנה בין שחקנים שונים ובין רוסטרים שונים 😉

          באופן כללי יותר (הערה כללית, לא "מפיל" את זה עליך) – נראה שהיבטים פסיכולוגיים לעתים נתפסים באתר כלא רלבנטיים או כאלה שאי אפשר לדעת בנוגע אליהם ולכן אין טעם לעסוק בהם (הנושא עלה גם בפוסט של סער על סטיב קר).

          גם אני, כמובן, לא יודע למדוד היבטים פסיכולוגיים או אפילו אפילו לזהות אותם, אבל בעיני הם חלק גדול מאד מהעסק. כשאני רואה משחק כדורסל אני רואה עימות פסיכולוגי לא פחות מעימות טקטי או פיזי.

          תופעות שניתן לייחס להן בסיס פסיכולוגי, כמו הצ'וקינג של טורונטו, הבטחון העצמי של לברון, הדרייב של מייקל וקובי, אופי המשחק של ראסל, יכולת החיבור של הסופרסטארים של גולדן, ורבות רבות אחרות משפיעות מאד לדעתי על מה שקורה בליגה. אני לא חושב שאפשר להבין את העסק בלי להיכנס לפסיכולוגיה של השחקנים, המאמנים ואולי גם המנכ"לים והבעלים. אז לדעתי זו תהיה שגיאה לשים אותן בצד/בחוץ כשמנסים להבין מה קורה.

          1. זה נכון. אבל אתה לא יכול להכניס אותם פנימה בכוח (שזה מה שאתה לטעמי מנסה לעשות כאן סטטיסטית).

          2. האמת שאני לא מספיק מבין באיך ניתן לבדוק תופעות פסיכולוגיות באמצעים סטטיסטיים, ואני גם מסכים שלא ברור שניתן לעשות זאת במקרה הספציפי הזה.

            באופן כללי יותר, נקודת המבט שבדרך כלל אני יוצא ממנה בניתוחים כאלה, לא רק בכדורסל, היא של החלטה שצריך לקבל ושאלה שנגזרת ממנה (למשל – האם כדאי לי כמאמן להתאבד על HCA? מה יהיה האימפקט של מעבר לברון למערב? וכדומה).

            אם מסתכלים על כל הפרמטרים הרלבנטיים להחלטה כלשהי הם בדרך כלל יכללו שילוב של היבטים שקל לטפל בהם באופן סטטיסטי או מדעי, ושל היבטים שבדרך כלל אין ממש יכולת למדוד, לבדוק, לתקף, לבסס או להוכיח (זה חלק ממה שפופ "אמר" בפוסט).

            אבל גם אין אפשרות מלאה לעשות "סיינטיפיקציה" או "קוואנטיפיקציה" של ההיבטים המופשטים, אני מוצא שלעתים מזומנות מבט סטטיסטי/מדעי/כמותי על תופעות כאלו יכול לחדד את השאלות, ואת האינטואיציות, ולהעלות תובנות ורעיונות נוספים באופן שעוזר לגבש עמדה בנוגע לשאלה ולבסוף לקבל החלטה.

            אני מעריך שלא מעט אנשי אנליטיקס בליגה מתבקשים לענות על שאלות שמעסיקות את המאמנים והג'י-אמים שלא ניתן באמת לענות עליהן "במלואן" באמצעים אנליטיים, אבל אני מאמין שהתובנות שהם מפיקים בכל זאת מסייעות למנהלים לקבל החלטות, גם בגלל שזה פשוט עוזר למנהלים לחשוב מחדש על הבעיה ועל כוונים לפתרון.

            בהקשר של הפוסט לדוגמא, השורה התחתונה שמצאנו שאנחנו יכולים לתת לפופ – יש לך פי 2 סיכוי לנצח את משחק 7 אצלך בבית – היא טובה כשלעצמה, אבל אני חושב שגם יהיה לו הרבה מה להגיד, ולחשוב, בנוגע לסוגית המומנטום הפסיכולוגי בסדרה, כך שאם באמת הייתי עובד אצלו, לא הייתי עוצר ב"יש לך פי 2 סיכוי לנצח את משחק 7 אצלך בבית", אלא כותב את זה כמסקנה ברורה וממשיך לנקודות הנוספות שעלו כולל הסתייגות שהן לא מסקנות ברורות אלא פשוט חומר למחשבה.

          3. נכון, ולכן צריך לחדד את השאלה הרלבנטית לכדי מצב שבו אפשר להגדיר מה הפרמטרים המדידים שיכולים לעזור לנו לענות עליה.

  19. וואוו, בתור פנאט של סטטיסטיקה והסתברות (כמובן שאני יודע שצריך לקחת אותן בעירבון מוגבל אבל עדיין.. הן מראות את האמת הפשוטה) אני לא יכול שלא פחות מלהעריץ את העבודה המדהימה שעשית פה באיסוף וסידור כל המידע הזה.
    תודה – תודה – תודה.
    הבאת לי הרבה חומר למחשבה.
    יש לך במקרה את הסטטיסטיקה של ניצחות בית/חוץ במשחקי 7?

    1. תודה רבה
      אליבא דגילרי (15.1.1.1.1) –
      על תקופת המחקר שלך קבוצות ביתיות ניצחו 37 מ-50 (74%) משחקי 7.

  20. למה לבדוק רק תוצאה סופית ולא את כל הסדרה, בינתן המדגם הקטו יחסית – ניקח לדוגמא את גמר המזרח השנה , לכאורה הקבוצה ללא יתרון הביתתיות (לברון) ניצחה ומצביעה על קורלציה נמוכה , אבל כל ששת המשחקים הראשונים הלכו עם הביתיות – קורלציה גבוהה מאד.
    המסקנה שבוסטון עם יתרון הביתיות במשחק 7 נתנה לעצמה סיכוי שפשוט לא הספיק.

    1. אתה צודק. זה מה שינון כתב בתגובה 15.

  21. מיקי, אמש כתבתי תגובה באורך הגלות עם מספרים וכו', וכשהייתי מוכן לשלוח המאמר פתאום נעלם…
    לא יודע מה קרה. בוודאי הורדת אותו ואז העלית אותו שוב. נהניתי עד מאד מהקרירה אבל פשוט אין לי כוח להתחיל לקרוא הכל מחדש ולהביע את דעתי.

    מה שאני רוצה כן לומר הוא, שעם כל הסטטיסטיקות וכל המומנטום(ים), אם תתן למאמן ולשחקניו ברירה על סידרה עם יתרון בית או לא, 99% יבחרו בית. תמיד יהיה איזה מטורף שיעדיף חוץ.

    כתבתי על כך פעם: משחק חוץ כולל שינה על מיטה זרה; חוסר הרגשת 'בית', ושופטים שהם בני אדם ורובם – אפילו ללא הכרה – מושפעים מלחץ קהל ביתי.

    אם תסתכל על הטבלה הראשונה, הרי שבמזרח היו הרבה יותר נצחונות חוץ מאשר במערב. זה הגיוני: להרבה משחקי מזרח הקבוצה אפילו לא טסה ומעדיפה נסיעה של שעתיים-שלוש באוטובוס היוצא בצהריים, או טיסה של שעה-שעתיים בבוקר המשחק כשכולם ישנים בבית.

    המאמר שלך – עם כמה שינויים קטנים שהוצעו ע"י עידו ויבור – יתקבל באהבה גדולה ע"י NYLON CALCULUS ואני אשמח לעזור בתרגום.

    1. מנחם תודה רבה.

      כן, טעות שלי איכשהו יצא שבלילה "פרסמתי" תחת הגדרה של פרטי או משהו כזה, ואז הבוקר הייתי צריך לסדר את זה.

      מעניין מאד מה שאתה אומר על הצורך לישון בחוץ והטיסות הקצרות במזרח, זה לא עלה על דעתי בכלל, וזה נשמע לי בהחלט רלבנטי.

      תודה רבה על ההצעה בנוגע לניילון זה יכול להיות ממש מגניב. כשיהיה לי קצת זמן אעשה למאמר רוויזיה ותרגום ואשלח לך. ממש רעיון יפה, ושוב תודה.

      1. ועדיין הראיתי לך שאחוז נצחונות הבית בשלב הרבלנטי גבוה יותר…

        1. ברמת מובהקות של ?!?!? מה צריך להיות הגודל המינימאלי של הדגימה כדי לומר שהפרש של 1% הוא מובהק? אני מניח שנגיע אליו בסוף הפלייאוף של שנת 2543, לא? 🙂 😉

          1. ממש לא מובהק. אבל במזרח זה היה הרבה יותר מ-1% (אבל באמת זה לא נתון שהייתי הולך איתו לבנק). הכוונה הייתה שהעניין שההערים קרובות יותר לא ממש רלבנטי.

  22. אני חושב שלברון מכניס אנומליה גדולה, אבל אני רוצה להציע ,סברה שמראה שגם אצלו זה חשוב. נכון הוא כבר 8 שנים ברצף בגמר, אבל רק בשנים בהם הייתה לו קבוצה טובה מספיק ליתרון ביתי, הוא לא קיבל סוויפ גנטלמני בגמר…

    1. את 16 לברון לקח בלי יתרון ביתיות מול הקבוצה עם המאזן הטוב בהיסטוריה (ה73-9)

      1. כן, אבל את העונה הם סיימו במאזן הכי טוב במזרח ושלישי בליגה, וניצחו 4-0, 4-2, 4-0 בדרך לגמר. אז זה מראה שהם גם היו ברמה כה טובה באותה עונה שגם נהנו מHCA בדרך, אבל גם היו מספיק חזקים בגמר להתעלות מעל החוסר שלו. בכל מקרה אם לדבר על שנות קליבלנד, זאת השנה היחידה שבה זכה, והשנה היחידה שלא קיבל סויפ גנטלמני, ורגע אני צריך לבדוק שוב – זאת לא השנה היחידה שהם סיימו מקום ראשון במזרח? ושנה שניה עם אותו סגל (של בלאט).

      2. מתוך 3 הפעמים שהוא זכה בגמר, רק ב12 הוא גמר שני במזרח, אחרי שיקגו. ב13 מיאמי היו ראשונים, ב16 קליבלנד היו ראשונים. לעומת זאת בכל 5 השנים האחרות בהם היה בגמר ברצף הזה של ה8 גמרים, הוא לא סיים ראשון במזרח. אז הנה גם לגבי לברון זה מראה משהו. אם איני טועה ברוב המקרים שהוא הפסיד בגמר, זה היה סויפ גנטלמני של 4-1, מה שאומר לטענתי שהיו כאלו פערי רמות שכבר לHCA לא הייתה כמעט משמעות גם בכל משחק בודד.

      3. צביקה, תודה רבה על ההתייחסויות.

        ברמת הנתונים, ב-2011 וגם ב-2015 הוא הפסיד 4-2, כלומר לא סוויפ או ג'נטלמן סוויפ, אבל לדעתי, כאמור, קשה ללמוד מהתוצאה הסופית, לבדה, לגבי פערי האיכות בין הקבוצות, מהסיבות שהסברתי קודם לכן.

        בנוגע לקישור בין HCA בגמר המזרח לניצחון בפיינלז, אכן יש קורלציה מלאה – בכל הפעמים שהגיע עם HCA לגמר המזרח הוא זכה באליפות ורק בהן.

        אבל אני לא לגמרי מבין איך הקישור הזה עוזר לנו. ראשית מכיוון שHCA בגמר המזרח לא משפיע על HCA בפיינלז, ושנית מכיוון שיש דרך יותר ישירה ומדויקת להשוות בין עוצמת הקבוצות בפיינלז והיא המאזן (שהדירוג, האזורי, הוא רק נגזרת שלו). למה בעצם עדיף לנו להשאיר את המאזן בצד ולומר שאם דורג ראשון במזרח היה לו פערי עוצמה טובים מול המערב, במקום פשוט למדוד את מאזנו מול המערבית?

        יותר מזה – אם היה מגיע עם מאזן טוב יותר מזו של המערבית, ניתן היה לטעון שהמאזן "משקר" מאחר ולברון שיחק יותר משחקים מול קבוצות מזרחיות "חלשות" ואילו המערבית שיחקה יותר מול קבוצות מערביות "חזקות". אבל את ההפך – שלוח המשחקים של המערבית קל יותר – אף אחד להבנתי לא טוען.

        אז בשורה התחתונה נראה לי שאם אנחנו רוצים להשוות את עוצמת הקבוצה המזרחית לקבוצה המערבית עדיף לעשות זאת על ידי הסתכלות על המאזן ולא על הדירוג.

        ואז באמת אפשר לראות שהוא בדרך כלל מגיע לפיינלז עם מאזן נחות מהמערבית, אינו נהנה מביתיות ומצליח פחות (28% אחוזי הצלחה בפיינלז בלי HCA מול 50% עם HCA)

        1. בדיוק. זה אומר שגם לברון לא שובר את הHCA. וגם אוסיף, באותם פעמים שהגיע עם הHCA מהמזרח, גם המיקום שלו בטבלה הכללית היה גבוה.
          אם אתה מנקה את 2017 ו2018 בגלל פערי הרמות, אז מעבר לזה שמתי שהוא זכה היה לו HCA במזרח, גם פעם אחת היה לו HCA בגמר עצמו (2012), וב11, 14, ו15, הוא הפסיד מול הקבוצה שהיה לה HCA בגמר. דהיינו גם זה היה חלק מהגורמים להפסד, ואין אנומליה. למעשה האנומליה נובעת גמר המזרח, בעיקר שנות קליבלנד, שם גם כשהגיע לא מהמקום הראשון בדיביזיה, מול קבוצות שהרשימו הרבה יותר במהלך העונה, הוא ניצח. בשנים של מיאמי זה לא ממש נכון, כי מיאמי הייתה הסופר טים בכל אחת מ4 העונות הללו, וגם כשהיא לא סיימה ראשונה בדיביזיה, הפער במאזן מול המתחרה בגמר היה זניח, ואז באמת היא הצליחה כנגד הHCA, בזכות לברון. אז נגיד שלברון במזרח, מהווה אנומליה לגבי הHCA.

          1. מסכים לחלוטין עם הסייפא

  23. מיקי , זה היה דיון ממש נחמד. מחכה כבר לבא.

  24. כן מיקי. כתבה שממש מאוד נהניתי ממנה

  25. מסכים לגמרי, תודה רבה, לכולם, על התגובות והדיון.

  26. מה נעלה יותר: לשאת באורך רוח מחקר סטטיסטי, אבני מרגמות הסתברותיות, או אם חמוש במידע לצאת אל ים הפוסטים, לכתוב באופן מענג, ולדון בהם!

    1. 🙂

  27. כל הכבוד על ההשקעה

    מעולה

  28. קראתי באיחור רק עכשיו. איזו עבודה יא אללה !
    תודה רבה !
    בנוסף כשרון כתיבה נפלא.

    שני הסנט שלי הם שהגדולים באמת (מייקל/לברון/קובי) מאפילים על כל הסטטיסטיקות ואז אתה נכנס לאנומליה וכו'.
    הם מכינים עצמם כל כך טוב.

    פיל ג'קסון אמר פעם לפני סדרה חשובה: "לא הייתי מהמר נגד מייקל" וזה ללא שום קשר למומנטום או ל HCA

  29. תודה רבה. בשמחה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט