על ווינרים ולוזרים / ערן שור


 

מעשה בשתי קבוצות.

קבוצה א'—נקרא לה אריאל—הגיעה לטורניר אירופאי חשוב שבו כמעט כל משחק קובע. לפני הטורניר הסתמן שהיא נחותה פיזית מרוב היריבות שלה, אבל כבר מהמשחק הראשון אריאל הפתיעה ביכולת שלה להתמודד מול שחקנים אתלטיים וגבוהים יותר ללא רגשי נחיתות:

* כבר בשלב מוקדם יחסית היא פגשה קבוצה חזקה עם מסורת, כזו שברוב הפעמים היא מפסידה לה, אבל נתנה מחצית ראשונה מהסרטים, פתחה פער של שלושים נקודות ולא הסתכלה יותר אחורה.

* ברבע הגמר היא פגשה קבוצה מפחידה, שכבר עשור לא הפסידה במעמד הזה. אבל היא שוב פתחה פער גדול כבר במחצית הראשונה ולא נבהלה גם כשהיריבה הראתה סימני חזרה למשחק, והראתה הרבה קור רוח בדרך לניצחון בעשרים הפרש.

* בחצי הגמר אריאל פירקה את (או כמו ששמעון היה אומר ניגבה את הפרקט עם?) הקבוצה המוכשרת ביותר באירופה, הספקית מספר אחת של שחקני נבא, במשחק שלא היה צמוד לרגע.

* בגמר היא פגשה עוד קבוצה עם מסורת כדורסל אדירה שלא הפסידה אף משחק בטורניר לפני כן. שוב פתיחה חזקה ויתרון מבטיח לאריאל במחצית. היריבה מייצרת ריצה וכמעט משווה בפתיחת המחצית השנייה, אבל אריאל לא נלחצה, קלעה זריקות מכריעות וגמרה את המשחק הרבה לפני שריקת הסיום בדרך למדליית זהב היסטורית והיסטרית.

אז מה תגידו על אריאל? איזו קבוצה! ווינרית מארץ הווינריות. והשחקנים? גם הם ווינרים אחד אחד. רובם כאמור נחותים פיזית, אבל איזו מלחמה! איזה משחק קבוצתי! איזה קור רוח ברגעים המכריעים! איזו מנטאליות של ברזל! כמה ווינר-שוטס! ואיזו כמות של סימני קריאה!!!

 

קבוצה ב'—נקרא לה דניאל—הגיעה לטורניר אירופאי חשוב שבו כמעט כל משחק קובע. לפני הטורניר הסתמן שהיא נחותה פיזית מרוב היריבות שלה, אבל כבר מהמשחק הראשון היא הפתיעה ביכולת שלה להתמודד מול שחקנים אתלטיים וגבוהים יותר ללא רגשי נחיתות:

* במשחק הפתיחה היא הראתה עליונות על נבחרת מוכחת עם כוכב סקורר, שחקן נבא עתידי, ובמחצית כבר הובילה בכמעט 20 נקודות. אבל במחצית השנייה היריבה מצליחה לנגוס לאט לאט בהפרש, לכפות הארכה, ולבסוף גם לנצח בנקודה.

* במשחק השני עוד קבוצה טובה. משחק צמוד ודניאל מצליחה לעלות ליתרון שתי נקודות ממש לפני הסיום. אבל שלשת קלאץ' של היריבה בשנייה האחרונה של המשחק מראה לה את הדרך להפסד שני בטורניר.

* במשחק השלישי דניאל פוגשת את אחת הקבוצות הטובות בטורניר ובאירופה, שגם בה שחקני נבא עתידיים. אבל דניאל עם שלושה רבעים למופת פותחת בתחילת הרבע האחרון יתרון של 15 נקודות ונראית בדרך לניצחון גדול שיבטיח העפלה לשלב הבא. אבל שוב היריבה מקזזת לאט לאט את היתרון וכופה הארכה שבסופה הפסד שלישי בטורניר לדניאל.

* משחק רביעי והפיאסקו נמשך. שוב היריבה היא קבוצת עילית עם מסורת של עליונות. דניאל שוב משחקת טוב ומובילה ברוב המחצית השנייה. המשחק צמוד עד לדקות האחרונות, אבל אז היריבה שוב עם מהלכים טובים יותר ודניאל עם הפסד דחוק נוסף.

* משחק חמישי שם את החותמת על טורניר עגום וכושל. שוב משחק נגד אחד האריות האירופאים, שוב משחק צמוד לכל אורכו, ושוב הפסד משלשת ניצחון של היריבה בשניית הסיום.

אז מה תגידו על דניאל? איזו קבוצה! לוזרית מארץ הלוזריות. בכל משחק היא מוצאת דרך להפסיד, בדרך כלל בשנייה האחרונה או בהארכה ואחרי שכבר הובילה בהפרשים מבטיחים. והשחקנים? גם הם לוזרים אחד אחד. ברגעים המכריעים קופאות להם הידיים (או הזוג שם למטה). הם מאבדים את הראש, המכנסיים והכדור ומראים מנטאליות שבירה, כזו שבלי ספק מסמלת את כל חוליי הספורט במדינה שאותה הם מייצגים.

 

אוקיי, אז מי הן שתי הקבוצות הללו?

את הראשונה, אריאל, בוודאי כבר זיהיתם. מדובר כמובן בנבחרת העתודה הנהדרת של המאמן אריאל בית הלחמי, שזכתה רק עכשיו באליפות אירופה. השחקנים המובילים הם עכשיו כבר שמות מוכרים, ולא רק לעכברי הכדורסל: יובל זוסמן, מייקל בריסקר, גיל בני, מירון רוינה, מיכאל מושקוביץ, וכמובן גם אבדיה הצעיר.

 

אבל מה עם הקבוצה השנייה?

מי זאת הלוזרית הזו עם המנטאליות הפריכה והשחקנים שעושים פיפי במכנסיים ברגעים המכריעים?

ובכן, הפתעה!

מדובר בנבחרת הנוער שאימן דניאל (דני) גוט רק לפני שנה וחצי באליפות אירופה בטורקיה, אליפות שהסתיימה עם מקום 15 מתוך 16 וירידה מאכזבת לדרג ב' האירופאי.

ומי היו השחקנים המובילים של הנבחרת ההיא, אלו שקיבלו את מירב הדקות וקלעו את מרבית הנקודות?

זוסמן, בריסקר, בני, רוינה, ומושקוביץ, כשאת הדקות של אבדיה קיבל אז יונתן רבינוביץ', שלא זכה להיות חלק מהנבחרת הנוכחית. זוסמן ומושקוביץ נתנו טורניר לא רע, אבל שניהם לא פגעו מהשלוש. בריסקר? יותר נזק מתועלת. כפה את עצמו על המשחק, איבד יותר משמסר, וקלע באחוזים מזעזעים מכל הטווחים (23% משלוש). בני? רק טיפה טוב יותר, וגם הוא קלע באיזור ה-30% מהשדה. היחיד שקלע לא רע מבחוץ, כולל בדקות האחרונות, היה בכלל יונתן רבינוביץ' הנשכח.

 

ועוד כמה פרטים פיקנטיים על שני הטורנירים:

* קרואטיה, זו שרק לפני יומיים ניצחנו בגמר, הייתה זו שפגשנו ביום החמישי של האליפות הקודמת, הנבחרת שקלעה שלשת ניצחון בשנייה האחרונה והורידה אותנו לדרג ב'.

* המשחק הראשון בטורניר הנוכחי היה מול גרמניה המארחת והסתיים עם… שלשת ניצחון לגרמנים בשנייה האחרונה. אבל בניגוד לטורניר הקודם, ישראל ידעה להתאושש במהירות ומכאן והלאה לא הסתכלה יותר לאחור ולא נתנה לאף נבחרת סיכוי להגיע אפילו למשחק צמוד.

 

אוקיי, אז מה קורה פה? אלה ווינרים או לוזרים? אולי תחליט כבר!

אז זהו, ששני הטורנירים הללו של מי שהיא בעצם אותה הנבחרת (ואפילו לא ממש בשינוי אדרת) מעידים בעיני יותר מכל עלינו ועל הצורך הדי כפייתי שלנו לקטלג שחקנים וקבוצות לווינרים או לוזרים; גיבורים או פחדנים; גברים או ילדים. דיונים בסגנון הזה מופיעים חדשות לבקרים בהתנצחויות על הגדולה העכשוית או ההיסטורית של ג'ורדן, לברון, קרי, רג'י מילר, קארל מלון, פטריק יואינג, וגם, להבדיל, מיקי ברקוביץ' או יותם הלפרין. וגם בדיונים על קבוצות כמו הסלטיקס, הקליפרס, מכבי תל-אביב והפועל תל-אביב.

אבל האמת, מה לעשות, נמצאת בדרך כלל איפה שהוא שם באמצע והיא הרבה פחות דרמטית ומקוטבת מהסיפור שאנחנו אוהבים לספר לעצמנו. שחקני נבא למשל, כמו שמנחם אוהב לפעמים להזכיר לנו, הם בסופו של דבר כולם ווינרים גדולים. הרי הם ניצחו את הסיכויים והגיעו לליגה שיש בה פחות מ-400 מקומות עבודה אבל מיליוני ילדים חולמים לשחק בה. הסטטיסטיקה מלמדת שרק שלושה מתוך 10,000 נערים שמשחקים כדורסל בשנתם האחרונה בקבוצת התיכון שלהם (כלומר אלו שיש להם לפחות מידה מסויימת של כישרון ושהשקיעו כבר הרבה שעות בחלום) יגיעו בסופו של דבר ל-נבא.

במידה רבה, ניתן לומר את זה גם על כל האחרים שמשחקים כדורסל מקצועני, עובדים ימים כלילות כדי להתמקצע ולהשתפר, ומחזיקים בסט כישורים יוצא דופן ולרוב גם במנטאליות ויכולת להשקיע ולעבוד קשה שרק מתי מעט יכולים להתגאות בהן.

גם קבוצות הן לא פשוט "ווינריות" או "לוזריות". שיקאגו היו ווינרים בשנות ה-90 ומאז שקעו לתחתית ולא הצליחו להתרומם מעל הבינוניות. הווריירס היו לוזרים במשך עשורים, עד שפתאום בתוך כמה שנים הפכו לווינרים הגדולים של הליגה הזו.

ומעבר לזה, כל שחקן שמקוטלג כ"ווינר" חווה על פני קריירה ארוכה גם המון אכזבות ורגעים שבהם הוא לא תפקד היטב במשחקים מכריעים. וההיפך כמובן גם הוא נכון. ל"לוזרים" הגדולים היו גם הרבה משחקים גדולים ומהלכים מכריעים בדקות האחרונות של משחקים חשובים. ברמות הללו מעורבות גם כמויות גדולות של מזל והרבה פעמים יש לנו נטייה לזכור רגעים בולטים ולהדחיק אחרים בהתאם לסיפור שבנינו לעצמינו על שחקן מסויים ("לברון לוזר כי הפסיד כל כך הרבה גמרים"; "לברון ווינר כי ניצח את גולדן סטייט הגדולה").

 

ואסיים ברשותכם עם ציטוט מגיא הרשע, שלרוב אני נהנה מאוד מהתובנות שלו (וגם מהעובדה שהרבה מהן מגובות בסטטיסטיקה, בדיקה קפדנית, והרבה שכל ישר):

"אני לא מאמין במושגים "ווינר" ו-"לוזר". אני מאמין בעבודה קשה, התמדה, וביטחון עצמי. כל אלו דברים הניתנים ללמידה. כאשר שחקן משחק במסגרת ש"מלמדת אותו" לנצח, אז את השיעור הוא לוקח אתו גם קדימה בקריירה שלו."

לפוסט הזה יש 70 תגובות

  2. קוין ג'ונסון

    24 יול 2018 08:01:27

    מייקל ג'ורדן לא חשב כמוך, הוא האמין בווינר ולוזר בכל ליבו וזה גרם לו בסוף הדרך להיות רק ווינר.
    אם היה מוותר לעצמו "טוב, אין כזה דבר באמת לוזר אם הגעתי לליגה הטובה בעולם/אם עליתי לפלייאוף/אם הגעתי לגמר", הוא באמת לא היה זוכה בכל מיני דברים.
    המשנה בפרקי אבות אומרת – "הֱוֵה זָנָב לָאֲרָיוֹת, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים."
    אדם בוחר לו בחיים את התחומים שבהם הוא רוצה להיות אריה והוא מאוכזב אם הוא ראש לשועלים. אצל ג'ורדן זה השתלט על עוד תחומים בחיים, ואם יש אדם שאין לו אפילו תחום אחד בו הוא לא נח עד שיהיה ווינר ולא לוזר עם כוכבית, זה לא טוב.

    1. קוין ג'ונסון

      24 יול 2018 08:23:38

      נ.ב – במבט ראשון משפט האריות והשועלים לא תואם למה שכתבתי.
      הרי "סתם" אריה הוא אריה גם אם אינו ראש לאריות.
      אך האמת היא שבכל עליית מדרגה, האריה של אתמול הפך לשועל של היום.

    2. עידו גילרי

      24 יול 2018 11:10:41

      ומה לגבי האחרים שלא הסכימו להפסיד ונלחמו בשיניים אבל יצאו בלי ניצחן בסוף? הם לוזרים?
      האם מייקל בשש השנים הראשונות שלו היה לוזר כמו שלא מעט אמרו?
      לברון לפני האליפות הראושנה?

      1. קוין ג'ונסון

        24 יול 2018 11:20:16

        ווינרים הם לא.
        מאלון, בארקלי, סטוקטון, מגדולי האריות.
        אבל כשכולם רוצים את הטבעת, ויש מי שמקבל ויש מי שלא, זה מעבר לעוד שורה סטטיסטית.

        צ'מברליין מול ראסל,
        האם 11 טבעות מול טבעת אחת לא נותנת משקל סגולי יותר גדול לראסל בהשוואה ביניהם ?

        (שמעון פרס, שאל בכעס את הקהל "אני לוזר" וקיבל "כןןןןן ! הוא אריה פוליטי, אבל כשהמטרה היא אחת, להגיע לטופ, אז להיות ח"כ באופוזיציה זה קצת לוזר, אע"פ שלא כל אזרח זוכה לזה)

        צריך למצוא מילה ללוזר עם כוכבית.

  5. Berch

    24 יול 2018 08:55:54

    אהבתי. לדעתי יש במשחק גם את האלמנט הבלתי ניתן לכימות שנקרא מזל…
    זה מאד משפיע על הווינריות\לוזריות.
    הדוגמא שנתת לא מושלמת כי השחקנים האלו התבגרו בשנה וחצי (בערך 8 אחוז מכלל החיים שלהם) וגם החליפו מאמן.

    1. ערן

      24 יול 2018 15:14:12

      כמובן שהיא לא מושלמת. אבל מה כן תהיה דוגמא מושלמת? הרי ניתן להגיד דברים דומים על כל שחקן שאי פעם התבגר בכמה שנים והחליף מאמן.

  6. יניב

    24 יול 2018 09:06:03

    ברור שאין שחור ולבן אבל כן בספורט אפשר לקטלג כל אחד לפי ראות עיניו.
    אני למשל מאוד מאמין בכך ששחקן או קבוצה לא מוקבעים בתווית לאורך כל הזמן אלא בהחלט יכולים לשנות את גורלם ובעייני הסיפור הופך להיות יותר יפה.
    הדוגמא שאני הכי אוהב זה נוביצקי שאפשר לומר שבהחלט התחרה על ערך בויקיפדיה של לוזריות שהשיא זה לקבל את גביע הMVP בחדר הלבשה אחרי שקבוצתו הודחה ע"י מדורגת מספר 8 אבל אז בפליאוף אחד היסטורי ואחד הגדולים איפעם שאני זוכר משחקן הפך את כל הנרטיב שלו,שבו לא רק הוא הצליח לזכות באליפות אלא בדרך גבר על כל התותחים של הליגה ובכל אחד מהמשחקים את ההצגות הכי טובות שלו נתן ברבעים האחרונים.
    אז כן ברור שאין שחור ולבן אבל אני לא רואה שום בעיה בקטלוג שחקנים כלוזרים/ווינרים.
    דרך אגב כן מוגחך בעייני זה ששחקן כבר הוכיח את עצמו וניצח משחקים ואחרי זה מפסיד אז קוראים לו לוזר.

      1. יניב

        24 יול 2018 11:14:16

        לא כי כמו ששמעון כתב מתחתי באיזשהו מקום כולם לוזרים עד שהם מצליחים לנצח.
        מה שכן התחלתי פתאום להרהר עם עצמי האם נגיד שחקן זכה באליפות כבר בפעם הראשונה שהוא הגיע לגמר ואז אחרי הופיע עוד 5 פעמים והפסיד בכולם,האם יש מצב שהוא כן לוזר???

        1. עידו גילרי

          24 יול 2018 11:16:10

          אני מוצא את זה קצת מצחיק. אבל כל אחד והגישה שלו.
          אם כבר מה שמגדיר בעיני ווינר או לוזר זה כמה אתה מסוגל להוציא את הכל מעצמך.

          1. יניב

            24 יול 2018 11:20:34

            בגדול ברור שאתה צודק וכמובן איך אפשר לקרוא לכריס פול לוזר אחרי שהוא אחד הפונטים הטובים ביותר וכנראה אחד מעשרת הפוינטים הטובים איפעם אבל עדיין מסגרת של ווינר/לוזר זאת מסגרת רחבה שבה אתה יכול לתייג שחקן.אני אישית כן מתייג אבל ברור לי שזה לא שחור או לבן.
            אז לדעתך שאקיל הוא ווינר או לוזר?

  8. מושון ״עיני נץ״ המהמר

    24 יול 2018 09:50:49

    יפה אהבתי ואתה צודק, זה גם עניין של מזל הסיפור של הווינרים ולוזרים, לגבי הטורניר עצמו ישראל הייתה פייבוריטית די גדולה נגד ספרד ונגד צרפת, ככל הנראה הן לא שיחקו בסגל אופטימלי. נגד קרואטיה היה יחסים שווים, הכל על פי יחסי הימורים שהיו ביום המשחק. עם זאת לא ממעיט מההישג הענק, אחד הגדולים של הסופרט הישראלי לדורותיו.

  9. עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס

    24 יול 2018 10:14:21

    מצוין ערן. אני מסכים עם כל מילה.
    רק מי שטעם את טעמם המר של הפסדים יכול להפוך לווינר

  10. אפלטון

    24 יול 2018 10:28:46

    יפה מאוד.
    מסכים עם כל מילה, ורק אוסיף למשפט המאוד נכון של גיא, שיש אלמנט מזל מאוד גדול בתוויות האלה שאנחנו מדביקים לכאן או לכאן.

  11. Avri

    24 יול 2018 10:32:27

    יופי של פוסט, וגם נראה לי שזה די ברור לכולם (מבלי לקחת מהעובדה שנהנתי לקרוא!). הדיבור על ווינרים ולוזרים נעשים בעיקר בשיחות על בירה ועם חצי חיוך ונועדו בעיקר להשמיץ את הכוכב של הקבוצה אותה אוהד החבר שלך. אני לא חושב שאף אחד לוקח את זה יותר מידי ברצינות. וגם כאן, אנחנו כולנו אוהדים וצריך להבין את השיחות כאן עם גריין אוף סולט, כמו שאומרים אצלכם במקגיל (און פטי פו דה סל).

    1. קוין ג'ונסון

      24 יול 2018 10:35:51

      אם תאמר לג'ורדן בחיוך על כוס בירה "אתה לוזר", הוא ירצין ויקח אותך מיד למגרש כדי להשמיד אותך. כנ"ל טראמפ.

  13. עידו גילרי

    24 יול 2018 11:08:15

    מאד מסכים איתך ערן ומתחבר לדברים שכתבת. בסופו של דבר אבל לאנשים יש צורך בתיוגים האלה. אני מניח שלשחקנים זה פחות מזיז.

    1. יניב

      24 יול 2018 11:18:21

      לא חושב שזה נכון.אני חושב שלשחקנים מאוד איכפת ואם השתרשה לך תווית של לוזר זה אכן פוגע בשחקן.ראה מקרה דוראנט שנעלב מכל דבר או כריס פול שכל פעם ששאלו אותו על זה התעצבן על השואל

        1. יניב

          24 יול 2018 11:33:04

          התשובה שלי התייחסה לכך שאמרת שלשחקנים זה פחות מזיז.
          לגבי השאלה שלך אז שוב זה בעייתי לגבי פול עניתי לך למעלה ולמרות מה שכתבתי אני עדיין חושב שהוא לוזר,כי אם נסתכל על השורה התחתונה אז כפי שכתבתי אחד מעשרת הפוינטים הטובים בהיסטוריה שלא הצליח אפילו להעפיל לגמר הליגה ואפילו הלוזריות שלו מתבטאת בכך שעד שהוא השחקן הכי טוב בדרך להעיף קבוצה היסטורית הוא נפצע…
          לגבי דוראנט זה באמת שאלה טריקית על פניו לפי ההגדרות שלי עם עצמי הוא כבר לא לוזר אבל מצד שני לחבור לקבוצה הטובה בהיסטוריה ולזכות איתה זה אממ קצת גבולי

          1. עידו גילרי

            24 יול 2018 11:35:14

            אני יודע אבל מכיוון שהעלית אותם אז רציתי לדבר עליהם. בתור דוגמא לשניים שהם ממש לא לוזרים לטעמי.
            אז רגע בוא נלך שתי משבצות ימינה – נאש לוזר?

          2. יניב

            24 יול 2018 12:10:11

            אז כן הוא גם לוזר,בתור שחקן שזכה בMVP פעמיים ברציפות והייתה לו קבוצה הכי טובה בליגה לפחות ל2 עונות אם לא יותר והוא לא הצליח להגיע אפילו לגמר.
            יחד עם זאת אני בהחלט מבין ומקבל את העובדה שהוא מיצה את היכולות שלו עד המקסימום והגיע כמעט הכי רחוק שאפשר איתם

          3. גיא רוזן

            24 יול 2018 12:23:07

            יניב,
            אף אחד לא האמין שהסאנס יגיעו לאן שהוא אחרי ההחתמה מחדש של נאש.
            אתה יודע כמה משחקי אולסטאר מצטברים היו לשחקנים שלצדו כאשר התחילה אותה עונה?
            1
            המטריקס היה האולסטאר היחידי בסגל עליו הצטרף נאש.
            אפילו בסגל של הלייקרס העונה יש יותר משחקי אולסטאר מצטברים (בלי לברון. ובלי דנג…)

            אז לזקוף לחובתו את ההצלחה של הקבוצה, את האובראצ'יבריות המדהימה של עונת 62 הניצחונות, או את זו של העונה שהקבוצה המשיכה להיות קבוצת צמרת למרות הפציעות –
            זה , לטעמי, חוטא לאמת.

          5. שמעון טבדי

            24 יול 2018 12:28:41

            לסאנס אף פעם לא הייתה הקבוצה הכי טובה הם פשוט נראו ככה בגלל הראן אנד גאן. חוץ מאמרה ונאש לא היה שם כלום וגם אז הרחיקו את אמרה סתם. נאש עשה מקסימום מה שיכל

          6. יניב

            24 יול 2018 12:51:26

            האמת שקשה לי להתווכח איתך.באמת שהיה לי קשה לענות לעידו וחשבתי על זה לא מעט.זה היה יותר אבן בוחן בשבילי ובשביל ההגדרות שלי.
            אז קודם כל נראה לי שאני צריך להסביר את המונח לוזר מבחינתי.לוזר זה לאו דוקא בהכרח שחקן גרוע או אפילו אות קין אלא שחקן שלא הצליח בסופו של דבר לעשות את מה שהוא צריך לעשות(והכוונה שלי היא שסופרסטארים בסופו של דבר צריכים לזכות באליפות או במינימום להגיע לגמר).כמו שכבר כתבתי נוביצקי הוא השחקן הכי אהוב עלי ב20 שנה האחרונות וכן עד האליפות ב2011 החשבתי אותו לוזר.
            יחד עם כל זאת אחרי בחינה מעמיקה עם עצמי ולאור התגובה של גיא אני מוכן להחריג את נאש ולא לתייג אותו כלוזר 🙂

  15. Captain Beefheart

    24 יול 2018 13:37:45

    הדיון סמנטי לגמרי ולכן אין תשובה נכונה או לא.
    לדעתי צריך לנכות את "מבחן התוצאה" כי יש המון גורמים שמשפיעים מעבר לשחקן הבודד וכמובן שאף אחד לא מנצח משחק כדורסל לבד, שלא לדבר על עונה, שלא לדבר על פלייאוף וטבעת. אם משאירים את "מבחן התוצאה" מקבלים שמלון וסטוקטון היו לוזרים, וברור שלא כך הדבר.
    המבחן שלי ל"לוזר או ווינר" הוא מבחן הכוונה וההתנהגות על המגרש ולאורך הקריירה. כך אפשר לאבחן לוזרים ברורים (למשל כרמלו) לצד ווינרים ברורים (מייקל, לארי, מג'יק, קובי ולברון).

    ברמת מועדונים אני חושב שס"א בימי פופ זה מועדון ווינר.

  17. אור

    24 יול 2018 13:58:48

    קשה לתייג גם כי זה משחק קבוצתי. יותר פשוט לדבר על שחקני קלאץ' כשמשווים את הביצועים שלהם בדקות האחרונות.

  19. אשך טמיר המקורי

    24 יול 2018 14:10:47

    דוגמא לא רלוונטית.
    בגילאים האלה שנה וחצי זה פרק זמן עצום לשיפור.
    ניסיון זה דבר חשוב מאוד בכל הגילאים אבל בנוער במיוחד.
    הניסיון שצברו בטורניר הקודם עזר להם להגיע לטורניר הזה במיינדסט אחר.
    גם אלופות גדולות קלאסיות כמו הבולס והפיסטונס היו צריכות לחוות כשלונות כדי לעבור ללבל הבא.

    יש ווינר ולוזר.
    זה מאוד מאוד פשוט –
    כאלה שמתעלים במעמדים מלחיצים וכאלה שמתכווצים בהם.
    משהו פסיכולוגי ומאוד ברור אישיותית.
    זה יכול להשתנת עם הזמן, שיפור, גדילה וצבירת ניסיון.

    1. אשך טמיר המקורי

      24 יול 2018 14:26:55

      זה אגב בכלל לא קשור ספציפית לספורט, זאת תגובה למצבים מלחיצים שרלוונטית לכל תחום אחר.
      יש אנשים שזה גורם להם להתעלות ויש כאלה שזה משתק אותם.

  20. אשך טמיר המקורי

    24 יול 2018 14:28:30

    עכשיו בואו תגידו לי שאין דבר כזה תגובות שונות למצבים מלחיצים במבנים אישיותיים שונים ונסגור עניין.

      1. אשך טמיר המקורי

        24 יול 2018 15:13:14

        זה קשר מובהק.
        זה הבסיס של "ווינר" או "לוזר".
        השחקנים שמוגדרים ווינרים הם יחידי הסגולה שמתעלים במצבים המלחיצים, או שכל הלחץ עליהם.

        רוברט הורי, דרק שארפ – בפירוש מתעלים במצבי לחץ.

          1. אשך טמיר המקורי

            24 יול 2018 18:48:48

            היה לוזר מובהק ואחרי דאלאס הפך בהדרגה לווינר.
            מדי פעם מתפלק לו. אבל זה כבר קשור לעניינים אחרים באישיות שלו, כמו הצורך שהכל יעבור דרכו ושהוא יקבע את כל המהלכים "המנצחים" (חוסר יכולת לשחרר ואחרים ורצון לתהילה אישית), מה שמכניס אותו לשלל בעיות, כמו עייפות בסיומים, מהלכים של ראש בקיר וכו'.

            דוגמא פשוטה שהוא היה לוזר קלאסי זה שאייפנו אותו החטאות עונשין קריטיות בסיומים, וגם חשש משיבצעו עליו עבירה במצבים כאלה כדי להימנע מלהתמודד איתם (חוסר כניסה לסל).

            עונשין מכריע זה באופן כללי מדד טוב להחנקות / התעלות, כמובן ביחס לממוצע הרגיל של השחקן מהעונשין.
            למשל זכור לי נאש ממשחק גמר בקולג', חתר בכל מצב שיעשו עליו עבירה וללכת לקו וקבר כמעט את כולם בקור רוח – ווינר קלאסי.

    2. גיא רוזן

      24 יול 2018 15:01:19

      התמודדות עם מצבי fight-or-flight זה דבר שניתן ללמוד.
      זה דבר שכל מי שמצא את עצמו צריך לתפקד תחת אש, יכול לומר לך.

      (ואם כל הכבוד לשחקני ה-NBA, או לשחקני נבחרת העתודה –
      לטעמי, אין בכלל מה להשוות את רמות הלחץ והאדרנלין)

      1. אשך טמיר המקורי

        24 יול 2018 15:11:03

        זה לא fight or flight. זה מצב קיצון של שרידה.

        אנחנו מדברים על מצבים מלחיצים. מעמדים גדולים, מבחנים, סיטואציות מלחיצות שאינן הישרדותיות אך הפחד מכישלון הוא מאוד חזק ומשפיע, או שהאדם דווקא מתפקס כמו יחידי סגולה כמו בירד, דרק שארפ אצלנו, מייקל, וכו'.

        לברון היה בפירוש נחנק כשכל הלחץ היה להביא את הדיבידנדים.
        הוא מאוד השתפר בזה מאז הגמר מול דאלאס.
        הארדן עדיין נחנק סדרתי, זה כ"כ צפוי שהקבוצה השנייה פשוט יכולה לסמוך על זה.

        1. גיא רוזן

          24 יול 2018 15:42:35

          ההבדלים לא כל כך גדולים, בכל הנוגע לדרכי ההתמודדות.
          אימונים אינסופיים. הכנה פיזית ומנטלית. ניסיון.
          הכל בהגדרה ניתן לרכישה אם מחליטים להשקיע את הזמן, הסיבולת, והמאמץ הנדרש.

          כאשר ריי אלן קלע את אותה שלשה אדירה,
          אלו היו כל אותן שעות בהן הוא זרק שוב, ושוב, ושוב, את הכדור לסל.
          אז ברגע האמת, הוא בכלל לא היה צריך לחשוב על גודל הרגע, על המשמעויות הנלוות.
          זה היה הוא, הכדור, הסל, וזיכרון השריר שהוא עמל כל כך קשה להשיג.

          אתה יודע מה הפך אותו לווינר?
          לא אומץ נדיר, או יכולת יוצאת דופן להתמודד עם לחץ.
          מה שהפך את ריי אלן לריי אלן היא השריטה שלו, זו שגרמה לו להתאמן כל כך הרבה.

          לטעמי, אם אתה מחפש את המכנה המשותף בין "ווינרים" ל-"לוזרים", אתה תגלה שמעבר לאלמנט המזל, ה-"ווינרים" הם אלו שהשקיעו הכי הרבה זמן ומאמץ בשביל שכאשר יגיע הרגע, הם יהיו בשיאם.

          המשפט שערן ציטט?
          "אני לא מאמין במושגים "ווינר" ו-"לוזר". אני מאמין בעבודה קשה, התמדה, וביטחון עצמי. כל אלו דברים הניתנים ללמידה. כאשר שחקן משחק במסגרת ש"מלמדת אותו" לנצח, אז את השיעור הוא לוקח אתו גם קדימה בקריירה שלו."

          הוא מתאר בדיוק את כוונתי.

          1. אשך טמיר המקורי

            24 יול 2018 16:45:11

            אין בעיה, אל תאמין.
            איש באמונתו יחיה.
            בענייני אמונה אין כלל על מה להתווכח, יש כאן חופש דת.
            אחד יאמין בדת ה"ווינר-לוזר" ואחד לא, אני מניח שאתה מאמין בדברים רבים שאני לא מאמין בהם.

          3. ד"ר רזי הופמן

            24 יול 2018 18:28:19

            האשך הרשע
            סוף סוף החתול והעכבר עשו שולם
            ולא יהיו ברוגז אף פעם 🙂
            האם הגיעו ימות המשיח?
            זאב עם שיפוד, וכבש בתנור….

    3. חגי "התותח" ניסני

      24 יול 2018 21:07:04

      לא יודע אם תראה את התגובה שלי אבל זה יכול להיות רלוונטי אז אגיב בכל זאת – לא הצליחו למצוא גורמים אישיותיים מנבאים ללקות בפוסט טראומה -לפחות לא עד שנת 2000 ככל הידוע לי – כמובן שייתכן וישנו ידע חדש. – כלומר יכול להיות שני אנשים באותו האירוע בדיוק שהאחד ילקה בפוסט טראומה והשני לא – ואין שום ידע במחקר שיכול להגיד מי כן ומי לא. מה שכן ישנם גורמים אישיותיים שעל פי הם ניתן לנבא שיקום לאחר שהאדם קיבל פוסט טראומה – אז לדעתי זה יכול להקרין גם למה שאתה אמרת ואכן לא ניתן לחלק לאנשים שיודעים ולא יודעים להתמודד עם לחץ בצורה פשטנית שכזו

  21. משיח

    24 יול 2018 15:38:32

    טור של לוזר!
    סתם!
    טור מעולה מסכים לגמרי, הווינר לוזר זה היין ויאנג של הספורט המקצועני אחד לא יכול להתקיים בלי השני.
    ושאפו לנערים על ההישג

  22. ari

    24 יול 2018 16:14:47

    להגיד שכל ה400 שחקני NBA הם ווינרים רק בגלל שהם משחקים ברמה הזאת זה לא נכון, הרבה מהם הגיעו לשם בגלל הכשרון והגודל (דוגמא קיצונית- שאקיל אוניל, אתה לא מצפה שהוא ישחק ביורוליג..)
    כל ילדון עני באמריקה מנסה, הפריקים עם מוסר עבודה סביר יצליחו, אל תשכחו שהפרס על הצלחה הוא להפוך למליונר ומפורסם מביא מספיק דרייב כדי להתאמן ללא הפסקה, כל זה לא הופך את השחקן הממוצע בליגה לווינר, ממש לא, עינינו הרואות

    1. ערן

      24 יול 2018 18:21:15

      אין בעייה מנחם, אם אתה מסדר לי איזה שבתון או בא ללמד את הקורס שלי על שיטות מחקר 🙂

      וברצינות, הלוואי והיה לי יותר פנאי. אבל כמו שאתה יודע היטב, יש משפחה, סטודנטים, מחקר, ועוד המון מחוייבויות, אקדמאיות ואחרות.

  24. אהרון שדה

    24 יול 2018 18:08:54

    מאמר נפלא .
    תודה רבה.במהות לדעתי זה איפה שהוא באמצע .
    ראינו למשל כוכבים גדולים משתנקים במונדיאל ובכלל שחקנים שפתאום לא מתפקדים בלחץ .
    מצד שני יש הרבה ניסביתיות ואפילו יותם הלפרין קלע פעם שלשה מנצחת במדריד .

    אבל במהות יש שחקנים שווינריות זה השם הראשון שלהם עוד לפני השם הראשון .
    למשל מיקי ברקוביץ הענק .
    או שאראס ואפילו גורדון .

  25. הציפור הנדירה

    25 יול 2018 00:33:01

    יש בהחלט וינרים ולוזרים הגם שזה לא שחור ולבן. עובדתית ומעשית רואים שיש שחקנים שלא מתפקדים תחת לחץ ויש כאלו שמתעלים ברגעי לחץ וגם אלו שמתעלים לא אומר שצריך להיות להם מאה אחוזים, אך לרוב מתפקדים נפלא במשחקים וברגעים המכריעים.
    וכמובן שכדי שתהיה אפשר לשחקן בעל יכולת וינרית צריך שהוא יהיה חלק מסגל איכותי ברמה של קבוצה שיכולה להיות מנצחת.
    והנקודה באחרונה היה צריך להוסיף למאמר "על מנהיגות ווינריות".

  27. Yinon Yavor

    25 יול 2018 14:48:59

    תודה ערן.
    עדיין זוכר בעצבנות את ה"ריפרש" שעשיתי עם כל משחק של "דניאל" בבוקס סקור, רק כדי לקבל עוד מפח נפש… זה היה הטורניר שרציתי לצעוק על מישהו ש"זה לא פייר".
    כיף שהם זכו ל-Redemption השנה

  29. אדם אחד

    26 יול 2018 00:15:06

    החטאתי מעל 9000 זריקות בקריירה שלי.הפסדתי כמעט 300 משחקים. ב-26 הזדמנויות סמכו עלי לקחת את הזריקה המכרעת במשחק…ופספסתי. נכשלתי שוב ושוב ושוב בחיי, וזו בדיוק הסיבה להצלחתי."

    בסוף זה הכל בראש שלנו. מספיק לחשוב על נקודת הזמן אי שם בין המשחק ה- 12 ל- 24

    "

כתיבת תגובה

סגירת תפריט