עלייה וק'ואץ בה /MBK

לאחר שבעונה שלפני הקודמת 30 מ 30 מאמני הליגה שמרו על הכסא באופן נדיר העונה משחק הכסאות של המאמנים בליגה היה חם מתמיד.

3 מאמנים איבדו את מקום עבודתם כבר במהלך העונה (דייב פיזדייל בגריזילס, ג'ייסון קיד בבאקס וארל ווטסון בסאנס).

כשהעונה הסתיימה מצאו את הדרך החוצה הוראנסק (ניקס), פרנק ווגל (מג'יק), ואן גנדי (פיסטונס), דווין קייסי מהראפטורס (מאמן העונה שפוטר למרות עונה שיא של טורונטו), ג'יי טראינו (מאמן זמני פיניקס סאנס), סטיב קליפורד (שארלוט), מייק בודנהולצר (אטלנטה הוקס) וג'ו פרונטי (באקס מאמן זמני).

האם השינוי בעמדת המאמן הוא השינוי שיביא את הבשורה? ומה היא השפעת המאמן על הקבוצה? בשנים האחרונות הליגה היא יותר ויותר ליגה של שחקנים ופחות של מאמנים.

בכדורסל האירופאי למאמן חשיבות גדולה מאוד על הקבוצה וחלק מהמאמנים במעמד של כל יכול בקבוצתם (אוברדוביץ' ,איבקוביץ, אווינוביץ ועוד כמה ביצ'ים ששכחתי).

בשנים האחרונות אני בתחושה שסוגיית ומעמד המאמן בליגה בשפל חסר תקדים.

הפיטורים של דיוויד בלאט שהחזיק במקום ה 1 בקונפרנס, ההתפטרות של מאמן כמו ג'רי סלואן שהיה במעמד של כל יכול ביוטה בגלל סכסוך עם הכוכב שלו דרון ווילאמס, ואפילו פופביץ, אחרון המוהיקנים, כבר לא בר סמכא כפי שהיה בעבר (קוואי קוואי). ג'ורג' קרל ודווין קייסי מפוטרים בעונה שבה זכו בתואר היוקרתי – מאמן העונה.

להוציא פופביץ', קרלייל ספלסוטרה וטרי סטוטס, אין אף מאמן בליגה עם יותר מ 5 שנים ברציפות באותו מועדון. (סטיבנס ריברס ובראון מתחילים עונה 6).

בשנים האחרונות נראה כי להנהלות יש משקל יותר ויותר באופי ובכיוון שהמועדונים הולכים אליו והשאלה האם למאמן יש מעמד? ואם כן איפה עובר הגבול?

קראתי שבדראפט הקודם סטיב קליפורד רצה לבחור בדונבן מיטשל עבור ההורנטס בחירה שסונדלה בסופו של דבר ע"י הנהלת הקבוצה ששמה את הז'יטונים על מונק (מקור לאחת הכתבות על הסיפור של הבחירה במונק: – https://uproxx.com/dimemag/steve-clifford-hornets-draft-donovan-mitchell-over-malik-monk/ ).

האם ההשפעה של המאמן על הקבוצה היא כל כך שולית שגם בהחלטה על עתיד המועדון דעתו לא נחשבת?

לאמן ב NBA הוא לכאורה ג'וב חלומות אבל כמה השפעה כבר יש למאמן?

אני חושב שהדוגמה של מיטשל וקליפורד היא דוגמה מעולה לכמה מעמד המאמן בקנטים. אם מאמן לא יכול לבחור שחקן בדראפט כסמכות המקצועית הבכירה, אז למה הוא בכלל שם?

יש ליגת קיץ (ללא הכוכבים), מחנה אימונים, משחקי קדם עונה והופ העונה מתחילה.

82 משחקים צפופים, עומס של טיסות, בק טו בק, כוכבים שרוצים את הדקות שלהם, פציעות, טריידים, טנקינג??

כמה כבר אפשר להספיק ולהכין את הקבוצה בזמן? לא פלא שחלק מהמשחקים נראים כמו אימון קליעות בספורטק צפון.

כשמאמנים ותיקים כמו נייט מק'מילין ומייק ד'אנטוני מצליחים, אז יש מי שמרים גבה ומצד שני יש מי שהולך על גל חדש של מאמנים.

בלא מעט דקות ובחלק גדול מהמשחקים נראה שמאמנים פשוט לא מאמנים. הקבוצות אמנם מאומנות אבל לראות קבוצה רצה ל 20-0 מבלי שלמאמן יש פתרונות זה נראה קצת מביך. יש משחקים שנגמרים על 2-3 דקות של חוסר ריכוז של מאמן. הרכב לא נכון או תגובה מאוחרת מדי בטיים-אאוט או בחילוף ומשחק נגמר. בלא מעט משחקי עונה רגילה ופלייאוף נראה כי מונף דגל לבן ואין הרבה עניין לצפות במשחק.

יש פחות ניסיונות ופחות תעוזה של מאמנים, הקיבעון של לפתוח כמעט כל משחק עם אותה חמישייה הוא לעתים מגוחך בעייני, אם יש לך הרכב מנצח למה לא ללכת איתו מההתחלה.

סדרות פלייאוף שלמות מסתיימות על חוסר אונים של מאמנים, הולידיי הרג את פורטלנד בעונה הקודמת. סטרוס ניסה עליו את אל אמינו ברבע האחרון של משחק 4. מעט מדי מאוחר מדי.

אני לא מצליח להבין לפעמים, גם בקבוצות הטובות ביותר, את צוות האימון, בעיקר בתרגילים מחזרה מטיים-אאוט או במבטים האדישים של המאמנים על הספסל.

לפעמים זה קצת מצחיק לקרוא את מנחם שיורד על סטיבנס "היורם" שלא מביע את עצמו מספיק ויושב ללא הבעה, אבל גם פיל ג'קסון הגדול חטף 39 הפרש במשחק גמר מבלי לעשות הרבה. לחשוב על צ'אק דיילי, דון נלסון, ריילי או סלואן יושבים על הספסל בלי הבעה כשהקבוצה שלהם נשחטת על המגרש…

 

בשנה האחרונה היו מאמנים שלא עמדו בלחץ וקרסו גם מבחינה בריאותית (קליפורד וטיירון לו), האם הלחץ מהקהל המדיה ההנהלות והרשתות החברתיות נותן את אותותיו ומשפיע יותר על המאמן ומעמדו?

מאמן ב NBA זה מלכודת דבש. יש רק 30 משרות מצד אחד ומצד שני ההנהלות משפיעות יותר יותר. מה שווה מאמן שאמור להיות הסמכות המקצועית הגבוהה ביותר אם אין לו סמכות להשפיע אפילו על השחקן שישחק עבורו מהדראפט ?

לדעתי כמות הכישורים שנדרשת מאמן בליגה היא גבוהה מאוד. מלבד יכולת ניהול המשחק היכלות להתמודד עם השינויים וליישם בצורה מהירה מבלי לאבד את הקבוצה.

אפשר להסתכל על פופביץ שההצלחות שלו בעונה הרגילה חסרות תקדים. הקים מערכת משומנת בספרס שלא משנה מי השמות שלובשים את הגופייה, הכדורסל הוא אותו כדורסל והגדולה שלו בשינוי וברעננות שעבר על הקבוצה, איפה הכדורסל של הספרס בסוף המאה הקודמת ואיפה הכדורסל שהם משחקים היום? ואיך נראים השחקנים של הספרס מחוץ למערכת? ( קצת פחות טוב).

מייק ד'אנטוני, שספג ירידות נון סטופ, עשה מיוסטון טובה הרבה יותר ואם פול לא היה נפצע אולי הוא היה גם עם טבעת. הוא עשה עבודה גדולה בפלייאוף האחרון כשהעז ושיחק כדורסל אטי שעזר לו להוביל 2:3 על גולדן סטייט.

מייק בראון הוליך את גולדן סטייט למאזן נקי מהפסדים ב 3 סדרות בפלייאוף אשתקד ולוק וולטון העמיד מאזן של 0-24 בפתיחת עונת 2016. האם הכישרון של גולדן סטייט כל כך גדול שלא משנה מי עומד על הקווים התוצאות יהיו זהות?

האם מאמן כושל היה מצליח לזכות באליפות עם גולדן סטייט? איך מאמן כמו סטיב קר היה מתפקד בקבוצה כמו הנטס? האם גם שם הוא היה נותן לשחקנים להעביר טיים אאוט כפי שעשה במשחק מול פיניקס? (איזה צחוקים היו על הספסל…).

כמה מאמנים בליגה מסוגלים לקחת חומר קיים של שחקנים ולהוציא ממנו יותר?

האם הקליפרס, בעידן דוק ריברס, הפכה לטובה יותר מאשר התקופה של ויני דל נגרו?

והאם יש מאמן שיכול להצליח בניקס?

ומה כל כך מיוחד בברד סטיבנס?

8 מאמנים אם כן יפתחו את העונה עבור קבוצה חדשה. האם הם הבחירה הנכונה עבור הקבוצה שלהם?

והאם תהיה משרת אימון פתוחה בליגה מבלי שדייויד בלאט יהיה מעומד מוביל לקבל את הקבוצה? (לפי מקור שמקורב למאמן).

אני בתחושה שזו ליגה של כוכבים ועל פיהם יישק דבר. המאמן? אם הוא לא יישר קו למדיניות של הקבוצה או הכוכב המוביל שלה, הוא ימצא את עצמו במדור הדרושים מהר מהצפוי.

*******************************************************************************************************************************

לאחרונה יש לי תחושה שהאתר פחות כייפי מאשר היה בעבר.

ברמה האישית יש 2-3 מגיבים שממש מוצאים את החשק מלהיות פה.

בשנים האחרונות השקעתי מעל ומעבר על חשבון הזמן הפנוי שלי על מנת שהקהילה הזו תמשיך ותפרח ונהניתי מכל רגע, יש מי שיורק בפרצופם של מי שעושים במלאכה עבור האתר הזה.

תגובות בסגנון :- "אני נהנה להרוס את הבלוג החי" מוציאות את הרוח מהמפרשים.

מנחם מממן מכיסו את הפרטי את המסיבה הזאת ועל מנת שהיא תמשיך להתקיים בעתיד כדאי שנשמור על מעט כבוד הדדי ולא נשתין לבריכה שאנחנו שוחים בה.

האתר מהווה אכסניה גדולה לחובבי NBA וספורט בכלל. לא מעט אנשים עושים את המקסימום לייצר תוכן. לפעמים איכותי קצת יותר לפעמים קצת פחות. זה לא נותן לאף אחד לגיטימציה לזלזל ולהעליב כותבים אפשר ורצוי להעביר ביקורת על בסיס ענייני.

ונסיים בברכה של חבר רחוק

שלום לכל המאזינים ופלו ג'ו

מומי ממליץ שניתן קצת בריספקט האחד באחר ונשאיר את הדוקרנים, הלומים ואת האחים חזיזה למקרה חירום בבאגז'. כמו שאומרים כל ישראל ערבים זה לזו.

מומי מתאושש בימים אלו מהבשורות הקשות שנפלו על הלייקרס הוא נפל על משכבו למשמע הבשורות וגם המרפסות של סילבי לא עצרו את נפילתו.

מי שרוצה לשלוח תופינים ובונבונירות למומי מוזמן לפנות לי.שישליק ,עד הטיפ אוף זה יעבור.

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 61 תגובות

  1. מעולה, mbk, פשוט צילום מצב מושלם של מצב המאמנים בימינו אנו.

    אני מסכים לגמרי שיש כאן בעיה מערכתית, כלומר וודאי שחלק מהמאמנים לא טובים מספיק, כמו בכל תחום ניהולי (ג'ק וולש, המנכ"ל המיתולוגי של GE, חייב את המנהלים שלו לפטר 10% מהמנהלים שלהם כל שנה. קצת קשיח לטעמי, אבל מקזז נזקים של העקרון הפיטרי), אבל נראה כאילו גם מי שטוב לא חסין ולא תמיד משפיע.

    כאשר החמאת, בצדק לדעתי, לפופ ולסטיבנס, והייתי מוסיף לרשימה הזו גם את קר, אם לא על שיטות כדורסל לפחות על ניהול אנשים ואגואים, חשבתי שאולי חלק מההצלחה קשורה פשוט לתאום עם ההנהלה והבעלים. כששלושת הגורמים האלו עובדים טוב ביחד, לאורך מספיק שנים, המאמן מקבל גיבוי ויכול להשפיע, כשהם לא (גילברט/גריפין/לו, למשל, שרלוט, ניו יורק, ואחרים), העסק לא עובד כמו שצריך.

      1. מסכים שהוא נהנה מנסיבות מקלות בכל הקשור לכשרון שברוסטר, ולכן ציינתי שהוא מקבל נקודות על ניהול אגואים ואנשים, לדעתי לא צריך להקל בזה ראש בניהול בכלל ובניהול של סופרטימז בכדורסל בפרט. לשמור על כל הכשרונות האלה מרוצים במשחק של כדור אחד ותקרת שכר זה מרשים מאד. הוא יצר קבוצה שכוכב ועוד כוכב רוצים להגיע אליה.

        אישית אני חושב שהייתי נכשל בזה – דריימונד והשטויות שלו היו מעצבנים אותי, דוראנט והבידודים היו מתסכלים אותי, וסטף והזריקות לארבע היו מוציאים אותי מדעתי. אפשר גם לשמוע שזה לא קל לו, ועדיין הוא מוסיף לזה עוד תיש (מהסיפור על הרבי והתיש) בדמות קאזינס. לא יאמן. אני בשלב הזה כבר הייתי פורש לאי בודד עם קליי ואיגי וגעגועים לברבוסה ("אח.. אלו היו ימים")…

        מסכים לגמרי בנוגע לכך שבקבוצה בינונית אפשר יהיה ללמוד עליו יותר כמו במקרה של סטיבנס ולצערי בשנה האחרונה גם פופ.

          1. הכוונה הייתה להגיד שאם תסתכל על חומר השחקנים של הסלטיקס, בוודאי בעונות הקודמות, וגם בעונה שעברה אחרי הפציעה של הייוארד וקרי, סטיבנס הצליח להביא אותם לרמה גבוהה יותר ממה שאפשר היה לצפות לפי חומר השחקנים שהיו לו "על הנייר". אצל קר הרבה יותר קשה להגיד את זה אם בכלל אפשר.

      2. זה נכון שיהיה מעניין לראות את קר בקבוצה אחרת, אבל אסור לשכוח שלפני שהווריורס הפכה למפלצת ובעצם הפכה לקבוצה של דוראנט עם רול פליירס אולסטארס, סטיב קר לקח קבוצה עם שחקנים כשרוניים שלא הצליחה להתרומם, והכניס את השיטה שלו (הרבה מסירות ותנועה, פעם הכניסו פה באתר קישור לכתבה מאלפת שהיתה ב-espn על איך קר תכנן ושיבץ את תוכנית ההתקפה הזו בקבוצה) עד להפיכת ג"ס לקבוצה שהדהימה את עולם הכדורסל.
        כמו לקרי ולתומפסון, גם לקר המעבר של דוראנט גרם להמעטה במה שעשה וביכולת הפנומנלית שלו.

    1. פוסט חשוב שנקרא באיחור.
      אני דווקא מרגיש עלייה ברמת המאמנים עם כל המאמנים החדשים שהגיעו. אני מאמין שהפרוטוטייפ של המאמן החדש הוא סטיב קר (ולפניו ספואלסטרה). לא גאון ב-X וב-Y אבל הוא טוב במה שחשוב יותר: צעיר יחסית, מקובל מאד ע"י שחקניו, תקשורת מצויינת, ויודע בדיוק כמה לסמוך על עוזרי המאמנים, שהם המומחים של ה-IN וה-OUTS של המשחק

  2. הגישה האמריקאית היא שה-GM בונה את הקבוצה: הוא מחליט על "סגנון" משחק ומביא את השחקנים והמאמן המתאימים לכך.
    למשל יוסטון, שהלכה על סגנון משחק של שלשות או לייאפים, ומורי חשב שהגישה הכי טובה לכך היא סגנון המשחק של דאנטוני (עם הארדן על תקן נאש בפיניקס של ה-7 שניות).
    כלומר, ה-GM בונה את המערכת ומחפש את האנשים המתאימים (חוסר הצלחה זה המשחק של דאנטוני בלייקרס של עם פאו והאוורד).

    ישנם מאמנים שהרוויחו או שיותר מחזיקים מהם ברמה המקצועית (פופוביץ למשל). אני מניח שכל הקבוצות מתחשבות בדעת המאמן שמדובר בטריידים ובחירות דראפט, אבל בסופו של יום זאת החלטת ה-GM.
    ישנם הרי מאמנים שקבלו סמכויות נרחבות אבל זה לא ממש הולך (ריברס בקליפרס, ואן גנדי עם הפיסטונס ואפילו ת'יבודו ש"בנה" אחלה קבוצה למינסוטה ולא מצליח להכניס שיטת משחק שפיק את המרב מהסגל).

    מלבד המורך המקצועי של מאמן, הוא גם הרבה פעמים צריך להיות פסיכולוג, מדריך ומוטיבטור עבור השחקנים.
    האמריקאים מסתכלים על העונה כעל "ריצת מרתון של 82 משחקים" ולכן יש להם שיטה להעבור עונה כזו, מה שלא מתקבל לעתים (ואף צורם) אצל חסידי המשחק האירופאי שלכל משחק מתכוננים ובאים לנצח. אצל האמריקאים באים גם כן לנצח בכל משחק, אבל בעונה כזו ארוכה לפעמים לא מתאבדם על כל משחק ו"זורקים" משחקים.
    המאמן הרבה פעמים בעל אילוצים בגלל הדברים האלה וצריך לנהת את הרוטציה על בסיס של דקות משחק ואף לוחות זמנים (ישנה מערכת שלמה בפילי שגם נותנת רוטצייה קבועה לשלושה רבעים כאשר בראון חופשי לעשות ברצונו ברבע הרביעי).

      1. קח לדוגמא את הסיקסרס. יש להם אנליסטים שבנו תבנית שלמה לרוטציות ושילובי שחקנים לשלושת הרבעים הראשונים, כאשר הרבע הרביעי הוא החלטה בלעדית של בראון.

        יש פה ריצה לטווח ארוך. ברור שאם מגיעים למשחק צמוד בדקות האחרונות יעשו את ההתאמות הנדרשות של כל משחק לגופו. אבל ישנה שיטה שהיא המסגרת

        1. חחח אם היו נותנים לאנליסטים לאמן גם את הרביעי פילי היו בגמר המזרח מינימום וכנראה גם בגמר הכללי.

  3. תודה MBK
    מי שעושה צרות ,שמומי יוציא חוזה עליו.
    לא מקנא במאמני ה נ.ב.א ,ג'וב קשה וקצר,מתכון להתקף לב

  4. יופי של פוסט לעניין על הבוקר MB
    השאלות מאד לעניין ואני חשוב שבמאקרו התשובה לשאלה המרכזית לגבי חשיבות ומעמד המאמן התשובה היא שזה תלוי בקבוצה. קשה לי להאמין שהקבוצות לא מתייעצות עם המאמן לגבי בחירות שחקנים. לכל קבוצה מערך סקאוטינג רציני של מומחי כדורסל שעוזר למנגר להחליט באיזה סדר עדיפויות לבחור שחקנים בדראפט. יש קבוצות בהן המאמן הוא הקובע, למשל סן אנטוניו ויש כאלה שלא, למשל הדוגמה שהבאת עם שארלוט שלא התחשבה ברצון של המאמן להביא את מיטצל. האמת היא איפהשהוא באמצע. אני למשל כן חושב שבסלטיקס יש התייעצויות עם המאמן ושיש לו איזה משקל בבחירת השחקנים והקייס שלי הוא הייוארד. היה פה לדעתי סיעור מוחין בין דני ובראד ומערך הסקאוטינג והסטטיסטיקאים שהחליטו ללכת עליו בכל הכח.
    גם לגבי ההשפעה של המאמן, אני חושב שזה אינדבידואלי. הרי ברור שיש מאמנים שמוציאים יותר מהשחקנים שלהם, למשל פופ וסטיבנס וגם דהאנטוני בשנים האחרונות. אבל סטיבנס הוא באמת מין יורם כזה ולחיוב. הוא לא מרים את קולו ויש משחקים שהוא נראה דיי אטום. התפקיד של המאמן היא להטוות דרך או דרכים והשחקנים מיישמים ואם יש בעייה יש טיימאאוט וזה הזמן של המאמן להיות הרכז של המשחק ולהביא שינוי. אם אתה מאמן טוב תביא את השינוי. הביקורת שלי לסטיבנס היא בעיקר על הטיימינג של פסקי הזמן. באירופה וגם אצל פופ, הרבה פעמים כשקבוצה מובילה באמצע המשחק המאמנים רואים שינוי מומנטום ומייד מזעיקים פסק זמן. באן בי איי אני לא כל כך מבחין בכך. הרבה פעמים הפסק זמן נלקח מוחר מדיי כשקבוצה יריבה מורידה 6 עד 12 נקודות. זה לדעתי פאק של המאמן או ביטחון מופרז.
    דבר אחרון, אני מאחוריך לגבי התחושה הלא נעימה בבלוג. לא הייתי מודע לכך שתקפו את מנחם עם לא הייתי קורא את הפוסט שלו. לא חושב שכולם צריכים להיות יסמנים אבל תגובה הפוכה רצוי שתהיה מכבדת לצד השני. מנחם הוא עיתונאי פר אקסלס וכולנו פה בגללו, בגלל הכתיבה המיוחדת שלו ובגלל שאהבנו את מה שפרסם עוד הרבה לפני הבלוג! במקום לתקוף ובמיוחד כשאתה אחד מהעורכים והכתבים אפשר לשלוח מיילים ולהתווכח שם ולא להלבין את פניו של מי שבגללו אתם פה!

      1. מידן
        יש ויש אני בל זאת חושב שיש קבוצות יוצאות מהכלל ומאמנים כמו פופ וסטיבנס שאין שום סכנה למקומם בגלל שהם בסך הכל כל כך טובים למרות שהם שני הפכים. איינג' העיף את ריברס בסופו של דבר למרות שידע שדוק לא מאמן כל כך טוב…. אני ידעתי את זה בשנה לפני שהגיעו גארנט ואלן והדבר הוכח בשנים שאחרי האליפות. אני לא רואה את זה קורה עם סטיבו שיודע לעשות מהקבוצה יותר מסכום שחקניה באופן קונסיסטנטי. במקרים של פופ וסטיבנס מול הגנרלס שלהם הם מעזים וגם שומרים על הכסא. לא זכור לי שקראתי על הארכת חוזה של סטיבנס אבל דיי ברור שזה ייסגר או שכבר נסגר בשקט רב.

          1. ופופ בסוף הקריירה שלו ייכנס בבטחה להר ראשמור של המאמנים ,
            לדעתי במקום של כבוד מעל הפיל וכיסא אחד מתחת רק לאורבך…
            אין ספק שמאמן ראשי בליגה זה ג'וב קשה ביותר, מעבר לצד המקצועי יש פה עניין של המון יחסי אנוש , בטח כאשר המאמנים מרוויחים פחות מהכוכבים הראשיים בהצגה ושבמקרים רבים הבעלים סופרים אותם יותר מאשר את המאמנים.
            מידן תודה רבה על פוסט מעניין וגם על התוספת החשובה בסיומו , האתר הזה הוא מכרה זהב לכל חובב של הליגה והאמת ספורט בכלל ובאמת כדי לשמור עליו ככזה.

    1. רזי, אני לא חושב ש"תקפו" את מנחם, בטח שמדובר בשניים כמו גילרי וגיא.

      הם עשו את מה שהם תמיד עושים בצורה מכובדת ומנחם משום מה לקח את זה "לאקסטרים". אני בטוח שקראת מלא תגובות של השניים כדי להבין את רוח הדברים שלהם ועל מה הם עומדים.

      מנחם ניצל (וזה זכותו כבעל האתר) לרשום פוסט (שלדעתי עדיף היה שלא יכתב אלא יפנה אליהם באופן פרטי "מאחורי הקלעים" – כביסה מלוכלכת יש לכבס בבית כידוע) ובמעשה זה הוא "שפך דלק למדורה".
      אבל מנחם, כמו כל אחד אחר (כי כולנו חוטאים כ"טוקבקיסטים"), צריך לדעת לקבל ביקורת (במיוחד שהיא עניינית).
      לדעתי הוא קצת הרס את מה שהוא בנה.

      1. אני לא קורא שום דבר שמופיע לידו האווטר של גילארי,מדלג לתגובה או לשרשור הבא, אבל את גיא רוזן אני דווקא כן קורא ומעריך מאד כמו שאני מעריך אותך, פשוט משתדל להימנע מחלק מהדיונים פה כשנראה שהם זולגים לכוון האישי. אני חושב שלא רק אני בביקורת פה על הסיפור, אתה רואה שגם מידן בעניין. גם חלק מהתגובות הגועליות על הכתיבה של שמעון לא מכבדות את בעליהם. מנחם לא חף מביקורת אבל יכלו לפנות אליו אישית במייל ולהסביר לו את ההסתייגויות בצורה חברית כפי שטענת שמנחם היה צריך לעשות.
        שבת שלום ומבורך.

        1. אני מבין אותך.
          אבל התשובות של גילרי וגיא הם מהיותר מכובדות שיש באתר. הם לא נכנסים סתם באנשים עם קללות או דיבור לא מכובד.

          אני לא רואה שום פסול במה שהם עשו (והם עשו זאת בעבר) בפעם הנוכחית.
          מנחם סתם הצית אש בשדה קוצים.

          1. מנחם זה מנחם וגיא / עידו זה גיא ועידו. שני הצדדים לא הולכים להשתנות, אז ממליץ לכולם להתעלם.
            גם אני מתעלם מדיוני סרק מיותרים וכך פשוט קוטע את זה וגם אני מדלג לחלוטין על תגובות של אנשי צוות מסוימים (לא הם).
            זה בהחלט פיתרון.

  5. מידן על מנת שתראה שאני לוקח אותך ברצינות אני מגיב כאן עם שם מלא ובאמת מקווה לכתוב בצורה עניינית ומכבדת
    הפוסט כתוב מצוין אבל אני חושב שהדברים לא מדוייקים לטעמי לפחות ומסתכלת על חצי הכוס הריקה בנוסטלגיה מסויימת
    אני חושב שדווקא סטיב קר ובראד סטיבנס, מוכיחים עד כמה המאמן חשוב. מי היו הלוחמים לפני קר – קבוצה כשרונית שכנראה לא תשיג כלום – תחזור לקיץ שסטיב קר התמנה להיות מאמן ותראה את הפוסטים והתגובות באתר על הסיכויים של הלוחמים לעונה.
    סטיבנס אולי לא מגיב בקולניות – זה בן אדם שהייתי רוצה שיהיה המנהל שלי בחיים פשוט מגיב עניינית למה צריך שכל הפנים יהיו עם הבעה של תסכול כעס וכו'? אותי אישית הרבה יותר מרגיע השקט שלו
    לא ברור לי למה אתה מתייחס למעמד המאמן דווקא מהעיניים של סטוטס (האנמי לטעמי) ולא מהעיניים של ג'נטרי שפשוט על לו שח-מט מדהים עם שיטה שפשוט לחצה על כל נקודות התורפה של פרוטלנד.
    האם הפיטורים של קייסי מצביעים על חולשת מעמד המאמן – לדעתי הם מצביעים על ההיפך מזה – לא מדובר כאן על בובה אלא על האדם שהיה אמור להנהיג את הדינוזאורים לשלב הבא וככל הנראה אם היה מכין את הקבוצה שלו יותר טוב זה בהחלט היה יכול לקרות (אם 2 קבוצות פחות טובות לקחו את הלברונס למשחק 7 איך הוא לא ניצח כלום?!)
    מקווה בהזדמנות לעשות מחקר על היעילות של טיים אאוט אבל בהחלט יכול להיות שאף פעם זה לא היה כלי יעיל.
    דווקא היום בעידן השלשות מאמנים וקבוצות לא מתייאשות כמעט גם אם 8 דקות לסיום המשחק זה 18 הפרש.

    1. תותח קטמוני
      בפוסט העלתי בעיקר שאלות לא מסקנות
      אין פה שום נימה נוסטלגית
      אפשר להאשים את השלשות בבלו אאוטס ואפשר להסתכל על זה מזוית אחרת של אימון
      גם מג’יק ג’ונסון גרם להחלפה של ווסטהד בפט ריילי בתחילת שנות ה 80.
      בחלק גדול מהמשחקים נראה שההשפעה של המאמן על המשחק שולית ,אתה מצפה ממאמן גם כאשר קבוצה מתפרקת לנצל את זה ולעשות ניסיונות למשחק הבא.
      מסכים לגביי סטיבנס הוא חיבר קבוצה כמעט חדשה לגמריי בעונה שעברה
      את סטורס נתתי כדוגמא למאמן שלא תיפקד בפלייאוף הנוכחי ,הוא היה היחיד שעף בסוויפ בסיבוב הראשון

  6. ישנה הסצינה הגדולה ממאניבול שה GM בא למאמן ואומר לא שהיום הוא לא עולה עם הכוכב שלו והמאמן עונה שהוא עולה ועוד איך ואז ה GM אומר לו שהוא עשה עליו טרייד…

    מאמן בקבוצה של כוכב על תמיד יהיה בעמדה נחותה יותר ממאמן בקבוצה צעירה.
    כמו שחגי ניסני אמר – סטיבנס וקר הוכיחו את עצמם והשיגו יותר ממה שמישהו חשב שניתן להשיג. קר מאמן היום קבוצת כוכבים שמבינים שאלמלא הוא הם לא היו היום היכן שהם נמצאים

    פופ זה פופ

  7. מאמן בnba זה סיר לחץ. ראינו את זה בהיעדרויות של קליפורד ולו למשל אבל גם אחרים כמו תיבודו לדוגמא חיים את המשרה.
    ציינת נכון שבליגה של כוכבים המאמן תמיד יהיה מקום שני בחשיבות עבור הקבוצה.
    דווקא ההפרדה בין ניהול הקבוצה לאימון שלה היא חשובה בעיני. המאמן לא תמיד מסוגל לראות את השיקול הרחב ויסתכל רק דרך עיניים מקצועיות של המגרש. מה שכן התיאול ביניהם הוא קריטי.

  8. תודה מידן .
    בגדול העלית כמה סוגיות שונות
    לענ"ד.
    .1. מעמד המאמן בנ.ב.א הוא בהחלט מוחלש באופן עקרוני ביחס למקובל באירופה .
    זה לא התחיל היום אלא ממזמן שכן זו ליגה של כוכבים והם על פי רוב המחליטים .
    נגיד זאת כך מייקל פיטר מאמן בשיקגו ולדעתי גם לברון .
    גם אם לברון לא פיטר ישירות את בלאט הרי שזה די ברור שחוסר הגיבוי שהוא נתן לבלאט גרמו לפיטרוריו .
    העניין הוא שאם פעם היה צריך מגה סופרסטאר בכדי לפטר מאמן זה השתנה והשנה למשל מארק גאסול שלח מאמן הביתה .

    2. עוד סיבה למוחלשות המאמן היא בסמכות העקרונית שלו בעוד למשל באירופה על פי רוב מאמן קובע הכל כולל החתמת שחקנים וכיוצ"ב הרי שהתרבות בארה"ב כאמור אחרת (ויש לכך גם יתרונות לפחות על הנייר)
    והיא בעצם אומרת למאמן אתה תקבל את השחקנים ולא תיקבע דבר יותר מזה יכולים לשנות למאמן את המטרות תוך כדי עונה כתוצאה מטריידים כאלו ואחרים.

    3. לאור מה שכתבנו אני מבין מאד את אוברדוביץ שלא מחפש ללכת לנ.ב.א .

  9. אני מעלה שמגיב בבוטות לפעמים ואולי אשתדל לפרגן לפעמים.

    אבל, אני חייב להגיד mbk, שהבעיה היא גם ברמת הכתיבה באתר שירדה מאוד. בין אם זה שמעון שהוא טובקיסט שכותב או הפינה הנקראית מולינדיאל (שם חילופי: שיעמומולי) או ההוא שכתב על המשחק מהישיבה התיכונית. מה אין שום ביקורת על מה שמפורסם?

    כשהתוכן יהיה ברמה גבוהה יותר גם הטוקבקים יהיו ברמה גבוהה יותר. אם תמשיכו לכתוב ברמה של וואלה או וואן, גם תקבלו את רמת התגובות שלהם…

    1. אתה דוגמא מצוינת לרפי-נפש שבאמת הורסים את האתר.
      האתר היה משפחתי למדי ועם מגיבים ברמה גבוהה והגידול שלו עלה לנו בהצפה של מגיבים כמוך שכל מה שהם יודעים לעשות זה לטנף.
      מקומך בוואן ובוואלה.

      1. אוי איך שכחתי את גדול העלובים שבכתבי האתר. כמה אירוני, בן אדם שתהילתו היא על זה שהוא מכנה את עצמו בשם של אבר מין ומה שהוא מביא לאתר זה בעיקר זימה, מספר לי על טינופת ורפש מצד המגיבים. אפילו לוואן לא היית מתקבל.

    2. המדור מולינדיאל הוא מצוין ולא ברמה נמוכה כלל. התגובות השליליות כמו שלך הם ברמה הרבה פחות מהמדור של מולי או מהמאמרים של שמעון.

      1. +1

        הפוסטים של מולי על המונדיאל ענייניים ומעניינים.

        אני לא מכיר אותך דן חסכן, אתה כנראה חדש פה.
        אם הרמה לא מתאימה לך, אתה מוזמן לגלוש לאתר אחר.

    3. עולים בהופס בין 8 ל-10 פוסטים ביום ממוצע. אתה לא חייב לקרוא את כולם. האתר גדל וזה חלק מהגדילה – במקום 3 פוסטים נישתיים עולים איזה 8 שמכסים הרבה נושאים. בתור אחד שגם כותב פה, בתקווה ברמה גבוהה, זה המצב. דרך אגב, אנחנו אתר של גולשים- אתה מוזמן לשלוח לי את הגיגיך

  10. פוסט משובח מידן ! אכן מעמד המאמן הולך ונשחק לעומת הכוכבים שבתכלס קובעים מה יקרה על המגרש וגם מחוצה לו . לגבי האווירה באתר אכן לאחרונה יש אווירה עכורה ומגיבים שמגזימים בתגובות שלהם וחבל

  11. כמו שציינו מעלי ישנם שלושה צירים בקבוצה: מאמן, gm, שחקנים. המצב האידיאלי הוא שהם פועלים בסינכרון אך כשיש שבר ביניהם וברור שאי אפשר לתקן אותו יש שתי אפשרויות: להטריד מאמן/ לפטר מאמן. ואחר שההנחה היא שהסיכוי להשיג כוכב חלופי הוא נמוך בגלל כמות הכוכבים המוגבלת אז לכל קבוצה יושבים על הספסל עוד המון עוזרי מאמן שאפילו לא מצפים מהם להיות גאוני כדורסל אלא רק מסמנים של הכוכב ולכן סביר שהמאמן יפוטר.

  12. תודה רבה, מאמר מצוין, והתמונה ענקית.
    אני דווקא חושב שאחרי עונה שעברה מעמד המאמן בעלייה.
    היו הרבה יותר "קבוצות של מאמנים" שגם הגיעו להישגים, ונראה שמגמה זו תתחזק בגלל ההצלחות (קבוצות כמו הפליקנס, בוסטון, אינדי, מיאמי, יוטה והספרס).
    אני מקווה שכך יקרה כי קבוצות ה"כוכבים" כמו קליבלנד ואוק הן נוראיות לצפייה.

    לגבי ההערה בסיום, אתה לוקח את זה קשה מדי.
    הממזר סתם אוהב לעקוץ.
    הוא מעולם לא הרס את הבלוג החי, להיפך – תמיד תורם לו בתגובות ובלינקים.
    לעומתו יש אחרים שבאמת באים רק להרוס, להתלונן ולהידחף לכיף של אחרים בבלוג במקום להתעסק בעניינים של עצמם.
    וחוץ מהם יש גם סתם נבלות / טרולים שכדי להרגיש שהם שווים משהו הם חייבים לנסות ללכלך ולהקטין אחרים, וזה כל עיסוקם.
    תבוא בטענות לאלה, ואת הממזר תשפוט לפי התנהגותו, ולא לפי משפט ריק שזרק פעם.

  13. תודה מידן. אני האמת מרגיש שיש סוג של עלייה במעמד המאמן.
    ברור לכולם שהמשחק הוא של השחקנים ודווקא מאמנים ששמים את המפתחות בידיים של השחקנים מצליחים.
    יותר מהכל, וזה אחד הדברים החשובים שלמדו מפיל ג'קסון- אימון כדורסל זה ניהול אגואים ברמה הגבוהה ביותר.
    מאמן נותן את החזון ושם את השחקנים במצב פיזי ומנטלי להצליח ויצירת ה'שיטה' סביב השחקנים. מאמנים שניסו ללכת כנגד זה, נכשלו.
    מאמן שמצליח לגרום לשחקנים להאמין ב'שיטה', זה ניצחון אדיר, אבל מה שמצליח במערכת אחת, לא בהכרח יצליח במערכת אחרת ולכן השאלה היא לא האם הוא מאמן טוב או לא, אלא איך הוא מתנהל בסיטואציה הספציפית, וכאן, יש גם תפקיד חשוב להנהלה.

  14. תודה מידן. מאז ומעולם מעמד המאמן בליגה היה נמוך, ולמרות שהמקצועיות של המאמנים עלתה בהרבה עדיין ישנם משחקים שלמים שהמאמן הוא סדרן עבודה שרק דואג לחלוקת הדקות שמוכתבת ממעמדם של השחקנים.
    המאמן חוטף את כל הביקורת מכל הכיוונים והוא הראשון שמפוטר וזה ההסבר לתופעה זו וגם ללחץ האדיר שמאמנים נתונים בו – הכישלון הוא שלהם בעוד ההצלחה היא של כוכב הקבוצה.
    ולמרות שהליגה היא מאוד קטנה ישנו הבדל עצום בין מעמד המאמן בקבוצות השונות ואין בכלל אחידות בתרבות האירגונית באספקט זה.
    חלק מהמאמנים התעקשו להיות כם ה GM-י0 ובצדק רב, למרות שרובם לא הצליחו בתפקיד הזה.

    1. לא לגמרי.
      רק תיזכר במאמנים של סוף שנות השמונים והתשעים-
      צ'ק דיילי
      פט ריילי
      פיל ג'קסון
      ג'רי סלואן
      רודי טומג'נוביץ'
      אפילו אדלמן, ואן גאנדי, ג'ורג' קארל
      פופוביץ' זה מה שנשאר מאז.

      היום יש כל מיני הורנאסק, ייגר, ההוא ממילווקי, קייסי, טיירון לו ועוד ועוד.

      1. היו אז גם הרבה מאמנים חלשים אבל אנחנו זוכרים רק את אלה שהגיעו להישגים. לא בדקתי אבל נראה לי שלא הרבה השתנה

        1. תמיד היו ויהיו מאמנים חלשים.
          אני יותר כיוונתי למה שכתבת שמאז ומעולם מעמד המאמן היה נמוך- למרות שלי נדמה שפעם המעמד היה אחר ומאמנים היו אוטוריטות (ראה הפיגורות למעלה) עם אישיות וכן, מעמד, לעומת הבובות שיש היום (עם יוצאים מהכלל כמובן בכל צד).

  15. תודה מידן.
    בעיקר מפריעה לי העובדה שהמאמן הוא לא הסמכות המקצועית העליונה, למרות שהוא זה שאחראי על התוצאות המקצועיות.
    בבהד 1 לימד אותי רסר אחד חכם ש"אחריות, כמו סמכות, אינה ניתנת לחלוקה". בביזנס הזה האחריות על מישהו אחד, בעוד שהסמכות אצל מישהו אחר.

    1. הרסר הזה נתן קלישאה שאולי מתאימה ללפני 30 שנה. בעל הסמכות והאחריות הבלעדית זה עסק שמת מזמן. הקלישאה המטופשת שעוברת בין שדרת מאמני נבחרות ישראל לדורתיהם על ל'שים את המפתחות וללכת הביתה' היא לא יותר מאוילית. היא נועדה להמליך מישהו מלאכותית בשביל שבבוא היום יהיה ניתן לשחוט אותו על הכישלון הידוע מראש הנובע מציפיות לא ראליות מלכתחילה.

      יש היום בניית כוח אדם שמשלימה אחד את השני שבקסם אל כימאי יוצרת סינרגיה והצלחה. הרעיון של לקחת את סטיב קר לקבוצה חלשה היא לא רלוונטית לחלוטין בדיוק כמו לקחת מתכנת מצ'ק פוינט לסטארט אפ מתחיל ולא להבין למה זה נכשל. אני כמנהל יש לי סמכויות מסויימות ואחראויות מסויימות אבל ארגון טוב ימקסם את הפוטנציאל החיובי שלי ויכסה את החולשות שלי. לפעמים זה יקרה עם ציוות של איש תחתיך לפעמים מעליך ולעיתים אף מקביל אליך. הרעיון שמאמאן טוב ככל שיהיה הוא 'הכי טוב' בכל אספקט של המשחק מהעסקי ועד המקצועי. מהטווח הקצר ועד הטווח הארוך (כשלעיתים סתירה ביניהם) היא שיטת ניהול מיושנת. זוהי דעתי

      1. אם הבנתי נכון את שניכם, אני לא חושב שיש סתירה בין הדברים – כמנהל אתה צריך לבנות את הצוות ככה שיפצה על חולשותיך, זו אחריותך. אחריותו של המנהל שלך הוא לעשות אותו דבר תוך ניצול חוזקותיך ופיצוי על חולשותיך. האחריות תקפה ללא קשר לשינוי שאתה מתאר מתפיסת המנהל כ"כל יכול" למנהל כחלק מהקבוצה.

  16. אחלה פוסט . אין מה לעשות זה תמיד יהיה כך מאמן הוא המנכל של החברה בעוד ש GM הוא היו"ר דירקטוריון. אין מה לעשות וזה תמיד יהיה כך כשקבוצה לא מתפקדת את כל השחקנים אי אפשר להחליף את המאמן כן.מי שיפטר אותו יהיה בדרך כלל היו"ר – כלומר כמו בכל ארגון אחר המנכ"ל הוא זה שמפילים עליו את התיק כשהעסק לא עובד אלא אם כן הבעלים מחליט להחליף יו"ר מה שלא קורה הרבה.. יחד עם זאת יחסית למקומות עבודה אחרים העובדה שב NBA לא יורדים ליגה ולהיפך סיום במקומות התחתונים יש בו גם כמה סוכריות מעמד המאמן בליגה הזאת יחסית לליגות אחרות אפילו טוב יותר.
    לגבי מומי – וואלה התגעגעתי ונראה לי שכל הבלאגאן באתר פה התחיל (מסכים שזה הפך למקום פחות נעים לאחרונה) במקביל לפרישה של מומי… חסר ההומור . בלי הטור השבועי שלו חסר משהו שמחזיר אנשים לסבבה ולפרופורציות .. הכל נהיה קצת כבד בלעדיו. לתשומת ליבך MBK.

  17. פוסט חשוב שנקרא באיחור.
    אני דווקא מרגיש עלייה ברמת המאמנים עם כל המאמנים החדשים שהגיעו. אני מאמין שהפרוטוטייפ של המאמן החדש הוא סטיב קר (ולפניו ספואלסטרה). לא גאון ב-X וב-Y אבל הוא טוב במה שחשוב יותר: צעיר יחסית, מקובל מאד ע"י שחקניו, תקשורת מצויינת, ויודע בדיוק כמה לסמוך על עוזרי המאמנים, שהם המומחים של ה-IN וה-OUTS של המשחק

  18. א. לעניין המאמנים – אני רוצה לשים את הדגש על "ג'קסון המרגיש", בתור מי שעשה מהפיכה בתחום האימון. לא סמכות עליונה, לא מבין גדול בכדורסל (לא סובל אותו באופן אישי), אבל מנהל אגואים ברמה הגבוהה ביותר.
    וזאת התכונה הכי חשובה באימון בכדורסל בימינו.
    ספלטורה או לו הם קודם כל מנהלים אגו
    קר לקח את זה צעד קדימה ובנה את הערך של כיף על מנת שהכוכבים שלו ייהנו (גנב חופשי מגוגל ומכל תעשיית ההייטק)
    מאמנים כמו פופ, אורבך, ששבינסקי ואחרים הם שייכים לדור הקודם
    זה לא הולך עם דור Y ודור Z שמרוויחים מאות מליוני דולרים ומחשיבים את עצמם קודם כל כאנשי עסקים ואחר כך ככדורסלנים.
    אני אומר את זה בצער מסויים, כי אני חושב שהמשחק נפגע והופך לפרסונלי ואל לקבוצתי.
    זה בא לידי ביטוי בעוד תחומים כמו מעבר של שחקנים למועדונים מתחרים או לעוד דברים שכתב אותם ניב שכטר

    ב. לגבי הדיון על המצב באתר.
    אני מאמין גדול העיקריון של: "תהיה בן אדם ותאמין בטוב, מה יש להפסיד"
    אני חושב שלפרגן, להעריך ואפילו לאהוב (המילה הזאת כבר אסורה לשימוש בגלל קונוטציות מיניות, הומופוביות או מטרידניות) הן תכונות מצוינות
    תרבות שיחה זה כמובן א-ב.
    ואני מודע לעובדה שאני לא תמיד מקיים. לא מפרגן מספיק לעוסקים במלאכה הקשה, ולא אומר תודה על תוכן מדהים שהאתר הזה מספק.
    וזאת ההזדמנות לתקן.

    אני גם מודע לתכונה הזאת שיש לבני האדם, להרוס ולהחריב כל גן עדן או קהילה בהם הם נמצאים ולהפוך אותם לגיהנום.
    זה האופי של חלקינו. הם לא מסוגלים אחרת.
    בכל גן עדן יש נחש
    בטח, כאשר ישנה את האפשרות לשמור על אנונימיות ולמעשה להטריל.
    אני מאד קנאי לפרטיות שלי ומנסה בכוחותיי האחרונים לשלוט בפרופיל האינטרנטי שלי.
    לכן, האנונימיות הזאת באתר היא ברכה. שאני יודע שיש מי שמנצל זאת לרעה.
    אולי אפשר ליצור תהליך רשום של ניקים עם השארת הזהות של הניק אצל עורכי האתר (כפי שמנחם יודע את שמי).

    1. תודה
      אני בעד לשמור על פרטיות אבל אם מישהו יורד לפסים אישיים ושומר על אלמוניות זה כמו לרדוף אחרי רוח רפאים.
      מצידי שלכל אחד יהיה את הכינוי שלו ואת הגוואטר שלו אבל כשזה יורד לפסים אישיים הייתי מעדיף לדעת מול מי יש לי הכבוד

          1. קרוב 😉
            תמונה מברצלונה היום אני בקושי נוגע בקרש של האסלה בניתור
            גוואטר – מערכת שמאפשרת להוסיף תמונה לפי כתובת אימייל
            אתה מגדיר תמוהה ואז יש לך תמונה בכל פעם שתגיב באתר

  19. פוסט מצוין מידן.
    אני בדעה שבניגוד לשחקנים, את המאמנים יש לנו הרבה פחות כלים לשפוט.
    אני די בטוח שאין מאמן בליגה, כנראה בהיסטוריה, שהקבוצה שלו לא קיבלה מהיריבה איזה ריצה של 15-0. אפילו אספקט כמו יעילות של מהלך אחרי טיימאאוט, שלדעתי כבר קיימת, מציגה רק אספקט אחד יחסית קטן של היכולת של המאמן.

    דאנטוני נשחט כשאימן בניקס ובלייקרס, גם מקמילן אכל הרבה ביקורות על התפקוד שלו בפורטלנד. ג'ייסון קיד קיבל הרבה מחמאות על היצירתיות שלו ואיפה הוא היום אנחנו יודעים. כל מאמן שעבר בממפיס נחשב כהצלחה בתקופתו (הולינס, ייגר, פיזדייל), מה קרה איתם אחרי זה? 2 נכשלו, אחד ייכשל בניקס (חוק טבע). ריברס בבוסטון ותיבודו בשיקגו נחשבו טופ 5, שניהם נחשבים היום כבעיות של הקבוצות שלהם.

    אגב, זה לא רק בכדורסל – מוריניו נחשב לטוב בתחומו לפני 5-6 שנים. היום הוא כשלון די מהדהד. ולא נמשיך עם זה לאלי גוטמן או אריק שיבק.

    יכול להיות, כמו שג'ון אמר, שאין דבר כזה מאמן גדול, יש מאמן שמתאים לסיטואציה מסוימת ולדינמיקה מסוימת.

    1. תודה
      אני גם בדעה שאין כיום כדורסל של מאמן עם טביעת עין ושיטה.
      השמות שמנית … אוי גוטמן שיבק ומוריניו נראים ממש לא מיוחדים

  20. פוסט מעולה. אני לא יודע כמה מעמד המאמנים בירידה, אני חושב שהתפקיד שלהם שונה. גם קייסי ג'ונס לא היה טקטיקן מדהים ולקח אליפויות וגם מג'יק דרש פיטורי מאמן. כן אפשר לראות טביעת עין טקטית ברוב הקבוצות המצליחות לדעתי. התפקיד כן משתנה, אבל כל תפקיד משתנה כל הזמן. זה לא אותו משחק כמו ב-1986, 1966 או מה שיהיה ב-2036.

  21. פוסט מעולה וחשוב,

    מתסכל לראות את רוב המאמנים מגיעים עם אסטרטגיה כמו סנדוויץ מהבית ולא מסוגלים לבצע שום שינוי במהלך המשחק. תמיד אותה חמישייה פותחת ותמיד אותה חמישייה סוגרת. איך יכול להיות? אם אתה יודע עם איזה חמישייה פותחים מולך איך יכול להיות שאתה לא מגיב לכך?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט