עולם חדש-ישן / אפלטון (זה מהתגובות נעשה לי סופר!)

עולם חדש- ישן

ובכן, לבקשתו של ד"ר לס ובעקבות הערה מתנשאת הקובעת כי קוראי האתר לא מבינים את הכדורסל החדש קיבלתי על עצמי "עונש" לכתוב מאמר בנושא.

 כמו תמיד, כשמתחילים בהצהרות גרנדיוזיות, מסיימים בפירוק המולקולות ויותר סימני שאלה מתשובות. אז איפה מתחילים? מה זה הכדורסל החדש והאם הוא באמת חדש?

בתחילת שנות האלפיים הליגה הטובה בעולם עמדה בפני תהום. הצופים נטשו, נתוני הרייטינג היו בירידה מתמדת. דייוויד שטרן וחבורתו ישבו לילות וימים על מנת להחזיר את הליגה לגדולתה. התשובה היתה בשינוי החוקה. המשחק צריך להפוך ל- Open court. עדיפות להתקפה, תנועה בלתי פוסקת. מאז השואו טיים של הלייקרס הגדולים לא הייתה קבוצה מלהיבה שסחפה את הליגה. שיקגו היו דומיננטים והיה להם את השחקן שירד מהשמיים ואחריהם- חור שחור.

שינוי החוקים, בתהליך שנמשך עד היום, הוחל חוק ההאנד צ'ק- משמע, לשחקן הגנה מותר להניח יד אחת בלבד על שחקן ההתקפה, חוקי השלוש שניות בצבע בהגנה ובהתקפה נועדו לפתוח את הצבע ורק בשנה האחרונה נכנס "חוק הפלופים" שנותן זכות קדימה לחודרים החלקלקים לצבע.

שינוי החוקים גרם לאבולוציה של המשחק שהתחילה בהתקפת הראן אנד גאן של פיניקס, הגיעה לשיאה בסמול בול של מיאמי וכעת עוברת תהליך נוסף שעליו אפרט בהמשך.

בבייסבול, משם המונח שאול, סמול בול היא פילוסופיה התקפית שבה הקבוצה החובטת מכניסה רצים לכל בסיס בדרך מכוונת ומתודית. השיטה מכוונת על הערך של ריצות אינדיווידואליות מבלי הצורך בחובט אימתני. בבייסבול המונח קיים כבר חמישים שנה, ב-NBA המושג הופיע ב-2006.

התיאור הכי כללי לסמול בול הוא כדורסל ללא הגדרות. אך כמו שבכל כאוס יש סדר כך הסמול בול יוצר כאוס שניתן לנצל אותו למיסמצ'ים בכל התקפה. מיאמי, ויתקן אותי הדוקטור אם אני טועה, היא הקבוצה הראשונה בהיסטוריה שמסיימת עם המאזן הטוב בליגה כשהיא אחרונה בריבאונד.

למעשה, ניתן לחזור עוד כמה שנים לאחור לקולג' עלום בשם frenso city college בקליפורניה (כידוע כל הדברים הטובים מתחילים במערב), שם, בשנת 1997, המציא וואנס וולברג את שיטת ה- Dribble drive motion או AASAA (Attack attack skip attack attack) בקיצור, פרינסטון על סטרואידים.

במהלך ארוחת ערב עם מאמן ממפיס, ג'ון קליפארי, תיאר וולברג את עקרונות ההתקפה. כמו התקפת הפרינסטון, גם ה- AASAA מבוססת על ארבעה בחוץ ואחד בפנים. בניגוד להתקפת הפרינסטון שמבוססת על חדירות פנימה וחסימות אחד לשני כדי להיכנס לצבע, התקפה זו מבוססת על שחקן שמסוגל לחדור בכוחות עצמו אל הסל.

בסיס התקפת ה-AASAA: ארבעה מחוץ לפרימטר ושחקן נייד מחוץ לצבע. ריווח התקפה מקסימלי

 

ההתקפה מתוכננת כך שלהגנה יהיה קשה להתמודד עם שחקן החודר בדריבל עצמאי מבלי לשלוח עזרה ובכך להיחשף לשלשה פנוייה או זריקה קלה בתוך הצבע. לשחקן החודר יש כמה אפשרויות: לסיים בתוך הצבע או לסחוט עבירה (ראה ערך הארדן), למסור לשחקן המתפנה תוך כדי תנועה קדימה בתוך הצבע (מה שיהיה שנה הבאה עם אסיק) או למסור החוצה לסוללת הקלעים הרעבים.

 

במידה והגנת הפרימטר טובה ויוצאת אל השחקן הפנוי, גם הוא (פרסונס), למרות הגדרתו כסמול או פאוור צריך לדעת לכדרר היטב, לחדור פנימה וחוזר חלילה עד שלהגנה יש סחרחורת והם נופלים על הרצפה בהשתאות.

התקפה זו מושתתת על קריאת ההגנה יותר מאשר תרגילים מוכתבים מראש ולכן הנטייה לבלאגן במשחק שהיא יוצרת אצל השחקנים הצעירים. כאמור הבסיס לכל פילוסופיית המשחק הוא ריווח ההתקפה עם מעט מאוד חסימות וניצול הרבה מץ' אפים של אחד על אחד.

 

בשנת 2012 קנטאקי של קליפארי זכו באליפות הNCAA תוך שימוש בשיטה זו. כיום, קבוצות מצליחות כגון גולדן סטייט, דנבר, יוסטון וכמובן מיאמי משחקות בשיטה זו והיד עוד נטוייה.

זהו בקצרה הסיפור שלי על הכדורסל החדש- בלגן מאורגן. That’s the way forward!

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  8. etayle

    8 מאי 2013 09:08:18

    טוב מעניין נכון וטוב.
    רק שכחת לרשום את סגנון ההגנה של הסמול בול שצריך לעבוד קשה לריבאונד וחטיפות אבל זה אולי בפעם אחרת.
    אני בתור חסיד של הראן אנד בלאגן (ובלי הרבה קשר לפיניקסצ ובערךבאותו זמן) חושב שהבעיה העיקרית זה ההגנה ולפעמים נתקעים רק עם קלעים ושחקן נורמאלי אבל עדיין אחלה שיטה .
    נגיד פוורדים כמו פאריד זה העתיד …

  9. אלעד אייל

    8 מאי 2013 09:08:44

    טור מעניין בהחלט. היכולת של מאמנים וקבוצות להסתגל לשינויים בחוקה היא בהחלט מפתח להצלחה, עיין ערך מכבי ת"א של תחילת המילניום במעבר משעון 30 שניות ל24 להתקפה, ובמקביל השקיעה של מליקוביץ' חסיד הכדורסל האיטי הגנתי .
    אגב יש הלימה בין השם (אפלטון) לטור, ואני ממליץ שתמשיך לכתוב, אני נהניתי לקרוא.

  10. אשך טמיר המקורי

    8 מאי 2013 09:11:30

    תודה על הפוסט, נהניתי לקרוא וגם אוהב את תגובותיך.

    אבל זה לא נשמע לי כמו שיטה.
    זה נשמע לי כמו שכונה עם 0 השפעה של המאמן.
    מאוד מתאים לרמת המאמנים בנ.ב.א האמת…

  11. אלעד אייל

    8 מאי 2013 10:21:00

    אני מניח שכדי ליישם זאת בהצלחה צריך שחקנים עם אינטליגנציית משחק גבוהה, ושיידעו לנצל במהירות מיס מאצ'ים בהגנת היריב. גם על זה צריך להתאמן כדי שששחקנים ילמדו לנוע נכון ולנצל טעויות בהגנה.

  12. נתן

    8 מאי 2013 10:26:04

    מאמר מעניין ומקצועי,
    לדעתי יש חוליה נוספת בהתפתחות של ה "שיטה" והיא התקפת המשולש של שיקאגו שנות ה 90 שהפכה את הביגמנים למין עוזרים בהתקפה. הרבה קבוצות ניסו לחקות את השיטה הזו אז והיא סוג של סמול בול. אם מסתכלים על צלחה בנבא מי בדיוק הביא אליפויות בסמול בול? מיאמי זו דוגמה חריגה עם שחקן נדיר…..

  14. אפלטון

    8 מאי 2013 14:10:33

    נכון, התקפת המשולש היא האמא של הסמול בול. כתבתי את זה בתגובות שלי.
    לגבי ההגנה שסגנון משחק כזה מכתיב- זה באמת שווה התעמקות כי אני לא חושב שהמאמנים עצמם עדיין מצאו פיתרון. (אל תשכחו שזו שיטה יחסית חדשה שמשתנה כל הזמן). ראינו את זה במשחק של אוקלהומה. אמנם ברוקס זה לא דוגמא כי הוא אפס, אבל הם ניסו לשחק בשיטה חלקים נרחבים מהמשחק וגם כשזה עבד בהתקפה גאסול ורנדולף טחנו אותם בצבע.
    הפתרון לדעתי הוא ציפוף הצבע ויציאה מהירה לפרימטר. הבעייה שזה לוקח המון אנרגיה לשחקנים שחייבים לתת 100% בכל פוזשן, ומחוייבות טוטאלית לשיטה באימונים, בחדר הכושר ובסקאוטינג לפני משחקים.
    אחת הסיבות שאני מזהיר כל הזמן מכמות המשחקים הגדולה היא שסגנון המשחק השתנה בעקבות שינוי החוקים ודורש מאמץ שרירים על אנושי. מתישהו יבינו את זה גם הרופאים הגדולים בארה"ב

  15. מנחם לס

    8 מאי 2013 15:58:39

    אפלטון, הכל טוב ויפה, והפוסט מצויין, ובעיקרו די נכון (אם כי ממפיס, לייקרס, ועוד איזה שליש קבוצות משחקות "OLD FASHION BASKETBALL". הכל תלוי אם יש לך ביג מן בסנטר רציני כמו מרק גאסול, ופאור פורוורד מצויין כמו זאק!

    אפלטון! אילו לא הייתי אוהב אותך ואת מה שיש לך לומר לא הייתי נותן לך אור ירוק לכתוב על כל נושא ספורט שבא לך.
    אבל SAYING THATת ה-"אמנם ברוקס זה לא דוגמא כי הוא אפס" ו-"מתישהו יבינו את זה גם הרופאים הגדולים בארה"ב" אלה הערות טיפוסיות מדי לישראלים. היודעים טוב יותר מהגויים. בטיים-אאוטים אני לא אוהב את ברוקס כי הוא סתם צורח "הגנה! ריבאונדים", אבל אני די בטוח שאם הוא לא היה מאמן מצויין באימונים, מנכ"ל הקבוצה ועוזריו, וכל צוות ההנהלה, היו זורקים אותו מזמן כי מה שאתה יודע (אם בכלל הידע שלך וולידי ואמיתי כי הוא מסתמך רק על מה שאתה קולט מהאימאג' שלו על הקווים בעת משחקים ומהרוטציה שלו) הם בוודאי יודעים, ואם אתה יודע על מאמצי שרירים 'על אנושיים', אני מניח שהרפואה בארה"ב, הטובה בעולם, ובעיקר "הרופאים הגדולים בארה"ב", היו שמחים לשמוע ממך.
    אנא אל תיפגע מסגנון הכתיבה; זה פשוט עניין של זקן ממורמר שמתעורר בבוקר וכל אבר מאבריו כואב ומשמיע מוסיקה.
    I LOVE YOU MY FRIEND!

  16. יניב

    8 מאי 2013 16:34:29

    אני מסכים עם נתן,הסמול בול זה נחמד ויפה אבל רק מיאמי מצליחה איתו וזה בזכות כך שיש לה את לברון שיכול לשחק 1-5 מבלי לפגוע ברמה ואז כל מה שאתה תריך זה חברה שידעו איפה לעמוד ולחכות שהכדור יגיע אליהם

  17. בן

    8 מאי 2013 20:07:11

    1) סמול בול משוחק הרבה שנים לפני פיניקס.
    2) מיאמי זכתה באליפות כי יש לה את לברון! בלי קשר לסמול בול.
    3) בין הקבוצות שעברו שלב יש 5 ספרס, ממפיס, שיקגו, ניו יורק, אינדיאנה, שהן קבוצות כבדות עם סנטרים אמיתיים.
    שתי בינונית אוקלהומה.
    אחת שמשחקת סמול בול מיאמי.
    גולדן סטייט משחקת הרבה פעמים סמול בול למרות שיש להם סנטר מסיבי.
    אז ככה שלא זה לא הכדורסל החדש. פשוט לברון אדיר.

  18. אפלטון

    8 מאי 2013 22:52:27

    מנחם טוב, קודם כל בתגובות מותר לי להתנסח בצורה מוגזמת שלא היית מעלה על הדעת לשים בכתבה. זה היתרון של לכתוב בעילום שם ולנהל את העולם דרך המחשב 🙂
    חוץ מזה ברוקס לא בנה זהות בקבוצה סופר מוכשרת שרצה כבר שנתיים שלוש ביחד- זה כישלון של מאמן בכל קנה מידה.
    לגבי הסמול בול- זה שיטה שמתאימה לחומר שחקנים מסויים ולא בהכרח מתאימה לכל קבוצה, אבל העובדה היא שיותר ויותר קבוצות משחקות בסגנון, מה גם שהוא עדיין בתהליך התמצקות מה שעושה אותו יותר מעניין.
    לגבי הרפואה בארה"ב- אני מודה שאני מופתע שהנושא לא עולה לכותרות במיוחד לאחר העונה הכואבת ורוויית הפציעות. אני גם לא חושב שהליגה תפסיד לטווח הארוך מהורדת המשחקים- לקחת דוגמא מהפוטבול להפוך ערב מרכזי אחד לשואו ענק (אפשר גם שני ערבים בשבוע) וקבוצות מאומנות עם תחרות אמיתית במהלך העונה הרגילה שבה לכל משחק יהיה משמעות.
    בקיצור אני לא טוען שאני איזה גאון שרואה מה שאחרים לא אבל לפעמים זה מרגיש לי שטוב שאני נמצא איפה שאני נמצא ולא צריך להיות תלוי בגאונים שמנהלים את העולם

כתיבת תגובה

סגירת תפריט