מרסי ארסן, צ'או בופון
בעקבות הפרידה משתי אגדות הכדורגל, ארסן וונגר וג'אנלואיג'י בופון, הגעתי למסקנה שעל אף שמדובר באתר כדורסל, לשתי האגדות הללו מגיע פרידה הולמת. לכן, ביקשתי מהמורה שלי, אוהד ארסנל וותיק להעלות על הכתב את הפרידה המיוחדת הזו ממאמן שהוא גם כישלון וגם הצלחה. בעוד שאני לקחתי על עצמי את המשימה הקלה בדמות פרידה מהשוער הטוב בהיסטוריה, והספורטאי בעל הקריירה מהמרגשות בהיסטוריה ללא ספק. התוצאות לפניכם.
להתראות בופון
אני פותח את הטלוויזיה, יש שידור חוזר של המשחק השני של יובנטוס נגד ריאל מדריד, לא הספקתי לראות את המשחק אבל ידעתי את התוצאה. לא נורא, אני אראה בכל זאת, אני יודע שזה כנראה המשחק האחרון של בופון. השידור מתחיל, בופון עולה למגרש, הדבר הצפוי ביותר בשבע עשרה השנים האחרונות, בעצם, מעולם לא חזיתי במשחק של יובנטוס ללא בופון, האיש הזה עומד בשער של יובנטוס עוד לפני שנולדתי כבר מעל לשש מאות משחקים. כמה מוזר זה יהיה, יובנטוס ללא בופון.
המשחק מתחיל, גול של מנדז'וקיץ', וואו איזו מהירות. המצלמה מיד מתמקדת בבופון שחוגג את השער מרחוק. מדהים כמה מעט תהילה יכול שוער לקבל: הוא שם רק ברגעים העצובים, לחיבוק של צער לאחר ספיגת בגול, הוא לא יזכה לרוץ אל הקהל, לחגוג או לחבק את חבריו לקבוצה מרוב אושר. המשחק מתקדם, כמה התקפות ועוד שער של מנדז'וקיץ', עוד פעם בופון חוגג, אני מקבל מעט תקווה ממראה פניו, הוא האמין, אך אני נזכר שהמשחק כבר הוכרע אתמול.
לאחר המחצית המשחק ממשיך באותו הכיוון, ומגיע השער של מטווידי, אני חושב, כמה שהכדורגל רומנטי ומרגש, הוא גם קר כקרח, איך הרגיש אלוהי הכדורגל כשראה את פניו של בופון החוגג את השער השלישי, איך הוא יכל לקחת זאת ממנו? האם הוא לא מכיר את סיפורו המרגש של בופון? הוא כנראה לא ראה איך בופון ירד ליגה יחד עם קבוצתו בעקבות פרשת השחיתות של 2006 לאחר שכל כך הרבה שחקנים נטשו את הספינה הטובעת. הוא וודאי לא ראה איך יחד עם אגדות שכבר מזמן לא אתו בקבוצה העלו את יובנטוס חזרה לליגה הראשונה ואף זכו באליפות בעונה לאחר מכן. האם לא מגיע לו, לשריד האחרון מאותה קבוצה אגדית את התואר שיהפוך את הקריירה שלו למושלמת? אך בדומה לאגדות ספורט רבות, גם בופון לא קיבל גמול הולם לנאמנות שלו.
המשחק ממשיך, ובעקבות שני חילופים ריאל מתחילה לתקוף את השער של בופון, הגנת יובנטוס ובופון בראשה, בולמת את ההתקפות. בופון כמו קפטן אמיתי מנחה את ההגנה שלו, הוא המנהיג של ההגנה האימתנית של יובנטוס כבר מעל לעשר שנים, מה יקרה לאחר שילך? האם יובנטוס עדיין תהיה קבוצת ההגנה מהטובות באירופה? אני מהרהר במחשבות על גדולתו של השוער הענק הזה ובחשיבותו לקבוצה, ופתאום, הגיע הפנדל. כמו משום מקום, הכעס שלי, למרות שכבר ידעתי מה יקרה ולמרות שאני כלל לא אוהד יובנטוס, הפליא אפילו אותי. מיד לאחר השריקה בופון רץ אל השופט ובעקבותיו כל שחקני יובנטוס, מעיניו החצי דומעות של בופון משתקפת כל הקריירה שלו, מנער בן שש עשרה שהוקפץ לקבוצת הבוגרים של פארמה, ועד לשוער המאה של הפדרציה להיסטוריה וסטטיסטיקה בכדורגל. אבל השופט, השופט לא רואה את מה שאני רואה, שולף אדום מוצדק, ואלוהים שותק. את ההמשך אני לא צריך לראות, אני כבר יודע איך זה נגמר.
ובכן, זהו סיפורו של בופון, נחוש, חזק, נאמן ולהוט להצליח. זהו לא סיפור על כישלון, זהו סיפור על שחקן שכבר לא רואים כמותו, שחקן שהוא קבוצה: בשביל בופון הקבוצה היא מעל הכול, תארים, כסף ותהילה אינם בראש סדר העדיפויות של שחקנים כמו בופון, טוטי או טים דאנקן. פרישתו של בופון מסמלת סיום של תקופה, תקופה של נאמנות ושל כבוד, כבוד למועדון שכבר אין לשחקנים היום. בופון משאיר אחריו הרבה שאלות פתוחות, אך תשובה אחת יש לי: לא היה, אין ולא יהיה כמו ג'יאנלואיג'י בופון.
מסייה ונגר היקר מון אמור…
יש הרבה מילים שיוכלו לתאר את חלקך בכישלונות הרבים שאפיינו את העשור האחרון בצפון לונדון, את התסכולים ואת חוסר האונים שחווינו כנוגרים. הכל נאמר, נכתב, נצעק נותח והוטח. לזה יש מילים. בערימות.
אז לְמה אין מילים. אין מילים לתאר את חלקך בסטייל, באלגנטיות ובעוצמות ששטפו את המשחק של ארסנל בסוף המילניום הקודם וביתר שאת בתחילתו של הנוכחי. אלה שגרמו לכל אוהד כדורגל ליהנות יותר ממה שנהנה אי פעם מצפייה בכדורגל. אין מילים שיתארו את גודלו של התהליך החינוכי שכוננת ואת השינוי התרבותי שהובלת בכדורגל האנגלי. הודות לכך טוני אדאמס קיבל את חייו בחזרה – כך הוא עצמו מעיד. מה שאני מנסה להגיד בעצם זה תודה. שום עשור נטול תארים לא יימחק את זיכרונות הילדות שהפכו אותי לאוהד אסנל בפרט ולאוהד כדורגל בכלל. שום עשור ללא תארים לא יימחק מפניי (או לפחות מדמיוני) את החיוך למשמע שמות כמו הנרי, אוברמארס, ויירה, פירס, דיקסון וכמובן… מי שבזכותו או בגללו אני רואה כדורגל כל כך הרבה שנים: דניס ברגקאמפ, צייר, פסל ומלחין של כדורגל.
יודע מה? תודה גם על כך שהזכרת לכולנו שישנם סכומים שאין שום סיבה לשלם עבור שחקן כדורגל. גדול ומקושר ככל שיהיה. תודה שניסית לשמור על פרופורציות ושפיות. היה בזה חן שהלך והיטשטש. אז היום אתה הזקן המיושן – פפ וקלופ הם הונגר והפרגוסון של ימנו. זו דרכו של עולם.
לך הביתה – בקטע טוב.
תודה
הציפור הנדירה
30 מאי 2018 09:46:08לא בטוח שבופון טוב מיאשין, אך הוא בוודאי מועמד ראוי ןהטוב ביותר בכדורגל המודרני.
בעמדת השוער יש לישראל אחד מגדולי השוערים בעל הזמנים, יעקב חודורוב, ששוער וויילס וארסנל בזמנו אמר לאחר אותו משחק מפורסם של ישראל נגד וויילס שמעולם לא ראה שוער כחודורוב.
Berch
30 מאי 2018 10:52:20העיפו את בופון על אדום במשחק ?
איזה מעאפנים
אורי ספיר
30 מאי 2018 11:25:38אני דווקא התרשמתי מהאומץ של השופט…
ד"ר רזי הופמן
30 מאי 2018 14:58:41תודה
בופון עדיין שוער ענק, אמנם מעבר לשיאו אבל בהחלט הכי טוב אי פעם לדעתי. אני יותר בקטע של שמייכל, ואן דר סאר, קסיאס ונוייר אבל זאן לואיגי היה לדעתי טוב מהם בשיאו…
הציפור הנדיר
30 מאי 2018 22:39:52יש להזכיר כאן שוערים מהעבר היותר רחוק שגם הם היו שוערים נפלאים: יאשין הנחשבת בעיני רבים עד היום לגדול השוערים בכל הזמנים,זמורה הספרדי, ביארה היוגוסלבי, בנקס האנגלי, חודורוב הישראלי, פאלינצ'קה הצ'כי, מאייר הגרמני, זוף האיטלקי, זנגה האיטלקי, גילמאר הברזילאי, ועוד.
כאן יש דירוג באתר מסוים של עשרת השוערים הגדולים בכל הזמנים לפי המדרג: http://whathot.co.il/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%98%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%91%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%9B%D7%93/
סרטון על שוערים מהגדולים ביותר: https://www.youtube.com/watch?v=B7XwohUmWK0
מנחם לס
30 מאי 2018 18:23:56אני אהבתי מאד את בופון. תודה על הפוסט
מולי
30 מאי 2018 19:03:30אף פעם לא הבנתי את וגנר.
פילוסופיית הספורט שלו היתה כל כך חריגה בנוף האנגלי שאני חושב שהוא לבד מנע יבוא של מאנאגרים מצרפת ובמידה רבה גם עיכב יבוא מנגרים שאינם אנגליים לכדורגל האנגלי.
תודה לשניכם על הפוסט המכבד והמכובד.
ולדי קוגן
30 מאי 2018 19:49:42בופון לא פורש, ישחק בפסז'. לא יודע אם יהיה שוער ראשון, אבל עדיין ישחק
אורי ספיר
30 מאי 2018 19:53:55באמת? לא היה לי מושג