יום הבוחר – שנות ה 80 /MBK

הקדמה – הדראפט הוא אחד האירועים המסקרנים ביותר בליגה. יום שיש לו השלכות על העתיד ההווה והעבר. העתיד כי תמיד יש את סוג הבחירות בשחקן שאואטוטוטוו הדבר הגדול הבא ( בליגה הסינית ) , ההווה – שחקנים שנותנים את הטון כאן ועכשיו והעבר – לכל בחירה יש טראומה או צלקת שעשויה לשנות את הבחירה כי להיסטוריה יש משקל בהיסטריה.

תמיד קיימת השאלה האם ללכת בכל הכוח על טנקיניג ומה הסיכוי להוציא שחקן שהוא מאסט מול שחקן שהוא באסט.

הפוסט הראשון הוא חלק מסדרה בה אני יוצא למסע ומנסה לאפיין ולבדוק האם לדראפט חוקים משלו או כרוניקה של הצלחה/כשלון ידוע מראש.

לשיטתי נברתי בבחירות דראפט טופ 10 החל מ 1980 ועד 1989. אני מתכוון להמשיך לעשורים הבאים בשבועות הבאים.

רעיונות הארות והערות יתקבלו בברכה ( להוציא אלו שיעצבנו אותי )

הרעיון לסווג בחירה לפי קריטריון מסויים – באסט ,שחקן לגיטימי , אול-סטאר/HOF

היו 2-3 מיקרים ששחקנים היו גבוליים מבחינת ההגדרה ( רלף סמפסון HOF שיחק מעט בליגה עקב פציעות , קונקאק וג'ו קליין נבחרו לבסוף כבאסטים למרות קריירות ארוכות בליגה )

שחקן לגיטמי – שחקן ששיחק 8 עונות או מעל 500 משחקים ,באזור ה 10 נקודות למשחק ו VORP חיובי ( ערך מעל שחקן ספסל )

הייתי צריך להתפשר ולא לתת ליותר מידיי פרמטרים להשפיע על שיקול הדעת ,הפוסט סובייקטבי עם ניסיון להיות אוביקטיבי ככל האפשר בתיוג.

עונה בשורה

1980 – דראפט די חלש ,הארוע הגדול טרייד של הבחירה 1 ב 3 שהוציא  HOF ( מק'הייל ) אליפיות ואת הפרונט ליין הטוב בהיסטוריה.

1981 – דראפט סולדי , אגוויר ראשון אבל אייזה תומאס שנבחר 2 מהבחירות ה 2 הטובות בהיסטוריה

1982 – טופ 3 וזהו פחות או יותר , וורת'י , טרי קאנינגס ודומניק ווילקינס שנבחר בכלל ע"י יוטה.

1983 – רלף סמפסון ראשון , HOF אחר שנבחר 14(דרקסלר) הביא אליפות ליוסטון אבל ב 1995. דראפט שמתאפיין בחולשה יחסית

1984 – הדראפט שנחשב לטוב בהיסטוריה ,האקים מייקל האציל סטוקטון (16) והטרגדיה של פורטלנד וסם בואי ( לא באסט ,לגיטימי )

גם פציע גם נבחר לפני ג'ורדן בואי בימיו היפים בקנטאקי

1985 – דראפט הגבוהים , הגארד הראשון נבחר 14 , דומארס נבחר 18 ( HOF ) , קרל מלון (13) השאיר המון חומר למחשבה ל 12 קבוצות שפספו אותו. גם יואינג ומאלין שם.

1986- 2 HOF אחד בבחירה ה 24 ( סבוניס ) ואחד בבחירה ה 27 ( דניס רודמן ) הטרגדייה של לן ביאס. טופ 10 רע מאוד.

1987 – האדמירל (1) , פיפן  (5) עובר בטרייד לבולס , ורג'י מילר מחוץ לעשייריה ( 11) – שלושה נכנסו בשערי ההיכל.

1988 – עוד HOF כזה ואבדנו ( מיץ'ריצמונד ) , דני מנינג מושווה למג'יק אבל מהקליפרס לא מגיעים רחוק.

1989 – הדראפט טופ 10 הגרוע של העשור , מחוץ לטופ 10 נבחרו מוקי בלילוק (12) ,טימי הארדווי ( 14) ושון קמפ (17) סוף עשור שמבשר על העשור הבא ?

הבחירה ה – 1

7 סנטרים , PF אחד ו 2 SF , למעשה מאז מג'יק (79) ועד אייברסון ( 96) לא נבחר גארד בבחירה ה 1 ( טוויסט בעשור האחרון )

9 שחקנים נבחרו לאול סטאר, 5 HOF ובטאסט אחד ( פרוויס נו סרוויס אליסון 89)

האקים,האדמריל,יואינג שינו פנים של קבוצות

ג'יימס וורת'י השתלב כמו כפפה בשואו טיים של הלייקרס

סמפסון ,ברד דוהרטי וג'ו בארי קארול הירבו להפצע ולמרות זאת הם עדיין בחירות מעל לממוצע

דני מנינג סבל מפציעות נבחר פעמיים לאולסטאר ולשחקן ה 6 של העונה הוא בהחלט לא באסט.

מרק אגוויר זכה ב 2 אליפיות בפיסטונס והוביל את דאלאס לגמר המערב.

הממצאים

מתוך 100 שחקנים שנבחרו בטופ 10 99 שיחקו בליגה ( להוציא לן ביאס שמת ממנת יתר של קוקאין לאחר הדראפט )

34% מהשחקנים שנבחרו בטופ 10 היו בחירות טובות

32% היו באסטים

33% שחקנים לגיטימיים בליגה

25 סנטרים נבחרו בבחירה טופ 10 , 7 בבחירה 1 ,אף לא אחד בבחירה 4 או 10 מה שאומר שנעלים קונים מהר וסנטרים נחטפים כי לא חסר

29 פאוור פוורדים נבחרו בטופ 10 רק 1 ראשון ואף פעם לא נבחר 6

22 SF נבחרו בכל בחירה אפשרית בעשור

18 SG נבחרו טופ 10 ( וג'ורדן אחד )

6 PG בלבד נבחרו בטופ 10 בשנות ה 80 ( אייזה תומאס וקווין ג'ונסון הגדולים מבינהם )

18 שחקנים בבחירה טופ 3 היו בחירות טובות , 6 באסטים מובהקים בלבד בטופ 3 בעשור שלם.

הבחירה 3 ( ג'ורדן , דומיניק ווליקינס ) יותר מוצלחת מהבחירה ה 2 ( אייזה תומאס ,ריק סמית' וטרי קאמניגס )

ריק סמית ( הולנד ) , אולדן פולניס ( האיטי ) , פטריק יואינג ( ג'מיאקה ) , דטלף שרמפ ( גרמניה ) , האקים אולג'וואן ( ניגריה ) ,רוני סייקלי ( לבנון ) ורולנדו בלקמן (פנמה)

7% בלבד מהטופ 10 הם שחקנים בינ"ל. 2 לבנים חיוורים ( אירופאים ) בלבד.

אירופאי חיוור ,ריק סמיתס אב הטיפוס של הפורזניגס ?

מסקנות + אנקדוטות

כדורסל שמבוסס על 3 גבוהים ומיעוט של גארדים יוצאי דופן , שנות ה 80 היו עליזות אך 24% בלבד מהבחירות טופ 10 היו גארדים ולמרבה הפלא רובם היו באסטים.

טרי פורטר (24) ,מרק פרייס ( 25) וסטוקטון (16) נבחרו בבחירות נמוכות . הארדווי ובליליוק נדחקו על חשבון גבוהים.

רוב הבחירות שיחקו לפחות שנתיים בקולג' ועד 4 שנים מלאות.

ללכת על גבוה היה ללכת על בטוח ,בדיעבד הבחירה של בואי על חשבון ג'ורדן נראיתה הזויה אבל להוציא 3 שחקני חוץ ( גריפית' ב 80 , אייזה ב 81 וג'ורדן ב 84 ) נבחרו בבחירה טופ 3.

12 סנטרים ו 9 פאוור פוורדים נבחרו בבחירה טופ 3

SF היא "מניה" די בטוחה בטופ 3. להוציא דניס הופסון ( ד"ש לחברים בהפועל חולון ) לא היו באסטים בבחירה.

למרות שבשנות ה 80 הייתה מן הסתם פחות טכנולוגיה ופחות אמצעיים לבצע מדידה אמינה של שחקנים הבחירות היו סבירות עם 32% בלבד של באסטים ודור מאוד מוכשר של גבוהים.

דניס רודמן , סבוניס וקרל מלון הם מהפספוסים הגדולים של הדרפט. רודמן היה מבוגר יחסית ונמוך ל PF , סבוניס נבחר בעידן ששחקנים מהגוש הסובייטי היו מחוץ לתחום בליגה וקרל מלון נבחר אחריי 12 סנטרים ו PF.

ללוס אנג'לס לייקרס היה מזל גדול עם בחירות כמו ג'יימס וורתי ( 1) וביירון סקוט (4) תוצאה של טריידים טובים , הבחירה בוורת'י הוכיחה את עצמה למרות שבחירה בדומינק ווילקינס יכלה להיות מטורפת.

דאלאס שנוסדה ב 1980 הטיבה לבחור ותוך 8 שנים הגיעה לגמר מערב עם בחירות סולידות ואמינות ללא בחירה בסנטר אך בפורוורדים טובים ( אגוויר,שרמפף,סם פרקינס ורוי טארפלי )

הקליפרס על גלוגוליה השונים עד שבחרה טוב ( קאמניגס וצימברס ) לא הייתה סבלנית והעבירה בטרייד ,כמובן שהיא העלתה דגים שמנים בחכת הבאסט ( בנויט בנג'מין בחירה 3 ב 85 על חשבון אקסוויר מק'דניאל , צ'ארס אוקלי או קרל מלון , דני פרי ב 1989 בבחירה ה 2 ,שון אליוט וגלן רייס האבא מייד אחריו )

לנקסטר גוקדון ומייקל ברוקס ( נפצע לאחר 4 עונות לא רעות ) כמו דני מנינג לא הושיעו את המועדון המקולל.

יוסטון בוחרת בסמפסון בבחירה הראשונה של 83 וברודני מק'ריי בבחירה ה 3 ( היה מעניין אם דרקסלר היה מגיע ליוסטון הקולג' בו שיחק ) לא היססה לבחור בהאקים בבחירה ה 1 של 84. ג'ורדן יכל להיות מעניין,סם בואי יכל להיות ממש גרוע עם ספמפסון אלו תאומי המגדל כשהקבלן פשט ( ושבר) רגל ובנה רק את השלד.

בשנות ה 80 היה שווה לקבוצות לממש את הבחירה הגבוהה ולא לבצע טרייד או להפסיד אותה ,הגאז לא נתנו צ'אנס לדומניק ווליקינס עבור שחקן שולי כפרימן ווילאמס ואולסטאר ג'ון דרו שב 3 עונות בג'אז ניפק מעט מאוד.

מצ"ב הטבלה עם האינדקסים,לשיפוטכם.

העשור של שנות ה 90 הבחירה ה 1 הייתה יותר מגוונת אבל פחות בטוחה ויעילה. הניתוח המלא יפורסם בקרוב.

ירוק – אול סטאר ומעלה . צהוב – לגיטמי , אדום – באסט

 

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 70 תגובות

  1. שליש / שליש / שליש

    זה ממש כמו לזרוק קוביות. מעניין אם העשורים הבאים יוכיחו את ה GM שפרו ביצועים או עדיין פגעו באחוזים של ברווז עיוור.

    תודה על הבדיקה מידן.

    1. בדיוק באתי לכתוב על זה עידו… סיכוי די גבוה לכל GM שנמצא בתפקידו כמה שנים להיצלב על בחירה כזו או אחרת. תמיד מדברים בעשור הזה על דראפט 84 בגלל העומק שלו, מסתבר שבעשירייה הראשונה דראפט 81 נותן לו אחלה פייט.
      מידן אחלה רעיון לפרויקט ויופי של השקעה וסגנון כתיבה כהרגלך.

  2. איזו השקעה של פרויקט..! אני בשורה התחתונה כמו שכתב עידו זה הימור מוחלט. הבעיה של הג'יאמים הוא שהם חייבים לבחור, ונצלבים על מה שמתברר בסוף כשטות.
    מתחיל להבין את אלה שמעבירים בחירות.

    1. זה כמובן נכון ברמת המאקרו בלבד (במידה שאנחנו מתייחסים ל GM כמקשה אחת).

      ברמת המיקרו אני מעריך שיש GM טובים יותר או פחות (מידן ציין את דאלאס כציידת כשרונות אילעית – שכמובן, שתתאזן בפורטלנד שעיסוקה דווקא באיתור באסטים מהדהדים)

  3. סמיתס השתמש בגודל של עצמו הרבה יותר טוב מפורזינגיס. הוא היה סנטר קלאסי שידע גם לצאת החוצה.
    אצל פורזינגיס נראה לפעמים שהגובה רק מפריע לו.

    1. ולעד ייזכר בגלל הגרביים המתוחות עד הברך שתמיד נראו לי כמו גרביים צבאיות שהושאלו מהאפסנאות.. (אבל האמת היה סנטר לגיטימי לגמרי)

  4. מעניין מידן.
    אני חושב שבהקשר של טנקינג מעניין לבדוק את הסיכוי לבאסט ככל שמתרחקים משלושת הבחירות הראשונות. זה מדגם קטן אבל נראה שמשתלם לבחור בטופ של הדראפט. מה שהופך את זה לטקטיקה לא רעה.
    אם אני זוכר נכון ינון עשה פעם השוואה דומה שהראתה שהסיכוי למצוא שחקן משמעותי הולך ויורד ככל שמתרחקים מהטופ.
    ההצגה יפה כי זה גורם לך להעריך דראפטים כמו זה של 1988 שלא תמיד זוכים להייפ המתאים.

  5. וואווו, איזו השקעה. טרוף ממש. מעניין אם בסוף תהיינה איזה שהן מסקנות. לדעתי קשה מאד יהיה למצוא איזה שהוא קו מחבר, מלבד המסקנה שברוב המקרים הבחירות הראשונות הן על השחקנים הטובים ביותר בנמצא ללא התחשבות בתפקיד, כשמהבחירה ה-10 ואילך גם צורך הקבוצה הופך למשתנה קובע (בחירת שחקן לתפקיד ולא "הטוב ביותר שנשאר" כי מה-10 והלאה קשה מאד לקבוע 'טיב' (דבר שקשה מאד גם בעשרה הראשונים, אבל לפחות ישנו קונצנזוס מסוים על 'מי טוב ממי'

  6. יפה מאוד!

    מבט מהיר על הטבלה מלמד שבהחלט משתלם לטנקק.
    (כמובן שזה בהתייחס לשנות ה-8 בלבד)
    17 מ-30 בחירות טופ 3 הם HOF/AS.
    17 מ-70 בחירות 4 – 10 הם HOF/AS.

    וזה אומר –
    אם אתה גרוע, אז עדיף להיות ממש גרוע.
    בגלל שלסיים טופ 3, נותן פי 2.3 סיכוי לקבל HOF/AS
    (שוב, בהסתמך על הנתונים המצומצמים של שנות ה-80')

    1. מסקנה מעניינת. לא שזה לא היה צפוי אבל הנה זה מונח כאן – יש הגיון בשגעון ולמירוץ לתחתית יש על מה להתבסס.

    2. למספרים שהבאת אין שום קשר ל'טנקינג' או לא טנקינג (בחירות 4-10? אתה מדבר על בחירה עשירית שגם עבורה עשו 'טנקינג? ) . ששחקן 1-3 הופך ל-HOF אחרי 15 -10 שנות משחק כולנו יודעים, אבל מלבד שחקנים כלברון, לארי, מייקל, וכאלה, הגדולה של הרוב מתחילה להתגלות אחרי השנה ה-5 בערך. אז עבור זה לעשות טנקינג 5 שנים מראש? דבר נוסף: רבים מהם לא נשארו בכלל בקבוצה שבחרה בהם, וכמה דברים קרו לקבוצה אחרי שהם הגיעו?

      1. העובדות חד משמעיות –
        קבוצות חלשות בוחרות להיחלש עוד יותר בשביל להגדיל את הסיכוי לבחירת דראפט גבוהה יותר.
        אפשר להתעלם מהעובדות, אפשר להתייחס עליהן.
        אבל הנתונים עצמם –
        חד משמעיים.

  7. מעניין מאוד.
    מה קורה אם אתה נותן לכל כוכב 5 נקודות, לכל שחקן לגיטימי 3 ולכל באסט (שבכל זאת שיחק בליגה) נקודה? איך נראית במקרה כזה ההשוואה בין הדראפטים, ובין הבחירות השונות? אולי במקרים של אולסטארים בבחירות נמוכות יותר אפשר לתת "בונוס" לדראפטים ספציפיים. אני זוכר שעשיתי פרויקט דומה אבל כזה שכלל רק אולסטארים ובחירות ל MVP וחמישיות העונה. בדיקת עומק כזו (אפילו אם היא רק לטופ טן) תהיה מאוד מעניינת

    1. זה פשוט מאוד לעשות את זה
      אולי 10 ל HOF ישקף יותר
      רצתי לתת ציונים מ 1 עד 10 לבחירות טופ 10 אבל זה היה פוגם ב אוביקטיבית של הפוסט באופן קיצוני
      כרגע הסטייה היא עד 3 אחוז

  8. מעולה! פרויקט מעניין ביותר.
    ההצלחה תלויה בין השאר בטיימינג, פציעות (של הרוקי או של השחקן אותו הוא אמור להחליף), שיפור מתמיד ואפילו מרקם חברתי.
    יש כל כך הרבה גורמים שיכולים להשתבש ולכן לדעתי גם היום השליטה של הג'י-אמים בעניין מאוד מוגבלת.

  9. וואו 86 היה אחד הגרועים, כמה אדום. אחד הדברים החשובים בדראפט זה הטיימינג, בשנה מסוימת אתה מביא את האדמירל או מג'יק, בשנה אחרת אתה אוכל השחלה עם פרוויס אליסון.מחכה כבר לעשורים הבאים

  10. פוסט מעולה.

    המשתנה שאי אפשר לחשב הוא המזל. בהינתן שכישרון ובריאות זה דבר נתון, אפשר להתרשם מהם בדיעבד. ניקח שלושה שחקנים לדוגמה: מייקל, האקים ומלון. שני הבכירים של בציר 84 למעשה שלטו בליגה בעשור הבא (שנות התשעים) ולקחו בו 8 מ-10 טבעות. שלושתם שיחקו כמעט שני עשורים ומלון היה דומיננטי למרות שלא השיג טבעת.
    מייקל והאקים מוכשרים יותר ממלון, אין ספק בכך. קרוב לוודאי שגם אם היו נוחתים בקבוצה אחרת, הגדולה שלהם היתה מתפרצת (על האקים ניסו הרבה הרכבים בתוך יוסטון עד שזה תפס). העניין שלי הוא במלון.
    נהג המשאית הגיע לקבוצה שבה כבר הבשיל, הרבה מתחת לכל רדאר, גארד מהטובים בהיסטוריה. למזלו המדהים של מלון הכימיה שלו עם הפקיד מגונזגה היתה מושלמת. תרגיל אחד, טריק אחד שכולם הכירו אבל תמיד עבד – עשה לו קריירה מפוארת. ייתכן מאוד שכדור אחד לכאן או לכאן ב-1985 היה גוזר עליו קריירה של נגר.

    1. צודק לגביי המייל מן וסטוקטון
      ללא ג׳רי סלואן יכול להיות שהם היו שחקנים רגלים בטח שלא חלק מהדרים טים
      הם ניצלו את הסיטואציה עד למקסימום

      1. צריך גם מזל לאיזה ידיים של מאמן ליפול כנראה . לפרטים המון שחקני ספרס שנראו נפלא תחת פופ וכשיצאו משם גילו שהחיים מחוץ לידי הפופ אפעס לא משהו…

  11. מעולה מידן.פרויקטים כאלה הם תמיד כיף.ובאמת מעניין מה היה קורה אם במקום וורתי היו בוחרים בווילקינס.וילקינס יחד עם מג'יק נראה לי היו מעיפים לגמרי את המושג שואו טיים

  12. אפרופו hof קווין מקהייל,
    דוויט הווארד עוקף אותו בנקודות, ריבאונדים, חסימות וחטיפות, ולכן ברור לכל בר דעת שדוויט הווארד הוא hof.

    1. מקהייל עוקף אותו בנקודות, ובניגוד אליו השיג משהו וניצח בקריירה ועדיין יש לו מספרים כמוהו שהוא תמיד אופציה שניה\שלישית.

  13. פרוויס אליסון לא היה באסט במובן שחקן גרוע. הוא נפצע פציעות קשות (לכן הכינויי). נתן אפילו עונה של 20 ו11 ב54% בבולטס. הוא פשוט היה פצוע. הוא תמיד היה זכור לי עם מגני ברכיים ענקיים…

    לגבי מיץ' ריצ'מונד נכון שהקריירה שלו היא לא הול אוף פיים קלאסית אך בזמנו היה קשה להשתחרר בפרי אייג'נסי ולבחור קבוצה. ימיו בראן TMC שינו את הכדורסל ליותר מודרני ומגיע לו הכרה על כך. הם לא זכו באליפות אבל זה פתח הרבה עניים. אין לי הרבה ספק שיכל להיות שחקן שני או שלישי בקבוצה אלופה. הוא היה מגן מצויין ויכל לשחק עם או בלי הכדור. החלק הבעייתי היא ששמו האנונימי מאפשר כיום לטעון כניסה להול אוף פיים בעבור כמעט כל אול סטאר שעשה קריירה טובה.

    1. שחקן שנבחר גבוה לא יכול להיות גרוע
      חלק גדול מהבאסטים נקלעו לכך בעקבות פציעות
      סם בואי נחשב לבחירה הגרועה בהיסטוריה על לא עוול בכפו
      אם סם פרקינס היה נבחר אחריו הוא היה עוד בחירה

  14. ב-84' היה גם את אלווין רוברטסון (משחקני החוץ היחידים שזכו בתואר שחקן ההגנה של השנה ובעל שיא ממוצע החטיפות למשחק בקריירה עם 2.71), קווין ויליס שהיה שחקן פנים איכותי ואולסטאר גם הוא, ואוטיס ת'ורפ האולסטאר.
    ב-80' חוץ מג'ו בארי קארול, היו האולסטארים אנדרו טוני, קיקי ואנדוויי וג'ף רונלד.
    ב-81' היו גם האולסטארים באק ויליאמס, סטיב ג'ונסון, צ'יימברס, בלאקמן, קלי טרפיוקה, לארי נאנס ואיינג'.
    ב-82' היו גם האולסטארים איטון, ריקי פירס, פאט ליבר וסליפי פלויד.
    ב-83' היו גם האולסטארים דוק ריברס, דייל אליס וג'ף מלון.
    ב-85' היו גם האולסטארים קסביאר מקדניאל, אייסי גרין, טרי פורטר, מייקל אדאמס וגם ויימן טיסדייל שהיה שחקן ראוי בהחלט.

    המשך יבוא

    1. ב-86': דאקוורת' והורנאסק ופטרוביץ'.
      ב-87': גראנט, רג'י לואיס ומארק ג'קסון.
      ב-88': הרסי הוקינס, דן מארלי, אנתוני מייסון, סטארקס
      ב-89': דיבאץ, רייס, בארוס, ארמסטרונג, קליף רובינסון.

      1. תודה קרמר
        אתה מבין שמטרת הפוסט היא לא לאפיין אול סטארים בדראפטים השונים
        המטרה לאפיין סיכוי מול סיכון בבחירת טופ 3 וטופ 10

        1. דבריך אינם סותרים שהשחקנים שהבאתי ראויים להזכרה לא פחות גם אם לא נדרש במאמר שלך להביא את כל הראויים להזכרה.

  15. סחתיין עליך איזו השקעה אדירה.

    צריך להתייחס כאן לשני דברים נפרדיםם בעיני, האחד הוא סט הכישורים של שחקן והיכולת שלו להשתלב בליגה והשנייה זו הסיטואציה בה הוא נחת ומידת ההתאמה שלו לצרכים של הקבוצה. הפטור השני בעיני הוא לא פחות משמעותי מהראשון (ראה מקרה אייזיאה תומאס של הסלטיקס לעומת התפקוד שלו בקבוצות אחרות)

    אני חושב שאם אנחנו באים לבחון כמה מוצלחים הgm's השונים צריך לקחת בחשבון את הצורך ומידת ההתאמה של שחקן ספציפי לקבוצה.

    אני ממש מחכה לדראפט של שנות ה90 🙂

      1. מבחינת הפיצול אפשר היה להתחיל מדראפט 77' שהיה הראשון לאחרהאיחוד.
        איך אפשר לא להביא את הדראפט של מג'יק ובירד?!

        1. הם לא היו באותו הדראפט
          בירד נבחר שנה קודם בבחירה ה 6 באחד המהלכים הכי גאוניים של רד אורבך
          לפניו נבחר פרוויס שורט
          מג’יק היה מס 1 ב 1979 ללא עוררין

          1. אם הזכרת את שורט אז במקום 15 נבחר מייק מיצ'ל כששניהם שאמנם היו די רחוקים מרמתו של בירד אך עדיין כוכבים עם קריירה מכובדת מאוד ושניהם התמודדו זה מול זה גם בארץ בדרבי התל אביבי.

  16. פששש מידן, זה פרוייקט מאץ הפרוייקטים. שאפו ענק!
    זה כיף להסתכל אחורה בפרספקטיבה של עשרות שנים ולראות שחקנים טובים או באסטים בשנתון מסוים.
    בחירה בדראפט זה קצת כמו השקעה במניה או בחברת סטארטאפ, הנסיבות משתנות, הכשרון לא ידוע, בקיצער, ישנו המון מקום לטיימינג ולמזל.
    בגלל זה ההשוואה בין מחזורי דראפט כמכלול שמסתכל על הממוצע של המחזור היא מעניינת. אני מצטרף לבקשתו של ינון יבור למעלה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט