סיקור משחקי שבת / G-Force

כבר בשבוע השני שלנו כצוות העלילה מסתבכת וזכינו לערב משחקים נהדר. מפגש פסגה מזרח-מערב כמו בספרים יחד עם עוד מספר מפגשים מרתקים בעלי השלכות פלייאוף. אז יאללה לעניינים ואף מילה על טנקינג.

אורלנדו מג'יק (43-20) 107 – ממפיס גריזליס (44-18) 100

הגריזליס מממפיס הגיעו לפלורידה כדי להעביר עוד משחק בדרך לסיום העונה, בדיחת טנקינג, נמחקה, בלי לטרוח להביא עמם במזוודה כלים שיוכלו באמת לנצח משחק כדורסל בליגה הטובה בעולם. בדיחת טנקינג נוספת, נמחקה. וראו זה פלא, החברים הצעירים מטנסי החזיקו מעמד לא רע. המשחק חסר המשמעות עבור שתי הקבוצות, למעט םוקימה יקבאמ, מצטער, לא יכולתי לוותר על הערת טנקינג אחת, דווקא היה צמוד ממש עד לסיום, כשהבייבי גריזליס אפילו מובילים בשש עמוק בתוך הרבע המכריע, 86-92, 4:50 לסיום. בשלב זה, כפי הנראה, התחילו לרוץ הודעות טקסט נזעמות מקומת ההנהלה, והאורחים התחילו לפתוח רגליים כמצופה מהם. ועדיין, 43 שניות לסיום, שיוויון 100! אוי לאוזניים… פורנייה צלף שלשה, ג'ונתן אייזק בחזר מפציעה ארוכה חסם בפעם השלישית במשחק, הפעם את ג'ארל מרטין, פורנייה הוסיף שתיים מהעונשין ועשה סוף לעניין. בסיום 100:107 לטובת המג'יק, שממריאים ליוטה ויעשו ניסיון נוסף לשפר מיקום במאבקי התחתית, אחרי שכשלו בו הפעם.

עבור המג'יק זה היה מאמץ קבוצתי נאה, כאשר שישה שחקנים, החמישייה בתוספת הזונייה, קולעים בספרות כפולות, בראשם ווצ'ביץ' ופורנייה עם 19 לראש.

אצל האורחים מקלמור עם 20 וג'רל מרטין עם 19 ניסו, ולצידם ג'מייקל גרין עם דאבל דאבל של 10 ו13.

 

קליבלנד קאבלירס (26-36) 117 – דנבר נאגטס (28-35)  123

הקאבס אירחו את דנבר והראו מה הולך להיות איתם עד סוף העונה. הרבה התלהבות, הרבה קבוצתיות, מעט מדי כישרון וכל המאפיינים של קבוצה חדשה עם המון התלהבות. האם זה יספיק להופעה הירואית של המלך ולהקתו בפלייאוף? כן, בהחלט. אליפות? קשה להאמין.

הנאגטס האורחים הובילו החל מאמצע הרבע הראשון, בהפרש שהגיע בשיאו ל13, 82:95, 4:50 לסוף הרבע השלישי, אחרי שלשה של האריס המצוין. הקאבס לא ויתרו, חזרו למשחק ו2:40 לסיום לברון מהקו מצמיד את הקבוצות, 115:114 לטובת האורחים.

מילסאפ בשלשה שם את הנאגטס במרחק אף וחצי, ג'יי אר סמית, בדיחת מרק כלשהי, החטיא פעמיים ברצף מעבר לקשת, בדיחת מרק נוספת, אחרונה, ואז האריס בשלשה וצ'נדלר בדאנק חיסלו סופית את מה שנותר משאיפות הלהקה.

בסיום 117-126 לטובת האורחים מדנבר, שהרוויחו נקודות יקרות במאבק על המקום השמיני במערב, לעומת קליבלנד שאיבדו צעד נוסף מול וושינגטון הנושפת בעורפם מהמקום הרביעי.

האריס עם 32, ו10-6 מהשלוש, ובארטון עם 23 מהספסל הובילו את דנבר, ואיתם צ'נדלר ומורי עם 16 כ"א. הנאגטס דייקו ב54% מרשימים מעבר לקשת, 19 קליעות מוצלחות מתוך 32 ניסיונות.

בקליבלנד זה היה הרבה לברון, עם טריפל דאבל נאה של 25, 15 אסיסטים ו10 ריבאונדים ואיתו עוד שישה שחקנים בספרות כפולות, בראשם ג'יי אר סמית שחזר מהשעיה של משחק אחד אחרי שמשום מה זרק קערת מרק על עוזר המאמן של קבוצתו הוא. סמית קלע 19, כולן במחצית השנייה.

 

מיאמי היט (33 – 30) 105 – דטרויט פיסטונס (29 – 34) 96
זה היה הסיכוי האחרון (כמעט) של הפיסטונס.
מפגש ראש בראש מול הקבוצה במקום השמיני,
"משחק על 6 נק".

ניצחון? והם היו מצמצמים את הפער ממיאמי שבמקום השמיני ל-2 משחקים בלבד.
הפסד? והפער צומח ל-4 משחקים, כאשר נותרו רק 19 משחקים לסיום העונה.
מה עשו דטרויט?
הם סיימו את המשחק עם 18 איבודי כדור, 41.6% מהשדה, והפסד 21 – 44 בהשוואה בין ספסלי הקבוצות.
דווקא הכוכבים של דטרויט הגיעו למשחק הלילה, כאשר גריפין נותן את אחד ממשחקיו הטובים במדי דטרויט (31 נק', 4 רב', 6 אס', ו-(+/-) חיובי של 7+), ודרומונד דומיננטי גם הוא (22 נק', 18 רב', 11 מהם בהתקפה, 4 חטיפות).
אבל כדורסל הוא משחק קבוצתי, וכאשר מעבר לצמד, רק עוד שחקן 1 מסיים את המשחק במאזן נק' דו ספרתי (בולוק, 11 נק'), אז מתברר למה ברבעים 2 – 3 – 4 , דטרויט לא הובילו כלל.
אם במהלך הרבע הראשון זה היה משחק פתוח, אז להיט הספיקו 3 דקות ברבע השני בשביל לעלות ליתרון דו ספרתי, יתרון אותו העלו בהמשך ל-18 נק' הפרש.
כל שנותר לפיסטונס זה לרדוף אחרי ההיט, והם אפילו הצליחו להוריד את ההפרש ל-4 נק' הפרש בתחילת הרבע האחרון,
אבל זו הייתה שירת הברבור של הקבוצה, כאשר ההיט מעלים את ההפרש לפער דו ספרתי, ולא מאפשרים לדטרויט הזדמנות נוספת לחזור למשחק.
ג'וש ריצ'רדסון (17 נק'), וקלי אוליניק (17 נק', 5 רב', 4 אס') היו הקלעים המובילים של ההיט,
כאשר ווייטסייד נותן קונטרה ראויה לדרומונד, ומסיים את המשחק עם 8 נק' בלבד, אבל גם עם 19 רב', 8 מהם בהתקפה.

 

יוסטון רוקטס (49 – 13) 123 – בוסטון סלטיקס (44 – 20) 120
אחד המשחקים הטובים שיצא לי לראות השנה.
זה היה משחק שהיה צמוד ומותח מהרגע הראשון, עד לשניית הסיום.
עד כמה צמוד ומותח?
במהלך 48 הדקות, אף אחת מ-2 הקבוצות לא הצליחה לעלות ליתרון דו ספרתי,
כאשר במהלך המשחק היתרון מחליף ידיים 26 פעמים.
בוסטון הגיעו מרוכזים מאוד הלילה, אם תכנית משחק שמטרתה למנוע מהארדן להתפרע.
וזה עבד לא רע בכלל, בכל החזיתות –
את הארדן הסלטיקס השאירו על "רק" 26 נק', נקודות שהגיעו באחוזים רעים (33% מהשדה, 25% מהשלוש).
בכל הנוגע לריכוז –
הלילה ראינו סלטיקס עם התקפה נהדרת, כזו שמסיימת את המשחק עם 13 שלשות ב-54% ,
התקפה שמצליחה להשיג נק' גם בלילה בו קיירי לא במיטבו (18 נק' באחוזים רעים, 6 אס').
4 דקות לסיום המשחק, נראה היה שהסלטיקס מצליחים לממש את התכנית, ושהם בדרכם להשיג ניצחון חוץ מרשים בביתה של מוליכת המערב, והליגה כולה –
סל של טרי רוזייר העלה את הסלטיקס ליתרון 113 – 107.
רק על דבר אחד, הסלטיקס לא בנו. שהרוקטס ינצחו אותם בנשק סלטיקסי –
ההגנה.

ב-3 הדקות האחרונות של המשחק, הרוקטס הידקו את ההגנה, השיגו 4 חטיפות, וצלחו את אותן דקות בתוצאה 16 – 7, כאשר הדקה האחרונה מוקדת לטיולים תכופים לקו העונשין (הסלטיקס שלחו את הרוקטס לקו העונשין בשביל לעצור שעון. הרוקטס שלחו את הסלטיקס לקו העונשין בשביל למנוע זריקה משלוש).
בלילה בינוני של קיירי, זה היה מאמץ קבוצתי שהשאיר את הסלטיקס צמודים לאורך כל המשחק, כאשר 7 משחקני הקבוצה מסיימים את המשחק בדאבל פיגרס, כולל כל 4 שחקני הספסל שגם היו מצטייני הסלטיקס במשחק (מוריס – 21 נק', 5 שלשות. מונרו – 18 נק', 6 רב'. רוזייר – 17 נק'. סמארט – 11 נק', 5 רב', 6 אס').
בלילה בינוני של הארדן, זה היה גורדון שהתעלה ( 3 שלשות שלו ברבע האחרון מונעות מהסלטיקס לפתוח פער שאי אפשר כבר היה לסגור), וסיים את המשחק עם 29 נק, 7 שלשות.
לצד ה-26 נק' של הארדן היו לו גם 10 אס', 7 רב', ו-5 חטיפות.
קפלה סיים את המשחק עם 8 נק', ו-17 רב'.

סן-אנטוניו ספרס (27-36) 112 – לוס אנג'לס לייקרס (34-28) 116

כדאי להתרגל לזה – הלייקרס הם הממתק הרשמי של הליגה. בלי המוטיבציה לטנקינג או תקוות פלייאוף ריאליות, מאז הטרייד עם הקאבס זו קבוצה שמשחקת כדורסל מהנה ומשוחרר. ג'וליוס רנדל נראה נהדר ומגי'ק ג'ונסון יכול להגיד לכל מקטרגיו:

לא הכוונה אינה לחבר הקטן שהגיע בטרייד אלא דווקא לצעיר שהגיע בדראפט. בשקט בשקט לונזו בול  מרגיע את כל החששות לגביו ומראה שהלייקרס עשו בחירה מצויינת.

הספרס ששיחקו שוב ללא למרקוס אולדריג' צריכים ניצחון כמו אויר לנשימה ופתחו חזק. הם סיימו את הרבע הראשון ביתרון 23-30  והכריחו את הלייקרס לרדוף במהלך כל המשחק כשהיתרון גדל עד ל63-80 באמצע הרבע השלישי לאחר שני סלים של סלו-מו אנדרסון. הלייקרס לא ויתרו ונשארו מספיק קרוב  כשבאמצע הרבע האחרון ההפרש עמד עדיין על 12 לזכות הקבוצה הביתית: 91-103.

אבל אז טרוויס וור (תגגלו תגגלו) יחד עם קולדוול-פופ נכנסו לפעולה וסגרו את ההפרש ב-10 נקודות רצופות. כאן הם השאירו את הבמה ללונזו בול שבשלוש זריקות מדויקות מחוץ לקשת נתן את היתרון ללייקרס 109-112. יתרון עליו  הלייקרס שמרו ב-40 שניות שנותרו עד הסיום.

הספרס קיבלו תרומה קבוצתי מאוזנת כשכל 10 השחקנים שעלו לפארקט נתנו לפחות 6 נקודות כשישה מהם בספרות כפולות. הוביל אותם פאו גאסול עם הופעת וינטג' של 19 נקודות, 10 ריבאונדים, 8 אסיסטים ו-3 חסימות.

את הלייקרס הוליך ג'וליוס רנדל המתחדש עם 25 נקודות כשאייזאה תומאס מוסיף 21 באחוזים גרועים (6 מ-16 מהשדה + חמישה איבודים). אבל הסיפור האמיתי הוא בול. הרוקי המופנם עם האבא הליצן מראה שהחששות המוקדמים לגבי הקליעה שלו היו מוגזמים. אחרי חודשיים ראשונים מזעזעים לונזו קולע ב-56.5% אפקטיבי מאז. הלילה הוא קבר 6 מ-10 מחוץ לקשת ל-18 נקודות, בנוסף לניהול משחק יעיל ורגוע עם 11 אסיסטים -7 ריבאונדים לעומת 2 איבודים בלבד.

פורטלנד טרייל בלייזרס (26-37) 108 – אוקלהומה סיטי ת'אנדר (28-37) 100

הבלייזרס שעד ממש לא מזמן שאלו את עצמם האם יהיו בפלייאוף או לא מוצאים את עצמם במקום השלישי במערב לאחר רצף של 6 ניצחונות. אצל הת'אנדר שהיו ללא כרמלו בחלק השני של בק-טוב-בק השאלות לגבי פלייאוף או לא צפות מחדש. לא לדאוג במערב הצפוף שמתחת לשתי הגדולות עוד מעט הם יהיו שוב במקום ה-3.

ראסל ווסטברוק גילה שמה שאתה מחרב במשך שלושה רבעים קשה לתקן בחמש הדקות האחרונות. ה-MVP המכהן היה מזעזע עד לרבע האחרון עם 7 מ-23 מהשדה. זה אפשר למקולום ולילארד (שהיה ביום קליעה די רע משל עצמו) ושאר הבלייזרס לשלוט ברוב המשחק ולהוביל בהפרש שנע בין 5 ל-10 נקודות.

ווסטברוק חזר למגרש באמצע הרבע הרביעי ובפיגור 10 הוא קלע 3 סלים רצופים שהורידו ל- 92-95  ארבע דקות לסיום. אבל כאן נקודות של מקולום וקולינס העלו בחזרה לתשע הפרש והת'אנדר לא הצליחו להתקרב יותר מ-4 נקודות עד לסיום.

עבור הת'אנדר ווסטברוק סיים עם 30 נקודות (12 מ-31 מהשדה) עם 11 ריבאונדים ו-6 אסיסטים. פול ג'ורג' הוסיף 21 עבור OKC שקלעו כקבוצה 6 מ-27 לשלוש.

בפורטלנד בלטו: מקולום עם 28 נקודות 8 ריבאונדים ו-6 אסיסטים; לילארד עם 20 נקודות ו-7 אסיסטים אבל 5 מ-18 מהשדה; ואוון טרנר עם 17 נקודות באחוזים טובים (כולל 3 מ-4 מחוץ לקשת).

סקרמנטו קינגס (44-19) 91 – יוטה ג'אז (30-33) 98

במשחק שלא התעלה לרמה גבוהה ואמור היה היות לפרוטוקול הקינגס האומללים עשו לפחות מאמץ להוות התנגדות לג'אז שממשיכים ללטוש עיניים למעלה לעבר הפלייאוף. יוטה פתחו הפרש כבר ברבע הראשון וסקרמנטו לא הצליחו יותר להתקרב עד סוף המשחק. לפחות הם הצליחו להשאיר את זה מכובד.

את הג'אז הוביל כרגיל העונה דונובן מיצ'ל הנהדר עם 27 נקודות כשהוא נעזר ברודי גובר המצוין שרשם 16 נקודות 12 ריבאונדים, 3 חסימות ו-3 חטיפות. ריקי רוביו חזר לעצמו וסיים משחק של 10 נקודות ב-4 מ-16 מהשדה.

בסקרמנטו בלטו הרוקיז דארון פוקס עם 17 נקודות ובוגדנוב'יץ' עם 15.

לפוסט הזה יש 106 תגובות

  1. והפעם הטויוטא סנטר מלא כמעט עד אפס מקום. כולל השורות הראשונות. כיף לראות את האולם הביתי של הרוקטס מפוצץ כגה.

  2. חייב להתוודות שלונזו נראה אחרת אחרי הפציעה
    לדעתי זה הדבר הכי טוב שקרה לו.
    גם את אבא שלו אני לא שומע יותר כנראה מג'יק בעצמו לבש את החליפה של האיומים..

    6 שלשות זה באמת משהו שלא ציפיתי אבל יותר מרשים זה שזה נראה שהוא מתחבר יותר לקצב של המשחק.

    גזר דין- עדיין הייתי מעביר תמורת אולסטאר אבל באסט הוא לא יהיה

          1. זה לא קורה כי קבוצה שבוחרת גבוה היא בדר"כ קבוצה בבנייה ומעדיפה להתעסק עם הבחירה שלה ולבנות במשך כמה שנים וגם חוסר תעוזה מצד GMים.

          2. אה, התכוונת לרשימה.

            היא לא ריקה. יש לדוגמה גם את באדי תמורת בוגי שאני יכול להביא מהראש בלי לחפש.

            היא פשוט מאוד קטנה ומאוד מאוד נסיבתית.

            והסיבה היא כמובן בגלל שהGMים הם שמרנים, פחדנים וחסרי תעוזה שמפחדים להמר על רוקים מבטיחים בשביל אולסטארים שמשחקים בקבוצה שלהם.

  3. סיקור מצוין!
    תמונת העולות לפלייאוף במזרח אכן נסגרה.
    מזל טוב לפילי, ולג'יי ג'יי רדיק שישמור על רצף ההעפלה שלו לפלייאוף בכל עונה בליגה.

  4. 15 השניות האחרונות ביוסטון נמשכו 16 דקות של טיילת לקו ופסקי זמן. גועל נפש. מסחטת פרסומות שמוציאה את החשק

  5. לא ייאמן!
    מילא להפסיד בלי הכרה..
    מילא להפסיד בלי הכרה בבית..
    מילא להפסיד בלי הכרה בבית אחרי יתרון 17…
    אבל כל פעם אותו סיפור- הספרס האימתניים משתינים המכנסיים המפסידים מליון משחקים אחרי הובלה משמעותית ברבע 4.

    הזוי!

    1. סליחה על הבוטות אבל אתה אוהד מפונק. עליתם הלילה עם קבוצה שהסגל שלה פחות טוב מסקרמנטו והובלתם על קבוצה שמוכשרת מכם עד דקות הסיום. תן לי שחקן חמישייה שלכם שהלייקרס הייתה שמה בחמישייה שלהם היום!
      תן לי שחקן ששיחק אתמול בספרס שנכנס לשביעייה של אחת הקבוצות שעולות לפלייאוף בשתי הקונפרנצים. אתם כאוהדים כל כך רגילים לניסים שאתם לא מסוגלים להעריך את מה שיש. אתם מחזיקים שמות של שחקנים הרבה מעבר לשיא או כאלה שכבר אף קבוצה לא רצתה משלמים להם מעבר לשווי שלהם ועושים איתם ניסים.

      נכון שאתם בצרות אבל שני הסופר סטארים שלכם בחוץ. לממפיס זה סגר את העונה בשנייה שקונלי גמר. גאסול הפך לצל של עצמו והקבוצה לבדיחה. בספרס החיו את הקריירה של אולדרידג' בעידן בו המשחק שלו הפך פסה ובנו שיטה שלמה בה סביבו כאשר כמות הפציעות והתחלופה בסגל מתאימה לקבוצה עם 20 ניצחונות ולא כזו עם 35. אז נכון שהספרס בסכנה אבל גם להם מותר להינות מנסיבות לפעמים….

      1. אין מה לעשות שאתה מתרגל לאוויר פסגות כל דבר שהוא טיפה פחות נראה לך טרגדיה.
        בתור אוהד לייקרס שחשב שחצי גמר אזורי זה כישלון למדתי להעריך ולהנות מקבוצה שאפילו אין לה סיכוי לפליאוף.
        אני מניח שבסופו של דבר גם אוהדי הספרס יעברו תהליך כזה

        1. אני ממש לא מתייחס בזלזול לשאיפה הזאת להצטיין.
          מבחינתי, הספרס צריכים לשאוף כל שנה לאליפות (כמו כל קבוצה).

          וזה מזכיר לי את הבדיחה שרק מי ששיך לעדות שלי יכול להבין אותה:
          כשהילדה שלי מביאה 99, אני שואל למה לא 100
          וכשהיא מביאה 100, אני שואל למה היא לא אכלה עגבניה

          כי ככה זה אצלנו החמוצים

      2. ברמה העקרונית אתה צודק.
        עונה מלאה ההפסדים עם כזה הרכב לא הייתה מחרפנת אותי כמו הפסדים אחרי הובלה של 45 דקות.
        יש שם שחקנים עם ים ניסיון וקילריות. אי אפשר לאבד כל כך הרבה פעמים יתרון כל כך משמעותי בדקות האחרונות של המשחק.
        זה מתסכל!!

  6. ווינסלו ממש השתפר התקפית. לפני שבועיים-שלושה קיוויתי לא לראות אותו יותר ופתאום הוא נראה כמו שחקן שונה לגמרי. קולע מהשלוש, מצליח לסיים חדירות, נותן קצת תפוקה התקפית לשם שינוי.

  7. החלוקה של הערב,
    דובי:
    מג'יק-גריזליס
    קאבס-נאגטס
    גיא:
    היט-פיסטונס
    רוקטס-סלטיקס
    עידו:
    ספרס-לייקרס
    בלייזרס-ת'אנדר
    ג'אז-קינגס

  8. עם 20 משחקים לסוף העונה הקאבס קלעו בינתיים פחות נקודות מהיריבות שלהן. הגעה לגמר העונה, אם תקרה, תהיה אחד ההישגים המרשימים בקריירה של לברון.

  9. ראיתי שני משחקים של אוקלוהומה מתוך איזו תקווה שמשהו אולי בכל זאת מבשיל שם. הניצחון על פיניקס הנמושה היה חיוור, ההפסד לפורטלנד סוגר את הפינה חד משמעית – העונה הלכה לפח. יצליחו להגיע לפלייאוף ויעופו בסיבוב ראשון. חבל.

    1. הפלייאוף זו עונה חדשה. הכל נמחק לך. הרוטציות מתקצרות ופחות צריך להסתמך על ספסל ארוך. לא אומר שיגיעו רחוק אבל אסור לחשוב שתקופה רעה מוחקת את מה שהשיגו עד כה או מנבאת מה שיקרא בסדרה. ההגנה שלה נראת כמו משהו שיכול לעזור לה מאוד בסדרה ארוכה. סה"כ המאזן שלה מול הגדולות במערב הוא מצויין וגרוע בעיקר מול הנמושות כאשר הבלייזרס היא היוצאת מין הכלל.

      1. אוק לא משחקת על אדמס וחבל הוא קיבל היום 5 כדורים בפוסט באחד על אחד, קלע 2, נשלח פעמיים לקו וחטף גג. 4 מתוך 5 הצליח. אין סיבה שלא יקבל הרבה יותר כדורים, למה לא קורה? לא יודע.

        פול גורג עבר לשחק בחודש האחרון רק אחד על אחד או אחד נגד 4 (ובד"כ גם הולך לו), אין תרגילים עבורו כמעט בכלל.

        הם מאד מזכירים את מיאמי של ההתחלה שלברון ו-וויד היו משחק בידודים בתורות.

        ראסל ברבע השלישי החטיא 4 מהלכים רצוף שבכולם ראש בקיר ושהוא עצבני ומנסה להוכיח את עצמו, אחרי כל החטאה סל קליל של פורטלנד, וקדמו לזה איבודים ומשחק מפוזר בדקות שלפני שראו שהוא עייף, בילי היה חייב לאיזה דקה להוריד אותו לספסל להרגיע את ההתפרעות הזאת.

        ברגע שאוק על המגרש בלי ראסל וגורג כל סל של אוק זה נס, הכל פוקס שאתה מופתע שהם קולעים. ג'רמי גראנט שחקן מצויין, התחיל לקלוע פתאום חצי מרחק ושלשות למרות שאת השלשה החשובה של המשחק הוא פיספס.

        צריך להודות היום שכל מיני נגרים בפורטלנד דפקו שלשות וסלים ולפעמים זה כל ההבדל. גם פורטלנד רצחו את אוק בריב התקפה כמעט אחרי כל התקפה, זה לא אמור לקרות.

        ההגנה של אוק נראית מעולה בלי כרמלו.

        אוק לא נראית טוב, ראסל נראה עייף, גורג יום ככה ויום ככה.

        לוח משחקים שלה מאד קשה בהמשך כאשר המשחק הבא הוא מול יוסטון שכנראה יהיה הפסד ואז היא אמורה לנצח 4 רצוף מול פיניקס, ספרס, קינגס והוקס ואחכ מה-16 במרץ מתחיל רצח:

        קליפרס
        טורנטו
        בוסטון
        מיאמי
        פורטלנד
        ספרס
        דנבר
        נ"א
        גולדן
        יוסטון
        מיאמי
        ממפיס-משחק אחרון של העונה

        כלומר 11 משחקים מה-12 האחרונים יהיה לה רצח, זה הלוח הכי קשה מכל הקבוצות והם בקלות יכולים למצוא עצמם מחוץ לפלייאוף.

      2. ההגנה בלי רוברסון היא כבר לא אותה הגנה. מסוג השחקנים שאתה מבין את תרומתם רק כשהם נעדרים. נגר, האבא של כל הנגרים, אבל הקבוצה לא משחקת הגנה בלעדיו.

      1. אה, מעניין מאוד. פתאום יש עוד קבוצה שהרבה יותר טובה מכל שאר הליגה אז היא דווקא לא הורסת את הליגה אלא היא היחידה שיכולה להציל אותה.
        למה לא לאמץ את הגישה הישנה והטובה, ופשוט לומר שעכשיו יש שתי קבוצות שהורסות את הליגה, ופשוט צריך לפרק אותן ואז הליגה תהיה נהדרת.

    2. כמו שג׳ון רשם – בפלייאוף לא מעניין כמה הקבוצה גמגמה בעונה הסדירה.
      קבוצה עם 3 אולסטארים, הגנה טובה וקהל ביתי חם היא לא קבוצה שאתה רוצה לפגוש בפלייאוף, לא משנה כמה היא צלעה בעונה הסדירה.

    3. אוק' הערב ב-BTB בלי מלו, החזיקו לא רע מול קבוצה טובה שפתאום גם כל מטאטא שם ירה.
      יוסטיס משתלב, גראנט בכושר מצויין ופלטון סביר. אברינס מאוד מאכזב (גם הלילה החטיא שלשה קריטית לבד מהאמצע).
      כפי שכתבו מעלי, ובחכה, בפלייאוף יהיו מנוחות והרוטציה תתקצר. בסדרה ארוכה אוק' יעברו את כולם – מלבד יוסטון ו-ג"ס. שם זה יהיה 80:20 אבל אוק' כבר שחקו נגד סיכויים גרועים יותר והצליחו (ס"א ב-2016, וכמעט ג"ס).
      לכל מקללי ראסל ווסטברוק – כדורסל זה מכלול. אי אפשר לקחת משחקן רק חלקים. איזה רכז באוק' ייקח אותם יותר רחוק ?

        1. ג'ון וול לא בריא
          לרוביו אין קליעה
          פול לא עבר מימיו חצי גמר איזורי
          הארדן וקרי – קייס חזק. הארדן השנה, כנראה ייקח אותם רחוק. מסכים. קרי? אני לא כל כך בטוח.

          1. אבל הוא יהיה בריא
            טוב נו, מה אפשר לעשות
            פול גם מעולם לא שיחק עם דוראנט באותה קבוצה
            אה…., בסדר
            אוקיי, אני דווקא מאוד בטוח

  10. הכל לפי התוכנית , קליבלנד בדרך למקום 4 ולהדיח את טורנטו בחצי גמר לניצחון קליל בהתערבות מול גיא.

    המערב משוגע בעצמו, OKC מנצחת והיא מקום 3 , OKC מפסידה ופתאום אפשר לחשוב שהיא לא תהיה ב8 האחרונות , משוגע כמה צמוד שם .

    1. לוושינגטון הפסד אחד יותר, ולו"ז קשה יותר.
      משחק המפתח – בחמישי באפריל, בקליבלנד.
      אם הקאבס מנצחים בבית, יהיה להם את שובר השוויון מול וושינגטון,
      וזה אומר שעד סוף העונה הוויזרדס יצטרכו לנצח 3 משחקים יותר מהקאבס.
      הניחוש שלי –
      קאבס מקום 3, וויזרדס מקום 4.

        1. צודק, מלובני לא כתב מי זו שתעלה למקום השלישי.
          במקרה הזה, המשחק המכריע יהיה ב-6 באפריל. בפילדלפיה.
          אם הקאבס מנצחים, יהיה להם שובר שוויון מול הסיקסרס.
          אבל הם יהיה בלילה השני של באק-טו-באק.
          קל זה לא יהיה, אבל אני עדיין בטוח עם ההימור שלי.

  11. דמיינתי או שאריזה עשה צעדים במהלך האחרון?

    נקווה שיוסטון לא יחנקו בפלייאוף נגד הוונאבי לייקרס.

  12. קליבלנד פשוט חלשים. כרגע הם עוברים סיבוב ראשון בקושי ,
    הם חיבים שלאב יחזור בשיאו אחרת הם יקבלו בחצי 4-1 מטורונטו/בוסטון.
    הענין הוא שבעונות הקודמות קליבלנד שיחקה בהילוך נמוך והאיצה בפלייאוף , המצב כרגע הוא שהם משחקים בהילוך גבוה אבל הם פשוט לא טובים.
    אם לברון רוצה עוד טבעת אין לו מה לחפש בפילי או בלייקרס, הקבוצות היחידות שיכולות לתת לו טבעת זה יוסטון או סא.

    1. גם הסלטיקס, כי חמישייה של קיירי, בראון/טאטום, הייוורד, לברון, הורפורד, היא חמישייה אדירה ועם הספסל הטוב זו קבוצה איכותית ביותר ומועמדת רצינית לאליפות.
      כל זאת אפשרות שלא מפריע לו לשחק שוב עם קיירי ולא רק במשחק אחד כמו האולסטאר ולקיירי לא יהיה אכפת בשביל להגדיל את הסיכוי לאליפות ששחקן כמו לברון ישחק אתו באותה קבוצה.

  13. תודה סיקור מעולה.
    המשחק של בוסטון יוסטון לגמרי היה אחד הטובים השנה.
    בדרך כלל במהלך העונה מה שקובע נצחונות והפסדים הוא שקבוצה אחת רוצה יותר, או שהexecution פחות טוב מהקבוצה השנייה.
    זה היה משחק בו שתי הקבוצות הלכו על זה עד הסוף, הביצוע היה מעולה ומה שקבע זה התעלות ברגעים נבחרים, גם בהתקפה וגם בהגנה. ומה שמדהים זה שזה הגיע בלי התעלות של הכוכבים, מה שגם מצביע על תכנית משחק שעבדה של שני המאמנים.
    המהלכים של אריזה, החטיפה של פול, ההתעלות של גורדון מהשלוש, הדחיפה מהקהל שהיה נהדר.
    מצד שני אל הורפורד בכיתת אמן להגנת פיקנרול, מוריס ומונרו במשחק אולדסקול בדיוק על החסרונות של יוסטון בהגנת החילופים, הצעירים ששיחקו בלי פחד וכל הקבוצה שקלעה בטירוף מעבר לקשת.
    פשוט משחק נהדר.
    ושוב נראה שהבאז הגיע לטויוטה סנטר, כיף לראות את הקהל ככה, וזה ניצחון שמראה למה יוסטון נלחמת על יתרון ביתיות. לא היה להם סיכוי בלי הקהל הביתי היום.

  14. עוד כמה עובדות שמצביעות על העוצמה של יוסטון השנה ולמה נראה שהשנה זה דווקא כן יכול לעבוד בפלייאוף.
    לא היו להם הרבה משחקים צמודים, אבל בקלאצ' (משחק של 5 נק', 5 דק' לסוף) הם הרחק במקום הראשון בליגה עם נט רייטינג של 21.5 נק' ל 100 פוזשנס.
    חודש פברואר, בו הם לא הפסידו והיו במקום ה3 ברייטינג ההגנתי, הם גם שיחקו בקצב הכי איטי בליגה.

  15. בזמן שכולכם מתווכחים אם לברון יקח את הכישרונות שלו בעונה הבאה לעיר נטולת האגמים, שבה אפשר להמיר רוקי חצי באסט בשלושה אולסטארים, או לעירו של רוקי, בה הוא יקח כדורים מילד הפלא של הסוכנות שלו, יש קבוצה אחרת שבשקט עושה קמפיין בחירה.
    מה אנחנו יודעים שלברון צריך כדי שהכישרון שלו יבחר בך?
    קודם כל שחקנים שיוציאו ממנו הכי הרבה. גארדים שיודעים לנוע ולקלוע היטב. שחקן שיוכל לקחת על עצמו את הובלת הכדור כשלברון רוצה לנוח. שחקן גבוה שיודע לצאת החוצה למסירה לשלשה מהכישרון של המלך. קבוצה שהעמדה החסרה העיקרית היא שלו. הגנה לא קריטית.
    מה עוד? אולי קבוצה צעירה, בעלייה, אבל כזו שאפשר להתעלם מכל מה שעשו שם עד עכשיו ולייחס את כל ההצלחה לכישרון מהאגם. אבל לא חובה.
    הדובדבן המזוגג שעל העוגה? חברים טובים ו-ותיקים שינעימו לו את הזמן.
    אז אם אני צודק, והעולם הזה הוא רק חוויה וירטואלית שכל מטרתה להראות לי כמה גרוע הכל יכול להיות – ריצ'רד ג'פרסון ומייק מילר החלו הלילה בפיץ' ללברון. שאלוהים המטאפורי ירחם על כולנו.

  16. נראה לי שהמאזנים של הקאבס ודנבר הפוכים ויש להם יותר ניצחונות מההפסדים (ולכן מספר הניצחונות צריך להיות מימין בתוך כתיבה עברית וכמו אצל הקבוצות האחרות.

    טעות נוספת היר לגבי בול: צריך היה להיות 18 נק' במקום 18 דק'.

  17. סיקור מצוין,מחאה על העלמת בדיחות (המחבל שיחד)
    סאטירה טובה.
    לא ניתן שיסגרו לגילרי ואחיו את הפה

    1. הפעם זאת הייתה צנזורה עצמית מפוברקת. במקום להשקיע מחשבה בבדיחה טובה על נושא לעוס נתתי את התחושה שיש לי בדיחה מבריקה…
      יצאתי חכם, מקורי ומבריק בלי להתאמץ ועוד עברה תחושה שקופחתי.
      שעיר מכאן ומכאן.

  18. הספרס בפעם הראשונה מאז ימי דאנקן הולכים לגמור מאזן עם פחות מ50 ניצחונות ,בהחלט סימני שקיעה של אימפריה (עד שיוכח שקוואי חוזר)

    התאנדר משחקים בצורה מחורבנת מאז פציעתו של רוברסון (מי היה מאמין שנגר עם תעודות היה החלק החשוב בקבוצה הזו) והניצחונות על הנמושות במשחקים האחרונים הרשימו לי את הביצים אולי.
    רוברסון לא רק הדבק בהגנה והשחקן שמחפה על ההימורים של ראס וג'ורג' (הם ירדו טיפה במספר החטיפות מאז הפציעה שלו) אלא הוא כמעט היחידי שעושה חיתוכים בהתקפה וזז ללא כדור.
    אני מאמין שאיתו ג'ורג' היה לבטח לוקח את שחקן ההגנה של העונה .

    ראס הוא מצב מורכב,יש לו אישיות יותר מידי דומיננטית וכנראה מאמנים לא מצליחים לחנך אותו….אולי הוא צריך להתייעץ עם מייקל שגם הוא היה סוג כזה בשנות ה80 עם מספרים מפלצתיים וטריפל דאבלים עד שהבין שללא קבוצתיות לא לוקחים תארים.

    עם לוח משחקים מאוד מאוד קשה הם עוד עלולים למצוא עצמם בחוץ

    1. ראס מנסה להיות כמו גורדן קילר חסר רחמים שקולע 30 נקודות כמו ערב, ראס חושב רק על הסטטיסטיקה האישית, אין שום סיבה בעולם שהוא ייקח כזאת כמות של זריקות שהוא קולע באחוזים מחפירים (ועוד אחרי מהפכת היעילות הבחירת זריקות שלו נוראה), אי אפשר להנחיל שיטת משחק איתו כשהוא חושב רק על הסטטיסטיקה, הייתי לוקח את קרי קיירי הארדן ופול 10 פעמים לפניו, מישהו רואה אותו לוקח אליפות עם סגנון משחק שכזה? אני לא מדבר על כך שגארדים כמוהו לא מזדקנים יפה ועוד שנתיים התאנדר תקועים עם חוזה בעייתי.

      1. אני לא חושב שהוא מסתכל רק על הסטטיסטיקה האישית שלו (וזאת גם הבעיה של אנשים כמוך שניזונים לדעתי מהפמפומים במרשתת)
        ראס חושב (ב80%-90% מהזמן) שרק הוא יכול להציל את המולדת והוא ימשיך לזרוק ולזרוק גם אם הוא יהיה ברצף החטאות וביום רע.

        היו לו העונה משחקים שבהם חסרו לו אסיסט פה ריבאוד שם והוא לא נלחם להשיג זאת (לדעתי לברון יותר מעוניין בריפוד הסטט' מאשר ראס).

        אם היה חשוב לו הסטט' היה חושב על האחוזים שלו מהשדה

        הוא סוג של בראיינט וג'ורדן ,למזלם של אלה היה להם מאמן שידע לעבוד איתם פסיכולוגית ,לראס בינתיים לא היה מאמן כזה.
        תבדוק את ג'ורדן שנה-שנתיים לפני ש-פיל נכנס לתפקיד מה היה סגנון המשחק של שיקגו…תנו את הכדור למייק ועופו לצדדים.
        בסגנון הזה הוא היה מכונת טריפל דאבלים ואם המאמן לא היה מוחלף יכול להיות שהיינו מסתכלים היום אחרת על מייקל ,מכונה סטטיסטית ללא אליפות

        1. זה פחות או יותר מה שאני חושב. הוא פשוט חושב שזו הדרך שהם ינצחו. בגלל זה תמיד הרגשתי שאם המאמן הנכון אפשר לעשות פה שינוי מדהים. אני מתחיל להטיל בכך ספק.

          1. גם אני,במיוחד שבילי חסר הכריזמה יחממם את משרת המאמן עד להודעה חדשה .
            ראס חייב מאמן סמכותי ,קשוח ובעיקר מניפולטיבי
            ברוקס ובילי יותר מידי "חנונים"

כתיבת תגובה

סגירת תפריט