Houston, We Have a Contender! / יובל בנשלום

Houston, we have a contender

קישור לפייסבוק https://www.facebook.com/NBAintheholyland

תקציר: קשיחות בהגנה, הארדן שבא לטרוף את הליגה, וניצני שילוב טובים עם כריס פול, מעידים שצריך להתחיל לקחת את הרוקטס ברצינות.

מאמר: העונה הרגילה של ה-NBA  מייצרת לנו לא פעם קונטנדריות על הנייר בלבד. נער הייתי ו(קצת) זקנתי, וראיתי קבוצות מוכתרות כדבר הגדול הבא, רק כדי לחזות בהן מתרסקות בפלייאוף ויורדות לטמיון (מישהו אמר דאלאס של 2007?). כך שהכתרת אלופות בפוטנציה היא עסק מסוכן, ועם זאת, מדובר באחלה דרך להעביר את העונה הרגילה. אז כעת אנסה לשכנע אתכם באותות ובמופתים שיוסטון היא לא רק קבוצת עונה רגילה שתיעלם בפוסט-סיזן. הטילים הם כרגע האיום המשמעותי ביותר, ואולי היחידי, על ריפיט אפשרי של גולדן סטייט.

סיבה ראשונה – ה-ג-נ-ה

קבוצות של מייק דאנטוני, כאשר הן בנויות סביב רכז-על, לא משחקות הגנה. כך למדנו מהצלחותיו כמאמן בפניקס ויוסטון – על התקופה שלו ב-L.A וניו-יורק רצוי של נרחיב את  הדיבור למען הסדר הטוב. בעונה שעברה, יוסטון הייתה חמישית מהסוף בספיגת נקודות בליגה, ולא נראה לי שישנו אוהד NBA בעולם שהנתון הזה מפיל אותו מהכיסא. אלא שהשנה חל שינוי. הטילים מטקסס ממוקמים במקום העשירי המכובד, כשהם סופגים כשש נקודות פחות מאשר בשנה שעברה. ההגנה המשופרת, המתווספת להתקפה המשובחת, מאפשרת לרוקטס להיות דומיננטיים כפי שלא היו בשנה שעברה. הם בעלי המאזן השני הטוב בליגה אחרי בוסטון, וצמודים לגולדן סטייט בפער הנקודות מהיריבות (בוסטון, שבמקום השלישי נמצאת הרחק מאחור). משמע, יוסטון אינה רק במאזן מצוין של 4-15, היא גם עושה זאת בסטייל, ובהכנעה מוחלטת של היריבות. לצד הטרייד על כריס פול, אליו נגיע בהמשך, ה-GM דריל מורי עשה עבודה טובה בחיזוק הזהות ההגנתית של יוסטון. ההחתמות של פי ג'יי טאקר ולוק בא-א-מוטה הוסיפו ליוסטון שני שחקנים שמגדירים את עצמם קודם כל דרך ההגנה. תהליך ההתפתחות של קלינט קאפלה, ומה שנראה כמחויבות קבוצתית חזקה יותר לשחק הגנה, מאפשרות ליוסטון להיות קבוצה שמשחקת בשני צדי המגרש. אולי דאנטוני הגיע סוף סוף להבנה שאליפויות מנצחים (גם) דרך ההגנה.

סיבה שנייה – הארדן-מפלצת הגיע להשתיק את המבקרים.

 

ג'יימס הארדן נכנס לעונה הזאת עם לא מעט ספיקות באשר ליכולתו להוביל קבוצה לאליפות. הארדן סוחב איתו לא מעט רגעים של היעלמות בפלייאוף, יחסית לסופרסטאר במעמדו. מההתפרקות במדי אוקלהומה בגמר מול מיאמי ב-2012 ועד להתפרקות שלו מול הספרס בפלייאוף האחרון, ניתן היה לומר שהארדן לא באמת יכול להיכלל בליגה של הגדולים. כשמוסיפים לנרטיב הזה את העובדה שהארדן פעמיים הגיע למקום השני במירוץ ה-MVP  בשלוש העונות הקודמות, כשהיה לו קייס טוב למקום הראשון בשתיהן, אפשר לשער שהיו סיבות טובות לאיש והזקן הגיע לעונה הנוכחית עם אקסטרה מוטיבציה. לפי דעתי, הארדן מוביל כרגע את מירוץ ה-MVP,  כאשר במדדי היעילות של הליגה הוא נמצא כרגע במקום השלישי (אחרי תופעות הטבע העונות לשם לברון ויאניס). הוא ממשיך לעשות הכל בהתקפה, ואפילו בהגנה נראה יותר טוב, אם כי ביחס אליו צריך להיות זהירים עם הקביעות האלה. לפעמים שחקנים גדולים, כאלה שאנחנו רגילים שנותנים תפוקה מדי שנה, מגיעים לעונה שבה הם יש להם אקסטרה דרייב, שלעתים עוזר להם להוביל את הקבוצות שלהם לאליפות. דירק ב-2011, לברון ב-2012,  או דוראנט בעונה שעברה, כולם הגיעו לפלייאוף עם הרבה פיות שהם רצו להשתיק – והצליחו. אנחנו עדיין רחוקים מאוד מהתקופה בה הכסף יהיה מונח על השולחן, אבל אולי הפעם הזקן של הארדן, בעיקר אם יהיה חמוש בתואר MVP, יזהר במלוא הדרו גם בפלייאוף.

סיבה שלישית: אופטימיות זהירה ביחס לכריס פול

 

אי אפשר לדבר על יוסטון של השנה מבלי לדבר על התוספת המשמעותית ביותר שהגיעה אליה. גם ביחס לפול, הסימנים הראשוניים נראים מעודדים. בארבעת המשחקים מאז שחזר מפציעה, הביסה יוסטון את יריבותיה בפער מצטבר של 93 נקודות, בדרך לארבעה ניצחונות רצופים. פול עדיין לא יציב עם הקליעה שלו, אבל בהחלט מצליח להפעיל את הארדן והקלעים האחרים של יוסטון באופן שמעיד על הפוטנציאל העצום הגלום בשילוב בין השניים. ייתכן שגם המעמד ככינור שני יעשה טוב לפול, בעיקר בשלבים המכריעים של העונה. המחסום הבלתי עביר של פול, אי הגעה לגמר המערב, ניצב ככתם על הקריירה המפוארת של אחד מהרכזים הטובים של דורנו.  ייתכן ודווקא הציוות עם הארדן, והירידה הרשמית לעמדת טייס המשנה, תעזור לפול להגיע רגוע, חד ומשוחרר יותר לפלייאוף. מעניין לחשוב גם על החלק של פול הקשוח, ברובד הפסיכולוגי, בהפיכתה של יוסטון לקבוצת הגנה טובה יותר. רוב הריצה של הרוקטס העונה קרתה עד כה בלעדיו,  אבל הנוכחות שלו וודאי לא הזיקה בטיפוח הזהות ההגנתית החדשה של הקבוצה.

לסיכום, אם אני צריך לשים כסף על אלופת המערב השנה, הוא עדיין כנראה ילך על הלוחמים מהמפרץ. אבל כדאי להתחיל לקחת את הרוקטס ברצינות. סטטיסטית, וגם מנטלית, נראה שהם מוכנים לאיים על התואר באופן רציני.

 

 

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 42 תגובות

  1. אני מאד אשמח אם הם יקחו אליפות. ולו רק בגלל ההפתעה וסתימת פיותיהם של המומחים מטעם עצמם. לתקופה קצרה, כמובן 🙂

  2. דאנטוני טרם הוכיח שהשיטה שלו עובדת בפלייאוף מלבד רותה שנה שהמרפק של הורי עצר את הסאנס…
    השאלה זה איך הוא ישחק עם הרוטציות עש לפלייאוף ולא ישחוק את השחקנים המובילים.
    מורי בנה לו השנה סגל רחב שאין סיבה שלא לשחק עם רוטציות רחבות ועם הארדן ופול תמיד יהיה פליימייקר על המגרש שההתקפה תנוע לפי הפיק נ רול שלו.
    שוב, גם על דאנטוני יש חובת הוכחה בפלייאוף

  3. תודה רבה על הפוסט!

    אני, וכמוני בטח גם אפלטון ועגל, קצת סקפטי בתור אוהד יוסטון – מעין חשש כזה, שמעורב ברצון לא לנאחס, על אף שבבירור רואים שעד כה הקבוצה משחקת יפה.

    אני לא יודע אם אתה גם אוהד או שלא, אבל אם לא – זה בהחלט סימן מעודד.
    ב-2014-15, כבר בשלבים המוקדמים לעונה, היו מי שזיהו שהווריורס הם יותר מסתם הצלחה, שאכן קרתה בסוף.. אולי השנה יהיה התור של יוסטון!

      1. הבנתי אותך, דעה לא משוחדת, יפה מאוד. אלא אם כן יש לך גאווה טקסנית, על-פיה אם זה לא הספרס, אז לפחות שאחת מהשכנות תצליח 🙂

        1. צחוק צחוק אבל אצלי יש משהו כזה "גאווה טקסנית".
          כשס"א לוקחת אליפות ישנה פינה בלב ששמחה (טוב רק טיפונת).
          כשדאלאס לקחה את האליפות הייתי בשמיים

  4. יחס הימורים למי שמתענין

    אליפות לגולדן סטיט- שים 1000 דולר ותרויח 570 דולר
    אליפות ליוסטון- שים 1000 דולר תרויח 6,000 דולר

    פי 10.5

  5. חמסה חמסה חמסה.
    רק לגבי ספיגת הנקודות, שמעתי את זה כמה פעמים כאן אז רק אגיד שאין משמעות לכמה נקודות הקבוצה סופגת. לרייטינג ההגנתי יש משמעות גדולה כי הוא מנטרל את הקצב ומנרמל את מספר הפוזשנים.
    אז שנה שעברה המטרה היתה להיות בינוניים בהגנה וכך היה כשסיימו מקום 18 ברייטינג הגנתי (ומקום 2 בהתקפי).
    השנה המטרה היא להיות בטופ 10 ברייטינג ההגנתי וטופ 5 בהתקפה. עד עכשיו זה מצליח עם מקום 2 בהתקפה ומקום 7 בהגנה.
    עם פול בינתיים המדגם קטן מדי אבל זה נראה מעולה. לא רק ה 0-5 איתו אלא הוא מוריד המון לחץ מהארדן והקבוצה בהנהגתו כשהארדן נח שמה עוד יותר לחץ על מחליפי היריבה, גם בהגנה וגם בהתקפה.
    עדיין רחוקים מלהיות קונטנדרים לטעמי, לא חושב שיש קבוצה שיכולה להתחרות בכמות הכישרון שיש לגולדן סטייט.
    הצלחה השנה תהיה פייט טוב בגמר המערב שיראה ללברון שכדאי לו לבוא ליוסטון לצ'אנס אחרון על האליפות.

  6. סיכוי ללכת עד הסוף ? תמיד יש . השאלה רק כמה ?
    תשובה – קטן מאוד .
    את הסיבות מניתי כר , ואחזור :
    1. המספרים טובים לעונה הרגילה, כשהקבוצות נותנות יותר לשחק, ולפני שההגנות מתהדקות.
    2. הרוטציותשל ד'אנטוני קצרות מדי . התוצאה – עייפות בפוסט סיזן.
    3. יוסטון תלויה בלעדית בשחקן אחד . ועם כל המספרים שהוא נותן – לברון יש רק אחד.
    4 הזקן ישפוך שוב לאגר . פול שלא הגיע לכלום עם קבוצה מצוינת בשיאה ובשיאו( קליפרס ) , כבר בתהליך ירידה , ולכן לא יגיע לטבעת גם עם הטילים.

    בשורה התחתונה – הדחה ע"י ס"א עם קוואי ו/או ע"י ג"ס , ואפילו ע"י OKC אם היא תצליח להתחבר (וזה בהחלט אפשרי עד הפלייאוף ).

  7. הקבוצה השלישית בחוזקה אחרי ג"ס והספרס עם קוואי.
    אם הסיפור עם קוואי לא ימשיך טוב אז היא תהיה בגמר המערב. ושם הגבול שלה.

    1. מעניין שדווקא אוהדי הרוקטס כאלו סקפטים לגביהם כל הזמן.
      אולי כי גדלנו על מסורת של ביגמנים. עדיין תמיד נעדיף לראות איזה ענק עושה שמות בצבע מאשר חבורת גמדים זורקת בלי הכרה.

  8. הטילים נראים מצוין ועדיין קשה לראות אותם עוברים את הלוחמים (בריאים) בשבעה משחקים. אבל גם אם יצליחו להגיע לפיינלז, לדעתי לברון פייבוריט עליהם בעיקר בגלל הניסיון במאניטיים. אם יפגשו בבוסטון התמונה מתאזנת. רוקטס-סלטיקס יכולה להיות סדרה אדירה.

  9. ואני עדיין לא מבין מה שכולם יודעים … למה ב20 הפרש רבע רביעי הארדן צריך להיות על המגרש… הרי הבנאדם היה גמור שנה שעברה בפלייאוף אז למה דאנטוני מתעקש…. חוץ מזה יוסטון משחקת משחק מהירת קצבי תמלא אנרגיה לא רואים שם אגו כולם מפרגנים .אריק גורדון נפלא קאפלה נהנה מהמסירות של הארדן ופול ועושה תנועה נהדרת וכל הצוות המסייע מצוין…. אני חושב שיוסטון הרבה יותר רעבים מגולדן סטייט ולא נופלים בכשרון הדבר היחיד שיכול להפיל אותם זה הניסיון

    1. 20 הפרש במשחק של יוסטון זה כמו 10 פעם. זה לא משחק גמור. עם הקצב שלהם וכמות השלשות שנזרקת אז פער כזה יכול להימחק מהר מאד, בטח מול קבוצה כמו ברוקלין שמשחקת עוד יותר מהר וזורקת גם המול לשלוש.
      הנקודה חיבוית כאן היא שכשהארדן על המגרש הוא פחות צריך להחזיק את הכדור ביד כי כשפול על המגרש הכדור עובר לידיו. זה יאפשר לו להגיע הרבה פחות שחוק לפלייאוף. מה שכן דאנתוני באמת לא יצא לעולם מהתבנית שלו שמשתפת רק 9 וזה עלול להתנקם בו.

    2. נכון דאנטוני צריך לתת להארדן יותר מנוחה. אולי זה יבוא ככל שפול ייכנס לעניינים. על כל פנים, לפחות ום פול הארדן יכול לשחק פחות באינטנסיביות על המגרש -לא תמיד הוא חייב להוביל את כל הקבוצה על הכתפיים

  10. אני יודע שזה די מטופש להתבונן ברצינות על סטטיסטיקות של 5 משחקים (ועוד כאלו שהם לא נגד יריבות מפחידות, כאשר רובם משחקי בית),
    אבל בכל זאת –
    יוסטון של כריס פול + הארדן זו קבוצה מפחידה.
    יש להם נט רייטינג של 22+ באותם 5 משחקים,
    ודיפנסיב רייטינג של 97.

    אז בעוד שאין לי ספק שהקבוצה לא תמשיך עם נט רייטינג שכזה,
    עדיין קשה להתעלם מעד כמה ההתקפה מתקתקת,
    ועד כמה ההגנה חזקה.

    1. עזוב גיא זה באמת מטופש במיוחד כשמדובר בניקס,ברוקלין, פיניקס,ממפיס ודנבר.
      אבל כריס פול פשוט תפור על ההתקפה הזו. לכל מי שחשב שהוא לא יכול לשחק בלי להחזיק את הכדור כל שעון הזריקות ממליץ לראות קצת אותם משחקים וכמה שהנוכחות שלו עושה את החיים קלים לשאר.

    2. כמו שעידו רשם, המקבץ של המשחקים עם פול מאז חזר מפציעה הוא קטן מדי, ולא מול יריבות מאיימות מדי.
      אני מניח שעד סוף דצמבר, שהוא יהיה חודש עם יריבות חזקות יותר, נהיה יותר חכמים בנוגע לקבוצה.
      מצד שני, קטן ולא מייצג ככל שיהיה המדגם הנוכחי, הרוקטס עם פול בהחלט נראים מעולה, ואני מקווה שזה יבוא לידי ביטוי גם בהמשך העונה, ובפלייאוף.

    3. והנט רייטינג בזמן הקצר שפול משחק כשהארדן נח: +55! זה נתון יותר מפסיכי, כמובן שמדגם קטן מדי וכו'… אבל רק העובדה שהקבוצה השנייה צריכה להתמודד עם שני גארדים מהטובים בליגה בכל זמן נתון פשוט גומרת על קבוצות. תמיד יש רפיון מנטלי כשכוכב היריבה יורד לספסל, ואז יוסטון דוחפת קדימה. זה סימן לעוצמה.
      בכלל נראה שפול dodged a bullet עם הקליפרס. כמה דיכאון אם שוב היה צריך להתמודד עם מה שהולך שם. נראה שביוסטון הוא נהנה לשחק כמו שלא ראיתי הרבה מאוד זמן. הדברים שהבן אדם יכול לעשות זה ווירטואוזיות של כדורסל מהרמות הכי גבוהות. מחכה כבר להיילייטס שלו מהתקופה הקצרה הזו, פשוט עושה קרקס. אם הקבוצה היתה באל איי, אי אס פי אן היו מריירים על מה שהולך שם מאז שחזר. זה באמת מדהים.

      1. וזה עוד כשהוא מחטיא בלי הכרה. כשהוא יתחיל לקלוע באחוזים הרגילים שלו זה יהיה סיוט לכל הגנה לשחק מולם.

  11. אגב, ברור שמקבץ המשחקים עם פול קטן מדי. הכתבה נכתבה אתמול, כאשר הוא שיחק רק 4 משחקים מאז הפציעה. ועדיין, לנצח מספר משחקים ברצף בפער גדול זה לא פשוט בליגה, גם אם היריבות אינן מדהימות. מלבד זאת, לשלב שחקן כמו פול היה יכול להיות מלווה בחבלי לידה רשים יותר, וכרגע הסימנים הראשונים נראים מעודדים. כמובן שמוקדםן מדי להסיק מסקנות חותכות מדי – לכן מדובר על אופטימיות זהירה.

  12. כריס פול צריך להעביר כמה מכוכבי הליגה שיעור. דוק ריברס צריך להיות השני שנרשם.
    קבוצה שתמיד כיף לראות וקל לי להיות בעדה.

  13. כן, כנחנו סקפטיים כי כבר ראינו דבר או שניים בךיגה הזו, ובם כי ב"ס עם יותר מדי כשרון. אישית אני גם אוהב ביגמנים והגנה חזדה. וגם הסיפור עם דאנתוני והרוטציה הקצרה. אגב ההגנה השתפרה כי פול, טאקר ואה מ וטה הגיעו, לא בגלל דאנתוני.
    אבל, יש הרבה מה לצפות. הורדת הנטל מהארדן היא קריטית ואני מאמין שנראה את זה בפלייאוף. לספרס יהיה השנה קשה יותר גם עם קוואי בכושר שיא.

    1. תצטרכו להסביר לי את הסטייה הזוהעם ביגמנים יום אחד. גם כשהיה לכם אחד על, הוא היה מהסוג שמשחק יותר לכיוון גארדן.

      1. מסורת רבת שנים מימי מוזס מלון, רלף סמפסון, האקים הגדול מכולם ויאו. עדיין נוסטלגים לשנות ה90 כשהכדורסל היה קשוח ומלחמות על מיקום בפוסט היו הדבר האמיתי.
        הכדורסל הזה של יוסטון וגולדן סטייט פשוט לא מתחבר לי עם איך שאני אוהב לראות כדורסל, ויש עוד כמה חטיארים כמוני שחושבים ככה. בגלל זה אני מרייר על ניו אורלינס ומתפלל שיצליח שם ניסוי הגבוהים.
        ברור לי שהיום הגבוהים איבדו משמעות, ואני מסתכל על טאונס ובוכה. אולי כמו שהממזר אומר, בכדורסל של היום ביג מן לא יכול להיות פרנצ'ייז פלייר, אבל הנוסטלגיה נשארת והתקווה לביגמנים שישלטו על הליגה תישאר איתה.

        1. תודה.
          אז אם כך, אולי תתנחם שעוד איזה עשור אני אשב במקום שלך (אלא אם כן אתה על יאכטה כרגע. לא רואה אחת כזו בעתיד שלי) ואסביר למישהו למה אני לא מתחבר לכדורסל של משוטים מקפצים ואיך פעם היה כדורסל אמיתי וקשוח של ריצות, מרווח ושלשות.

        2. נכון מאוד. אני אוהב שחקנים גדולים וחזקים, ועדיף כמו האקים או האדמירל, שגם יודעים לרוץ ולהקפיץ. טאונס בכיוון, גם AD.
          יש לי סטייה שאני פחות מדבר עליה, אני אוהב שחקנים כמו נדב הנפלד שמשחקים בקבוצות כמו אולימפיאקוס/פאו של לפני עשור או שניים, כשתוצאה כמו 57-51 בסוף הרבע האחרון היתה פער בלתי מחיק.

  14. אחלה פוסט.

    האמת היא שרציתי לכתוב כתבה הפוכה על למה יוסטון לא יכולה להחשב קונטנדרית אבל כל מה שיצא לי זה שתי מילים ׳גולדן סטייט׳

כתיבת תגובה

סגירת תפריט