כבר בכיתה ב' או ג' התחלתי לחטוא במנהג "מגונה". לא הייתי יוצא שבע מארוחת הצהרים אם היא לא היתה מלווה בעיתון, קודם כל מדור הספורט, ואם נותר עוד זמן – גם שאר העיתון.
האמת, הצלחתי לזנוח הרבה הרגלים מגונים הקשורים לקריאה כמו למשל לקרוא במיטה בלווית שקית גרעינים שחורים, אבל דווקא למנהג קריאת מדור הספורט בזמן ארוחת הצהרים נותרתי מכור עד היום.
והנה היום, ממש עם סיום הארוחה, תפשה את עיני מודעה המשתרעת על פני עמוד שלם…
האמת, כל הכבוד להם. הוציאו הרבה כסף על המודעה הזו. לא התעצלתי והתקשרתי לידיעות אחרונות ולאחר תלאות (לא להאמין כמה קשה למצוא עם מי מדברים אם רוצים לפרסם מודעה על עמוד שלם) קיבלתי סופסוף את התמחור של מודעה המשתרעת על עמוד שלם.
מתברר שאם אני, מולי, ארצה מודעה שכזו ביום חול, יהיה עלי לשלם כ- 60,000 ש"ח. בואו נאמר שמשרדי המששלה מקבלים הנחה של 66.6%, עדיין, זה אומר שהמודעה הזו עלתה 20,000 ש"ח.
לא באתי להלין על הכסף. נהפוך הוא. אישית, אני בהחלט חושב שמודעה שכזו היא חשובה. אבל מה שכן, בחנתי לעומק את תוכן המודעה וברצוני לשתף אתכם בכמה תובנות.
אני ירושלמתי ולכן חיפשתי את דבר ראשון את ירושלים במודעה. אבל אין ירושלים! העיר המהווה עשרה אחוז מהאוכלוסיה אינה במצטיינות הספורט. אבל מילא ירושלים, תל אביב מופיעה רק פעמיים ובאר שבע אינה מופיעה כלל.
חיפה אכן מופיעה, אבל מיוצג מחיפה רק בית ספר אחד – הריאלי.
מי שכן מופיעות, והרבה, ועם כמה בתי ספר הן כפר סבא וחולון. מה שכנראה משקף את ההשקעה של הערים הללו בספורט.
חתך אחר שסיקרן אותי היה משחקי הכדור (כדורסל, כדורגל, קטרגל, כדורעף, כדורעף חופים, כדוריד וטניס שולחן) לעומת שאר המקצועות. במשחקי הכדור 22 מתוך 24 הזוכים שהוזכרו היו גיאוגרפית בין נתניה לראשון ציון. היחידים מהפריפריה הוא כרמיאל (טניס שולחן) ומכר (קטרגל), שהיה גם בית הספר הערבי היחיד.
במקצועות שאינם מקצועות כדור (אתלטיקה קלה, מירוצי שדה, ניווט ספורטיבי, אופני הרים וכושר גופני) מתוך 27 הזוכים 18 היו מהפריפריה, 4 מחיפה, ורק 5 בין נתניה לראשון לציון.
אגב חיפה, כפי שנאמר, ביה"ס הראלי בחיפה היה הזוכה החיפאי היחיד (ארבע זכיות) באתלטיקה קלה ומירוצי-שדה. בית-ספר זה יש מסורת ארוכה של דגש על על חינוך גופני עוד מזמן המנהל הראשון שלו, ד"ר ארתור יצחק בירם, שהקים יחד עם יעקב דורי (הרמטכ"ל הראשון של צה"ל) את המכון לחינוך גופני כבר השנות העשרים של המאה הקודמת.
ואגב בתי ספר שמצטיינים במקצועות ספציפים, ראויים לציון תיכון "מעיין שחר" מהמועצה האזורית עמק-חפר שזכה בשלוש מתוך ששת הזוכים בכדורעף, ובמיוחד, ב"ס "העמק המערבי" מקיבץ יפעת שבמועצה האזורית עמק יזרעאל שזכה בארבעה מתוך ששת הזוכים בניווט ספורטיבי כמו-גם בזכייה במירוצי שדה.
ובכלל, 13 מתוך סך 57 הזוכים היו בתי ספר המשתייכים למועצות אזוריות.
חשוב לי לומר שרשימת הזוכים אינה משקפת בשום דרך שהיא את רשימת המשתתפים. אני בטוח שאם היתה עומדת לרשותי רשימת המשתתפים, התוצאות היו שונות לחלוטין אבל אנו כן יכולים ללמוד לא מעט ממודעה מבורכת זו.
כל הכבוד לזוכים.
הוספה לאתר הפרסום הראשוני
ארבע שעות אחרי הפרסום (יום ששי אז יכולתי לישון מאוחר) נכנסתי וראיתי את התגובות. שתיים מהן גרמו לי להוסיף את השורות הללו.
captain beefheart כתב: " הפוסט מעניין ומרתק אבל חסרה לי קצת "השורה התחתונה"."
ואיתי כתב: "הי מולי תיקון קטן עד שזכיתי השנה באליפות התיכוניים בכדורעף ( ראשונה והיסטורית אגב) פסחת עלינו… אופק מטה אשר כדורעף, מקצוע כדור שנמצא בפריפריה הצפון מערבית של ישראל…"
אז הנה הסיום הראוי למאמר:
חשוב לי לומר שרשימת הזוכים אינה משקפת בשום דרך שהיא את רשימת המשתתפים. אני בטוח שאם היתה עומדת לרשותי רשימת המשתתפים, התוצאות היו שונות לחלוטין אבל אנו כן יכולים ללמוד לא מעט ממודעה מבורכת זו.
כל הישג ספורטיבי של ילדים ונוער מחייב בהכרח מן המערכת שני דברים: מודעות ונכונות להשקעה. איני רוצה לומר שבמרכז אין מודעות לספורט כי זה לא נכון. יש מודעות. אבל בפריפריה – למרבה הצער – יש לספורט פחות מתחרים, ולכן לעתים קרובות ההשקעה בספורט היא כמעט היחידה.
וכאשר יש מודעות, ויש גם נכונות (ויכולת) להשקעה, משקיעים במשאב החשוב ביותר לילדים: במאמן. ילדים ונוער יסתדרו עם חוסר במתקנים, ילדי הרחוב ששיחקו בכדור עשוי סמרטוטים או זרקו לחישוק ללא קרש ורשת – לימדו אותנו זאת מזמן. אבל יש רק גורם אחד שיכול להמאיס עליהם את המשחק, יש רק גורם אחד שיכול לעור אותם מלממש את הפוטנציאל שלהם – וזה המאמן.
אז איתי, מאחר ואני קורא אותך כאן באתר, אני שמח וגאה להזכיר שהציון לשבח הזה של התאחדות הספורט ובתי הספר מופנה גם אליך, המאמן, ולנערים שאתה מאמן במקיף אופק, מועצה אזורית מטה אשר שבקיבוץ עברון, על זכייתכם במקום הראשון בכדורעף לבנים לכיתות י'-י"ב.
אני זוכר את ההתלבטויות שלך כשהתחלת לאמן ואת הצורך שלך לנסות ולהשתפר תמידית ושמח שהצלחתם לזכות לראשונה במקום הראשון. כן ירבו.
אני די בטוח שאם נבדוק היטב, נגלה שמאחורי כל בית ספר שזכה במקום הראשון, עומד מאמן בעל-קומה, כזה שלא רק יודע את מלאכת האימון, אלא גם אחד מיודע לגרום לחניכיו למצות מעצמם את המירב ואת המיטב.
אז
כל הכבוד למאמנים!
וכל הכבוד לזוכים!
איתי
20 אוק 2017 07:16:40הי מולי תיקון קטן עד שזכיתי השנה באליפות התיכוניים בכדורעף ( ראשונה והיסטורית אגב) פסחת עלינו… אופק מטה אשר כדורעף, מקצוע כדור שנמצא בפריפריה הצפון מערבית של ישראל… וכן מסכים עם חלק גדול מהדברים שכתבת
מולי
20 אוק 2017 10:30:31מה שמגיע – מגיע. הודות להערות שלך ושל קפטן ביפהארט מצאתי את הסיום הראוי.
אנא קרא שנית את סוף המאמר.
וחוץ מזה: אלפי ברכות!
Berch
20 אוק 2017 08:16:55שמע…. אתה יותר גרוע ממני.
אתמול ניסיתי להסביר לאשתי שנהיגה גרועה זה עניין גיאוגרפי הכולל את הרצועה סביב הים התיכון. היא התקילה אותי בצרפת וספרד אבל אני אפצח את זה 🙂
ממש אוהב שטויות כאלה. תמשיך !!!!
captain beefheart
20 אוק 2017 08:49:58הפוסט מעניין ומרתק אבל חסרה לי קצת "השורה התחתונה"
מולי
20 אוק 2017 10:29:25צודק בהחלט, אנא קרא את התוספתא בעקבות הערתך.
מלובני
20 אוק 2017 11:18:59באתי באיחור, עם התוספת של הקפטן זה סגר לי את המאמר בצורה טובה, תודה רבה !
אהרון שדה
20 אוק 2017 11:52:24תודה רבה מעניין מאד.
Tragic b
20 אוק 2017 13:06:07תודה!
מנחם לס
20 אוק 2017 17:24:02בית ספר 'הריאלי' היה תמיד בית הספר הטוב והמיוחד בישראל, עוד משנות ה-40ץ בספורט יש לו ציוויון די 'אמריקאי' כשמבקשים מכל התלמידים להשתתף באיזו שביא נבחרת. אפשר שחמט, בדמינכטון או ריצות שדה.
איתי
21 אוק 2017 13:37:58תודה מולי