על כימיה – חלק ג': התרכבות / משה (THE KING RUSSEL)

משה הוא גולש בן 22 ממודיעין עילית המוכר לכולנו בכינוי THE KING RUSSEL

איור:הנרי קיי

 

התרכבות על פי ויקימילון היא "תהליך בו שני יסודות או יותר נקשרים יחדיו בקשר כימי". לעיתים אף כדי ליצור משהו חדש יש לפרק את הקיים ובחלק הבא והאחרון רציתי להתמקד בבוסטון , מכיוון שלדעתי בהקשר הזה היא הכי מרשימה. מאז שבראד סטיבנס הגיע לאמן אותה לפני שלוש עונות בוסטון עברה תהליך של "התרכבות" והחלה לחלוק את הכדור, ולשחק בסגנון מרובה מסירות. אבל הרגשתי שקצת נמאס להסביר במספרים דברים שכולם יודעים ורואים. לכן החלטתי להתמקד בשלוש אנקדוטות אל מול שלוש עונות של סטיבנס.

עונת 14–15 הטרייד

בעונה הראשונה של סטיבנס בוסטון שלחה את השריד מקבוצת האליפות, ראז'ון רונדו, בטרייד לדאלאס בתוספת קטנה בדמותו של דוויט פאוול. בתמורה, קיבלה בוסטון את את ג'מיר (jameer)) נלסון, ברנדון רייט וג'יי קראודר. בחירת סיבוב ראשון ב- 2015 וסיבוב שני ב- 2016.

שלום ולא להתראות

דאלאס

תחילה נתמקד דווקא בצד של המאבס.

התחזיות היו שדאלאס נהפכה לקוטנדרית. כך בדיוק הייתה הכותרת באתר הליגה:

 "While giving dirk nowitzki and the maveriks a chance at another title"

ב- ESPN ספרו שהיחס ההימורים בוגאס קפץ מ13 ל1 ל8 ל1. נוביצקי קיצץ אז 15 מיליון דולר משכרו בשביל לשמור את הקבוצה באיזון תקציבי. למעשה, כבר במהלך העונה הסתכסך רונדו עם קרלייל, ובמהלך הסיבוב הראשון בפלייאוף –בו הפסידה דאלס ב5 משחקים ליוסטון – הוא הודח מסגל הקבוצה ומיד לאחר-מכן עזב.

לענייננו. הסיבה בגללה דאלאס הביאה את רונדו מלכתחילה הייתה החיסרון שלה בעמדת הרכז. נלסון, האריס וג'יי ג'יי בראה העמידו ביחד ממוצעים של 7.4 נק' למשחק ב36% ו- 4.3 אסיסטים למשחק. רונדו היה אמור לשפר בעיקר את הנקודה האחרונה. די הגיוני בהתחשב בעובדה שבאותה נקודת זמן הוא הוביל את הליגה באסיסטים למשחק עם 10.8. בראיון עם הגעתו אמר פארסונס "היכולת שלו למסור את הכדור מכריעה משחקים".

למעשה קרה ההיפך. עד הגעתו של רונדו דאלאס מסרה 24.3 אסיסטים למשחק (ב- 27 משחקים). מאז הגעתו, דאלאס מסרה 21.9 אסיסטים למשחק (ב55 משחקים).

את ההבדל ראו גם בתוצאות. עד הטרייד הקבוצה היתה עם 19 ניצחונות ב-27 משחקים, כלומר 70.4% הצלחה, ומאז הטרייד והלאה: 31 ניצחונות מול 24 הפסדים (לא כולל פלייאוף) ו- 50.4% אחוז הצלחה. את ההבדל רואים גם בפלוס מינוס למאה פוזשנים: עד הגעתו דאלאס תפקדה שלישית עם +7.6, ומאז שהגיע והלאה היא תפקדה 16 בליגה עם +0.7.

ומכיוון שאנו עוסקים בעיקר בהתקפה: עד אז ההתקפה תפקדה ראשונה בליגה עם 110.1 למשחק, ומאז והלאה היא תפקדה שמינית בליגה עם 102.8.

הסיבה בגללה דאלאס התדרדרה הייתה הנושא בו אנחנו עוסקים. עד אז דאלאס הציגה משחק קבוצתי ברמה גבוהה ויפה לעין, שיתפה את הכדור וחלקה אותו. מאז הטרייד היא עברה לחלוק את הכדור פחות.

הנה המספרים: בתחילת העונה דאלאס מסרה 316.8 מסירות למשחק, ומנקודת הטרייד והלאה מסרה 306.6. רואים את ההבדל גם בכמות האסיסטים הפוטנציאלים, המסירות לזריקה. בתחילת העונה היא דורגה שביעית בנתון הזה עם 46.1 (כשרק 4 קבוצות מוסרות מעל 47), ומאז שהגיע רונדו הם ירדו ל43.2, למקום 16 בליגה.

בוסטון

התחזית הייתה שהמהלך יהיה רע לזמן הקרוב, והוא חלק מהבניה מחדש של המועדון. זה נכון, בוסטון לא רצתה להפסיד את רונדו שסיים חוזה בתום העונה בחינם, והמהלך היה עם הפנים קדימה. אבל האם המהלך פגע בבוסטון? בתחילה נראה היה שכן. ארבעה הפסדים רצופים לאחר עזיבתו, ו- 11 הפסדים מ- 16 משחקים בינואר הראו שהדרך תהיה קשה. ואולם, בהסתכלות כללית על כל העונה, אנחנו רואים שבוסטון ניצחה אפילו יותר. עד עזיבתו של רונדו בוסטון ניצחה 10 מ- 24 שהם 41% הצלחה, אך מאז עזיבתו ועד תום העונה בוסטון ניצחה 30 מ- 58 משחקים שהם 51.7% הצלחה. אמנם בפלייאוף הקבוצה הפסידה בסיבוב הראשון בסוויפ ללברון ודייויד, אבל אפשר לנחש שרונדו לא ממש היה משנה את התוצאה.

לדעתי, הסיבה העיקרית לכך היא סגנון המשחק של סטיבנס. בוסטון אמנם מסרה מעט פחות למשחק – 307.6 לעומת 318 קודם הטרייד – אבל ללא הבדל משמעותי בכמות הזריקות אחרי מסירה: 50.1 לעומת 49.8. דווקא כמות האסיסטים היא זו שהשתפרה: עד עזיבתו, בוסטון מסרה 23.9 כאלו למשחק (מקום שישי בליגה לאותה נקודת זמן) אך מעזיבתו והלאה היו לה 25.9 אסיסטים למשחק שהם מקום ראשון בליגה לתקופה הזו.

עונת 15-16 על גבוהים שמוסרים

היסטורית, קבוצות שמשחקות כדורסל קבוצתי, משתמשות בשחקן גבוה מעמדות הפנים כמנהל ההתקפה. לא כל הקבוצות, אבל קבוצות שיש בהם קסם, אותו קסם שסטיב קר דיבר עליו, משתמשות במנהל משחק גבוה. (אני רוצה לציין כאן את יוטה שהיסטורית מופיעה גבוה בכמות האסיסטים למשחק, ולא היה לה גבוה שהיה מנהל המשחק. אבל אני חושש להתבטא על קבוצה שראיתי אותה דרך הייליטס ביוטיוב ולכן אני לא קובע על זה מסמרות, ובהחלט יכול להיות שאני טועה לגביה.)

כאן אנחנו מגיעים לאל הורפורד. אפשר לראות שבוסטון בונה עליו את המשחק שלה. הוא מקום ראשון בליגה לשחקן בעמדה 5 באסיסטים, עם חמש למשחק. אכן כן, יוקיץ אחריו עם 4.9 למשחק. גם לכמות המסירות שלו יש משמעות: עם 51 מסירות למשחק, רק מארק גאסול מקדים אותו מבין הסנטרים. אפילו אם נוסיף לרשימה שחקנים בעמדה 4, רק ארבעה מהם מוסרים יותר ממנו (גרין, לברון, יאניס ובלייק גריפין).

אבל שוב, בחלק הזה אני רוצה לעשות משהו קצת אחר. רציתי לכתוב משהו שונה והאופציות התחילו לרוץ: דריימונד גרין שמוביל את הלוחמים במסירות עם 61.2 (14.3% יותר מהבא אחריו ברשימה) ובאסיסטים עם שבעה כאלו למשחק (סטף אחריו עם 6.6)?או אולי להצדיע לבוריס דיאו על רגעים בלתי נשכחים? לא, רציתי ללכת קצת יותר אחורה. כריס וובר וסקרמנטו של 02 גם כן קפצו לראש, אבל חשבתי רחוק יותר, אולי אכתוב על בוסטון של עונת 85-6 של לארי (6.8 אסיסטים למשחק ומקום ראשון בקבוצה)? לא זה יראה כאילו אני מנסה להשוות בין השתיים, ואני מאד רחוק מזה.

ואז נפל לי האסימון: חצי הגמר האולימפי של 1988. אבל בואו נתחיל מההתחלה.

את "סשה" אלכסנדר גומלסקי מי לא מכיר? אחד האירופאים היחידים שנכנסו להיכל התהילה בספרינגפילד, מאמן אגדי ומנהל אגדי. ההוא שהיכל הכדורסל של צסק"א נושא את שמו.

לפני שניגע בנקודה עצמה קצת רקע.

הגמר האולימפי של 1972 הוא אחד הזכורים, אם לא הזכור מכולם. הנבחרת האמריקאית מול הסובייטית. האולם בברלין.

הנבחרת האמריקאית כבר ניצחה אחרי שהובילה 50-49. הנסיבות הירואיות. האמריקאים חזרו מפיגור של 10 נקודות ושלוש שניות לסיום דאג קולינס, אחרי שאיבד את הכרתו בעקבות עבירה קשה, עמד על הקו לשתי זריקות וקלע את שתיהן. הסובייטים הלכו על זריקה מכל המגרש והחטיאו, אך אז הורהוויליאם ג'ונס, מזכ"ל פיב"א, על מתן הזדמנות נוספת לסובייטים (סאגת פסק הזמן). הרוסים הצליחו להעביר כדור על כל המגרש לאלכסנר בלוב שקלע על הבאזר. האמריקאים עזבו בתחושת קיפוח ועד היום לא לקחו את מדליות הכסף. אחד השחקנים, קני דיוויס, אף אסר בצוואתו ליורשיו לקבלה בשמו.

מי שהכין את הנבחרת הסובייטית לטורניר היה גומלסקי שנאלץ לראות את המשחקים מהבית בעקבות התראה של הק.ג.ב. שהוא עלול להימלט לישראל. הוא כינה את אותו היום: היום השמח והעצוב בחייו. משך שנים הוא חיכה לסגור מעגל, לנצח את האמריקאים ולהביא מדליה אולימפית בעצמו.

בשנת 76 רוסיה הודחה בחצי על ידי יוגוסלביה. בשנת 1980 ארה"ב החרימה את משחקי מוסקבה. וארבע שנים לאחר מכן הרוסים החרימו את משחקי לוס אנג'לס. כך יצא שהאמריקאים חיכו 16 שנים בשביל התסריט שכולם אוהבים – בטח האמריקאים – תסריט הנקמה..רק שהיא לא הגיעה. האמריקאים פגשו את הרוסים בחצי הגמר, ונוצחו 76-82. מי שהוביל את הנבחרת הרוסית היה גומלסקי, הפעם על הקווים. הוא הוציא את סאבוניס מ-מתחת הסל כדי לנהל מאחור את המשחק, ובכך הוא נטרל את הלחץ האמריקאי.

הנבחרת הרוסית שחקה כדורסל קבוצתי, כזה שמזוהה יותר עם הכדורסל האירופאי, לעומת הנבחרת האמריקאית שהסתמכה על יכולות אישיות. אין נתונים מתקדמים באותה התקופה ולכן נאלצתי לעשות את זה לבד, בעצמי. רק תוך כדי עשייה הבנתי כמה זה קשה, אבל היה מאוחר מדי מכדי לחזור בי. אז מצאתי שבקטגוריית המסירה נכנסה כל מסירה שהושלמה והגיעה ליעדה. ובקטגוריית הזריקה שבאה ממסירה, נכנסה כל זריקה לסל גם אם באה יחד איתה עבירה. ההבדל פכיכוטי.

Sssr Usa
מסירות 244 102
זריקה ממסירה 40 26

הרוסים שחקו משחק קבוצתי והרבה יותר יפה לעין, עם הרבה זריקות במבטים פנויים, תרגילים בחסימות אוף דה בול, בקיצור: כדורסל שמח. הפיגור הגדול של האמריקאים במסירות היה מאד משמעותי, ורבות מהזריקות היו תוך כדי חפירה מתישה בצבע ועם יד בפנים. רק ארבעה מהסלים של האמריקאים באו מאסיסט לעומת 14 כאלו אצל הנבחרת הסובייטית.

הנתונים של המסירות של סאבוניס טובים. 33 מסירות ו7 מסירות לזריקה, חלקם מרהיבות. אבל אני חייב להדגיש, הוא לא באמת ניהל את המשחק, הוא סיים עם 2 אסיסטים בלבד. דווקא גבוה אחר ראוי לדעתי לציון בעקבות היותו שותף מרכזי בניהול המשחק: אלכסנדר "סשה" וולקוב, לימים שחקנה של אטלנטה הוקס. היו לו 5 אסיסטים במשחק הזה, ובטורניר כולו הוא הוביל את הנבחרת הסובייטית באסיסטים עם 2.5 כאלו למשחק. חבל שלא ידעתי על זה לפני שראיתי את המשחק, ולכן אין לי את הנתונים לגבי המסירות שלו.

https://www.youtube.com/watch?v=yXhFq7QRC0I

 

המשחק הזה הוא במסגרת שלב קודם באבולוציה שעוברת על עמדות הפנים. קודם הבינו שיש יעילות דווקא בהוצאת הגבוהים מהצבע. ואז, אחרי שהם עמדו שם  – והרבה פעמים גם לבד – הגיעה השאלה למה שלא ללמד אותם לזרוק משם? אותה שאלה שאני שואל את עצמי שאני רואה את ריקי רוביו סביב הקשת.

עונת 16-17 על קילר אינסטינקט

היסטורית, לקבוצות שמשחקות במודל הקבוצתי יש בעיה והיא רגעי קלאץ'. הסיבות ברורות: הנטייה בדקות האלו היא "ללכת על בטוח" ומחשש שהכדור יאבד, וכך אין תחלופה גבוהה של הכדור בין הידיים כשהנטייה הטבעית היא ללכת לשחקן הטוב ביותר בקבוצה, לאו דווקא בגלל שהוא רוצה או מכריח זאת, אלא בגלל ששאר השחקנים סומכים עליו יותר.  הבעיה היא שמכיוון שהוא לא רגיל ללכת לבד, הוא מתקשה ליצור לעצמו מצב טוב.

הכי קל לציין בהקשר הזה את גולדן סטייט.

באותן חמש דקות אחרונות היה לגולדן סטייט קודם כל חוסר מזל. זריקות טובות של איגי וגרין ל- 3 לא נכנסו. היה גם את הבלוק של לברון. אבל היו גם 4 פעמים שקרי זרק ל3 אחת מהם הייתה ממסירה. גם חוסר מזל. אבל בדקה האחרונה הוא זרק 2 זריקות מבידודים סביר מאד להניח שבמשחק אחר הוא כן יקלע אותם, אבל ודאי גם שהן זריקות קשות ושהמעמד והלחץ והמזל עושים את שלהם. זהו אחד הבונוסים בהבאתו של דוראנט. גם אם הסיבה שונה ודאי שהבאתו הצדיקה את עצמה גם באספקט הזה.

המשחק השלישי של סדרת הגמר היה צמוד עד הסוף. ממצב של 113-107 כשהיתרון אצל הקבלירס, נגמר המשחק בתוצאה 118-113. הרגע הזכור מכולם הוא השלשה של דוראנט על הראש של לברון. היה שם עוד סל שלו על תומפסון בבידוד מלבד 4 זריקות מהקו וסל בפאסט ברייק של סטף. והמספרים לא משקרים. פעמיים בפלייאוף גולדן סיימה משחק צמוד בינצחון. הנתונים אומרים TS% פסיכי לדוראנט של 133 בדקת המשחק האחרונה. כמובן שזה פתח את המשחק לקרי שבפלייאוף הזה הTS שלו בקלאץ' היה102.5 לעומת הפלייאוף בשנה שעברה בו הוא עמד על 63.3. (אי אפשר להתעלם מהעייפות של לברון וקיירי בסיום. תוצאה של סגנון המשחק של הקאבס לעומת זה של הווריוס, ולזה התייחסו סטיב קר ודריימונד גרין בסיום.)

בקיץ האחרון, בוסטון הביאה בטרייד את קיירי. כל כך הרבה מילים נשפכו על השוואות בין קיירי לאייזיה. קשה לי לומר שקיירי הוא שחקן קלאץ' טוב יותר מאייזיה, וגם נתוני הקלאץ' לאורך העונה האחרונה לא תומכים בזה. להיפך! אייזיה עם 65.4 TS% לעומת 54.4 של קיירי. גם בנט רייטינג אייזיה מוביל עם 18.2+ לעומת 12+ של קיירי. אבל בדבר אחד קיירי יותר טוב מאייזיה: בזמן שהכסף ממש, אבל ממש על השולחן, בזמן שהמשחק עומד להיות מוכרע על פוזשיין אחד,דהיינו פער של 3 נקודות ומטה בדקה האחרונה של המשחק, אז האחוזים של קיירי קופצים וטובים משל אייזיה.  אייזיה עומד על 68% TS לעומת קיירי שקולע 75.8% TS. בזמן הטרייד, כשנעשו ההשוואות ביניהם, הטענה הייתה שקיירי מתאים פחות לשיטה של בוסטון בגלל הבידודים, ויצטרך להתרגל להוריד את כמות הבידודים, זה נכון. 21.4% מהמהלכים שלו לסל בעונה הקודמת היו בבידוד, 5.1 פעמים למשחק, לעומת אייזיה שעשה את זה 2.3 פעמים למשחק למרות יעילות פר פוזשיין זהה. זו הרי לא הדרך של הסלטיקס. ועדיין, אחד הבונוסים שבוסטון מקבלת בטרייד זה, הוא דווקא הבידודים שלו,היעילות של קיירי בבידודים במאני טיים. לי אישית יש הרגשה שמתישהו, באיזושהי סיטואציית סופר-מאני-טיים זה ישתלם לבוסטון גם באספקט הזה.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. גיא הרשע

    31 אוק 2017 18:35:41

    הבעיה בבדיקה של אותו מצב "סופר-קלאץ'",
    זה שהמדגם קטן מדי.
    כך שקשה באמת להשתמש בנתון שכזה בשביל לגבות מסקנות על קלאץ'.
    (לא שאני טוען שהמסקנות נכונות, או לא נכונות).

    בכל מקרה –
    תודה על אחלה סדרת פוסטים.

  2. אהרון שדה

    31 אוק 2017 20:12:31

    כל הכבוד לך נפלא ממש .
    סאבוניס אולי לא ניהל את גמר 88 האולימפי אך ניהל גם ניהל למיטה זכרוני את גמר יורוליג 1995 .

  3. Berch

    31 אוק 2017 20:13:35

    סדרת פוסטים מעולה
    (הייתי מחליף תמונה בין החלקים…. כמעט פספסתי את זה)
    תמיד אמרו שהמשחק האירופאי יותר "נכון" קבוצתית ובעל יסודות כדורסל.
    המשחק של 88 שציינת הוא בדיוק זה.
    אגב, בקשר ליוטה המיתולוגית – מלון היה פאוור אימתני וחכם. חוצמזה היה לה את מלך היקום באסיסטים של כל הזמנים… זה די מסביר את זה.
    תודה על ההשקעה, איסוף הנתונים והניתוח 🙂

  5. אחד העם

    31 אוק 2017 22:49:56

    פרוייקט מדהים!
    למרות הנאתי הרבה ולמרות שקראתי בשקיקה – הייתי מעלה את החלקים עם הפסקה של יומיים ביניהם, רק כדי שלא ייגמר מידי מהר…

    תכתוב עוד!

  6. רועי ויינברג

    31 אוק 2017 23:17:43

    סדרת פוסטים נהדרת ומרתקת, תכתוב לנו עוד. בוסטון אכן עשו שינוי מרשים במיוחד וגם מבחינה פרסונלית נראה שהם מצליחים למצוא תיאום אחד עם השני למרות השינויים הרבים בסגל. מגיע פה קרדיט עצום לבראד סטיבנס שרוקח תרכובות אחת אחרי השנייה כל פעם שם.

    דניאל ת'ייס, אגב, הוא אותו גבוה זורק שדיברת עליו – משלים טוב את הורפורד על הנייר ויומו יגיע.

  7. מנחם לס

    1 נוב 2017 00:42:50

    KING RUSSELL,- הבעייה שלך בכתיבה היא שיש לך הרבה דברים שאתה רוצה לומר ואתה מנסה לומר את כולם במאמר אחד. קשה אפילו לדעת כיצד להגיב. אז אגיב רג על שתי נקודות: המבריקס ניכשלו כשרונדו הגיע. רוב האנשים מהללים את מאמן הקבוצה ריק קרלייל. לדעתי הוא אובר-רייטד, והיו לו כמה הזדמנויות לפרוץ קדימה עם סגלים טובים מאד שהיו לו – וניכשל. אני לא בטוח יותר מי ניכשל – ראז'ון רנדו או קרלייל.

    בקשר לסריה"מ נגד ארה"ה – הייתי שם. לג'ון תומפסון היה אוסף שחקנים שחסרו בו כמה חשובים, ות'ומפסון ניכשל לחלוטין בניהול קבוצה אמריקאית שהיתה דרג' ב'. זה לא היה כל כך משחק קבוצתי של הרוסים כמו יריב חלש שהיתה ארה"ב.

    1. עידו גילרי

      1 נוב 2017 09:34:00

      משה, אני מסכים עם מנחם.
      ניכר שיש לך יכולת להביע רעיונות מורכבים ומעניינים בצורה מרתקת אבל לדעתי אתה צריך לנסות להיות יותר ממוקד.
      מקווה שתמשיך לכתוב לנו בהמשך.

  8. מנחם לס

    1 נוב 2017 00:44:29

    KING RUSSELL, רציתי לכתוב כבר במאמר הראשון שנהוג אצלנו שכותב מאמר מגיב גם על תגובות!

    תודה על סידרת המאמרים. להבא זכור דבר אחד: "תפשת מרובה – לא תפשת!"

  9. THE KING RUSSELL

    1 נוב 2017 01:36:55

    ממש תודה רבה לכל המגיבים והמפרגנים. ולמה שכתבת כמו שאפשר להבין אני בחור ישיבה ומטבע הדברים אין בהשג ידי אינטרנט זמין (מה? כן) ולכן אני פשוט מאד לא יכול להגיב למרות שזה היה גם לי מאד חשוב הערב אני בבית, ואני זמין כך שכל מי שרוצה לקלל אותי דווקא בפני זאת ההזדמנות. ולגבי הנבחרת האמריקאית לא הייתי אז, אבל אפשר להבין שההפסד הזה היה שיקול של פיבא בהיתרה את צירןף השחקנים המקצוענים מהליגה.
    לדעתי הפוטנציאל של הנבחרת האמריקאית למרות זאת היה גדול מיצ' ריצמונד היה צל של עונת הרוקי שלו שהייתה מיד לאחר האוליפיאדה לאורכה קלעבה קלע 22 נק' לעומת אותו חצי גמר בו קלע רק 5 נק' דני מאנינג (הבחירה הראשונה בדראפט אותה שנה וקלע מעל 16 נק למשחק ) הוביל את הנבחרת האמריקאית בטורניר עם 11.4 ובאותו משחק לא קלע כלום.

  13. עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס

    1 נוב 2017 15:22:20

    תודה רבה על הסדרה. נתת כאן הרבה תובנות שעם רובן אני מסכים.
    ותודה שהזכרת את אלכסנדר וולקוב, היה שחקן מצוין.
    באמת עברת על כל המשחק של ארה"ב-ברה"מ וספרת מסירות ואסיסטים? שאפו.
    במאמר הזה המסר לא ברור, לא מצאתץי את הקשר תערובת-תרכובת למאמר – ברור שרונדו חירב את דאלאס ושסבוניס ידע לשחק גם רחוק מהסל אבל מה אני צריך להסיק מזה?

    2. THE KING RUSSELL

      1 נוב 2017 18:55:44

      רציתי לכתוב על הנושאים שלדעתי מאד משמעותיים בתחזוקה של כזו תערובת. האמת שלפי דעתי אפשר לסקור כל אחד מהם בנפרד בצורה הרבה יותר עמוקה. החלק על הגבוה שמוסר לדעתי הכי חשוב לקבוצה כזו ואפשר להפליג שם להמון מקומות החל בדריימונד ממשיך בגבוהים של ס"א וממשיך לוובר ולארי, עם ניתוח מעמיק גם בלי סטטיסטיקה מתקדמת, אבל באמת נמאס לי תוך כדי הכתיבה מכל המספרים וחיפשתי משהו עם צבע.

      לגבי המסקנות החלק על הגבוה ברור לדעתי שהיא עמדה הרבה יותר (כנראה הכי) קריטית ממה שנדמה. לגבי רונדו נכון שיכולת מסירה אישית טובה בטח אם היא ברמות הגבוהות ועדיין עדיף לייצר משחק שבנוי על דינמיות קבוצתית ולא אישית

      הכי חשוב תודה רבה לכל מי שנתן מזמנו וקרא והעיר. זה באמת כיף.

  14. ברדלי ביל הדביל

    1 נוב 2017 20:16:39

    יופי של קריאה, קיבלתי את קיירי ונבחרת ברה"מ ודאלאס בסלט מקורי ומרענן הרבה יותר מעוד ניתוחי מספרים יבשושיים. תמשיך לפזר את התובנות שלך והאסוציאציות החופשיות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט