חם מהתנור: האם יהיה שינוי בשיטת הדראפט? / רועי ויינברג

פילדלפיה 76' בחרה 4 שנים ברציפות ב-1 מ-3 הבחירות הראשונות של הדראפט, כשבשנתיים האחרונות הם בוחרים בבחירה הראשונה.

בעלי 30 קבוצות ה-NBA עשויים להצביע לפני תחילת העונה על שינוי שיטת הגרלת הלוטרי, שקובעת סדר הבוחרות במקומות 1-14 בדראפט. שינוי השיטה נועד למנוע מצב בו קבוצות מעבירות נכסים למען בחירות דראפט או שחקנים שעדיין לא הגיעו לפוטנציאל, ולמעשה מנסות לשפר את סיכוייהן בדראפט, תופעה הידועה בשם "טנקינג".

הרפורמה, בה תומך קומינישינר ה-NBA, אדם סילבר, צפוייה להקטין הסיכוי של הקבוצה עם המאזן הגרוע ביותר לזכות בבחירה הראשונה בדראפט. היא תשנה המצב כך שהקבוצה עם המאזן הגרוע ביותר תוכל לבחור גם בבחירה החמישית, בניגוד למצב הקיים כיום בו היא תבחר בבחירה הרביעית לכל המאוחר. כך גם הקבוצה השנייה תוכל להיות מוגרלת לבחירה השישית וכו'.

במסגרת השיטה, לקבוצות עם 3 המאזנים הגרועים ביותר יהיה סיכוי שווה לבחור ראשונות בדראפט, בניגוד למצב הקיים כיום, בו יש 25% לקבוצה הראשונה, 19.9% לשנייה ו-15.6% לשישית. אגב כך, לקבוצות האחרות שלא הפעילו לפלייאוף יהיה סיכוי גבוה יותר לזכות בבחירה הראשונה. רעיון נוסף שזכה לתמיכה הוא מצב בו קבוצה לא תוכל לבחור שנתיים ברציפות בטופ 3 של דראפט מסויים, בדומה למה שבוסטון עשתה ב-2016 ו-2017, והלייקרס ופילדלפיה עשו מ-2015 עד 2017 (ה-76' עשו כך גם ב-2014).

הגרלת הלוטרי מבוצעת באמצעות הגרלת כדורי פינג-פונג, כאשר לכל קבוצה יש מספר כדורי פינג-פונג שקשור למאזן שלה (לקבוצה החלשה ביותר יש הכי הרבה כדורים וכו'). בשלוש השנים האחרונות ברציפות הקבוצה לה היה המאזן הגרוע ביותר זכתה בהגרלה.

*

מאמן קליבלנד (31-51), טיירון לו, אמר שככל הנראה איזייאה תומאס לא הולך לפתוח את העונה בשל הפציעה במפרק הירך. מנג'ר הקבוצה, קובי אלטמן, אמר שתוכנית השיקום לתומאס נכון לעכשיו לא מערבת ניתוח. עדיין לא ידוע מתי האול-סטאר, העונה עם 28.9 נקודות למשחק, יחזור לשחק.

בנוסף, הקבוצה החתימה את ג'ון הולנד על חוזה כפול, במסגרתו יוכל לשחק עם קליבלנד עד 45 ימים ויעביר את שאר העונה בליגת ההתפתחות. שנה שעברה הוא שיחק בקבוצת הג'י ליג של קליבלנד ונבחר לחמישיית הליגה השלישית.

*

מינסוטה (51-31) מחפשת שחקן חופשי, וערכה אימונים למספר שחקנים כאלו: אלן אנדרסון (בעונה האחרונה בקליפרס), טריי בורק (וושינגטון), איזייאה כנען (שיקגו), אנטוני מורו (דטרויט), תומאס רובינסון (לייקרס), קירק היינריך ופרי ג'ונס הם השמות הבולטים. הקבוצה הביעה עניין בדאנטה קנינגהאם (ניו אורלינס) וטוני אלן (ממפיס) בנוסף לכך.

*

ארצ'י גודווין חתם על חוזה למחנה האימונים עם פורטלנד (41-41). ב-15 משחקים במדי ניו אורלינס וברוקלין השנה, גודווין קלע 7.3 נקודות למשחק.

*

דומיון רודז חתם על חוזה למחנה האימונים באורלנדו (59-23). העונה הוא קלע 1.8 נקודות עם 0.6 ריבאונדים ב-7 דקות למשחק עם המג'יק, אחרי ששיחק במינסוטה ובאינדיאנה.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 35 תגובות

  1. השיטה צריכה להשתנות זו לא הדרך לדעתי , השיטה הראשונה תגרום לקבוצות עדיין לסיים ב3 האחרונוות , רוב האנשים לא זוכרים ששום פריי אגנט לא רצה להגיע לפילי ב2010 .הרעיון השני ישאיר קבוצות עמוק בתחתית,יגרום לתהליך הטנקינג להתארך בנתיים זה רק רעיון שלדעתי די מפגר (איך קבוצות עם נתח שוק קטן ולוקישניים לא אטרקטיביים יכולות להיבנות שלא דרך הדראפט כמו מינוסטה, אוקלהומה, מילווקי…. ששום פריי אגנט לא יגיע אליהם זה יפגע בהם אנושות.)

    1. כמה פעמים עוד להגיד לך שטנקינג הוא הזייה של כאלה שלא נמצאים מספיק בעניינים? מה 'טנקינג' עשתה לאיזו שהיא קבוצה בעשרים השנים האחרונות? תביא לי קבוצה שעשתה טנקינג, באיזה שנה, ואיזה שחקן היא עשתה את הטנקינג עבורו?

      1. סן אנטוניו. דנקן. הם פשוט לא החזירו את רובינסון לשחק אחרי הפציעה שלו.

        סאנס בשנה שעברה. הושיבו על הספסל את כל השחקנים הבוגרים (דאדלי, צ'אנדלר). בתמורה, הם זכו הג'וש ג'קסון.

        אז נכון –
        לא התקבלה הוראה מלמעלה –
        "שחקנים, תפסידו!"
        אבל אפשר לעשות טנקינג גם על ידי אי שיתוף שחקנים.
        קבוצות עושות את זה כל הזמן.
        (לספרס לפחות היה תירוץ – רובינסון באמת נפצע בתחילת אותה עונה.
        לסאנס?
        איזה תירוץ היה להם?)

        1. שאולי: "תראה לי מקום אחד בתורה שאח פוגע ככה באח. אחד תראה לי"

          ראובן: "יעקב ועשיו, קין והבל, אבשלום ואמנון, יוסף ואחיו"

  2. רעיון טוב.
    הגיע הזמן שהעונה הסדירה גם אם לא תהיה שוויונית תהיה יותר תחרותית ואם יותר מאבקים. זה טבוע בDNA של הספורט וצריך שזה יהיה לאורך כל הוענה

  3. הכי פשוט וטוב זה להפוך את הסדר :

    קבוצות פלייאוף נשארות עם אותו סדר בחירה, אבל ממקום 17 הסדר מתהפך.

    מקום 17 – בחירה 1
    מקום 18 – בחירה 2
    מקום 19 – בחירה 3

    וכן הלאה… כשקבוצות הפלייאוף בוחרות לאחר הקבוצות במחצית התחתונה של הטבלה.

    גם מתגמל מלחמה על הפלייאוף, וגם "מעניש" חוסר הישגיות, עם אפשרות קלה לאסוף גניבות דראפט.

    1. יכול להיות שזה יגרור תופעה של "טנקינג הפוך" (קבוצות סף פלייאוף מעדיפות לוותר התענוג של סוויפ בסיבוב הראשון בשביל בחירה גבוהה) אבל עדיין נראה לי בהיקף יותר קטן, וגם בשביל להיות קבוצת סף פלייאוף בכל זאת צריך לנצח קצת… מה שמבטיח הרבה דינמיות אקשן ומקטין משמעותית את הסיכויים לבטן טבלה.

        1. תמיד יש מצב שקבוצות ישארו שנים בתחתית. פילי…

          וגם אם כן.. אז מה ? יש ליגות שאם אתה מקום אחרון, אתה יורד ליגה.

          פה אתה מוענש, בצורה כזו שמיקום הבחירה שלך נפגע, אבל אתה עדיין לא בוחר אחרון – אתה עדיין בוחר טופ 14. לאורך זמן זה לגמרי "מערבב" את הליגה.

          קבוצות ילחמו כל העונה על ההבדל בין מקום 27 למקום 23 למשל.

          העניין היותר גדול מבחינתי הוא לתגמל קבוצות שנלחמות על הפלייאוף, אבל גם לעודד אווירה תחרותית במקומות האחרונים.

          וצריך לזכור שזה עדיין רק הדראפט, ולקבוצה יש עוד דרכים להשתפר, ככה שזה לא באמת קובר קבוצות.

  4. ובלי קשר לדראפט-

    מה לגבי משחק אחד הקובע עלייה לפלייאוף בין מקום שמיני למקום תשיעי (ישוחק בביתה של השמינית) בכל קונפרנס.
    סוג של וויילד קארד.

    1. מעניין, אבל יכול ליצור הרבה בעיות לו"ז, וגם קצת לא פייר כלפיי הקבוצות במקום הראשון שלא שיש להן פחות זמן להכנה, מעצם אי ידיעת היריבה.

    2. הלוואי שזה יקרה. כמו משחק 83 בבייסבול. משחק אחד שמשודר קוסט-טו-קוסט, בבית של קבוצה עם היתרון בטיי-ברייקר. בשנים האחרונות תמיד בקונפרנס אחד לפחות יש את הטיי ברייקר הזה וחבל.

  5. לדעתי אפשר לפתוח את 5 הבחירות הראשונות להגרלה בין 14 הקבוצות שלא עשו פלייאוף. מהבחירה השישית לפי הסדר מהחלשה ביותר והלאה כמו היום.
    מוריד את התמריץ לטנקינג אבל לא מתמרץ יותר מדי קבוצות סף פלייאוף לוותר על הפלייאוף בשביל בחירה גבוהה.
    מכיוון אחר, אפשר לקבוע רף מסוים לגבי 15/20 המשחקים האחרונים של העונה – קבוצות שממש מתאמצות להפסיד בסוף העונה ייענשו על כך.

    1. צריך לזכור שלויתור על הופעה בפלייאוף יש מחיר כבד (מסורת ונסיון, יכולת למשוך כוכבים, מיתוג של הפרנצ'ייז, כסף וחשיפה וכ"ו), ובסוף גם צריך מתישהו להיכנס לפלייאוף כדי לזכות במשהו…

      ככה שהשיקול פה הוא מאוד מורכב.

  6. כל זה טוב ויפה אבל לא יכול לעבוד בלי תקרה קשיחה.
    הרעיון של ניהול תקציב אמיתי ופיזור כוכבים יקטין את התופעה של חצי ליגה על הטנק. בנוסף סעיף נו טרייד לכולם. השחקנים צריכים להסכים להיות מועברים וקבוצות יהיו מחוייבות לספק אווירה תחרותית כדי למשוך שחקנים. גם שוק עבודה הוגן יותר.
    ובסוף לא לתת פרס על סירחון. סיכוי שווה לכל קבוצה שלא הגיעה לפלייאוף.

    1. מעבר לזה שה CBA סגור לחמש שנים קדימה אתה לא יכול לקבל גם תקרה קשיחה וגם שוק עבודה הוגן יחד. תקרה קשיחה תהיה פגיעה בתנאי ההעסקה של השחקנים.

      1. מעבר לזה שכל הרעיונות האלו לא יתקבלו גם בעוד 10 שנים, ממש לא חושב שתקרה קשיחה פוגע בתנאי העסקה. ההפך. זה יוצר תנאים שווים וידועים מראש לכולם.
        זה התקציב, שנובע מאחוז מסויים מההכנסות, והוא צריך להספיק לכולם. רוצה לבזבז אותו על שחקן אחד סבבה, אבל זה אומר שלא יהיה לך מספיק לשאר. כוכבים יקבלו פחות אבל שאר השחקנים יקבלו יותר או לפחות קרוב לזה בקבוצות שרוצות להתחרות. ובגלל שיהיה סעיף נו טרייד, לקבוצות יהיה אינטרס אמיתי לייצר סביבה תחרותית שבה שחקנים ירצו לשחק.
        המצב כרגע נראה לי לא בר קיימא לאורך זמן. גם מבחינת תקרת השכר וגם מבחינת שיטת הדראפט. יהיו חייבים למצוא פתרונות, שאני מקווה שיהיו באמצע לקיצון שהצעתי.

          1. למה זה המשמעות בהכרח? הnfl בסיטואציה אחרת לגמרי עם סגלים ענקיים. הnba תהיה חייבת לעבור לתקרה קשיחה בסופו של דבר לדעתי. העניין הוא לייצר מסגרת יציבה ולמצמצם חוסר וודאות למינימום. גם לשחקנים וגם לקבוצות.
            מן הסתם פעולה כזו שתיטיב עם הקבוצות תדרוש גם פעולה נגדית שתיטיב עם השחקנים. לדעתי סעיף כמו נו טרייד או משהו בקירוב מספיק משמעותי וגם הוגן הרבה יותר מהמצב הקיים.

          2. למה זה המשמעות? כי הקבוצות ירצו להבטיח הישארות כוכבים ולכן יבטיחולהם הרבה כסף. כדי לשמור על גמישות הם יהיו חייבים להשאירלהם מרווח איפשהו. זה יהיה בחוזים לא מובטחים לשחקנים האחרים.

  7. מודלים של תמרוץ הם מאוד מורכבים. הנטייה האנושית (ושל תותחן בשנות ה90) זה לתקן סטייה עם סטייה לצד השני. במציאות זה בעייה.

    קחו את מודל הסופר מקס של שחקן פרנצ'ייז מעוטר שקבוצתו יכולה להציע לו הרבה מעל מה שאחרות יכולות. במקום מפגני נאמנות בין פרנצ'ייזים והפנים של הקבוצה זה גרם להיפוך המוחלט. קבוצות החלו שאולים עצמם האם הפנים של הפרנצ'ייז שווה כזה סכום וב80% מהמקרים התשובה היא לא. ולכן כשזה לא מוצע לשחקן הוא נעלב ורוצה לזוז הלאה או שקבוצתו מראש מנסה להזיז את השחקן שמסיים חוזה בטווח של שנה שנתיים. בכלל הרעיון של שכר מקס הוא מגוכך כי אם תהיה תקרה קשיחה אז קבוצות ישלמו את מה שהשחקן באמת שווה להם. אבל אז יש מורכבות אחרת שקשורה בקבוצות קטנות שיסחטו לשלם שכר מופקע לשחקן בינוני גם על חשבון קבוצתו ואז יעזוב אותם בשנייה שיעשה מספיק כסף כדי לרדוף אחרי אליפות

    ולעניינינו. כיום קבוצה שהיא מקום 9 בקונפרנץ יודעת ששווה לה להאבק על מקום בפלייאוף בגלל הניסיון האדיר שזה נותן לשחקנים. כי כנראה הסיכוי לזכות בלוטרי אפסי ורוב הסיכויים שבחירה 13\14 לא מביאה לרוב שחקן פרנצ'ייז. אם הסיכויים לזכייה יגברו מה שיקרה זה שקבוצות שביצאו טנקינג ימשיכו בדרך שלהם כדי להבטיח מקום נמוך וקבוצות בדרג הגבוה יותר יוותרו על מקום בפלייאוף אם זה דורש מאבק מכיוון שיש סיכוי גבוה יותר לזכות. בגלל זה אני גם נגד הרעיון של טורניר בין כל הקבוצות שלא עלו על הזכות לבחור בבחירה ראשונה. מצד שני חייבים להפסיק את התמריץ בזיכוי קבוצות גרועות בפרסים.

    הפיתרון שלי. קודם כל להעלות את השכר של הרוקיס. ככל שיתפסו מקום גדול יותר תחת התקרה הקבוצות יחשבו פעמיים לפני שהם אוגרים רוקיס. בנוסף הייתי מוסיף חוק זמן משחק לפי דרגות בחירה. קבוצות לא מחוייבות לתת זמן משחק לרוקי אבל אם הם לא עומדים בתנאי השחקן הופך לחופשי אחרי שנתיים (כשמודל השכר נשאר עבור כל קבוצה לשנתיים נוספות) והקבוצה שביזבזה את כישרונו נשארת בלי כלום. ולשחקן שבגלל כדורי פינג פונג כישרונו בוזבז לא מאבד 4 שנים בגיל כל כך קריטי. עוד סייד אפקט זה שנראה שחקנים מוכנים יותר בבחירות גבוהות. לדוגמה: בחירות 1-5 צריכות לשמור על ממוצע של 20 דקות משחק לפחות בממוצע לשנתיים. בחירות 6-10 12 דקות בממוצע 10-15 8 דקות ומעל בחירה 15 אין הגבלה. כך שמעשית הבחירה בדראפט מבטיחה חוזה וזמן משחק. אם קבוצה לא מוצאת שחקן שמתאים לקריטריונים האלה אז שתמכור את הבחירה לאחרת.

    1. כל נושא הרוקים המבוזבזים מטופל יפה מאוד בMLB – שם יש פעם בשנה דראפט של שחקנים עם ותק של 4-5 שנים בליגה ולא הגיעו עדיין לליגה הבכירה. אם בחרת שחקן כזה בדראפט אתה משלם לקבוצה המקורית 100 אלף דולר וחייב להשתמש בו במהלך העונה הקרובה – אחרת הוא חוזר לקבוצה המקורית שלו. רעיון דומה יכול לעבוד גם ב-NBA ולצמצם אירועים חריגים כמו אגירת כשרונות חסרת פרופורציות בפילדלפיה שלא מקדמת את הספורט לשום מקום.
      בלי קשר אני חושב שחובה להנמיך את תקרת השכר ולהקשיח אותה מעט יותר (לא חייב להיות משהו קיצוני, אבל הקנסות על החריגה מאפשרות לקבוצות משווקים גדולים עם כסף גדול לבזבז הרבה ומקשות בסופו של דבר על הקבוצות הלא נכונות).
      תראו עם כל הביקורת על ה76' והפרוסס צריך לשים לב לנקודה החשובה- הינקי בסה"כ ניסה פתרון יצירתי (וגרוע) לבעיה שלא מעט קבוצות בליגה סובלות ממנה – קבוצה משוק קטן עם יכולת כלכלית מוגבלת תתקשה מאוד לגייס כוכבים גדולים ולהגיע להישגים. עד שהליגה לא תמצא דרך לאזן את זה כל הישג של קבוצות כמו מינסוטה, מילווקי ושרלוט יהיה סיפור סינדרלה חד פעמי שדורש הרבה יותר מזל משכל –
      קחו דוגמא את מינסוטה: קווין לאב רצה לעזוב ובמקרה הייתה להם הזדמנות לשים את היד על וויגינס – אם לברון לא היה חוזר לקליבלנד זה לא היה קורה. אחר כך לקחו בדראפט את טאונס המצוין, ובסוף מצאו הזדמנות להרוויח את ג'ימי באטלר משיקגו שמזמן איבדה את הדרך.
      יש פה אלמנט של ניהול נכון וניצול הזדמנויות -אבל גם הרבה מאוד מזל שלא היה למינסוטה כבר המון שנים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט