היום לפני 45 שנה: לאסי וירן מחייה מחדש את הגאווה הפינית בריצות ארוכות / מנחם לס

מינכן, גרמניה המערבית

3 לספטמבר,1972

לאסה וירן הפיני מנצח את ה-10,000 מ' באולימפיאדת מינכן עם שיא עולמי

בסגנון מהוקצע, ומראה פנים כאילו פוסל ע"י גדול הפסלים שנתבקש לפסל את "האגדה הפינלנדית המושלמת", לאסי וירן התגבר על מה שיכול היה להסתיים כטרגדיה לעצמו ולכל העם הפיני, וניצח את הריצה הארוכה הקלאסית, ריצת 10,000 מ', והחזיר את הריצה הארוכה לעם הפיני, שפאבו נורמי הרגיל אותה שהיא שייכת לעם הצפוני הקטן.

וירן – הצעיר בן ה-23 – הופל בתסבוכת תנועה עם מוחמד גמודי, הרץ הטוניסאי המצויין, ואחרי היסוס של שניונת על המסלול, הפיני יפה התואר עם זקנו המגולח למשעי התרומם, תקע מבט מסביבו להבטיח שאף רץ לא ייתקל בו שנית, והמשיך לרוץ.

באותו זמן חבילת המובילים הייתה כבר 55 מטרים לפניו.

תוך פחות מחצי סיבוב באיצטדיון הוא הגיע אל המובילים, החליט להוביל בעצמו, וסיים עם ניצחון מוחץ בזמן 27:38.3 דק' – שיא עולמי חדש.

80,000 הצופים באיצטדיון יצאו מדעתם מרוב התלהבות לרץ שנפל, התרומם, המשיך לרוץ, ניצח, וקבע שיא עולמי. הם היו בהיי מיוחד בגלל ההצלחה הבלתי רגילה של המערב-גרמנים בא"ק באולימפיאדה זו – 3 מדליות זהב, דבר של קרה אף פעם לפני כן במשחקים האולימפיים. אז בעודם יושבים תחת שמיים כחולים ללא אף ענן ביום ספטמבר נאה במיוחד, כולם נעמדו על רגליהם כאילו וירן היה אחד משלהם, ומחאו לו כפיים משך עשר דקות רצופות.

משנת 1912 עד 1936 הפינים שלטו בריצות הארוכות – ה-5,000 וה-10,000 מ' – כאילו היו בעלי הבית של הריצות האלה. 24 אליפויות מאליפויות שונות בריצות הללו היו שייכות  לפינלנד עד שהחלו לחשוד שיש לפינים איזה שהוא חומר מאכל או שתייה מיוחדים המאפשרים להם לשלוט בריצות הללו כאילו היו רכושם הפרטי.

הפלישה הסובייטית לפינלנד בשנת 1939 הביאה קץ זמני לשליטתם. האם נצחונו של וירן מצביע על התחלה חדשה של שליטה פינית שלא היה לה כל הסבר הגיוני מלבד מזל שנולדו שם ילדים שיתפתחו לרצים מעולים בגלל מסורת וגאווה לאומית להמשיך במסורת הנפלאה?

הייתה זו ריצה דרמטית שלא הייתה שנייה לה. בתחילת המרוץ דייב ("הפה הגדול מבריטניה") בדפורד לקח את ההובלה. לפני המרוץ הוא "הבטיח" ניצחון עם "לפחות שיא אולימפי חדש". בדפורט ראשון, מרוס ייפטר האתיופי שני, עמיאל פוטמנס הבלגי שלישי, ואחריו מריאנו הארו הספרדי, פאנק שורטר האמריקאי, ואז וירן.

כשוירן נפל בהתנגשות עם מוחמד גמודי מטוניס (שאף הוא נפל; זהו גמודי, האלוף האולימפי ב-5000 מ-1968), שניהם נראו מחוסלים. למעשה, הטוניסאי החליט לוותר ולא להמשיך.

הפיני לא היסס יותר מרבע שנייה, ויצא לדרך.

עם 9.5 סיבובים לגמר וירן עבר את בדפורד בספרינט קצר, תקע בו מבט רגעי של מאסטר המביט בעבדו, ומאותה שנייה ועד סוף המרוץ הבריטי בדפורד התחיל לפגר, ורק המשיך לפגר, והפיגור הלך וגדל. הוא היה מחוץ למרוץ עם 7 סיבובים לסיום. מבע פניו ולשון גופו סימלו DEFEAT.

עם שני סיבובים לסיום הספרדי הארו לקח לפתע הובלה – הספרדי היה הפתעת המרוץ.

וירן חזר ולקח את ההובלה עם פחות מסיבוב לגמר, לחם בפוטמנס שסירב להיכנע עד הישורת האחרונה בה וירן פתח מרווח של 5 ואז 6 מטרים, וסיים ב-שבעה מטרים הפרש ניצחון, ושיא עולמי. יפטר הגיע שלישי, הארו רביעי, ושורטר חמישי. זמנו של שורטר – 27:51.4 היווה שיא אמריקאי נהדר.

בסיום המרוץ וירן התעטף בדגל הפיני ורץ קלילות סביב האיצטדיון לקריאות עידוד והידד של 80,000 צופים, רובם גרמנים. היה זה כאילו פאבו נורמי חזר למסלול לגאוות העם הפיני. אבל לא, זהו לאסי וירן, היורש הגדול והמתאים של פאבו נורמי האגדי.

***

אחרי האולימפיאדה, וירן שבר את השיא העולמי ב-5,000 מ' ובריצת שני מייל. לאסה וירן חזר 4 שנים וששה ימים יותר מאוחר לנצח את ה-5,000 מ' ואת ה-10,000 מ' באולימפיאדת מונטריאול.  הוא המשיך לרוץ גם באולימפיאדת 1980 במוסקבה, והגיע חמישי ב-10,000 מ'. לאחר פרישתו הוא הפך לאחת הדמויות הפופולריות והאהובות ביותר בפינלנד, ונבחר לפרלמנט הפיני בו שירת עד שנת 2014.

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. תודה על הסיפור

  2. דוקא יש סיבה מעולה לשליטת הפינים במירוצי סיבולת.
    ואפילו ציינת אותה מנחם בטור על נורמי.
    תודה על הסיפור.

  3. אחלה סיפור. אני זוכר את השם שלו כשהתחלתי להתעניין בשנות ה – 70. יש סרטון של הריצה עם הנפילה ?

  4. תודה, עידו. הנפילה ב – 12:17 דקות. מדהים שלקח את הריצה

  5. אני מצרף כאן סרטון של ריצת ה – 800 מטר מאותה אולימפיאדה. שימו לב לרץ האמריקאי עם כובע המצחייה (Dave Wottle )

    https://www.youtube.com/watch?v=5LHid-nC45k

    1. תודה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט