הפוטנציאל הכי גדול מאז כספי: סיכום הקיץ של הנבחרות הצעירות / ערן שור

דני אבדיה

 

בינואר כתבתי כמה פוסטים על העתיד של הכדורסל הישראלי. בין השאר, סקרתי כמה פרוספקטים שבלטו במשחקי הנבחרות הצעירות בקיץ 2016.

 

אז מה התחדש בקיץ 2017? הנה סקירה קצרה, תוך התמקדות בכמה שחקנים עם פוטנציאל לפרוץ בשנים הקרובות לתודעה.

 

על נבחרת העתודה (עד גיל 20) וההישג הנפלא שלה – מדלית כסף באליפות ביוון – כבר נכתב לא מעט (גם כאן). גם השחקנים הבולטים בנבחרת הזו, ובראשם תמיר בלאט, יובל זוסמן, דניאל קופרברג, רועי הובר, ונתנאל ארצי כבר מוכרים לכל מי שמתעניין קצת בכדורסל הישראלי.

זוסמן וקופרברג

 

נבחרת הנוער (עד גיל 18) שיחקה השנה בדרג ב' ולמרות פתיחה מוצלחת, עם 6 ניצחונות רצופים, הפסידה בשני המשחקים האחרונים (חצי הגמר והמשחק על המקום השלישי) ותישאר שנה נוספת בדרג ב'. את הנבחרת הזו הוביל השנתון של ילידי 1999, שלמען האמת נראה כמו שנתון די חלש. השחקן הבולט בשנתון הזה הוא עמית עבו, שעליו כבר הרחבתי בעבר. עבו נתן אליפות לא משהו. הוא לא השתפר במיוחד בתחום קבלת ההחלטות ועדיין לוקח המון שלשות לא קשורות. הוא אמנם שולט מצויין בכדור ויוצר יפה לאחרים, אבל נמוך (1.80) וצנום. הוא יתקשה להגיע לרמות הגבוהות (אפילו כשחקן בולט בליגת העל) אם לא ישפר משמעותית את קבלת ההחלטות שלו.

מי שבכל זאת משכו את העין בטורניר של הנוער הם שלושה ילידי 2000, שיקוו להוביל את הנבחרת חזרה לדרג הראשון בקיץ הבא, ביחד עם כוכבי הקדטים, שעליהם אני כותב מאוחר יותר:

תומר לוינסון נחשב בעיני חלק מאנשי הכדורסל לגבוה העתיד של הכדורסל הישראלי (כן, שוב). פאוור פורוורד, 2.06, עם אינטלגנצית משחק לא רעה, יכולת טכנית יפה ומשחק פנים משתפר, ובעיקר קליעה טובה מאוד מחצי מרחק ואפילו קצת טווח משלוש. אבל כמו שכתבתי בעבר, לוינסון הוא אתלט בינוני מאוד. למרות שהתנועה והניידות בהחלט השתפרו בשנה האחרונה, הוא עדיין מתקשה לסיים בפנים מול שחקנים גבוהים ואתלטיים יותר או ליצור לעצמו. קשה להעריך לאן זה הולך. מצד אחד, היו חלקים מהמשחק שבהם הוא נראה כמו השחקן הטוב ביותר של הנבחרת הישראלית, בעיקר כששיחק פיק אנד רול או פיק אנד פופ עם עבו. מצד שני, החסרונות האתלטיים בולטים למדי מול גבוהים אירופאים גדולים ואתלטיים יותר, מה שדי מגביל כנראה את התקרה.

אופק מלכה גם כן נתן טורניר מצויין. מלכה הוא גארד נמוך (אזור ה-1.80), אבל זריז ובעל קליעה נהדרת. כשהוא מתחמם, הוא קובר זריקות מרחוק ברצף ומשנה משחקים. הבעייה שלו כרגע היא שהוא לא ממש רכז ולא יוצר מספיק לעצמו או לאחרים. בגובה כמו שלו זה חיסרון קריטי, שכנראה ימנע ממנו להגיע לרמות הגבוהות אם לא יהפוך לרכז במשרה מלאה.

גם יותם חנוכי יכול להתפתח לשחקן לא רע. פורוורד בן 16.5 (החמיץ בכמה ימים את נבחרת הקדטים) בגובה 2.02, שלא מאוד הרשים באליפות הנוכחית (קיבל מספר דקות מוגבל), אבל בעל קליעה יפה משלוש, סיומת נאה בצבע, הגנה טובה ומשחק נבון.

תומר לוינסון

 

 

ההפתעה הנעימה שלי הקיץ הגיעה מנבחרת הקדטים (עד גיל 16). הקדטים סיימו קמפיין לא רע, שבסופו הבטיחו הישארות בדרג א' לשנה נוספת. הם התחילו את הטורניר מצויין, עם נצחונות על קרואטיה וסרביה (שתיהן הגיעו לחצי הגמר) והפסד דחוק לליטא, שסיימה במקום השישי. אבל אז הגיע משחק אחד חלש ותבוסה לטורקיה, שקבעה שישראל תתמודד כנגד הירידה (ותודה לשיטה המוזרה של פיב"א, שבה משחק אחד מכריע בין מקומות 1-8 למקומות 9-16). במשחק שאחרי, הם התאוששו יפה עם ניצחון על שבדיה, שהבטיח עוד שנה בדרג הראשון.

האמת היא שהנצחונות על נבחרות אירופיות מובילות היו די מפתיעים. כקבוצה, הקדטים היו מאוד לא מאוזנים, עם פער משמעותי בין 3-4 השחקנים הטובים ביותר לאחרים. בנוסף, זו הייתה הנבחרת עם מצבת הגבוהים החלשה ביותר שזכורה לי (הישג לא קטן בהתחשב באיכות הלא מזהירה של גבוהים בנבחרות ישראל לדורותיהן). ברוב המשחקים, זה הכריח את המאמן, אורן אהרוני, לשחק סופר סמול-בול, בלי אף סנטר או פאוור פורוורד, וכל הנבחרות שממול, ללא יוצא מהכלל, ניצלו את זה כדי לטחון אותנו בצבע, בעזרת אין סוף ריבאונדים בהתקפה.

ולמרות זאת, אפשר לצאת מעודדים מאוד מהאליפות.  עוד יותר מההצלחה להישאר בדרג הבכיר, אפשר היה למצוא בנבחרת הזו את מה שהכי חשוב בנבחרות בגיל הקדטים – תקווה אמיתית לעתיד. מההתרשמות שלי, היו בנבחרת שני שחקנים עם פוטנציאל להיות שחקני נבחרת בוגרת מובילים, ועוד שניים שיוכלו להשתלב בליגת העל בעתיד.

נתחיל משני הכוכבים הבלתי מעורערים:

דני (Deni) אבדיה הוא הבן של זופר אבדיה, המתאזרח היוגוסלבי האגדי, שהיה חבר בנבחרת יוגוסלביה לפני שהגיע לישראל בשנות ה-30 לחייו (קלע פעם 53 נקודות במשחק ליגה) ובחר בסופו של דבר להשתקע בה (איש מעניין עם סיפור חיים מעניין, אבל לא עליו הפוסט).

הנה קביעה פשוטה, גם אם מעט נועזת כשמדובר בשחקן בן 16 בסך הכל: לדעתי, דני הוא הפוטנציאל הכי מרשים שהיה לנו מאז עמרי כספי (כולל דוסון וזוסמן).

דני הוא רכז של ממש בגובה שני מטר בערך (כן, קראתם נכון), שאולי אפילו עוד יוסיף כמה סנטימטרים. מצד אחד, הוא לא מהיר במיוחד ולא אתלט גדול. מצד שני יש לו המון דברים שאי אפשר ללמד. אלו כוללים קליעה טובה מחצי מרחק ומשלוש, עם טווח נבא, חדירה טובה, יכולת להוריד שחקנים נמוכים יותר לאותיות, ריבאונד נהדר, ובעיקר ראיית משחק ויכולת מסירה יוצאות דופן, כולל לא מעט מסירות פינצטה על כל המגרש. המשחק שלו נראה לפעמים מעט גמלוני, אבל זה מטעה. לאורך האליפות הוא כמעט לא איבד כדורים (יחס אסיסטים/איבודים של כמעט 1/4, נדיר לשחקנים בגיל הזה), למרות ששיחק הרבה דקות, שברובן הכדור היה אצלו. אילנות גבוהים והכל, המשחק שלו הזכיר לי לא פעם את… בודירוגה. הלוואי ויוכל להתפתח לשחקן דומה.

הבן של זופר

לאלו שאוהבים מספרים, כך זה נראה:

  • 15.3 נקודות (מקום עשירי בטורניר)
  • 12.6 ריבאונדים (ראשון בטורניר בהפרש גדול, מעמדת הרכז!)
  • 5.3 אסיסטים (ראשון בטורניר)
  • שתי חטיפות (שמיני בטורניר)
  • וחסימה (שביעי בטורניר).
  • באופן לא מפתיע, דני גם הוביל את האליפות במדד היעילות (בהפרש משמעותי, כמעט 25 נקודות מדד למשחק) והיה לא רחוק בכמה מהמשחקים מטריפל דאבל.

בצד השלילי, כרגע אבדיה הצעיר קצת חמום מוח וטיפה שחצן. לא פעם הוא מתגרה בשחקני היריב או בספסל אחרי מהלך מוצלח, משליך שלשות לא אחראיות, ולפעמים גם עושה איזו עבירה בלתי ספורטיבית שטותית. בערך בכל משחק הוא גם חטף שטיפה טובה מאהרוני המאמן. היה יפה לראות מאמן שלא מתבייש להיכנס בכוכב שלו, וגם להוריד אותו לספסל לא פעם (אם כי לזמן קצוב, כי בלעדיו לא היה לנבחרת הרבה מה למכור). ולמרות זאת, בעיני יש בזה גם אספקט חיובי – איזו חוצפה סרבית/ישראלית וקצת שחצנות שעם הכוונה נכונה אפשר לתעל לביטחון עצמי (לא נראה שחסר לו) ואסרטיביות. רק צריך להיזכר איך דיברו על כספי כשהיה נער צעיר כשחצן חסר משמעת ובעל גישה בעייתית. אז מסתבר שה"גישה" הזו הייתה חלק ממה שהביא אותו רחוק בסופו של דבר. רק נקווה שלא יעלה לאבדיה השתן לראש.

למען האמת, לא נראה לי כרגע שדני מתאים כל כך ל-נבא, בעיקר בגלל האתלטיות היחסית מוגבלת, אבל מי יודע. מה שבטוח זה שאם הוא ימשיך להתפתח באותו כיוון, ישאר צנוע, יעבוד קשה ויממש את הפוטנציאל, הוא יכול להיות שחקן יורוליג מוביל (מתי לאחרונה היה לנו כזה?) וגם להוביל את הנבחרת הבוגרת יום אחד.

הנה הכישרון הצעיר בפעולה:

 

 

השחקן השני שהרשים אותי באליפות הזו הוא רזיאל חיון, שסיים שני באליפות כולה בנקודות למשחק, עם 18 למשחק (לא ירד מספרות כפולות באף משחק). היחיד שקלע יותר ממנו היה ניקולו מניון, הג'ינג'י האמריקאי-איטלקי שמנחם כתב עליו באחד הפוסטים שלו כפרוספקט נבא ודאי. רזיאל הוא סיפור מעניין. גדל באילת ועבר בגיל צעיר לשחק רחוק מהבית באקדמיה של גלבוע מעיינות. אם על אבדיה אמרתי שהוא הפוטנציאל הכי גדול מאז כספי, אז לחיון יש פוטנציאל להתפתח לקלעי (סקנד גארד) הישראלי הכי מרשים שזכור לי בשנים האחרונות. בעצם, אולי מאז… דורון ג'מצ'י.

אוקיי, לא לקפוץ, ג'מצ'י הוא עדיין לא. לפחות כרגע, אין לו מנטאליות של סקורר דומיננטי, כזה שדורש את הכדור ועם חוש להשגת נקודות גם ביום שלא כל כך הולך בקליעה. מה שכן יש לו זה גובה טוב (איזור ה-1.95), מבנה גוף חזק עם כתפיים רחבות, אתלטיות ברמה אירופאית גבוהה (היחיד בנבחרת שהטביע במהלך משחקים וגם הראה משחק הגנה טוב מאוד), ובעיקר קליעה נהדרת (40% מהשלוש באליפות), שיכולה להיתרגם גם לרמות הגבוהות. חיון משחרר את הכדור גבוה ובניתור (סטייל ריי אלן), מכניקת הזריקה מצויינת, ובעיקר יש בזריקה שלו משהו שמרמז על חוסר מאמץ, מהסוג שיש רק לקלעים. גם האחוזים המצויינים מהעונשין עם קליעה אוטומטית שנראית כל פעם אותו הדבר מאוששים את זה. לראייה, הוא הוביל את הטורניר גם במספר הקליעות מהקו וגם באחוזים, עם 85%.

במהלך משחקים רזיאל לא פעם נחבא אל הכלים ולא דורש מספיק את הכדור. בנבחרת הנוכחית זה קצת צרם לאור זה שהוא ואבדיה מוכשרים בהרבה מהאחרים, אבל לטווח הארוך יכול להיות שזה בדיוק מה שיאפשר לו להשתלב ברמות הגבוהות כשחקן שלא צריך כל הזמן את הכדור ביד כדי להשפיע ולהשיג נקודות. כדי להגיע לשם, הוא צריך לשפר לא מעט אספקטים במשחק – בעיקר הכדרור והסיומת ליד הסל עם מגע, שכרגע ממש לא מהוקצעת (החטיא לא מעט ליי-אפים, למרות האתלטיות).

הנה חיון בפעולה:

 

שני השחקנים האחרים שנראו כבעלי עתיד בכדורסל הישראלי הם דור סהר ועמית אהרוני. סהר הוא סמול פורוורד לא מאוד גבוה (1.92), אבל לוחם, קלעי טוב, ושומר טוב. משהו בסגנון של ניצן חנוכי, אבל עם קליעה טובה יותר מבחוץ. אהרוני, הבן של המאמן, היה יליד 2002 היחיד בנבחרת. רכז אמיתי, לא גבוה (רשום באתר האליפות כ-1.85, אבל נראה יותר כמו סביבות ה-1.80) ולא מאוד אתלטי, אבל עם מהירות טובה, שליטה מצויינת בכדור, ראיית משחק נאה, וגם יד רכה משלוש. נקווה שילך בעקבות אבא ואמא (אחותו של גור שלף) ויוסיף עוד כמה סנטימטרים טובים. צפוי להוביל את הקדטים בקיץ הבא.

 

לסיום, את הקיץ הזה בהחלט אפשר לסכם בנימה אופטימית. הסיבות הולכות מעבר להופעה הנהדרת ומדלית הכסף של נבחרת העתודה. אחרי כמה שנים דלות מאוד בכשרונות, וממש לפני שהדור של אליהו, הלפרין, כספי ומקל מפנה את הבמה, נראה שיש מי שייקח את המושכות. מבין השחקנים בגילאי 20-25 יש את דוסון, קולשוב, מנקו, שגב, זלמנסון, גינת, בלייזר, שרון, זיו, ובלאט, ואולי גם את ליף, למרות שקצת קשה לי להאמין. מתחת לגיל 20, מדובר כרגע בעיקר בזוסמן, קופרברג, לוינסון, עידן אלבר, חנוכי ועכשיו אפשר להוסיף לרשימה גם את אבדיה וחיון.

נקווה לטוב ונשתמע בקיץ הבא.

בהצלחה לנבחרת הבוגרת!

לפוסט הזה יש 40 תגובות

  1. תודה רבה. איזה כיף שנכנסת לנישה הזו ואתה מעשיר את ידיעתנו לגבי הדור הבא. 🙂

    1. וואוווו, ערן. נפלא וחשוב ביותר. ממש פלא כיצד אתה מצליח לשלוט בעניינים ממרחק כזה רב. פוסט מצויין ממש!

  2. פוסט מעולה. איך החזרת אותי אחורה עם זופר אבדיה.

  3. תודה, ערן. מצוין כרגיל.

    עכשיו סקרנת –
    אפשר "להזמין" פוסט על זופר וסיפור חייו?

    1. פוסט מלא הוא קצת מעל לכוחותי כרגע. אבל הנה כמה פרטים מעניינים:

      – הוא נולד בקוסובו לאב ממוצא יווני-סרבי ואמא ממוצא בוסני. יש לו גם שורשים יהודיים, כך שהוא משלב בין כל שלוש הדתות המונותיאיסטיות.

      – הוא שיחק עם נבחרת יוגוסלביה הגדולה ב-1982.

      – לישראל הוא הגיע כזר רק בגיל 31, כי בזמנו עד גיל 28 לא יכולת לצאת מגבולות יוגוסלביה כדי לשחק בארץ אחרת.

      – כשהגיע, היה נשוי לאישה סרבית, זוריצה שמה.
      – אחרי כמה שנים טובות בישראל, הוא גילה שלזוריצה, יש רומן עם לא אחר מרדיסב צ'ורצ'יץ', האיש והפיצה, והם התגרשו.

      – ואז הוא פגש את אשתו השנייה, שרון, האמא של דני (אז שוב תודה לצ'ורצ'יץ' על התרומה המכובדת לכדורסל הישראלי).

      – מספרים עליו שיש לו אופי "מיוחד" ולא שגרתי. לא מכיר אותו אישית, אבל זה בהחלט נשמע ככה כששומעים אותו מדבר.

      – לטענתו (שמעתי לאחרונה ראיון איתו), הוא לא מעורב בכלל בקריירה של דני, אפילו לא ברמה של ייעוץ. הוא טוען שהם אפילו לא מדברים על כדורסל והוא משאיר הכל למאמנים. ההיפך מאבא של בוזגלו ומלבאר בול.

      1. תודה!

        ראיתי את הקליפ של הבן –
        צריך להראות ללבאר ולבוזגלו (האבות). אפשר גם אחרת…

        1. אכן. בקליפ אגב הוא יוצא מין קלעי שלשות שכזה. מפספסים שם את הריבאונד המשובח, ובעיקר את ראיית המשחק הנהדרת והמסירות על כל המגרש, שבזה באמת הייחוד שלו לדעתי.

      2. מגניב, תאמת לי קצת קשה שמייבאים זרים לנבחרת, אבל כמובן שפה זה לא המקרה בכלל. שיהיה לו בהצלחה, שיגיע למכבי.

  4. עם אבא מאמן ובן בעמדת הרכז שלא יגמרו כמו הקליפרז….
    לי קצת מפריע כל הבן של…
    זה מראה שרק מי שזה בדמו מגיע לרמות הגבוהות כן שהמאגר קיים, רק צריך חינוך ספורטיבי יותר (כמו לבנים של…)
    תודה על הפוסט ובהצלחה לנערים

  5. פוסט מצוין ערן. ראיתי את מרבית המשחקים של שלוש הנבחרות אז אולי אוסיף קצת אחר כך.

  6. נהדר.
    זופר היה שחקן ענק, בעיקר ברמת השרון שכל פעם נלחמה נגד הירידה. זכורים קרבות אפיים בינם לבינינו (גבת העמק).
    יותם חנוכי באמת שחקן נהדר, עם כל הנתונים ה"נכונים" לפי ספר העיון "המדריך להרכבת שחקן כדורסל". מקווה שגם יממש את הפוטנציאל. כמוך ערן, גם הוא קיבוצניק (בית השיטה). נראה לי שמאז גוני יזרעאלי לא היה לנו נציג רציני בליגה הבכירה.

    1. דגן יבזורי?

  7. תודה ערן.גם לי ישר קפץ הדימיון לבודריגה כאשר עד כמה שאני זוכר גם זופר לא היה אתלט על ודי איטי אבל שחקן חכם ביותר.

  8. תודה רבה על הפוסט!
    טוב לדעת שיש דור המשך. הגיע הזמן לשחקן יורוליג מוביל ואולי עוד ישראלי טוב ב-NBA.
    זופי אימן שנים את הנערים והנוער של הרצליה. לא יודע אם הוא עדיין שם.

  9. כשרון כזה צריך לקדם לבוגרים כמו באירופה לדוגמה רוביו, אולי לסגל הבוגרת כבר לאליפות הזו למרות שזה נראה לי מוקדם מדי אבל אם לא עכשיו אז כבר שנה הבאה

    1. הוא לא יסתדר בבוגרים, עוד קצת.

      1. אז שנה הבאה, לפחות להשתפשף…למה אצלינו כבר אין גודסים שפותחים בהרכב כבר בגיל 16-17 בקבוצה ומככבים? ובאירופה גם כדורסל וגם כדורגל יש והרבה?

        1. מסכים איתך שאין לו כל כך מה לחפש בנוער. יכול לדעתי להשתלב כבר עכשיו בליגה הלאומית, מה שלא יאפשר לו לנצל את היתרון הפיזי הגדול על בני גילו ויכריח אותו להמשיך לפתח את יכולות הריכוז.

          1. נראה לי שאתם קצת מגזימים. קודם כל אני לא חושב שהפוטנציאל שלו עד כדי כך גבוה, ואחר כך לא נראה לי שהוא בשל פיזית ומבחינת המשחק לליגה לאומית. לא רואה מה הבעיה במשחק בנוער – תראו את כל הכוכבים האמריקאים שהסתדרו מצוין במסגרת נוער עד גיל 18.

          2. לא מסכים איל. קודם כל, אני כן חושב שהפוטנציאל גבוה מאוד (כאמור, יותר אולי מכל כדורסלן בעשור האחרון), למרות שזה לא אומר כמובן שזה גם יתממש. מבחינת בגרות פיזית, אבדיה יהיה בן 17 כבר בינואר הקרוב. הוא לא רק גבוה, אלא גם די חסון. כמובן שזה עוד ישתפר עם השנים, אבל כבר עכשיו אין סיבה שלא יוכל להתמודד.

            לגבי ההשוואה לאמריקאים, לצערי (לפחות בכדורסל) ישראל זה לא אמריקה. מספיק להסתכל על נבחרת הקדטים ולראות את מצב הגבוהים. בליגה הנוער הישראלית אבדיה לא יפגוש כמעט שחקנים גבוהים ממנו, מה שיוביל לפיתוי לגבור על היריבים עם פיזיות עדיפה ולטחון אותם מתחת לסל. ביטחון עצמי לא חסר לו, כך ששוב, עדיף לדעתי שיפתח את כישורי המשחק המיוחדים שלו מול תחרות אמיתית.

            זה מה שעושים כשרונות אירופאים מובילים בצרפת (למשל ה-MVP של האליפות הזו, קיליאן הייז המרשים), בספרד (דונצ'יץ', רוביו ואחרים), בקרואטיה, וכו', למרות ששם ליגות הנוער ברמה משמעותית גבוהה יותר. גם בישראל היו ימים שבהם גיא גודס וקורן אמישה החלו לשחק בבוגרים כבר בגיל צעיר ובהחלט השתלבו יפה.

  10. תודה ערן על הפוסט!
    ממש מעניין. למדתי הרבה על החברה האלה, שאני לא ממש עוקב אחריהם.

  11. תודה רבה על ההצצה לעתיד, נקווה שיהיה מוצלח יותר מהשנים האחרונות

    1. בס"ד
      יש סיכוי לא רע שגם ליף הצעיר יהיה בנבחרת. אם לא יתפתח לשחקן על בארצות הברית שיש לו שחקן לנבחרת אלא שחקן חמישייה+ או שחקן ספסל בכיר אז סיכוי טוב שיהיה בנבחרת. שחקן על יחכה להזמנות להיות בנבחרת האמריקאית. לא סביר כל כך. כמו כן אם יהי מאוד בכיר הקבוצה תלחץ שינוח לקראת העונה. אם שחקן שולי יחשוש להיפלט מהנ.ב.א וידאג כל פעם לחוזה הבא. אך אם מדרגת ביניים שציינתי חמישייה בינוני/ספסל בכיר יחפש עוד אתגר והנבחרת תהיה אופציה טובה

  12. טור מעניין. אבדיה פרוספקט מאוד מסקרן וגם העתודה הייתה נהדרת. מה ששווה לדבר עליו זה שסגנון המשחק של הנבחרות, לדעתי, היה יחסית דומה – משחק מהיר עם לא מעט זריקות מבחוץ. יש פה טביעת אצבע של מנהל נבחרות.

    1. מסכים. פיני מעורב מאוד בנעשה, מסתובב עם הנבחרות השונות ונראה שאכפת לו לא פחות מאשר בקבוצות שלו. אולי מצא את ייעודו?

      1. ממה שאני שומע הוא באמת מאוד מעורב ועושה עבודה טובה

  13. מעולה ערן. יצא לי להתאמן תחת זופר אבדיה ואין ספק שהבנאדם מרתק ויודע כדורסל. לילד שלו יש משהו שקשה להשיג, מאמן שמבין כדורסל ברמה מאוד גבוהה ועם מנטליות שונה מהרגיל.

  14. אחד הפוסטים החשובים והטובים ביותר שהופיעו כאן!

    1. תודה מנחם. מעריך את הפידבק.

  15. כיף של כתבה. תודה.
    נבחרות הכדורסל עושות טוב על הלב.

  16. טור מעניין לאללה.
    תודה רבה

  17. מעניין. תודה.

  18. אבדיה שיחק השנה בנערים של מכבי ת"א.
    לקחו אליפות לאחר שניצחו בגמר את עמק יזרעאל (יזרעאל היו עם המאזן הטוב בארץ בליגה הסדירה. קבוצה מעולה אבל הובסה בגמר).
    אבדיה היה כמה רמות מעל כולם. אכן קצת שחצן, אבל שחקן נפלא ממש.
    גם אהרוני היה נהדר (מכבי ת"א). ראיית משחק טובה, ניהול משחק וקליעה. פוטנציאל לא רע.

  19. את חלק מהמשחקים של הקדטים היה קשה לראות עם המון החטאות ליד הסל. אבדיה היה מסיים לפחות פעמיים עם טריפל דאבל אם שחקנים היו קולעים מצבים שהוא השאיר להם.
    משהו שהדאיג במשחקים שלהם היו דווקא היסודות בהגנה – יותר מדי פעמים הם סובבו את הגוף עם התנועה של התוקף וכך נתנו לו לעבור אותם, במקום לכופף ברכיים ולחסום את התנועה. שחקנים מכל הנבחרות היו עוברים את השומר הישראלי בקלילות, ואז היו יוצרים מצבים של 2 על 1 או 3 על 2 ליד הסל ומשיגים סלים קלים (או ריבאונד התקפה קל).
    יונתן אטיאס (2.06) נראה עם נתונים פיזיים טובים להתפתח, אפילו אתלטיות מסוימת, ועשה כמה פעמים מהלכים שהראו שהוא לא פלגמט מבחינה התקפית, אבל היה אצלו פער גדול ביסודות בהרבה תחומים. אני מקווה שידעו להוציא ממנו שחקן.
    יש עוד נבחרת צעירה שתשחק השבוע – הנבחרת עד גיל 14 שזו השנה הראשונה בה היא קיימת. יוצאת לטורניר בסלובניה. יש שם גם כמה שחקנים ששווה יהיה לראות: ניר שפר שהיה המצטיין של רעננה בנערים ב' (שנתון מעליו), אופק גול שכיכב בהפועל תל אביב שזכתה באליפות של נערים ב', רכז נמוך ומהיר מברנר – ניר טאוב, ובן ממן מגלבוע שהוא אתלטי וחזק ודי גבוה (1.95 בערך, אני חושב) שאם יצמח עוד לגובה יכול להיות שחקן מעניין.
    עם אבדיה וזוסמן תהיה עמדה 3 ורסטילית מעניינת לנבחרת עוד כמה שנים (נראה לי שאבדיה ישחק בנבחרת הבוגרת הרבה כמעין קומבו פורוורד, בעיקר אם יצמח בעוד 2-3 ס"מ), קופרברג ולוינסון (ובתקווה שגם ליף, ואולי עוד מתאזרח, נניח סי ג'יי קליין שישחק השנה בטורקיה) יכולים להיות קו קדמי יותר מוצלח מזה שיש היום, בלאט נראה כרגע כמו רכז לא רע בהתהוות (אבל נקודת תורפה הגנתית) – אז אולי תהיה נבחרת תחרותית בעשור הבא. אני תמיד תוהה למה ישראל לא מצליחה לגדל גארדים ממש מעולים, מין דראגיצ'ים או אפילו סטיב נאשים כאלה.
    כתבה נהדרת! תודה!

    1. תגובה מצויינת ואינפורמטיבית ערן (יכול להיות שיש משהו בשם שגורם לנו לעקוב באדיקות אחרי הגילאים הצעירים)?

      מסכים לגבי ההחטאות מתחת לסל שקלקלו לאבדיה לא פעם. לשחקן כמו יובל אדוסי יש גובה לא רע, אתלטיות ואינסטיקטים הגנתיים מצויינים, אבל פשוט כאב בעיניים לראות את משחק ההתקפה שלו. וזה נכון גם לגבי אחרים כמו מלמד. אטיאס באמת נראה כמו פרוספקט מעניין ולא גולם, למרות שהתקשה למדי בהגנה. מעניין למה קיבל כל כך מעט דקות בנבחרת שהוא הגבוה היחיד בה (אולי בגלל זה).

      למה אין לנו גארדים כמו נאש? לכמה מדינות יש? עילוי יוצא דופן. דווקא היו לנו שחקנים כמו קטשפר, בורשטיין, ברקוביץ' וג'מצ'י. כולם סף נבא ושחקנים אירופאים מובילים. בעשור שניים האחרונים זה נראה פחות טוב.

  20. אם במקרה מישהו עוד ייכנס לפה… עדכון על הנבחרת עד גיל 14 שמשתתפת בטורניר "סלובניה בול" : היום הנבחרת ניצחה את המארחת 77:52 בחצי הגמר ועלתה לגמר מול קרואטיה (ישראל כבר ניצחה את הקרואטים בבית המוקדם 80:64, וניצחה גם את אוקראינה, מקדוניה וסלובניה ב', רוב המשחקים בהפרשים מכובדים של 20-30 נק'). מקצת שראיתי עושה רושם שהשחקן הטוב ביותר בנבחרת הוא אופק גול, גארד בגובה 1.80מ', אתלטי ומהיר מאוד עם כניסה יוצאת מהכלל, צעד ראשון מצוין ויכולת סיום מאוד יפה. היה מכוכבי נערים ב' של הפועל תל אביב שזכו בדאבל (שנתון מעליו). מקווה שיגבה ויפתח גם קליעה טובה מבחוץ.

  21. יפה. שכחת רק שלושה כשמנית את שחקני דור הביניים של הנבחרת – משעור, טימור ושוכמן. נראה גם מה סולומון עושה השנה ( נקווה שכמו גינת גם אצלו המעבר מלאומית לליגת על לא ישפיע על היכולת) בגדול זה נראה טוב מאוד. חמישיה שממשת את הפוטנציאל שטמון באבדיה, זוסמן ,דאוסון, ליף מתאזרח ברמת הטיוס, לצד שחקני גיבוי כבלאט, טימור, קולשוב, שוכמן, מנקו, משעור בלייזר גינת שגב זלמנסון קופרברג ויש לנו פרוספקט לשלבים גבוהים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט