מומי נלחץ שהדוק החליט לסיים חייו במאפרה והחליט לטוס לגרינוויל / ראיון מיוחד לרגל 80 למנחם / מומי החציל והד"ר לס

שלום לכל המאזינים
השבוע לכבוד היום הולדת 80 של הדוקטור מומי העמיס את סילבי ועשה צ׳ק אין לגרינוויל.
בהתחלה כמעט ונפלה טעות והסוכנת נסיעות סגרה דיל לגרינלנד.

סילבי מאוד התרגשה מהנסיעה, ארזה חצי בית.
"מומי אני מאוד מתרגשת לפגוש את הדוקטור מנשה ואשתו גילה. אפילו ארזתי את התצלומים של הרנטגן לקבל עצה מהדוקטור".
"סילבי יותר טוב תבדקי שהדרכון בתוקף ,לא כמו פעם קודמת שטסנו ושמת תמונה חדשה בפספורט"
"מומי יצאתי לא טוב, שמתי תמונה עם פן והדבקות שיער מה אתה רוצה? שיחשבו שאני לא מודרנית ???"

מומי סגר המלון מספר 1 בגרינוויל פלאזה 5 כוכבים קיבל מלונה שלא ראוייה למעמדו של מומי. איפה זה ואיפה הסוויטות של ווגאס.
בגודל של בית שימוש של חדר בבלאג׳יו מומי קיבל חדר.

סילבי ארזה סיר קוסוקוס, חריימה, מפרום ואיזה 7-8 סלט לפתוח שולחן אצל הדוקטור.

הדוקטור קצת הלחיץ את מומי שרצה לגמור את החיים שלו כמו מאפרה.
הזכיר למומי סיפור פעם עלו אצל מומי למונית 3 גייז׳לך מבוגרים.
ישבו במונית דיברו על הלאברים שלהם.
אמר הראשון "אחרי שמושי מת טסתי עם האפר שלו בהליקופטר ופיזרתי את האפר שלו בשמיים. ככה כל פעם שהייתי יוצא למרפסת ומדליק סיגריה ולוקח אוויר הייתי נזכר במושי שלי"
אמר השני "אחרי שלושי מת פיזרתי את האפר שלו בים, כל בוקר הייתי נכנס לחוף גורדון ונזכר בלושי שלי".
השלישי אמר "אני טחנתי את האפר של נושי ביחד עם חלפניו, סחוג, פלפל חריף מקסיקני וטבסקו"
מומי לא התאפק ושאל – "למה עשית את זה לנושי???"
"הייתי מוריד כפית כל בוקר, כשהייתי רץ לשירותים זה היה שורף ומזכיר לי את נושי שלי"
מומי ראה את הדוקטור נתן לו 3 נשיקות וואלה מומי התגעגע מאוד, איך המרגש יא דוקטור?
סגרת 80 עגול שזה 4.44 ח״י. מומי החליט לתת ראיון חגיגי לכבוד הארוע

מומי נפל על הדוק כמטאור. הדוק יושב ליד הזקנה שלו גייל, מסתכלים על 4X100 איזה אסון לבולט, שותים תה עם נענע ובפנים אבקה אחת שעוזרת לשיווי משקל ואבקה שנייה שעוזרת לעלות במדרגות כשפתאום מצלצל הטלפון.

הדוק אמר לגייל שהוא הולך לדוג , חזר עם ריח חריף של דגים הבייתה

מי בטלפון? מומי. נהג המונית מומי ולא אחר. איפה אתה מומי אני שואל. בגרינוויל איירפורט הוא עונה. גרינוויל איירפורט? מה אתה עושה כאן במדינת הרדנקים,  בלב ליבה של ה-KKK? באתי לראיין אותך, כל הדרך מישראל.
וואללה אני אומר לעצמי, חתיכת דרך. אבל מה, אני שמח לראות סוף סוף את מומי האלמוני.

אבל אני אומר לו שהמצב רוח לא הכי בשמיים להתבדחויות כי לזקנה כואבת הברך שמחליפים לה בעוד 10 ימים, ואמש בלילה באו שני תנים ועשו הפחדות על העיזות שלי, עד שהייתי צריך לקחת 3 מהן הבוקר לדוקטור הייטאוורIII – פסיכולוג עיזים ידוע באזור הזה של דרום קרולינה – כי הן נכנסו למה זה דיפרסיה… רק בוכות ולא נותנות חלב.

אני גם מגיע עוד 5 ימים לגיל הרשמי בו אני הופך להיות 'קשיש', אבל אני חושב ומרגיש כמו בן 60 – ציצים וספורט, ספורט וציצים – אז אולי משהו לא בסדר איתי וגם אני צריך פסיכולוג שיוציא לי לפחות את הספורט מהראש.
מה, זה נורמלי שבן 80 יושב ע"י הטיווי שעתיים לראות את ברנלי נגד צ'לסי, ואז 7 שעות מה שנקרא TRACK AND FIELD?
טוב, אז אני במצב רוח בינוני כשאני מגיע לשדה התעופה ומביא את מומי וסילבי (היי, סילבי הזאת היא נסיכה של ממש. הממזר הזה מומי עושה דאווינים עליה ומספר לנו סיפורים כשהוא שומר אותה לעצמו, ולא גילה לנו איזה מותק היא עם ציצים שעומדים כמו עפרונות).
היא והזקנה נדבקו מיד (קצת גראס לא הפריע כנראה) ועזבו את מומי והדוק למה שנקרא דו-שיח שהיה בעיקר קצת רציני, כי הזמנים לא פשוטים עם צפון קוריאה, קיצונים ימנים/נאצים עם שלטי KKK בוירג'יניה, ותנים שבאים לחצר להפחיד את העיזות שלי.

איך החיים בגרינוויל?

עברנו לגרינוויל להיות קרובים לנכדות באטלנטה (שעתיים נסיעה) ולנכדים ונינים של גייל בשרלוט (שעתיים לכיוון השני). הולכים פעם בחודש לבית הכנסת הרפורמי, ואני הולך פעם בחודש לחב"ד כי הרבי קסלמן הוא כיף של רבי מלבד שהוא חובב לייקרס.
עיר קטנה שנבחרה בין ה-5 הטובות ביותר לגימלאים, עטופה הרים (הרי הסמוקי'ס) ואגמים, ויש בה כמה אוניברסיטאות רציניות, וכן קלמסון השכנה שהיא אלופת המכללות בפוטבול.
זה לא ניו יורק וזה לא לגור בפלורידה, אבל עיר רדניקית שהיא גם תרבותית מאד בגלל ההיי-טק, BMW, ביח"ר לוקהיד (בונה מנועי ה-F-16) ויש לנו פילהרמונית כשמומי ירצה קצת קלאסית, ו-4 בתי תאטראות והדאונטאון שלנו נחשב לאחד היפים בארה"ב, והוא רבע שעה מביתי. אין ים, אבל מומי, אתה יודע, אין פרפקט בחיים.

באמת החיים רחוקים מלהיות פרפקטס,למה אתה הכי מתגעגע בארץ?

אני מתגעגע לכל. לנכדות, לסיגל, למשפחה, לחברים, לים, לבת גלים, לברדק, לרעש, לחברים מהופס, לדג טוב, לסרגוסים שאני מצליח לאכול רק במסעדת דגים קטנה ב'תחנת הכרמל', לגרעינים, לאוויר, לריח, לצהריים במסעדה ערבית טובה, לבוטנים.
למעשה לכל דבר כי אפילו אחרי 56 שנה כאן, אני מרגיש ישראלי הרבה יותר מאמריקאי, וברגע שאני נוחת בבן גוריון אני כאילו נולד מחדש, ומרגיש ממש בבית. אני אוהב את ארה"ב ואני סאקר לארה"ב בספורט ובכל דבר, אבל אף פעם לא הרגשתי כאן שאני בבית. כאן אני תמיד 'זר' ואורח, ואין לי אף חבר אמריקאי שאני מרגיש ממש קרוב אליו כמו חבריי הישראלים.

חברים זה הכל בחיים,מה ההבדל הכי גדול בין אמריקה לישראל?

ישראל היא בית. ארה"ב אף פעם לא הרגישה "שלי". אני סאקר לכל דבר אמריקאי ורוצה שינצחו את כל העולם בספורט, בכלכלה, בצבא, ויישארו האימפריה מס' 1 בעולם והידידים מס' 1 של ישראל, ואני אוהב לבלות עם אמריקאים בבארים ולחזות איתם בספורט, אבל האנגלית תמיד תישאר שפה זרה (למרות שאוצר המילים באנגלית עשיר יותר מאשר בעברית).
אני מסוגל לכתוב מאמר מקצועי טוב יותר באנגלית, אבל אני אוהב יותר לכתוב ולקרוא עברית. כשאני מגיע לישראל אני מרגיש קשר לכל שיח, לכל אבן. כאן אני לא הרגשתי ככה אף פעם.
לכן לא יכולתי להעלות על דעתי להיקבר בארה"ב ולכן אהפוך למין מאפרה. אבל מומי, דבר אחד שתדע: ידעתי הכל כשפגשתי את גייל. היו לי שתי בנות בנות 3.5 ו-6.5 שזה עתה התאלמנו מאימא שהן כה אהבו, וידעתי שאם אני לא מוצא אימא נפלאה שמיד תחליף את רינה, אני אגדל שתי בנות שתתבגרנה עם בעיות נפשיות קשות. קראתי מספיק על כך.
אז פגשתי בבאר של "הורים ללא פרטנרים" בלונדינית מעשנת עם כוסית וויסקי, וכעבור 3 חודשים היינו נשואים. הבנות גדלו עם אימא שהן אהבו מהשנייה הראשונה, והיא אותן. עד היום הקשר הדוק ביותר. אבל היא אמרה לי מיד: "מל, יש לי אח תאום, אחות, ושני ילדים ואני אמריקאית. אשמח לבוא לבקר את ישראל אבל אף פעם לגור בה.

הסכמתי והייתה זאת ההחלטה הכי חכמה שעשיתי בכל ימי חיי! היא גידלה שתי בנות בריאות בגופן ונפשן, והיום הן אימהות נהדרות הנשואות מצוין ושתיהן מצליחות ביותר במקצועותיהן, אחת בהוד השרון והשנייה באטלנטה.
הבעייה היחידה? הזקנה אוהדת לייקרס רצינית ואני לא מסוגל לעשות דבר בעניין.

מה המאכל הכי אהוב עלייך?

תמיד העדפתי אוכל ים על כל אוכל אחר. אין דג עדיף עלי מסרגוס מטוגן. אני מעדיף את צורת בישול הדגים בישראל. אבל מאחר ואני אוהב סרטנים ולובסטרים וצדפות ים (SHELL FISH) אפילו יותר, הלובסטר של מיין (שהוא אותו לובסטר של לונג איילנד) הוא המאכל האהוב עלי מכולם, וביום חמישי (יום הולדתי) גייל לוקחת אותי למסעדת RED LOBSTER כאן בגרינוויל המייבאת את הלובסטרים שלה ממיין לבריכות הלובסטרים שלה. אני אוהב מאד צדף רך עם 'זנב' הנקרא במזרח ארה"ב "STEAMER". הוא לא קיים בשום מקום אחר. בזמנו הייתי אוכל דלי שלם של סטימרים. אני מת על סטייק אמריקאי טוב, ואוהב את כל הפירות והירקות. בפיצוחים – אין כמו גרעיני עפולה, והבוטנים הישראלים. אף אחד בעולם לא מסוגל לקלות אותם כמו בארץ. אני מת על סברס, ועד לפני 10 שנים הייתי מכור לבירה כהה (גיניס האירית הייתה תמיד העדפתי) ולסקוטש טהור. למעשה אהבתי אותם יותר מדי עד שהחלטתי שעלי להימנע לחלוטין ואני 'יבש' כבר עשר שנים.

מה לא תאכל גם בשביל מילון דולר?

אכלתי מדוזה במסעדה סינית בטורונטו. אני משער שאסכים לנסות כל מאכל שנאכל בכל מסעדה בעולם. לפחות פעם אחת. בהונג קונג אכלתי נחשים וצבים.

מומי פעם היה בסין שאל מה זה הדג הזה ? ענו לו הדג ? נחש ,מה הזיכרון הכי טוב שלך מהארץ?

שאלה קשה מדי מומי. היו לי כל כך הרבה רגעים מרגשים ביותר. כמה שאני זוכר במיוחד היו כשניצחתי את אליפות הארץ בשחייה לילדים ב-50 מ' חזה. כשניצחתי את 'אליפות אות הספורט' של בתי הספר העממיים בישראל (צפון). כשהפועל בלפוריה הכניסה אותי ב-20 הדקות האחרונות במשחק ליגה נגד מכבי ת"א כשהיא היתה בליגה הלאומית ואני הייתי בן 16.5 ושיחקתי נגד שייע גלזר, אלי פוקס ויוסלה מרימוביץ' שהיו אלילי, כשניצחתי את אליפות צה"ל בשחייה כשייצגתי את שריון ב-4X100. כש'ויזה' בחרה בי כ'עיתונאי הספורט מס' 1 של ישראל' ב-1992 עם פרס כספי די גדול, וכמובן נישואיי לרינה ז"ל, והולדת 3 נכדותיי, כולן בבית חולים 'קפלן' ובכל הלידות היינו גייל ואני.
נעבור להופס,מי השחקן הכי אהוב עלייך בכל הזמנים ולמה?

לארי בירד. אני לא יודע בדיוק למה כי הוא אף פעם לא רצה לדבר או לתת ראיונות ופתר אותך במשפט קצר. הוא כישף אותי במשחקו ולא יכולתי לגרוע ממנו עין. המאבקים אז נגד הלייקרס היו כה חמים וסוערים שכל משחק היה מאורע שהשפיע עלי משך ימים. אהבתי את הקאונטרי בוי שלו, את ההומור היבש, ואיך שהוא היה הלבן שהצליח להיות טוב יותר מהשחורים, או טוב לפחות כמוהם.
תאמין לי שרוב הלבנים הרגישו אז אותו דבר שסוף סוף יש "לנו" נציג טוב לפחות "כמוהם".
אחריו אהבתי את מייקל ג'ורדן, אבל לא הרגשתי אליו חיבה אישית אף פעם. ב-1970 ו-1973 הייתי שפוט של כל שחקן ניקס, ורד הולצמן היה המאמן האהוב עלי מכולם.

מי הכי פחות אהוב?

האמת? שנאתי כל שחקן שסיכל את 'קבוצתי', אבל זה היה זמני ביותר. אני לא יכול לחשוב אפילו על שחקן NBA אחד שאני מרגיש אליו דחייה או איזה שהם רגשות שליליים.

אם אתה צריך לשים את החיים שלך על שחקן שיזרוק פעמים מהקו מי זה יהיה?

כנראה ריי אלן, או סטפן קרי.

מה אתה חושב על הכדורסל היום ? כל המשחק מדאון טאון ?

אני יודע מניסיוני שהכל בא בגלים. אני הכי אהבתי את הכדורסל של שנות ה-80. היו טיפוסים מיוחדים בכדורסל גדולים מהחיים, והייתה מלחמה אמיתית במשחקים עבור נצחון. כמובן שהייתי צעיר יותר והתרגשתי יותר מעכשיו, ואלה היו גם השנים הטובות ביותר שלי ככתב כי הסטודנטים שלי היו אחראים על סידורי הישיבה של המדיה וברוב המשחקים ישבתי על מושב ממש ליד קו המגרש. אני מאמין שעוד בימי חיי יקומו כמה סנטרים רציניים (הבן של מנוט בול יהיה אחד מהם) שיחזירו את הסנטר למרכז העניינים, אבל השלשה היא כאן להישאר. מקווה רק שה-NBA ירשו מעט יותר פיזיקליות במשחק כי המשחק הפך לעדין הרבה מדי לטעמי.

מי החמישייה הכי טובה היום בליגה ?

אני מעדיף לענות על "איזו חמישייה היית בוחר היום להתחיל עמה קבוצה", ותשובתי הייתה סטפן קרי, ראסל ווסטברוק, קאווי לינארד, דריימונד גרין, ואנטוני דייויס. אבל אני כבר מהסס כי אולי הייתי מעדיף את קליי ת'ומפסון על ווסטברוק.

מי תהיה החמישייה הכי טובה עוד 5 שנים?

לונזו בול, ברנדון אינגראם, קאווי ליאונרד, ג'ייסון טאטום, אנטוני דייויס

מה 3 הרגעים הכי גדולים בספורט של הדוקטור?

ניצחון הניקס במשחק ה-7 ב-1973, ניצחון הניקס במשחק ה-7 ב-1970, כל חוויית הדרים טים בברצלונה, 1992, והסל של ריי אלן נגד הספארס. עוד רגע גדול: הניקס זוכים בבחירת הדראפט הראשונה (נדמה לי 1985?) שהביאה להם את פט יואינג. הייתי שם וידענו למפרע שמשהו לא כשר מתרחש שם.

מהם 3 הרגעים הכי מבישים?

לא מביש, אבל כואב: החמצת הסל של ג'ון סטארקס נגד יוסטון רוקטס במשחק ה-6. בושה: ההפסד האמריקאי לסובייטים באולימפיאדת 1988 עם המאמן ג'ון ת'ומפסון שהרכיב קבוצת שחקני קולג' גרועה. כואב: סל חצי ההוק של מג'יק נגד בוסטון בבוסטון שניצח את האליפות.

למה הישראלים בית שימוש בספורט?

אנחנו היהודים, 'עם הספר' אנחנו. לא יעזור שום דבר. בגרינוויל גרים אולי 5,000 יהודים אבל בכל מדיקל סנטר שמות משפחה יהודים הם לפחות חצי על דלתות הרופאים… גם בארה"ב היום כמעט שלא תמצא יהודים בענפי הספורט המקצועניים. אני מאמין שגם מבחינה גנטית – אפילו שעברו דורות על גבי דורות עם נישואי תערובת ומה לא – אנחנו עם עם גופות קטנים יותר מהלבנים של העולם המערבי.
אני לא יודע אם אותו דבר נכון לגבי יהודים יוצאי מזרח. היהודים לא מנצחים באולימפיאדה, אבל הם זוכים בפרסי 'נובל' באחוז כפול ומכופל מאחוזם באוכלוסייה. לגבי ישראל – ספציפית – הישראלים הם עצלנים מדי להתאמן כמו האמריקאים למשל. היו לי מספיק שחקני כדורגל ישראלים ששיחקו בנבחרת ובקבוצות העל והם כולם אמר לי שבישראל לא הייתי מצליח לקיים אימונים כפי שקיימתי בזמנו ב'אדלפי' מבחינת אינטנסיביות ומאמץ. "בארץ הרוב משקרים באימונים" היה הדבר שנאמר לי שוב ושוב.

מי המאמן הכי טוב שראית?

המאמן שאהבתי יותר מכולם היה היהודי רד הולצמן, ולא רק בגלל שהוא דיבר איתי יידיש, וניסיתי לענות לו. כל מה שאני יכול לומר זה ממה שראיתי באימונים ומשחקים. באימונים אין כמעט הבדל. במשחקים אהבתי ביותר את וינס לומברדי, ג'ו טורי, רד אורבך, וצ'אק דיילי.

מי 3 השחקנים הכי אוברייטד בהיסטוריה?

שאלה קשה מאד. לא יודע מי 'הכי', אבל שחקנים שתמיד הרגשתי שהם לא טובים כמו המוניטין שלהם היו רוברט הורי, רודי גיי, אמארה סטודמאייר. לדעתי – והרבה יתפלאו – אלונזו מורנינג היה אוברייטד. גם ג'רמיין או'ניל. כריס וובר. ועכשיו אציין עוד שם שירים הרבה זוגות עיניים של שחקן שאף פעם לא אהבתי ותמיד חשבתי שהוא אוברייטד ברמות, ושמו ג'ון סטוקטון.

מי הכי אנדרייטד?

האנדרייטד שיותר קל לי להגדיר הם הוותיקים שלדעתי לא זכו למוניטין המגיע להם. הם היו כוכבים גדולים יותר מאשר שרוב האנשים חושבים. לא לפי הסדר אבל אנדרייטד הם צ'ונסי ביליאפס, דייב דבושר, מרק איטון, שיין בטייה. מייקל קופר היה אנדרייטד ברמות. כמעט לא החשיבו אותו כאחד הגדולים של הלייקרס. סם קאסל. אנטואן ג'יימיסון. מחשיבים אותו רק כעארס ולא יודעים איזה שחקן מצוין הוא היה. נייט ת'ורמנד. דניס ג'ונסון. בוב פטיט

מה ה-5 רגעים האולימפיים הכי גדולים של הדוק?
היו כה רבים. מסיאול כמובן ריצת ה-100 מ' של בן ג'ונסון כשהוא נראה כמו ברק, ואז ההשעיה והכל. מברצלונה 1992 זכור לי בעיקר מצעד הפתיחה כשעשרות אתלטים עוזבים את מקומם בנבחרותיהם ורצים לעבר ה-DREAM TEAM שנכנסה לאצטדיון לצלם את מייקל ג'ורדן והשאר. אטלנטה? מוחמד עלי מדליק את המשואה כשידו רועדת עם הלפיד. מייקל ג'ונסון עם נעלי הזהב רץ 200 ב-19.32 ו-400 ב-43.49 שנ'. קרי סטראג קופצת על סוס עם רגל נקועה כדי להביא לנבחרת הנשים של ארה"ב ניצחון ב-ALL AROUND.. עשרות זיכרונות ספורט לכל ימי חיי.

דרג את ענפי הספורט שאתה הכי אוהב ?

לא מסוגל מומי…  היום אהבתי ביותר את הא"ק. לפני שבועיים אהבתי ביותר את השחייה. כדורסל מקצועני ומכללות, פוטבול מקצועי ומכללות, בייסבול, כדורגל, טניס, גולף, אגרוף. אני סאקר עם קבלות. אוהב כל ספורט. מבחינת התעסקות – אני עדיין משחק טניס ושוחה 400 מ' ליום במכון הכושר.

שאלון קצר לסיום ( במשפט אחד )-

הופס או בובס ? גם זה וגם זה, אבל לגבי השני שכחתי בדיוק מה עושים איתם.
בת גלים או מיאמי ? בת גלים בכל; מיאמי בכדורסל.
ישראל או אמריקה ? כבר הסברתי: ישראל היא הבית והנשמה. ארה"ב – צו הגורל והשתלשלות חיים שהסתגלתי אליהם ולמדתי לאהוב אותם, וכפיצוי אני מגיע ארצה כמה שיותר.
מה הקללה האהובה עלייך ? שתיים: בארץ 'קוס אמעק' ובארה"ב ה'FUCK YOU'.
ניו יורק ? לב העולם והעיר המוכרת לי ביותר מכולן
מגיק או לארי ? לארי, אבל בגלל שהוא סלטיק ומזרחי, אבל עם כבוד מלא והערכה עד בלי די למג'יק!
ללמוד או ללמד ? ללמד, אבל אוהב מאד ללמוד דברים חדשים, ולקרוא!
מומי או MBK ? אוהב ומעריץ את שניהם, כל אחד בתורו ובזמנו!
ידיעות / מעריב או חדשות ? חדשות! (IN A HEART BEATׂ)
לייקרס או דע״אש ? שונא את דעא"ש יותר (אבל התשובה לא היתה אוטומטית, וחוץ מזה, בינתיים דע"אש לא העזו לגעת בישראל, נכון?)
מי כתבי הספורט האהובים עלייך ? כולם אמריקאים
מה הספר שתמליץ עליו ? (2017 United States History: Preparing for the Advanced Placement Examination

לסיום מה נאחל לך לשנים הבאות ?

ראשית, שלום, שקט ושגשוג למדינת ישראל. מבחינה אישית אני מקווה שניתוח החלפת הברך של גייל ב-28 לאוגוסט יעבור בשלום ושהיא תחלים מספיק להגיע ארצה כפי שתיכננו בנובמבר. לגביי, אני מקווה להרגיש טוב מבחינה פיזית ומנטלית לעוד כמה שנים טובות; ושאוכל להמשיך להריץ את האתר ולכתוב בקצב בו אני כותב עוד זמן רב לפני שאפוזר על חוף בת גלים!

מומי ירצה לאחל לדוק עד 10 פעמיים ח"י ולהודות לו על השנים היפות ביחד. וואלק מומי אוטוטוטו פותח שנה חמישית עם ימי ראשון באתר
הדוקטור, בשביל מומי זה כמו חציל על האש בטחינה, מומי אוהב את הדוק יותר מהבובס של סילבי, אוקסנה, ג'ניפר וניקול.
מומי יעשה כבוד לדוקטור עם מגוון תמונות מחייו של הדוק לאורך השנים
מומי( מטושטש מימין) פינק את הדוק עם קייט אפטון שקפצה לתת מזל טוב לדוקטור
חיים של מומי  ולארי באו לעשות כבוד לדוק מגרינוויל
הדוק כידוע בשעות הפנאי מתגנב לסטטיפלס סנטר עם חולצה של הלייקרז
האשם ת'אביט הבאסט הגדול בכל הזמנים עוד מקווה שיצא ממנו משהו כפי שהדוק הבטיח
הדוק מדליק חולצה של לפלופ ומניח את אבן הפינה ל – ללל

 

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 80 תגובות

  4. עידן

    14 אוג 2017 00:00:53

    נפלא.נהניתי כל כך.
    מנחם מאחל לך עוד הרבה שנים של הופס.המון המון מזל טוב ותודה על האתר הזה שמאז שגיליתי אותו הפך לאתר המועדף עליי.

    מומי[מידן] אני מחכה כבר לפריוויואי ימי ראשון שמעלים בי חיוך בתחילת השבוע.רק שיתחיל כבר.

    1. מומי שאוהב חציל בטחינה

      14 אוג 2017 00:48:44

      היה למומי חבר היה מספר אגדות על דייג לאשה
      היה חוזר עם ריח של דגים בלי דגים עד שיום אחד שמה עליו בלש פרטי שעשה לו פרטייה לא עלינו

  9. מומי שאוהב חציל בטחינה

    14 אוג 2017 00:50:36

    תודה לדוק
    באמת שאין עליו ,אירח את מומי כמו שצריך
    מילה של מומי – ברבוינות אורגינל בביקור של הדוק בנובמבר

  13. ודיע

    14 אוג 2017 03:58:58

    אדיר…
    מנחם הבן אדם שלא ידעתי על קיומו ובדרך מקרה נכנסתי לאתר הופס וכיום אני מכוק בצורה מטורפת לאתר ולכתבות של מנחם ומאוד אוהב את הקהילה של הופס…
    כל פיסת מידע שאני לוקח מהדוק בשבילי חוויה ואני תמיד מספר או משתף ציטטוים שלך למרות שאני חא מסכים איתך בהכל…

  15. ד"ר הופמן

    14 אוג 2017 05:11:20

    חחחחח ענק מומי.
    לא היה לי מושג שאני חוזר לאתר כשחוגגים גבורות למנחם.
    אהבתי שבחרת בעיתון חדשות, אללה ירחמו, על מעריב וידיעות. קשה לשכוח את העיתון הזה שאיתו העברתי את הצבא. כל יום בהפסקת הצהריים בבסיס הייתי קונה עתון ומחפש את הכתבות של מנחם. התענגתי על הידע ב NBA.
    לארי באמת היה אחד ויחיד ושנות השמונים ספקו לנו את היריבות לייקרס-בוסטון. עד היום ניצחון על הלייקרס נחשב יותר משאר הנצחונות.
    עד 120 מנחם והרבה בריאות לך ולג'ייל.

  16. גל אל-איי

    14 אוג 2017 06:36:36

    תודה מומי חסכת לי. אשתמש בראיון להעלאת תפארתו של הדוק בעיר המלאכים לציון יומולדת 80. למרות שהוא עוד לא יצא סופית מהארון בנוגע ללייקרס

  19. אשך טמיר המקורי

    14 אוג 2017 07:15:58

    נהדר!
    תודה רבה לכם. ומזל טוב לדוק.
    מומי מבוזבז, צריך לעזוב את המונית ולהיות כתב-חוקר של מגזינים נחשבים, כמו מקסים והאסלר, לעשות כתבות עומק שרק החציל מסוגל לבצע.
    והתמונות ענקיות!

  24. captain beefheart

    14 אוג 2017 08:19:01

    מפאת חוסר הזמן אמיר אורן יגיב במקומי:

    בראיון חד ונוקב ומושחז קורע מומי צוהר לעולמו הפנימי של האיש מבת גלים. אבל מה שראוי לו כי ינוקב נותר תלוי בחלל החדר ללא מענה. אולי כרמז לאותה פרשה שהשתיקה יפה לה, ואיש בבלפור אינו רוצה להעיר מתים מרבצם פן יבולע לו בתרי זוזי.

    ******* טוב הגזמת לגמרי יא קסוקר. טוס, טוס!!!
    המיקרופון אלי בבקשה: ראיון פצצה!

  26. זיו

    14 אוג 2017 09:20:20

    תודה מקסים, איך כריס וובר יכול להיות אובר רייטד? ורוברט הורי גם לא מיסטר ביג שוט האולטמטיבי אבל לא סטארסטאר.

  31. יהודה

    14 אוג 2017 10:28:32

    קודם כל מזל טוב ל 80 ואיחולי טוב להמשך הדרך עד 120.
    …
    אבל לגבי היהודים בספורט, אכזבת. ממך אני מצפה ליותר. מי שרוצה לקבל הצצה ראשונית למקום של היהודים בספורט העולמי מוזמן להכנס:
    ספורט אולימפי:
    http://www.jewishsports.net/medalists.htm
    רשימת ההול אוף פיים של הספורטאים היהודים בחלוקה לפי ענפים:
    http://www.jewishsports.net/BioPages/Tables/SportSearch.htm

  33. אחד העם

    14 אוג 2017 11:08:36

    לא פייר..
    הייתי באמצע ארוחת בוקר במלון ומסביב מסתכלים עלי ותמהים למה המוזר הזה צוחק באמצע האוכל?..

  35. Benny

    14 אוג 2017 11:57:10

    במילה אחת : נפלא. ביותר מילים : התחושה שלי היתה שמומי זה סטף שזורק את הכדור אחורה על עיוור והדוקטור זה דוראנט שמגיע מאחור ומטביע. האתר הזה זה קרן אור באפלת הוואלה. תודה מומי . תודה דוק.

  37. PATIENCE

    14 אוג 2017 12:03:23

    מנחם היקר- מזל טוב.

    מה שאמרת בראיון על ג'ון סטוקטון חמור מאד-

    שחקן לבן שהוביל קבוצה גמלונית עם כוכב שנלחץ ברגעי הכרעה, וכמעט ניצח איתה את מייקל ג'ורדן.

      2. PATIENCE

        14 אוג 2017 21:07:50

        מנחם, הצהרה שכזו מצריכה הסבר. דעתך חשובה מאד, ולא זכור לי שאי פעם אמרת על סטוקטון דבר שכזה.
        האם אתה יכול להסביר עצמך?

        1. מנחם לס

          14 אוג 2017 23:09:08

          היום, כשאני רואה את החדירות של טספן קרי והקליעות מה-3 פתאום אני ושב "איפה סטפן ואיפה סטוקטון?". פתאום הגודל האמיתי של סטוקטון מתקטן. אבל אני עדיין יודע שהוא היהמגדולי הפוינט גארדים, אבל עם חסרונות בולטים שהיום מתגלים יותר מאשר אז.

  38. אופיר נ.

    14 אוג 2017 12:46:24

    ראיון מעולה מומי (לארי קינג פראייר לידך).

    הרבה מזל טוב, דוק.
    בריאות טובה לך ולגייל.
    תמשיך לכתוב באותו הלהט והכישרון הנהדרים שלך.

  40. עגל

    14 אוג 2017 13:46:40

    מזל טוב והרבה בריאות לגייל עם הברך.
    "לארי בירד מזרחי" – חחח
    גיחוך של ביוויס (או באטהד, אף פעם לא היבדלתי בינהם)

  41. אפלטון

    14 אוג 2017 14:12:20

    מזל טוב מנחם!! להגיע לגיל 80 זה יפה אבל להגיע לגיל הזה כשאתה עדיין יכול להכניס אצבע רטובה באוזן לכל הצעירים זה כבר כבוד!

  42. חזיר יבלות צעיר

    14 אוג 2017 14:14:11

    עד 222 מנחם. אלוהים תמיד לוקח את הטובים אבל כמחווה של רצון טוב הוא משאיר לנו קצת מאלה. סטודמאייר והורי לטעמי לא אוברייטד- הם פשוט שומרים גרועים ואם תשקלל את זה ביכולות שלהם תגיע למקום האמיתי שלהם. מסכים לגבי סטוקטון

  45. Carmel

    14 אוג 2017 14:50:53

    מומי מועמד אדיר להמשך הגרסה לתמונות יפואיות.
    ועל מנחם נגיד More IS LESS

    בהמשך לשאלון הקצר(אני ממתין לתשובה למעלה מ 40 שנה) :
    סלטיקס או ניקס ?

  53. גוגליוטה

    15 אוג 2017 08:36:51

    מנחם הרבה מזל טוב ובריאות. תמשיך לגרום להרבה אנשים אושר עם האתר שלך. ראיון נהדר. מדהים כמה שבתוך תוכנו אנחנו לא יכולים בלי המדינה למרות ועל אף כל הבעיות .
    לא מסכים לגבי האוברייטד מלבד ג'וניל… כל האחרים, וובר, מורנינג, סטוקטון!! אגדות כדורסל.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט