פינת הגולש הצעיר: טובים השניים מן האחד / אורי בן עמי (15), פ"ת

 

**************

אני מרגיש כיף לא רגיל כשגולש צעיר – שזאת השנה השנייה או השלישית שהוא כותב לנו – מדבר על שינויים "בתפישת הכדורסל", על "השינויים בתפקידים" ועל "הטרנדים הבאים". אורי, שיחקת אותה בגדול עם המאמר הזה. NO KIDDING! מאמר שהיה מתקבל בתודה ובכבוד מכל איש כדורסל וותיק עם ניסיון בן שנים. כיף לקרוא אנליזה חכמה והגיונית מנער כזה צעיר על הדברים המצפים לנו בהופס. ונוסף לכל, ישנו שיפור ברור ודרמטי בצורת הכתיבה שלך, בסגנון, ובכל ה'אאורה' של המאמר שלא מריח לשנייה שצעיר בן 15 כתב אותו! תודה אורי!

מ.ל

**************

טובים השניים מן האחד

על השינוי בתפיסת הכדורסל, התפקידים במשחק והטרנד הצפוי הבא!

בעבר, התפקידים היו ברורים. רכזמוסר, שוטינג גארדזורק, סמול פורוורדחודר, פאוור פורוורד וסנטרחונים בצבע.

כיום, התפקידים מתחילים להיטשטש יותר ויותר (כתבתי כבר על נושא זה בקישור הבא: http://www.hoops.co.il/?p=80458).

התפקידים כבר לא מובנים מאליהם, ויותר ויותר מאמנים מנסים למצוא דרכים יצירתיות לשנות את התפקידים של השחקנים בעמדות השונות.

היום, אכתוב על השינוי שחל בשנים האחרונות בסוגיית הפליימייקרים. אכתוב על מי שהביא את השינוי בתפיסה, על הקבוצות שיישמו את השינוי על הצד הטוב ביותר, ועל הקבוצות שכנראה ייקחו את השינוי לשלב הבא.

המורהלברון ג׳יימס.

הפליימייקרים הגדולים בתולדות המשחק בפנקסי הם ג׳ון סטוקטון, סטיב נאש, ג׳ייסון קיד, מג׳יק ג׳ונסון, לברון ג׳יימס, כריס פ….

רגע מה?! מה לברון עושה ברשימה שמלאה ברכזים?? שינה את הראייה הרחבה על המשחק. זה מה. שהוא עשה.

לברון הוא השחקן היחיד שאיננו רכז מהשחקנים שמניתי (מג׳יק אמנם היה 2.06, אך רוב הזמן תיפקד כרכז, וכשלא, תפקודו היה שונה משל לברון), ובהחלט מגיע לו להיכלל כאחד הפליימייקרים הטובים בהיסטוריה. אז מה מיוחד במה שהוא עושה? הוא הראשון בעמדת הפורוורד שבאמת ניהל את המשחק של קבוצתו לאורך כל הזמן שהוא על המגרש ומתנהג כרכז. לארי בירד היה כסוג של אבטיפוס עם יכולת מסירה מרשימה, אבל הוא לא ניהל את ההתקפה כמעט בכל התקפה. לברון מוביל את הכדור מהוצאת החוץ ועד שמתנהל התרגיל, ולאו דווקא כדי שירוויחו לו את המגרש ויחדור לסל. הוא באמת מוביל תרגילים, מריץ את הפיק אנד רול ברמה הכי גבוהה בליגה ומזהה באקדורס וחיתוכים לסל בצורה פנומנלית.

לברון עושה בדיוק את זה מאז שנכנס לליגה וכך הופך את חבריו לטובים יותר. במה הוא שונה ממג׳יק ג׳ונסון? מפני שאת מה שציינתי למעלה, לברון עשה כשהוא תופקד כפורוורד. לברון ומג׳יק, שניהם יכולים לשחק בכל עמדה במגרש, אך התפקיד של לברון יישאר אותו דבר. גם אם הוא יירשם כסנטר, הוא ישחק כרכז. לעומת לברון, מג׳יק התאים את עצמו לעמדה שהוא שיחק בה ברגע הנתון. לברון לא מתאים את עצמו לעמדה, אלא מתאים את העמדה אליו!!! כיום, אנו רואים יותר ויותר שחקנים מסוגו נכנסים לליגה (סימונס וג׳קסון), ואף כאלה שכבר מצליחים בה (יאניס). זה סימן אמיתי לכך שהוא שינה את המשחק.

הבוגרים

לפני שאתחיל לפרט על התלמידים, אני רוצה לשתף אתכם במה שהמנהל עשה. שם המנהל הוא גרג פופוביץ׳. מר פופ לקח את השיטה הזו שלושה צעדים קדימה לפני שהרבה שמו לב אליה בכלל, ומי שהכי הרוויח מהשיטה הם הכוכבים המזדקנים של פופ, שהמשיכו להדהים את כולם בהיותם אלמותיים. השיטה הזו מגדילה את כל הקבוצה, והיא הסיבה ששחקנים כמו גארי ניל (תזכורת קטנה מי זה: https://youtu.be/NgRf4iOIXeA ) נעלמו ברגע שעזבו את הספרס. פופ הפך את כל הקבוצה לפליימייקרים אחד בשביל השני, וזו הסיבה שהקבוצה הצליחה (ועדיין מצליחה) למרות סגל נחות על הנייר וכוכבים מזדקנים.

ועכשיו, לבוגרים.

הבוגר שהבין יותר מהר מכולם, אבל במבחנים קיבל 90 גגאוקלהומה של ווסטברוק ודוראנט.

ווסטברוק ודוראנט הם שני שחקנים עם יכולות מסירה מדהימות. אמנם אף אחד מהם אינו פליימייקר בסגנון המשחק, אך כאשר שני מוסרים מצוינים (אחד עם כוכבית, אני **מוכרח** לציין) משחקים אחד לצד השני, אי אפשר שלא לשלב זאת בתוך המשחק הקבוצתי. לשניהם יש את היכולת למצוא שחקנים פנויים בשבריר שנייה ולתת את המסירה למקומות הנכונים. הרעיון של אוקלהומה איתם היה שאחד יוביל את ההתקפה והשני ישחק אוף דה בול (פחות עבד עם ווסטברוק), וזה הביא להם תוצאות יפות מאוד של גמרי מערב ואפילו הופעה בגמר נגד המורה, אך זה מעולם לא הספיק על מנת ללכת עד הסוף.

הבוגר שיודע את החומר ברמה של המורהגולדן סטייט מ2015 ועד היום.

גולדן סטייט קצת עיוותו את השיטה, אבל עדיין קיבלו תוצאות טובות עם אותו מודל של הוספת פליימייקר שהוא לא רכז לשיטה הקבוצתית, הפעם בדמות דריימונד גרין.

אני לא אחד מהאוהדים הגדולים של דריימונד גרין, אפילו להיפך. אני חושב שהוא הצליח אך ורק בגלל השיטה שממקסמת את מה שהוא יודע לעשות בצורה נפלאה, וזה למסור למקום הנכון בזמן הנכון. אין לגרין ראיית משחק טובה במיוחד, הוא פשוט למד את חבריו באדיקות ויודע לאן ומתי למסור להם. סטיב קר הפתיע את כל העולם עם היתרון הזה. קר מיצה אותו כל כך טוב, שזה גרם לרבים לראות את גרין כסופרסטאר. קר גרם ללברון להבין שהשיטה שהוא עצמו יצר, אפילו אם בטעות, תשודרג. וזו הסיבה שהוא צעק לגריפין וגילברט שהוא רוצה פליימייקר איתו על המגרש. כי קיירי לא כזה, וכשהשיטה שאתה עצמך יצרת משודרגת ע״י מישהו אחר, לא שווה לעקוב אחריו?

השילוב של גרין על אותו מגרש עם עוד מוסר נהדר כמו קרי מביא איתו עוד מגוון אפשרויות בהתקפה, בין אם שיש מי שימסור לקרי כאשר הוא יוצא מחסימות אוף דה בול או שקרי יריץ את הפיק אנד רול עם גרין שחוסם נהדר.

השיטה הזו עזרה להם לזכות באליפות ב2015,

והצירוף של דוראנט בקיץ שעבר רק שדרג את השיטה. עכשיו יש בחמישייה הפותחת של ג״ס שלושה שחקנים שהם מוסרים נהדרים, ושניים מהם גם קולעים ברמה גבוהה ביותר. השדרוג נראה לעין בבירור לאורך הפלייאוף האחרון, ונראה שהשיטה תמשיך לעבוד לעוד הרבה זמן.

התלמידיםאוקלהומה העכשווית ויוסטון.

אוקלהומה ינסו להשתמש באותה השיטה שהטמיעו עם ווסטברוק ודוראנטבתקווה שזה יביא תוצאות טובות בעונה הקרובה. במערב הקשה, מקום רביעי ייחשב להצלחה גדולה, שלא נדבר על גמר מערב כמו עם דוראנט. פול ג׳ורג׳ הראה שיפור ביכולות ניהול המשחק שלו, והת׳אנדר יקוו שהוא ישפר את האספקט הזה אף יותר ויהיה דוראנט מס' 2.

יוסטון הם התלמיד שמנסה להתחכם ולמצוא דרך יצירתית לביצוע השיטה. ליוסטון יהיו בחמישייה בעונה הבאה שניים מהמוסרים הכי טובים בליגה, ג׳יימס הארדן וכריס פול. שניהם יוכלו גם לנהל התקפות וגם להיות יעילים ללא הכדור, שניהם יוכלו להריץ פיק אנד רול, שניהם יוכלו למצוא שחקנים מחוץ לקשת ושחקנים שחותכים לסל, שניהם פליימייקרים מדהימים. יוסטון יכולים להיות הראשונים ששינו את השיטה שקבוצות אימצו וקיבלו ממנה הצלחה רבה, ולהראות שהם באמת עשו את זה נכון, והכי נכון שאפשר. לדעתי, זה מה שיהפוך את יוסטון לקבוצה הכי מעניינת בליגה בעונה הבאה.

המשחק הופך להיות יותר ויותר חסר עמדות וחכם יותר, וזו הסיבה ששחקנים דוגמת רוי היברט כבר לא מצליחים לעשות רעש בליגה. אני מאמין שבעתיד הקרוב מאוד, נראה את הכדורסל הכי חכם שראינו אי פעם. ולא מבחינת טקטיקה, אלא מבחינת חכמת המשחק של השחקנים. וזה יהיה כלכך כיף.

מנחם לס

בעל האתר, העורך הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 53 תגובות

  1. 3 הערות :

    1. לברון לא הופך את אלה שלצידו לטובים יותר . להיפך – הוא מסרס את היצירתיות שלהם והופף את קבוצותיו לתלויות מאוד בו .
    2. הגיע הזמן להרוג את האגדה האורבנית. דריימונד היה מצליח גם בקבוצות אחרות . כי עוד לפני שהוא מוסר לא רע בכלל, הוא מגן עילית .
    3. לדעתי – במקרה של הטילים – טובעים השניים מן האחד.

    https://www.youtube.com/watch?v=wER3uM3X3bA

    1. יש לך גיבוי להצהרה שלך, חוץ מהעובדה שהניק שלך הוא "הייט"?

      1. היו כאן 3 . לאיזו מהן ?

      2. והכינוי שלי הוא על שם מקום . אץה יודע היטב שבאנגלית האיות שונה לחלוטין .

        1. א. ברור שאני יודע. הלצה.

          ב. "לברון לא הופך את אלה שלצידו לטובים יותר . להיפך – הוא מסרס את היצירתיות שלהם".
          הצהרה שכזו דורשת גיבוי.

          1. אפשר לכתוב על זה מגילה . מתי שהוא אחזור גם לימיו במיאמי . אסתפק כרגע בתגובה קצרה, כי אני צריך לצאת לסידורי שישי. בוא נבחן את הקדנציה השניה שלו בקליבלנד. תראה איך הם נראים בעונה הרגילה במשחקים בהם הוא חסר , וגם כשהוא לא על המגרש . הנט רייטינג של הקבוצה צולל . ואל תאמר לי שאין בקליבלנד כישרון . לאב שחקן מצויין , וקיירי , כשנחה עליו הרוח , גם כן כזה . ויש להם חומר מצויין על הספסל .
            לברון הופך את הקבוצות שלו לעצלות , בפרט בהגנה . כי בהגנה הוא מזייף בקביעות . ואם המנהיג כזה, מה יעשו אזובי הקיר ?

            https://www.youtube.com/watch?v=YzmvikY8VdQ

          2. הסרטון שהבאתי הוא מסדרת הגמר השנה , ועוד עושה עימו חסד. בעונה הרגילה הוא בכלל שם קצוץ על ההגנה. וגם מראה דוגמא שלילית לחברים שלו להתעצל ולא לעבוד קשה – בין כה וכה הם יטאטאו את היריבות בפלייאוף המזרח.

          3. בו נבחן את הקדנציה השנייה של לברון בקליבלנד –
            3 פיינלס, אליפות אחת.

            איך העובדה שבדקות ששחקן לא משחק, הנט רייטינג של קבוצתו צולל,
            מלמד שהוא לא משפר את הקבוצה?
            תיקח את קיירי, כדוגמה. בעונה האחרונה היו לו יותר ניסיונות זריקה לסל מאשר ללברון.
            ובחישוב פר דקת משחק, לברון זורק לסל רק 4% יותר פעמים מאשר קווין לאב.

            נתוני השחקנים עבור 36 דקות, ניסיונות קליעה:
            קיירי: 20.2
            לברון: 17.3
            לאב: 16.6
            וזה כאשר לברון קולע באחוזים אפקטיבים טובים בהפרש מלאב וקיירי.
            זה ההפך מ-"מסרס".

            דרך אגב, אם נשווה לנתוני גולדן סטייט –
            פר 36 דקות קרי (זורק הכי הרבה לסל בקבוצה) זורק 19.7 פעמים לסל (58% אפקטיבי) מול 17.8 של דוראנט, למרות שדוראנט קולע 59.4% אפקטיבי.
            עבור כל דקה של לברון על הפרקט, הוא זורק פחות מקרי, מוסר יותר אסיסטים מקרי, ומאפשר לחבריו לזרוק יותר לסל ממנו למרות שהוא קולע 59.4% אפקטיבי,
            והמסקנה שלך היא שלברון מסרס את השחקנים שלצדו.

            המשפט האחרון – "כי בהגנה הוא מזייף בקביעות",
            פשוט לא נכון.
            בפיינלס ההגנה של לברון הייתה בינונית. זה נכון.
            (אני חושב שזו שאלה של הצטברות דקות משחק)
            לאורך כל העונה והפלייאוף?
            חד וחלק לא נכון.

            למען הסר ספק:
            הדוגמה של גולדן סטייט הובאה לא על מנת לכתוב משהו בגנותם,
            אלא כדוגמה לקבוצה מדהימה עם שחקנים אדירים.
            יש לי 0 מילים רעות לכתוב על קרי, על יכולתו כרכז, על היותו השחקן המוביל של קבוצתו, ועל היותו סקורר בחסד.

          4. "בעונה הרגילה הוא בכלל שם קצוץ על ההגנה."

            עוד הצהרה חסרת בסיס.
            תוכיח את מה שכתבת.
            (סרטון ערוך, זו ממש לא הוכחה לכלום)

          5. גיא – בכלל לא קראת , או שלא הבנת את הנקרא . לא טענתי שלברון לא שחקן טוב. יותר מזה – הוא עדיין השחקן מס' 1 ב-NBA אוברול . הוא משפר את הקבוצה שלו מאוד כשהוא משחק . אבל היא צוללת כשהוא לא משחק . ולמה ? כי הוא מרגיל את הקבוצות בהן הוא משחק שהוא השמש, הירח והכוכבים.
            וההגנה הגרועה שלו אינה רק מול הוריורס . הנה דוגמית מסדרת הגמר מול ס"א ב-2014 . אז הוא היה צעיר ב-3 שנים , ותירוצי עייפות תפסו פחות .

            https://www.youtube.com/watch?v=XKUCE_5H7Iw

      3. חופשי לברון או בשפה מקצועית "מר סטרואיד" מסרס את כולם בלי טחינה .חחחחחחחחחח

    2. הדבר הנורמלי היחיד בתגובה המטופשת הזאת, זה הלינק לכוורת

    3. הייתי שמח אם תביא הוכחות עם בסיס לדברים אלה על מנת להראות לי שטעיתי. עד אז, אלה סתם השערות חסרות היגיון

      1. שכחתי להחמיא לך על הכתיבה המעניינת . כבחור צעיר מאוד אתה מפגין הרבה כישרון. זה כמובן לא אומר שכל מה שכתבת נכון .
        נכון כתבת שורסטיליות חשובה . לשחק היטב ביותר מעמדה אחת הוא גורם חשוב מאוד בכדורסל של היום . אבל גם קבוצתיות חשובה . וה מביא אותי ל"הוכחות" שביקשת . כתבתי על 3 דברים .
        1. לברון – הקבוצות של לברון לא משחקות כקבוצה , אלא כאוסף כוכבים אינדיבידואלי . הבידודים תופסים חלק רב יותר במשחק על חשבון התנועה והחלפת המקומות . דברים נוספים על לברון תמצא בתשובות לגיא.
        2. דריימונד – לא אני צריך להוכיח שהוא היה מצליח בקבוצות אחרות . מהיום שהוא קיבל מקום בחמישיה הראשונה הוא קפץ ל-STARDOM . הוא אמביציוזי , עם מוסר עבודה ברמה הגבוהה ביותר , ועם אינסטינקטים מצויינים למשחק. אין שום סיבה לחשוב שהוא לא היה מצליח בכל קבוצה אחרת. אם הוא היה בתום חוזה ומעוניין לעזוב את הלוחמים , אין קבוצה שלא תשמח להציע לו חוזה מקסימום
        3. לגבי הדואו החדש של הטילים – לדעתי הם ידרכו אחד לשני על האצבעות . יש רק כדור אחד , ושניהם רגילים להחזיק בו , בניגוד לסטף לדוגמא , שאין לו בעיה להתרוצץ לכל עבר בלעדיו ולפנות שטחים מתים. . לכן , זה מקרה בו לדעתי החיבור יהיה קטן מסך חלקיו. נמתין ונראה.

      2. אומרים אלו* ולא אלה. המילה השערה משויכת למין נקבה ולכן מדובר על המילה אלה* כשגיאה

    4. אני חושב שהבעיה של לברון היא הדומיננטיות הגדולה במשחק שלו. כבר דיברנו על זה בטוח. קשה להגיד שהוא מסרס, כי הוא באמת אוהב לסדר לחברים מצבים, והוא גם מעולה בזה, אבל הוא חייב לשלוט בכדור הרבה כדי להוציא את יתרונותיו לפועל, וכך שאר השחקנים משחקים בעיקר אוף דה בול, וחלקם נפגעים מכך. קצת כמו ווסטברוק..
      זו רק דעתי, אבל בטח אפשר לבדוק אותה עם נתונים כמו החזקה בכדור, יוסג', ויעילות במשחק בלי הכדור.

      לעניין גרין אני דווקא לא חושב שהוא היה מצליח בקבוצה אחרת אלא היה סוג של איש למשימות הגנתיות מיוחדות, בגלל שבהתקפה הוא חלש ומוגבל יחסית, ומשחק הרבה על התלהבות

  2. פוסט מעולה!

    1. תודה רבה!

  3. פוסט נהדר ,יכולות כתיבה מרשימות בגילך אורי,,כל הכבוד.

    1. תודה 🙂

  4. הטשטוש של העמדות המסורתיות ב-NBA הוא תהליך חשוב ולדעתי גם חיובי. מצד שני לזקוף את השינוי בתפקיד הפליימייקר ללברון מרגיש לי קצת מאולץ. הרבה לפני לברון סקוטי פיפן היה פחות או יותר הרכז בפועל של הבולס וגם גרנט היל בתחילת הקריירה (כמה שכואב להיזכר) עשה את זה יותר טוב אפילו לדעתי. זה הכל תלוי ביכולתו האישיות של השחקן. אם נרצה ולאדה דיבאץ' עשה את התפקיד בסקרמנטו של תחילת שנות ה-2000.
    מעבר לזה הווריורס משחקים כדורסל שונה לחלוטין מזה של הקבוצות של לברון והתפקוד של דריימונד גרין דומה יותר לתפקוד של בוריס דיאו בסאנס לדוגמא מאשר לזה של לברון. להציג את זה כאילו הווריורס ראו מה לברון עושה ויישמו בשטח חוטא לאמת לדעתי.
    אני גם לא מצליח לראות את הקשר לת'אנדר או ליוסטון הנוכחית.
    אחד הדברים המעניינים העונה יהיה בהחלט לראות את בן סימונס בפילדפיה וגם האם הגריק פריק יצליח למלא את תפקיד הפליימייקר (עד עכשיו לטעמי הוא לא מצליח להיכנס לתפקיד בהצלחה).

    1. מסכים איתך שלברון לא התחיל את זה, אך הוא בהחלט לקח את זה לרמה הרבה יותר גבוהה

      1. לברון אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה אבל בכל הנוגע לפליימייקינג בעחני פיפן וגם היל בזמנו עלו עליו.

    2. +1

  5. תודה על המאמר המענג.
    העיקרון מזכיר את ה"טוטאל פוטבול" של איאקס של שנות השבעים שניצניו בנבחרת ההונגרית של שנות החמישים.
    וכבר היה מי שאמר: שתמיד יש מקום לעוד שחקן טוב, אם רק הוא בן אדם…

    1. בשמחה ותודה 🙂
      מסכים לגמרי

  6. הכי טוב זה שחקן שיודע לעשות הכל.
    אם יש לך 3 כאלה אז בכלל מצבך מצויין.
    אם תארגן 5 אז בכלל…. אולי גם תמציא לזה שם…. סמול בול או משהו…. 🙂
    טור מצוין

  7. תודה אורי.
    לברון אולי מנהל המשחק שאינו רכז והמוסר שאינו רכז הכי טוב שידע המשחק, אבל הוא לא הראשון. לארי בירד היה מנהל משחק (גם אם לא תמיד המרכזי של הקבוצה) וסקוטי פיפן היה מנהל משחק. שניהם בעמדה של לברון ושניהם עשו זאת לפניו. (אולי היו גם לפניהם, אבל זה אני מודה שלא עולה לי עכשיו לראש.)
    דווקא דוראנט אני חושב שלא מנהל משחק ולא מוסר ברמה של הנזכרים לעיל.
    לגבי גרין – ייתכן שלא היה זורח כמו בג"ס. קשה מאד לדעת איך היה מתפתח במקום אחר. אבל אני כן מאמין שאם תעביר אותו עכשיו לקבוצה אחרת בליגה הוא עדיין יזרח (גם אם טיפה פחות).

    1. אני מסכים לגמרי שהשחקנים שהזכרת היו מוסרים ברמה גבוהה מאוד לפניו, אבל הוא לא רק מוסר מדהים אלא גם אשכרה היו דיבורים על להעלות אותו כרכז. וכאן מגיע השינוי.

  8. תודה אורי, אחלה כתבה שמתמקדת בנושא סופר מעניין.
    יש הרבה בלבולים בניסיון ליצור איזשהו טיימליין ורצף אירועים עוקב בהתפתחות של המשחק ובסגנון של קבוצות אבל הניסיון יפה.
    היה דיבור של פופוביץ' להפוך את קוואי לאונרד למנהל משחק בספרס. אם זה יצליח, אני אדע שהליגה השתנתה לתמיד.
    לגבי השילוב בין הארדן לפול, קצת מפחיד ההשוואה שעשית לאוקלהומה, ואני מקווה שזה לא יהיה כך ביוסטון (למרות שחושש שזה יהיה המצב, מקווה שאני טועה). אוקלהומה לא מיצתה את הכישרון שהיה לה והסך הכל של הקבוצה היה נמוך מסך הכישרון בה. הרבה מזה היה בחשיבת ה"זה התור שלי, אחר כך שלך" בניהול ההתקפה. בגולדן סטייט ובספרס השיטה חלקה וזורמת ולכל אחד יש תפקיד, וזה סוד ההצלחה שלהן.

    1. סורי נלחץ בטרם עת.
      לגבי איך יעבוד עם פול והארדן… אצל דאנתוני השיטה קצת יותר פשוטה ומבוססת על פיקנרולים, חיתוכים וזוויות מסירה, כך שדווקא שם יש סיבה לאופטימיות, כל עוד גם כששניהם על המגרש זה לא יהיה 'פעם אני פעם אתה' סגנון של כדורסל. זה לא עבד באוקלהומה, זה בטח לא עבד ביוסטון עם דווייט וזה יהיה בעייתי כאן.
      אני מניח שגם ביוסטון נראה לא מעט הרכבים של 4 פורוורדים די זהים בגובה (כשהארדן מתופקד כפורוורד יחד עם אריזה, טאקר/מבאה אמוטה), כדי לפתור את העניין. כדורסל ללא עמדות זו הדרך קדימה, אין ספק.

    2. דבר ראשון, תודה על המחמאה
      דבר שני, אני כמעט בטוח שיוסטון תהיה כמו אוקלהומה למרות שהשיטה של ד׳אנטוני תוציא הרבה יותר מכל שאר הסגל, פשוט בגלל המערב המטורף שיהיה לנו העונה.
      דבר שלישי, כמות הקומבינציות שיוסטון יכולים ליצור בליינאפס שלהם בעונה הבאה היא מטורפת. זה כאילו כל שחקן הותאם לשני. יהיה מעניין.

    3. לצערי(!) לא רואה דרך בה קוואי מנהל משחק.
      הוא אדיר במה שהוא עושה, אבל לא ראיתי ממנו יכולת קריאת מצבים *קבוצתיים* במשחק עומד.

  9. אחלה טור, תודה רבה אורי.

    מסכים עם ברץ' – המגמה הזו, חשובה ומעניינת בפני עצמה, קצת "מתלכלכת" לאחרונה בשל מגמת הסופרטימז. כתוצאה מכך פחות ברור מה נובע משינוי באופי התפקידים ומה מכך ששחקנים מצוינים מתאספים יחד ומשנים את תפקודם בהתאם לרוסטר היחודי.

    במובן זה אני חושב שהדוגמא הטובה ביותר, והראשונה למעשה, היא אכן של הספרס בכלל, ושל 2014 בפרט. לבנות משחק קבוצתי עם שלושה זקנים, קוואי בוסרי ועוד כמה בוריס דיאו/דני גרין/ספליטר, זה יותר מרשים ויותר "טהור" מאשר עם שלושה קלעים ברמה היסטורית, דריימונד, איגי ותוספות. ההסבר לתופעת גולדן סטייט, לפחות זו של 2017, מבוסס על שתי המגמות, בעוד אצל הספרס למשחק הקבוצתי משקל גדול בהרבה.

    עוד מגמה שמשתלבת כאן היא השלשות, כפי שנותחה בהרחבה לאחרונה על ידי עידו ואחרים. המשחק הקבוצתי מאפשר יותר זריקות חופשיות ו"עדיף" לקחת אותן משלוש. או מהכיוון ההפוך – אם רוצים לקלוע יותר שלשות, צריך יותר שחקנים שיודעים להגיע למצב לשלשה ולקלוע אותו והתפקידים הקלאסיים מיטשטשים.

    1. תודה!
      מסכים לגמרי עם כל מה שכתבת, לא רציתי לכתוב על כך מפני שזה היה סטייה מהנושא, אבל אני מסכים עם כל מילה.

  10. מצויין אורי, לברון כמובן הרכז-פורוורד הראשון ובזה אפילו הייטרים מקצוענים יודו שהוא הטוב אי פעם

    1. תודה רבה!

  11. תודה רבה לכולם על המחמאות, ובמיוחד למנחם!! אין לי מילים על מה שכתבת, כל כך כיף לי לראות את זה!! תודה ענקית!

    1. תודה רבה לך!
      פוסט מעולה 🙂

  12. טור מעניין, תודה.
    אני חושב שלכל שחקן בליגה יש יכולת מסירה טובה, חלק יותר מהאחרים, אבל והעניין הוא יותר השיטה והמחויבות האישית לצורת המשחק.
    ז"א כל שחקן שמגיע לספרס יודע שכאן מניעים כדור ולא מתבססים על יכולת אישית. עכשיו, כל שחקן יכול לשחק בצורה כזאת, אבל חלקם לא מעוניינים או שזה לא בא להם טבעי.
    לכן אני דווקא לא רואה את יוסטון משחקים בסגנון דומה לווריורס, בגלל שהארדן לא רגיל ומותאם לכך, ויותר מזה המאמן לא התחלף וכבר ראינו מה הסגנון שדאנטוני אוהב, רכז ששולט במשחק ומייצר לכולם

  13. קודם כל תודה!
    באמת שאם לא היה נכתב שאתה רק בן 15 לא הייתי מנחש בחיים שלא כתב את זה אדם מבוגר.

    בנוגע לתוכן, אין ספק שברמת המאקרו אתה צודק, וזאת המגמה של הליגה, וזה דבר מאוד חיובי בעיניי, אבל נקודה מאוד חשובה שלא מוזכרת במה שכתבת היא זהות השחקנים.

    השיטה הזאת של מספר פליימייקרים בקבוצה יכולה לעבוד אך ורק אם
    השחקנים שמים את האגו בצד, ובדיוק בגלל זה השיטה עובדת אצל הווריורס והספרס, אבל לצערי תיכשל אצל יוסטון, ונכשלה (באופן יחסי) אצל OKC של דוראנט (יותר נכון של ווסטברוק…).
    שחקנים כמו הארדן ווסטברוק ופול רוצים את אור הזרקורים, ותנועה ללא כדור זה לא הדבר הכי נוצץ שיש.

    בגלל זה אני גם חושב שהאמירה של לברון שהוא רוצה פליימייקר ריקה מתוכן, כי מה שלא יקרה, לברון ירצה להיות זה שהכדור אצלו, והפליימייקר שלו יירקב בצד, לברון הוא לא אחד שמאציל סמכויות…

    1. תודה!
      יכול מאוד להיות שאתה צודק, לא שולל את זה. מאמין שדווקא ביוסטון לאחר הכשלונות האחרונים פול והארדן יסכימו לוותר קצת על מנת להצליח יותר.

      1. אני פחות אופטימי, אבל מקווה שאתה צודק לגבי יוסטון.
        הווריורס צריכים תחרות ראויה, ומאחר והיריבים היחידים שלהם (הספרס) רק נחלשו הקיץ, הנטל נופל עכשיו על יוסטון (וOKC?).

  14. יפה מאוד!

    1. תודה רבה!

  15. מאמר נפלא, מרגישים שיפור רציני בכתיבה. תמשיך לכתוב.

    מבחינת הנושא, אני מאוד מסכים, ויש גם את ניקולה יוקיץ' מדנבר שהביא את זה לקיצון מסויים כפליימייקר מעמדת הסנטר, וזה עבד התקפית טוב מאוד (קרוב מאוד ל-5 אסיסטים למשחק, והוא סנטר). מעניין אם יהיו עוד כאלה בעתיד הקרוב, אני מקווה שכן.

    1. תודה רבה!
      הלוואי שיהיו עוד כמו יוקיץ׳, האהבה שלי למשחק חכם היא חסרת גבולות

  16. גם אם בירד לא ניהל את כל ההתקפות עדיין הוא שייך לרשימת הפליימקרים כי הוא עשה זאת בצורה לא פחות טובה, וגם הוא עשה את השחקנים שסביבו לטובים יותר במידה לא פחות וגם יכול היה לשחק היטב בכל עמדה.

  17. גם בעבר השחקנים הגדולים ביותר (במבנה המתאים כי שחקנים גדולי ממדים יכולים להיות רק שחקני ציר ללא קשר עד כמה גדולים הם בעמדה זו והדוגמההטיפוסית ביותר היא שאק) היו כאלו שהעמדות מיטשטשות אצלם כמו מייקל, מג'יק, בירד, בארקלי, דרקסלר, פיפן, ועוד.

  18. מבצעי הכדורגל מהמופלאים ביותר אצלי כאוהד' ולא רק אצל אוהד כמוני:

    במשחק השביעי של גמר המזרח נגד פילדלפיה 76' ב-3 במאי 1981, בירד קלע סל לקראת סיום המשחק כשהתוצאה עמדה על שוויון 89, כשהוא נאלץ להעביר את הכדור מיד ימין ליד שמאל תוך כדי הניתור, בגלל איבוד שיווי המשקל, והמשחק הסתיים בניצחון 90–91 לסלטיקס.
    במשחק נגד יוטה ג'אז ב-18 בפברואר 1985, הוסיף 9 חטיפות ל-30 הנקודות, 12 הריבאונדים ו-10 האסיסטים שהשיג בניצחון 94–110, כשבירד לא משחק ברבע האחרון.
    במשחק נגד וושינגטון בולטס ב-1 באפריל 1987 השיג טריפל דאבל כבר במחצית, כשהוא קולע 17 נקודות, קולט 11 ריבאונדים ומוסר 10 אסיסטים, וסיים את המשחק עם 30 נקודות, 17 ריבאונדים ו-15 אסיסטים בניצחון 86-103.[12]
    במשחק החמישי בגמר המזרח נגד דטרויט פיסטונס ב-26 במאי 1987 בירד חטף מסירה של אייזיאה תומאס בהכנסת הכדור למגרש מקו החוץ, כשהפיסטונס הובילו 106–107, ומסר לדניס ג'ונסון שקלע את סל הניצחון, ובירד סיים עם 36 נקודות, 12 ריבאונדים ו-9 אסיסטים.
    במשחק נגד וושינגטון בולטס ב-7 בנובמבר 1987 בירד קלע שלשה משווה בסיום הזמן הרגיל, סל משווה נוסף בסיום ההארכה הראשונה, וסל ניצחון בסיום ההארכה השנייה במשחק שהסתיים בניצחון בוסטון 139–140, כשבירד מסיים עם 47 נקודות, 8 ריבאונדים ו-7 אסיסטים.[13]
    ב-11 בנובמבר 1987 בירד השיג נגד הפייסרס 42 נקודות, 20 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 3 חטיפות ושתי חסימות בניצחון 106-120.[14]
    במשחק השביעי והמכריע בחצי גמר המזרח ב-22 במאי 1988 נגד אטלנטה הוקס, בירד קלע 20 נקודות ברבע האחרון מתוך 34 בסך הכול, והוביל את הקבוצה לניצחון 116–118.
    במשחק נגד פורטלנד טרייל בלייזרס ב-15 במרץ 1992 בירד קלע שלשה משווה בשניית הסיום כשהוא עושה זאת ביד אחת במשחק שהסתיים בניצחון 148–152 לבוסטון לאחר שתי הארכות, כשבירד משיג 49 נקודות, 14 ריבאונדים, 12 אסיסטים ו-4 חטיפות.[15]

    1. חלק מדובר בנתונים של משחק ולא במבצע מסוים במשחק.

    2. אוסיף כאן שלשת ניצחון שקלע בירד בנפילה לאחור כשהוא כמעט מגיע לספסל (לא זוכר באיזה משחק ולא זוכר באיזה ספסל מדובר),
      ומסיר למקהייל כשהוא עם הגב למקהייל ושחקני היריב בכלל מסתירים לו.
      מבצעים מדהימים שלו הם גם כהוא מודיע לספסל היריב מה הולך לקרות ואיך הוא יקלע את הסל ולא יהיה להם מה לעשות נגד זה, וכך היה!!!

  19. שתי התגובות האחרונות שייכות למאמר אחר, האחרון של מולי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט