“ישנה הזדמנות עבורנו להתוות דרך חדשה": החיים ללא ראס מתחילים ב-OKC – רויס יאנג / תרגום Smiley

“ישנה הזדמנות עבורנו להתוות דרך חדשה": החיים ללא ראס מתחילים ב-OKC – רויס יאנג / תרגום Smiley

“ישנה הזדמנות עבורנו להתוות דרך חדשה": החיים ללא ראס מתחילים ב-OKC

רויס יאנג / ESPN
אוקטובר 7, 2019

מאמר מקורי: https://www.espn.com/nba/story/_/id/27755716/there-opportunity-us-chart-new-path-life-russ-begins-okc

אוקלהומה סיטי – היד עלתה למעלה עבור השאלה הראשונה ביום התקשורת הראשון של אוקלהומה סיטי ללא ראסל ווסטברוק.

על הפודיום ב-30 בספטמבר היה כריס פול, והמיקרופון נחת ביד העיתונאי שהחל להציג את עצמו, פול קטע אותו.

"בארי טרמל", פול אמר עם חיוך. "מה נשמע? אתה לא חייב לומר את שמך. הרבה זמן שלא התראינו".

טרמל, בעל טור באוקלהומן ויריבו המשוער משכבר הימים של ווסטברוק שהיה מהצד השני של תרגיל "השאלה הבאה", הגיב בחדות: "אתה הולך לקבל מוניטין רע אם תתייחס אלי כך".

אלו לא היו אנחות נשימה כבדות מהתקשורת שהתכנסה, אבל הנרטיב של הרגע עלה על גדותיו כאשר הכתבים נוקשים באצבעותיהם במקלדות כשהם רושמים הערות.

אם חיפשתם סימן שהעונה הזו הולכת להיות משהו שונה עבור האוקלהומה סיטי ת'אנדר, שם זה היה.

פול הבזיק את מלוא הקסם האישי שלו במהלך הסשן, מתמודד עם הציפיות לעונה, חולק כמה הוא נרגש מההתחלה החדשה, בזמן שהוא גם מעלה את אלמנט הנוסטלגיה. 

"זה שונה לחזור", אמר פול, אשר שיחק את שתי העונות הראשונות שלו באוקלהומה סיטי עם מי שהיו דאז הניו אורלינס הורנטס, אשר העתיקו את מקום מושבם הזמני עקב הוריקן קטרינה. "הייתה לי ההזדמנות להתחיל את הקריירה שלי כאן ב-2005, אז [אני] מבורך ובר מזל לחזור".

פול קרא בעובדי האולם אשר הוא זוכר. הוא הזכיר את צ'ארלסטון, רשת מסעדות וותיקה ב-OKC שם הוא נהג לאכול את ה"ארוחות הקודמות למשחק", והוא זכר את האימונים באוניברסיטת סאות'רן נזארן אשר בקרבת מקום.

כאשר הוא נרגש על הפודיום, סטיבן אדאמס נכנס, ופול נותן לו קטנה. פול ואדאמס כבר בונים את הקשר ביניהם, כאשר פול מביע לעתים קרובות כמה הוא נרגש לשחק עם הקיווי הגדול, אבל עדיין יש את העניין הנחוץ של תקופת ההיכרות ההכרחית.

"אתה חייב ללמד אותי את זה", פול אמר לאדאמס כאשר הם נתקלו אחד בשני, מחקה את תנועת הסקוואט.

"מה, ההאקה?" אדאמס אמר, מתייחס לריקוד הטקסי של התרבות המאורית.

"כן, את זה", פול אמר.

פרק 2 עבור הת'אנדר יצא לדרך באופן רשמי. ובפעם הראשונה, לא היו שום חברים מקוריים מהקבוצה שעברה מסיאטל לפני 11 שנה.

הנפקדות של אחד מהיסודות של הארגון היה בולט מאשר כל היתר.


חדר ההלבשה של OKC תמיד היה חם בכמה מעלות יותר מאשר שאר הבניין – זאת הייתה הדרך שווסטברוק אהב את זה. חברים חדשים לקבוצה היו לפעמים מעירים כמה חם הוא היה, אבל התגובה הכללית הייתה תמיד אותו הדבר.

אם יש לך עם זה בעיה, תעלה אותה מול ראס.

הטרמוסטט מאז חזר לרמות הרגילות, והיו עוד שינויים מוחשיים לאחר מכן עבור הת'אנדר שקל לזהות: סם פרסטי בעל זקן, בילי דונובן עם תספורת חדשה. עוזרי מאמנים חדשים, והרבה שחקנים חדשים.

אבל כאשר הם המשיכו הלאה מפול ג'ורג' ומווסטברוק, שחקן הקשור באופן אינטנסיבי למארג הארגון, אלו השינויים המופשטים ביותר אשר מורגשים הכי הרבה. יום התקשורת היה ללא הבאזז המסורתי, עם פחות עמדות ופחות עיתונאים. נעדר שאלות לגבי ציפיות לאליפות או לחץ על ההתמודדות.

בתוך חדר ההלבשה, המקום של ווסטברוק ניתן עכשיו למוזמנים למחנה האימון וכנראה יהיה ריק בערב פתיחה. פעם לפני זמן רב, ג'יימס הארדן היה מימינו של ווסטברוק, וקווין דוראנט היה לימינו של הארדן. הארדן עבר בטרייד, דוראנט עזב, ובמשך השנים האחרונות, תאי ההלבשה לצד ווסטברוק נותרו ריקים.

הוא נהג להשתמש בכסא שהיה מול תאו של הארדן כשרפרף לרגליים לפני כל משחק, יושב לבדו עם אוזניות, שולח מבטים לכל צד כאשר מישהו חדש היה נכנס לחדר.

"משהו היה שם, ועכשיו זה לא", אדאמס אמר על עזיבתו של ווסטברוק. "חולני ככל שזה ישמע, [זה] דומה למצב שבו מישהו נפטר. אבל זב לא כך. אבל אתה מבין את העיקר".

"אתה ממשיך הלאה, בגלל שהחיים ממשיכים, אבל הדברים הקטנים עולים, כמו מקום החניה".

אדאמס אמר שהוא עכשיו מחנה לפעמים במקום המסורתי של ווסטברוק. שנה לפני, זה היה כמו להיכנס לגוב האריה ולדרוך על הזנב שלו.

הת'אנדר נעו במסלול האוניברסלי של ווסטברוק במהלך השנים האחרונות, וכוח הכובד שלו הורגש בכל חדר בבניין. עבור חלק, זה היה מתיש להתמודד עם זה על בסיס קבוע במשך כל יום ביומו. כל החלטה, כל מדיניות, עם מדובר במשהו קטן או גדול, עבר דרך ווסטברוק.

דברים קטנים נדונו והוחלטו, ברמה הדקדקנית ביותר. השגרה הייתה דת.

הת'אנדר רכבו על הגל הזה עם ווסטברוק עד הסוף המר, נאמנות הגנה על הפגמים והשגעון, ולעתים קרובות הושמעו ביקורות בעקבות זה.

אבל בכך שווסטברוק פינה את מקומו בחדר ההלבשה, ובמגרש החניה, ישנו ואקום במנהיגות ובאישיות מסביב לקבוצה. פול באופן טבעי ימלא חלק מזה, אדאמס כבר הרים את לפיד התרבות ולהקת השחקנים הצעירים יוסיפו את הדינמיקה האנרגטית.

עדיין, ישנם חללים למלא, ואף אחד לא באמת יודע כיצד הזהות של הקבוצה הזו תיראה.

"ראסל בהחלט היה בעל קריירה מדהימה פה, ואני חושב שזה בהחלט תועד", פרסטי אמר. "ועכשיו ישנן הזדמנויות עבורנו להתוות דרך חדשה".


הכדור קופץ פעמיים ונשאר על הטבעת לרגע אחד. פול ודנילו גלינארי חונים מתחת לסל, מחכים.

זה היה באמצע הרבע השלישי במשחק הראווה המסורתי של הבחול/לבן – שנערך במתקן האימונים המקורי של הת'אנדר, באדמונד, אוקלהומה, היום ראשון – וכאשר בסופו של דבר הכדור ירד מצדו של הסל, פול הושיט את ידיו לאחור וה-2.08 של גלינארי קטפו את הריבאונד.

סימן בלתי רשמי של השוני בין רכזים אשר ידוע ומזוהה אצל כמעט כל שחקן נמוך בליגה הזו – תן לחברה הגדולים את הריבאונדים שלהם, ותן להם להגיש לך את הכדור. זה, באופן לא מפתיע, לא הייתה הדרך של ווסטברוק לריבאונדים ב-OKC. הלך המחשבה שלו היא אחת מהקפיטליזם הכדורסלני: אם אתה רוצה את זה, לך ותקח את זה.

אדאמס בדרך כלל היה נתפס באמצע ויכוח ריפוד הסטטיסטיקה של ווסטברוק, עם אירועי הטריפל-דאבל שטענו כי ווסטברוק "גנב" ממנו ריבאונדים. אדאמס מעולם לא הרגיש בדרך הזו לגבי זה, תמיד לוקח את גישת הקבוצה לריבאונדים ואף פעם לא מודאג מנתון בודד ליד שמו בדף הסטטיסטיקה. כל עוד מישהו לקח את זה והם היו מסוגלים לעצור שחקנים בהגנה, הוא היה שמח.

בעונה שעברה, לפי הנתונים של Second Spectrum, אדאמס דורג במקום השלישי בליגה בסגירות לריבאונד (713) ושמיני בסגירות הגנתיות לריבאונד (491), אבל במקום ה-58 בריבאונדים בהגנה למשחק (סטפן קארי השיג ממוצע גבוה יותר). ווסטברוק השיג סך הכל 46 סגירות לריבאונד בעונה שעברה ועדיין לקח 47 ריבאונדים יותר מאשר אדאמס. חלק מזה היה מתוכנן (זה עזר לת'אנדר לשחק מהר יותר), חלק מזה פשוט היה הטבע בו ווסטברוק משחק, חלק מזה כנראה היה קשור איכשהו למספרים עגולים וציוני דרך היסטוריים.

"המטרה הייתה פשוט לקחת את הכדור מהר ככל האפשר, נכון? אז חד הדברים שהיו טובים עם ראס זה שהוא פשוט הלך לקחת את הכדור", אדאמס אמר.

"הוא פשוט הלך לקחת אותו, ואז היינו מתחילים מיד. פשוט רצנו בספרינט".

Image may contain: 2 people, people smiling, people playing sport, shoes and basketball court

במשחק הפנימי, אדאמס פעמיים קטף את ריבאונד ההגנה ובמהירות רץ איתו במעלה המגרש כדי להתחיל את ההתקפה, דומה לסגנון של דריימונד גרין. הוא שיגר שתי מסירות לאורך כל המגרש מריבאונד הגנה לחברי קבוצתו.

ב-19 דקות, אדאמס קטף 21 ריבאונדים.

"עכשיו זאת שרשרת הרבה יותר מסורתית: אתה לוקח את הריבאונד, מנסה למצוא את הבחור הפנוי למסירה ארוכה", אדאמס אמר. "הפוך מראס, אחי, מהר כאשר [החברים לקבוצה] רואים שהוא לקח את זה, הם עפים".

היו מספר פעמים, אדאמס מודה, שהוא היה צריך להזכיר לעצמו באימונים שהוא צריך למעשה, אתם יודעים, לקחת את הריבאונד.

"זה כאילו הבחור שלי נמצא כאן, ואני סוגר אותו החוצה רחוק ככל שאני יכול, והכדור פשוט קופץ על הרצפה", אדאמס אמר. "שזה, עבור המאמן, לא דבר רע".

"אבל באופן פרקטי, זה ברור, מישהו צריך לקחת את הכדור המז***ן".


כאשר הדלתות נפתחו ליום הראשון של האימונים ביום שלישי שעבר, פול ושי גילגיוס-אלכסנדר התחרו בזריקות עונשין בסל שהיה תמיד שמור לזריקות של ווסטברוק – לבד, תמיד לבד – לאחר אימונים.

הכל הרגיש שונה, בגלל שזה כך. קשה להתעלם מעזיבתו של ווסטברוק.

מספר שחקנים מייצרים את סוג ההשפעה והמגנטיות כמוהו. הוא קובע את הסטנדרטים, הוא עוזר לבסס תרבות וזהות. הוא היה תמיד שם, אבן הפינה הקבועה. הוא ראה עשור של הצלחה ב-OKC שכלל את המאזן השני הטוב ביותר בליגה ו-107 משחקי פלייאוף. פרס MVP, הישגים היסטוריים, השפעה על העיר ועל המדינה שהיא מעבר לכדורסל עצמו. הת'אנדר והמותג של ווסטברוק היו שמות נרדפים.

אבל אישיות היא שונה מזהות, והת'אנדר רצים עמוק יותר מאשר כל שחקן. ווסטברוק היה ללא ספק הכי אייקוני, אבל הוא לא לוקח עימו את הערכים שהוקמו.

"אנחנו עדיין הת'אנדר, בסופו של יום", אמר טרנס פרגוסון. "שם הקבוצה לא השתנה רק בגלל שהוא עזב".

הת'אנדר נמצאים בתהליך מעבר עכשיו, וישנה לא מעט סקרנות לגבי הצורה שבה האוהדים יגיבו לשנים השחונות בזמן שיארגנו את הסגל מחדש. יותר שחקנים יעזבו, הרבה שחקנים יגיעו והטורבינות ימשיכו להסתובב.

"אתה פה רק כדי לעזור", אדאמס אמר. "ואם אתה יכול להניח ולמקם את הלבנה שלך, או איך שאתה רוצה לקרוא לזה … אז זאת פריבילגיה, אתה יודע. זה פשוט מגניב".

"אז אפילו אם הם יעבירו אותי בטרייד, זה פשוט כבוד גדול. ואני יודע שאצל כל שחקן שנמצא כאן, שזה היה כבוד גדול לתרום להיסטוריה של אוקלהומה שעדיין בהתגלמות".

Image may contain: 1 person, standing and crowd

פרסטי לא היה ביישן בגילוי התוכנית המתקרבת. ישנה בנייה מחדש באופק, אבל היא טרם הגיעה. אתם לא יכולים לבנות מחדש בית שטרם הרסתם כליל.

הת'אנדר נלחמו בבנייה מחדש במשך שנים והם אחת מכמה קבוצות בודדות שלא פירקו לחלוטין במהלך 10 השנים האחרונות. ובזמן שהיום הזה מתקרב, הם מצפים להיות עם קבוצה איכותית ב-2019-20.

"קבוצות הן אורגניזמים. קבוצות תמיד משתנות", פרסטי אמר. "אתה יכול להחזיר בחזרה את אותם האנשים. אבל הקבוצה תהיה שונה, וקבוצות משתנות באופן יומי, והסיבה מדוע היא בגלל שהיא עשוייה מבני אדם, נכון?"

"ככה שכל אחד שונה, ואני חושב שהקבוצה תסתגל בהתאם".

פול הוא הפנים של הקבוצה דה פקטו, והמנהיג הטבעי שכבר שלח הודעות קבוצתיות ובילה זמן כשהוא מנסה להתחבר עם חברי קבוצתו החדשים והמאמנים. בזמן שיש חוסר ודאות לגבי כולם בסגל – במיוחד פול – ישנה גם השקעה בעונה. לפול יש המון מה להוכיח, והת'אנדר לא יכולים היו להיות ברורים יותר שאין להם שום כוונה לטנקינג.

"הדבר היחיד שהארגון הזה עושה ממש טוב הוא לדבוק בערכים", אדאמס אמר. "לא ממש משנה מי השחקנים, אתה פשוט חייב להיצמד לזה – אנחנו עדיין מייצגים את אוקלהומה, האנשים שכאן. עדיין יש לנו חובה כלפי האנשים שצריך לקיים עבורם".

הציפיות השתנו. סגנון המשחק ישתנה באופן דרסטי. האווירה, הפרטים, השגרות, בחירות האופנה – הם, גם כן, יהיו שונים.

אין עדיין גארד היכל התהילה העתידי שלובש את גופיית הת'אנדר. ישנו אדאמס, יש את גלינארי, יש את דניס שרודר, ישנו אוסף של שחקנים צעירים ומעניינים.

אבל אין, ראסל ווסטברוק.


לפריוויו המצויין של תומר שנאן לקראת עונת 2019-20 – שובו של הרעם?

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. מעניין, הזדמנות לראות כמה ווסטברוק היה משפיע (לאומי דווקא באופן חיובי) במועדון.
    *
    תרגום מעולה סמיילי, שים לב לכמה typos

  2. תודה סמיילי. יכולים להיות קבוצה שונה לגמרי ונראה שמגיעים לעונה במצב רוח יחסית אופטימי, לפחות עד הטריידים אם יגיעו. אני מאמין גדול בקו האחורי של כריס פול ושיי גילגיוס-אלכסנדר, במיוחד בהגנה.

  3. מעולה סמיילי, תודה רבה.
    קראתי פעם כמה מאמרים מרתקים על נושא ווסטברוק, שגרמו לי להבין עד כמה האיש שלט באופן טוטאלי בכל דבר באוק'.
    מה שהם חווים עכשיו זה שחרור עצום מדיקטטורה וטוטליטריות.
    הנה מאמר שקראתי פעם על ווסטברוק השחקן, שמסביר למה לא לאהוב אותו:
    https://www.poundingtherock.com/2014/5/17/5724296/why-spurs-fans-despise-russell-westbrook

  4. תודה רבה סמיילי, מאמר מעניין בהחלט.
    יש כתבה מעניינת נוספת כרגע ב-espn על חשיבות השינה (וחוסר השינה) לשחקנים, כולל כמה יציאות מוטרפות על שמירת וניטור השינה (טוביאס האריס למשל).
    ממליץ לתרגם ולפרסם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט