כיצד (ואיך) גרם לי מייקל ג'ורדן ליהנות יותר מכדורסל / מאת הגולש NO FUNNY STUFF

כיצד (ואיך) גרם לי מייקל ג'ורדן ליהנות יותר מכדורסל

(הפוסט הזה אינו מאמר תגובה ל-captain beefheart)

****************************************

no funny shtuff

בן 40+ גר בעמק הירדן, מהנדס חומרה

**********************************

חם בעמק.

וכמו שלכל אחד על האי פיאנוזה שבים התיכון היתה מניה, אצלנו לכל אחד היתה קבוצה.

וכך, נפתחה לה הבריכה בעמק הלוהט בערך באותו הזמן בו הפלייאוף התחיל לצבור תאוצה.

וחם בעמק. בכניסה למרכזון, מקום בו נרגענו על נס קפה קר תוך כדי קריאת העיתונים היומיים בסופו של יום לימודים, התווכחו ביניהם שני בני כיתתיבורנצווייג אוהד הפיסטונס וקורן אוהד הלייקרסלמי משני השחקנים ביל ליימביר או קארים עבדולג'אבאר יש איבר מין יותר עקום. וכשאני כותב "התווכחו" אני לא מתכוון לויכוחים החלביים בין גאולה כהן לשולמית אלוני אלא לויכוח המגיע כפסע מתיגרה.

והסיבות לויכוחים היו חשובות מאין כמותן, והיה צורך להגן עליהן בחירוף נפשלמי יש ספסל יותר עמוק: פורטלנד טרייל בלייזרס או סיאטל סופרסוניקס; מי קלעי יותר טוב: ג'ו דומארס או דן מארלי; ומי יותר מנמניאקאשרמוטבלולהידרסע"ימשאיתבזמןשפסנתרכנףנופלעליומהקומההעליונהושקנאיאקראימטילעליו–  שלאבמתכווןדגחרב: ג'ון סטארקס או קסבייר מקדניאלס.

וחם בעמקיושבים רבוצים בבריכה, ואחר כך משחקים "ויקטור", ואחר כך שוב יושבים רבוצים, עד ששוב צץ לו ויכוח אידיאולוגי שכזה.

את שיקגו ואת ג'ורדן אהבתי מהיום שהופיעה עליו כתבה בידיעות אחרונותעם מגיני הזיעה במרכז שתי האמות והלשון בחוץ. כן, באותם שנים כשהיית נע לכיוון הסל היית עושה זאת עם לשון משתלשלת החוצה כמו מייקל ג'ורדן, וכשהיית צריך להיעמד מול ערס בפארק מים היית נעמד על רגל אחת ופורס זרועותיך באוויר משל היית דניאל לרוסו, הקרטה קיד.

 

סדרת הגמר הראשונה שזכורה לי היא סדרת הגמר של שנת המצוות בשנת 90'. אני זוכר את פורטלנד מנצחים את המשחק הראשון מול הפיסטונס השנואים ואותי מפתח איזה שמץ של תקווה שבורנצווייג, אותו אוהד פיסטונס אדוק בעל יכולת ויכוח אינסופית, יחווה מפחנפש מהדהד. כידוע, הוא צחק אחרון.

בשנים ההם לא היה מחשב, כמובן, ובקיבוץ לא היתה טלוויזיה בכבלים. לשמחתנו, עובדי החשמליה השיגו בדרך לא דרך צלחות לוויין שכוונו לנקודות עלומות בשמיים ואפשרו לנו לקלוט ערוצים כמו STAR, MTV וכדומה. אחת מאותן צלחות קלטה שידורים ישירים בלבד של ערוץ הספורט. פלאי הטכנולוגיה! היית מכוון שעון מעורר, מתעורר חצי שעה לפניו, פותח טלוויזיה על ערוץ שלא ראו בו דבר מלבד פסים צבעוניים לאורך המסך ופתאום בשעת המשחקבום! שידור ישיר מערוץ הספורט היישר לצרכן הפיראטי הנלהב.

ב-91' בהיותי בכיתה ח' הדחנו סוף סוף את הפיסטונס בסוויפ ועלינו לסדרת הגמר מול הלייקרס של מג'יק הבלתי נגמר והביץ' שלו דיבאץ'. במשחק הראשון, על אף משחק אדיר של ג'ורדן, הלייקרס ניצחו. קורן כצפוי חגג בהיותו אוהד לייקרס, אבל ארבעה ניצחונות רצופים שלנוכולל אחד שלא שודר אך דווח עליו ברדיו של הבריכה בחדשות השעה 18:00- הביאו לנו אליפות ראשונה מדהימה ומרגשת. מי לא זוכר את מייקל נשען על הגביע בדמעות.

 

 

ה-NBA בשנות ה-90' היה מלהיב באופן שקשה להסביר. הפתיח של NBA ON NBC יכל להטריף אפילו את חנאן עשראווי תוך כדי שינה באמבטיית קרח. האינטנסיביות, הפיזיות, היריבויות האדירותחלקן בין ערים מרכזיות כמו ניו יורק ושיקגוכל אלו אפיינו אז את הליגה וצבעו אותה בצבעים עזים של שואו אותנטי נטול זיוף.

*

*

(הפתיח של NBA ON NBC)

 

אליפות ראשונה, ואז אליפות שניה, מול פורטלנד, ואז שלישית.

השלישית. שלא נדע

כבר גרנו ב"פרבר", המגורים של התיכוניסטים בקיבוץ. בכר ואני, בהיותנו אוהדי שיקגו שרופים, לא יכולנו לראות את המשחקים עם כולם במרכזון הפרבר. כולם שם היו נגד ג'ורדן, חוץ מבבה שאיכשהו עמד בפרץ, וכל אחד מסיבותיו הואהאחד אוהד בוסטון, השני אוהד הניקס, השלישי פיסטונס, הרביעי אינדיאנה, החמישי לייקרס, השישי סתם סבל מאינסומניה והשאר הזדהו בתור נספחים מטעם עצמם לענייני בילוי לילי ללא תוחלת.

לשבת עם כולם באותו החדר מול אותה טלוויזיה היה מסוכן מדי, ולכן היינו רואים את המשחקים בחדרו של החייל האמיץ שווייקרומנו. רומנו באותו זמן היה ביחסי שלוםשלום עם הצבא, בחלק מהזמן בילה בכלא הצבאי, ואנחנו התנחלנו בחדר שלו, נותנים דרור ללחץ בו היינו נתונים בשעת משחק. ב-3:1 לשיקגו, יום שישי, ובספורט של עיתון סוף השבוע של ידיעות אחרונות מופיעה כותרת באותיות קידוש לבנה: "שבת בבוקר, יום יפה". כמעט לכולם ברור ששיקגו תנצח הלילה במשחק 5 שמתקיים אצלה בבית וסוגרת ת'ריפיט מדהים. אין סיכוי שמייקל ייתן לסר צ'ארלס צ'אנס נוסף באריזונה.

אבל לא. הבולס הפסידו. הראש באדמה. וחם בעמק, אבל לא הולכים לבריכה. מסתגרים במזגן עד יעבור זעם ועד יעבור בורנצווייג וחיוכו המלגלג.

משחק 6 כבר היה גמור. ה-3:3 כבר עמד על קצה לשונם העולזת של יורם ארבל ועפר שלח ששידרו מהאולם בפיניקס, ומבחינתנו כמו היו חברי מפלגתה של לני ריפנשטאל. ברגע של כעס השתחררה רגלו של מי מאיתנו והמאוורר הנאה בחדרו של החייל הכלוא חטף בעיטה ונשבר.

ופתאוםג'ורדן! ופתאוםזה אפשרי!

ואזג'ורדן לפיפן, פיפן לגראנט, גראנט לפקסוןסל! סל! מה יש לשתות? כוס אומו, גם ליקר קירסאו כחול הולך. וזה גמור. ניצחנו. יש אליפות.

 

 

מייקל ג'ורדן הגדול. וחם בעמק. ולא הולכים לישון, הולכים למגרש לזרוק קצת לסל, ואחר כך בבריכהלא זזים מהמים, רק מחכים שיעבור איזה בורנצווייג, איזה קורן, איזה אופין, איזה הלל כזה.

ולכל אחד יש קבוצה. ומייקל פרש, ועד כמה שניסיתי, לא באמת התחברתי לסדרות ב-94' ו-95'. אפילו ראיתי אותן במרכזון עם כולם ויכול מאוד להיות שלא התעוררתי פה ושם.

ואז צבא. והאליפויות של 96', 97', 98'. כל אחת נהדרת בפני עצמה. את הסל האחרון של ג'ורדן מול בריון ראסל, כולל החטיפה ממאלון, שידר לי מורן בשידור ישיר לטלפון הסלולרי הראשון שלי, כשאני מחפק צוות צעיר בניווטים בגבעות גורל.

זה, אם כן, הגורללולא ג'ורדן ולולא הבולס כל זה לא היה קורה. וכן, עדיין חם בעמק.

(חם בעמק…)

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 77 תגובות

  1. ממש נהדר!

    הפתיח של nbc זה אחד הדברים שצרובים לי במוח יותר מכל. אשכרה רקדתי בהתרגשות מול המסך לפני דקה. עם הכלבה.

  2. גדול! אללה יוסטור קירסאו כחול. הנזק שטום קרוז עשה לכבדים התמימים של בני הנוער…
    אין ספק ששנות.ה90 סיפקו את הכדורסל הכי מרגש, ואכן חם בעמק.

  3. תענוג! כתיבה מעולה שפורטת היטב על מיתרי הנוסטלגיה.
    איזה פתיח של ה-NBC…
    בכלל ה-NBA נתפס אז כדבר כמעט בלתי מושג, טכנית ורעיונית.

  4. וואו איזה צמרמורת הפתיח הזה עושה! הייתי בן 10 ומישהו עבד עלי שקארים עשה עונה שלמה עם 100% מהשדה… בחיי איזה שנים אלו היו…

    1. אני התחלתי לאהוד נב"א בגיל עשר וזה היה עונה לפני הגעת מייקל לליגה ואז הסלטיקס והלייקרס היו בשיאם ואני בחרתי בבירד על פני מג'יק כיוון שבירד הצליח לעשות את מה שעשה למרות נחיתות פיזית יחסית לרמות הגבוהות ביותר, והוא הרבה יותר טוב מכדורסלנים רבים שאתלטיים וחזקים הרבה יותר ממנו.

  5. כמה הערות:
    1. חם מאוד בעמק בשיא הקיץ ולא רק שם.

    2. ב-91' ג'ורדן קבע שיא כשהוא היחיד עד היום שמשיג בגמר +30 בנק' וגם +11 באס'. ובגמר 93' ג'ורדן קבע שיא של ממוצע נקודות לסדאת גמר עם ממוצע של 41 נק'.

  6. יפה תודה ומזכיר נשכחות! עוד דרך למדוד את הגדולה של אלוהים היא באופן בו השאיר מעין זיכרונות קולקטיביים לדור שלם של ילדים ונערים.
    יש את החום של ישראל ויש את החום של עמק הירדן. ליגה אחרת. לצערי אני חווה זאת על בשרי הצלויי בימים אלו.

    1. בעמק בית שאן ובערבה לוהט במידה דומה, וגם בסביבת הכינרת קרוב לכך.

      אך לא פחות קשה הוא השילוב בין החום והלחות במישור החוף עם 33-31 מעלות צלזיוס ובסביבות 70 אחוזי לחות.
      לצערי אני חווה זאת על בשרי הנמס בימים אלו.

  7. בארקלי
    קירסאו ואחיו המפורסם יותר פיזאנג
    איזה ימים של אושר ותום
    ואנביאיי עם החברים השיכורים והמסטולים.
    אכן היה כיף גדול 🙂

  8. עכשיו! בוא עכשיו לדשא ונלך מכות!!!

    רגע בעצם אני מסכים איתך על הכל 😉 איזה פוסטר לדעתך הכי פופולרי בחדרי הילדים שלי? למי אנחנו נשבעים בבוקר כשקמים?

    אחלה טור!

  9. עוד הוכחה שרבים מהמגיבים כאן ילידי שנות השבעים המאוחרות / השמונים המוקדמות.
    מעולה מעולה מעולה.
    מרכזון, חשמליה – נוף ילדותי (רק בדרום הרחוק. חם גם ברמת הנגב, אבל יבש👏👏👏)

    1. הכלבים של נבטים דרום לוקחים בהליכה את ג"ג.
      עד היום אני זוכר בקשר מישהו צועק בזמן שהוא נמלט מהם 😂😂
      כי לך תסביר אחר כך למפק"צים שרוקנת מחסנית כדי להינצל מכלבת…

      1. בנבטים דרום הכלבים יודעים לבוא בהפתעה..

        ביפהארט, לבן שלי קניתי גופיה של MJ אבל לצערי הוא מעדיף את החולצה של מסי- הדור אכן הולך ופוחת.

        1. תעשה בדיקת רקמות. אולי עבדו עליכם בבית יולדות? אולי אישה שלך בטעות עשתה חוואה ושוואה עם מישהו אחר?

        2. הבן שלי התעקש על גופיה של הלייקרס (אבל נראה לי שהוא סתם התלהב מהצבעים, הוא כן לא מגובש בקטע הזה של בעד מי להיות)
          אני עדיין הולך לשחק עם גופיות של ג'ורדן (יש לי 2 כדי לא להתקע 🙂 )

          1. אני אוהד הלייקרס מגיל קטן רק בגלל הצבעים, למזלי זו הייתה עונה או שתיים לפני ששאק וקובי הגיעו.

            כשחיכיתי לתוצאות שיגיעו לפלאפון הראשון שלי מהסדרות מול פורטלנד או סקרמנטו הייתי במתח שלא היה לי כמותו בחיים שלי.

    1. לאן העולם מגיע ????
      הבן אדם עובד במונית וגרושותו ניסתה לגמור עליו !!!
      וואלה התהפכו היוצרים
      למומי זה לא היה קורה
      מומי חותך בקלאס עם נשיקה על לחי שמאל וליטוף על שד ימין

  10. לעניין מייקל אציין כאן תובנה נהדרת שמישהו כתב כאן בזמן האחרון, וסליחה שלא זוכר מי זה.

    הוא כתב שכמה שלברון יהיה מכונת כדורסל, הוא עדיין טנק שמסתער על סל. ומייקל היה רזה ושרירי ובעל גוף מושלם ותנועתו היתה שירה בתנועה. משהו כזה.

    אז אוסיף:
    כשאלוהים אמר בפעם הראשונה – יהי כדורסל
    הוא התכוון שלא יהיה לו לברון
    הוא לא חשב באותו רגע על הללל
    אבל בשיקגו כבר החלו מתמלאים במים
    ומייקלים קיבלו אוויר וגוף
    אז נשבה הדאנקה הראשונה
    מול עיני אדונינו
    והוא ראה אותה במו עיני ענן כבודו
    וחשב כי טוב.
    הוא לא חשב באותו רגע
    על הלברונים
    שזזים כמו טנק צהוב

  11. נהניתי מכל מילה. לקיבוצניקים ישנו סגנון כתיבה שלעולם יגלה אותם, ואף אחד לא יצליח לחקות אותם. אני מגלה 'סגנון קיבוצניקי' ממרחק מייל.
    תודה על הפוסט.

    1. צודק:
      בסוף מצאו אותו זרוק מתחת
      עץ אשכוליות אחד
      חשבו שזהו זה הרי הכל
      יכול להיות מחד
      מאידך התברר
      זה לפי שעה בסדר
      שתי סטירות הוא התעורר
      אם כי בדרך אל החדר
      הוא חשב שאם ממילא
      גוררים אותו שני אלה
      ושקע שוב בתנומה
      נו, מה
      כל עוד נמשכת הגרירה
      זה רק נגמר בעוד סטירה
      ארול ארול

      יום אחד הוא צץ ממעבה מחלפותיו
      ואז כולם ראו לו את הלבנונית
      רוחיק אהבה אותו למרות התקפותיו
      גם צילה של יהודה נון התמנונית
      יום שבת אחד הפיהוקים מקיר אל קיר
      חולף יהודה נון על פני מחסן פחים
      הוא שומע משהו משם והוא מכיר
      והוא נכנס לשם קשה ללא רחם.

      מאוחר יותר אוכלים את נון ההיסוסים
      אולי אסור היה לו ככה להכות
      הם גוברים ככל שנמשכים החיפושים
      זאת היא היתה צריכה לחטוף את המכות.

      ורוחיק אהבה אותו אומרים שגם אביבה
      ויש אומרים יסוד סביר לחשוב שגם עקיבא

      בסוף מצאו אותו…

      כל מיני מראות, ריחות, קולות ולחשים
      נגנו עליו כמו היה אורגאן חשמל
      הוא נתן לשמש לרוחות לאנשים
      אבוד כל כך כמו תינוק שלא נגמל.

      ליל שרב אחד כל כוכביו כמו נמסים
      וארול החוגג סובב בתחתוניו
      מתנשם ממה שמתפרקים הפרדסים
      אך פוגל השומר מרחיב את אישוניו.

      פוגל המיוזע דורך ת'זה לוחש עצור
      ומכוון אל הלבן הזז הזה
      עקב הויברציה בידיו נמלט לו צרור
      בין הנותבים חומק לו ארול ההוזה.

      הוא מתמגנט לחשכה במקום שם יש כאילו
      למחרת שוב אחריו החיפושים התחילו.

      כל פעם שבחצר היו שומעים מכה
      ידעו שארול שוב נפל מעץ התות
      ענפיו נתנו לו את בתם דממה רכה
      והוא היה תופס איתה מין שוטטות.

      את אותו דבר נתן לו עץ אשכוליות
      כמעט אותו דבר גם אקליפטוס עוג
      זה מה שחשבנו שהכל יכול להיות
      כל פעם שהאיש פרח לו ונמוג.

      כל מיני חשבו שזה העשב המתוק
      אמרו הוא לא טיפס על עץ אם לא ינק
      כמה גם חשבו שאי אפשר על כך לשתוק
      הרחק הרחק עומד לו אקליפט ענק.

      התחלנו כבר לראות בזה דבר כמעט קבוע
      עת רוחיק באה בגמגום חנוק שכבר שבוע
      בסוף מצאו אותו זרוק מתחת אקליפטוס עוג אחד
      חשבו שזה מקרה רגיל ולא צריך לדאוג מחד
      מאידך התברר זה לגמרי לא בסדר
      שתי סטירות לא התעורר גם לא בדרך אל החדר
      היא הבינה זאת ממילא גם בלי מבטי שני אלה
      היא ראתה את זה מזמן היא אהבה אותו אז מה
      בכיתי גם אני איתה אני מי שאהב אותה
      ארול ארול…

      1. בעיניי, עד כמה שזה לא קובע כלום, אחד השירים הטובים ביותר שנכתבו בשפה העברית.
        'מתנשם ממה שמתפרקים הפרדסים', צריך להוסיף עוד משהו לטיעון?!

        1. זה שיר נפלא בכל קנה מידה והכי "קיבוצניקי" של הזצ"ל. "חולף יהודה נון על פני מחסן פחים" מחזיר אותי שנים לאחור.

          1. בעיניי המשפט הכי קיבוצנקי הוא 'יום שבת אחד הפיהוקים מקיר לקיר'. אני אמנם לא קיבוצניק, אבל כמי שהתחנך בפנימייה בשדה בוקר, נראה לי שאלו תחושות זהות

      2. נפלא!

        שכחתי להוסיף שהקיבוצניקים אוהבים גם לדבר בשירים וחרוזים בכל אירוע בקיבוץ – חג, או משהו משפחתי. לי היתה אחות בקיבוץ גבת שגדלה שם מימי מלחמת העולם השנייה ונהרגה לפני כמה שנים בתאונה צ[מחרידה. גם לימדתי בשער בעמקים בשנת 1960 אז אני מכיר את הקיבוץ עוד מהימים שהיה אותנטי.

  12. מומי מרגיש אותו הדבר רק עם מג'יק חיים של
    מומי לא ידע שסדאם חוסיין גר בעמק ומהנדס חומרה ?!??

  13. אח, אח, איזה תקופה.
    איך אתה ובכר זנחתם אותי להיאבק לבד עם קורן, הלל, אופין* והבורנצווייג האימתני יודע הכל. כמה סבל וזריית מלח בכל הפסד וכמה מתוק היה כל ניצחון ואיזה מזל שאמ. ג'יי היה כל כך טוב. ואיזה כיף היה ללכת למגרש בשבע בבוקר לעשות קצת "מובז", לדאנקק על סם קטסל עם הלשון בחוץ.. וכמה חחםםם בעמק 😊
    *אני זוכר את עצמי לפוט על ידי אופין באחיזת חנק כי אמרתי לו משהו בסגנון של הזין שלך נראה כמו הראש של בארקלי אחרי אחד ממשחקי הגמר מול פניקס.

    הפתיח של NBC עושה צמרמורת.
    שלא לדבר על זה-
    https://youtu.be/Zn6kiimEsYc

      1. אבל בחייאת שיקאגו וג'ורדן בתפיסה שלי התחברת לי עם איזה ניקס של יואינג או יוטה כזו של סטוקטון ומאלון, למדתי משהו חדש.

  14. פוסט מעולה! בטח למי שמכיר את הדמויות המדוברות (אומנם בגרסתם הבוגרת) ,התחברו לי לגמרי לחוויות נעורים דומות רק בקיבוץ אחר. וקיבינימט החום בעמק לא השתנה, עושה רושם שרק מתחמם!

  15. קודם כל שאפו גדול על הפוסט.
    בתור מי שחטף מרפקים מבורנצווייג והלל, חסימות מבבה ושלשות על הראש מבכר ומהכותב נהניתי לקרוא ולהיזכר וכמובן גם להתחבר שכן במשעולים בין הפרבר לבית ירח עדיין חם, והפיסטונס אהוביי כבר לא רלוונטים זה כמה שנים. אבל זוכר גם זוכר לילות ארוכים וחמים עם מייקל ומג'יק וסר צ'ארלס ואייזיאה המקורי.
    ואיך היינו מצפים לעיתון הבוקר כדי לקרוא את תוצאות ליל אמש בשפתו הפואטית של הד"ר: "קרשים", "סוכריות", "בונבוניירות" וכו'.
    אכן היו ימים…
    ושוב שאפו על הפוסט…
    בקרוב עירא ואנוכי נעלה אותך בתוכנית הספורט של העמק "אימון קליעות" בתור פרשן אורח.

    1. אבנר, אני לא אשכח לעולם את המשחק שדפקת לנו 24 נק' על הראש כולל סל ניצחון ("בום בקרש" מכוער, אבל עדיין סל) במגרש הבלטות באפיקים. היו ימים 😉

  16. יפה נו פאני, באת מאהבה וכתבת מעולה.
    התיאורים מדויקים מאוד והפתיח מזכיר נשכחות ומעלה את הנוסטלגיה.
    אני האח הגדול של הלל המדובר ומכיר את הדמויות שבואו נגיד, לחלקן נעשה עימן חסד גדול בתיאור המחמיא (והמבין יבין).
    אכן חבריה עליזה ואיכותית ושרופה על כדורסל. נו פאני פחות ייצג לדעתי את מייקל, אלא דווקא הבכר הוא שהיה שרוף עליו. אני מקווה שזה קצת עבר לו (?). חבר שלי בכיתה לא היתה קבוצת תמיכה כזאת.

    אגב נו פאני, איכשהו נקשרים בך סיפורים מצוינים. האהוב עלי הוא ״כמה אפשר לסבול״ על המסע שהלכתם ליד הכביש.

    1. אני מאמין שהיום באותה סיטואציה הייתי הולך עם הניקס (שאז תיעבתי, בעיקר את סטארקס) ועם סטוקטון וחבורת הלבנבנים+ הדוור.
      אבל אז זה היה שיקגו ו-mj. מה שעזר לזה היה שהאהדה התחילה כשהם בקושי היו עולים לפלייאוף וגם כשכבר הגיעו הפיסטונס חבטו בהם.
      ילדים- אל תתחילו מהקבוצה הכי טובה! (היום הם כולם אוהדי ג"ס, בארסה ושמארסה..).

      1. נכון, לא מומלץ להתחיל עם אלופה, משם הדרך היא רק למטה.
        זה כמו שהחברה הראשונה שלך היא דוגמנית צמרת
        הניקס ההיא היתה קבוצה גדולה שכיף לאהוד, מה לעשות שהייתי במקרה עם הצד השני . . .

  17. ריגשת. 😃
    בתור חבר לקבוצת הכדורסל בקיבוץ ואוהד לייקרס, צפיתי עם החבר'ה במרכזון בסדרת הגמר ב1990 של הלייקרס-בולס ובמשחק השלישי שיקגו ניצחו ועלו ל2-1 אחרי הארכה כמדומני, הבנתי שאין מה לעשות מול הג'ורדן הזה ומג'יק כבר לא המלך, יחי המלך החדש.

  18. עונג של פוסט והכתיבה נהדרת.
    אם אני הופך את הפתיח לצלצול שעון מעורר הימים יתחילו עם חיוך על הפנים.

  19. בורנצווייג נשמע בחור כלבבי.

    להגנתו של הקירסאו כחול – הוא מככב בקוקטייל כוסיות האהוב עלי..

    2 OZ וודקה
    1 OZ קירסאו כחול
    1 OZ ליים ג'וס
    ספרייט עד הסוף (כוס היי בול)

    ויש לכם "לגונה כחולה"..

    "היי היי, כל העניין הוא לשתות משהו קר בעמק חם…"

    1. בורנצווייג נשמע בחור כלבבי.

      זהו, בן ממזר, הפללת את עצמך לגמרי.
      אילו רק היית יודע על מה ועל מי אתה מדבר . . .

      נ.ב. לנו פאני – האנטנות הלוויניות לא היו פיראטיות. בגלל שבאפיקים היתה את "התחנה" הלווינית די הרבה זמן לפני שחברות הכבלים קמו, היה לה מעמד חוקי מיוחד

  20. חבל שהגעתי לפוסט הזה רק עכשיו.
    מזדהה עם כל כך הרבה:
    הפתיח המופלא שלאחריו תמיד היתה דקה אינטנסיבית של פריוויו מותח למשחק הקרוב;
    ההתעוררות בשעות מטורפות;
    ההליכה למרכזון ופגישה עם המטורפים האחרים (וגם עם אלו שקמו להעמסת עופות בלול);
    והמייקל הנורא – ירום הודו ושיילך לעזאזל…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט