סיכום עונת הכדורסל הישראלי 2016-17 / יאיר זעפרני

פורסם ב - 24. יונ, 2017 ע"י ב - כדורסל ישראלי

צילום: לירון מולדובן ועודד קרני, מינהלת ליגת העל

עונת הכדורסל הישראלית נגמרה לפני שבוע וחצי ואחרי שלקחנו נשימה קצרה לאחר הסיום שלה, הגיע הזמן לסכם בכמה מילים (הרבה, אם תהיתם…) את מה שראינו השנה. נתחיל עם כמה מסקנות לסיכום ונמשיך משם לבחירת המצטיינים והמאכזבים של העונה.

מסקנות מהעונה

1.

כאוס. אם יש צורך להמשיל את מצבו של הכדורסל הישראלי והליגה הראשונה שלו בימינו, אפשר פשוט לפזול מזרחה אל שכנתנו סוריה ואל המתרחש בה החל משנת 2011. עם תחילת המהומות להפלת שלטונו של הרודן בשאר אסד במרץ 2011, התדרדרה המדינה שבראשה עמד הרודן המשופם לאנדרלמוסיה כללית, מהומה שכוללת מליציות שונות שמנסות לשלוט במדינה, פלגים שונים מסוכסכים המחוזקים ע"י מדינות רבות, תהפוכות בלתי נגמרות, רודן שמנסה לייצר כוח הרתעה באמצעות תמיכה מחו"ל אך נכשל בכך שוב ושוב וכוח שלא ברור באף רגע בידיים של מי הוא.

הרודנית של הכדורסל הישראלי נפלה. אחרי שנתיים בלי אליפות וכישלון מפואר באירופה בשנה שעברה שהתבטא בנשירה ליורוקאפ הגיעה עונת 2016/17 ושברה את כל השיאים. מכבי ת"א סיימה את העונה הנוכחית במקום הרביעי, הגרוע בתולדותיה, כשהיא סופרת לא פחות מ-14 הפסדים ומסיימת סיבוב שלם במאזן 8-3.

אלא שמי שציפה שבמקום זו ששלטה ביד רמה בכדורסל הישראלי, נקבל את האלטרנטיבה – הפועל ירושלים – במלוא תפארתה, קיבל מציאות הרבה יותר מבוזרת ומבולגנת. ליגת המיליציות של ישראל כוללת את הקבוצה הוותיקה שמייצגת את ישראל ביורוליג, את החיקוי הנוצץ מירושלים שמתקשה להדביק את המקור רוב העונה אבל בסוף עושה את העבודה, את הקבוצה הססגונית והלוחמנית מחולון שבסוף הודחה ללא תנאי, את הקבוצה המפתיעה עם השקט התעשייתי שמגיעה מחופי הים האדום שגם היא שבקה חיים בטרם עת, את הקומנדו מהשרון בראשות כארם משעור, את האלופה מראשון לציון ששנה אחת בלבד אחרי שזכתה בתואר הנכסף הסתכלה עליו בנוסטלגיה, את הקבוצה שלא התחברה כל העונה מהכרמל עד שזה היה ממש חשוב ואז כמעט והגיעה עד הסוף ואת שאר הקבוצות שכל אחת מהן ביום נתון יכולה לגבור על האחרת. כן, גם היורדת מקרית גת.

ובתור מלחמת הכל בכל הזו, בתוך הבלגאן, השיגעון והליגה שהיא גן עדן למפעילי הימורים חוקיים ולא חוקיים בשל חוסר היכולת לצפות מה ייקרה – נולדה ליגה מעניינת, מרתקת ושוויונית כמו שלא הייתה פה שנים. ליגה שאנחנו בהחלט יכולים להגיד לפני שלבי ההכרעה שלה ש'הכל אפשרי'ו-'שום דבר כבר לא יפתיע אותנו'. אז יכול להיות שזה עניין של השנה הזו בלבד והעתיד יהיה קצת יותר קוטבי, אך בין כך ובין כך, בכל מה שנוגע למתח ועניין, העונה הזו בהחלט הייתה מהמשובחות שהיו כאן. והמשוגעות שבהן.

2.

חילופי דורות. שאלת המחקר שעולה בעקבות המציאות שמתוארת בסעיף מספר 1, היא אז מה קרה דווקא השנה שהביא עלינו את האנדרלמוסיה הזו? אחת התשובות תהיה קשורה בוודאי לישראלים של הליגה.

גל מקל, ליאור אליהו, רביב לימונד, שון דוסון, סילבן לנדסברג, יובל נעימי, אלישי כדיר, יותם הלפרין, יוגב אוחיון, גיא פניני, דגן יבזורי, אייזיק רוזפלט. אלו חלק גדול מהשמות של הישראלים שבלטו בליגה בשנים האחרונות. כמעט אף אחד מהם לא בלט במיוחד בנוף השחקנים הישראלים בשנה הזו.

כארם משעור, עמית שמחון, ג'ייק כהן, יונתן שולדבראנד, עוז בלייזר, שלומי הרוש, בר טימור. אלו לצד דאוסן (כשלא היה פצוע / שבוז) וגל מקל היו הישראלים הבולטים בליגה השנה. את הגוורדיה הוותיקה, זו שהובילה את הנבחרת בשנים האחרונות החליפה קבוצה חדשה של ישראלים שלקחו אחריות בקבוצות שלהן, הובילו אותן לניצחונות והצלחות וגרמו לסגלים הישראלים של מכבי ת"א והפועל ירושלים לאבד את היתרון היחסי שהיה להן על פני שאר הקבוצות.

פתאום כארם משעור סוחב קבוצה על הגב (תרתי משמע במקרה שלו) וכשהוא פצוע אז אור לאומי ותום מעיין מספקים את הסחורה. לפתע תומר גינת ותמיר בלאט מקבלים דקות משמעותיות בהפועל ת"א, בלי הודעה מוקדמת איתי שגב נראה כמו שחקן משמעותי לרוטציה של מכבי ת"א, ביום בהיר אחד עמית שמחון, יונתן שולדבראנד וג'ייק כהן מובילים קבוצות.

חילופי הדורות האלה הם אלו שעיצבו במידה ניכרת את הליגה השנה. הם אלו שעשו את ההבדל לפעמים בין קבוצה שרצה קדימה לכזו שמשתרכת מאחור. הם אלו שנקווה שמאמן הנבחרת, יתחשב בהם בקיץ, אם ברצונו לצקת עתיד לכדורסל הישראלי ולא רק להעביר טורניר בשקט. יכול להיות שחלק גדול מרשימת מצטייני העונה הישראלים יקבלו שדרוג בשנה הבאה על חשבון החבורה הוותיקה שכל שהעונה התקדמה נדמה שאבד עליה הכלח (אפילו עמרי כספי נראה כמו משהו שעבר זמנו העונה), יכול גם להיות שהקבוצות הגדולות יחפשו פתרונות באמצעות אזרוח של כל מה שזז (ריצ'רד האוול, 'ישראלי מהניילונים', שלא מופיע ברשימה הזו הוא דוגמא לכך) אבל גם כאן אולי כדאי שמקבלי ההחלטות בקבוצות בפרט ובכדורסל הישראלי, יפנימו שיש כאן מציאות חדשה.

אירופה, אירופה. אחת הבשורות המשמעותיות שהביאה עונת 2016/17 לעולם הכדורסל הישראלי היא ההשתתפות של מספר קבוצות נרחב במסגרות אירופאיות. לא פחות מ-5 קבוצות ישראליות (מכבי ת"א, הפועל ירושלים, עירוני נהריה, מכבי ראשון לציון ובני הרצליה) נרשמו השנה למפעלים האירופאיים ולמרות שלא ראינו הצלחות יוצאות דופן (או הצלחות בכלל) עצם העובדה שהיה ייצוג נכבד לכדורסל שלנו בין הגויים ושחלק נאה מבין שחקני הליגה משחקים פעמיים בשבוע, הוא בהחלט התקדמות ראויה לציון (ותודה למינהלת הליגה על הדרבון של הקבוצות באמצעים כספיים).

אלא שההשתתפות הזו של רבות מהקבוצות במפעלים ביבשת הישנה בהחלט השפיעה על הישגיהן בביצה המקומית. מכבי ת"א התקשתה להתמודד עם סגל שונה באירופה ובישראל ובסופו של דבר כדור השלג שהתחיל ביורוליג דרס את הקבוצה גם בליגת העל שלנו; הפועל ירושלים ויתרה על המסגרת המקומית כל עוד שיחקה באירופה ונראה שהדבר בלבל את שחקני הקבוצה ויצר מסר מעורפל בנוגע לציפיות של הנהלת המועדון האדום מהליגה המקומית; מכבי ראשון לציון עברה עונה רוויית פציעות ולא נכנסה לקצב אש בשום שלב; עירוני נהריה התקשתה מאוד לשחק בשתי מסגרות שוחקות ולא מצאה את ידיה ואת רגליה באף אחת מהן עד שהעונה האירופאית הסתיימה ואילו אצל בני הרצליה דווקא קרה תהליך הפוך, כל עוד הניצחונות באירופה הגיעו, גם בליגה הרצליה הרימה ראש, כשזה נגמר – הביטחון העצמי ירד ואיתו ההישגיות בליגת העל (וחוץ מזה גם הרצליה ספגה פציעות מרובות בסגל, אולי כתוצאה מהעומס).

לא לחינם שתי הקבוצות שסיימו את הליגה במקומות ראשון ושני הן הפועל חולון והפועל אילת שלא שיחקו במסגרת נוספת העונה. מכבי ת"א שיחקה 67 משחקים רשמיים העונה (לא כולל גביע ווינר), הפועל ירושלים רשמה 56 כאלה, עירוני נהריה השתתפה ב-55 התמודדויות וגם ראשון והרצליה שיחקו מנה דו-ספרתית של משחקים יותר מאשר קבוצה ישראלית שלא שיחקה באירופה. תוסיפו לזה ליגה של 33 משחקים שנמתחת לפעמים כמו מסטיק והסתיימה מאוחר יותר מאשר הליגה שלנו הסתיימה אי-פעם ותבינו כמה העומס והקושי הפיזי מדברים (בכל זאת, זה לא NBA פה).

נכון יהיה לקברניטי הכדורסל שלנו לחשב צעדים מחדש בנוגע לכמות המשחקים הרשמיים שקבוצה נוטלת חלק בהן (ולא, לבטל את סדרות חצי גמר וגמר הפליאוף זה לא המקום להתחיל ממנו בלהפחית את כמות המשחקים) כמו גם לנסות לראות איך מקלים על העומס של הקבוצות המשתתפות באירופה או לפחות הולכים לקראתן. בנוסף, כדאי להזכיר לקבוצות עצמן את האפשרות הקסומה לשתף יותר שחקנים במשחקים (ואם הם יהיו ישראלים, אדרבא ואדרבא). וחוץ מזה, נקווה שבעזרת ההשתתפות באירופה גם הרמה תעלה. הן מבחינת הכדורסל והן מבחינת הכושר הגופני.

 *

מצטייני העונה

החמישייה

גרגורי ורגאס (מכבי חיפה) – כן, יהיה הרבה יותר קל לבחור לתפקיד הרכז הפותח של חמישיית העונה את ג'ון דיברתולומיאו, שנבחר לMVP של ליגת העל ע"י המינהלת בעיקר בגלל הופעה נהדרת בפליאוף, אבל אם מפנימים את השינוי שקרה במכבי חיפה העונה והגיע לשיאו בריצה הנהדרת של הקבוצה הירוקה בפליאוף, אז החשוד המיידי חייב להיות הרכז שחזר באמצע העונה והוביל את הקבוצה לסגנות מרשימה (כולל משחק פנטסטי במאני טיים).

זה לא רק העובדה שורגאס היה בעל הבית של חיפה, תפס מנהיגות ולקח פיקוד. זה לא רק השורה הסטטיסטית של 15.4 נק', 6.8 אס' ו4.8 ריב' שתרם הרכז הוונצואלי זה גם ההגנה שלו שהיא מהטובות בליגה, אם לא ה… . קצת יותר חדות בדקות האחרונות וניצחון במשחק האחרון והוא גם היה שחקן העונה. נקווה שהוא ישאר איתנו וייתקן את זה בעונה הבאה…

ג'ייסון סיגרס (גלבוע/גליל) – לגלבוע/גליל, הקבוצה הכיפית של העונה, מגיע נציג בחמישייה ויש לה שני מועמדים ראויים לכך. שיקולים טקטיים (גארדים מול גבוהים) מכריחים אותי להעדיף את סיגרס הוותיק על הולוואי הצעיר הנהדר.  כך או כך מגיע המקום הזה מגיע לסיגרס המצוין. השחקן הוותיק ביותר של הגלבועים, שתרם לעלייה שלהם לליגת העל בעונה הקודמת (2015/16), עשה את העבודה היטב גם על הבימה המרכזית של הכדורסל שלנו ועזר לגלבוע להיות המרעננת הרשמית של הליגה, לנוח על זרי הדפנה הרבה לפני שהליגה הסתיימה ואפילו כמעט להשתחל לפליאוף. שלא נדבר על העובדה שהוא ניצח את מכבי ת"א פעמיים עם סלים נהדרים (הפעם השלישית שייכת להולוואי). על הדרך היו לו גם 17.1 נק' למשחק, 4.3 ריב' ו2.8 אס' והמון המון מנהיגות חיובית וטובה. ראוי ובגדול.

MVP – טרנס קינזי (הפועל ירושלים) – מוזר שבמינהלת לא חיכו עד תום הגמר בשביל לבחור את שחקן העונה. אם היו עושים כן, אולי היו בדעה אחת איתי – טרנס קינזי צריך להיות ה-MVP של עונת 2016/17. קינזי היה שם בשביל הפועל ירושלים בכל הרגעים החשובים העונה. הוא היה שם בהגנה בלתי מתפשרת שדיכאה כוכבים יריבים ואימללה אותם סטטיסטית. הוא היה שם בזריקות קלאץ' בהגנה ודקות ארוכות בהן ההתקפה של ירושלים נשענה עליו ורק עליו. הוא היה שם ברגעי ההכרעה בגביע, באירופה ובליגה והוא בעיקר היה שם – כשהפועל ירושלים נראתה מפורקת על הקרשים והיה צריך למצוא מישהו שירים את המורל של הקבוצה הנוצצת הזו.

9.7 נק', 3.4 ריב' ו1.2 אס' היו המספרים שלו בעונה הרגילה ובפליאוף, כשהאליפות על הסף קינזי כבר הפך להיות שחקן של 15.6 נק' ו2.7 חטיפות למשחק, אלו ואלו לא מספרים מרשימים במיוחד אבל מי שראה את קינזי משחק ראה שחקן מרשים מאוד, מנהיג ובסופו של דבר, גם אלוף. אולי בזכות המספרים האלו, נראה אותו כאן גם בשנה הבאה… הלוואי.

כארם משעור (בני הרצליה) – גם נציג ישראלי אחד יש לנו בחמישיית העונה ואין ראוי מכארם משעור, שפרץ העונה ובגדול, לזכות בתואר. בעונה כל-כך חלשה מבחינת הישראלים משעור היה נקודת אור, תקווה חשובה והוכחה שלפעמים עבודה קשה משתלמת. משעור מסיים עונה עם 14.5 נק' למשחק לצד 10.3 ריבאונדים ואלמלא פציעה מתסכלת בישורת האחרונה של הליגה, כנראה שהוא והרצליה היו מזנקים לגבהים רמים יותר מאשר הסיום החלוש של הקבוצה. בשנה הבאה הוא כבר יקבל חוזה בקבוצה יותר גדולה וזו כבר תהיה חותמת משמעותית יותר להישגים של הMVP הישראלי של העונה.

דריון אטקינס (הפועל חולון) – אם צריך לבחור שחקן לחמישיית העונה מאלופת הליגה הסדירה, הפועל חולון, החשוד המיידי הוא קליף וויאט הצלף. לצערה של חולון, וויאט לא משחק מאמצע הסיבוב השני, וזה מאפשר להפנות את הזרקורים לשחקן השקט אך היעיל שמשחק אצלה בצבע. ב-26 דקות בלבד העמיד אטקינס ממוצעים 13.6 נק' מהולים ב-8.6 ריב'  בכמעט 60% אחוז מהשדה. חולון הייתה העונה קבוצה של גארדים ואם אטקינס היה מקבל קצת יותר כדורים וקצת יותר דקות, כנראה שהמספרים שלו היו גבוהים יותר וכנראה שחולון הייתה מגיעה רחוק יותר מסיום טראגי והדחה ברבע גמר הפליאוף. בשבילנו, זה לא אמור לשנות, אטקינס היה אחד השחקנים היציבים והטובים וראוי בהחלט למקום בהרכב הפותח של העונה.

השחקן השישי

וויל דניאלס (הפועל אילת) – הנה שחקן שבטח לא שמעתם עליו הרבה וגם המספרים שלו העונה (11.7 נק' ו5 ריבאונדים למשחק) לא בהכרח מצדיקים מקום בצמרת. אז למה בכל זאת דניאלס? כי את המספרים האלה הוא עשה ב19.1 דק' בלבד, כי הוא היה השחקן השישי האולטימטיבי העונה, וכי הוא האיש מאחורי המהפך של הפועל אילת העונה והאיש שהכי בלט לטובה בריצת שלהם בסיבוב השלישי שכמעט הסתיימה במקום הראשון בתום העונה ואיכשהו, לא עזרה להם להתברג לפליאוף. דניאלס הוא איש שלא רואים במספרים אבל הוא היה שם בכל כך הרבה רגעים חשובים ודקות הכרעה ובכל-כך הרבה פעולות שלא רואים בסטטיסטיקה. לדעתי, מגיע לו ובגדול.

מאמן העונה

הבחירה הקשה ביותר מבין הבחירות לסיכום העונה היא בחירת האיש מאחורי הקווים. לא שלא היו מספיק ראויים אבל לכל מועמד היו גם פגמים וההפכפכות של הליגה בהחלט הורידה חלק מרשימת המועמדים. דן שמיר (הפועל חולון) היא מועמד מצוין אבל קשה לבחור לתואר מאמן שברגעי האמת לא היה מספיק חד וראה את קבוצתו מודחת. כנ"ל לגבי עודד קטש (הפועל אילת), שבניגוד לשם שיצא לו, פישל ברגעי האמת. סימונה פיאנג'יאני  (הפועל ירושלים) אמנם זכה באליפות ועמד בציפיות ובגדול, אבל מצד שני, היכולת של הקבוצה שלו הייתה רחוקה מלהצדיק את לו את התואר, פעמים רבות נראה שיש נתק בין השחקנים לבינו ובאופן כללי לירושלים היה סגל טוב מספיק בשביל לסיים איפה שהיא סיימה גם ללא השפעת מאמן. עופר רחימי (מכבי חיפה), אמנם הצטיין בסוף העונה אבל זה לא מצדיק עונה שלמה בה לא ראינו ממכבי חיפה מספיק.

אז נשארנו עם אריאל בית הלחמי (גלבוע/גליל), מאמן שלא היה לו בסגל כמעט כלום ובכל זאת עשה עם מה שיש לו לא מעט, שלא נאמר הרבה. עם סגל ישראלי שכולל את שוכמן, בן צבי, סקורר וביר כץ וזרים צעירים וחסרי ניסיון, בית הלחמי, המאמן הוותיק ביותר בליגת העל ניגש למשימה כמו שניגשים למשימה בקולג' ולימד את חניכיו את השיעור הראשון בכדורסל – לרצות יותר מהיריבה, זה חצי מהדרך לניצחון. בית הלחמי פיתח שיטה לוחמנית, ניצל את הנעורים המנשבים בגופי חניכיו, הוציא המון מים מהסלע עם התקציב הנמוך שהוא אימן, ניצח שלוש פעמים את מכבי ת"א ופעמיים את הפועל ירושלים, קבוצות עשירות פי כמה וכמה מהקבוצה שלו ובסופו של דבר סיים במקום התשיעי, רחוק מקרבות תחתית וכפסע ממקום בפליאוף. שאפו ענק ואולי הגיע הזמן שקבוצה גדולה יותר תיתן לו את המפתחות.

תגלית העונה

תומר גינת (הפועל ת"א) -מעטות היו נקודות האור של הפועל ת"א העונה, אך אחת מהן היא בהחלט הגבוה הצעיר מקיבוץ גשר הזיו. גינת קיבל העונה את ההזדמנות ובהחלט הצדיק כל דקה על המגרש עם 9.3 נק', 5.7 ריב', 1.4 אס' והרבה אלגנטיות ב- 22 דקות למשחק. וכשיש לנו שחקן מעל 2 מטר שמספק את הסחורה כמו שצריך, זו בהחלט תגלית חשובה. נקווה להמשכיות בשנה הבאה.

השחקן המשתפר

רפי מנקו (הפועל אילת) – בתחילת העונה, כשמנקו בן ה-23 לא מצא את מקומו בהפועל ירושלים, נראה היה שהכישרון הצעיר הולך לבזבז עוד עונה ברדיפה אחרי מקום בקבוצת נעוריו. למזלו (אולי מזלנו) פיאנג'יאני שלא ידוע בחיבת ישראלים, שלח אותו להפועל אילת. מכאן, העונה שלו, כמו גם זו של הקבוצה שלו השתנתה ללא היכר. מנקו והרוח החיה שהוא מביא עימו, הפכו את העונה של אילת להצלחה והסמול פורוורד הצעיר בלט עם הרבה לחימה ואנרגיה שהתבטאו גם ב9.4 נק' ו-6.2 ריב' למשחק. אין פלא איפה שהפציעה של מנקו במהלך הסדרה מול ראשון לציון, גמרה לו ולהפועל אילת את העונה. נקווה לחזרה מוצלחת בשנה הבאה.

ציון לשבח

יש עוד כמה שחקנים נחבאים אל הכלים שראויים למילה טובה גם אם לא קיבלו מקום בחמישיית העונה או בקטגוריה אחרת או סתם לא מדברים עליהם:

מרפי הולוואי (גלבוע/גליל) היה השחקן היעיל ביותר בליגת העל ובלט סטטיסטית ומעבר לכך עם 15.9 נק' ו-10 ריב' למשחק; יהונתן שולדבראנד (עירוני נהריה) הוכיח לכל המפקפקים שהוא יכול להיות ישראלי בכיר בקבוצה עם 11.4 נק' למשחק, 4.5 ריב' וסטרץ' פוריות ראויה לציון;  ג'ייק כהן וצ'ייס סיימון (מכבי אשדוד) תרמו היטב לקבוצתם. הראשון, מסיים עם 13.2 נק' למשחק ו7.7 ריב' למשחק ומהווה סנטר ישראלי משמעותי, מצרך שלא רואים פה יותר מדי והשני הוא מלך הסלים של הליגה מבין השחקנים ששיחקו עונה שלמה עם 17.2 נק' למשחק; עמית שמחון (מכבי חיפה) ממשיך להשתפר מדי שנה ובגיל 28 עם 14 נק' למשחק הוא בהחלט אחד הישראלים הבכירים בליגה והקלע המוביל מבניהם.

אכזבת העונה

5 מאמנים, 14 הפסדי ליגה, 7 הפסדי בית, סיבוב אחרון עם 8 הפסדים, 3 שנים ללא אליפות וכדורסל רע ומכוער. אין בחירה קלה מזו – מכבי ת"א מודל עונת 2016/17 היא לא רק אכזבת העונה אלא אולי אפילו אכזבת העשור.

*

לסיום, תודה לכל הקוראים והמגיבים על הפירגון והפידבק. תודה למינהלת ליגת העל על האתר המוצלח והמושקע ועל האישור לשימוש בתמונות. נתראה בעונה הבאה!

Tags:

32 תגובות ל - “סיכום עונת הכדורסל הישראלי 2016-17 / יאיר זעפרני”

  1. דובי

    24. יונ, 2017
    23:15

    מזכיר את היומנים של רפי על פילי… נזם זהב בליגה לא ראויה.
    דווקא נחמד לדעת שישנם פה ושם ישראלים בולטים. רק שלא יסרסו אותם.

    Reply to this comment
  2. אהרון שדה

    24. יונ, 2017
    23:20

    מצוין .

    Reply to this comment
  3. צביקה

    24. יונ, 2017
    23:31

    סקירה מעולה!

    Reply to this comment
  4. אפלטון

    24. יונ, 2017
    23:32

    נהדר יאיר. תודה לך על העונה ובאמת אין גוף תקשורת בארץ שסיקר את הליגה בצורה יותר ראויה, מכבדת ומקצועית כמו הסיקורים שלך העונה.

    Reply to this comment
  5. ינון

    24. יונ, 2017
    23:48

    אחלה סקירה, ובכלל התיייחסות מעולה לליגה במהלך השנה.
    הדימוי לסוריה מתאים מאוד, רק שאצלנו אין התעניינות בין-לאומית במצב, ואצלנו מדובר בעיקר בליגת של ספרינטים- קבוצה שהצליחה חבר שלושה ניצחונות מצאה את עצמה משפרת דרסטית את המקום בטבלה..
    ולגבי הישראלים- הבעיה העיקרית היא שחוץ ממשעור אני לא רואה איך העונה התחרותית שהייתה לנו באמת תקדם מישהו מהם.

    Reply to this comment
  6. אהרון שדה

    24. יונ, 2017
    23:50

    יאיר מצוין הנה תגובה מפורטת שלי.

    1. הלוואי כל שנה שוויוניות שכזו וכאוס כזה.
    אבל לצערנו זה מגיע על חשבון הרמה וההשגייות באירופה.
    אם נלך אחורה בזמן נגלה ליגה די שוויונית בעונת 2007-8 אך אז מכבי הייתה בגמר יורוליג ..לכך צריך לשאוף ולא לשוויוניות בגלל חולשת הגדולות.

    2. בעניין זה זו אכן אחת התופעות המרכזיות של העונה .הפעם זה קרה באופן קיצוני ביותר ועוד בדיוק ערב טורניר חשוב ביותר לנבחרת ישראל ששלבו הראשון יהיה בארץ.
    הפעם לארז ישנו כאב ראש לא פשוט בכלל ולא רק חיובי שכן הוותיקים פישלו והצעירים הטובים עדיין לא בשלים להוביל נבחרת .
    אך זה בקיץ הנוכחי שכך או כך ימשיכו את חילופי הדורות לפני ואחרי היורובאסקט.

    3. אירופה : אני שמח שבשורה התחתונה אירופה כן עזרה לקבוצות .
    3/4 ששיחקו באירופה עשו פיינל פור מקומי .ועוד שתי קבוצות עשו את שלהם בהחלט ברבע הגמר (נהריה והרצליה ) ככה שלמרות המאזניים הפחות טובים בעונה הסדירה הוכח בהמשך לשנה שעברה שבשורה התחתונה אירופה עוזרת.

    4. השיטה : נקודה שלא העלית ואני מוסיף. השיטה מאפשרת לבוא מאחור ולקחת אליפות .לטעמי זה נכון גם אם היה פליאוף בחצי הגמר ובגמר זה מה שיפה בפליאוף.
    אמנם נכון שבדרך כלל לא רואים זאת כי מי שטובה בסדירה טובה גם בהמשך אך השילוב של העומס באירופה והעונות הארוכות מייצרות שינוי .הנה ראו את ולנסיה וונציה שבאו מאחור ולקחו אליפויות .
    לדעתי דווקא בגלל שזו השיטה המאמנים צריכים להעז יותר לתת את הבמה לצעירים כי לא כל הפסד הוא כזו טרגדיה ויש מספיק זמן לתקן והלוואי ומסר זה יקלטט.

    5. מצטייני העונה הערות שלי :
    אי אפשר לבחור ללא קריטריונים ברורים למשל
    א. מה בוחרים ? האם עונה סדירה ?פליאוף ? שילוב ?
    האם פיינל פור חשוב יותר או פחות ?
    צריך ליצור איזה שהוא מדרג חשיבות בין המשחקים שכן לקלוע 30 נקודות בגמר פליאוף שווה במידה רבה יותר מאשר במהלך העונה אך שם זה 33 משחקים וכאן זה משחק בודד (חשוב ככל שיהיה ).
    לכן חשוב לקבוע קריטריון ברור איך בוחרים.

    ב. לי הקטן נראה שצריך לבחור את המצטיינים על פי השיטה משמע לפחות שני ישראלים בחמישייה .

    אני כרגע יציין את רשימת המעומדים שלי.
    בל ,אטקינס ווייט (חולון ).
    מנקו ומילבוראן (אילת ).
    ג'רלס (ירושלים ).
    גאדלוק (מכבי )
    משעור (הרצליה ).
    שלובראנד (נהריה)
    וארגס ,דובארתלאומאו ,בלייזר ,שמחון (חיפה ).
    סיגארס והזר שעזב לפני הסוף ששכחתי שמו (גליל…שמעיד על רכבת הזרים …בינתיים כתבת שמו הולוואי ).
    11. גיק כהן (אשדוד ).

    הכי באנקר בעיני גם בגלל הטענה שצריכים שני ישראלים הוא משעור .

    6. השחקן השישי : טכנית דובארתולמאו …בפועל מסכים עם יאיר ששישי אמיתי צריך לשחק פחות מ 20 דקןת (…אפילו שיאיר לא טעןז את…).

    7. המאמן : שוב עניין של הגדרות.
    שם שחשוב מאד לשים בדיון מבחינתי הוא אריק אלפסי .
    י לקחת קבוצה כמו נהריה ולשחק איתה 20 משחקים באירופה (בהידגים לא מבוטלים ) ועוד לעשות פליאוף בארץ …ופסע מפיינל פור ראויים לאזכור.

    8.תגלית / ומשתפר עוד הגדרה לא ברורה אצלנו ביחס לנ.ב.א למשל.

    השמות הנוספים לאלו הם לאומי ,זיו ,גייק כהן וסוקרר .

    9. ציוני לשבח נוספים .
    שלומי הרוש ,דן שמיר ,קטש ,ווארקמן ,רחימי , בן שימול ,גלבוע גליל כקבוצה ,אמרה סטודמאייר (על כל מה שמסביב ) ,טפירו על קידום מקומיים וקריית גת על ספורטיביות .

    10.אכזבה חוץ ממכבי שהיא אכזבת המאה .
    רוזפלט ,דאוסן ,הפועל תל אביב ,ליואנס.

    11. הבאסה : הפציעות הרבות ששינו כאן הרבה.
    שגמרו את העונה של ואייט (אולי המצטיין עד אז) ושל גלבארט בראון מנהריה (בזכותו הגיע הופסון ) ..עוד פצועים.
    גאדלוק ,משעור ,גראייבס ,כל ראשון פחות או יותר ,רביב לימונד ,הולוואי ,דייליני ועוד.

    12. התופעה הכי לא מובנת (קטגוריה אישית )

    רמי הדר :
    אשתקד מאמן נחמד מאד בחיפה …מועזב חותם כעוזר מאמן של ארז ומצהיר לויאליות שלא עומדת עד הבוקר מליל 2.24 .
    מצליח לנצח את אובראדוביץ ואס מתפטר עובר לצד האדום ..מחליף חצי קבוצה ו..הופ מתפטר.

    13. התופעה הכי לא מובנת (קטגוריה קבוצתית ) .

    מכבי תל אביב (התגובה כבר ארוכה מדי אז לא נפרט ).

    14. פרס הסיקור הטוב במדיה .
    יאיר זעפרני ללא תחרות של ממש …הרבה אחריו אראלה וייסברג ואתר ספסל.

    Reply to this comment
  7. מנחם לס

    25. יונ, 2017
    04:57

    ללא כל ידע על התוכן, הפוסט הזה נראה לי כדוגמה לפוסט מסכם עונה לכל עתון או מגזין בעולם!

    אני בטוח שאין דבר כזה בשום אתר או עתון ישראלי.

    לדעתי צריכים לשלוח העתקים לכל הקבוצות, ולהנהלת הליגה.

    Reply to this comment
  8. גיא הרשע

    25. יונ, 2017
    05:51

    הליגה השנה פשוט לא הצליחה להרים את רמתה לרמת הפוסטים שלך.

    תודה, יאיר.

    Reply to this comment
    • אסף

      25. יונ, 2017
      06:27

      מדויק מאוד גיא…
      יאיר אתה נקודת האור של השנה הזו ,סיכום מצוין כהרגלך.

      Reply to this comment
  9. המשגיח

    25. יונ, 2017
    05:57

    מעולה. תודה רבה

    Reply to this comment
  10. פאקו

    25. יונ, 2017
    07:30

    סקירה אדירה, המשלימה עונה אדירה שלך.
    העונה הזו היא אולי השיא של עונות ה-WTF בליגה הזו. זו לא הפעם הראשונה שבה האלופה לחלוטין לא קשורה לשום דבר שקרה במהלך העונה. עדיין, בעונה הזאת זה הגיע לשיא. ירושלים לאורך העונה הציגה יכולת די עלובה בליגה, וגם בפלייאוף היא לא ממש הראתה שהיא הקבוצה הטובה בארץ. עדיין, היא זכתה באליפות. בעיקר זו עוד עונה של תחושה של חבל על הכדורסל הישראלי.

    Reply to this comment
  11. Asi

    25. יונ, 2017
    07:41

    אחלה יאיר, לא רק לעכברים. נקווה שהנבחרת תשחק יותר טוב ממה שראינו מהישראלים עד עכשיו.

    Reply to this comment
  12. עידן עופר

    25. יונ, 2017
    08:23

    אין מילים, פשוט מעולה יאיר. בחירה מעניינת לשחקן העונה ( קינזי ), הדבק של ירושלים והשחקן הכי חשוב שלהם ברגעים הכי חשובים שלהם, באמת הלוואי וישאר דם בעונה הבאה.

    Reply to this comment
  13. משיח

    25. יונ, 2017
    09:16

    שיר לא (אשך) מקורי – לחן עממי

    זעפרני הוא המלך זעפרני הוא המלך

    Reply to this comment
  14. Berch

    25. יונ, 2017
    09:54

    טור מעולה
    בכתיבה שלך מגלים שהליגה המקומית זה לא רק הפועל חולון…. 🙂

    Reply to this comment
  15. אופיר נ.

    25. יונ, 2017
    10:30

    יאיר,

    טור הסיכום שלך, היה ברמה יותר גבוהה משמעותית מזו של ליגת העל בכדורסל.
    למרות שהקבוצה שלי זכתה באליפות, אני מסכים שיש כאן הרבה יותר מדי זרים. אני רוצה לראות שחקנים ישראלים שמשחקים דקות משמעותיות.

    העובדה הכי מצערת בליגה, שכבר הרבה שנים, לא צומח כאן סופר סטאר ישראלי, ברמת יורוליג.

    מזל שאתה פה לשמור על הרמה.

    Reply to this comment
  16. amitlahev

    25. יונ, 2017
    10:59

    סיכום נדיר של העונה. הרבה יותר טוב מהליגה ההזויה הזו.
    לצערי ליגת העל שלנו חולה במחלת על בגלל 2 בעיות עיקריות:
    1. שיטת הפיינל פור הבזויה.
    2. מבול הזרים ומיעוט הישראלים.
    טוב, לא חכמה רק להתלונן, אז אציג גם את הפתרונות שלי :
    1. לחזור לסדרות ויפה שעה אחת קודם. מבחינתי כל האליפויות מאז המעבר לשיטת הפיינל פור הן זכיה בגביע ולא אליפויות, גם כשזה הלך למכבי וגם כשהלך לקבוצות אחרות.
    2. צריך לחתוך משמעותית את כמות הזרים. לדוגמא: 4 לכל קבוצה. לא יכול להיות שכל שנה קבוצות מחליפות שלושת רבעי סגל. עכשיו יבואו כולם ויגידו שזה יפגע בהצלחה באירופה. נכון, זה יפגע בהצלחה באירופה אבל לא זכור לי שמכבי על לגיון הזרים שלה הצליחה מאוד ביורוליג למעט ההבלחה בשנת 2014. תנו לנוער הישראלי לגדול ולהשתפשף בארץ ובאירופה ותראו שתוך כמה שנים יצמח לנו דורון שפר חדש או אפילו קטש.

    Reply to this comment
  17. גרשון רוקח

    25. יונ, 2017
    11:00

    יאיר, תודה רבה על כל העונה הזו… עשית עבודה מדהימה

    הערות:
    לגבי הישראלים, הפועל ומכבי מבינות שברמה הנוכחית של הכדורסלן הישראלי אין שום סיבה אמיתית ללכת על ישראלים מובילים, אלא לחפש את הרול-פליירס. זו הסיבה להחתמה המהירה של דיברתולומיאו. לא בשביל מה שהוא הפך להיות בפלייאוף, אלא בשביל מה שהוא היה כל העונה- הגנה חזקה ושלשות פנויות. זה מה שצריך היום מישראלים. אין אף ישראלי שמספיק טוב כדי להיות שחקן מוביל (ברמה של להחזיק את הכדור ביד) ביורוליג ואפילו לא בטופ יורוקאפ. הכי קרוב לזה הוא גל מקל והעונה הזו הוכיחה סופית שהוא לא ברמה, לפחות עד שהקליעה שלו לא תשתפר. ג'ו אלכסנדר שחקן ורסטילי בהרבה מאלכס טיוס, אבל טיוס נותן בדיוק מה שאתה מצפה מרול פלייר גבוה- רים פרוטקטור וגלגול נכון לסל אחרי החסימה. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
    אירופה- לא ראינו הצלחות באירופה? נהריה נתנה עונה נחמדה וכמובן ירושלים שהדיחה את גראן-קנאריה וסיימה לפני קבוצה כמו זניט בטופ-16. לא יודע מה המדד שלך להצלחה, אבל להגיע לחצי גמר במפעל אירופי שחצי ממנו הן קבוצות ספרדיות ומהVTB זה מרשים מאוד, בטח אחרי הכישלונות הקודמים של ירושלים.
    MVP- אני אוהד ירושלים כידוע, אבל טרנס קינסי הוא פשוט לא הMVP של העונה. בעצם, אתה עושה את מה שהמנהלת עשתה ולוקח את זה צעד קדימה. קינסי הוא השחקן האהוב עלי בירושלים והראשון שאני רוצה לראות ממשיך בקבוצה, אבל במשך רוב העונה הוא לא היה שם מספיק, בטח בליגה. כדי להיבחר לשחקן המצטיין של העונה אתה חייב להיות יציב בהרבה. אני הייתי הולך על ג'יימס בל, למרות הפלייאוף המזעזע שלו.
    חמישייה: ורגאס, הנרי של אילת, בל, משעור והולוואי. העונה הסדירה חייבת לקבל יותר מקום בבחירות.
    שחקן שישי- סיגרס. שחקן שישי הוא שחקן שעולה מהספסל, לא כזה שמשחק מעט דקות אלא כזה שברוב המשחקים עולה מהספסל ומשפיע על המשחק. סיגרס הוא ללא ספק האיש (ואם הוא רק היה קולע את הפלואוטר ההוא בגביע, הוא היה מוכתר לווינר הכי גדול של העונה).

    יאיר, שוב תודה על הכל.

    Reply to this comment
  18. מתן גילור

    25. יונ, 2017
    11:17

    מצוין כמו כל העונה.

    Reply to this comment
  19. ערן

    25. יונ, 2017
    11:24

    עונה פנטסטית. של יאיר כמובן, לא הליגה.

    עבורי שורש הרע הוא ריבוי הזרים. אז כן, הרמה של הישראלים בירידה מתמדת. זה לא משנה לדעתי. זו ליגה ישראלית. אם נרצה לראות כדורסל ברמה גבוהה יותר, לא חסר איפה. כאן הייתי רוצה לראות שני זרים בקבוצה וזהו. שבכל דקה יהיו על המגרש יותר ישראלים מזרים.

    Reply to this comment
  20. רועי ויינברג

    25. יונ, 2017
    12:04

    טור פנטסטי. צריך לעשות משהו בקשר למבנה, הליגה באמת די שכונה. 2 סיבובים ואז סדרות, יחד עם חלון העברות שנגמר בתאריך קבוע, יעשו את העבודה לדעתי.

    Reply to this comment
  21. יניב

    25. יונ, 2017
    12:06

    מעולה יאיר.אני חושב שהליגה תמשיך להיות פחות או יותר שיוונית גם בעונות יותר טובות של הפועל ומכבי וזה משום שההבדל בישראלים הוא מזערי.אין היום ישראלים שוברי שיויוון,הרמה פחות או יותר זהה ואז קבוצה שפוגעת נגיד ב3 זרים טובים בהחלט יכולה להוות אלטרנטיבה.

    Reply to this comment
  22. ינון יבור

    25. יונ, 2017
    12:45

    תודה יאיר. מצטרף לכל השבחים.
    מצטרף גם לביקורת של רוקח על שחקן העונה – קינסי הוא אולי הפוטופינישר של העונה, אבל לא היה שם לכל אורכה. הייתי בוחר את וואייט או בל, אולי מישהו מאילת, או אפילו ג'רלס שהחזיק את י-ם במהלך העונה.
    לגבי תיקונים לליגה – חוץ מסדרות כמובן והורדת כמות הזרים – לדעתי זה מגוחך שניתן להחליף שחקנים באפריל/מאי. זו כבר סוף העונה וזה ממש לא לעניין. פתאום האוולים כאלו שגמרו את העונה (גם בליכות אחרות אפילו) מוצאים את דרכם להיות ברגים חשובים בקבוצת פלייאוף. ממש לא לעניין.

    Reply to this comment
  23. אלעד

    25. יונ, 2017
    15:06

    חצי גמר יורוקאפ זו הצלחה באירופה, לא כל הקמפיינים האירופים נכשלו.

    חוץ מזה אחלה סיכום

    Reply to this comment
  24. Smiley

    25. יונ, 2017
    16:37

    1. הליגה היתה שיוויונית השנה וזה יצר עניין. אבל לדעתי זה קרה כי מכבי וירושלים היו חלשות מאוד. אם הן היו משחקות כמו הפוטנציאל לשהן על הנייר זאת היתה ליגה של שתי קבוצות.
    2. להישאר עם הפיינל-פור – שיטה שאולי לא הכי ספורטיבית אבל היא מכניסה עניין בעיקר בגלל שלא כל יום תהיה ליגה שכל הקבוצות יחסית שוות. בשנים רגילות זה היה לחכות לסדרה של מכבימול ירושלים בלי הרבה עניין.
    במצב כזה, שלדעתי הוא לטובת הכדורסל הישראלי שאפשר "לגנוב" אליפות גם של הקבוצות הקטנות, הדבר נותן לבעלי עניין ומשקיעים ללכת לעוד קבוצות ולהשקיע, לדוגמא חיים אוחיון בגליל.
    אולי לא תחרותי אבל יוצר עניין ומכניס כסף.
    3. ישראלים – בעיה עיקרית לקראת הקיץ, כשגם הישראלי הבכיר חווה עונת פציעות וטריידים. הישראלים הוותיקים פשוט נראו נורא ואפילו המאמנים הישראלים (במיוחד במכבי) לא האמינו בהם ויהיה הרבה עם סימני שאלה לקראת הקיץ ואם בכוחם להוביל את הנבחרת.
    ישנו דור צעיר ומוכשר יותר (או פחות) אבל לא בטוח שהוא מוכן להוביל נבחרת, כי מה שהולך ליד זרים דומיננטים לא תמיד הולך כשאתה אמור לייצר.
    בנוסף, נשארת שאלת המאמן (והנעלב) הלאומי, ארז אדלשטיין. אני חושב שהוא מאמן מצויין ובהחלט לא קיבל הזדמנות במכבי אלא סטירה שתלווה אותו לאורך כל הקריירה. אבל אדלשטיין צריך להחליט לאן הנבחרת הזו הולכת ומי יהיו השחקנים. אם הוא הולך על "הבטוח" או מהמר על הצעירים.
    4. שון דוסון – השחקן בעל הפוטנציאל הגדול פשוט התרסק (או לקח צעד אחורה אם פחות מחמירים) השנה. אני מאוד מקווה שהוא יצא מזה ויהיה לו מקו מרכזי בנבחרת כי פשוט אין ישראלים עם רמת הפוטנציאל והאתלטיות שלו.
    5. כמו שרשמתי כאן לאורך העונה לגבי הקיץ – מקווה שתקדים יניב גרין יתפוס גם פה. ישראלים שמחממים את הספסל ולא מקבלים דקות במהלך העונה באים לנבחרת, נלחמים כמו אריות, ומזכירים שהם יודעים לשחק אם יקבלו הזדמנויות.

    Reply to this comment
  25. שי אבן צור

    25. יונ, 2017
    18:16

    אין לי מה לומר חוץ מוואו!!!
    כל הכבוד יאיר, עבודה גדולה!

    Reply to this comment
  26. דורון האסטבן

    25. יונ, 2017
    18:27

    דובי אפלטון גיא ברשע שי אבן צור, אהרון שדה בסעיף 14, מתן, פאקו..
    פשוט גנבו לי טלפתית את המחשבות בזמן שלא היה לי זמן להגיב,
    🙂 +10 לכל התגובות.
    יאיר פשוט העונה הישראלית שנתת כאן הוציאה אנשים
    לראות משחקים.
    סיקורים משובחים שבא לכתוב תודה רבה מתחת לכל שורה שלך,
    רעיונות נהדרים וכתיבה יצירתית אינסופית.

    Reply to this comment
  27. דורון האסטבן

    25. יונ, 2017
    18:31

    יש לנו הוגה דעות, פילוסוף, סופר נעלה, משורר.. יו ניים איט
    שכותב במקרה על הליגה הישראלית (והאמריקאית)
    זכינו.
    תודה ענקית ליאיר ולמנחם שנתן לו את הבמה לכתוב.

    Reply to this comment
  28. איל

    25. יונ, 2017
    22:41

    מעולה יאיר ויאללה הפועל

    Reply to this comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *