התחלת החלום / הגולש דן

*******************

דן, 22, מתכנת צ'יפים בחברת אינטל.

*******************

יכול להיות שזה רק אני, יכול להיות שזה פאק כלשהו אצלי בראש, אבל אחרי שנים של הכחשה הבנתי משהו על עצמי: כל מה שמעניין אותי באנ.בי.איי זה לפנטז.

עכשיו אני לא מתכוון לפנטזיות כמו של כולם – מי תהיה האלופה הבאה, מה יקרה עם הקבוצה שהם אוהדים או איזה טריידים משוגעים יבוצעו. אני מהאלו שקמים בבוקר בהתרגשות, אך ורק לדבר אחד: מה עשו הצעירים המבטיחים בליגה הלילה.

אני בטוח שאני לא היחיד (לפחות אני מקווה שכך) אבל אצלי זה הפך לתשוקה של ממש.

פרוספקט מסקרן. דאנטה אקסום.

לראות את ווסטברוק או הארדן מספקים מספרים מגוחכים לא עושה לי את זה כמו לראות את KAT דופק משחק של 30 נק' ו-10 ריב', לא עושה לי את זה אפילו כמו לראות את מרכוס סמארט מבריח פה ושם משחק של 20 נק' ולא באחוזים של קוטג'. למען השם, לראות שאקסום קלע בדו ספרתי עושה לי צמרמורת.

אני מאלו שברגע ששחקן מימש את הפוטנציאל שלו כבר פחות אכפת לי ממנו. כמובן שאני עדיין אסתכל ואבחן בדפי הסטט' באדיקות מה הוא עשה הלילה, אבל אני קודם כל אבדוק מה בוקר או פורזינגיס עשו.

אני חולה על צעירים נוטפי פוטנציאל (דו-משמעות גבולית במיוחד במקרה הזה) וגם על צעירים שאני עקבתי אחריהם מהתיכון ועדיין מחכה שייממשו אותו. יום אחרי יום אני מחכה לכתבות על איך שחקן צעיר כזה או אחר "הופך למפלצת", או על קבוצה צעירה וכשרונית שמנבאים לה גדולות (בחייאת וולבס, כמה אפשר לחכות…). כל פיסת מילה ואישור ממישהו אחר שאני לא לבד, שעוד אנשים חושבים שאמביד בריא זה פחד אימים, שסימונס זאת הכלאה לא הוגנת של נתונים פיזיים וראיית משחק ועוד.

אני מת על הקבוצות האלו: באקס, וולבס, פילי… אפשר גם להכניס את הסאנס, הנאגטס והלייקרס לדיון. בוסטון כמובן שבדיון מבחינת פוטנציאל להיות קונטנדרית, אבל אני מדבר על אילו קבוצות מרגשות אותי, ובוסטון כל עוד פולץ עדיין לא שם ואולי עוד שנה גם מייקל פורטר או דונציץ' יחברו אליו ואל בראון, עדיין לא מרטיטה אותי. אני יכול לחפור עליהם ימים ולילות. לפנטז איך כל שחקן צעיר שם יתפתח, מה התקרה שלהם ולמי יש את הפוטנציאל הכי גבוה.

הבהרה קטנה – אני לא אוהד אף קבוצה ב-NBA, אני אוהד בכל זמן נתון כמה קבוצות שיש להם את הפוטנציאל הזה, שיש להן את הצעירים המלהיבים בליגה, בשנים האחרונות זה פילי ומינסוטה (מגעיל מגעיל, אבל הprocess זה הדבר הכי טוב שקרה לי מאז שהתחלתי לראות NBA), שאם הכל הולך כמו שצריך, בלי פציעות וטריידים מטופשים (*שיעול* רוז והארדן *שיעול*) רוב הסיכויים שיאבקו על אליפות תוך כמה שנים.

אולי זה יישמע יהיר, אבל מהרגע שהווריורס בחרו את תומפסון ב-2011, אני ידעתי שהוא וקארי יהיו סופרסטארים, אני ידעתי שיגיע היום בו הם ימטירו שלשות וטרור על הליגה. קפצתי משמחה כששמעתי שאיגי חתם שם, התרגשתי מאיך שגרין מתפתח, וכן… אני נורא שמחתי כשדוראנט הגיע.
ידעתי מה זה אומר לגבי התחרותיות בליגה, אבל לא יכולתי להתעלם מהתחושה שקבוצה שאני שנים מחכה שתשלוט בליגה באמת עומדת בציפיות שלי ואף נוסקת מעליהן. אין מאושר ממני לראות את הכדורסל שהם מספקים, את הרמה הזאת, שלמות מופתית שלא חשבתי שאזכה לחזות בה (כמובן שכואב לי מההשלכות של זה על הליגה ושאר הקבוצות אבל זה דיון אחר).

אני גם מעדיף תחרותיות ומתח על פני מיקסום פוטנציאל ושליטה של קבוצה כזאת או אחרת, לכן כואב לי הלב על קבוצות שתקועות בבינוניות. על אורלנדו, סרקמנטו, ממפיס, שארלוט ועוד 15-18 קבוצות לצערי, שאין להם סיכוי עכשיו לדגדג וגם אין להם נכסים עם מספיק פוטנציאל להיות קונטנדרית.

כל לוטרי אני מקווה שקבוצות כמו פילי ומינסוטה, שכבר יש להם את הבסיס הצעיר, יבחרו קצת יותר נמוך ויפנו מקום לקבוצות בלי סופרסטאר פוטנציאלי לבחור בטופ 3, כמו שהקינגס, אם יפעלו נכון, יכולים לבנות שלד נחמד עם הבחירות 5 ו10 שלהם בדראפט כמו של השנה.
שאולי אלוהים יעשה עיניים לסילבר ויסדרו לו ולשארלוט איזו בחירה גבוהה.

אבל בו זמנית אני לא יכול שלא לחלום על המחשבה שפילי כבר עכשיו יכולה ליצור שלישייה אימתנית עם אמביד, סימונס והבחירה השלישית, ויחד עם סאריץ' להפוך לאימפריה. אפילו נהייתי חזיר וקיוויתי שיקבלו בחירה רביעית מהלייקרס ואז יוכלו לקחת את מונק, שהם כל כך זקוקים לו, בעזרתה ביחד עם פוקס, מבלי לתלוש שיערות איך הם לוקחים בבחירה 3 שחקן שתכלס צריך להיות בחירה 6-7 גג.

גם העובדה שאולי אייזק יגיע בדיוק לעמדה 4 בוולבס שהיא היחידה שלא תפוסה עדיין בשחקן מבטיח (לולא ת'יבודו ושנאת הרוקיז שלו, דאן היה נותן אחלה עונה) מדליקה לי את הדימיון, גם אם אני יודע שרוב הסיכויים שהקבוצות הללו לא יממשו את הפוטנציאל הזה, בין אם זה פציעות, בין אם זה אגו וחוסר התאמה או לרוב בגלל כסף. קשה לי להאמין שנראה עוד קבוצה שיש לה 3 כוכבים צעירים או יותר ומצליחה לשמור על יותר מ-2 מהם בתקרת השכר כשחוזה הרוקי שלהם נגמר.

מה אני מנסה להעביר בכל החפירות הללו? שבשבילי החלק הכי מרגש של הליגה השנה רק התחיל. אני מחכה לדראפט יותר מלגמר הNBA-. כי ביום שאחריו אני יכול להתחיל לפנטז ולחלום שוב.

אני מחכה ל-1 ביולי יותר מלתחילת הפלייאוף. כי אז מתחיל הקסם האמיתי, קסם שמשנה את פני הליגה, משנה את הסיטואציות של השחקנים הצעירים שאני כל כך אוהב ומקווה בשבילם שיתפנה להם מקום לזרוח שנה הבאה, או של הקבוצות המבטיחות שפתאום מצרפות בדיוק את הוטרנים שהם היו צריכים כדי להתחיל להוות איום בקונפרנס שלהם.

אני מחכה לתחילת ליגת הקיץ, לתחילת מחנות האימונים ומשחקי ההכנה, לתחילת הליגה. רק כדי לראות אם טיבודו לימד את וויגינס לשמור והפך אותו ל-canadian mamba, לראות איך ג'בארי חוזר מעוד פציעה וממשיך לשפר את הקליעה, את הצמד אמביד את סימונס בריאים, את פולץ מראה שאין צורך באייזאה, את דניס סמית' שאולי יגיע לניקס ויפריח תקווה חדשה יחד עם החד-קרן (פורזינגיס) בגארדן ועוד אינספור קווי עלילה דומים.

המציאות תיקח אותך עד גבול מסוים, הדימיון לא.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 29 תגובות

    1. tom

      18 יונ 2017 19:08:08

      למינסוטה חסר מאמן שיודע לעבוד עם צעירים, אם מינסוטה תחתים מאמן שיודע לקחת שחקן צעיר ולממש את הפוטנציאל שלו עד תום (מצטער אבל אין לי דוגמה כרגע), המצב של מינסוטה יהיה הרבה יותר טוב, לא רוצה לפתוח פה, אבל לדעתי למינסוטה יש את המצ' אפ הטוב ביותר מול הווריירס בכל הליגה, אולי פרט לעמד הרכז שם חסר קצת כישרון (מחכה לראות איך דאן יתפתח), אם הם בוחרים את אייזק, המצ' אפ יהיה: רוביו/דאן נגד קרי – נוק אאוט לקרי, ת'ומפסון נגד לאבין – יתרון קל לתומפסון למרות שללאבין יש את היכולת לעצור אותו (אתלט שעובד בהגנה, בדיוק השומר המושלם לשחקן שזורק שלשות), דוראנט נגד וויגינס – בהגנה וויגינס הוא הסמול פורוורד היחיד בכל הליגה שיכול לשמור על דוראנט בלי להתעייף, גם לברון יכל לעשות את זה עד לפני שנתיים, אך עכשיו הוא מבוגר מדיי, בהתקפה וויגינס יוכל לנסות לעשות צרות לג"ס דרך פיק אנד רול עם רוביו, שישאיר אותו מול קרי, טאונס נגד גרין-יתרון לטאונס, ואייזק נגד פאצ'וליה- אני לא חושב שיש צורך להרחיב בנוגע למצ' אפ הזה

  3. מנחם לס

    17 יונ 2017 20:14:15

    נהניתי מאד מהמאמר. גם אחד ההובים המעניינים שלי הוא לראות שחקן צעיר ולנסות לנבא מה יקרה איתו. ההצלחה הגדולה ביותר שלי היה רון הארפר שראיתי בגיל 12 וכתבתי לעתון (אני כבר לא זוכר לאיזה): "תרשמו את השם: רון הארפר". והוא הפך לכוכב, ואלוף NBA (ביישקו בולס עם ג'ורדן, אבל הארפר היה כבר בן 30 ומשהו).
    המשך לכתוב ולתרום לנו

    1. גוגליוטה

      18 יונ 2017 08:32:18

      מנחם, ידעת להלהיט את הפנטזיה אצל קוראים צעירים עוד לפני הרבה שנים. הלוואי והייתי מוצא את הכתבה שלך מלפני 20 שנה ויותר, נדמה לי שבמעריב, על 2 הכוכבים הגדולים שסיימו תיכון והולכים לככב בנבא.
      טים תומאס וקובי בראיינט 🙂 התענגתי על הכתבה.
      אז טים תומאס לא נהיה פיפן אבל בראיינט זה בול פגיעה 🙂

      1. הציפור הנדירה

        19 יונ 2017 00:07:37

        זה לא מדע! כבר היו כאלו עם כישרון גדול ובסיס רציני להיות כוכבים גדולים ולא יצא מהם משהו רציני ולעומת זאת היו היו כאלו שחר נחשב לפוטנציאל רציני להיות כוכבים אך כו הגיעו לכך.

  5. מיקי

    17 יונ 2017 21:28:13

    אחלה פוסט, תודה רבה.
    אי שם בשנות השמונים הלכתי למשחק גביע לגילאי נוער בין הפועל קרית אונו, בסמוך לה גרתי, לבין מכבי חיפה, סיבוב שלישי או משהו כזה, אבל בגלל שזו הייתה מכבי חיפה אז באנו לראות. אבי בן עזרא, הכוכב שלנו, שיחק מצוין, אבל גם חיפה היו טובים, ובעיקר איזה קטנצ'יק אחד במרכז המגרש, אבל האמת שלא סבלתי את הקטנצ'יק מהרגע הראשון – כל הזמן התעמת עם כולם, צעק והתלונן לשופט על שטויות, ממש טיפוס שלילי.
    כמה שנים אחר כך אני צופה במשחק של חיפה הבוגרים, ופתאום אני מזהה את הקטנצ'יק ההוא מהמשחק נגדנו בנוער. עדיין קטן, עדיין מוכשר ועדיין טיפוס בעייתי. רק אז נודע לי שמו של הנער – אייל ברקוביץ'.

  8. אופיר נ.

    17 יונ 2017 21:52:47

    הגולש דן – טור נהדר.
    אני לא עוקב אחרי שחקני התיכונים והקולג'ים,
    אבל בדיוק כמוך,
    אני עוקב באדיקות אחרי השחקנים הצעירים שבליגה,
    מחכה לראות למי יש את הכישרון,
    המקום בסגל והאמון מהמאמן,
    לתת עונת פריצה, ולשפר את סיכויי הפנטזי שלי (-:

  10. דניאל

    17 יונ 2017 23:07:00

    פוסט מעולה, היה כיף לקרוא מישהו שמצליח ללכוד במילים תחושה שיש לי, וכנראה לרבים מאיתנו.
    לא יודע אם אני עד כדי כך מרחיק לכת כמוך, שהדראפט יותר מעניין אותי מהגמר, אבל התחושה הזאת של לקום בבוקר ולבדוק איך היו הלילה כל הצעירים שסימן השאלה עדיין מרחף מעליהם… זה אדיר 🙂

  12. Yinon Yavor

    17 יונ 2017 23:28:01

    נהדר, תודה רבה.
    אני דווקא הפוך ממך, מחכה לראות את השטרות נפרעים, ולעיתים חסר סבלנות מול תילי התילים של התחזיות המוקדמות.

  13. בלעם

    18 יונ 2017 00:11:47

    תיארת בול איך נראית השנה שלי כאוהד אן.בי.איי. תודה.

    מה שכן, מפריע לי מאוד הסיקור המוקדם הרבה יותר מדי של כל מחזור דראפט. רבאק, תחכו עשור לפני שאתם פותחים את הפה שלכם.

  16. עגל ומלבד זאת אני סבור שיש לפרק את ג"ס

    18 יונ 2017 13:02:47

    טור נחמד מאוד.
    אצלי זה קצת הפוך, כבר הייתי בכל הסרטים האלה עם כל ה"כוכבים" שמעמעמים מרגע שהם מגיעים לליגה. כל שנה אומרים שזה הדראפט הכי טוב מאז אולג'וואן וג'ורדן וכל שנה אותו הסיפור.
    תן לי אותם אחרי שכל ההייפ נעלם.
    כן צעירים מבטיחים, לא עוברים

    1. tom

      18 יונ 2017 19:11:09

      השנה זה שונה, כמות כזו של כוכבים (פוטנציאלים) לא ראיתי מאז דראפט 2003, רק אני מקווה שלא ניפול על עוד דארקו מיליצ'יץ'

  18. א.ב

    19 יונ 2017 10:56:26

    לגמרי איתך.

    אין כמו לראות איזה משחק בגלל כספי, לשים לב שהרוקי החדש, בחירה 5, זה שאמרו שבעייתי, קאזינס, נראה כאילו הוא הסנטר הכי מוכשר מאז אולג'ואן.
    או שעוד אחד שאמרו שבעייתי, בחירה 9 בדראפט אחר, דראמונד משהו, הוא מפלצת אתלטית שמסוגל למסור בהקפצה לשחקן שחותך לסל.

    יש בדרך כלל את האכזבה בסוף כשאתה רואה שהכישרון באמת שם אבל מבין שבלי W זה פחות מרשים אותך.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט