בישול מהיר – הקבוצות שתוך שנה הפכו ממפסידות למנצחות בגמר / סער ברעם

בישול מהיר של שנה – 3 הקבוצות שהפכו ממפסידות למנצחות בגמר, ומי הקבוצה הרביעית שהתפרקה? בכדורסל המודרני, הרבה פעמים אנחנו רואים את הקבוצות החזקות מצרפות כוכב ואז מחכות עונה בשביל לקטוף את הפירות. אז מי אלה?

לוס אנג'לס לייקרס, 2008-9.

ללייקרס נמאס להיות הקבוצה שנלחמת קשה בזכות כוכב ענק (בראיינט) שלא הולך לשום מקום ואז מפסידה בסיבוב הראשון לפיניקס המוכשרת בהרבה ממנה. אחרי הרבה קש בעונת 2006-07, הלייקרס שדווקא הסתדרו יפה באותה עונה (יחס 2:1 לטובת הניצחונות עד ה-1 באוגוסט לערך) החליטו להביא את פאו גאסול, אז פורוורד\סנטר מוביל בליגה.

הלייקרס התחילו עם דנבר נאגטס של מלו ואייברסון, שהייתה בתקופתו קבוצה לא מחוברת שקיבלה סוויפ מאותם לייקרס. החברים בזהב-סגול הגיעו עד לגמר כדי לפגוש את הסלטיקס הרעבה (והלא-כל-כך-זקנה) לאליפות. גארנט (31), פירס (30) ואלן (32) היו גדולים על הלייקרס וניצחו אותם בשישה משחקים.
שנה לאחר מכן, הלייקרס היו סיפור שונה לחלוטין. גאסול כבר השתלב, אודום נכנס לעניינים מהר וקובי אפילו השתפר והנהיג קבוצה מנצחת. הם פגשו את יוסטון ללא טי-מאק, שהייתה אתגר דווקא לא פשוט. הם שרטו, הרביצו והוציאו את הלייקרס מהמשחק השוטף שהציגו בסיבוב הקודם מול הג'אז. הנאגטס של צ'אנסי בילאפס, ובכוונה אומר צ'אנסי – כי השינוי ה"קטן" שלו במקום אייברסון הביא מנהיגות אמיתית וענקית לקבוצה, מה שאנטוני לא יכל לספק. אגב, אפשר לראות את זה גם היום בניקס.
הלייקרס הגיעו לגמר. בעונת 2008 הלייקרס האכילו גם את הספרס מרורים, ולהגיד שקובי לא היה מכונה כבר אז זה לא מדויק בלשון המעטה. אבל בשנת 2009 משהו במנטליות השתנה. אז הסלטיקס הפסידו לאורלנדו, שעברה גם את הקבאלירס של לברון.

אורלנדו, עם דוויט הווארד בשיאו (15 ריבאונדים ו-4 בלוקים למשחק בסדרת הגמר) הייתה קטנה בכמה מידות על הלייקרס של בראיינט. לא היו שום כלים הגנתיים מתאימים להתמודד עם ההתקפה החזקה של הלייקרס וההבשלה המשמעותית שלהם, ובראיינט יצא סוף סוף עם האליפות הראשונה שרשומה על שמו.

קובי והווארד בגמר. שניהם הגיעו לרמה עילאית ב-2009.

מיאמי היט, 2011-12.

מיאמי, אז הרוע והרשע של ליגת ה-NBA מאז "ההחלטה" המתוקשרת של לברון לעבור להיט, הייתה הקבוצה שצריך היה לנצח באותן 4 עונות כשהטריו שיחק ביחד. וויד ולברון שטפו את המגרש עם חטיפות, פאסט-ברייקים והגנה רצחנית ברגע שמדליקים את המתג. הייתה הרגשה כזו שאם הם רוצים לשתק כל קבוצה בליגה, הם יכולים לחלוטין ויעשו את זה. כל מה שצריך זה רבע אחד טוב של מיאמי במשחק והוא גמור.

מיאמי, כצפוי, דילגה על כל המזרח בקלילות. עם ניצחונות 4-1 בכל הסיבובים על פילדלפיה של אז (מי זוכר שהיא הגיעה לפלייאוף?), בוסטון סלטיקס שהייתה כבר גמורה (גארנט 34, פירס 33, אלן 35) ושיקגו של דרק רוז, ה-MVP של אותה עונה. אל מול כולם היה להם אוויר עם לברון ופלאש בשיאם לצד כריס בוש בריא. כשהיה צריך לנטרל שחקן בדמות רוז, לברון התפנה אליו והשאיר את המלאכה ההתקפית לוויד בסדרה נגד שיקגו.

שיתוף פעולה מנצח ששווה 4 גמרים ו-2 אליפויות. וויד ולברון.

הם הגיעו לגמר ושיחקו נגד דאלאס. הווטרנים של דאלאס בדמות ג'ייסון קיד, דירק נוביצקי, ג'ייסון טרי וטייסון צ'נדלר כבר נתנו ללייקרס סוויפ מוקדם יותר ולא פחדו מכלום. היה מדובר על סיפורים שונים לחלוטין של קבוצות, בעוד שדאלאס מלקקת את הפצעים מ-2006 ורק עכשיו הצליחה לחזור לאותו מעמד. מיאמי לא היו בשלים מספיק, והיה נראה כאילו לברון משחק ללא לב. לעתים קרובות התפשרו על זריקות מבחוץ ולא הצליחו להביא את היתרונות הענקיים שלהם לסדרה.

דאלאס ניצחה 4-2, אבל מיאמי עוד לא אמרו את המילה האחרונה. בעונה המקוצרת של 12\2011 מיאמי שוב עלתה לגמר והפעם הייתה צריכה לשחק מול אוקלהומה של אז. הם היו צריכים לשחק מול הסלטיקס בעונתם האחרונה של פירס-אלן-גארנט שלקחה אותם צמוד-צמוד ל-4-3, אבל היה ניכר שהסלטיקס משחקים מחצית אחת בלבד על הפרקט. מיאמי ניצחה במשחקים ברגע שהבינה שמדובר במלחמת התשה.

אוקלהומה היו אז חבר'ה צעירים, בוסריים ולא בשלים. דוראנט, ווסטברוק והארדן (4 שנים בליגה, 4 ו-2 בהתאמה) לא היו קרובים לדגדג את ההיט שכבר היו מכונה משומנת. הם ניצחו, עברו אותם בהצלחה וגם הצליחו לעשות בק-טו-בק בעונה שאחריה.

קליבלנד קאבאלירס, 2015-16.

הקאבס של 2016 היו אחת הקבוצות המעניינות אם לא המעניינת ביותר בליגה בשנה שעברה. לברון חוזר לעיר הולדתו בעונת 14-15 ומשאיר לכל המשתזפים בסאות ביץ' רק חול. מיאמי לא הפכה להיות שממה מאיבוד לברון, אבל הקבוצה שם הייתה צריכה להתפרק ולהיבנות מחדש, משהו שמצליח להם דווקא לא רע. בעונה הזו הקאבס ויתרו על בחירה מס' 1, אנדרו וויגינס, וזרקו גם את אנתוני בנט שלכו תדעו איפה הוא היום, כדי לרכוש את קווין לאב.

קיירי, לברון, לאב. כל אחד שחקן מגוון ושלם שלעצמו. אה, וכמובן, דיוויד בלאט בתור מאמן. במהלך העונה הרגילה היו לא מעט גמגומים, סרטים וכל מיני תרגילים מאחורי הגב או שמועות. הקבוצה הזו הייתה בולטת ב"בלאט-אפקט": שורטת, נושכת, פיזית, אגרסיבית ונכנסת פנימה כדי לעשות צרות וכאב ליריב.

לברון. שוב הרכיב קבוצת כוכבים, הפעם בקליבלנד.

לברון. אופס, איי-דיד-אי-אגאין, הרכבתי קבוצת כוכבים, והפעם בקליבלנד

בעונתם הראשונה יחד הם סבלו ממכת פציעות. קלי אוליניק פצע את קווין לאב, בטעות או במתכוון, ונטרל אותו למשך שאר העונה. קיירי סבל מפציעות חוזרות ולעתים עלה לפרקט במהלך הפלייאוף, אבל זה שוב, כמו 2007, לברון-נגד-העולם. אז במשחק מסוים ג'יי אר סמית' לא יכול להחטיא, במשחק שני שאמפרט נותן את הלב, ובמשחק השלישי דלבדובה אוכל את הפרקט עם השיניים ומובהל לבית חולים בגלל התייבשות. הקבוצה הזו הגיעה לגמר (ויש שיגידו "מזרח חלש", זה בכתבה הבאה) והצליחה לגרד 2 משחקים מגולדן סטייט, שהייתה הרבה יותר מוכשרת ממנה. עד היום אני לא מבין איך הם נתנו לסלטיקס 4-0 ולאטלנטה, שאז הובילה את הליגה, גם סוויפ מהדהד.

בעונתם השנייה היו תפניות משמעותיות בעלילה. ההנהלה פיטרה את בלאט, מה שהיה מהלך מאוד חכם מבחינתה, ופתאום הקבוצה התאפסה על עצמה. הפלייאוף היה טיול, וה-4-2 "הקשה" שקליבלנד ניצחה את טורונטו לא משקף את העליונות של קליבלנד בסדרה.

קליבלנד ניצחה את הווריורס בשנה שעברה. אני קצת נוטה להטיל ספק בהרחקה של גרין, כי אם כבר מרחיקים – היו עושים את זה מול אוקלהומה ולא מול הקאבס. גם אמרו ש"סדרת הגמר האמיתית הייתה ווריורס נגד אוקלהומה", יכול להיות, אבל אל תהיו הייטרים סתם. לברון בוכה וחוגג אליפות ראשונה בקליבלנד. הוי, הרגשות.

הקבוצה המפוספסת: אוקלהומה סיטי ת'אנדר, 2012-2013.

למישהו יש ספק ביכולות של אותה קבוצה? היה מדובר ב-3 סופרסטארים בעלייה. אוקלהומה בחרו נכון בשלושה מקרים שונים והפכו להיות מקרה דגל של קבוצה שבונה מחדש נכון בצורה מושלמת כמעט אך ורק על בחירות דראפט טובות. דוראנט, הארדן, ווסטברוק. היום שלושתם מ-7 השחקנים הטובים היום ב-NBA. קבוצה שמשלבת את שלושתם הייתה זוכה באותה שנה באליפות. לא מאמינים? יש הוכחות לזה, עד כמה שאפשר להוכיח. שימו לב, סרטון ארוך (כמעט 19 דקות) לפניכם.

אילו קבוצות אחרות התפרקו לפני שהם התבשילו לעבר אליפות?

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 106 תגובות

  1. יופי של מאמר. עוד קבוצות ששווה להזכיר הן כמובן גולדן סטייט של השנה ואורלנדו של שנות התשעים – אחת הקבוצות המפוספסות בהיסטוריה. גם פורטלנד של סוף העשור הקודם, למרות שהם אף פעם לא היו באמת קרובים בגלל המאמן הכושל שלהם.

    1. בבדיקה שעשיתי, הם לא היו צריכים שום שנת הבשלה.
      בעוד שמיאמי, הלייקרס וקליבלנד הורכבו בשנה לפני, הבסיס להצלחה של ס"א הגיע עם דאנקן ונשאר לאורך כל העונות. הם לא היו צריכים באמת להבשיל.

  2. הפספוס של אוקלהומה זה לא ש-3 הכוכבים לא הצליחו לנצח יחד, זה לא היה עובד. הפספוס שהם לא השכילו לעשות טרייד על אחד מהם עבור מישהו שהיה מחבר את הקבוצה.

    1. את זה אנחנו לא נדע בחיים – אבל אני בטוח שטרייד על הארדן בעד כל סטאר בליגה היה מתקבל בברכה בכל קבוצה. ואפילו, בתוספת לבחירת דראפט שהייתה מניבה שחקן ספסל סביר.

  3. מי שחושב שדוראנט ראסל והארדן היו יכולים להמשיך יחד – לא מבין כדורסל וגם לא מבין פסיכולוגיה בסיסית. הארדן וראסל הם אלפא ולמרות שהם חברים טובים, כל אחד מהם רוצה, וגם ראוי בצדק – להוביל קבוצה. דוראנט יכול היה להשתלב עם כל אחד מהם (לראייה השתלב טוב עם קרי) והדבר הוכח כשאוק' סיטי שלו ושל ראסל (ללא הארדן) הגיעה פעמיים לגמר המערב ומרחק נגיעה מהגמר הכללי – וזאת תוך 4 שנים כאשר ב-2 מתוכן דוראנט או ראסל היו פצועים.
    מה שהיה חסר לאוק' סיטי של ראסל-דוראנט זה קלעי אמין ברמה של תומפסון ו/או 4 יציב ברמה של גרין (למרות שאיבקה בשיאו לא היה רחוק ממנו). להזכירכם – אוק' האתלטית של אשתקד חיסלה את ג"ס ורק קריסה + התעלות במשחק 6 בלמו אותה.
    מה שעוד היה חסר לאוק' סיטי של ראסל-דוראנט היה מאמן בסדר הגודל של פופ או סטיב קר.

    1. אני נוטה להסכים איתך,אבל אין מצב שאתה לוקח קבוצה שהגיעה לגמר עם כוכבים כל כך צעירים ואז אתה מוותר על אחד הכוכבים רק בגלל שאתה מנסה לחסוך.
      הקבוצה הזאת יחד עם הארדן הייתה חייבת לרוץ לפחות עוד עונה.סתם תאר לעצמך שאוק' ממשיכים עוד עונה עם הסגל הזה,הארדן משפר את היכולות שלו,הופך או נגיד לג'נובלי משודרג או אפילו מוציאים את הדרך לשלב אותו בחמישייה עם דוראנט ווסטברוק. ואז הם זוכים באליפות.הארדן מבסוט שהוא בקבוצה מנצחת,אין לו בעיה לעלות מהספסל ועדיין להיחשב לאחד הכוכבים הגדולים.ווסטברוק הרבה יותר קבוצתי כי מה לעשות יש רק כדור אחד וכן הלאה.

    2. אתה רוצה לומר שאם היו נותנים להארדן מקסימום,
      הם לא היו מצליחים למצוא לו או לווסטברוק טרייד שווה ערך בסוף עונת 12/13?

      הם החליפו אותו תמורת שקית גרעינים בגלל שלא משלמים מס על גרעינים באוקלהומה…

        1. עד כמה שהבנתי פרסטי הוא דווקא הדמות הטראגית בסיפורץהכל התפרק כי בנט לא היה מוכן לשלם ופרסטי נאלץ לפעול בתנאים שהוצבו לו.
          מה שכן וזה גיא צודק בגדול וזה הטרייד עצמו והעיתוי היו נוראיים ואשמת פרסטי

          1. כולכם צודקים – אין לי מה לומר נגד – אכן נתנו את הארדן בחינם. אבל – וזה בתשובה ליניב – בניגוד לדוראנט – הארדן וראסל (בעיקר כשהיו צעירים מאוד) מתעניינים יותר בהצלחה האישית שלהם, ופחות בהצלחה הקבוצתית. הארדן לא רצה אליפות – הוא רצה להיות כוכב. ראסל, למרות כל הדיבורים היפים, לא מסוגל להקטין את האגו שלו למען המטרה. כל עוד דוראנט היה לידו – זה ריסן אותו אבל לו הייתה לו תחרות נוספת בתוך הקבוצה – בדמות הארדן – זה היה עלול להעביר אותו על דעתו כבר אז. בלי קשר – למה שהארדן יסכים לבוא מהספסל ? שנתיים אחרי הטרייד הוא כבר היה חזק בדיון על ה-MVP.

          2. דה שוט דווקא בגלל שהם היו צעירים אפשר היה לעצב אותם אחרת.תראה בסופו של דבר הארדן אכן היה רוצה לצאת מצלם של ווסטברוק ודוראנט ולהוביל קבוצה,אבל הנקודה שלי היא שקודם כל בסנריו שלי הם מן הסתם מחתימים את הארדן ואז הוא היה נשאר ל3-4 עונות לפחות ואז במידה והם זוכים באליפות אי אפשר לדעת מה היה קורה.
            שלא תבין לטווח הארוך אני גם חושב שאי אפשר היה להכיל את שלושתם אבל עדיין קבוצה שהגיעה לגמר אתה לא מפרק חוליה חשובה רק בגלל לא לשלם מס מותרות.נגיד רצת עוד שנה ונכשלת אז תפרק.

          3. קשה להתווכח עם הטענה שלך יניב. נאלץ להסכים. אני חושב רק, שבאותם ימים האמינו באוק סיטי בשני דברים : א, אפשר להצליח גם בלי הארדן (עד הפציעה של ווסטברוק אוק בלי הארדן הובילה את המערב), ב, הארדן לא יהיה אובדן כזה גדול (רק הוא האמין שהוא יכול להפוך מיידית לכוכב על).

        1. דה שוט
          מה שלומך ?
          תסתכל בתגובה 10 . אשמח לקרוא ניתוח שלך .
          בכל אופן עד כמה שאני זוכר :
          2013-OKC ראשונה במערב 61 נצחונות . ראס נפצע בסדרה מול יוסטון . בסיבוב השני תבוסה 4-1 מול ממפיס .
          2014-ראס חוזר מהפציעה ונפצע מייד שוב . מחמיץ 36 משחקים .
          מחליף אותו בהצלחה רבה רגי גקסון . עד ה-allstar הקבוצה נטולת ראס עם המאזן הטוב בליגה 45-13 . KD מספק את העונה הסדירה הטובה בקריירה ומן הסתם נבחר ל-mvp .
          ראס חוזר לאחר ה-allstar וגקסון חוזר לספסל . הקבוצה לאחר ה-allstar 14-10 , מאבדת יתרון של 4 משחקים על הספרס והעונה מסתיימת עם יתרון 4 משחקים של הספרס .
          בפלייאוף הקבוצה מתקשה מאוד . בסדרה מול ממפיס , KD זוכה לשבח האולטימטיבי מהצהובון הראשי של אוקלהומה :
          MR UNRELIABLE .
          מי שמציל את המצב הוא אותו רגי גקסון שקולע במשחק הדחה בממפיס 32 נקודות כשקווין וראס מתעלים וקולעים יחד 30 נקודות .
          לפני גמר המערב איבקה נפצע ולא יכול לשחק . 2 תבוסות מביכות מול דאנקן . הסדרה חוזרת . איבקה עולה פצוע לשחק , וגקסון עולה בחמישיה יחד עם ראס ומספק אופציה שלישית . 2-2

          1. שלום יפ (?!)
            מאוד מדוייק ! הצגה מצויינת של העניינים. מראה שאוק נשארו חזקים גם בלי הארדן. מו הסתם ראו שם את ראס ואת קיידי בתור השלד ההכרחי. בדיעבד, אולי זאת הייתה טעות.
            בלי קשר, שים לב כמה קל לשחקנים לפרוח ליד דוראנט. ג׳קסון שקע מאז. אומרים שלברון עושה מהאחרים טובים יותר – דוראנט פשוט מאפשר להם, זה יותר מוצלח בעיני. סטף דומה לו בזה. לגבי הריצה של אוק בלי ראסל – זה נכון אבל היה קצר ותלוי גם בלוח המשחקים. לפני שנתיים הקליפרס רצו נהדר בלי גריפין – מה זה אומר ? קשה לקבוע בדברים כאלה. לגבי תגובה 10 – אתייחס שם.

        2. דה שוט ( שם ??? )
          אכן יוסי פ. שכונה באתר גם מבין קטן 2 גרסא כלשהיא .
          האמן לי שהכשלון הזה הטריד אותי מספיק , עד כדי כך שהקדשתי לו הרבה זמן מחשבה על חשבון דברים כנראה יותר חשובים .
          תגובה 10 נוסחה בצורה שתאפשר למי שמנסה לענות על הקושיות לזהות מה לדעתי קרה בקבוצה הזו על סמך מיטב הבנתי מבלי שאאלץ לכתוב על כך עבודה סמינריונית .
          לשאלתך הספציפית מה אומרים הנתונים שהצגתי :
          כבר בנובמבר טענתי שהצמד הזה היה bad fit ומלכתחילה היה צריך לטובת כל הצדדים לפרק אותו .
          כמעט כולם הרוויחו מהפירוק הזה בסופו של דבר .
          הבודדים שבאמת הפסידו מזה הם אלו שרצו שהקבוצה הזו תזכה באליפות ולא ענין אותם מי אלפא מי ביטא ומי גאמה , מי mvp כזה
          ומי mvp אחר , שחשבו שצריך לקבל החלטות ענייניות מי מוביל ומי מובל , מי תפקידו לקלוע ומי תפקידו למסור וכו .
          עכשיו אני שואל אותך בצורה מאוד בוטה :
          סביב מי אתה בונה את הקבוצה ואת מי אתה שולח לדרכו ?
          כל תשובה תתקבל .
          דעתי ברורה בלי שאני אומר אותה במפורש .
          וכבר יום שני רצוף שיש לי חיוך מאוד גדול על הפנים .

          1. אני מת על שניהם.
            דוראנט שחקן שלם – המגן האישי הטוב בליגה, הקלעי השני הטוב בליגה וצובר הנקודות (סקורר) הטוב בהיסטוריה. הוא קולע 30 נק' בלי להזיע. מה שכן – הוא לא בדיוק דמות המנהיג הקלאסי כי הוא שקט מדי וכאשר מישהו נוטה להשתלט, הוא נוטה לקחת צעד לאחור. ראינו אפילו במשחק האחרון שהוא היה רותח – איך דקות שלמות בחצי השני סטף לקח את המשחק הרחק ממנו (לדעתי, שלא במודע – ניסה לגנוב ממנו את ה-FMVP וזה לגיטימי בעיני) ודוראנט לא ניסה לקחת אליו בכוח. אולי זו חולשתו היחידה. אולי – לו היה יודע להעמיד את ראסל במקום, היינו רואים אוק' סיטי יותר יעילה בהתקפה ויותר אימתנית.
            על ראסל נאמר כבר הכל, הוא הרבה יותר מורכב.
            כל GM בעולם היה בונה סביב דוראנט. אני – בגלל שאין לי מחוייבות למועדון או לקהל – נשאר עם ראסל.
            בשנה הבאה נגיע לגמר המערב ומשם נחפש דרך להתקדם הלאה.
            ד"א – דיברו כאן על הלייקרס – לצערי, אין להם אפילו משהו שדומה לכוכב על ולכן העתיד הקרוב שלהם לא נראה לי ורוד. זאת ליגה של כוכבים, לא תהיה עוד דטרויט.

          2. דוראנט אינו צובר נקודות גדול מג'ורדן שגם יכול היה לקלוע 30 נק' בלי להזיע. מייקל היה ועדיין נשאר צובר הנקודות הטוב בכל הזמנים ואף הכדורסלן הטוב בכל הזמנים שהיה טוב בהגנה לא פחות מדוראנט.

  4. לגבי הלייקרס 2009, לא לשכוח שגארנט נפצע במהלך העונה ולא שיחק בפלייאוף, ועד פציעתו הסלטיקס המשיכו להיות הטובים ביותר בלי ירידה ואורלנדו היו פחות טובים בהרבה מהסלטיקס עם גארנט.
    בשנה שאחרי גארנט חזר והסלטיקס שוב הגיעו לגמר נגד הלייקרס ואמנם הפסידו במשחק השביעי בארבע נקודות הפרש, אך כל זאת כשאלן, פירס וגארנט לא היו ממש טובים בסדרה כשגארנט פחות טוב ממה שהיה לפני הפציעה ושחקן הציר הפותח לא שיחק במשחק המכריע בגלל פציעה והלייקרס שלטו מתחת הסלים במשחק הזה יותר מאשר במשחקים עם פרקינס.

    1. כן וכמובן אל תשכח שקבוצה המהוללת הזאת לעולם לא הפסידה משחק שהם שיחקו ביחד.
      תתקדם כבר הלייקרס זכו באליפות כי הם היו הקבוצה הטובה ביותר והגיעה להם לזכות באליפות.פציעות הן חלק מהמשחק ואין מה לעשות.זה מה שקורה שאתה לוקח שחקנים שבגיל כבר די מבוגר ומעמיס עליהם.
      אז בסופו של דבר אתה לא תשכח,אנחנו נספור עוד אליפות

        1. מה שכתבתי זה לא תירוץ אלא מציאות. הסלטיקס בראשות גארנט לפני פציעתו היו יכולים להתמודד עם הלייקרס גם בתוספת ביינום אם לא היה נפצע והייתה להם את היכולת ההגנתית לשם כך.

          וכל זה אינו סותר שפציעות הן חלק מהמשחק.

      1. אתה שוכח שבמשחק השביעי ב-2010 הלייקרס ניצחו בביתם רק בארבע נקודות הפרש בלבד כשהסלטיקס ללא הסנטר הפותח והלייקרס כתוצאה מזה שולטים יותר מתחת לסלים.
        הסלטיקס עם גארנט לפני הפציעה טובים יותר מהלייקרס והיו הטובים ביותר גם ב-2008/9 עד הפציעה של גארנט. כדי שהלייקרס יהיו הטובים ביותר ויזכו באליפות הם היו צריכים את הפציעות של גארנט ופרקינס.

        כל זה אינו סותר שפציעות הן חלק מהמשחק ובמצב הנתון ביקבות פציעות אלה הלייקרס היו טובים יותר. בכל מקרה בגמרים 2009 ו-2010 הלייקרס התמודדו עם קבוצות פחות טובות מסלטיקס 2008. וזה רינו סותר שכל זה אינו מוריד מעצם הזכייה באליפויות האלו.

        1. המאזן של הסלטיקס עם גארנט ב-08/09: 45 – 12
          המאזן של הלייקרס ב-57 המשחקים הראשונים ב-08/09: 47 – 10.

          וב-2 המפגשים בין 2 הקבוצות בעונה הרגילה באותה עונה,
          הלייקרס ניצחו (גארנט שיחק ב-2 המשחקים)

          1. בכל מקרה בלי הפציעה של גארנט הסלטיקס היו מגיעים לגמר ונותנים קרב צמוד והיו יכולים גם לנצח לעומת אורלנדו שלא היה לה כל סיכוי לנצח את הלייקרס.

    2. חשבתי שציפורים אמורות לצייץ לא לתרץ.

      תגידו תודה שביינום לא שיחק ואריזה עוד לא החלים כמו שצריך מהפציעה שלו ב 2008.

      ביינום גם היה פצוע ובקושי תפקד בשני הגמרים הבאים שהלייקרס כן לקחו.

      והתמונה של קובי/הווארד היא לא מהגמר.

      עם ביינום בריא בגמרים, הקבוצה הזו היתה מפלצתית.

      1. בכל מקרה לא יותר מפלצתית מהסלטיקס לפני הפציעה של גארנט. להגנת הסלטיקס בראשות גארנט הייתה את היכולת ההגנתית לעצור את הלייקרס גם עם ביינום.

      2. יאללה, בלי קטנוניות 🙂
        העניין שהוא שאלה ספקולציות. גארנט הוא כוח ענק, אבל כל עוד ההיסטוריה כבר נכתבה… אז גארנט ימשיך לחנך את הצעירים בטימברוולבס ולא להיות עם אליפות שנייה.

  5. זה מה שהם חשבו שיקבלו בדמות קווין מרטין ומאוחר יותר אדאמס.
    אני יותר מבטוח שעם היו ממשיכים ביחד היו זוכים ביותר מאליפות אחת. בסוף זו כמות כישרון בלתי נתפסת שגדלה ביחד ולומדת ביחד. דווקא ההיעדרות של הארדן שהיה הגורם המאזן בין ראסל לדוראנט פגעה באוקלהומה אנושות.

    1. אנחנו בחיים לא נדע וזה למה פרסמתי את אותו סרטון שמדגים את היכולת לחזות עוד "מה היה קורה אם…" אבל בתכלס שום דבר לא וודאי.
      הארדן יכול היה להיות קלף מנצח, אבל הוא בחר להוביל את יוסטון – והוא עושה את זה יפה מאוד.

  6. תודה, אחלה פוסט.

    אני חושב שגולדן סטייט דוגמה לא טובה, בגלל שהם זכו ב-2015.

    הרשימה שלי:

    1979 סופרסוניקס.
    הסוניקס העפילו לפיינלס של 78'. אבל הם היו שם "בטעות". אף אחד לא ציפה מהקבוצה שבמקום ה-4 להגיע לפיינלס,
    אף אחד גם לא ציפה מהם למתוח את הבולטס של הייז ואנסלד בסדרה של 7 משחקים.
    ב-78/9 הם כבר סיימו ראשונים במערב, ואת סדרת הגמר ניצחו 4 – 1.
    זו אחת מקבוצות ה-"אף אחד לא מאמין בנו" הגדולות (קטנות?) שהיו ב-NBA.

    סיקסרס 83'.
    הם היו קבוצה אדירה. אבל היה חסר משהו.
    מסתבר שכאשר מצרפים MVP לפיינליסטית, זה יכול לעבוד לא רע…
    ד"ר ג'יי + מוזס מלון נתנו את אחת מהעונות הגדולות בתולדות הליגה.

    פיסטונס 89'.
    זו קבוצה ששילמה שכר לימוד עבור כל שלב בסולם בן טיפסו, כל הדרך עד ל-2 אליפויות רצופות.
    הם היו צריכים ללמוד לעבור את הסלטיקס של בירד, את הלייקרס של מג'יק, ובדרך הם גם הרוויחו דמי כיס מלגרום לג'ורדן לשלם קמ=צת שכר לימוד…

    ספרס 14'.
    נקמה היא מנה שמוטב להגישה קרה.
    כל מילה נוספת מיותרת…

    1. זה לא בדיוק המקרים שסער דיבר עליהם.
      הוא דיבר על קבוצות שהיו רחוקות מלהיות קונטנדריות שהביאו כוכב/כוכבים והיו צריכות להמתין שנה.
      היחידים שפחות או יותר מתאימים לקריטריון זה סיאטל.

      1. מצד אחד –
        הכותרת:
        "הקבוצות שתוך שנה הפכו ממפסידות למנצחות בגמר".
        מצד שני,
        הדוגמאות אכן תומכות במה שאתה כותב.

    2. אתה מזכיר לי שאם אני לא טועה גם הלייקרס לפני שזכו הפסידו לבוסטון ואז נפוצה תזה שקבוצה מגיעה לפיינלס,משלמת שכר לימוד ואם היא מספיק טובה חוזרת למעמד ומנצחת ולכן הייתי בטוח שהלייקרס יזכו אבל לג'ורדן היו תוכניות אחרות 🙁

      1. הבולס גם שיחקו נגד קבוצות גדולות שזכו באליפות בכל אחת מהשנים לפני. הפסדים לבוסטון ולבד ביוז בסדרות פליאוף רצחניות. זה שכר לימוד מספק

    3. לגבי דטרויט, הם היו צריכים את הפציעות הלא מעטות של בירד כדי לזכות באליפות כשמפלייאוף 88' בירד כבר היה ביכולת פחות טובה ביחס לרמתו הרגילה.

      כל זה אינו סותר שפציעות הן חלק מהמשחק ושהפיסטונס הייתה קבוצה מעולה ואלופה ראויה.
      אך מצד שני הדברים שבמשפט הקודם אינם סותרים שעם בירד בריא יותר לא היה לדטרויט סיכוי גבוה להגיע לגמר הפלייאוף.

  7. תודה סער.
    רק לציין שעל הבעיטה מול אוק' גרין קיבל פלגרנט 1 ששודרג ל-2 ומול קאבס שידרגו לו לפלגרנט 1. כלומר, על הנייר, העונש על הבעיטה לאדאמס היה חמור יותר (ובצדק – לדעתי היה צריך להיות מורחק), אבל שיטת הניקוד וגו'.

      1. לדעתי, היה צריך לקבל פלגרנט, כיון שגם אם אין כוונה, יש פעולה שיש בה סכנה לפגיעה מסוג זה.
        פלגרנט 2 היה אולי טיפה מחמיר, אבל בגבולות הסביר לעניין (ואז בעצם הוא היה מורחק מ-10 השניות הנותרות של משחק 3).
        הרחקה מהמשחק הבא אני לא חושב שהיתה צריכה להיות.

          1. כיוון שיש הבדל בין עבירה לא ספורטיבית לעבירה אלימה והעבירה של גרין היתה אלימה. כמו כן, ההיסטוריה של גרין עובדת לחובתו לעניין הכוונה.
            אולי אני בהלך רוח של כדורגל, אבל בכדורגל כשאתה מבצע מהלך מסוכן, לעתים התוצאה (עצמת הפגיעה למשל) מכריעה האם מדובר על עבירה בלתי ספורטיבית (צהוב) או אלימה (אדום).
            כמו כן, ולא פחות חשוב, ואולי הכי חושב, הענישה לגבי גרין הציבה סטנדרט מסוים. רוצה לומר שאם על בעיטה כמו מקבלים 2 ועל מכה מכוונת עם היד 1, אז בטח שעל משהו פחות ברוטלי לא צריך להרחיק.

          2. מעשית אני לא רואה הבדל באלימות של שתי העבירות ואם כבר ללברון יש היסטוריה לא פחות עשירה. גרין פשוט בגלל הפה הגדול שלו הפך לדמות שצריך להפוך אותה לדוגמא. אפשר גם לראות את זה בטכניות. לברון יכול לזעקו ולהשתולל כמה שהוא רוצה וגרין רק מרים ידיים ומסתכל על השופט וחוטף טכנית. אם תרצה זה כמו ההבדל בין טים דאנקן לראשיד וואלאס בזמנו.

          3. אני דווקא זוכר את דאנקן מקבל טכנית על חיוך. כן-כן, חיוך. מהספסל!
            דעתי אינה מושפעת מהפה של גרין. גם ללברון יש פה גדול.
            אם אתה לא רואה היסטוריה של גרין בעבירות אלימות, נסכים לא להסכים. רק העונה הוא דפק להארדן בעיטה בראש ותיקל את לברון כמו בפוטבול.

          4. גם ללברון לא חסרות עבירות אלימות.
            אתה באמת רואה הבדל במידת האלימות של שתי העבירות? כי אני אשמח להסבר במה זה בא לידי ביטוי.

          5. אבל אל תתעלם מהסיפא של דברי. אם הוצב סטנדרט שלא מרחיקים על דבר כזה ופועלים לפי שיטת הנקודות, אז צריך להיות עקביים. שים לב שגם פאצ'וליה למשל לא הורחק על מכה לעניינים שאין ספק שהיא מכוונת (לפחות לי נראה שאין ספק).

          6. אהה, אני בכלל לא חושב לברון היה צריך להיות מורחק. אני פשוט היום במבט לאחור חושב שגם גרין לא. ולמעשה לא היה צריך לקבל פלייגרנט 2 לפי הסטדנדרט.

          7. לגבי טכנית לדאנקן על חיוך מהספסל: זה בצדק! החיוך הזה פוגע בתדמיתו וברצינות המוכרת שלו ולכן הוא חטף בצדק טכנית, אך למעשה היה מגיע לו אף להיות מורחק על החיוך הזה!!!

    1. היה אמור להיות במענה לתגובה 8.1.1.1.4.
      כמו כן, אני מודה שאני זוכר עבירות בלתי ספורטיביות של לברון, אבל לא אלימות. אתה מוזמן לרענן את זיכרוני בקטעי יו טיוב. 🙂

        1. לא, זה בלתי ספורטיבי, זה לא אלים.
          בכדורגל, עבריה אלימה מוגדת כך: "A tackle or challenge for the ball that endangers the safety of an opponent or uses
          excessive force or brutality"
          אני לא יודע איך ההגדרות בכדורסל, ושוב, יכול להיות שאני טועה כי אני שרוי בהלך הרוח של הכדורגל, אבל זו מה שלברון עשה לקרי זו *לא* עבירה ברוטלית ולא מסכנת את קרי. זה לגמרי נופל בהגדרה של בלתי ספורטיבי.

          1. אני חושב שהעבירה של גרין ברוטלית. לראיה, התגובה של אדאמס – שחקן קשוח שלא עושה הצגות.
            אבל עכשיו שמתי לב שאנחנו לגמרי הורסים לסער את הטור מעולה עם דיון לא רלוונטי בגלל הערה קטנה שהוא הכניס לטור וזה חבל.
            משאיר לך את זכות התגובה האחרונה ואחדל. 🙂

          2. אני קראתי דווקא בשקיקה את מה שאתם כותבים. ההגדרות של העבירות מעניינות אותי ואני משכיל כאן – גם לראות את ההגדרות שלכם.
            יותר ממוזמנים להמשיך מבחינתי.

  8. שלום לכולם
    הסיפור של okc ראוי להלמד בוורטון .
    יחד עם זאת יש כמה שאלות כדורסל שנידונו פה בלהט בתחילת העונה
    ומסקרן לדעת אם הדעות בדיעבד השתנו .
    כשאתם מצוידים בידע של יוני 2017 , השאלות הן :
    1.הבחירות של 2007-2,2008-4,2009-3 .
    האם אתם בוחרים אותם שחקנים ?
    אם לא , מה אתם משנים ?
    2.אם כן , בשלב מסוים אתם לא מוכנים לשלם חוזי מקס לכל ה-3 .
    את מי אתם שולחים ומתי ?
    3.האם אתם נותנים לרגי גקסון חוזה מקס בתור אופציה התקפית מס 3 או שולחים אותו ומקבלים את קאנטר במקומו ונותנים לו חוזה מקס ?
    4.שאלה אחרונה : נותרו 2 מה-3 .
    מי מקבל את המפתחות ? מי הפנים של הקבוצה ? מי 1 ומי 1A ?
    לדעתי יש כאן חומר לתזה במנהל עסקים .
    אשמח לקרוא תגובות ואם אפשר להגיד אם חל שינוי בדעה לפי התקדמות העונה .

    1. יפ, כמובן שהתגובה היא בדיעבד.
      לגבי הבחירות – לדעתי לא נכון לחוות דעה על בחירות דראפט בדיעבד כי קשה לחזות התפתחות של שחקנים. להזכירך – סם בואי נבחר לפני מייקל ג'ורדן.
      לגבי חוזה מקס להארדן – חשוב לזכור שהארדן נתן סדרת גמר חלשה למדי ובתור שחקן שישי, אחרי סדרה כזו – הייתה זו קצת "חוצפה" מצדו לבקש שכר כה גבוה. כנראה שהוא ידע להעריך את עצמו קצת יותר ממה שהעריכו אותו האחרים.
      חוזה למקס לג'קסון – לא בא בחשבון. ראה את חוסר היציבות שלו בדטרויט. חוזה מקס לקאנטר – גם מוגזם.
      לגבי השאלה האחרונה – כאן בדיוק נעוצה הבעייה. דוראנט לא בנוי – בדיעבד – להיות "פנים" של קבוצה. אפילו היום, אחרי ההצגות בגמר, עדיין סטף הוא הפנים של ג"ס. מה שלא הייתה עושה – ראסל היה משתלט.
      לגבי סם פרסטי וההחלטות שלו (בהנחה שהיו שלו) :
      תמיד האמנתי שאוק' סיטי בריאה (דגש על בריאה) היא החזקה במערב. ב-2014 איבקה נפצע לפני ס"א ועדיין זה נגמר ב-4:2 עם הארכה במשחק 6. אותה ס"א המשיכה לגמר ושחטה את מיאמי בזכות כדורסל מבריק שיש הרואים בו על סף שלמות (אני חולק). בשנה שעברה אוק' השתלטה על קבוצה היסטורית (נכון, סטף היה פצוע) והייתה במרחק הצגה הירואית אחת מהגמר הכללי. אנשים לא מעריכים מספיק את העוצמה של האתלטיות והכישרון שהיו שם. זו הסיבה שאני מאמין שהאופוזיציה האמיתית ל-ג"ס עשוייה לבוא בעיקר משם – וזאת בהנחה שפרסטי יצליח איכשהו למשוך לשם כוכב על + קלעי מוכח, ולשמור על הבסיס האתלטי שחייב לכלול את אדאמס וכן תואמי-רוברסון/אולדיפו.

        1. דה שוט
          עניתי לך למעלה לפני שקראתי את התגובה הזו .
          אנא קרא ונמשיך בדיון .
          תגובה 4.2.2.2
          לא נראה לי שהדיון הזה ממש מענין את שאר האנשים .
          אולי יש דרך שנוכל לנהל אותו ב-מייל או משהו כזה .

          1. יוסי, אני מבין שאתה אוהד של אוק' סיטי. לצערי, הדיון הזה נוהל כבר מכל כיוון אפשרי וכל המילים כבר נאמרו על הנושא. אני חושב שצריך להסתכל קדימה ולא אחורה. למשל – מה לדעתך יכולים קברניטי אוק' סיטי לעשות הקיץ ? את מי אפשר להביא ? מי יסכים לבוא ?

          2. דה שוט
            נראה לי שאני ממש לא מצליח להסביר את עצמי . אני תמיד אוהד של קווין . הפכתי לאוהד OKC בגלל זה . כעת אני על העגלה כל זמן שהוא ישאר שם . אני לא מאמין שישאר בגולדן לאורך שנים , להערכתי 2-3 אליפויות יספקו אותו ואז סגירת מעגל והגשמה עצמית . עד המי שברך שעשו לו בצספיק חשבתי שזה הכוון , אבל לדעתי הדלת הזו נסגרה לנצח והוא יסיים ב-DC וינסה להביא לשם אליפות .
            אני עדיין מתענין ומעורה בעניני okc . בליג פס זו הקבוצה השניה שלי אחרי גולדן . לפי מה שידוע לי , הם יתקשו מאוד לשמור על הסגל הקיים
            במסגרת התקציב . מביאים בחשבון שרוברסון יעזב ומתכוננים בהתאם .מבחינת כח אדם מחפשים גיבוי ראוי במינימום כסף לראס .
            הסיבה העיקרית לבעית התקציב זה החוזה ההזוי של קאנטר , שהיה אמור לשחרר כסף כדי להביא מישהו משמעותי . כרגע , אין לקאנטר שום ערך , בגלל כל הענין הפוליטי אף קבוצה לא מוכנה לגעת בו .
            אפילו האוהדים הכי מושבעים לא מצפים שבנט ישלם דולר אחד מס מותרות , הרי על הארדן הוא לא היה מוכן .
            מה שהם מקוים שהשחקנים הצעירים ישתדרגו , בפרט סבוניס אברינס
            ומקדרמוט שאמור להחליף את רוברסון ובנוסף לתת את השלשות שהיו חסרות בעונה הקודמת .
            זה מה שקלטתי מאתרי האוהדים .
            2 הפרוטות שלי :
            בליגה הזו , עזיבה של שחקן מהקליבר של קווין משפיעה יותר דווקא בעונה השניה .
            היסטורית , הטיעון היה שאלו שנשארים חדורי מוטיבצית יתר להוכיח דבר מה , ובנוסף שלוקח הרבה זמן לשאר הקבוצות לעדכן את ה-playbook שלהם למצב החדש .
            לדעתי , אם בנט לא יכניס את היד עמוק מאוד לכיס להפתעת כולם ,
            הקבוצה תלחם על מקום בפלייאוף . זה נראה לי יותר סביר מאשר לחשוב שהם יתנו פייט לגולדן .
            ראס ממש לא בחור טיפש . השמועות אמרו שהוא היה סוג של עילוי במדעים המדויקים .
            קשה לי מאוד להאמין שביודעו את את מה שכתבתי פה הוא יחתם ל-5
            שנים כי ברור מה זה אומר .
            כך שהקבוצה הזו כעת על פרשת דרכים .
            איך אומר שאנון שארפ
            you have to spend money to make money

          3. תגובה מעולה ! החכמת אותי. כמו שאתה עם קיידי (בחירה טובה) אני עם ראס. לגבי קאנטר – אכן, קצת השתגע בקטע הפוליטי והוא לא מספיק טוב בשביל לחפות על זה. כתבת יפה – אנחנו תקועים איתו. לגבי ראסל – לדעתי הוא כוכב על בחמישייה של הליגה ולכן יוביל כל קבוצה למיקום טוב. ביום שהאחוזים שחו ישתפרו – הוא יהיה מפלצת.

        2. דה שוט
          תודה על המחמאה .
          לפני שאנחנו סוגרים את הדיון בכל זאת כמה קושיות :
          1.בכנות , בהנחה שאתה מקבל שהיה צריך לשלוח אחד מהשניים ,
          ורוצה טבעת , את מי היית שולח ואת מי משאיר ? תנסה לראות את זה בעיניים של בנאי קבוצה ולא של אוהד .
          2.אם אתה נשאר עם שניהם , מי קורא את המהלכים ? ( המפתחות הידועים ) . אותה ראיה . להזכירך , גרשון טען שלא שאראס קרא את המהלכים אלא פארקר , לפי הוראתו . זה מחליש את הטיעון שהרכז חייב להיות זה שקורא את המהלכים .
          3.מנסיונך כשחקן בליגה ש(אולי לא לגמרי) מפרנסת את מי שמשחק בה , מי קובע את התשובה לקושיה 2 ? המאמן ? השחקנים מושאי הענין ? בנאי הקבוצה ( זה כמובן מתיחס לנבא ולא לליגות שלנו ) ?
          4.לפי התשובות לקושיות לעיל , איך אתה מעריך את תפקודו של מקבל ההחלטות ב-OKC ? איך לדעתך יתפקד בהמשך ?

        3. לעגל .
          בגילי המופלג עובדים הרבה פחות שעות כך שיש פנאי להתעמק במה שבאמת חשוב בחיים ….
          על כל פנים , חוסר הענין הנגלה לגבי הדיון הזה גורם לי לרצות לסיים אותו . אני מבטיח להמשיך אותו אם מישהו יתענין .
          פשוט הדעות של חובבי כדורסל אחרים מסקרנות אותי .

          1. דה שוט
            לפתע ראיתי שכבר ענית על קושיה 1 בשעה 1815 אז אני מתנצל .
            הקושיה לגבי הבחירות דראפט באה ממקום אחר :
            האם זה באמת נבון לגייס 3 עילויים רק בגלל שאתה יכול ?
            ואם אתה בעל כרחך מסיבות של אופי , התאמה וכו מוותר על אחד מהם , אז על מי ?

  9. לגבי מימי ב-2011, עד הטרייד של פרקינס, הסלטיקס היו ראשונים במזרח טאחרי הטרייד ירדו ביכולתם באופן משמעותי וירדו בסוף העונה למקום השלישי והמשיכו ביכולת הירודה הזו גם בפלייאוף. כך שלא הגיל גרם למיאמי להביס את הסלטיקס אלא הטרייד האומלל והלא מקצועי. בלי הטרייד הזה הסלטיקס היו יכולים לנצח את מיאמי ולהגיע לגמר ואף לזכות באליפות. כמובן שאי אפשר לומר זאת בוודאות אך בלי הטרייד הסלטיקס היו קונטדורים ועם יכולת לזכות באליפות והטרייד, שלא הייתה לו כל סיבה מקצועית, פתח למיאמי את הדרך לגמר.

      1. פרקינס היה אחלה של חתיכה משלימה בימים האלה. עב בשר, חזק ושיודע לכסח ולעשות עבודה מלוכלכת מתחת לסל. היה אפקט שהם שלחו אותו, לא יודע כמה האפקט היה מכריע.
        יש לך הוכחות בעניין שמעידות על האיכויות של פרקינס באותם שנים?

  10. יופי של פוסט!
    הדוגמא הראשונה שעלתה לי בראש: ספרס 2014.
    אחרי שברון הלב מהשלשה של רי אלן הם חזרו לגמר מול ההיט שנה לאחר מכן וריסקו להם ת'צורה עם כדורסל שלא מהעולם הזה.

  11. מסתבר שבגמר הנוכחי שיחקו קלעי השלשות מספר 1, 2, 4, 25 ו-43 _בהיסטוריה_ של ה-NBA.

    (באחוזים, מתוך רשימת 50 הקלעים עם הכי הרבה נקודות)

להגיב על אפלטון לבטל

סגירת תפריט