בכל זאת הגענו, למרות הכל – סיכום סדרות רבע הגמר בליגת העל / יאיר זעפרני

פורסם ב - 10. יונ, 2017 ע"י ב - כדורסל ישראלי

צילום: עודד קרני, מינהלת ליגת העל

סדרות הפליאוף של רבע הגמר הסתיימו ועתה כולנו מתמרקים לקראת הפיינל פור שיתקיים בימים שני וחמישי הקרובים. את הסיקור לקראת הפיינל פור נחלק לשני חלקים ונתחיל, איך לא, עם סיכום רבע הגמר ומבט אחרון על הקבוצות שעלו למעמד החשוב.

אז מה היה לנו:

על זה שמכבי ת"א ניצחה את בני הרצליה בשלושה משחקים כבר דיברנו.

היריבה שלה בחצי הגמר תהיה מכבי חיפה שהפכה להיות הקבוצה הראשונה בתולדות הכדורסל הישראלי שסיימה את הליגה במקום השמיני והדיחה את המדורגת מספר 1 בסדרת פליאוף. החיפאים שהפסידו את המשחק הראשון בסדרה, הצליחו לסיים את העבודה שלהם במשחקים 2 ו-3 עם ניצחון נאה במשחק הרביעי 82-99, אחרי שהובילו כמעט בכל שלבי המשחק. ג'ון דיברתולומיאו, בלי ספק ה-MVP של רבע הגמר, הוביל את חיפה עם 24 נק' כשהפעם גם אורלנדו מנדז-ולדז מצטרף אליו עם מספר דומה. ג'ורדן טיילור הוליך את חולון עם 23 נק'.

כצפוי, הסדרה בין הפועל אילת למכבי חיפה הגיעה למשחק חמישי גם כן ואחרי שאילת הצליחה לסחוט בשיניים משחק חמישי עם ניצחון בראשון לציון 91-94, תודות לתצוגה של פראיי הנרי עם 34 נקודות, קפאה החבורה של קטש במשחק הביתי והאלופה, מכבי ראשון לציון עלתה לפליאוף למרות הכל עם ניצחון 77-82, במשחק שהיה רובו בשליטתה. 17 של צ'ארלס תומאס ו-16 של פטריק רישארד הובילו את ראשון לציון בחזרה לפליאוף. באקנר ומילבורן עם 16 כ"א בלטו באילת המאוכזבת שניצחה 9 משחקים רצופים בסיבוב השלישי, סיימה במקום השני ולמרות כל זאת הולכת הביתה ברבע הגמר.

המשחק האחרון של רבע הגמר היה המשחק בו השלימה הפועל ירושלים מהפך, חזרה מפיגור של 2-0 מול עירוני נהריה ותפגוש את ראשון בחצי הגמר בשחזור הגמר מהשנה שעברה. הירושלמים ניצחו את המשחק הרביעי בחוץ בשיניים 72-74 וסיימו את עבודה במגרשם הביתי עם תצוגה הגנתית ו-60-71 מול הקבוצה חסרת הברק של אריק אלפסי. את הירושלמים הוביל ג'רום דייסון עם 16, בנהריה המאוכזבת שהגיעה לבאר ולא שתתה לא הספיק יונתן שולדבראנד עם 14 נק'.

ביום שני, כאמור, חצי הגמר שיתקיים ביד אליהו (ואל תשכחו – בלוג חי כאן באתר):

בשעה 18:45 תפגוש הפועל ירושלים (3) את מכבי ראשון לציון (7),

בשעה 21:15 תפגוש מכבי ת"א (4) את מכבי חיפה (8)

*

נתחיל משתי אנקדוטות לגבי העולות לחצי הגמר:

הדבר הבולט הראשון (קרדיט לאהרון שדה חד האבחנה) הוא שחצי הגמר יהיה מעין אלוף האלופים של ארבע העונות האחרונות. במשחק הראשון תפגוש אלופת 2016 (ראשון לציון) את אלופת 2015 (ירושלים) ובשני תפגוש אלופת 2014 (מכבי ת"א) את אלופת 2013 (מכבי חיפה). אין ספק שיחד עם הפועל אילת שברגע האחרון פספסה את הכרטיס, מדובר בקבוצות עם הכי הרבה ניסיון פליאוף ופיינל פור בשנים האחרונות ואולי לא לחינם, למרות המיקום בטבלה בסוף העונה הרגילה, אלו הקבוצות שהעפילו. עם ניסיון ומסורת קשה לפעמים להתווכח ורוח המועדון של ארבע העולות בהחלט נתנה עבודה.

הדבר הבולט השני, שהוא בעיניי הרבה יותר מאנקדוטה הוא העובדה שארבע הקבוצות שעלו הן גם ארבע הקבוצות עם הסגל הישראלי הטוב ביותר בליגה. אין קבוצה בליגה שרמת הישראלים שלה עולה על זו של מכבי ת"א עם מקל, לנדסברג, שגב, אוחיון, פניני ואלכסנדר, מכבי חיפה עם דיברתולומיאו, וורקמן, בלייזר ושמחון, ראשון לציון עם דאוסן, כדיר, בן שימול, חנוכי, ברנדווין וזלמנסון והפועל ירושלים עם האוול, אליהו, הלפרין , טימור, זליקוביץ' ורוזפלט.

גם מבחינה סטטיסטית מכבי ת"א, מכבי ראשון לציון ומכבי חיפה הן הקבוצות שמקבלות הכי הרבה נקודות העונה מהישראלים שלהם (ראו בטבלה למטה). ירושלים אמנם רק שישית בקטגוריה הזו (אשדוד והפועל ת"א מפרידות בינה לבין שלושת הגדולות) אבל קשה להתווכח עם איכות הסגל הירושלמית לעומת שתי הקבוצות מתחתית הליגה ומה גם שהן לא היו חלק מהפליאוף.

כשמסתכלים על הסדרות שהיו, להוציא את זו של ירושלים – נהריה, לישראלים בהחלט הייתה השפעה מכרעת. דיברתולומיאו ניצח את חולון, ברנדווין וכדיר היו נהדרים בראשון לציון (ומנקו היה חסר מאוד באילת. יש אומרים גם אפיק ניסים) ובמקרה של מכבי ת"א היעדר הישראלים של הרצליה היה זה שבלט מכל.

בליגה שבה הזרים באים והולכים כמו בתחנת רכבת וחלקם כבר עם הפנים לים ולחוזה מעבר לים בעונה הבאה, לישראלים שהם התשתית של הליגה הזו, בהחלט יש השפעה מכרעת. מציע לכולנו לזכור את זה לקראת הפיינל פור.

נקודות של שחקנים ישראלים בעונת 2016/17

שם הקבוצהנקודות למשחק אחוז מסך כל נקודות הקבוצה
מכבי תל אביב50.359.8%
מכבי ראשון לציון47.558.2%
מכבי חיפה45.455.1%
הפועל ת"א41.750.4%
מכבי אשדוד4153.4%
הפועל ירושלים38.549.8%
בני הרצליה37.446.7%
הפועל אילת34.742.01%
הפועל חולון32.739.8%
עירוני נהריה31.338.7%
מכבי קרית גת27.732.2%
גלבוע /גליל23.728.4%

*

 אחרי שכמעט אירגנה לאוהדים שלה התקף לב, הצליחה הפועל ירושלים לקבוע את מקומה בין ארבע הגדולות של הכדורסל הישראלי העונה בכל זאת איך זה קרה? התשובה מתחילה באימרה הידועה ש'אין דבר כזה יום רע בהגנה'.

לירושלים אמנם היו כמה ימים רעים העונה בהגנה. כמה? יותר בכיוון של 'קשה לספור' אבל בסופו של דבר הרבה מזה היה תלוי במוטיבציה של השחקנים של ירושלים לשחק בצד האפל של המגרש. החל מהמשחק השלישי בסדרה מול נהריה, שהשחקנים של סימונה פיאנג'יאני הבינו את גודל הבושה שאורב לפתחם, הם החזרו לסדרה דרך ההגנה, דרך לחימה, דרך הגבלת ההתקפה המוגבלת בלאו הכי של נהריה. מי שבלט יותר מכל בקאמבק הזה היה מי שבונה את עצמו בירושלים דרך אותה הגנה – טרנס קינזי, שחקן אנרגטי, לוחמני וחכם שבמשחקים מכריעים, כמו המשחק הרביעי מול נהריה או חצי הגמר וגמר הגביע, מראה גם התקפה נהדרת. ירושלים תצטרך לשני המשחקים שנותרו (או אחד) להיות הרבה יותר קבוצה בצלמו ובדמותו של קינזי. הצלחה שלה בתחום הזה ואולי הקאמבק שבעצם רק התחיל מול נהריה יושלם באופן סופי עם כתר האליפות.

ומה נגיד על נהריה? עצוב היה לראות את הקבוצה של אריק אלפסי בשלושת המשחקים האחרונים מנסה ללא הצלחה למצוא פתרונות להגנה משתקת ועודף אתלטיות. גארד יוצר שיודע לעשות נקודות יש מאין אולי היה מצליח מול ירושלים, אבל לנהריה יש את סטו דגלאס שזקוק למבט פנוי בשביל לקלוע נקודות ואת דרווין קיצ'ן שקליעה זה כבר מזמן לא הקטע שלו. בצר לו הזעיק אלפסי את ניב ברקוביץ' מהספסל. זה כמעט עבד אבל ג'רום דייסון וג'רלס היו גדולים עליו.

הסיפור של נהריה הוא בלי ספק הסיפור של קבוצות ישראליות אחרות בליגת העל 2016/17. קבוצה שגם בחודש יוני, תשעה חודשים אחרי שהעונה התחילה, נראית כמו אוסף מקרי של שחקנים, עם לא יותר מאשר 2-3 תרגילים וזרים שמנסים להציל את המולדת, שנייה לפני שהם חוזרים אליה לחופשת הקיץ…

*

עם כל הצער שבדבר הגיע הזמן לומר מילים חמות למכבי ראשון לציון שעונה שנייה ברציפות מצליחה לפטר את המאמן במה שנראה כמקרה קלאסי של 'על לא עוול בכפו' וכתוצאה מכך להעפיל לפיינל פור, כנגד לכל ציפייה. כן, קשה להזדהות עם הצעדים של יצחק פרי בקבוצה הכתומה, אבל נכון להיום, גם קשה להתווכח עם התוצאות.

ראשון לציון מצליחה לעשות דבר חשוב בשביל התדמית של המועדון, היא מצליחה לנצח גם כשקשה, גם כשהיכולת של משהו וגם כשנראה שהכל אבוד. הקבוצה מעיר היין הצליחה לייצר נרטיב של 'רוח מועדון' ו'אף פעם אל תספידו אותנו', דבר שמנוגד מאוד להיסטוריה של הקבוצה הזו. מחוזקת בנרטיב הזה הצליחה ראשון לנצח את הפועל אילת בסדרה אליה נכנסה כאנדרדוג ולגבור עליה במשחק חמישי אצלה בבית אחרי שמיטת המשחק הרביעי.

עם הנרטיב הזה מגיעה ראשון לציון בפליאוף, שם היא יודעת בהחלט שמדובר רק במשחק אחד ואח"כ אולי עוד משחק ושם ברור לה, כמו לכולנו – שהכל יכול להיות.

*

ולסיום, הגיע הזמן להיפרד משתי קבוצות, שעד לא מזמן התקוטטו על המקום הראשון בליגה ועל הזכות להחליט איפה יתקיים הפיינל פור ובסופו של דבר מוצאות את עצמן מחוץ אליו למרות עונה סדירה מהטובות בתולדותיהן.

הסיפור של הפועל חולון הוא אולי הסיפור המבאס יותר. חולון, ויש לומר את האמת בעניין, לא הייתה טובה כבר תקופה ארוכה. מאז שקליף וויאט נפצע כשחולון במאזן של 5-13, עמדה הקבוצה של דן שמיר על מאזן 6-9. לא רע, אבל גם לא מרשים במיוחד. מה שהחזיק את חולון בצמרת היה בעיקר הנחישות שלה, החיבור המיוחד בין השחקנים והתחושה שהיא אנדרדוג שצריך להוכיח לכולם שהוא שווה את המיקום בו הוא נמצא.

כל אלו נעלמו בסדרה מול מכבי חיפה. חולון הגיעה אליה כפייבוריטית והקשתה מאוד להתמודד עם התפקיד החדש. מולה עמדה קבוצה נחושה הרבה יותר, חדורת מוטיבציה להצליח ולהתחבר סוף כל סוף שמצאה את שמונת השחקנים שמחברים יחד קבוצה שלמה. כל אלו גרמו לקריסה של חולון שניסתה לרדוף אחרי החיפאים ללא הצלחה ולמען האמת גם לא הייתה רחוקה מללכת הביתה עם סוויפ (את משחק מספר 1 ניצחו בחולון אחרי שתי הארכות).

בעונה הבאה חולון תחזור לנרטיב הידוע של קבוצה עם חובת ההוכחה עליה, אני מאחל להם שלא ייתנו לכישלון בפלייאוף להרוס את מה שכבר נבנה שם.

ומה בנוגע להפועל אילת? אז אילת סבלה משתי בעיות עיקריות שמונעות את הופעתה בפיינל פור. הראשונה, הגעה לשיא הרבה לפני הזמן. יו"ר הקבוצה מוטי אמסלם אמר לפני משחק הליגה מול קרית גת, המשחק שהיה אמור להבטיח לאילת את המקום הראשון ש'זה המשחק הכי קשה שלנו העונה'. הוא התכוון בדבריו לכך שהשאננות עלולה להרוג את הקבוצה שלו. ובכן, זה בדיוק מה שקרה. כי הבעיה של אילת לא הייתה זה שהיא ניצחה 9 משחקים ברציפות והסתכלה על כולם מלמעלה, אלא העובדה שהשחקנים שלה באמת האמינו שהיא יותר טובה מכולם ושהכל בסוף יסתדר…

ואי אפשר כמובן להתעלם מהעדרו של רפי מנקו שנפצע במשחק השני בסדרה ומאז נעלמו עקבותיו. המעבר של רפי מנקו מירושלים לאילת במהלך הסיבוב הראשון היה הרגע ששינה להפועל אילת את העונה. הוא היה הגרוש ללירה שהיה חסר לקבוצה של עודד קטש, הדבק בין השחקנים, האחד שהביא את הלחימה, ההקרבה ושינוי המומנטום. אילת פרחה עם מנקו ועמדה איתו על מאזן 8-19 (כולל פליאוף). לצערה, המאזן בלעדיו עומד על 6-3. וזה כנראה כל הסיפור כולו.

 

Tags:

30 תגובות ל - “בכל זאת הגענו, למרות הכל – סיכום סדרות רבע הגמר בליגת העל / יאיר זעפרני”

  1. עידן עופר

    10. יונ, 2017
    22:09

    זעפרני, ענק, תודה רבה! היכולת של ירושלים לא תספיק לאליפות השנה, בספק אם לגמר. למרות אינספור מאמנים מכבי תיקח עוד אליפות.

    Reply to this comment
    • מנחם לס

      10. יונ, 2017
      23:26

      עידן, האם הכל מסודר בקשר לטיסה לך לגולדן סטייט? האם האקרדיטציה הוחלפה משי לשם שלך?

      Reply to this comment
  2. מנחם לס

    10. יונ, 2017
    23:25

    וואו, יאיר, איזה סיכום וסיקור! קראתי הכל!
    לבלוג החי של יום שני תצטרך כנראה לפתוח משבצת נוספת, או ביום שני תדביק את המשבצת הזאת שתשמש לבלוג החי, אבל בכותרת מצטרך להוסיף "בלוג חי". וכמה שעות אחרי יהיה הבלוג החי מהמשחק ה-5 באוקלנד!

    Reply to this comment
  3. ערן

    10. יונ, 2017
    23:28

    מצויין יאיר. בעיני השאלה הגדולה היא מה קורה עם שון דוסון. משחקן שהיה אמור להיות דיפרנס מייקר בליגה הישראלית הוא הדרדר במשחק האחרון לרמה של שחקן שולי, עם מעט דקות ומעט יכולת. קשה לי להאמין שראשון יכולים לזכות בלי יכולת טובה שלו. ההימור שלי הוא על גמר של מכבי תל אביב מול ירושלים ומכבי לוקחת, עם אליפות שנייה ברציפות לשיבק.

    מעבר לזה, היכולת החלשה של דוסון מהווה גם חדשות רעות לנבחרת לקראת אליפות אירופה בספטמבר. אם נוסיף לזה את העונה הגרועה של הישראלים במכבי והפועל תל אביב ובירושלים (כל שחקני הבוגרת, ללא יוצא מהכלל, נתנו עונה חלשה משמעותית מהקודמת) ואת העונה הלא מוצלחת של כספי ב-נבא העונה, נקבל כנראה את הסגל החלש ביותר שהצגנו זה שנים. וזה דווקא בשנה שבה ישראל מארחת את האליפות. כמו שזה נראה כרגע, ישראל לא תצליח להעפיל מהבית שלה.

    Reply to this comment
    • Smiley

      10. יונ, 2017
      23:47

      1. גם אני חושב שדוסון יהיה האקס פקטור, הבעיה שהוא בהחלט לא הופיע לעונה הזו ואפילו אומר שהוא הלך קצת אחורה מבחינת ההתקדמות שלו אחרי העונה הנפלאה שלו בשנה שעברה.
      2. אני כל העונה מלין שלנבחרת תהיה בעיה בקיץ (והלוואי שאתבדה). כל הישראלים הבכירים פשוט עם עונה איומה. ובאים לאחר עונה שאי אפשר להגיד על אחג מהם שהיה טוב.
      מלבד משעור (שקיבל זימן ראשון) שהיה בעונת פריצה אבל לצערו נפצע ולדעתי טרם התאושש. והרי הנבחרת משחקת בקיץ ומשעור צריך להתאושש/להחלים.

      בנוסף יש פה את סיפור אדלשטיין שלדעתי לא מדברים עליו והוא לא פשוט. המאמן הלאומי (הפטריוט על סף דמעות…) מגיע אחרי שזרקו אותו ממכבי ויש לו את השחקנים הישראלים שלא ממש יצאו להגנתו (ואדלשטיין אני מניח ציפה לזה, כפי שציפה שרמי הדר וליובין יתפטרו יחד איתו). הסיפור שלו עם מקל (להזכירכם, ספסל אותו ביורוליג כי חשב שהוא לא יוביל את מכבי לאן שצריך) יכול ליות בעייתי.

      Reply to this comment
      • ערן

        11. יונ, 2017
        00:14

        פיתרון אפשרי לחלק מהבעיות יכול להיות שינוי גישה קיצוני: הודאה בכך שהסיכויים לעשות משהו באליפות הקרובה נמוכים ממילא וניצול האליפות לחילוף דורות, עם הזדמנות אמיתית לשחקנים כמו טימור, קולשוב, גינת, דוסון, משעור, זלמנסון, מנקו, שגב, ובלייזר (מי מהם שנמצא בכושר הטוב ביותר), יחד עם שלד של שחקנים עם ניסיון כמו מקל, כספי ואליהו.

        איכשהו, לא נראה לי שזה יקרה. אדלשטיין יחשוש מהתבזות ביתית, ושוב נראה בנבחרת את הלפרין, לימונד, פניני וכדיר, למרות עונות חלשות וקריירה דועכת. ככה גם נאכל מרורים, וגם נחמיץ הזדמנות לעשות משהו קצת אחרת.

        Reply to this comment
  4. אמיר

    10. יונ, 2017
    23:33

    סיכום מעולה
    ממש מעניין שהקבוצה הכי ישראלית זו מכבי

    Reply to this comment
    • מנחם לס

      10. יונ, 2017
      23:59

      אותי זה משמח!

      Reply to this comment
    • האווי לאסוף

      11. יונ, 2017
      15:03

      לא כל כך מפתיע, מכיוון שהישראלים יקרים מאוד, רק לקבוצות העשירות יש אפשרות להביא את הישראלים הבכירים. הקבוצות הקטנות מביאות ישראלים זולים יותר, ומפצות בשוק הזרים, שם ניתן למצוא יותר מציאות

      Reply to this comment
  5. אפלטון

    10. יונ, 2017
    23:48

    תודה יאיר. פלייאוף נהדר עד עכשיו.
    ממש התבאסתי על נהריה, וגם קצת בשביל קטש שאני מחזיק ממנו מאמן מצוין. אבל איכשהו נראה שדווקא אחד הווינרים הכי גדולים כשחקן לא מצליח להכניס ווינריות בקבוצות שלו.
    מעניין מה שאתה אומר על הישראלים, זה הורגש גם בסדרה של נהריה כששולבראנד היה הכי יציב וברקוביץ' עשה את ההבדל, ומצד שני קיצ'ן היה אפס מאופס והופסון הופיע למשחק וחצי בסדרה.

    Reply to this comment
    • Smiley

      11. יונ, 2017
      00:05

      אבל דגלאס לא נתן להם נקודות ונסטרנקו זה רק לתת גוף ועבירות.
      מלבד שולדנברנד (וקצת ברקוביץ') אף אחד לא מתן משהו בסדרה מול ירושלים.
      דגלאס היה טוב רק במשחק הראשון ואז נעלמו עקבותיו

      Reply to this comment
      • אפלטון

        11. יונ, 2017
        06:43

        דגלאס ונסטרנקו אלו זרים ממלאי מקום, מהסוג שאין סיבה שיהיו בליגה. קיצ'ן והופסון הם הזרים של נהריה שמהם ציפו שיעשו את ההבדל. בכלל אין סיבה שיהיו יותר משני זרים לקבוצה בליגה אבל זה כבר קשור לעניין אחר.

        Reply to this comment
  6. תלי

    11. יונ, 2017
    07:11

    רק שדאגלאס – מתאזרח. ונסטרנקו (איגור) – ישראלי לגמרי …

    אבל גם שני הזרים האחרים – נאש ופאוסט לא היו מזהירים. היחידים שתפקדו בכל הסדרה היו יונתן וניב ומדי פעם הבלחה של הופסון שאחרי זה עשה מיד שטות. ואם ככה הם סחבו את ירושלים לחמישה משחקים די צמודים אז זה גם אומר הרבה על ירושלים.

    Reply to this comment
    • Berch

      11. יונ, 2017
      08:05

      נא לא לבלבל את שאר חברי הפורום עם עובדות כאלו ואחרות…..

      Reply to this comment
    • אפלטון

      11. יונ, 2017
      13:20

      רק מראה כמה אני מכיר את הסגל של נהריה, או סגלים בכלל בליגה הזאת.
      לזכותי נפלתי למלכודת של סמיילי. וזה שלא שמתי לב בכלל שבנהריה משחקים עוד שני זרים שלא ידעתי אפילו איך קוראים להם מראה לא רק על המצב העגום שלי, אלא על המצב העגום של הליגה בתחום הזרים.
      לגבי המשחקים עצמם, חייב להגיד שמאוד נהניתי מכל משחק שיצא לי לראות בפלייאוף הזה.

      Reply to this comment
      • Smiley

        11. יונ, 2017
        23:25

        אחי, לא ניסיתי לטמון לך פח אבל בהחלט יצאת מבולבל.
        דיברתי על הישראלים של נהריה

        Reply to this comment
  7. Berch

    11. יונ, 2017
    08:03

    והחולונים והחולונים לשעבר מתנחמים במקום הראשון בעונה הסדירב….

    Reply to this comment
  8. ינון יבור

    11. יונ, 2017
    13:16

    תודה רבה.
    ירושלים פצחה למעשה ברצף של חמישה משחקים, שהפסד באחד מהם גומר לה את העונה. היא שרדה שלושה. נותרו שניים.

    Reply to this comment
  9. אסף

    11. יונ, 2017
    15:28

    חיפה לדעתי מגיעה בכושר הכי טוב מכל הארבע ועם הסגל הישראלי שתורם הכי הרבה בראשות בלייזר-שמחון-דיברתלומאו, אישית לדעתי היא תזכה בתואר. (האגרסיביות שלה היא יתרון אדיר מול הרכות של האחרות)

    Reply to this comment
  10. אסף

    11. יונ, 2017
    16:08

    כמובן עוד פוסט משובח שלך יאיר, הליגה צריכה לשלם לך בונוסים על צופים חדשים ורמת מדד האטרקטיביות שלה בניגוד לרמה בפועל.
    אגב הפועל ת"א ואשדוד סותרות את התיאוריה על הישראלים ,הם במקומות 4-5 בתרומה שלהם לאורך העונה הסדירה מה שלא עזר להם במיקום הסופי שלהם 10-11. רק מראה כמה כנראה נפלו באופן יחסי בבחירת הזרים שלהם.

    Reply to this comment
  11. אהרון שדה

    11. יונ, 2017
    17:31

    יאיר תודה רבה.
    עוד אנקדוטה שלי .
    אני חושב שזה הפליאוף הראשון או פעם בליגה כלשהיא שמדורגת 8+7 מדיחות מדורגות 1+2 .
    בטח בסדרה של הטוב מחמש ( לפחות ).

    Reply to this comment
  12. אסף

    11. יונ, 2017
    18:32

    אהרון זו רק עוד עדות לרמה הבינונית מינוס של הליגה לצערי, ליגה שבשיטה הנוכחית ואורכה הדביק כמו מסטיק מספיק להתחיל לשחק חודשיים לסוף כדי להכנס לפלייאוף שם הפערים בין הקבוצות מזעריים . העונה זה גם כולל את מכבי וי-ם ,לכן גם לא יפתיע בטח בשיטת
    פיינל פור עם מדורגות 7,8 גם יהיו השתיים בגמר.

    Reply to this comment
    • אהרון שדה

      11. יונ, 2017
      18:55

      אסף אני לא מקבל את מה שכתבת (זאת אומרת ייתכן שהליגה בינונית מינוס אך לא מהסיבה הזו ).
      שכן ברוב הליגות הפליאוף מגיע אחרי עונה ארוכה שנמשכת כמו מסטיק (בטח בנ.ב.א ) ולא ראינו את התופעה הזו.
      ולכן אני מייחס זאת למשהו חיובי בעיקרו והוא שהליגה שוויונית לגמרי.
      (ולמרות הכל להערכתי שתי הגדולות על הנייר יגיעו שוב לגמר לראשונה מאז שיחקו בגמר 2007 המכונה גמר "סמי בכר " )

      Reply to this comment
  13. אסף

    11. יונ, 2017
    19:57

    הקלידו את התגובה כאן…

    Reply to this comment
  14. אסף

    11. יונ, 2017
    20:01

    אהרון אני מקבל את ההערה על ההפרדה בין אורך הליגה לרמה אך עדיין חושב שהליגה שוויונית בעיקר בגלל שהרמה לא טובה וגם שתי "הבכירות" כביכול נגררות למטה ברמה.

    Reply to this comment
    • אהרון שדה

      11. יונ, 2017
      20:05

      אסף לכך אני בהחלט מסכים .
      וזה מזכיר לי את הוויכוח מלפני עשור ( ומן הסתם קודם לכן ).
      מה עדיף ליגה חלשה יחסית אך שוויונית או ליגה לא שוויונית את עם קבוצה אחת 2 חזקה מאד במונחי היבשת.

      Reply to this comment
  15. אסף

    11. יונ, 2017
    21:31

    שאלה וטובה אהרון….. אין ספק שהתשובה מבחינת העניין היא החלק הראשון של המשפט

    Reply to this comment
  16. דורון האסטבן

    11. יונ, 2017
    21:44

    ענק יאיר, מופלא מאד

    Reply to this comment
  17. חיים

    12. יונ, 2017
    02:06

    ענק כרגיל יאיר. המון תודה!

    Reply to this comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *