מוצארט של הכדורסל \ ניק פראג

הקדמה (רון טחן): היום מציינים בעולם הכדורסל 24 שנים למותו של דראזן פטרוביץ.
ידעתי שאין מצב שלא עלתה כאן בהופס כתבת צבע על השחקן הענק הזה, ושמחתי לגלות אחת כזו מלפני 4 שנים (לחצו כאן לכתבה המקורית).
עם זאת, לאחר קריאת הכתבה והתגובות, כולל אחת בה הכותב ניק פראג מודה שלא היה לו זמן לערוך אותה (השקיע המון זמן בכתיבתה), החלטתי לעשות זאת בעצמי, ולפרסם אותה מחדש.

ילדותו – ילד של כדורסל
 —————————-

דראזן פטרוביץ' נולד ב-22 באוקטובר בשנת 1964, בעיירה קטנה בקרואטיה (דאז יוגוסלביה) ששמה שיבניק. מגיל ילדות כל מה שהוא ידע זה כדורסל. אמו של דראזן סיפרה שמגיל צעיר היה לו את המפתח לאולם הכדורסל המקומי, ובכל בוקר בשעה 06:00 בדיוק הוא היה מתחיל את יום האימונים שלו.
היה מסדר כיסאות בשורה, ומכדרר ביניהם. לאחר מכן, לא היה עוזב את האולם עד שלא זרק לפחות 1000 זריקות מעמדות שונות.
כשהיה חוזר הביתה, מיד היה נתלה על משקופי הבית, קופץ ומקפץ על כל דבר, וזאת כדי לשפר את יכולת הניתור שלו. במשך כל יום וכל היום את הילד הזה עניין רק דבר אחד – כדורסל.
 

 

1980-1985 – הסימפוניה הראשונה

—————————————

בשנות השמונים המוקדמות החל לשחק דראזן בקבוצת הכדורסל המקומית של העיר שיבניק. הוא הוביל את הקבוצה לאליפות, ולשני גמרים בגביע קוראץ' (שבזמנו היה הטורניר השלישי בטיבו באירופה).
ב1984 חתם בציבונה זאגרב, וזכה איתה בשני גביעי אירופה רצופים, בליגה היוגוסלבית ובגביע היוגוסלבי. באותה שנה גם זכה עם נבחרת יוגוסלביה במדליית ארד באולימפיאדה בסוף העונה של 1985.
אחרי זכיה בכל תואר אפשרי דרזאן פטרוביץ' כבר נחשב לשחקן היוגוסלבי הטוב ביותר. עיתוני הספורט כינו אותו: "מוצארט של הכדורסל".
 

 

1986 – תחילתה של שושלת כדורסל

—————————————

באותה שנה החלה הפריחה של הכדורסל היוגוסלבי.
יחד עם דראזן היו במחנה האימונים כמה ילדים נוספים שאולי אתם מכירים: טוני קוקוץ', דינו ראדג'ה וילד שקוראים לו ולאדי דיבאץ, שלאחר מכן יהפוך לחברו הטוב ביותר של דראזן.
באותה תקופה דראזן כבר היה כוכב ביוגוסלביה, ומושא הערצה של כל שחקן. טוני קוקוץ' אמר, שהמטרה של כולם הייתה להיות כמו דראזן.
דינו ראדג'ה תיאר אותו כסופרסטאר אמיתי, כאליל שלו, כזה שכולם רצו להיות כמוהו, הראשון שהייתה לו מכונית פורשה בחנייה, וזה שכולם אהבו אותו.
פטרוביץ' היה השחקן הטוב באירופה באותה תקופה כאשר הוא המטיר 50,60 או 70 נקודות במשחקים, ועמד על ממוצע של 44.4 נק' למשחק (כולל משחק של 49 נק' ו-20 בונבונים!).
דיבץ אמר שבמשחק מסוים בציבונה זאגרב הוא קלע 112 נקודות, אך לא הצלחתי למצוא סימוכין לכך בשום מקום.
באותה שנה דראזן נבחר בדראפט ע"י הטריילבלייזרס של קלייד דרקסלר, אך נשאר לשחק באירופה. באליפות העולם של 86 יוגוסלביה הפסידה משחק אחד בלבד עד לחצי הגמר שבו פגשה את בריה"מ החזקה של ולארי טיחוננקו. לבסוף היוגוסלבם זכו במקום ה-3 בלבד, אך זו הייתה רק ההתחלה של הנבחרת הזו. השחקן המצטיין של הטורניר היה דראזן פטרוביץ'.

 

 
1988 – אולימפיאדת סיאול, דני איינג' ולארי בירד

—————————————————-

באולמיפאדת 88 המשיכה השליטה של יוגוסלביה, בריה"מ וארה"ב. יוגוסלביה הגיע לגמר, ושם פגשה את בריה"מ החזקה. כולם ציפו לנצחון יוגוסלבי, והשחקנים הרגישו שהם מוכנים לכך, אך הנבחרת הותיקה של בריה"מ יצאה כאשר ידה על העליונה.
לאחר כמה שבועות הגיעו לארי בירד ודני איינג' למשחק ראווה באירופה. דני איינג' אמר: "כל מה שדיברנו עליו בתחילת המשחק היה פטרוביץ' ואיך עוצרים אותו. אני תמיד ראיתי בו סוג של פיסטול פיט."
באותם שני משחקי ראווה ראינו שחקן אירופאי שעומד מול כוכב NBA (לארי בירד) ולא נופל ממנו בשום פרמטר.
בסיום הטורניר לדראזן ולבריד היו 56 נק' ו-16 אסיסטים, רק שללארי בירד היו 11 ריב' ולדראזן 16. אותו משחק ראווה היווה חלק ניכר מפתיחת הדלתות של שחקנים אירופאים לNBA.

1989-1990 – התפוצצות הכשרון, הנקמה וה-NBA
——————————————————-

 

בשנת 1989 השחקנים היוגוסלבים נפגשו למחנה אימונים לקראת אליפות אירופה. יוגוסלביה שלטה באופן מוחלט בטורניר, וזכתה במקום הראשון.
יום לאחר מכן נערך הדראפט, בו הלייקרס בחרו בצעיר ששמו ולאדי דיבאץ.
 
באותו הדראפט פטרוביץ' חתם בפורטלנד, שכן אחרי שקלע 40+ נקודות בכמעט כל משחק באירופה, הוא הרגיש בשל לNBA.
כחודש אחרי הדראפט המצב ביוגוסלביה החל להתפורר. קרואטיה (מדינת מוצאו של דראזן) החליטה שהיא רוצה להפוך לעצמאית, ושום דבר לא יעצור אותה, גם במחיר של מלחמת אזרחים (מה שהיה ברור לכולם, שיקרה בסופו של דבר).
 
בנוסף למצב הקשה במולדתו, דראזן התקשה בפורטלנד, שכן הוא היה גארד שלישי אחרי דרקסלר ודני איינג'. הוא שיחק מעט מאוד זמן, וזה תיסכל אותו. המעבר מכוכב ענק באירופה לשחקן ספסל פגע בו מאוד.

 
למזלו, היה לו את חברו הטוב ולאדי דיבאץ, שאיתו יכל לנהל שיחות במשך שעות ארוכות.
דני איינג' אמר שהוא מבין את התסכול של דראזן. שכולם הבינו אותו, כי כולם ידעו שהוא יותר טוב מ 10 או 15 דקות למשחק, אבל לא היה שום דבר שהם יכלו לעשות.
בסוף העונה דראזן ודיבאץ חזרו למולדתם לקראת אליפות העולם ב1990. חבריו לקבוצה אמרו שהדבר היחיד שאפשר לדבר איתו זה על כדורסל. כולם היו צעירים ורצו לדבר על מכוניות או בחורות, אבל בכל פעם שהנושא היה עולה דראזן היה מתעלם,
לעומת זאת כשהיה מדובר בכדורסל, הוא תמיד כיל לדבר שעות ללא הפסקה. אהבת למשחק לא ידעה גבולות.
 
וכך, באליפות העולם של 1990, דראזן הגיע רעב. אחרי שהתייבש בפורטלנד אפשר היה לראות את המבט בעיניים של דראזן. מבט שדומה למבט של ג'ורדן.
המבט הרעב שאומר: "אני הולך לנצח בכל מחיר". וכך גם היה.
 
יוגוסלביה פגשה בחצי הגמר את ארה"ב של אלנזו מורנינג, כריטיאן לייטנר וקני אנדרסון. היוגוסלבים ניצחו את האמריקאים בתצוגה משכנעת ועלו לגמר, שם חיכתה בריה"מ החזקה. הפעם היוגוסלבים נקמו על כל ההפסדים ובמשחק ענק ניצחו את בריה"מ וזכו באליפות העולם. המהפך הושלם.
נבחרת יוגוסלביה הייתה לנבחרת הטובה בעולם, ושחקניה ניצחו ודרסו כל דבר שעמד מולם, כשאת כל המנגינה הזו מלחין מוצארט, מוצארט של הכדורסל.
 
 
בסוף התחרות, פרץ אוהד קרואטי עם דגל קרואטיה למגרש. ולאדה דיבץ הסרבי לקח לאוהד את הדגל, לא בגלל שהיה לו משהו נגד קרואטיה, אלא בגלל שהוא לא אהב את הפילוג.
הוא ראה בחברי הנבחרת שלו יוגוסלבים, כולם ביחד. מה שהוא לא ידע, זה שבעקיפין דראזן פטרוביץ' נפגע, וכך גם החברות ביניהם.
 

 
לאחר מכן שני השחקנים חזרו ל-NBA. כולם שמו לב לניתוק בין דראזן לולאדה, אבל אף אחד מהם לא דיבר על כך. כולם ידעו, אבל כולם שתקו. פטרוביץ' שעדיין היה מתוסכל בפורטלנד החליט שעליו לעבוד קשה יותר כדי להצליח, וכך היה. דני איינג' סיפר שאחרי אימונים, הם היו מגיעים לחדר לצפות בטלוויזיה, רק שדראזן היה עולה על האופניים החשמליים ומתחיל לעבוד על כושר.
איינג' היה אומר לו שיפסיק, כי יש אימון נוסף בעוד כמה שעות, אבל דראזן לא הפסיק. הוא עבד ועבד, כי זה כל מה שהוא ידע, עבודה קשה.

 

 

1991-1992 – כוכב לכל דבר

——————————-

בשנת 1991 עבר פטרוביץ' לניו ג'רזי נטס, ושם החל לפרוח כשחקן מוביל בNBA.
הוא העמיד ממוצעים של 20.6 נק' למשחק, והוביל את הנטס לראשונה מזה שנים לפלייאוף. הנטס הודחו בסיבוב הראשון ע"י הקאבלירס, אבל לא לפני שדראזן ממתיר עליהם 40 נק'. בשנת 1992 הוא פגש את הדרים טים הגדולה.
הפעם במדי נבחרת קרואטיה. פטרוביץ' נלחם בדרים טים, ונתן משחק אדיר, אך לבסוף הדרים טים היו פשוט טובים מדי וקרואטיה הסתפקה בכסף. המהלך הזכור ביותר מהטורניר הוא כאשר דראזן פטרוביץ' קולע שלשה, רץ בחזרה להגנה וחוטף מסירה ארוכה של ג'ורדן, ולאחר מכן קולע מיד שלשה נוספת.
זה לא מהלך נדיר במיוחד, אך הוא מסמל את דראזן בכל מובן. הלחימה, העבודה בקשה, חוסר הויתור והרצון העז לנצח, אותו רצון שהופך שחקנים טובים לשחקנים גדולים.

 

 

1993 – שירת הברבור של מוצארט

————————————–

העונה הזו בהחלט הייתה היצירה הגדולה והאחרונה של דראזן. הוא העלה את הממוצעים שלו ל23.5 נק' למשחק- העשירי בטיבו בליגה.
באותה עונה הוא הוביל את הנטס לפלייאוף, ונתן תצודות מדהימות. הזכורה מביניהן היא משחק של 40 נקודות על הראש של מייקל ג'ורדן.
רג'י מילר אמר שהוא אוהב לשחק נגד דראזן, כי הוא יכול לפצוח נגדו ב-trash talk ב-4 שפות שונות.
דראזן פטרוביץ' חי את החלום שלו, כשבמקביל מלחמת חורמה מתנהלת בביתו.
 
תארו לכם כמה זה קשה להתאמן יום יום, ולהגיע להישגים הגדולים של דראזן, כשאתם במדינה זרה, לבד, ובביתכם מתנהלת מלחמה זוועתית, שבה אלפי אנשים נהרגים כל יום. עד כדי כך הוא היה ווינר.
עד כדי כך הוא אהב את המשחק. עד כדי כך הוא היה שחקן גדול.
בסוף אותה עונה הנטס הציעו לו חוזה של 3.35 מיליון דולר לעונה. זה היה החוזה השני הגדול ביותר ששוטינג גארד קיבל בNBA, נחשו אחרי מי (מייקל ג'ורדן).
 
בסוף אותה שנה הוא הגיע עם הנבחרת הקרואטית לקדם אליפות אירופה שבה העמיד ממוצע של 33.6 נק' למשחקף ונבחר לMVP.
 
 
ה-7 ליוני 1993 – רקוויאם למוצארט
————————————–
 
באותו בוקר שחקני הנבחרת נפגשו בשדה-התעופה בטיסה לפרנקפורט. בשנייה האחרונה דראזן החליט שהוא ינהג עם חברתו, ועוד חבר נוסף ברכב. דראזן שהיה עייף, נתן לחברתו לנהוג ברכב בזמן שהוא ישן.
באותו זמן מספר דינו ראדג'ה שהטייס אמר שהם נכנסים לסופה חזקה ויש להדק חגורות. מה שבאותו זמן ראדג'ה לא ידע, זה שממש מתחתיו באזור מינכן, דראזן נכנס לאותה הסופה עם הרכב. חברתו, איבדה שליטה על הרכב ונכנסה במשאית. זה היה מותו של דראזן, סופו של מוצארט של הכדורסל.
 
ולאדה דיבץ מספר שהוא ראה ESPN בלילה, אבל הנמיך את הווליום. ואז ראה תמונה של דראזן ולא הבין במה מדובר.
כאשר הגביר את הווליום שמע על החדשות, והחל לבכות. למרות שכביכול כבר לא היו חברים, ולאדה הרגיש את הכאב של חברו לשעבר.
לאחר שנים בכתבה שנערכה איתו אמר: "תמיד חשבתי שיבוא היום שאני ודראזן נוכל לדבר ולהשלים, אבל היום הזה לא הגיע. לפחות אוכל לספר לבן שלי איך אני ודראזן פתחנו את הדלת לכדורסלנים אירופאים ל-NBA."
 
להלוויתו של דראזן הגיעו 100,000 אנשים, כולל חבריו לנבחרת קרואטיה. ולאדה דיבץ לא הגיע בגלל המצב המתוח בין המדינות.

 
אחרי מותו של דראזן, סבא שלי הפסיק לצפות בכדורסל אירופאי, כששאלתי אותו למה, הוא אמר לי "מה הטעם?" הבנתי למה הוא התכוון רק אחרי ששאלתי אותו את אותה השאלה וזכיתי לאותה התשובה כמה שנים אחרי, בעונה שאחרי פרישתו של מייקל ג'ורדן.

 

כמה מילים על דראזן

———————

לפני שאני נכנס לטרמינולוגיה, אני מנסה לדמיין את עצמי במצבו. תחשבו שהוא היה לגמרי לבד, במדינה זרה, ובביתו התרחשה מלחמה אדירה. כל משפחתו הייתה בסכנה יום יומית, ולא הייתי מופתע אם הוא היה מתמוטט. אבל דראזן כמו דראזן, לא ויתר.
כמו שבגיל צעיר כל מה שהוא ידע הייתה עבודה קשה מ-6 בבוקר, כך הוא גם נהג בחייו. התאמן ללא סוף, גם כשהיה בשפל והתייבש על הספסל של פורטלנד. הוא לא ויתר ודחף את עצמו לעבודה קשה יותר.
אני בהחלט חושב שמדובר בשחקן האירופאי הכי טוב ששיחק את המשחק. מייקל ג'ורדן האירופאי.
לדעתי, הם גם חלקו הרבה תכונות דומות. מוסר העבודה המטורף, הכשרון והלחימה על כל כדור במגרש, ומעל הכל – הרצון העז לנצח!
זו גם הסיבה שבחרתי בתמונת המצורפת, זו תמונה של דראזן מימיו בפורטלנד. בתמונה הזו דראזן עולה לשחק. אחרי שהמאמן קרא בשמו, הוא צעק YES!!!
 
למרות שהוא יודע שהוא עולה לשחק למעט זמן, הוא לא יכול שלא לחייך, שלא להיות מאושר. הוא מרגיש שהוא הולך לנצח, כי הוא ווינר, כי הוא רעב למשחק. זו תמונה מדהימה בעיניי.
 
אסכם את הכתבה בסיפור שסיפרה אמו, שלאחר שנים הלכה לקברו של דראזן. שם עמדו ילד וסבא שלו.
כאשר הם שמו לב שאמו מתחילה לבכות אמר לה הסבא:"אל תהי עצובה, את אולי ילדת אותו, אבל דראזן היה של כולנו".
 
דראזן באמת היה של כולנו, של כל שחקן אירופאי שהגיע לNBA. דראזן הוא זה שפתח את הדלת לשם, הוא זה שהראה שהרבה פעמים השחקן האירופאי לא נופל מהאמריקאי.
עם המון לחימה, עבודה קשה ו-ווינריות דראזן פטרוביץ' ראוי להיקרא מייקל ג'ורדן של אירופה, הוא ראוי להיקרא האירופאי הטוב בכל הזמנים, וזאת מכיוון שבזכות המנגינה שהוא ניגן בזמנו, ישתפרו אלפי שחקנים אירופאים עד סוף חייהם. ככה זה כשאתה המוצארט של הכדורסל.

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  1. מקובל ש 3 המלחינים הטובים ביותר הם באך מוצראט ובטהובן.
    מוצארט התגלגל במקרטני – מנגן לך על הלב, הכל מתאים יופי כמו דבש לחלב.
    בטהובן התגלגל בלנון – סוחט לך את המוח, דברים לא תמיד צפויים שסוחטים ממך התפעלות. וחלק מהיופי של לנון זה בזכות זה שמקרטני עושה לו קול שני, חלק מהיופי של בטהובן שהוא שמע את מוצארט בילדותו.
    באך – מדבר אל הנשמה, מעל כולם.

    פטרוביץ פתח דלת חדשה שלא היתה מוכרת, אם כבר הוא כמו בטהובן. או דביוסי.

    אני לא פלצן !

    1. דווקא מוצארט מעל כולם והוא מדבר לנפש לא פחות מבאך וכך כל המוזיקה.
      מוצארט הוא המלחין המגוון ביותר בסוגי הכלים והרכבי הכלים שבעבורם הלחין ובסוגי היצירות שאותם כתב. הוא הלחין כ-700 יצירות לפחות מגיל 5 (יצירותיו הראשונות היו סונטות לפסנתר) ועד מותו בגיל 36. יצירות שונות שלו נחשבות מהגדולות בכל הזמנים וביניהן האופרות חליל הקסם ודון ג'ובאני ונישואי פיגארו ויצירה אחת בלתי גמורה ששכחתי את שמה.

      1. גם על זה יש לך רשימות ? (אם מוצארט היה מסיים את היצירה, היה נרשם לו קוואדרפול דאבל)

        חולה עליך יא קרמר !

        1. אין לי רשימות אך קראתי. נתית רק דוגמאות שזכורות לי מיצירות גדולות של וולפאנג אמדאוס מוצארט, אך ישנן עוד.

      2. נרשמו 626 מיצירותיו בידי מלחין אוסטרי כמאה שנים לאחר מותו.
        הוכחה שמוצארט הוא הגדול מכל גדולי המוזיקה הקלאסית הוא שהוא נהפך למושג כמו בכותרת הכתבה.
        יש לציין שהוא ניגן בפסנתר מגיל 3 לפי השמיעה מאחותו שהייתה נגנית מוכשרת מאוד. אביו לאופולד ערך מסעות עימו ברחבי אירופה מהיותו בגיל 4 כדי שיראו וישמעו את נגינתו של בנו.

  2. תודה אף פעם לא נמאס לי לקרוא עליו.השחקן האהוב עלי בכל הזמנים יחד עם מג'יק.ואמנם אני לובש את משקפי הנוסטלגיה כמובן אבל אין לי שום צל של ספק שעשור שניים קדימה ודראזן היה נחשב לאחד השחקנים הגדולים ביותר ששיחקו בNBA והיה חופשי נכנס לטופ 10 לפחות

  3. לא ניתן לשכוח את המשחק של פטרוביץ הצעיר במדי ציבונה זאגרב נגד הפועל תל אביב בחצי גמר גביע קוראץ' ב-1988. הוא קלע ביד אליהו 59 נקודות.
    https://www.youtube.com/watch?v=RA0tATzytv8

    ושאלת בונוס: מי מופיע בסרט הוידאו בדקה ה-4:21 כאשר סיגריה בפיו?

    דרך אגב, מנחם לס כתב בעבר מאמר על "החיוורים האירופאים" ששחקו ב-NBA (סבוניס, קוקוץ' וכו'-כולל פטרוביץ'). המסקנה שלו היא שאף אחד מהם לא משתייך לשורה הראשונה של השחקנים.
    השאלה שלי היא כיצד מוצאים מאמר כזה. אין בפורום פונקציה של חיפוש.

  4. מענקי אירופה. שחקן מיוחד ומרגש. האמת שבפעמים הראשונות שראיתי את סוף קרי, אמרתי לעצמי שהוא סוג של דראזן – צנום, צלף, לוקח זריקות מכל טווח ואי אפשר להוציא לו את הכדור מהיד.

  5. זכיתי לראות את דרזן מלהטט ביד אליהו על חשבון מכבי, אף אחד לא יכל לעצור אותו, הוא הוביל את הכדור, קלע מתי שהוא רצה, חדר , להטט, לפעמים מסר לחבר ולפעמים לעצמו, ויותר מכל הפנט את הקהל ולקינוח גם הוציא לשון(כמו מייקל…). צביקה שרף החליף עליו שומרים והוא התעלל בהם אחד אחד, לבסוף שם עליו את לי גונסון סופרמן של 210 שקופץ לשמים, אבל דרזן בלבל אותו, גרם לו סחרחורת וסימן לצביקה לשלוח לו את הבא בתור. ולשמור על האיזון גם הפועל חטפה ממנו על הראש 60 נקודות באוסישקין שיא של האולם. ועד כמה הוא גדול, אוברדוביץ, גדול מאמני אירופה אמר עליו באירופה יש קודם כל דרזן ואחרי זה אפשר לדבר על אחרים.
    אני משוכנע שאם לא היה נהרג בתאונת דרכים היה מגיע לרמת כוכב על ב NBA חצי מדרגה מתחת למייקל ובטוח האירופאי הגדול בכל הזמנים

  6. מפתיע, אך אני יודע ובטוח שיש עוד חיימימים (מילה שהמצאתי)
    ההסתכלות הצרה מאד לראות רק 120 שנה אינה נכונה ושקרית,
    לפי כך עוד נראה את דראזן תחת שם וגוף אחר אך אותה נשמה,
    רובכם או מי שיצבור קרמה טובה, יהיה חופשי בתעשית הכדורסל
    באחד הגילגולים הבאים.
    חקרתי את הנושא עשרות שנים, ואני יודע,
    תקבלו הוכחה
    נחיה ונראה
    🙂 נמות ונראה.
    המוות הוא רק חופשה מהגוף ומנוחה לנשמה/נפש.

להגיב על עידו גילרי לבטל

סגירת תפריט