מר נקודה למשחק (2) – סיכום קצר של סדרת הגמר (2017) / ינון יבור

טוב, אז אם אתמול עוד לא היינו בטוחים, אז עכשיו אפשר להגיד בפה מלא שהווריורס עדיין במוד "סכין בין השיניים", כמו שהגדרנו את זה אתמול – וזה חדשות רעות ללברונים.

אני רוצה לדבר אבל על משהו אחר – וזו ההערכה העצומה שיש לי לקבוצה הנהדרת הזו, שמצליחה לבצע (execute) בצורה כמעט מושלמת את תוכנית המשחק שלה. וכן, למי שתהה, אני מדבר על קליבלנד. הקאבס היו מצוינים אתמול: הצליחו להכניס את לאב מוקדם למשחק; כפו על הלוחמים לא מעט איבודים; קלעו באחוזים לא רעים; ובעיקר ניצלו את היתרונות הקטנים שלהם כשיכלו לעשות זאת (האמת, "יתרונות קטנים" זה לא ביטוי מוצלח. יותר נכון "יתרון אחד, יחיד, וענק").

הכוונה היא כמובן ללברון, שעשה בדיוק את מה שאמר שצריך לעשות אחרי המשחק הראשון. לברון הבין (והצהיר על כך) שההגנה המסודרת של הווריורס היא אחת הטובות בעסק ועושה להם המון צרות, ולכן קליבלנד חייבת לתקוף את ההגנה הזו בהתקפות מעבר. ואכן ב-3 הרבעים הראשונים ראינו את לברון דוחף את הכדור למעלה במהירות, גם אחרי ספיגת סל, גם אחרי עונשין. אבל יותר מזה, גם בהתקפה חצי מסודרת הוא ניסה כל פעם לשנות קצב ולחדור – הוא עשה כמה מהלכים יפיפיים כאלו בהם הוא מחלק (splits) את ההגנה בשינוי מהירות פתאומי ומגיע לטבעת. הוא מבין שרק ככה ניתן לייצר התקפה משמעותית מול ההגנה החזקה שמולו (דוגמה יפה היא המהלך האחרון של המחצית, שבו מסר לקיירי לקליעה על הבאזר). זה עבד לו בשני הרבעים הראשונים (ועוד קצת בשלישי), אבל לא הרבה אחרי.

הסיבה הראשית היא שהוא כמובן איבד המון אוויר ואנרגיה. אבל לא רק זה. היריב גם הוא לא טיפש, ורואה את המתרחש. והמכונה העונה לשם גולדן סטייט ווריורס פשוט הורידה את כמות התקפות המעבר גם בזכות פחות איבודים, וגם בזכות הצקה הרבה יותר אקטיבית למובילי הכדור כבר אחרי סל, ומניעת ה"חצי מתפרצת" שלברון מחפש כל הזמן.

התוצאה של כל זה היא מאוד מתסכלת ומייאשת אם אתה משוכני המטרופולין שליד אגם אירי. כי לברון כן הצליח לכפות את סגנונו למשך רוב רובו של המשחק, ועדיין – זה לא היה קרוב. כתבתי בעבר באחת התגובות שגדולתה של גולדן סטייט היא ביכולתה לייצר ריצות בלתי הגיוניות של 2:15 ב-3 דקות, שיכולות לסגור משחקים. טענתי אז שיש לזה תרופה חלקית, בדמות עצירת המומנטום ע"י פסק זמן כבר אחרי מיני ריצה של 0:5, אבל שלשם כך דרוש מוח כדורסל חריף שרואה את הנולד ועוצר אותו עוד בשלב הצירים המדומים. טיירון לו הוכיח בשנה שעברה שיש לו את היכולת הזו, כמו גם לפופוביץ' החד. הפעם, טיירון נרדם בשמירה (תרתי משמע) ולא עצר את המפולת של סוף הרבע השלישי. אולי חשב שיסתדרו לבד. אולי חשב שהגונג של הרבע יציל אותו. אולי חשב הרבה דברים. אולי. בסופו של דבר – לא רק לברון צריך להביא את ה-A גיים שלו כל ערב וכל הערב. גם חבריו, ובעיקר – מאמנו. כמו חניכיו שלא יכולים לקפוץ להטעייה ולתת נקודות חינם, כך גם המאמן: אם ימצמץ, יקבל כמה שלשות והטבעות בפרצוף שמהן יתקשה מאוד לחזור.

נדמה שהלוחמים נתנו בכל משחק סוג של "פור" ליריביהם: בראשון אחוזי קליעה רעים, ובשני איבודים. הבעיה היא שאפילו שהקאבס מהירים מהצב בפרדוקס של זנון, הלוחמים מהירים בהרבה מאכילס ולא רק שסוגרים את ההפרש במהרה, הם גם לא עוצרים לרגע לחשוב על חשבון אינפיטיסימלי, ומשאירים מאחוריהם ענן אבק.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 23 תגובות

  1. תודה, ינון.

    אוהדי הקאבס צריכים לקוות שלהבדיל מאכילס של הפרדוקס,
    גולדן סטייט לא ינצחו את המירוץ.
    ושבדומה לאגדה על אכילס המיתולוגי,
    טיירון לו יצליח למצוא את העקב הפגיע.

  2. טור מצויין ינון. בהחלט קשה עד בלתי אפשרי לקחת פסק זמן אחרי כל ריצת 5-0 של הדאבס – בקצב של הדאבס יגמרו לך הפסקי זמן מהר מאוד. יש כולה שבע טיים-אאוטס פר משחק, וצריך להשתמש בטיים אאוטס לעוד מטרות מלבד עצירת ריצות.

    1. צודק.
      אבל בתור צופה אתה יכול ליראות מתי קבוצה מסויימת נכנסת ל"זון", וזה לא קורה יותר מדי, אולי 3-4 פעמים לכל קבוצה.

  3. ינון אני מסכים עם כל מה שכתבת. שליטה על הקצב היא המפתח של הקאבס אם הם רוצים להתקרב לדאבס. אם יגיעו למשחק צמוד ברבע האחרון אני מאמין שינצחו.
    מה שיהיה משחק 3 הוא לחיות או לחדול ולכן אסור לפספס אותו.

  4. תודה על הטור ינון.
    כמו שכתבת, המדהים הוא שג"ס עדיין לא הציגה הA GAME שלה. אני לא מניח שזה יקרה דווקא במשחקי החוץ, אבל זה רק מראה שיש לה עוד לאן לשאוף…

    1. ורק בקשה קטנה לעורכי האתר: אם אפשר אולי להפוך את התמונה של הכתבה בעמוד הראשי, כך שעננת העשן מהטור של הדוקטור תצא מעכוזו של המלך ג'יימס…

  5. הרבע השלישי !!
    זה הרבע שבו מתמקד קר ע"מ להכריע משחקים.
    יכולת אימון נמדדת לא מעט ברבע השלישי בו המאמנים נדרשים להתאמות בתוך המשחק…וסטיב קר מצליח לעשות זאת

  6. טור מצויין ינון.
    זה אשר אמרתי: אני לא יכול לראות דבר נוסף אחד שהקאבס יכולים לעשות מעבר למה שכבר עשו, ולדעתי הם די אובדי עצות עם "SO WHAT NOW?" איזה שפן הם יכולים להוציא מהשרוול? הם לא יכולים. נעגמרו השפנים. הם שיחקו הכי טוב שהם יכולים מחצית וחצי ועדיין הפסידו בהפרש שהגיע לעתים ל-20

    1. ה שהקאבס יכולים לקוות לו זו עליה ברמה של השחקנים המשלימים. אני חושב שזה לא רק עניין ההגנה (האדירה) של ג"ס אלא בעיקר של ביטחון. אם השלשות של סמית'-קורבר-שאמפרט-וויליאמס-פריי יתחילו להכנס זה משהו שיכול לעשות הבדל רציני. עד עכשיו הם היו מזעזעים

  7. מצויין ינון. אבחנות חדות ונכונות. ג"'ס היו קבוצה מדהימה עוד בשנתיים הקודמות. וכשמחליפים את בארנס בדוראנט זה כבר ממש ליגה אחרת.

  8. ההבדל ששנה שעברה (ובערך גם לפני שנתיים) הטירוף של לברון הביא את קליבלנד קרוב ולאליפות.
    הפעם ג"ס הביאה את דוראנט כתשובה לזה. לברון הוא היחידי שיכול להסתדר איתו לאורך זמן (ועל כן הוא מאוד מתעייף) ואם הוא עובר לשמור מישהו אחר דוראנט מנצל זאת לסלים קלים.

  9. אחלה ינון.
    מהו הפרדוקס שהזכרת בגוף הפוסט?
    מה ההבדל בסדרה הזאת לשנה שעברה אחרי שני המשחקים הראשונים?

  10. לא סתם שיבחתי אותך ינון, ובעוד עונות,
    אחד הטובים שלך או הכי,
    אל תחסוך מאיתנו אם תמצא זמן,
    תודה גם על התגובות

  11. תודה למגיבים.
    מעניין יהיה לראות "מה ישתנה הלילה הזה מכל הלילות".
    אולי:
    שבכל הלילות הווריורס מטביעין יותר מפעם אחת, יותר מפעם אחת. הלילה הזה הלילה הזה רק שתי פעמים…
    שבכל הלילות לברון מאכיל שאר ירקות, שאר ירקות.
    הלילה הזה הלילה הזה כולו מרור…

    בקיצור – נראה את ההתאמות שייעשו. הווריורס כמובן לא צריכים לשקוט על השמרים, ואני הייתי מציע להם ביתר שאת (אפילו יותר מבעבר) לא להביא עזרה בכלל על לברון או קיירי. תן להם לקלוע 40 כל אחד, אבל שלא תחטוף איזה שורה של 15, 13, 21, 12, 14 משחקני השורה השניה (קורבר, וויליאמס, סמית, TT, שאמפרט).

כתיבת תגובה

סגירת תפריט