פיתרון בעיות בשיטה הבודהיסטית- הפועל ירושלים – מאת הגולש אורי ספיר

סמל הפועל ירושלים על רקע הדגל הבודהיסטי

פיתרון בעיות בשיטה הבודהיסטית – הפועל ירושלים 

מאת הגולש אורי ספיר

בפוסט זה אנסה לפתור את הבעיה של הפועל ירושלים בצורה קצת שונה, דרך שיטת הבודהיזם. אני מתנצל מראש אם קיימים אי דיוקים כאלו ואחרים, בכל זאת זה צריך להתאים את הפיתרון לקבוצה ולא לאדם.

שלב ראשוןהכר בסבל על פי עקרונות הבודהיזם, האדם סובל תמיד ועל מנת לפתור את הסבל הוא צריך להודות בכך שהוא סובל.  בואו נכיר קצת את הסבל של ירושלים:

כבר באמצע העונה ראינו שהקבוצה חורקת. בתחילת העונה הייתה התלהבות מהניצחון על מכבי בגמר גביע ווינר ומהיכולת האישית הנהדרת של ג'רלס. ואולם,  ככל שהעונה התקדמה, התחלנו לזהות תסמינים של מה שאני מכנה "קפיצת גדילה בכיתה ו'"- בהתחלה הפועל הייתה גבוהה מאוד ביחס לשאר הקבוצות, אבל מה שהספיק לתחילת העונה לא הספיק להמשך ובעוד שהפועל נשארה באותו גובה מכיתה ו', שאר הקבוצות כבר עברו אותה בראש. היום אנו רואים שהפועל לא מאורגנת, שהיא עדיין מתבססת על יכולת אישית ממש כמו קבוצת קדם עונה. ג'רלס עדיין מכדרר 20 שניות בהתקפה, דייסון ואליהו לא יציבים, הלפרין לא יכול להחזיק משחק שלם, ג'נטילה הוא נטל התקפי והגנתי, והתרגילים פשוט לא זורמים.  אם עד עכשיו עוד אפשר היה להתעלם מזה כי הקבוצה ניצחה, לאחר ההפסד לנהריה והמהומות עם האוהדים, גם בהנהלת ירושלים יכולים להגיד בפה מלא: הקבוצה במשבר.

שלב שני– אתה הגורם היחיד לסבלך לאחר שהודינו במשבר, עכשיו הגיע הזמן להודות: אין את מי להאשים.

קודם כל, הסגל יקר יותר משל כל קבוצה בליגה פרט למכבי, ולכן הפסד בסדרה לנהריה בעלת סגל ברבע מחיר יהווה כישלון ללא שום תירוץ.

סגל 2016-17 של הפועל ירושלים – מאתר מנהלת הליגה.

גם התירוץ "אנחנו מתרכזים רק באירופה" כבר לא תקף, העונה האירופית הסתיימה.  לכן כבר אי אפשר לומר שהקבוצה מתרכזת באירופה או שהלוח המשחקים צפוף מדי.

והכי חשוב: הפלייאוף התחיל, אין יותר לשם מה לשמור כוחות ואין יותר "הליגה לא משנה כלום", זה המאני טיים!

שלב שלישי– מציאת מקור הסבל. בבודהיזם מדובר על החומריות ועל הרצון הבלתי אפשרי להשגה, להגיע לסיפוק. בהפועל מדובר בדברים קצת שונים:

סגל הישראלים מצומצם. בר טימור הוא השחקן היחיד שאפשר לסמוך עליו בכל משחק מבין הישראלים. הישראלים הם הלב של כל קבוצה בישראל, כך היה בהפועל מאז ומעולם, סמל הקבוצה תמיד היה שחקן ישראלי. השנה הישראלים לא תורמים מספיק מקצועית ולא מקבלים כבוד מהמאמן.

מחויבות. ברבע האחרון של המשחק השני בסדרה נעשה מעשה שלא נעשה בהפועל כבר הרבה זמן: אחד מבעלי הקבוצה, אייל חומסקי, נעמד מאחורי הספסל והתחיל לצעוק על השחקנים. פרט לכך שהמעשה מעיד על עומק המשבר, הוא גם מעיד על כך שהשחקנים פשוט לא מספיק רוצים. שחקן שבאמת רוצה את הניצחון לא היה אומר לעיתונאים בסיום המשחק: "הם רצו יותר". מאמן מחויב באמת לא היה אומר: "מכבי פייבוריטים נגדנו". קבוצה שבאמת רוצה הייתה נותנת פייט ולוקחת את המשחק, ומאמן שבאמת רוצה לא היה מעלה שחקן שאינו בכושר משחק (ג'נטילה) גם בחמישים הפרש, אפילו אם הוא חבר טוב מאיטליה.

אלסנדרו ג'נטילה – מאתר ויקיפדיה

סדר. המשחק של ירושלים פשוט לא מסודר, זה לא הגיוני שקבוצה בעלת שלושה שחקני פנים מהטובים בארץ, תשחק בעיקר על הגארדים. לא הגיוני שגם לאחר עונה שלמה, הקבוצה עדיין נתקעת בכל כך הרבה התקפות.

ג'רלס ודייסון. אני מאמין שכאשר הפועל החתימו את ג'רלס ודייסון המחשבה הייתה על צמד שיכבוש את הליגה. בפועל מדובר בציוות רע מאוד שגורם למשחק להיתקע פעם אחר פעם. במשחק הראשון בארנה הבעייתיות של הצמד הזה באה לידי ביטוי בדקות החזרה של נהריה. במצב של עשר הפרש לטובת הפועל, הצמד הזה עלה למגרש ופשוט תקע את ההתקפה. חלק מההתקפות הסתיימו בסל של ג'רלס לאחר כדרור אינסופי וחלק באיבוד כדור של ג'רלס לאחר כדרור אינסופי. בסופו של דבר הקהל סובל מכך וגם הקבוצה. כמובן לא נשכח לג'רלס את הקאמבק כמה דקות אחרי, אבל בקאמבק הזה הוא שיחק יחד עם בר טימור ולא עם דייסון.

שלב רביעי ואחרון– התגברות על הסבל בשלב זה פשוט אנסה לפתור את הבעיות אחת אחת

הפתרון לבעיית הישראלים הוא בראש ובראשונה להביא עוד ישראלים. לכן  החזרת רפי מנקו מההשאלה הוא מהלך מובן מאליו. העונה הזאת לא התחילה בדיוק כפי שמנקו ציפה, לאחר שבעונה שעברה נחשב לעתיד של הקבוצה. השנה ציפו בקבוצה שמנקו יהיה שחקן רוטציה משמעותי. כמה חבל שהמאמן החדש פשוט לא ספר אותו. לאחר פתיחת עונה על הספסל הושאל השחקן להפועל אילת שם פתח בחמישייה ב 24 משחקים וקלע 7 נקודות למשחק ב 23 דקות.

בנוסף רצוי להביא רכש ישראלי משמעותי. הפועל ירושלים הביאה שני שחקני רכש ישראלים במהלך העונה. אבירם זליקוביץ', ששיחק רע מאוד במשחקים שבהם שיחק, וריצ'ארד האוול שהינו שחקן מצוין אבל לא מביא את המשמעות של ישראלי מקומי למגרש. כשאני כותב הבאת רכש ישראלי משמעותי, אני מתכוון לשחקן טוב עם נשמה. כמו כארם משעור שסיים העונה בממוצע דאבל דאבל, או תמיר בלאט שיכול להוסיף המון מעמדת הרכז על אף חוסר ניסיונו.

על מנת לחזור להיות החזון של אורי אלון: "הקבוצה עם הישראלים הטובים בליגה" הקבוצה חייבת מאמן ישראלי. פירוט בהמשך

על מנת לפתור את בעיית חוסר המחויבות צריכה הקבוצה קודם כל לדאוג לישראלים . ובכל זאת אפשר לארגן ערבי גאלה או מפגשים עם סמלי עבר של הקבוצה. אני מאמין שמפגש עם מאיר טפירו או עם הקהל יכול בהחלט להרים את הקבוצה.

על מנת לפתור את בעיית הסדר אני מאמין שהחלפת מאמן היא בלתי נמנעת. פיאנג'יאני כשל בכל התחומים: התרגילים לא שוטפים, הקבוצה לא מגובשת והכי חשוב, הקבוצה לא מנצחת. אני מאמין שהבאת מאמן ישראלי היא בגדר חובה. שרון דרוקר,  דן שמיר או עודד קטש. לא חסרים מאמנים ישראלים טובים שיכולים להחזיק קבוצה.

סימונה פיאנג'יאני – מאתר ויקיפדיה

ולסיום על מנת לפתור את בעיית תקיעת ההתקפות של ג'רלס ודייסון קודם כל חייבים להודות: גם ג'רלס וגם דייסון פשוט לא מסוגלים לתפקד כרכזים, הם לא מוצלחים בזה ורצוי שלא יובילו כדור. כרגע מוביל הכדור הכי טוב בקבוצה לדעתי הוא בר טימור, אם יצליחו להביא לקבוצה את טמיר בלאט הבעיה ככל הנראה תיפתר. אבל אם לא יצליחו להביאו הייתי מנסה ללכת על קיצ'ן או רכז אחר שידע לנצל את סטודאמייר, אליהו והאוול נכון.

לסיכום: לאחר שתשתמש בשיטה הבודהיסטית, הפועל ירושלים אמורה להגיע לשלב הנירוואנה: למצב של אושר והתנתקות מחומריות, אני מקווה בכל לבי שלא יעשה מעשה התנתקות כללי בקבוצה ושהשלד יישאר כי רק ככה נוצרות מסורות.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 33 תגובות

  1. שלא תגידו שלא אמרתי.
    אז ירושלים אילת וחולון יהפכו את הסדרות בדרך לפיינל פור להצטרפות למכבי.
    שם אילת ומכבי יגיעו לגמר.

      1. מידן אתה כנראה לא עוקב וזה בסדר.
        אבל
        חזיתי נכונה את כל שלושת זוכות היורוליג מאז מכבי.
        חזיתי למשל שמכבי תזכה בגביע
        יש גם נפילות אך מי שלא עושה לא טועה.

  2. יפה. היום ב-16:00 ירושלים ינצחו לקראת משחק העונה שלהם בנהריה.

    חוץ מהסדרה מכבי-הרצליה שכצפוי היתהמשעממת ונגמרה בצ'יק (הרצליה קבוצה חלשלושה, בלי ישראלים) שאר הפלייאוף פשוט מצויין.
    אתמול היה קרב מגע ממש בין ראשל"צ לאילת, פלייאוף בסקטבול סטייל שנות ה-80 במזרח.
    גם חיפה-חולון סדרה מצויינת. ביום א משחק מכריע בחיפה- מומלץ!

  3. יפה מאוד אורי. מכל מה שציינת הדבר הישים העיקרי כרגע לעונה זו הוא להוציא את הכדור מהידיים של ג'רלס, שיהיה מסיים ולא מנהל את זה צריכים לעשות בעיקר טימור והלפרין כגיבוי שלו.
    הוואל זו המנייה שצנחה הכי מהר אי פעם, תחילת העונה כמעט היה במכבי ומאז לאורך רוב העונה בעיקר מראה חוסר רצון וחשק( בהפועל ת"א) וגם שרוצה ומנסה (י-ם) לא ממש מצליח לו.

      1. לא יודע, ראיתי אותו כאוהד הפועל ת"א לא מעט השנה, אז נכון שבהפועל לא תמיד ידעו לנצל אותו אבל האדישות והרכות שלו הוציאו אותי מדעתי ,נראה שיש שם עניין מנטאלי לא פשוט לפתרון.

  4. תודה רבה. טור מצוין.
    המאמן הישראלי הביא לי-ם אליפות וגמר, אבל התרסק באירופה. המאמנים הזרים כשלו בארץ, אבל באירופה הלכו רחוק.
    ירושלים רוצה יורוליג. היא תקבל יורוליג רק אחרי הצלחה עקבית באירופה. שום תואר מקומי לא ישנה את זה.
    לפיכך, רק מאמן זר.

      1. הם גם הגיעו לחצי גמר גביע ספורטה ולחצי יול"ב לפני למעלה מעשור. נראה לי יותר רלוונטי להסתכל על העת הנוכחית.
        דרוקר, ד"א, גם הודח בסדרת רבע גמר, אז לכאורה גם אותו היית ממליץ לפטר.
        מאמן ישראלי ייתן יותר משקל לליגה לדעתי, ואם אני מבין נכון זה פחות חשוב לאלון ושותפיו.
        בסופו של דבר הם רוצים דריסת רגל ביורוליג. אחרי זה יתפנו גם ליעדים אחרים.

        1. למען האמת אני לא ממש זוכר את תקופת דרוקר (הייתי בן שלוש) אבל אם מסתכלים על "עידן אורי אלון" אז אימן את הקבוצה רק מאמן ישראלי אחד (פרנקו) וגם הוא די בינוני וללא כל ניסיון באירופה. אני לא הייתי פוסל את אופציית המאמן הישראלי רק על סמך מאמן אחד

        2. על איזה הצלחה אירופית כולם מדברים? חצי גמר מפעל לא מאוד מרשים?! ירושלים עשתה באירופה את מה שמצופה ממנה לא יותר ולא פחות לא הייתי חוגג פה על הישג.
          מה שכן, מבחינת יכולת ירושלים הייתה טובה בהרבה באירופה.

          1. המפעל היה חלש בהרבה וקטן יותר מבשנים קודמות. לירושלים היה סגל טוב יותר מכל הקבוצות אותן היא ניצחה ופחות טוב מולנסיה לה היא הפסידה. זה אולי הישג ביחס לשאר הקבוצות הישראליות​ וביחס לעונות קודמות של ירושלים אבל הישג נטו – ממש לא

          2. שמעתי דעות לכאן ולכאן בנוגע לאיכות המפעל.
            הפועל שיחקה כדורסל טוב יותר מרוב היריבות במפעל ולא הייתה רחוקה מלזכות בו. מבחינתי זה הישג.

        3. הבעיה במאמן זר שהוא לא סור את הישראלים (לפחות בירושלים כי גם במכבי אדלשטיין לא ממש ספר אותם) ולכן זה בעייתי שהוא מגיע לליגה עם חוק רוסי

  5. אורי, ממש יפה… יש לי גם פוסט בקנה על הקבוצה הבינונית והמאכזבת הזו, אבל בכיוון פחות מקצועי. נגיע היום בצהריים לארה ונחדש את מלאי התקוות עד שבוע הבא.

    תודה ושבת שלום

  6. אהבתי את הניתוח אורי, אך לא מסכים עם המסקנות.
    פיאניג'ני הוא מאמן נפלא שהביא אותנו להישגים מרשימים ביורוקאפ, ומי יודע, אולי עוד נקח אליפות. השיטה שלו חכמה ומתבססת על הגבוהים. כמובן שהגארדים משמעותיים בשיטה אף הם אבל זה הגיוני – גם הם מהווים יתרון על רוב הקבוצות.
    בשורה התחתונה אני מקווה שנצליח לחזור מהפיגור נגד נהריה ומי יודע – אולי להפתיע בפיינל פור.

    1. תודה. פיאנג'יאני באמת הביא אותנו להמון הישגים באירופה אבל לדעתי השיטה שלו חוץ מזה שהיא קשה מאוד לצפייה, היא גם לא ממש נכונה לקבוצה בסגנון של הפועל, ההתבססות על פעולות אישיות של הגארדים יכולה לתקוע את המשחק וחוסר הניצול של אמרה ושל אליהו לא מוסיף.

  7. ענק הענקים. חכה חכה אגיע הביתה ואמצע זמן ואפוצץ
    אותך אורי ספיר במחמאות.
    מלמד מאד מהקצת קראתי בשל עבודה

  8. אורי המופלא, מתנצל שמחוסר זמן, לקח לי זמן לחזור,
    הכתבה אדירה, ואתה נבחר לדראפט שלי כמספר 1
    ביחד עם עוד צעירים נהדרים,
    אתם הדור הבא.

  9. אני נפעם לגמרי מההשוואה שלך לבודהיזם, ענק הענקים,
    יש כאן ערך ענק ללימוד דרך הכדורסל והפילוסופיה הבודהיסטית,
    המגיבים יוצאים נשכרים,
    תודה רבה אורי גם כתבותיך הקודמות היו מצוינות ביותר,
    זו ממש אדירה,
    האושר האמיתי מצוי ברוח ולא בחומר (שגם ממנו אפשר להנות
    אך זמנית ביותר.
    אנסה לכתוב בבלוג החי של מומי בהמשך

כתיבת תגובה

סגירת תפריט