בדרך לאליפות עוצרים אצל שאק? \ רון טחן

מי תזכה באליפות הנ.ב.א? מי יודע. שום דבר לא בטוח…
בעצם… דבר אחד כן בטוח.
על מנת לזכות באליפות, כדאי שיהיה לכם בסגל לפחות שחקן אחד ששיחק עם שאקיל אוניל
שימו לב לנתון הבא:
מאז שנת 1984, לכל קבוצה שזכתה באליפות היה בשלב מסוים בסגל, לפחות שחקן אחד ששיחק או ישחק עם הסנטר המפלצתי (שהגיע לליגה בעצמו ב-1992).

ואלה שמותיהם (הקבוצה עמה זכו באליפות מצוינת בסוגריים):

1984: גרג קייט (בוסטון) – סנטר מחליף ברוב הקריירה, שגיבה את שאקיל מהספסל באורלנדו

1985: ביירון סקוט (לייקרס) – הגארד המצוין שכיכב בתקופת ה"שואו-טיים" של הלייקרס, חזר לעונת פרישה במועדון בעונת 1996-7, כדי לשתף פעולה עם האיש הגדול.

כמאמן הוא לא משהו, אבל כשחקן זה היה סיפור אחר

1986: גרג קייט (בוסטון)

1987: איי. סי. גרין (לייקרס) – "איש הברזל", שמחזיק בשיא המשחקים הרצופים בליגה (1,192, שיא שכנראה לא יישבר לעולם), הצטרף לקבוצת הכוכבים של הלייקרס (ביירון סקוט עדיין היה שם) וזכה באליפות כבר בעונתו השנייה בלגיה.
עם שאקיל הוא שיתף פעולה בעונת 1999-20000, בה חזר ללייקרס לאחר 7 שנות נדודים במדבריות אריזונה וטקסס.

1988: ביירון סקוט, איי סי גרין (לייקרס)

1989-1990: דניס רודמן (דטרויט) – הילד הרע של עולם הכדורסל זכה עם הילדים הרעים לא פחות של הפיסטונס באליפות, ובהגיעו לגיל 37, הגיע לתקופה קצרה בלייקרס.

מה הוא לא יעשה בשביל טבעת?

ג'ון סאלי (דטרויט) – עוד ילד רע מדטרויט, שבגיל 35 חזר מפרישה כדי לשחק בלייקרס, ולהשתתף על הדרך בחגיגות האליפות של שנת 2000.

1990-1993: הוראס גראנט (שיקגו) – האיש והמשקפיים, שזכה בשלוש אליפויות רצופות עם ג'ורדן ופיפן במדי הבולס, זכה בטבעת אליפות רביעית עם שאקיל והחברים ב-2001.

1994-1995: רוברט הורי (יוסטון) – עוד לפני ששבר את לבבותיהם של אוהדי סקרמנטו במדי הלייקרס, "ביג שוט רוב" זכה פעמיים באליפות לצדו של האקים אולג'וואן הגדול

1996-1998: סטיב קר (שיקגו) – עונה אחת לפני שהצטרף לשיקגו, העביר קר עונה חלשה (2.6 נק' בפחות מ-10 דק') על הספסל של אורלנדו, אבל לפחות זכה לראות מקרוב את שאקיל הצעיר מטביע את הליגה.

רון הארפר (שיקגו) – רכזה הפותח של הבולס (שאנשים שוכחים איזה סקורר מצוין היה פעם), הגיע בשנת 1999 ללייקרס, וסייע לשאקיל לזכות בשתי טבעות אליפות לפני שהחליט לפרוש.

חברים נוספים לקבוצה: רודמן (1996-8), ג'ון סאלי (1996), ביסון דלה (1997), ג'ו קליין, דיוויד ואן (1998)

1999: ג'רום קרסי (סן אנטוניו) – עוד לפני שהצטרף לסטיב קר וחבריו בספרס, הסמול פורוורד המצוין של פורטלנד מסוף שנות ה-80' העביר עונה אחת בלייקרס עם אוניל בעונת 1996-7

חבר נוסף לקבותה: סטיב קר (סן אנטוניו)

2000-2002: מזל טוב! שאקיל לא צריך טובות ומוביל ביחד עם קובי בראיינט את חבריו לשלוש זכיות רצופות.

היו ימים…

2003: סטיב סמית' (סן אנטוניו) – שנתיים לאחר שהשיג את הטבעת המיולדת במדי הספרס, השוטינג גארד הנהדר, שכיכב בשיאו באטלנטה, חבר לאוניל וחברו במיאמי.

חבר נוסף לקבוצה: סטיב קר

2004: לינדזי האנטר (דטרויט) – עוד לפני שחגג עם קבוצתו האהובה אליפות על חשבון קבוצת הכוכבים של הלייקרס, האנטר זכה בטבעת באדיבותו של שאקיל ב-2002.

חבר נוסף לקבוצה: אלדן קמפבל

2005: רוברט הורי (סן אנטוניו)

חברים נוספים: לינטון ג'ונסון, שון מארקס (שיתפו פעולה עם שאקיל בפיניקס)

2006: מזל טוב! שאקיל עושה זאת שוב, וזוכה באליפות במדי מיאמי.

2007: רוברט הורי (סן אנטוניו)

2008: פול פירס, קווין גארנט, ריי אלן, רונדו, פרקינס, גלן דיוויס (בוסטון) – עם החבורה זו שיתף שאקיל פעולה בשנת 2010, בניסיון אחרון להשיג עוד טבעת אליפות.

שחקנים נוספים: לאון פו (שיחק עם שאקיל בקליבלנד), ג'יימס פוזי (זכה עם שאקיל באליפות במיאמי)

בסרטון המצורף, רגע השיא של שאקיל בבוסטון:

2009-2010: קובי בראיינט, דרק פישר, לוק וולטון (לייקרס) – עם קובי ופישר זכה שאקיל בשלוש אליפויות רצופות, בעוד עם וולטון הוא שיתף פעולה בעונתו האחרונה במועדון.


2011: סשה פבלוביץ' (דאלאס) – המונטונגרי החביב הספיק לשתף פעולה עם שאקיל בבוסטון, אליה הגיע לאחר שהספיק לשחק מוקדם יותר באותה עונה בניו אורלינס ודאלאס (שלמעשה, זכתה באליפות בלעדיו)

2012-2013: דווין וויד, לברון ג'יימס, יודוניס האסלם, ג'ואל אנטוני (מיאמי), עם וויד אנטוני והאסלם שיחק שאקיל במדי ההיט, בעוד עם לברון שיחק האיש הגדול בקליבלנד.


שחקן נוסף: ריי אלן, ששיחק כאמור עם אוניל בבוסטון, והצטרף למיאמי בעונת 2012-13 כדי לסייע לה לזכות באליפות שנייה ברציפות.
בסרטון המצורף: שיתוף הפעולה המוצלח ביותר בין שאק ללברון:


2014: בוריס דיאו, דני גרין (סן אנטוניו) – עם בוריס דיאו, הפורוורד הצרפתי הנהדר, שיחק אוניל במדי פיניקס, בעוד עם דני גרין שיתף פעולה, עוד בימים שהגארד המצוין היה על תקן מחמם ספסלים.

2015: לאנדרו בארבוסה (גולדן סטייט) – הגארד הברזליאלי כיכב מהספסל במדי פיניקס לצדו של שאק, ולפני שנתיים תרם את חלקו בריצה של הלוחמים לאליפות.

2016: לברון ג'יימס, מו וויליאמס, אנרסון ורז'או (קליבלנד) – שאקיל שיחק עם כל השלושה בקליבלנד, וראה מהבית את לברון ומו וויליאמס חוגגים ביחד אליפות היסטורית לקליבלנד, על חשבונם של גולדן סטייט ו-ורז'או, שהספיק להחליף צדדים באותה עונה (רק כדי להפסיד בגמר פעם נוספת).

2017: אל דאגה. הרצף לא בסכנה.
גם אם לברון ג'יימס וקליבלנד לא יזכו, לשאק יש "נציג" בגולדן סטייט – מאט בארנס – שהעביר עונה עם שאקיל בפיניקס.

לסיכום, מדובר ברצף יוצא דופן לכל הדעות. כמה הוא "כשר"? זה כבר תלוי בנו, וכיצד אנחנו רוצים לבחון אותו.

אם אנחנו מסכימים להכליל בספירה כל שחקן שעבר במהלך העונה בסגל של קבוצה אלופה, הרצף חי וקיים.
אם אנחנו בוחנים את הרצף על ידי בחינה של הסגל הסופי של הקבוצה, הרי שפבלוביץ לא סיים את שנת 2011 בדאלאס, ולכן הרצף מסתיים כבר שם.

לדוגמא: בוא נניח ש-לברון ומו-וויליאמס מעולם לא שיחקו עם שאק, ו-ורז'או כן. האם הייתם אומרים שהרצף עדיין קיים, רק כי ורז'או היה בסגל של הקאבס עד ששוחרר?

תודה שקראתם, ועכשיו לגרסה הקצרה יותר…

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. אפשר אולי לבדוק את זה עם לוק רידנאוור או שחקנים אחרים ששיחקו במלא קבוצות כמו שאקיל. יכול להיות ואפילו הגיוני שהרצף שלהם יהיה ארוך כמו, אם לא יותר, מהרצף של שאקיל.

    1. לא בטוח בכלל לגביו ספציפית.
      הוא אמנם הועבר בטרייד לטרייד בערך מכל קבוצה שלישית בליגה, אבל הוא שיחק בסה"כ ב-5 קבוצות.

      לגבי מישהו כמו ג'ו סמית (ששיחק ב-12), זה כבר סיפור אחר, ועדיין, אני בספק אם יגיעו לכזה רצף ארוך.

      העובדה ששאק זכה באליפויות בעצמו (עם עוד 14 אלופים נוספים בפוטנציה בכל עונה) מטה את הכף לטובתו.

    1. מוזס מלון
      לדעתי היה ב 6-7 קבוצות לפחות
      שאק עוד היה מזוהה עם הלייקרס אבל זה נדיר ששחקן ברמה של HoF מתגלגל ב 6 קבוצות ( אורלנדו,לייקרס,מיאמי,פניקס,קליבלנד,בוסטון )

  2. מעניין מאוד רון!
    מבדיקה קצרה שערכתי מסתמן שאין אף אחד עם הישג דומה לזה של שאקיל בעיקר בגלל שהוא שיחק גם במיאמי, גם בלייקרס וגם עם לברון.

  3. נתון מדהים שמצאתי מגלה שב7 שנים האחרונות, בכל קבוצה שזכתה באליפות המזרח היו לפחות 14 שחקנים בסגל ששיחקו עם לברון.

להגיב על עידו גילרי לבטל

סגירת תפריט