המזל של הפועל ירושלים, הרעב של מכבי ת"א – סיכום משחק 1 בסדרות הפליאוף בליגת העל / יאיר זעפרני

פורסם ב - 25. מאי, 2017 ע"י ב - כדורסל ישראלי

צילום: עודד קרני, באדיבות מינהלת ליגת העל

פליאוף הליגה הישראלית התחיל ואם צריך לתת ציון למשחקים הראשונים בארבעת הסדרות, אז הוא בהחלט יכול להיות ציון גבוה. משחק אחד שהסתיים רק לאחר שתי הארכות, משחק שהוכרע בשלשה מטורפת עם הבאזר, מהפך של הרבע האחרון  ואימפריה שחידשה ימיה כקדם (לפחות לערב אחד) – זה רק חלק ממה שראינו השבוע בפליאוף ליגת העל.

אז נתחיל במה שהיה לנו ואח"כ ההערות:

הפועל אילת (2) – מכבי ראשון לציון (7) 83-93 (0-1 לאילת בסדרה)

אילת הובילה במשך שני רבעים וחצי, לפני שראשון, שנמנמה כל העונה נזכרה שזה פליאוף וזה הזמן בשנה שבו הם בשיאם. הכתומים הפכו את התוצאה, ירדו לרבע האחרון ביתרון 3 (63-66) ומצאה את עצמה ביתרון 63-71 כשעל השעון 9 דקות לסיום. אלא שאז, כמו שקרה כבר מספר פעמים בסיבוב השלישי עם הקבוצה של עודד קטש, פתחו הביתיים מבערים, רצו 5-13 והשוו את התוצאה ומשם המשיכו בריצה שהסתכמה ב-12-30 ומובלים 0-1 בסדרה.

פראיי הנרי היה מצוין באילת עם 25 נק' (10/19 מהשדה) ו-10 ריב'. מילבורן הוסיף 14, נאור שרון 12, מנקו ובאקנר 11 וויל דניאלס 10. בראשון לציון בלט ג'י.ג'י מור עם 19, דאוסן הוסיף 18 (8 ריב'), ברנדווין ורישארד קלעו 11 כל אחד.

לבוקס סקור המלא

הפועל חולון (1) – מכבי חיפה (8) 99-104 (0-1 לחולון בסדרה)

המשחק המרתק של המחזור ואולי אפילו של העונה הפגיש את חולון המארחת עם הקצה השני של טבלת הפליאוף, מכבי חיפה. זה לא הפריע למשחק להיות צמוד ולחיפה לצאת פראיירית כמו שהיא רגילה העונה. חיפה הובילה בחלק גדול מהמשחק ומצאה את עצמה בירון 66-73, כשעל השעון 7 דקות לסיום. פסק זמן של שמיר ובעיית עבירות של חיפה עזרו לביתיים לצמצם ל-2 ומכאן המשחק היה נדנדת סלים. שלשה של הלוואי קבעה 81-82 לחולון כשעל השעון 54 שניות לסיום אבל שמחון ענה עם שלשה מהצד השני וחיפה מובילה 82-84 חצי דקה לסוף. בל השווה בקליעות עונשין, ורגאס כשל בניסיון לנצח את המשחק עם ליי-אפ בשניות הסיום. הארכה.

ההארכה הראשונה הייתה מותחת, רק חבל שלא היה שם כדורסל גדול. חיפה הצליחה לקלוע 4 נק', חולון הצליחה לקלוע רק אחת מהקו וכך הגיעה חיפה עם כדור ויתרון 85-88 כשעל השעון 42 שניות לסיום. אבל חיפה, כהרגלה יש לציין, פספסה את ההזדמנות עם החטאות, הולוואי סחט עבירה בזריקה לשלוש, תפר את שלושתן והשווה את המשחק, 13 שניות לסיום. חיפה שוב מקבלת כדור אחרון, ורגאס שוב מחטיא וגם פינקני כשל בניסיון הדחיקה של הריבאונד לסל. הארכה שנייה.

הפעם חולון החליטה לקחת את העניינים לידיים. שלוש הדקות הראשונות של ההארכה השנייה עוד היו מאוזנות אבל במצב של שוויון 95, הולוואי קלע 5 רצופות, והיתרון נשמר אחרי מרתון קליעות עונשין עד הסיום. חיפה שוב מאבדת את הראש מול חולון כאילו מדובר בגמר גביע המדינה 2009.

הולוואי קלע 34 נק' לחולון (6/10 מ-3, 8/8 מהקו), אקטינס הוסיף 18 עם 10 ריב', הרוש קלע 17, טילור 13 ובל הסתפק ב-9 לקבוצה של דן שמיר. בצד השני של המגרש שמחון עם 22, דיברלתימאו עם 19, בלייזר עם 18 ו-10 ריב' נתנו ייצוג נאה לישראלים כשמנדז-ולדז עם 13, פינקני וורגאס עם 10 ניסו לעזור להם ללא הועיל.

לבוקס סקור המלא

 מכבי ת"א (4) – בני הרצליה (5) 73-87 (0-1 למכבי ת"א בסדרה)

המשחק החד-צדדי ביותר במחזור היה בין הקבוצות שסיימו הכי קרוב אחת לשנייה בליגה. לעיניי 5,000 צופים בלבד, מכבי ת"א, תחת המאמן החדש אריק שיבק, מצאה סוף סוף את הדרך לנצח, הפגינה הרבה חדוות משחק, בטחון ולחימה וניצחה בני הרצליה די בקלות. אחרי מחצית ראשונה בה מכבי ת"א הובילה ביתרונות קטנים אבל במספיק מרחק מהיריבה שניצחה אותה שלוש פעמים העונה, הגיע הרבע השלישי בו מכבי ת"א טסה קדימה ולרבע האחרון, הצהובים ירדו ביתרון 23 נק' 57-80. הרבע האחרון כבר היה קרב חפירות אבל הרצליה הצליחה רק לצמצם את הפער ולא יותר.

גאודלוק הוביל את מכבי ת"א עם 21 נק', ויקטור ראד הוסיף 17 נק' ו-11 ריב' ואפילו קווינסי מילר התגלה כיעיל עם 14 משלו, ג'ו אלכסנדר קלע 11 ואיתי שגב היה נהדר עם 8 נק' ו-7 ריב'.. די.ג'י שארפ היה נהדר בהרצליה עם 16 נק' ושלשות מהפינה של אבא (4/7 מה-3), כארם משעור עם 13 נק' ו-10 ריב' היה חלוד, כשדרל וויליאמס מנפק מספר דומה לצד 9 ריב'. ברנדון טריש קלע 9 נק'.

לבוקס סקור המלא

הפועל ירושלים (3) – עירוני נהריה (6) 86-85 (0-1 לנהריה בסדרה)

הדרמה של המשחק הגיעה מירושלים שם ניצחה עירוני נהריה בבאזר ביטר את האדומים של פיאנג'יאני. המשחק לא נראה מעניין בכלל בדקות הראשונות שלו. ירושלים רמסה את נהריה בדקות הפתיחה והוליכה 3-23, אחרי 6 דקות, בדרך ל-22 נקודות בסוף הרבע הראשון. אלא ש'יום ירושלים' היה קצר במיוחד והזרים של נהריה עזרו לסגולים מהצפון לצמצם ל-8 במחצית (41-49).

נהריה התחילה את החצי השני עם 0-7 ויחד עם הריצה בסוף החצי הראשון (2-20) צמצמה את הפער לנקודה אחת, ירושלים רצה ל0-7 משלה אבל שולדבראנד ודגלאס בצמד שלשות וניק פאוסט בסל, העלו את נהריה ליתרון ראשון במשחק 60-61, כשקינסי בקליעת עונשין אחת משווה לקראת הרבע האחרון.

ברבע האחרון השתלטה נהריה על המשחק והוליכה 66-72 אבל בליץ ירושלמי בראשות ג'רלס החזיר את היתרון לביתיים בריצת 0-8, 72-74, ארבע דקות לסיום. ירושלים המשיכה לשמור על פער קטן ו-10 שניות לסיום קלע קינסי סל נאה שהעלה את ירושלים ליתרון 81-84. עבירה על דגאלס נתנה לגארד של נהריה שתי קליעות עונשין שתורגמו לשתי נקודות. נהריה שלחה מהצד השני את קינסי לקו והאחרון קלע רק אחת, 83-85 שבע שניות לסיום. שולדבראנד לקח את הריבאונד, מסר להופסון וזה רץ לצד השני של המגרש וצלף שלשה מאמצע המגרש עם הבאזר 85-86 לנהריה.

קיצ'ן עם 19, שולדבראנד עם 16 (7 ריב'), הופסון עם 13, דגלאס עם 13, פאוסט עם 11 ונאש עם 9 נק' ו-11 ריב' בלטו בנהריה. קינסי עם 23 וג'רלס עם 21 בהחלט החתימו כרטיס בירושלים, אליהו עם 14, פיטרסון עם 10 והוואל עם 7 נק' ו-8 ריב' ניסו לעזור.

לבוקס סקור המלא

1.

צריך להגיד את האמת: להפועל ירושלים יש מזל. מזל? מזל גדול. יש לה מזל שמכבי ת"א נמצאת במשבר הגדול ביותר בתולדותיה העונה, אחרת כל הזרקורים היו מופנים לרשלנות, חוסר המקצועיות והכישלון הספורטיבי שאפשר לקרוא לו גם בשם 'עונת 2016/17 של הפועל ירושלים'.

המשחק הראשון בסדרה של האדומים מול נהריה הדגים בדיוק את העונה של הפועל ירושלים. ההתלהבות והאנרגיות מהקהל (רק 6,700 צופים? לא אמרתם אלטרנטיבה?!) עזרו לירושלים להיכנס למשחק כאילו נורתה מלוע של תותח אבל משאלה פגו, חזרנו לעובדה הבסיסית והעצובה – גם אחרי 8 חודשים ביחד לסגל של הפועל ירושלים אין שום מנייה בטוחה, שום תרגיל שמשחקים עליו באופן קבוע, שום שיטה שתחזיק אותה עם הראש מעל המים ברגעים הקשים.

כל-כך הרבה זמן עבר מתחילת העונה והשחקנים של הפועל ירושלים עדיין נראים כמו חבורה מקרית שהתגבשה רק לאחרונה ועוד לומדת לשחק ביחד. מאי 2017 וההתקפה של ירושלים נראית כמו משהו רנדומאלי המנוהל בידי מאמן שלא באמת מבין איפה הוא נמצא ("מכבי ת"א הם הפייבוריטים הברורים לאליפות" ציטוט של סימונה פיאנג'יאני מהשבוע האחרון…).

לצערה של ירושלים, היא קיבלה בדיוק את היריבה שמסוגלת לחשוף את הבלוף הזה. נהריה הלכה במהלך העונה והתעצבה בדמותו של הישראלי המוביל שלה, יהונתן שולדבראנד. לוחמנית, נושכת, מוכשרת ועם לא מעט קילר אינסטינקט וכשהכסף היה על השולחן, השיטה של נהריה היא זו שעזרה לקבוצה של אריק אלפסי לצאת עם השלל.

אז נכון, זה רק משחק אחד, לביתיות אין באמת משמעות בליגה שלנו וירושלים בהחלט יכולה להתעשת ולנצח את הסדרה הזו. ובכל זאת נתמה: מה הסיכוי שמה שלא קרה עונה שלמה יקרה בשבועיים שנותרו עד לסיומה?

2.

"השינוי הורגש כבר מהרגע הראשון"; "חבל שהוא לא אימן אותנו קודם"; "זה הרגיש כמו משפחה אמיתית"; "הוכחנו מה אנחנו שווים"; "כרגע אנחנו מחפשים רק איך לנצח". אלו רק חלק מהציטוטים שנשמעו מהספסל של מכבי ת"א אחרי הניצחון ביום שני, ניצחון ששבר בצורת של חודשיים בלי ניצחונות ביד אליהו.

ונשאלת השאלה הפשוטה – האם הם יודעים שם במכבי ת"א שהם בסך הכל ניצחו את בני הרצליה במשחק אחד ברבע גמר הפליאוף הישראלי ולא, נגיד, את צסק"א מוסקבה בפיינל פור של היורוליג?!

מה שהרעב עושה לאנשים…

3.

תגידו מה שתגידו אבל לפעמים יש צדק בספורט ולפעמים משחק אחד הוא מיקרוקוסמוס של עונה שלמה.

כי בדיוק כמו בעל העונה, מכבי חיפה שוב הפסידה במשחק צמוד. שוב הפסידה משחק שהיה בידיים שלה. שוב נתנה לוורגאס ולייתר הזרים את הכדור בשניות האחרונות במקום לחפש את הידיים של מי שהיה שם בשבילה כל המשחק (עמית שמחון למשל). שוב תצא מאוכזבת ועם התחושה שאת המשחק הזה היא הייתה צריכה לנצח.

כי בדיוק כמו בכל העונה, הפועל חולון שוב קמה מהקבר. שוב מצאה איכשהו איזה זר שינהיג אותה וייקח אותה לעבר הניצחון. שוב חשפה לעולם את רוח המועדון המיוחדת ואת 'עוף החולון' שתמיד קם מההריסות כשהכל נראה אבוד. שוב ניצחה עם מלחמה, אמונה וחוסר יכולת מבורך לוותר.

כי בדיוק כמו בכל העונה הפועל אילת, מצאה את עצמה ברבע האחרון בפיגור אבל בזכות רגליים טריות כתוצאה מרוטציה ומאמן שרוח הווינריות שלו כשחקן נדבקה בשחקנים שלו, הפכה את התוצאה וניצחה משחק בו היא לא הייתה מי יודע מה טובה.

כי בדיוק כמו בכל העונה, מכבי ראשון לציון, כן, עדיין האלופה,, הגיע לבאר ולא שתתה, מצאה את עצמה בעמדת ניצחון אבל פישלה ברגע האמת. נראתה כמי שסוף סוף מממשת הפתעה וחזרה מהר מאוד לגודל הטבעי שלה.

אז יכול להיות שהליגה שלנו לא מוכרעת בצורה הכי ספורטיבית ויכול להיות שהליגה שלנו צמודה מאוד והבדלי הרמות מזעריים עד לא קיימים ובכל זאת, בתור דטרמיניסט חובב, לפעמים טוב להיווכח שלמרות הכל, יש סיבה לכל דבר.

4.

26 בספטמבר 2016. היום לפני שמונה חודשים בדיוק. זה התאריך בו החלו משחקי גביע ווינר שמסמלים את הפתיחה הרשמית של עונת הכדורסל בישראל. 8 חודשים עברו מאז ועונת 2016/17, הארוכה ביותר בתולדות הכדורסל הישראלי, עוד רחוקה שלושה שבועות מסיום.

כבר מזמן רציתי לכתוב על המסטיק הלעוס הזה שנקרא עונת 2016/17 בכדורסל הישראלי אבל השבוע נקרתה בדרכי הזדמנות. זה קרה כשראיתי שבניגוד לכל היגיון, יש רק משחק אחד השבוע בפליאוף.

כן, כן, הליגה נמשכת כבר שמונה חודשים, חודש יותר מעונת ה-NBA הרשמית, אם הרבה פחות משחקים מבליגה הטובה בעולם והקצב עדיין לא עולה לשני משחקים בשבוע, שלא נדבר על העובדה שרק בשבועיים האחרונים של מאי הגענו למאני טיים של העונה…

אז למה לא היה מחזור משחקים שני השבוע? ולמה הליגה נמשכת יותר זמן מאי פעם והייתה פרוסה השנה על יותר ימי משחקים משאי פעם הורגלנו? כמובן שהתשובה היא זכויות שידור והימורי ספורט. כשיוני הוא חודש כל-כך ריק מבחינה ספורטיבית, טוב למתוח את הליגה הישראלית עוד קצת כדי שתכסה גם אותו.. כשיש גמר גביע מדינה בכדורגל וזכויות השידור נמצאות באותו ערוץ שמשדר את הכדורסל, אין סיבה לערוך במקביל גם מחזור כדורסל.

אז אמנם הליגה נראית כמו מנת קדרה שהושארה על השולחן יותר מדי זמן עד שאיבדה את החום שלה וחלק מהצורה שלה, ואמנם השחקנים הישראלים צריכים לעבוד 10 חודשים בשנה, לא כולל את החבורה שתשחק באוניברסיאדה באוגוסט ואת שחקני הנבחרת הלאומית שיתחילו להתאמן עוד חודש וחצי ואמנם אנחנו, חובבי הכדורסל הישראלי, לא נהנים מהאינטנסיביות המתבקשת של הפליאוף, אבל היי, מה כל אלה כבר משנים לעומת עוד כמה ג'ובות לכיסים היותר חשובים…

Tags:

24 תגובות ל - “המזל של הפועל ירושלים, הרעב של מכבי ת"א – סיכום משחק 1 בסדרות הפליאוף בליגת העל / יאיר זעפרני”

  1. עידן עופר

    25. מאי, 2017
    23:11

    פשוט נהדר!

    Reply to this comment
  2. Smiley

    25. מאי, 2017
    23:22

    1. בהחלט לא יאומן מה שהולך בירושלים, וכמו שרשמת שיש את מכבי שיהיה במה להתעסק. במשחק הזה זעק לשמיים חוסר ניהול מהקווים ובהחלט יש לשאול "מה עשיתם עד עכשיו?".
    2. קרדיט גדול לנהריה. בתחילת השנה הייתי בטוח שהם ידברו חזק עם הסגל ואז שחרור (תמוה בעיני) של טיג בקיצ'ן והשעיית/שחרור גייטס והקבוצה נהפכה לסגל פוורדים קפיצי ורץ שמותאם בול לליגה הישראלית.
    3. מכבי אולי בהתלהבות יתר על הניצחון, אבל לדעתי הם קבלו את הקבוצה הכי פצועה (וחסרת מזל) שיש. הרצליה נשארו ללא ישראלים מה שקיצר להם את השמיכה.
    3. חולון ואילת בשלבם. זה ילך קשה, אולי מכוער ועדיין, מי שצריך לנצח מנצח (וגם כי מגיע להן להיות בפיינל פור).
    4. בהחלט הזוי משחק אחד בשבוע, כמה עוד אפשר לרמות את אוהד הכדורסל הישראלי?!?!

    Reply to this comment
  3. ניב

    25. מאי, 2017
    23:23

    מעולה כהרגלך. תודה.

    Reply to this comment
  4. פאקו

    26. מאי, 2017
    00:12

    אדיר פשוט. אימצתי את עוף החולון.

    Reply to this comment
  5. ינון יבור

    26. מאי, 2017
    00:17

    נהדר כמובן, חוץ מקצת מוסר כפול בעניין חיפה וחולון: מצד אחד וארגאס, שפספס, לא ראוי בעיניך והיה צריך ללכת לישראלי כלשהו ("שוב נתנה לוורגאס ולייתר הזרים את הכדור בשניות האחרונות במקום…").
    מצד שני, הולוואי שהיה נהדר וניצח מקבל מחמאות ("…שוב מצאה איכשהו איזה זר שינהיג אותה וייקח אותה לעבר הניצחון…").
    זה מריח מאוד לא טוב, ואם לא הייתי מכיר את כתיבתך מהעבר, זה היה ממש מכעיס אותי.

    Reply to this comment
    • יאיר

      26. מאי, 2017
      00:24

      ההבדל המהותי בין 2 הקבוצות הוא שחיפה כל המשחק ניזונה מהישראלים אבל את הכדורים האחרונים נתנה לורגאס ואילו חולון נשענה על טו הולוואי כל המשחק. יותר מזה לא כתבתי

      Reply to this comment
      • אסף

        26. מאי, 2017
        08:58

        ההבדל העיקרי שחיפה כבר נתנה כמה פעמים העונה לורגאס כדור אחרון במצבים מכריעים וזה לא עבד, אולי הגיע הזמן לנסות מישהו אחר ברגעים הללו. יאיר כמובן תודה על עוד ניתוח שבועי מצוין, כל מילה שלך לגבי אורך הליגה מדויק זמן לחזור למתכונת של שני סיבובים וסדרות עד הסוף, אין צורך ליותר מזה.
        נהריה הגיעה בכושר אולי הכי טוב מכל קבוצות הפלייאוף (כולל אילת) לישורת האחרונה ולא מעט סימנו את הסדרה הזו כאופציה להפתעה, אני יהיה באופן אישי מאוד מרוצה מפיינל פור בלי "שתי הגדולות".
        לגבי שולדבראנד פעם ראשונה שהוא הישראלי הבכיר והמוביל של הקבוצה שלו,לקח לו קצת זמן להתרגל למעמד אבל בהחלט לקח עליו את התפקיד, גם הוא וגם נאש שני גבוהים מאוד ניידים שמכריחים את אלו של י-ם לרדוף אחריהם החוצה ומקשים עליהם מאוד.

        Reply to this comment
  6. ינון יבור

    26. מאי, 2017
    00:19

    אה, ושלמה שרף פשוט נוראי. מגעיל ואינטרסנט. ואני ממש לא מחובבי מכבי תל אביב, וכמובן שהעדפתי את בני יהודה, אבל הוא ממש השאיר לי טעם רע מאוד.

    Reply to this comment
  7. אפלטון

    26. מאי, 2017
    00:21

    נהדר יאיר. האמת שאני מסכים עם פ'יאנג'יני על כך שמכבי היא עדיין הפייבוריטית לאליפות.
    היו אחלה משחקי פלייאוף, הלוואי שנהריה היתה מצליחה לעשות לי את זה יותר בלב. פשוט לא מצליח להתחבר אליהם למרות כל הניסיונות.

    Reply to this comment
  8. אהרון שדה

    26. מאי, 2017
    01:29

    יאיר תודה.
    גם אני חושב שמכבי הפייבוריטית מספר אחת לאליפות …ולו בגלל שהיא החליפה הכי הרבה מאמנים …ואם זה הצליח לבני יהודה בכדורגל (עם בנאדו ,אסאייג ואז יחזקאל שום ומזרחי ואז כל השלושה הלכו ואז כפיר אדרי ) אזי אין סיבה שזה לא יצליח עם מכבי ( עם ארז,הדר,לובין ,בגצגיץ ושיבק ).

    1. ירושלים …למרות הכל תעבור את הסדרה ותהיה בפיינל פור …ואם כך יהיה הרי שיותר ממה שצריך לבקר את ירושלים צריך לבקר את השיטה ….ירושלים פשוט מתאימה עצמה לשיטה.

    2.הפעם זה נכון שיבק או מישהו כמוהו היו צריכים להגיע הרבה קודם ומינוי הלטבי ובעיקר אי החלפתו הוא החטא הקדמון של פיטורי ארז.

    3. מדויק.

    4. מסכים איתך מקצועית אך יחד עם זאת כאוהד אני שמח בכך.
    זה נושא רחב ומורכב אך בשנה אי זוגית חובבי הספורט צריכים בבת אחת להיגמל מכל האקשן של מאי( השנה גם כמעט ולא היה אקשן ).
    לכן כאוהד בשנה שכזו אני שמח שמותחים את העונה ליוני. ..זה נכון אגב גם בגמר האלופות רגל.

    Reply to this comment
  9. דורון האסטבן

    26. מאי, 2017
    01:36

    הליגה צריכה לשלם לזעפרני והרבה, הכתיבה מושכת אפילו חסרי
    זמן כמונו, וגם שפחות התעניינו בליגה הישראלית
    רק בזכות זעפרני, חזר עניין

    Reply to this comment
  10. מתן גילור

    26. מאי, 2017
    06:40

    מצוין. תודה.

    Reply to this comment
  11. שי אבן צור

    26. מאי, 2017
    07:12

    איזה מזל שליגת ווינר נמתחת יותר ויותר. ככה גם העונג על הסיכומים שלך נמתח 🙂

    Reply to this comment
  12. Berch

    26. מאי, 2017
    07:52

    לא דיברת על העונה… תיארת במדוייק את החוויה של להיות אוהד חולון לאורך 30 שנה בערך….. 🙂
    כי בדיוק כמו בכל העונה, הפועל חולון שוב קמה מהקבר. שוב מצאה איכשהו איזה זר שינהיג אותה וייקח אותה לעבר הניצחון. שוב חשפה לעולם את רוח המועדון המיוחדת ואת 'עוף החולון' שתמיד קם מההריסות כשהכל נראה אבוד. שוב ניצחה עם מלחמה, אמונה וחוסר יכולת מבורך לוותר.

    תודה על סיקור הליגה הטובה במזרח התיכון

    Reply to this comment
  13. אסף

    26. מאי, 2017
    09:01

    תכלס באזור יולי עוד לא ממש היה ברור אם ואיזו קבוצה תהיה שם השנה,
    כנ"ל גם אילת אחרי הודעת העזיבה של הרציקוביץ', לא יודע מה זה אומר על התנהלות הקבוצות האחרות בליגה שקבוצות נבנות בקושי בחודש-חודשיים והן המובילות בליגה, לא שזה גורע חלילה מהעונה הנהדרת של שתיהן עד כה. פעם אחרונה שחולון סיימה ראשונה את הליגה הסדירה היא הניפה את הצלחת היחידה שלה ברץ', יש לך מקום לאופטימיות.

    Reply to this comment
  14. גרשון רוקח

    26. מאי, 2017
    13:16

    יאיר, מעולה כתמיד…

    רוצה לעשות פה חלוקה ביחס שלך להפועל ירושלים. הזלזול במושג "אלטרנטיבה" ובקהל של הפועל ירושלים בכלל שהופיע פה גם אחרי גמר הגביע הוא משונה ולא מובן. הפועל ירושלים עברה לפני שלוש שנים לאולם שגדול פי ארבעה מזה שהיתה בו. המעבר הזה והטבעיות שבה הפועל מביאה מעל 6,000 בממוצע למשחק ליגה לחלוטין לא מובנים מאליהם. הפועל בארבע השנים האחרונות קראה תיגר על מכבי מקצועית (החתמה של דאנטה, ואפילו במידה מסויימת הבחירה של ליאור שלא לקצץ בשכר ולחתום בירושלים) ובוודאי מבחינת התנהלות (שקט תעשייתי שכל-כך לא מאפיין את מה שהתרגלנו אליו אצל דני קליין וחבריו). הכעס והסלידה של העיתונאים מאורי אלון נובעים במידה רבה מחוסר היכולת שלהם לנסות לנחש את המהלך הבא וההלם שתוקף אותם בכל פעם שמופיע סמיילי.
    אם נחזור לרמת הקהל, אז ירושלים הביאה השבוע כמעט 2,000 אוהדים יותר ממכבי למשחק הבית הראשון בפלייאוף, איך זו לא אלטרנטיבה?? ירושלים מביאה בממוצע 1,000 אוהדים יותר ממכבי למשחקי הליגה ומובילה את היורוקאפ בממוצע קהל. לפחות בהקשר הזה (שבו בחרת לציין בסרקזם את ה"אלטרנטיבה") אין שום מקום לזלזול.

    לעומת המועדון, הקבוצה הנוכחית היא לא מספיק טובה ואני טוען את זה כל העונה. מדובר בקבוצה של יותר מדי שחקנים שיודעים להיות יעילים רק עם הכדור. במאמן שלא מאמין בקונספט של שימוש בגבוהים או בישראלים. גם הקרדיט המוגזם של סימונה לדייסון בשבועות האחרונים והניסיון שלו להכניס את ג'נטילה לעניינים במשחק פלייאוף גורמים לקבוצה להגיע לא מספיק חדה למשחקים החשובים של העונה. ביום שלישי ירושלים פשוט לא הצליחה לשחק נגד האיזורית של נהריה ולא הצליחה לנצל את הנוכחות של האוול אל מול שולברנד ונאש החלשים ממנו. מעבר לכך, ירושלים גם קלעה באחוזים מזעזעים מהעונשין וקלעה הרבה פחות טוב מנהריה (12/26) לשלוש. אפשר לייחס את ההחטאות האלו ללחץ ולעניין מנטלי, אבל בעיניי יש פה גם עניין של מקריות. ירושלים לא תקלע שוב 15/29 מהקו בבית ונהריה לא תדפוק 12 שלושות ב47% במשחק חוץ. האם זה אומר שירושלים צריכה להיות רגועה? ממש לא, נהריה תמשיך עם האיזורית שתקעה את ירושלים ותיתן לג'רלס וקינסי לנצח אותה לבד. מצד שני, נהריה תצטרך את הופסון הרבה יותר אקטיבי לאורך המשחק ולא רק בדקות האחרונות או השניה האחרונה.

    ועוד משהו, אין כמו משחק שנגמר בבאזר-ביטר. אני אוהד ירושלים והסל הזה שבר את ליבי, אבל הרגעים של הדממה בארנה אחרי שהשלשה נכנסה אלו בדיוק הרגעים שבשלם אנחנו כל-כך אוהבים את המשחק הזה.

    שוב תודה יאיר

    Reply to this comment
    • אלי בולס

      26. מאי, 2017
      18:45

      משתתף בצערך.

      לגוף העניין, לירושלים יש עוד לאן להתקדם מקצועית. זה שדונטה סירב למכבי בגלל השנאה שלו למועדון וזה שמכבי לא הייתה מעוניינת לשלם לליאור את הסכומים שהוא רצה אחרי עונה אירופאית מאכזבת שלו, לא הופך את ירושלים למועדון שמתנהל טוב מבחינה מקצועית, ואתה עצמך נגעת בזה כשדיברת על הקבוצה שנבנתה העונה וההבאה של ג'נטילה הגמור.

      אבל תהיה רגוע, ירושלים כנראה תעבור את נהריה.

      Reply to this comment
      • גרשון רוקח

        27. מאי, 2017
        21:52

        מתחרה עם מכבי מבחינה מקצועית אין פירוש העניין שירושלים מתנהלת נכון מקצועית, אבל בוודאי מהווה אתגר מקצועי למכבי (בהקשר של החתמת שחקנים) שלא היה קיים לפני 5 שנים… תכל'ס, התחרות היחידה של הפועל ומכבי מבחינה מקצועית העונה היא מי מקבלת החלטות מופרכות יותר. מכבי מנצחת.

        Reply to this comment
        • אלי בולס

          28. מאי, 2017
          06:26

          מכבי מנצחת ללא ספק.

          בהקשר של החתמת שחקנים הם עדיין לא ממש מתחרות לטעמי, אלו לא אותם סדרי גודל של כספים ושל מטרות, והדוגמאות שהבאת לא מוכיחות כלום.

          בנוגע לכמות הקהל, הקהל של מכבי פחות מתעניין בליגה, אבל כן משלם הרבה מאוד כסף על מנוי, יותר מפי 3 מאוהדי ירושלים, בעיקר על היורוליג. אני מעריך שאם מכבי לא הייתה קבוצת יורוליג והמנוי היה עולה כמו בירושלים על משחקי ליגה היה קהל רב יותר.

          Reply to this comment
    • החבר של צ'ומפי

      28. מאי, 2017
      17:18

      גרשון, יופי של תגובה.
      לגבי הקבוצה השנה, אני אוסיף שלא רק שהיא נבנתה בצורה לא אופטמלית לליגה הישראלית היה גם חוסר מזל בהחתמות השחקנים במהלך העונה: אי ההחתמה של דיז'ון תומפסון, הפציעה של רנדל, ההיעלמות של היירסטון וההימור של פרוייקט השיקום של (בעיקר) יכולת הקליעה של ג'נטילה. רנדל, דיז'ון (ואפילו היירסטון) היו יכולים להיות השחקן החסר שלא צריך את הכדור ביד ועובד בשביל שחקנים אחרים (חסימות, בוקס אאוט, שמירה, עברות חכמות וכו').

      Reply to this comment
  15. אלי בולס

    26. מאי, 2017
    18:40

    טור מצוין!

    השינוי העיקרי במכבי זה שגאולדוק חזר לכושר אחרי הפציעה, וכפי שאמרתי לפני, אם הוא יהיה בכושר מדובר בשחקן שובר שוויון בליגה מול כל קבוצה. אם נשווה אותו לג'רלס לדוגמה, מלבד זה שמדובר בקלעי הרבה יותר טוב, אולי הקלעי הטוב באירופה, הוא בניגוד לג'רלס גם שחקן קבוצתי עם יכולת מסירה מצוינת.

    ג'רלס שחקן מעולה ברמת הליגה הישראלית, אבל המשחק האנוכי והכדררת האינסופית הורסים את המשחק השוטף של ירושלים.

    Reply to this comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *