איך ממפיס השפיעה על הפלייאוף? / אייל פרנקפוטר

כיוון שהגענו כבר לגמרים האזוריים, ישנם אלו המתחילים כבר בסיכומי הפלייאוף ובחוות דעת על איכותו. ברובן, הדעות הנשמעות מייצגות שתי גישות. הראשונה היא גישה המתפעלת מהמתרחש בפלייאוף הנוכחי: "הביטו על בוסטון וכיצד היא מתמודדת", "מילווקי תהיה סוס שחור בשנים הבאות עם הצגות כאלה", "הקליפרס שוב התפרקו פחחחחחחחחחחחחח" וכיוצא באלו.

הגישה השנייה היא להפחית בערכו של הפלייאוף: "קליבלנד וגולדן סטייט נחות את כל הדרך לגמר", "כל משחק הוא בלואו-אאוט", "אין הפתעות. המדורגות גבוה מנצחות את הסדרות שלהן ונמאס לי לראות חום נגד צהוב בגמר, זה מזכיר לי את החולות של הטירונות".

כדי ליישב את הניגודיות בין שתי הגישות נביט בבדיחה חבוטה: שני אנשים מתווכחים ביניהם על עז. זה אומר: "שלי היא" וזה אומר: "שלי היא". הלכו השניים אל הרב ובקשו שיפסוק של מי העז. פנה הרב אל האיש הראשון שמע את סיפורו ואמר: "אתה צודק". "רגע", אמר האיש השני ושטח את טענותיו. "גם אתה צודק". אמר הרב. אשתו של הרב הרימה אז את ראשה ושאלה: "איך ייתכן ששניהם צודקים?" אמר לה הרב: "גם את צודקת".

למעשה, שתי הגישות שהוצגו בהתחלה שתיהן נכונות. אם מסתכלים על המשחקים בצורה פרטנית קשה שלא להתלהב מההגנה של מילווקי או התצוגה של ג'ון וול או מהמאצ'-אפ הארדן מול ווסטברוק. אבל כאשר מסתכלים על הפלייאוף כמכלול קשה שלא להתאכזב. אינדיאנה וטורונטו כשלו מלהוות יריב לקליבלנד, פורטלנד ויוטה התעופפו מול גולדן סטייט ולהוציא את המדורגת 1 במזרח אף "קבוצת נשמה" לא היוותה איזשהו פאקטור בפלייאוף הזה ולאוהדים ניטרלים אין את מי לאהוד.

אבל כמו בבדיחה גם כאן יש צד שלישי לעניין והייתי רוצה להציע את תיאוריית "אשת הרב" ללמה הפלייאוף נראה כמו שהוא. הסיבה שהפלייאוף משעמם במאקרו היא:

…..

……

…….

………

הממפיס גריזליס!

(תחסכו את התגובות על המגלומניה שלי, זה רק ילבה אותה).

כן כן. הממפיס גריזליס והמקבילה המזרחית שלהם (וושינגטון? טורונטו?) הם האשמים בכל מה שמתרחש בפלייאוף הזה. לא מאמינים? בואו נראה תרחיש אפשרי קצר.

במקום להפסיד 11 משחקים בחודש האחרון לעונה, ממפיס מפסידה רק שישה מה שממקם אותה במקום השישי במערב על חשבון אוקלהומה ווסטברוק. אותה אוקלהומה הולכת להחליף מהלומות בקרב של ווסטברוק מול קוואי  והדובים יוצאים ליוסטון למפגש הקצוות של סגנונות המשחק ב-NBA.

בהחלט אפשרי להניח שמתוך שתי הסדרות הללו הייתה נופלת לפחות הפתעה אחת (במה שכרגע מעלה את כמות ההפתעות בפלייאוף ב 100%)  וסדרת הסיבוב השני הייתה במקרה הרע אחת משתי סדרות הסיבוב הראשון שראינו והיו מסקרנות ועם כדורסל סביר או סדרת סיבוב שני בין אוקלהומה לממפיס שהייתה לכל הפחות צמודה. נכון, הסבירות לגמר אזורי של הוורייורס נגד הספרס הייתה עדיין גבוהה. אבל הדרך לשם הייתה נראית לנו פחות ידועה מראש.

אם עדיין לא השתכנעתם, ננסה לתאר מקרה נוסף. במקום להשקיע סכומי עתק בצ'נדלר פארסונס הפרונט אופיס של הגריזליס על יציבות ומחכה בסבלנות לטרייד דד-ליין או למעידה של אחת הקבוצות המועמדות לפלייאוף (תמיד יש אחת לפחות). כאשר אטלנטה מוותרת (טכנית) על העונה ממפיס במצב המאפשר לה לנסות לקחת את קורבר ואולי אולי את מילסאפ. באותה מידה, כאשר חילופי השלטון בלייקרס והרצון לטנקינג בברוקלין מכריעים את הקבוצות הללו סופית והן מכריזות על מכירת סוף עונה לכל קונה, ממפיס מצליחה לגנוב את ויליאמס או בוגדנוביץ' או (בסבירות מאד נמוכה) את קלארקסון וחיש קל משדרגת את חולשות הספסל והקליעה. עם השיפור יש לממפיס מספיק כלים לשנות את מאזן הכוחות עם הקליפרס, יוטה ואוקלהומה ולהצמד סוף סוף לצמרת הגבוהה באמת של המערב. מלבד יתרון הביתיות שמקבלת המדורגת 4 הדובים זוכים להגרלה נוחה (יחסית) בדמות יוטה או הקליפרס ובסיבוב השני לגולדן סטייט יש יריבה רצינית שאולי מפסידה, אבל לא נותנת תחושה שהווריורס משתעממים כל הדרך לגמר.

תרחיש אחרון הוא התרחיש ההפוך לקודם. בניסיון לקדם את העתיד של הקבוצה מחליטים בממפיס שהתקרה שלהם העונה היא הסיבוב הראשון ומציעים את גאסול, אלן, ראנדולף או בקיצור כל שחקן שהוא לא קונלי לכל המרבה במחיר והעיקר לא להגיע לקיץ העכשוי עם חבורה מזדקנת שחתומה על חוזים גדולים או שחקנים משמעותיים שעוזבים ללא תמורה ובוודאי לא להגיע למצב בו אין לך בכלל בחירות בדראפט השנה (מזל טוב לפורטלנד ודנבר). וושינגטון, אינדיאנה, הקליפרס ואולי בוסטון היו יכולות להתחזק ולשפר משמעותית לא רק את עצמן וסיכוייהן אלא גם את החוויה שלנו מהפלייאוף.

כדי להקדים תרופה למכה. כדאי להבהיר: זה לא סתם משחק ב"נדמה לי". יכול (מאד) להיות שמה שתואר למעלה איננו ולא היה בר השגה. אבל קשה לי להתנער מהתחושה שיותר מדי קבוצות יושבות על המדוכה במקום לכוון לשמיים ושזה מוביל למצב בו יש (לכאורה) רק שתי קבוצות בליגה והשאר מתרפסות.

בראיון בתחילת העונה תיאר כריס וואלאס את הלך הרוח המחשבתי שעמד מאחורי הטרייד של פאו גאסול ללייקרס. הוא אמר שהיו לא מעט קבוצות שפנו אליו עם הטענה "נתת ללייקרס את האליפות", וואלאס, מצידו, הגיב ב"מה אכפת לי מהלייקרס? אני עושה מה שטוב לממפיס". חבל שהלך הרוח הזה כבר לא כל כך קיים בממפיס ובספק אם קיים בהרבה קבוצות סיבוב ראשון ומטה, אבל בסופו של יום אם מחפשים סיבה למה בפלייאוף אפשר להנות כמעט אך ורק מתצוגות אינדיבידואליות או ממשחק וחצי של שיוויון יחסי?

ובכן, באשמת הגריזליס.

רועי ויינברג

עורך הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. 12 נקודות על המקוריות. ממפיס נתנה לעולם גם את אלביס, ארתה פרנקלין, ג'רי לי לואיס וג'וני קש! איך היה נראה העולם בלי ממפיס? יבש ומשעמם.

    בקשר לטרייד על גאסול, לוואלאס היה מזל. אף אחד, כולל אמא של האחים גאסול, לא חשב שמרק גאסול יהיה כזה גדול. אני נותן לו את הקרדיט שהוא לא חשב על הלייקרס באותו טרייד מושמץ, אבל אלוהים יודע על מה הוא כן חשב.

    1. לא כ"כ ברור לי מה אתה מתכוון בממפיס הביאה לעולם.
      מהשמות שציינת רק ארית'ה פרנקלין נולדה בממפיס.
      אלביס (טופולו מיסיסיפי) ג'וני קאש (קינגסלנד ארקנסו) וג'רי לי לואיס (פרידיי לואיזיאנה) כאמור לא נולדו שם.
      מה שכן, הם פרצו והקליטו לראשונה תחת Sun Records אולפן הקלטות שהוקם בממפיס ונתן להם במה.
      אגב, גם קארל פרקינס ורוי אורבינסון.

      ויבש ומשעמם זה די התיאור המדוייק לממפיס לפי הביקור הקצר שהייתי בה =)

  2. אחלה מאמר. אני מסכים שהמשחק הטוב ביותר בפלייאוף עד עכשיו (או אחד הטובים) היה שלהם בסיבוב הראשון, אבל אני לא יודע כמה השפיעו – רק גרמו לספרס להזיע.

    1. זו בדיוק הנקודה, בגלל שממפיס לא בחרה כיוון היא מצד אחד לא קטפה אף רווח ומצד שני לא אפשרה תוצאה אחרת חוץ מנצחון של הספרס.

  3. 1. אני חושב שכל GM בליגה מנסה דבר ראשון לעשות מה שטוב לקבוצתו, אם מדובר על ללכת לבנייה מחדש ע"י ויתור על שחקן חשוב/מרכזי או לחילופין לחזק את קבוצתו לקראת הפלייאוף (יותר משחקים, סוג של יותר כסף).
    2. ממפיס לדוגמא נתנו חוזה מקסימום לקונלי, האם הוא שווה את זה? לא בטוח, אבל במצב של ממפיס זאת היתה האפשרות היחידה שלהם לPG שהוא כמעט בדרג הראשון. ללא מקסימום קונלי לא נשאר, אין המשכיות ומאבדיפ שחקן מצויין שהאוהדים אהבו (ואת הנאמנות שלו).
    3. מקרה פארסונס – לא מובן לי ההחתמה על שחקן יחסית גמור מכיוון שנפצע כל שני וחמישי. אך כמובן בNBA הלך המחשבה הוא אחר, והוא מדבר על פוטנציאל הרבה פעמים. פארסונס בריא היה סוגר להם את עמדת הSF לחמישייה מאוזנת והיה נותן הרבה אופציות. בפועל, ההימור (לפחות השנה) לא צלח והם נתקעו עם שחקן פצוע בחוזה גדול.
    4. בNBA בגלל מצב החוזים והחוקים עדיין קשה לפרק ולהרכיב בקלות, ולפעמים עדיף פשוט להישאר עם מה שיש וזאת קבוצה תחרותית (גם במקרה של אטלנטה).
    5. נכון שהליגה נראית סגורה, אבל כל ספורטאי באשר הוא (במיוחד אצל האמריקאים) מאמין שהוא יכול לנצח וללכת עד הסוף מול כל אחד, בכל רגע נתון. הגישה היא שבאים לנצח ולא משנה מי עומד מולנו.
    6. שחקנים בליגה עדיין מעדיפים את החוזה הגדול כשיש להם אפשרות על פני ויתור על כסף תמורת אפשרות לטבעת (מי שמוותר בדרך כלל אלו שחקנים בסוף הקריירה או כאלו שחוו דעיכה גדולה, למשל דרון ויליאמס בקליבלנד), ככה שעדיין קשה להרכיב דרך החתמות מספר שחקנים טובים שיוותרו על כסף תמורת להיות בקבוצה יותר מוכשרת.

    1. 1. לאו דווקא. וואלאס בעצמו הצהיר שבתחילת הדרך הוא אפילו לא חשב על אליפות. הוא רק רצה למשוך קצת קהל מהקולג'ים. מה שכן מועיל לקבוצה אבל לא הופך אותה בהכרח ליותר תחרותית.

      2. חוזה מקסימום לקונלי זה בסדר. הוא טיפה מנופח, נכון, אבל לפחות ממפיס מקבלת ממנו תפוקה נהדרת ובניגוד, נניח, לתומאס בסלטיקס הוא משחק בשני צדדי המגרש.

      3. הבעיה עם ההימור על פארסונס היא בדיוק הפוטנציאל. עבור הפוטנציאל הדי מוגבל שלו ממפיס איבדה גמישות ולמעשה שמה לעצמה תקרה של סיבוב ראשון.

      4. דווקא השנה הוכח שלפרק זה פשוט (ראה קייל קורבר לקליבלנד) הבעיה היא שהביקוש של קבוצות המיד-לבל (ממפיס ודומותיה) לא היה קיים ויחד עם השינוי של "אני רוצה טבעת והולך לקבוצה הכי חזקה" בחשיבה של השחקנים ולכן נוצרו שתי קבוצות שדי משייטות לגמר.

      5. גישה לחוד ומציאות לחוד.

      6. רוב ההחתמות הגדולות של השנים האחרונות היו בכיוון של סופר-טים כזו או אחרת (לברון/לאב, דוראנט, אולדרידג', ווסט, אפילו ההתקפלות של דיאנדרה ג'ורדן).

  4. מאמר מקורי מעניין . אבל אפשר ללכת עוד לפני ממפיס, לפני שעברו לשם, ולהגיע עד קולומבוס שגילה את אמריקה (כאילו)

  5. תודה רבה על אחלה מאמר.
    נראה לי שאפשר לקחת את זה לעוד כמה כיוונים.
    כמו היעדר הסמול פורוורד של קליפרס (והפציעה הקבועה של קליפרס).
    אוקלאומה מתדרדרת למקום 8 ועושה מפגש אקסית אנרגטי (ועדיין כנראהנ סוויפ מהדהד).
    אבל בתכלס, קבוצה אחת מעל הקונפרנס שלה וקבוצה שניה הרבה מעל שאר הליגה. קשה לראות איזה שינוי אחד (למעט פציעות) באמת היה משנה את זה..

  6. פוסט נהדר, תודה רבה. אין ספק שרוב הקבוצות רוצות לזכות באליפות אבל גם הם מבינות שזה בעייתי, בהתחשב במיקום הגיאוגרפי הלא אטרקטיבי שלהן וביכולות הכלכליות כך שהגעה לפלייאוף מספקת אותן. ויש כמובן את האלה עם הג׳י אם הגרועים…

    1. GM גרועים די מכסה את הכל לא? הרי הם צריכים לקחת בחשבון את כל הבעיות שהזכרת.

      בכל מקרה, ההסתפקות הזו בפלייאוף היא בעצם הבעיה.

      1. לא. לא כל ג׳י אם יכול לשכנע כוכב להגיע לעיר לא אטרקטיבית. לצערי לא כל מועדון זה הספרס ואם יהיה עוד כזה מועדון, יקח לו זמן להיבנות כאשר בממפיס יש דפוסים דומים לספרס כמו המשכיות של שחקנים, קידום שלקנים צעירים שנבחרו מאוחר בדראפט וכו׳.

        1. אין לי בעיה עם קידום ותהליכים שלוקחים זמן. השאלה פה היא בדיוק תמונת המראה של זה, משיכת זמן תוך אי ויתור (או ויתור בלי תמורה) על נכסים (שחקנים/מאמנים/בחירות דראפט וכיו"ב) כשזה לא רק לא מניב לך רווח אלא גם "דופק" את הליגה.

    2. בממפיס זה יותר הבעיה של "אטרקטיביות" ופלח שוק לדעתי ופחות התנהלות של GM.
      אגב לא נגעו פה בשערוריירה הכי גדולה העונה: השארת מארק גאסול מחוץ לחמישיית העונה ….. סחב אחרי פציעה לא קלה בגיל 30+ קבוצה לפלייאוף עם עונה אדירה שבה שדרג עוד את משחק ההתקפה שלו טהמשיך להיות עוגן הגנתי .

  7. אחלה פוסט על הקבוצה השנייה שלי בליגה (אחרי הלייקרס- ניגוד מוחלט ביניהן בכל תחום שאסתכל,אין לי מושג איך זה מתחבר לי)
    הכל טוב ויפה אבל עדיין מבחינת גולדן סטייט היו פוגשים אותו יריבות כנראה גם עם ממפיס היו גומרים 6…. אולי טרייד באמצע העונה היה מסייע אבל ממפיס מאוד שמרנים בנושא הזה תוך כדי עונה בשנים האחרונות לטוב ולרע.
    אגב לא ברור איך אנשים עדיין מפקפקים בחוזה של קונלי, בהתחשב בכך שבאמת ספק אם היו מוצאים רכז טוב יותר ובהתחשב בזה שלטעמי הוא טופ 5 בין מנהלי במשחק בליגה הם היו צריכים לשים את הכסף כדי להשאירו.

  8. פוסט נפלא על קבוצה נפלאה.
    אני איתן בדעתי שיש לאחד את הספרס וממפיס לקבוצה אחת, שתקרא תיגר על "2 הגדולות".
    הקבוצות דומות מדי בסגנונן וברוחן מאשר להיות מפוצלות.

    רכז – קונלי / מארי (פרקר אם חוזר)
    שוטינג – סימונס / גרין / קרטר
    סמול – קוואי / טוני אלן / בארטנס
    פאואר – רנדולף / ג'מייקל גרין / לי
    סנטר – מארק / פאו / דדמון

    אחלה קבוצה!

  9. תענוג של פוסט!!
    לי יש תרחיש אחר למצב בו ממפיס עושה עונה גדולה – במקום לקחת את פארסונס לוקחים את האריסון בארנס. אותו כסף. חוזה דומה. שחקן שמקבל כסף על הפוטנציאל. אפשר רק לדמיין, אחרי העונה הנהדרת של בארנס בדאלאס, לאן היה יכול להגיע עם ממפיס בלי להיות כוכב מוביל אבל בקבוצה ללא כוכבים שחייבים את הכדור כמו בווריורס.

    לגבי פארסונס – ביעבד זאת כמובן טעות אבל לא חסרים שחקנים פציעים שהבריאות שמה סימן שאלה גדול על הקריירה שלהם, התגברו על הפציעות ועשו קריירות לא רעות בכלל. אמויפי כפול 2 לדוגמא. אגב, ברדלי ביל נגיד היה פציע וחוזה מאוד מסוכן בקיץ. אחרי העונה הזאת הוא כמעט לא החסיר משחקים ומי זוכר שהוא פציע.

    הגריזליס כבר היו עם משחק 6 ביד עם איזה 10 הפרש 4 דקות לסוף או משהו כזה מול הספרס. זאת היתה סדרה פתוחה לגמרי, לך תדע איך היא נגמרת אם היו מחזיקים עוד דקה מעמד ומגיעים למשחק 7 והספרס עם כל הלחץ על הכתפיים.

  10. ההימור על פארסונס היה מטורף. הוא מעולם לא הצדיק את המשכורת הזאת, והסגל של ממפיס השנה, כ"כ מצויין ומגווון, ונלחם ואמין, אבל לא יכול להגיע רחוק בלי העמדה הזאת עם ספק נקודות אמין.
    בכללי פוסט נהדר.

  11. ההימור על פארסונס היה הימור שנועד להיכשל, מי שמכיר את הסיפור של איך נוצרה הפרידה בין פארסונס לקובאן, אחרי שהיו שני buddies כאלה, מבין שהם פשוט הרגישו שאין להם ברירה אלא להיפטר ממנו.

  12. אחלה פוסט. אם אנחנו כבר ב'מה אם' לא צריך ללכת רחוק.
    אם טוני אלן לא נפצע לא בטוח שהספרס עוברים את הסיבוב הראשון.
    כל שנה אני מהמר על ממפיס שיכשלו וכל שנה שנה הם מאכילים אותי כובעים. קבוצה עם לב נשמה וזהות. משהו שאין להרבה קבוצות בליגה, ומי שיש לה, מצליחה לעלות על הציפיות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט