הפיינל פור כאן – ריאל מדריד

יש שמות שלא צריך להוסיף להם הרבה. נניח ריאל מדריד. מן שם שאוהד ספורט ממוצע מכיר כחלק מהנוף, תמיד היה פה וכנראה תמיד יהיה. כמו, כמו, הסדר של האותיות במקלדת נניח או לוח השנה, הוא שם מאז שנולדנו ואין סיבה שלא יהיה שם לעד. אבל לא רק עובדת קיומו של המועדון אינה נזקקת לעדכון אלא גם משקלו של המועדון בעולם הספורט, בצמרת של עולם הספורט, היכרות עם השם מקבילה לידיעה כי יש בכלל ספורט באירופה. הידיעה שבעולם שהאלים המשתוללים כבר לא נגלים בו בגלוי, ומלחמות ימיות עקובות מדם על רקע דתי גם הם כבר פחות באופנה, זירת ההתרחשות היא במגרש הספורט. כשאומרים ריאל מדריד אומרים לא מעט מההתרחשות הזו.

אלא שכמו רבים מהדברים המובנים מאליהם שסביבנו, גם כאן למרבה ההפתעה יש גורמים מחוללים ומעצבים שהביאו עד לרגע זה ממש בו הקבוצה מבירת ספרד מגיעה לגמר אירופאי רביעי בחמש שנים. בו היא מגיע מהמקום הראשון עם זוכה הMVP המיועד וילד בן 18 ששמים אותה בעמדת הפייבוריטית לזכייה. אותם גורמים שגם מעניקים למעמד הזה משמעות עצמי שלא רק קשורה למחשבה המתבקשת: טוב נו זו ריאל מדריד למה ציפית.

ריאל מדריד היא המועדון המעוטר באירופה. 9 פעמים זכתה באליפות אירופה על גלגוליה השונים, מהן רק פעם אחת בגרסת המפעל הנוכחית שהתחילה בשנת 2001. אם נשוב עוד אחורה נוכל לספר שהמועדון הוא בן 85 שנה לא פחות, שהוא זכה ב33 אליפויות ספרד ב6 גביעים אירופאיים במפעלים המשניים יותר. אבל אני רוצה לשים את הנתונים הללו בצד ולחזור אחורה שנתיים בלבד: גמר אליפות אירופה 2014, ריאל מדריד זוכה לראשונה בשנות האלפיים ועשרים שנה לאחר הזכייה האחרונה שלה באליפות אירופה.

באותה עונה סוף כל סוף התלכיד שכולל כמה מחשובי דור הזהב הספרדי של שנות האלפיים כמו רודי פרננדז, פיליפה רייס, סרחיו רודריגז וסרחיו יול סוף הצליח  לעשות את מה שנבארו כבר עשה והאחים גסול כבר לא יעשו לעולם. שנה לאחר מכן, על אדי השמפניה, ממשיכה הקבוצה עם הסגל הזוכה רק כדי לחוות הדחה בפיינל פור ולראות את סרחיו רודריגז, הכוכב השני של הקבוצה, עוזב לצד מעט מהזרים שהרכיבו אותה. ברקע, השען הביולוגי של רייס קרול את פרננדז דופק לאטו.

אלא שריאל זו ריאל ודי מהר מפתיחת הקיץ נוחת בריאל אנתוני ראנדולף. על הנייר החלטה תואמת רוח מועדון: כוכב לאחר שנת פריצה שנקנה בערימת שטרות. אלא שמי שהכיר את ראנדולף ידע שיש כאן משהו טיפה שונה. מעטים השחקנים שעל הנייר כל כך לא התאימו לשיטה של ריאל בה המשחק עובר בעיקר דרך הידיים של הקו האחורי. ראנדולף, שחקן שזקוק לכדור בידיים שלו ותרגילים מכוונים אליו, לא היה נראה כמי שמתאים לדרך הזו. לצד ראנדולף, שאר החיזוקים היו שוליים והתרכזו בספסל, שחקנים כמו דונטה דרייפר ואלכס סוארז,. שום שם גדול לא הצטרף לצידו של ראנדולף לסגל שאיבד כוכב ראשי עם שחקנים מובילים מזדקנים בעמדות חשובות ועם כוכב היפראקטיבי אחד.

לכוכב ההיפראקיטיבי  קוראים סרחיו יול, אלא שהוא – בניגוד לחברו המזוקן שעזב ובכלל ללא מעט מחבריו לדור הזהב הספרדי,יול – לא נועד לגדולות כבר מילדותו. יול התחיל את דרכו במחלקות הנוער של קבוצות שוליות יחסיות כגון לה סלה ומאו, חתם בריאל ב2007 על תקן קלע ונשאר שם עד היום הזה כשאט לאט לאט הוא מקבל את אמון קברניטי הקבוצה ומוכיח יכולות שהגיעו לשיאם ב2012 עת ניצחה ריאל את ברצלונה בגמר גביע המלך, שם זכה יול בMVP של הטורניר. השיא הבא של הקריירה שלו יקרה כעבוד שלוש שנים, עת לצד חבריו הביא את אליפות אירופה למדריד. אלא שכל זה היה כשיול שיחק לצד שחקנים מובילים נוספים. העונה, לראשונה, הוא לבד בהנהגה. הנהגת קבוצה שכאמור בנויה על בסיס מוצק ומוכר אך מזדקן ושחקן חיזוק שמידת השתלבותו לא ברורה.

בפתיחת העונה הנוכחית ריאל נראתה בסדר גמור. המבוגרים לקחו אחריות לצד יול ונתנו לרנדולף את המרחב להשתלב. יול עצמו בא להוכיח לכל אירופה את מקומו ושיחק את הכדורסל הטוב בחייו. על אווירת הבסדר גמור העיבו מספר הפסדים שיותר משהטרידו הם עצמם הטרידו לאור הקבוצות מולם הם קרו, פנר צסק"א ובאסקוניה, שלושה מהקבוצות החזקות בתחילת העונה נצחו את ריאל לצד החלקות מול דרושאפקה הלא יציבה והכוכב שהיכתה אותה בחוץ. ההפסדים הללו העלו תהיות בדבר התלכיד שבנה לאסו העונה, האם הוא מספיק טוב ללכת עד הסוף והאם יש לו את היכולת להתמודד כשהכסף על השולחן? כמו כל העונה הזו, ריאל ענתה גם על השאלה הזו על המגרש. חצי שני כמעט מושלם בו הפסידה הקבוצה שני הפסדים בלבד, אחד מביך במיוחד לגלטאסריי והשני לפאו המתחדשת. על שני הפסדים הללו חיפו 13 הניצחונות שכללו ניצחונות על כל הקבוצות להן הפסידה בסיבוב הראשון. אבל גם הנתון הפנטסטי הזה לא היה הסיפור הכי מעניין בחצי השני של העונה.

כי לאט לאט ואם התקדמות הליגה וקיצו של החורף ירדו הדקות של השחקנים הוותיקים בעמדה שלוש כמו רודי, ופיליפה וילד בן 18 התחיל לקבל יותר ויותר קרדיט. לוקה דונציץ', יהלום סרבי מסנוור קיבל אשראי הולך וגובר מפאבלו לאסו ואתו התחילה ריאל לרוץ באמת. הילד שיחק כמו שחקן שמכיר את המערכת שנים, השתלב נפלא במערך המוזר הכולל את יול המשתולל ואת ראנדולף הלא מנוצל עד הסוף ועזר לקבוצה להשיג את המקום הראשון.

בפלייאוף שיחקה ריאל מול דרושפאקה, ניצחה אחד ואבדה את הביתיות בשני בתצוגה רעה של הקבוצה כולה ושל הילד דונציץ' בפרט. במשחקים השלישי והרביעי ריאל הגיעה בפוקוס מלא לקחה את שניהם בחוץ ועלתה לפיינל פור. הילד אם שאלתם, היה הרבה יותר מטוב בהם.

אני רוצה שנעצור רגע ונתבונן על המתואר עד כאן: קבוצה בונה את עצמה עם כמה סימני שאלה, נראית טוב אבל לא לגמרי, מתחילה לרוץ עם כמה שינויים קטנים בחלוקת הדקות ומגיעה למקום הראשון. בפלייאוף, היא חווה מעידה קטנה ומיד מתקנת. לא בדיוק סיפור הוליוודי מרשים ומלא בדרמה ועליות וירידות. על זה אומר, נכון. הסיפור של ריאל העונה הוא לא של עליות וירידות דרמטיות אלא של ניואנסים, של החלטות קטנות שקיבלו משמעות רבה, של שבירת הרוטציה המוכרת של פאבלו לאסו ושל הסתמכות על גרעין וותיק על כוכב מוכח אבל לא לחלוטין ועל שחקן חיזוק שנראה לא הכי קשור שגם ברגעים לא מעטים במהלך הענה נראה קצת אבוד ובכל זאת, בדיעבד היה מרכיב חשוב מאין כמוהו להתקפה ולהגנה של ריאל. זה סיפור על קבוצה שלא הייתה הכי מושלמת על הנייר והייתה טובה שיש על המגרש. וכשהיא חטפה בכנף? היא תיקנה ומיד. על המגרש.

ביום שישי הקרוב, תעלה ריאל לפיינל פור כשבניוגד ליריבותיה היא לא שמה את כל משקל העבר וההווה שלה על השולחן. היא שמה ז'יטונים קטנים יותר: מעמדו של יול, מעמדם של הוותיקים במערך הקבוצתי, של היכולת להמר על ילד בן 18 ופוורווד עם סימני שאלה כשאתה חושב שזה נכון. על שולחן ההימורים באיסטנבול תניח ריאל את הכדורסל שמוכיח את עצמו במגרש ושעושה הכל בשביל לנצח. את התקווה שהקבוצה ששיחקה את הכדורסל הטוב ביותר, את ההתקפה הטובה ביותר, תהיה גם זו שתשתה מהשמפניה. ואם צריך לומר במשפט סיכום, ריאל תניח על המגרש את עצמה. ולא אף אחת אחרת.

 

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. תודה לביא.
    הסרבי הצעיר בהחלט מעניין מזכיר את הבאז סביב דראזן הגדול או להבדיל בודירוגה.
    אני אישית עוקב אחרי הכדורסל והכדורגל האירופאי משנת 84.
    ואף פעם לא הייתה קבוצה שלקחה את הדאבל בסל ורגל .
    השנה ריאל בהחלט קרובה ..ואם תעשה זאת זו היסטוריה כפולה (כולל תואר רצוף ברגל) .
    אין לי שום בעיה עם קבוצת הכדורסל …ברגל אני עם יובה…

  2. הסגל של ריאל פחות טוב בפער משל צסק"א ושל פנר, רנדולף אוברייטד לחלוטין, דווקא את איון הפחות מוערך אני מאוד אוהב, אבל גם בעמדה שלו יש לפנר וצסקא שחקנים טובים יותר (קייל היינס ואקפה אודו).

    ריאל תלויה כמעט לחלוטין ביול, רודי שוקע בבינונית, הילד הסרבי חביב אבל עדיין חסר ניסיון, וקרול לא מספיק יציב ומידיי חד מימדי.

    אני מניח שפנר תיקח, למרות שבמשחק אחד הכל יכול לקרות.

    1. למה להיות קטנוני סרבי סלובני מה זה משנה תגיד אוסטרלי והדוק יהיה מפסוט כי על המקום הזה הדוק שמע .
      מקומות אחרים פשוט אין לפחות לא באתר הזה.

  3. אז שוב תודה,
    רנדולף הוא אכן לא סוג השחקן שריאל רגילה להביא, אבל בריאל הלכו השנה חזק על הקו הקדמי, שבעיניי הוא הטוב באירופה (כמו שאמרתי הרבה יותר מדי פעמים וכפי שכבר התדיינתי עם אלי השבוע). אין מתחרים לעומק של רנדולף, איון, האנטר, רייס ותומפקינס (ונוצ'יוני במידת הצורך). בחוץ המצב מעט יותר מורכב, כאשר לצד דונצ'יץ ויול הנפלאים ישנם לא מעט שחקנים שנותנים עונה בינונית למדי (רודי,קארול,) או שהם פשוט שחקנים בינוניים למדי (דרייפר, מאצ'וליס וג'פרי טיילור). במשחקים 3-4 בסדרה מול דרושפאקה עשה לאסו את מה שהוא לא עשה רוב העונה ועלה עם החמישייה הכי חזקה שלו- יול, דונצ'יץ', טיילור, רנדולף ואיון. אני מאמין שגם מול ז'ליקו הוא יפתח עם החמישייה הזו ומטרתו המרכזית תהיה להדביק עבירות לאודו ובשאר הזמן להרחיק אותו מהסל בהגנה.

    ריאל היתה מצויינת כל העונה, אבל התחושה באוויר היא שזה החודש של פנר. כדי להתגבר על הביתיות, ההגנה ואולי גם השופטים של פנר, ריאל חייבת להתעלות, אבל לקבוצה של לאסו יש נטיה להימנע מכך.

    בכל מקרה, אני מאמין שאלופת אירופה תגיע מכאן.

    1. רייס מעבר לשיאו, רנדולף בינוני מינוס בשני צידי המגרש, תומפקינס לא תורם כמעט כלום למרות שפוטנציאלית הוא שחקן ראוי, האנטר שחקן מוגבל, מה שנותר זה איון, שגם הוא נופל מאקפה אודו ומקייל היינס, שהוא הסנטר הכי יעיל באירופה כבר כמה שנים טובות.

        1. היינו כבר בדיון הזה השבוע, הדעה שרנדולף בינוני בשני צידי המגרש שגויה בעיניי, גם אם תחזור עליה עוד המון פעמים. לא טוב בהתקפה כמו שציפו ממנו, אבל בהחלט גבוה בטופ האירופי. האנטר מוגבל, אבל נותן יופי של דקות כשהוא משחק. ,תומפקינס מאכזב, אבל היה לא רע בסדרה מול דרושפאקה והוא בוודאי לא פחות טוב מאף גבוה על הספסלים של צסק"א ופנר. רייס באמת הרבה פחות טוב העונה. טיילור פותח בעמדה 3 והוא אכן שומר מצוין, שחקן התקפה בינוני במקרה הטוב.

          1. אני מעולם לא החזקתי מרנדולף והוא מוכיח את זה העונה. אין שום אלמנט שהוא טוב בו בהתקפה, הוא רך מאוד, אין לו גוף בשביל לשחק בפוסט, אין לו קליעה מספיק יציבה, והוא לא נע טוב בלי הכדור.

            בהגנה הוא היה ידוע ברכותו גם בNBA, לא התקדם בזה באירופה, הוא כן חוסם אבל לא מעבר לזה, שחקן הגנה בינוני מינוס.

            אי אפשר לומר שתומפקינס לא יותר רע מאף שחקן בצסקא ובפנר. הוא רע יותר מכמעט כל שחקן שלהם בקו הקדמי, בוודאי מקייל היינס ומאקפה אודו.

  4. הערת אגב, הייתה עוד שנה שיול היה השחקן המוביל (אם אני לא טועה כשמכבי ניצחה את ריאל בחצי גמר).
    גם אז רודריגז היה בנבא אני חושב, בקדנציה הראשונה, ויול הפך לרכז. אני זוכר שהוא לא נראה שם טבעי, וניסה למסור באופן מאולץ בניגוד לאינסטינקט שלו, מזכיר את ווסטברוק בשנים הקודמות

  5. אני משתגע שכאן לא מראים שום בר. האמריקאים המטומטמים חושבים שכל כדורסל שהוא לא אמריקאי לא שווה התייחסות. תודה על המאמר המצויין!

  6. לביא יהיה מעניין מאד.
    וזה שוב הזמן להודות לך על עונה יפיפיה עם התמדה גדולה ( לא פשוט עם כל המחזורים הכפולים ).
    גרשון בגדול ריאל הכי עמוקה …היא מצליחה לשתף הרבה שחקנים ברוטציה ובכל זאת לקבל תפוקה וזה לא פשוט ואולי זה הצד השני של לאסו ….כמובן צד חיובי ( כי את השלילי של החילופים האוטומטים כולנו מכירים ).
    אני חושב כמותך שריאל חזקה בזכות האיזון ושחקנים מסוגם של ראנדלוף את האנטר.
    בהערת אגב ממה שידוע לי נוציוני פרש במהלך העונה (בכל מקרה לא היה משמעותי העונה ).

      1. זה מעניין כי כולנו זוכרים את חאריפה אשתקד …ואותו נוציוני לפני שנתיים כשחקנים שלא נתנו כלום עונה שלמה אך היו משמעותיים ביותר בפיינל פור ( נוציוני אף נבחר לאם וי פי …וחאריפה קלע סל שוויון בר' התקפה 2 שניות לסוף בדרך לניצחון בהארכה ).
        בקיצור לא לזלזל בזקנים.

להגיב על אהרון שדה לבטל

סגירת תפריט