הפיינל פור כאן – מעורב אירופאי עם חמישיות העונה וכמה מחשבות והרהורים

הפיינל פור כאן – מעורב אירופאי עם חמישיות העונה וכמה מחשבות והרהורים

1. פורסמו חמישיות העונה. חמישיית העונה הרשמית של היורוליג היא:

סרחיו יול (ריאל מדריד)

ננו דה קולו (צסק"א מוסקבה)

יורגיס פרינטזיס (אולימפיאקוס פיראוס)

אקפה אודו (פנרחבצ'א אולקר)

בוגדן בוגדנוביץ (פנרבחצ'א אולקר)

חמישיית העונה השנייה אם שאלתם היא:

גוסטבו איון (ריאל מדריד)

בריאנט דאנסטון (אנאדולו אפס)

ניקולו מלי (באמברג)

מילוש תאודוסיץ' (צסק"א מוסקבה)

בראד וונאמייקר (דרושאפקה)

כמה מילים על החמישייה הראשונה: השוס הגדול בחמישייה הראשונה היא בחירתו המדהימה של פרינטזיס לחמישיית העונה. כשיום אחד, אי שם בעתיד, חוקר תרבות שעושה דוקטורט על כדורגל אירופאי בעשור השני למאה העשרים, ייתקל בבחירה הזו ובנתונים העומדים מאחרויה הוא יעבוד קשה מאוד כדי להסביר אותה. יורגיס פרינטזיס בן ה- 32 קלע העונה 12.9 נקודות מסר אסיסט למשחק והוריד 5.6 ריבאונדים (על 1.95 סנטימטרים), לא רע, אבל יש נתונים טובים משלו ביבשת. אלא שזה מה שמשמח כל כך, לא הנתונים הם הסיפור אלא העובדה ששחקן שהוא סמל לזהותה של קבוצה שהגיעה לפיינל פור בזכות מלאה נבחר על ידי הקהל על פני מפלצות סטטיסטיקה כאלה ואחרות. העובדה שיש עדיין מקום לחוכמה, זהות, פשטות והתמדה בכדורסל האירופאי, שהערכה לא מגיעה ממספר הספרות בטורי הבוקס סקור אלא מהמקום שיש לך בקבוצה – מוביל התקפית והגנתית, לוחם, שחקן מרכזי על ציר המשחק של הקבוצה כולה – זהו הסיפור הנפלא בבחירה שלו.

מי לצידו? יול, ה- MVP הצפוי נכנס בקלות ועוד נרחיב בעניינו, לצדו ננו דה קולו, בחירה מפתיעה יחסית, נכנס על אף עונה עם עליות ירידות וכמה פציעות. אליהם יצטרפו אקפה אודו, השחקן הכי יציב בפנר העונה והלב שלה ובוגדן בוגדנוביץ' שחסר חצי עונה אבל מאז שחזר מעיף את פנר קדימה.  כל החמישייה הראשונה אגב, מקבוצות הפיינל פור, מה שמביא אותי לסעיף הבא.

2. ארבעת קבוצות הפיינל פור הם ארבעת הקבוצות הטובות ביבשת והן מובלות בידי ארבעת הרכזים הטובים ביבשת. במובן הזה, השיטה של העונה הרגילה הצליחה. אין כאן סינדרלות דוגמת קובן של העונה שעברה, ארבע הטובות ביותר ראש בראש. נכון, סינדרלות זה נחמד, אבל אלוהים רק תביטו בפיינל פור השנה. בנוסף, כל קבוצה בליגה קיבלה נתח רב העונה ואף אחת לא נחתכה באמצע, קבוצות קטנות הוכיחו שיש להם יכולת לרוץ גם בשיטה כזו, וקבוצות גדולות על הנייר הוכיחו שזה שהן גדולות על הנייר לא אומר הרבה על המגרש. ובקיצור: בסופו של יום ארבעת הטובות הגיעו לכאן בשיא הכושר, בלי נסי הגרלה ולהטוטי דירוג בבתים קטנים, אלא דרך ניצחונות והרבה מהם, וזה, פלוס גדול לשיטה השנה.

3. ארבעה רכזים יש לנו בפיינל פור, תאודוסיץ', יול, בוגדנוביץ' וספאנוליס. לשלושה מהם יש גביע אירופה בארון, לאחד יותר מאחד, הם ארבעת הרכזים הכי טובים במפעל וממילא, ולאור תפקידו הקריטי של הרכז בכדורסל האירופאי, גם ארבעת השחקנים הטובים ביותר בו. לכל אחד יש אינטרס לזכייה, תאודוסיץ' חושב על מעבר לNBA, לספאנוליס זו אולי ההזדמנות האחרונה, בוגדנוביץ' רוצה לחתום בהצלחה את פרוייקט פנר וכמובן, לשמור על הבית מה גם שגם הוא על סף מעבר לליגה הטובה בעולם, ויול? הוא לא צריך הרבה סיבות. הוא ווינר בנשמתו, הוא רוצה להיזכר כאחד הגדולים, והוא מנהיגה של הפייבורטית שמאוד לא רוצה לגמור עונה מושלמת במפח נפש. ארבעה אנשים, ארבע סיפורים, המוני מוטיבציות וגביע אחד. אש מדורה.

4. ניתוח קצר היישר מראשו הקודח של ברתולומאו. הפיינל פור השנה באיסטנבול, פעם שניה בארבע שנים, ולא בכדי. ארבעה קבוצות שיחקו השנה מאיסטנבול במפעל, בשנה הבאה כנראה יהיו שתים. כך או כך, החסויות הגודולות של המפעל הם גם החסויות של הקבוצות הללו. החסות המרכזית של המפעל? טורקיש אירליינס תודה ששאלתם. טורקיה היא המרכז הכלכלי של המפעל וממילא דברים הולכים להתרחש בעיקר שם. למפעל יש אינטרס אדיר שפנר תזכה ואם זה לא יקרה, תאמינו לי שהאימפריות מבירת טורקיה רק תתחזקנה בשנים עד שזה יקרה, ובשלב זה או אחר זה יקרה כי ברתולומאו צריך את זה. ולמה לא השנה בעצם? סימן השאלה מונח על כתפיו הצנומות של בוגדנוביץ'. הנקודה הזו לא קריטית במיוחד לענייני כדורסל, אבל זרמי העומק הכלכליים הם אחד הגורמים המעצבים החשובים ביותר של המפעל, וההתבוננות איך המפעל מנתב אותם בגלוי עשויה ללמד אותנו הרבה מאוד, ובמקרה הזה – המפעל בחר מרכז חדש. יוון וספרד זה כבר לא זה, בטח לא רוסיה בוודאי שלא ישראל, טורקיה היא הסיפור ועם הדור הצעיר שצומח שם יש סיכוי שהם גם יהיו הסיפור הגדול בשנים הקרובות. למה הם? כי שם הקהל, כי שם, עם המשטר הנוקשה והמתחים הפוליטיים, הכדורסל שומר על הממד האסקפיסטי שלו שכל כך חסר כיום בספורט בעולם. כי זכייה שם והכדורסל האירופאי יקבל דחיפה אדירה, ואת זה המפעל (שחושש מאוד מדעיכה בשנים הקרובות) צריך מאוד.

5. עוד כמה שחקנים ששווה לעקוב אחריהם בפיינל פור הקרוב:

לוקה דונציץ', ריאל מדריד – הסיפור הכי גדול באירופה השנה, ילד בן 18 שפותח בחמישייה של אלופת העונה הסדירה. בסופ"ש הזה הוא על הבמה הגדולה באירופה כשסקאוטים מכל רחבי הNBA יעקבו אחרי כל תנועה שלו. אל תפספסו, הוא כבר ענק ועתיד להיות עוד יותר, ובהרבה.

אריק גרין, אולימפיאקוס פיראוס – השחקן הזר הטוב באולימפיאקוס הוא שחקן שקט מאוד שלא שומעים עליו יותר מדי. זה מתאים לאופי של הקבוצה היוונית השנה ולמקום המרכזי שהם נותנים למקומיים ובכל זאת, גרין הוא אחד השחקנים האמריקאים הכי טובים העונה ובעונה בה כמעט איש לא פרץ הוא משב רוח מרענן. במלחמת העולם מול צסק"א אולימפיאקוס תזדקק לו מאוד, שימו עין.

בובי דיקסון, פנרבחצ'א אולקר – בובי דיקסון עדיין לא הצדיק את כל החוזה שלו אבל בהחלט עשה לא מעט בדרך לשם. בימים הלא פשוטים שעברו על פנר העונה, הוא הוכיח שיש על מי לסמוך בעמדות הגארד ויש מי שיספק נקודות. עם בוגדנוביץ' לצידו התפקוד שלו טוב בהרבה ובפיינל פור הביתי של קבוצתו הוא ינסה להוכיח שהוא לא החתמה בינונית אלא מי שפנר קיוותה לו – גארד שראוי לחמישייה של אלופה, מינימום פיינליסטית.

קורי היגינס, צסק"א מוסקבה – היגינס ירד העונה ביכולותיו. בכלל, העונה צסק"א נראתה אבודה בלי הצמד-חמד דה קולו ותאודוסיץ', ומבט מודאג צריך להיות מופנה לאיש הזה שהובא כדי להעניק עוד נפח התקפי לקבוצה. השיטה של צסק"א מיקמה אותו כשחקן משלים ולא כמוביל או סקורר, מה שפגע בנתונים האישיים שלו לטובת הקבוצתיים. בפיינל פור, וצסק"א יודעת את זה טוב מכולם, אי אפשר לסמוך על השיטה ארוכת הטווח של העונה הרגילה ויש צורך בהתעלות כללית, זה זמן מצוין בעבורו להוכיח שיש על מי לסמוך כשהשניים לעיל נחים או לא פוגעים, בלעדיו זה יהיה הרבה יותר קשה.

6. קטע שהפנה אותי אליו הגולש היקר גרשון רוקח: דונציץ מאבד עשתונות על הספסל ופורץ בבכי כשלאסו מוציא אותו ממשחק מספר שתיים בהצלבה. באותו משחק, ריאל משחקת רע ודרושאפקה גונבת את הביתיות. במשחקים הבאים הילד חזר להוכיח מה הוא שווה לאירופה כולה, התוצאה היא ניצחונות כולל כמעט טריפל דאבל מדהים. יום אחד הקטע הזה ישודר בפרק ב- 30 על 30. תזכרו אותו.

הנה גם ראיון שערכו אתו באתר הרישמי של המפעל לקראת הפיינל פור: http://www.euroleague.net/features/interviews/euroleague-2016-17/i/7sxsgdj7rewcf6cn/luka-doncic-real-madrid

7.אחת החגיגות האחרונות?

האם הפיינל פור הזה יהיה אחת החגיגות האירופאיות הגדולות האחרונות? עם המעבר הצפוי של שחקני העל ל- NBA לצד עזיבת הצעירים והירידה ברמה של השחקנים המובילים בשנים הקרובות, יש מצב שאכן כך. ייתכן ולא, אבל יש מקום בעיני לפסימיות. דווקא בגלל זה סופ"ש הקרוב צריך להיחגג כשיא, שיא המודע לכך שלא בטוח שיהיו כמוהו עוד הרבה וראוי לו להיות ממוצה עד תום.

8.מה צפוי לנו בימים הקרובים

ממחר והלאה כל יום יעלה פוסט הכנה על אחת הקבוצות. את הפוסטים יכתבו אנשים שונים ומוכשרים וייתנו קצת רקע על הקבוצה, מבט על העונה, על ההצלבה על השחקנים המרכזיים, על המצ' אפ ועל הציפיות והאכזבות לפיינל פור הקרוב. בשישי יעלה הפריוויו לחצאי הגמר בראשון הגמר, לאחריו יעלה פוסט סיכום עונה ונסגור את שידורנו מאירופה לעונה הזו.

 

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. תודה רבה לביא, פוסט מעולה.

    רק שאלה קטנה- בוגדנוביץ' רכז? כשאני ראיתי אותם השנה הוא תפקד יותר כ2 וסלוקאס/דיקסון תפקדו כרכזים

    1. אתה צודק באופן כללי אבל זה לא מובחן כל כך וברבות מההתקפםות בהוא מוביל כדור להתקפה, או לפחות מארגן אותה, בטח מאז שחזר מפציעה. אבל כאמור, אתה צודק באופן כללי ואולי כדאי לתקן לארבעה גארדים.

    2. גם אני מסווג את בוגדנוביץ' יותר כ-SG שיכול להוביל כדור ופחות PG. הבנאדם הוא סקורר רציני ברמה האירופאית.
      גם בנבחרת הסרבית הוא משחק ליד מילוש תיאודוסיץ' בתור קלע.

  2. לביא תודה רבה.
    כמה הערות /תוספות שלי.
    1. גם אני חושב שבוגדנוביץ פחות רכז אבל העיקרון ברור.

    2.לא הבנתי למה דה קולו בחירה מפתיעה יחסית ? בעיני הוא האם וי פי.
    ארחיב קצת בהמשך השבוע אבל בקצרה ממש.
    נתון 50,40,90 הוא נתון נדיר מאד בקליעה כידוע …דה קולו עשה משהו חסר תקדים (לטעמי גדול משל ראסל ) כשהיה הראשון בכל ליגה שהיא שהעמיד נתונים מדהימים של מעל 55,45,95 הנתונים המוחלטים הם
    57,45,96 וזה כולל פליאוף (שם ירד הממוצע אך אנו מדברים על 26 משחקי ליגה סדירה +פליאוף).

    3.דונציץ בהחלט סיפור.

    4. גרין הוא הזר היחידי באולימפיקוס בחמישייה (החליף את לוצ'סקי הפצוע שהעמיד שורה יותר יעליה מגרין .
    גרין תורם 10, 2 , 1 לעומת לוצסקי שעשה 10, 3, 2.
    גרין קלע 49, 40, 81 ב 21 דקות ומדד 8.2
    לוצסקי עשה זאת ב 57 ,42, 83 ב 21 דקות ומדד 11.3

    5. השחקנים האקס פקטורים שאני הייתי עוקב
    דונביץ מריאל יחד עם ראנדלוף וקארול.ואולי קמבק בזמן של רייס הוותיק.
    בצסק"א אסור לשכוח בקארל היינס אלוף 3 פעמים ובוותיקים מקצה הספסל פרוזידון וחריאפה.
    באולימפיקוס לא לשכוח את היוונים הנוספים מנצריס ופאפינוקאלו.
    ובפנרבחצה סלוקאס ודוטמה שאולי גם וסלי יחזיר החוב.

    6 . דיברת על הרהורי הכפירה שלך.
    זה מזכיר לי בדיחה.
    3 חסידים הולכים לטייל ומתחילים להתווכח של מי הר'בה יותר גדול.
    החסיד הראשון אומר הרב שלי הכי גדול אספר לכם סיפור …הוא מספר שיום אחד הלכו ברחוב וראו מים …וכמעט טבעו ..הרב אמר לכו מים ,לכו מים והופ…נעלמו המים.
    מגיע החסיד השני ואומר אצלי יותר גדול ..הלכנו ביער והנה אש …הרבה צועק לכי אש לכי אש והופ …האש נעלמה.
    מגיע החסיד השלישי ואומר קטן על הרב'ה שלי .
    שואלים אותו מה הרב שלך עושה ?
    הוא מספר הלכנו ברחוב והנה אנו מוצאים אוצר של מליון דולר …הבעיה שהיה זה יום שבת …הרב'ה אומר לכי שבת לכי שבת …והופ אין שבת….
    מעבר לכך שביידיש זה נשמע יותר טוב…
    הרי שאם הצלחתי להחזיק מעמד בתקופת הימים היפים של מכבי אצליח גם השבת ואחכה לתוצאות ובעיקר לגמר .
    נסיים שהיום ל"ג בעומר בדיוק בל"ג בעומר לפני 3 שנים מכבי לקחו את היורוליג ..זה לא נראה 3 שנים אלא 30 שנה…כנראה שהר'בה של מכבי הכי טוב הוא העלים בציק קבוצה שלמה .

  3. מעולה כתמיד… ביחס לחמישיות, אני הייתי מוותר על בוגדנוביץ' (בעיניי בדרך להיות הMVP של הפיינל פור, אבל זה למחר) ונותן את הכבוד לאחת הקבוצות שלא הגיעה לפיינל פור (בראון או סינגלטון). פרינטזיס זו בחירה מעט מפתיעה, אבל חשוב לזכור שבאירופה אין באמת מפלצות סטטיסטיות. אודו הוא באנקר בכל חמישייה שראיתי והוא נותן 12 נקודות ו8 ריבאונדים. ואגב, פרינטנזיס הוא 2.06 ולא כפי שכתבת (בכל זאת השחקן האהוב עלי).
    אין ספק שזהו הפיינל-פור האידיאלי, אי אפשר לחשוב על אף קבוצה שיכולה לטעון להיות ברמה של ארבע הגדולות. היחידה שמתקרבת זו אנאדולו (ואולי ולנסיה, פיינלסטית היורוקאפ האדירה), והיא הפסידה השבוע ב-40 בבית לפנר.

    שחקנים לשים לב אליהם? הבחירה בגרין חשובה כי יש נטיה לזלזל באמריקאים המצוינים של אולימפיאקוס. בריאל הייתי הולך על רנדולף, האנטר, איון ורייס. כולם ביחד מרכיבים קו קדמי מפחיד. בעיניי, היתרון הגדול של ריאל על השאר (כי יול יש לכולם, גם אם טיפה פחות טובים). בצסק"א הייתי מאזכר את חריאפה. אין צורך להציג אותו, אבל התאושש מטראומת האיבוד ההוא למכבי וקלע סל שהוביל להארכה ומשם לניצחון בגמר היורוליג. כל כך הרבה חוכמת משחק. את פנר נשמור לפוסט של מחר.

    תודה לביא, שיהיה לנו יופי של סופ"ש (או, בגרסה הדתית של העניין, לפחות יופי של רבע ראשון בחצי הגמר וגמר איכותי ביום ראשון).

    1. 🙁

      2.06? מעניין, באתר של המפעל רשום 1.95. אבדוק ואעדכן. אקפה אודו הוא בהחלט לא מפלצת סטטיסטיקה אבל הוא מרכז ההגנה של פר שהיא ההגנה הטובה בליגה בעונה הסדירה. יש לו קייס שונה. ונכון, אין מפלצות סטטיסטיקה ועדיין זו בחירה לא שגרתית בעיני.

      ותוסיפו עוד שחקנים לשים לב אליהם! כל אחד ישים כמה ובסוף נשים לב לכולם

    1. אל תדאג, פרס מאמן השנה הולך למכבי. בכל זאת, בערך רבע ממאמני היורוליג השנה היו ממכבי, מבחינה סטטיסטית יש סיכוי טוב

    1. מניח שאת בראד וונמייקר אתה מכיר, נכון?
      אבל אתה צודק דוק, זו שנה חלשה מאוד לאמריקאים באירופה, והשנים הקרובות יהיו חלשות עוד יותר. עליית השכר בדי ליג והכסף הסיני ייקחו הרבה מאוד מהם.

  4. תודה לביא. וואלה, טוב לדעת שהפיינל פור השבוע, כמובן שאצפה בו.

    אגב, שאלה אליך ולאהרון שדה- האם אפשר לסווג את חצאי הגמר כפיקוח נפש? בכל זאת, אלוהים יסלח לכם פעם אחת..

להגיב על לביא שוורצגורן לבטל

סגירת תפריט