סיכום סיבוב ראשון – מזרח\ רון טחן

ללא הקדמות מיותרות, סיכום סיבוב הראשון במזרח על פי מספר נקודות (סיכום הסיבוב במערב יפורסם בשני בערב ע"י רועי ויינברג).

בוסטון – שיקגו

תוצאה: 2-4 לבוסטון

רגע המפנה: אין ספק. הטרגדיה המשפחתית של אייזאה תומאס שיחקה תפקיד והשפיעה על השחקן וחבריו לקבוצה. עם זאת, מבחינה מקצועית רגע המפנה התרחש לאחר משחק מס' 2, כאשר שיקגו הודיעה על פציעתו של ראג'ון רונדו.
הפציעה הגיעה דווקא לאחר משחק מדהים של רונדו, שהזכיר את ימיו הגדולים בבוסטון במגרש שהוא מכיר כל כך טוב.
וכך, במצב של יתרון 0-2, נכשלה הבולס לסגור את הסדרה בבית, בעיקר כי שיחקה ללא מי שהתגלה כבעל הבית…

השחקן המצטיין: אייזאה תומאס. אחד השחקנים המצטינים של העונה הגיע גם לפלייאוף, והוביל את הסלטיקס שהייתה עם הגב אל הקיר לקאמבק וניצחון בסדרה.

השחקן המאכזב: דווין ווייד. פה ושם ראינו ניצוצות, ומשחק אחד גדול היה לו. עם זאת, שיקגו ציפתה להרבה יותר מהשחקן הכה מנוסה, שבמשחק ההדחה נעצר על 2 נק' בלבד, וסיים פלייאוף אישי מאכזב.

אקס פאקטור: ג'ראלד גרין. לאחר שלא פתח העונה ולו במשחק אחד, בראד סטיבנס החליט להקפיץ את השחקן הקופצני לחמישייה לאחר שני ההפסדים.  בכך, בוסטון הרוויחה עוד שחקן שיכול לקלוע מבחוץ, פינתה את הצבע לחדירות של אייזאה תומאס, והכי חשוב, ניצחה ארבעה משחקים ברציפות.

רגע שנזכור מהסדרה: אייזאה תומאס עולה לשחק יום לאחר שהתבשר על מותה של אחותו.

 

קליבלנד – אינדיאנה

תוצאה: 0-4 לקליבלנד.

רגע המפנה: משחק מס' 1. אינדיאנה מחזיקה בכדור האחרון בפיגור נקודה, ולמרות שהיה ברשותה פסק זמן, לא הועילה לחשוב על תרגיל חכם יותר מלתת לפול ג'ורג' את הכדור ולעמוד בצד. התוצאה: דאבל טים על ג'ורג' כפה עליו למסור לסי ג'יי מיילס, שהחטיא הזדמנות פז לנצח עם זריקה לא טובה על הבאזר. מה היה קורה אילו היה קולע? לעולם לא נדע.

השחקן המצטיין: 32.8 נק', 9.8 ריב', 9 אס', 3 חט' ו-2 חס' למשחק. לברון ג'יימס, מלך הסיבוב הראשון אם תרצו,  עם עוד סדרה לפנתיאון, כולל קאמבק היסטורי במשחק מס' 3 מפיגור של 25 נק' במחצית.

השחקן המאכזב: פול ג'ורג' אמנם לא התנהג יפה כשביקר בפומבי את חבריו לקבוצה, אך מבחינה מקצועית, קשה לבוא ביותר מדי טענות לכוכב, בטח כשהוא נדרש לשתף פעולה עם המאכזב הגדול מכולם, מונטה אליס.

הגארד שמעולם לא ממש שמר, שבת הפעם גם מקליעה, וסיים את העונה הגרועה בקריירה שלו בצורה איומה.

אקס פאקטור: דרון וויליאמס. לא שיחק יותר מדי, אבל כשכן שיחק, נראה נהדר, קלע באחוזים מצוינים (76.9% מהשדה, 7 מ-9 מהשלוש), ולקח חלק מרכזי בקאמבק הגדול במשחק 3.
בנוסף, קשה שלא לציין את לאנס סטיבנסון, שהיה נהדר, בסדרה שעשויה להבטיח את המשך דרכו בקבוצה.

רגע שנזכור מהסדרה: ההחטאה של מיילס, בעיקר בגלל מה שקרה אחריה (פול ג'ורג' ביקר את חברו על כך שזרק וטען שהוא חייב לקחת את הזריקה האחרונה). עם זאת, בעוד כמה שנים כנראה שנזכיר את הקאמבק ההיסטורי במשחק 3.

https://www.youtube.com/watch?v=5AvQnM2_HfI

 

 

טורונטו  – מילווקי 

תוצאה: 2-4 לטורונטו.

רגע המפנה: נורמן פאוול מוקפץ לחמישייה על חשבונו של יונאס ולצ'יונאס.
לאחר 6 דק' סה"כ בשני המשחקים הראשונים בסדרה, פאוול היה השחקן המצטיין של טורונטו בתבוסה המחפירה במשחק מס' 3.

בזכות יכולתו, קייסי החליט להקפיץ אותו לחמישייה במקום יונאס ולצ'יונאס הכבד, והראפטורס עברו לשחק עם הרכב נמוך אך אתלטי יותר.
התוצאה – שלושה ניצחונות רצופים, כולל הצגה אחת גדולה במשחק מס' 5, ועלייה לשלב הבא.

השחקן המצטיין: בפלייאוף השני שלו בקריירה, הגריק פריק נתן כמה תצוגות מדהימות (24.8 נק', 9.7 ריב', 4 אס'), והותיר טעם של עוד.

השחקן המאכזב: קייל לאורי. האמת? כל מילה מיותרת. סדרת פלייאוף חלשה (נוספת) של כוכב העונה הרגילה, שחייב, אבל חייב להשתפר.

רגע שנזכור מהסדרה: הגריק פריק עם ה-חסימה של הסדרה:

 

 

וושינגטון – אטלנטה

תוצאה: 2-4 לאטלנטה.

רגע המפנה: ג'ןן וול משתלט על משחק מס' 6. לאחר חמישה משחקים בהם הקבוצה הביתית ניצחה, ג'ון וול הגיע למשחק מס' 6 אחוז דיבוק לסיים את הסיפור, ועשה זאת עם 42 נק' (18 מ-25 מהשדה) גדולות שהכריעו את ההתמודדות.

השחקן המצטיין: ג'ון וול. קליעות מבחוץ, חדירות לצבע, הפעלת חבריו לקבוצה, ועזרה בהגנה. וול עשה הכל מהכל בסדרה הזו, ואמלל את הגנת ההוקס.

השחקן המאכזב:  דוויט הווארד. מי שהיה פעם אחד מכוכביה הגדולים של הליגה, הפך לסתם עוד שחקן רוטציה שלא מעורב בהתקפת הקבוצה. זה היה הפלייאוף הגרוע בקריירה של הווארד, שלא הצליח להתעלות מול מרצ'ין גורטאט, שכזכור היה מחליפו של הווארד בימיהם המשותפים באורלנדו.

רגע שנזכור מהסדרה שלו: לאחר עוד דאנק מפלצתי שלו, ג'ון וול מוודא שדניס שרודר שם לב:

https://www.youtube.com/watch?v=wgkazFCVGCs

לפוסט הזה יש 38 תגובות

  1. 1. כל הקבוצות שהפסידו הולכות לקיץ מעניין בו ידרשו לקחת החלטות לגבי הסגל שלהם. שיקגו צריכה להחליט מה היא רוצה לעשות עם וויד ורונדו, אינדיאנה ודילמת ג'ורג' (וחייבת להיפטר מאליס בצעד שנראה ששני הצדדים ירוויחו) ואטלנטה בידיעה שהסגל הזה תקוע בבינוניות ויתכן ויאבדו את מילסאפ.
    רק אצל מילווקי הייתי אומר יש אופטימיות, אבל לדעתי גם הם צריכים עוד כוח אש (והשאלה איך פארקר יחזור מהפציעה).
    2. גון וול בפלייאוף שהרים אותו דרגה. אולי המצטיין באזור בסיבוב הזה (חוץ מההוא שתמיד טוב בפלייאוף ובגלל זה נראה טבעי).
    3. כמו שרשמת, עצוב לראות מה קרה מהאוורד, משחקן כל כך דומיננטי לשחקן שנראה שאיבד כל יכולת כדורסל מלבד לרוץ ולקפוץ. כמו כן, גם מונטה אליס נכנס פה לקטגוריה. איזו החלטה אומללה היתה לעזוב את דאלאס לאחר הפלייאוף המצויין שנתן, שנראה שיש מערכת ומאמן שמשתמשים בו בצורה אידיאלית.

  2. תודה רון, סיכום תמציתי ומדויק לכל הסדרות.

    כמה נקודות קטנות:

    1. נקודה מעניינת שהעלית – בליגה שהולכת יותר ויותר לסמול שני מהלכים של מאמנים שינו לחלוטין שתי סדרות. סטיבנס מוריד את אמיר ג׳ונסון ומעלה מקצה הספסל את גראלד גרין דווקא אחרי 2 משחקים ששיקגו שלטה לחלוטין בריב התקפה ובצבע. להוציא שחקן גבוה ולהכניס במקומו גארד כשאתה בנחיתות פיזית מרגיש כמו צעד לא הגיוני אבל הסלטיקס דווקא פתרו את הבעיה בריב ועם חמישיה שכולם קולעים מבחוץ ועם ריווח מעולה הבולס פשוט לא הצליחו להתמודד בהגנה ולא גרמו לסלטיקס נזקים בהתקפה.

    גם דווין קייסי השמרן הוציא את וולנציונאס והכניס את פאוול וזה הביא לחמישיה מהירה, אתלטית שיכולה להקשות על הגריק פריק כשהליטאי עולה מהספסל להתקזז עם גרג מונרו. מהלך גדול.

    אפשר לציין גם את הכניסה של אוסטין ריברס לחמישיה במשחק השישי מול יוטה כשאמבה מוטה משחק פ״פ לצד דיאנדרה וגם ריברס היה מצוין, במקום ההימור על ספייטס שנכשל.

    2. אטלנטה – דניס שרודר נתן פלייאוף מעולה. נכו, הוא לא הסתדר עם וול אבל בפלייאוף הראשון שלו בתור שחקן מוביל הוא הוכיח שאפשר לסמוך עליו ולתת לו את המושכות. בטרייד ששלח את טיג לאינדיאנה, ההוקס קיבלו את טוריאן פרינס שנראה כמו פגיעה בול. שחקן סולידי, שומר. טוב, תואם דמאר קרול לשנים הקרובות.
    הבעיה אצל אטלנטה שהיא תקועה עם סנטר די גמור על חוזה עתק ועם העזיבה של מילסאפ מעניין לאיזה כיוון הקבוצה תלך בקיץ – התחמשות מסוימת הוא ירידה לצורך עליה.

    3. בתחילת. העונה חשבתי שהפייסרס יהיו האיום הכי גדול על קליבלנד במזרח אבל עם בור כל כך גדול בעמדת השוטינג גארד י אפשר להצליח. גם אל ג׳פרסון איכזב אבל חמישיה של טיג, גורג, טרנר ויאנג היתה צריכה להגיע יותר רחוק. אני במקומם פותח את הכיס ומחתים בקיץ את ג׳יי ג׳יי רדיק שיושב עליהם כמו כפפה. עם עוד התקדמות של טרנר, שאיכזב בגדול מול הקאבס, אולי שנה הבאה הם יענו על נציפיות של השנה.

    1. מסכים עם דברייך.

      לגביי אטלנטה – אני מאמין שהם לא יעשו כלום עד שהם יבינו מה קורה עם מילסאפ. אם הוא יחזור, הם כנראה יחפשו להביא קלעים לקבוצה (יש להם את הסכומים להביא כמעט כל קלעי מהשוק. בין היתר רדיק וסי.ג'יי מיילס).
      במידה ומילסאפ לא יחזור, הם ינסו כנראה לבנות סביב טירואן פרינס ושרודר, כאשר האחרון מקושר ישירות למשימה מס' 1 שלהם הקיץ – לדאוג לשיפור כללי ביכולתו. התקפית, הגנתית, מנטאלית, מנהיגותית… הרכז בן ה-23 הוא, כרגע, הדבר הכי קרוב שיש לקבוצה לשחקן עם פוטנציאל להיות שחקן פרנצ'ייז. אין סיבה שבמידה והוא ימשיך לעבוד קשה, הוא לא יוכל לחוות שיפור ע"פ המודל של ג'ימי באטלר, בו הוא בעצם עושה קפיצת מדרגה בכל עונה, עד שהוא מבסס את עצמו במעמד של אול-סטאר ומנהיג הקבוצה. כמובן שלצידו ימצא הרוקי פרינס, שהרשים בעונה הזאת וחשוב לעזור לו למנף את ההצלחה הזאת, כי לא חסרים רוקיז שנתרעים בחומה סינית בשנתם השנייה בליגה, עקב קושי גדול לבצע עוד קפיצת מדרגה ביכולתם. סביבם כל השאר יבנה.

      בשורה התחתונה –
      מילסאפ נשאר? קבוצה נבנית סביב מילסאפ + שרודר. מטרות הקיץ: קלעים.
      מילסאפ עוזב? קבוצה נבנית סביב שרודר + פרינס. מטרות הקיץ: הפטרות מחוזים ושחקנים שמיותרים לבנייה מחדש.

      לגביי הפייסרס – אני חושב שעזיבת בירד היא סימן מובהק לכך ש-PG13 לא יישאר שם. ייתכן שדווקא הבעלים מאמין שפריצ'ארד בעל יכולת שכנוע לבנות פרוייקט מתקדם סביבו בתור הזדמנות אחרונה, אבל נצטרך להגיע לפחות לדראפט בשביל להבין לאן פנינו מועדות. או…עד תאריך הדד-ליין להארכת החוזה של ג'ורג'. במידה והוא לא יסכים להארכה, אולי נקבל באותו הרגע גם רמזים אם הוא בכלל עם ראש פתוח לעוד ריצה באינדיאנה, או שהוא רוצה להתחיל לרוץ בעונה הבאה כבר במקום אחר.

      1. לגבי אטלנטה – אם הם מחתימים את מילסאפ על מקסימום אני לא יודע אם יישאר להם כסף. האוורד מקבל 23 מיליון, שרודר 15, בייזמור 16 ועם עוד כמה רוקיז הם מגיעים ל-95 מיליון רק על 8 שחקנים (כולל מילסאפ). להשלים את הסגל יעלה עוד איזה 10-12 מיליון והם כבר בתקרה. מודה שאני לא מבין בזה מספיק ואולי אני טועה אבל נראה לי שהם די מוגבלים ביכולת להתחזק.

        1. לא הייתי ממהר להסיק שג'ורג' עוזב.
          אני מעריך שההנהלה תיפגש עמו ותתייעץ איתו לגבי תכניות עתידיות של הקבוצה, במטרה לרצות אותו ואת האגו שלו.

          העזיבה של בירד אכן פוגעת בסיכויים שימשיך (כנ"ל לגבי סטיבנסון, שחייב לדעתי להישאר כמו ג'ף טיג), אבל עוד יש סיכוי.

          בכל מקרה, עונה רעה של אינדיאנה. היו צריכים להגיע הרבה יותר גבוה.

          אליס מזוויע, ולא השתמשו בכלל בג'פרסון כמו שצריך העונה. טרנר נחמד מאוד, והיה צריך לנסות לתת לו לשחק ביחד עם ביג אל.

        2. להיפך, לפי התקשורת האמריקאית עזיבת בירד אמורה לאפשר לג'ורג' להמשיך (מסתבר שהשניים לא רואים עין בעין).

  3. נפלא רון .
    הנתונים שלי.
    ביתיות לא שיחקה כלל כש 11/22 המשחקים הלכו לקבוצות החוץ שזה כמובן בדיוק 50 אחוז.
    אך האיכות שיחקה כאן כאשר המדרגות גבוה יותר ניצחו בשורה התחתונה את כל הסדרות ( אגב אם קליפרס תנצח בבית את יוטה המדרגות גבוה יותר ישלימו 8/8 לא בדקתי מתי קרה לאחרונה אך זה הרבה שנים ).
    ולמרות קולות כאלו ואחרים המדורגות הבכירות ניצחה 6-16 בסך המשחקים (73 אחוז )….ואף אחת לא נזדקקה למשחק 7.
    הייתי מציין את וול ובכלל את הסדרה המעניין שהתפתחה בין וושינגטון לאו למטה בניגוד לציפיות אגב

  4. הסתקרני אז בדקתי.
    1. הפעם האחרונה שכל המדורגות עלו בשלב הראשון הוא פליאוף 08.
    2. מאז שיש 8 סדרות פליאוף בסיבוב הראשון המדורגות ניצחו בכל סדרות הסיבוב הראשון 5 פעמים
    1986,1997,2002,2004,2008.
    3. קליבלנד טורונטו נפגשו בכל ההיסטוריה לסדרת פליאוף אחת אשתקד בגמר המזרח וקליבלנד ניצחה.

    4. בוסטון ווושינגטון נפגשו 3 פעמים בפלייאוף.
    הראשונה בחצי גמר המזרח 1975 וושינגטון ניצחה 4-2.
    השנייה באותו שלב ב1982 הפעם בוסטון ניצחה 1-4.
    השלישית והאחרונה עד כה סיבוב 1 1984 בוסטון מנצחת 1-3 בטוב מחמש.

  5. פוסט מצויין
    באופן כללי ולכל הפלייאוף יש פחות בלואו אאוטס מהשנה שעברה
    ביינתים הרמה די בינונית
    והבולס נכנסו להיסטוריה עם ה 2-0 כנראה שהרגע של הסדרה זו הפציעה של רונדו

  6. יופי של סיכום רון!
    מה שאני למדתי זה שווייד גמר את הסוס, רונדו הוא שחקן שחקן וליחו לא נס עדיין. ממש לא!
    אוסטין ריברס הוא אחלה שחקן שמשמיצים אותו על לא עוול בכפו. מה הוא אשם שאבא שלו מאמן?
    צריך להיפטר מהווארד איכשהוא ולשחק עם מוסקלה.

    1. אוסטין היה פח בזכות עצמו עם 20 אחוז מהשלוש ו55 אחוז מהעונשין אבל בשנה האחרונה הוא מצא את הקליעה שלו ומאז אין תלונות

  7. תודה רבה. לדעתי היה דווקא סיבוב מעניין במזרח.
    הווארד באמת מאכזב הסדרה ואפילו הפלייאוף. ציפיתי שיתן פקטור משמעותי בהרבה לאטלנטה כמו שהיה אצל יוסטון בפלייאוף והוא היה בלתי מורגש.
    גם בייזמור אכזב מאוד אבל זה לא הפתיע אותי כל כך.
    בסדרה של טורונטו המעבר לשחק עם פאוול כרכז שלישי ואיבאקה כסנטר לא רק ניצח לקייסי את הסדרה אלא פתח לו סיכוי בסדרה מול קליבלנד.

    1. תשמח שהוא לא אצלכם יותר
      הווארד הפך מתפוח אדמה לוהט לחתיכת צ'יפס קפוא שאתה מוצא רק כשאתה מנקה באופן יסודי את המקפיא

      1. לדעתי היה יכול להיות משמעותי דווקא אצלנו. אני קצת מצטער שאין לנו שחקן כמוהו לפלייאוף. ראינו כמה ננה נראה נהדר כשכל ההגנה מתרכזת בהארדן והקלעים, אז הווארד היה יכול להיראות אולסטאר.
        הבעיה העיקרית אצלו זה הסירוב הלא מובן לשחק פיקנרול. כאן הוא גם נופל עם שרודר שהוא שחקן פיקנרול טוב מאוד ולא מעט מהבלאגנים באטלנטה סובבים סביב הקטע הזה. באטלנטה אבל יש את מילסאפ שתוקע את הצבע קצת ואין להם סוללת קלעים מרווחים כמו ביוסטון.

        1. הווארד נטומטם הסירוב שלו פעם אחר פעם להיות גלגל בהתקפה ולא להיות בורג משמעותי שבפירוש יש שחקניים כישרוניים ממנו (גם בלייקרס וגם ביוסטון) , הוא יכל להיות שחקן רוטציה מצויין וחבל. רק לראות איך ננה וקפלה פורחים ביוסטון ואין ספק בכלל שהווארד כישרוני מהם, נוסיף על כך שהוא רעל בחדר ההלבשה+השכר דלו ונקבל שחקן שבעוד שנה שנתיים ינופה מהליגה.

  8. מה היה קורה אם מיילס היה קולע את הזריקה במשחק הראשון? שום דבר, היה נגמר בניצחון של קליבלנד בסדרה בכל מקרה. אם אתם מאמינים בניסים, למה לא קרה נס בכל משחק אחר?
    אחת התגליות שראוי לציין הוא תון מייקר, שחקן שהפתיע ועלה עד לחמישייה, שמר מעולה קבוצתית כשהיה על המגרש, פוטנציאל אמיתי, עם נתונים פיסיים מאד מיוחדים.

      1. סליחה על ההתייחסות הרצינית, אבל כששחקן במעמדו של וויד פצוע אגו, הוא לוקח המון זריקות עד שמשהו נכנס ותוך כך מחרב את המשחק. כשלא הלך לוויד הוא לא זרק הרבה.
        לא כל כך נעים השיפוט המהיר הזה שלך, במיוחד על וויד שהיה שחקן למופת לאורך כל הקריירה, והסתדר עם אגואים ענקיים בהצלחה.

  9. תודה רבה למשגיח
    מקיים ולא רק מבטיח
    הוא משגיח כשרות?
    הוא משגיח איכות!
    מסכם עבורינו את השטיח

  10. דיווח שלא יפרסמו בשום אתר , דיבור חזק שהולך במסדרונות הnba כריס פול, דווין וויד וכרמלו חולמים לאחד כוחות בניקס, הדבר יתאפשר אך ורק אם הם יסכימו לקיצוץ שכר משמעותי והדבר בהחלט אפשרי מבחינתם. בנוסף הם רוצים להביא את פול מילסאפ .
    אל תגידו אחר כך לא ידענו

    1. אין דבר כזה "קיצוץ שכר" ב-NBA.
      קבוצה לא יכולה לקצץ את הסכום עליו היא מחויבת לשלם לפי חוזה של שחקן, גם בהסכמתו של אותו שחקן!

      הדבר היחיד שאפשרי שקרוב ל-"קיצוץ בשכר" זה ביי אאוט.
      אז הקבוצה קונה את שארית חוזהו של השחקן, והוא הופך לשחקן חופשי.
      שחקן יכול להסכים לקבל פחות כסף מהחוזה המקורי, ובתמורה להפוך לשחקן חופשי. אבל אז הוא לא יכול להמשיך בקוצה ממנה שוחרר (נגיד והניקס וכרמלו מסכימים על ביי אאוט, אז כרמלו לא יכול לסכם על חוזה חדש עם הניקס – הוא יכול להצטרף על אותה קבוצה רק אחרי שנה, או רק אחרי עוד ביי אאוט).

      כך שאיחוד כוחות הוא אולי אפשרי, אבל כרמלו לא יכול לוותר על שכר בשביל לשחק עם פול בניקס.

        1. לא הבנתי. למה שפול יוותר על שכר בשביל לשחק עם כרמלה הפרימדונה המקשישה ועם הגופה המרקיבה של ווייד, ועוד בביב השופכין של הניקס? עדיף לשתות את הים של עזה

    2. שמחה, אני חושש שנפלת קורבן להמצאת סרק של אדם לא חריף במיוחד, שהחליט לטעון שהפנטזיה שלו לקיץ היא דיווח מהימן מגורם פנימי בליגה.

      וויד, פול ואנתוני לא ישחקו יחד בניקס ויש כל כך הרבה סיבות לכך, אבל אתן את ה-2 הקריטיות מבחינתי:

      1 – סיבה מקצועית: JAX מכוון לשחק בשיטת המשולש שלו בעונה הקרובה ומלבד פול, וויד ואנתוני לא מתאימים לשיטה הזאת. יתרה מכך, הוא גם מאוד מוכוון להעיף את כרמלו מהקבוצה, אז לקבוע פתאום שלא רק שהוא לא מעיף אותו, הוא אף מאחד גרעין חדש ומבוגר סביבו נשמע לי כמו פנטזיה.

      2 – סיבה כלכלית: לניקס יש בקיץ תקרה בגובה של 77 מיליון דולר, תחת מגבלה של 100 מיליון דולר של הליגה. הם בעלי 2 חוזים בעלי 8 ספרות, מלבד החוזה העצום של כרמלו בשווי 24 מיליון דולר לעונה. אחד הוא 11 מיליון של קורטני לי והשני הוא 17 מיליון של נואה. אין בעייה להביא את וויד אולי ב-10 מיליון, אבל אני לא רואה אותם מצליחים לקווץ לתוך החלל הזה גם חוזה של CP3 (שהגיוני שיהיה גם גבוה יותר) ועדיין גם להתיימר שהם יאבקו על שירותיו של מילסאפ.

      לסיכומו של עניין, הרעיון הזה נשמע לי לא אמין, אבל אולי אתה צודק. כרגע אין גם הוכחה שטוענת שאני צודק, אז נחייה ונראה מה יהיה.

  11. תודה רון.
    מחכים לסיכום סיבוב 1 במערב.
    חבל לי על ווייד ואני גם לא ממש מבין מה קרה איתו. הוא היה חלש בסדרה עם זאת היה משחק אחד בו כמעט היה לו טריפל דאבל.
    לברון עם ממוצע סדרה שמדגדג טריפל דאבל, אבל מה כבר התרגלנו.
    לאנס סטיבנסון חזר מהמתים. ישנם שחקנים שצריכים להישאר באותה הקבוצה כל הקריירה

  12. לא ראיתי הרבה משיקגו ובוסטון, אבל באופן כללי אפשר לעשות הפרדה בין כל קבוצות הפלייאוף, לסאן אנטוניו וגולדן סטייטס. לרוב הקבוצות אין ממש משחק קבוצתי מסודר, הרבה איסוליישן והרבה התקפות שנתקעות. מילווקי היא דוגמה קיצונית. ס.א. קיצונית לצד השני, ונראה שהם יודעים תמיד מה לעשות עם הכדור. קליבלנד קצת שונים, כי לברון מנהל משחק מעולה, אבל גם להם יש מה ללמוד מס.א.

  13. אולי הגיע הזמן להפסיק להתאכזב מדווייט הווארד, ולהכיר בו רשמית כתשוש נפש. כבר אין לו כוח אפילו להרוס את חדר ההלבשה…

    נראה לי גם ש-2 המשחקים נגד בוסטון והפציעה שבאה אחריהם זה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לקריירה הגוססת של רונדו. הבן-אדם נזרק מדאלאס, שנוא נפשם של שופטי הליגה, בשיקגו היה גורם הרסני 90% מהזמן, ואז נתן כולה 2 משחקים, וכל חובבי הסטטיסטיקות פשוט מכפילים אותם באקסל ומגיעים למסקנה שזה היה ההבדל בין סוויפ של בוסטון להפסד שקרה.
    ראיתי את רוב המשחקים של הבולס העונה (לצערי), הם קבוצה די נוראית. עדיין, מעניין איזה GM יתן לו חוזה ויאכל את השטויות שלו בעונה הבאה.

    1. מה אפשר לבקש משחקן שהיה מכור לחטיפי סניקרס ואכל מהם 24 יחידות ליום. הוא אמנם, לפי התזונאי, מתחיל להיגמל מזה אבל בכל זאת..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט