תחילתה של יריבות מופלאה? \ רון טחן

בשנת 2013 נולדה בנ.ב.א יריבות חדשה בין שני שחקנים. אחד כבר כוכב גדול, ראסל ווסטברוק, והשני שחקן אנונימי יחסית, פטריק בברלי.

הכל החל במשחק מס' 2 של סדרת הפלייאוף בין אוקלהומה, אז המדורגת מס' 1 במערב, לבין יוסטון השמינית והאקס הטרי ג'יימס הארדן.

כשהיא בפיגור נקודה ברבע השני, אוקלהומה ביקשה לצאת לפסק זמן, ושלחה את ווסטברוק לעבור את החצי כדי לקבל אותו.
בדרכו לשם, ווסטברוק נתקל בפטריק בברלי, שבניסיון לחטוף את הכדור גרם לפציעתו של הכוכב הגדול.


ווסטברוק זעם על המהלך של בברלי וחבט בלוח המזכירות מיד לאחר שקם על רגליו. בדיקות שנערכו בסוף המשחק גילו שזעמו היה מוצדק – ההיתקלות גרמה לו לקרע במניסקוס ולפציעה הראשונה בקריירה המקצוענית שלו (עד לאותה נקודה, ווסטברוק לא החמיץ ולו משחק אחד במשך 5 עונות שלמות).

אוקלהומה הכועסת אמנם הצליחה לגבור על הרוקטס, אבל ללא אחד מכוכביה איבדה בדיעבד את הסיכוי לחזור לגמר שני ברציפות, והודחה כבר בסיבוב הבא.

ווסטברוק מעולם לא שכח זאת לבברלי, שבינתיים הפך לשחקן רוטציה חשוב ברוקטס.

בשלב זה חשוב לציין שאת הצלחתו של בברלי אי אפשר לקחת כמובן מאליו.
מדובר בשחקן שנאלץ לסיים את קריירת המכללות שלו לאחר שנתיים מכיוון שנתפס מרמה בלימודיו, ובמקום להירשם לדראפט חתם בליגה השנייה באוקראינה.

לאחר עונת בכורה מעולה במדי דניפרו דניפרופטרובסקי, בברלי נרשם לדראפט ונבחר בסיבוב השני על ידי הלייקרס, שהעבירה את הזכויות עליו למיאמי (שלא החתימה אותו).

כתוצאה בברלי חזר לאירופה וחתם בקבוצת הפאר אולימפיאקוס, אך היה שחקן רוטציה שולי למדי, ובקיץ נכשל להיכנס לליגה הטובה בעולם לאחר שמיאמי החתימה אותו על חוזה, אך ניפתה אותו מהסגל בסוף מחנה האימונים.

גם הפעם חזר בברלי המאוכזב לאירופה, לספרטק סנט פטרסבורג של צביקה
שרף (שהוחלף בהמשך), וזכה במדיה בתואר השחקן המצטיין של מפעל היורוקאפ.

אלא שלמרות ההצלחה ברוסיה, בברלי לא הסכים לוותר על החלום לשחק בנ.ב.א, ובשנת 2013 הצליח להשיג חוזה ביוסטון רוקטס, שלאחר מספר חודשים בהם שיחק בקבוצת הדי-ליג שלה, החליטה לתת לו הזדמנות בקבוצה הבכירה.

בברלי הנחוש לקח את ההזדמנות בשתי ידיים, והתגלה כגארד שמשלים נהדר את ג'יימס הארדן. השילוב המוצלח בין השניים סידר לבברלי מקום בחמישייה בפלייאוף, ומאז הוא שחקן חמישייה די קבוע בקבוצה.

מחוץ ליוסטון, לבברלי כנראה אין יותר מדי מעריצים בליגה, בטח בגזרת שחקנים יריבים, שחלקם רואים בו כשחקן "מלוכלך".
אלא שאת בברלי זה לא מעניין, והוא לא ממש עושה חשבון ליריביו, בטח לא לווסטברוק, שהיה קרוב לריב איתו לפני שנתיים לאחר עוד מהלך מפוקפק של הגארד מיוסטון

במשחק מס' 1 נפגשו השניים בפעם השלישית אחד מול השני במסגרת הפלייאוף, ובפעם ה-13 סה"כ.

בעשרה מפגשים ביניהם בעונה הרגילה ווסטברוק משאיר לבברלי אבק בכל קטגוריה אפשרית מלבד אחת, עמודת הניצחונות. שם יש יתרון מובהק לבברלי, שיצא מנצח בשבעה מפגשים מתוך עשרה.

בפלייאוף התמונה שונה לבינתיים, כאשר בשלושה מפגשים ביניהם ווסטברוק ירד מנצח פעמיים, והפסיד לבברלי לראשונה רק לפנות בוקר.

ומה היה לפנות בוקר אתם שואלים? ובכן, יוסטון הביסה את אוקלהומה, כאשר בברלי וחבריו עוצרים את ווסטברוק על 22 נק' ב-26% משדה (בתוספת 11 ריב' ו-7 אס').
ומה עשה בברלי בהתקפה אתם שואלים? שיא קריירה בפלייאוף של 21 נק' עם 10 ריב' ב-61.5% מהשדה.

הוא גם הספיק לחטוף את המכה ה"ידידותית" הזו מסטיבן אדאמס…

https://www.youtube.com/watch?v=KCeYb-5DHgc


בכלל, בשלושה מפגשים ראש בראש בפלייאוף, ווסטברוק מוגבל ל-23.3 נק' סה"כ עם 35% הצלחה מהשדה בתוספת 8 ריב' ו-7 אס', בזמן שבברלי מתעלה על עצמו עם 16 נק' (52% מהשדה), 8.7 ריב' ו-4.3 אס'.

ולכן, בזמן שכולם מדברים באופן מובן על המפגש ראש בראש בין ווסטברוק ל-הארדן, אולי כדאי שנשים לב גם ליריבות בין ווסטברוק לבברלי…

 

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  1. מצוין רון.

    אפשר לא להתחבר לסגנון של בברלי שנצמא על הגבול הדק בין קשוח למלוכלך אבל חייבים לפרגן לו בענק על התפתחות הקריירה. הוא יכול לשמש דוגמא והשראה להמון שחקנים שעם קשיחות ואופי אפשר להגיע רחוק בליגה הזאת. בנוסף, הוא שיפר המון אלמנטים במשחק, בעיקר את הקליעה מבחוץ שהיתה עקב אכילס שלו אבל הוא גם חודר לא רע וריבאונדר נהדר לעמדה שלו.

  2. בברלי השחקן הכי מגעיל שראיתי בהגנה
    פשוט הוא מבין שאין לו סיכוי לעצור את ווסטברוק אז הוא מנסה לפגוע בו פסיכולוגית פשוט גועל נפש
    אם הוא מתחיל כמו שהוא שיחק במשחק הקודם צריך פשוט מאוד שמישהו משולי הספסל של אוקלאומה יילך איתו מכות אפי' פעמיים עד ששניהם יורחקו

    מה טוב יהיה היום הההוא

  3. אצל בברלי זו יריבות נגד כל העולם והאמת שגם אצל ווסטברוק זה לא כל כך רחוק. כך שהחיתוך בין שתי הקבוצות מתבקש.

  4. המפגשים ביניהם ב-2014 כלומר בעונה שאחרי הפציעה של ווסטברוק בהחלט היו טעונים, אין ספק שווסטברוק היה עצבני עליו.
    מצד שני, בשנה-שנתיים האחרונות, כולל גם במפגש הראשון מהפלייאוף, ניכר כי המשחק ביניהם נשאר אינטנסיבי רק ברמה המקצועית. ברמה האישית הם בטח לא ״אחוקים״, ויש לכל אחד מהם טינה בסיסית כלפי האחר, אבל לא הרבה מעבר.

    בכלל, נראה לי שאותה תקרית מפלייאוף 2013 קצת ניפחה את רמת הלכלוך שמייחסים לבברלי.
    אשברי טוען שהוא פצע עוד הרבה שחקנים, לי לא ממש זכורה דוגמא מעבר למקרה עם ווסטברוק.
    וגם במקרה של ווסטברוק, זה לא נראה שבברלי פצע אותו בכוונה. הוא בהחלט שיחק אגרסיבי ונכנס בווסטברוק בפזיזות, כך שהפציעה בהחלט באשמתו של בברלי. אבל יש הבדל בין ״אשמה״ לבין ״זדון״. זה עדיין לא מהלך פציעה מכוון ומסוכן סטייל ראיוס או משהו..

    מה שבטוח, זה שבצ׳ספיק ארינה בברלי הוא פרסונה נון גראטה.
    אם מישהו מפנטז על קטטה של שחקן מול אוהדי יריבה סטייל הפאלאס 2004, אז התנאים בהם בברלי משחק בצ׳ספיקהארינה הם הכי קרובים לכך –
    הקהל שם ביתי מאוד, בברלי יכול להסתבך בריב עם ווסטברוק שישלהב את הקהל כפי שהיה עם ביג בן וארטסט, ובדומה לארטסט הוא מספיק דפוק בשביל ללכת מכות עם אוהדים שיבואו לא ברע.
    אני יודע באיזה משחק סומסום יצפה בשישי בלילה 🙂

  5. כתיבה מצוינת על נושא באמת מרתק שקצת חמק תחת הרדאר.
    בנוסף לזה בברלי באמת בשנה מצוינת והוא ללא ספק הלב והנשמה של הרוקטס.

  6. יופי של פוסט
    מגיע לבברלי שאפו גדול על ההתמדה והמאמץ שהוא נותן בכל משחק, למרות שהוא אכן שחקן מלוכלך ומעצבן.
    לפחות הוא משחק כדורסל ולא אחד על חמש כמו מר איטונג.

  7. בברלי משחק כדורסל פיזי וקשוח,
    הוא גם לא נרתע כשמשחקים מולו את אותו סוג כדורסל (ע"ע התגובה לפאול של אדאמס).
    אבל אני לא זוכר מתי הוא ניסה לפצוע שחקן אחר (ע"ע בואן).
    כך שהביקורת כלפיו על "לכלוך", לדעתי, כצת מוגזמת.

    תודה, רון. אחלה פוסט.

    1. הפרט החשוב והקריטי שעידו ציין היא את התזמון של הכניסה של פטריק בברלי, נשרק טימאוט ובכל זאת הוא נכנס כדי לפצוע את ראסל ווסטברוק, לא היה שום מטרה מלבד לנסות להוריד את ווסטברוק ולפצוע אותו בניסיון חטיפה, ווסטברוק כועס עליו ובצדק (אני לא רואה הבדל בינו לבין ברוס בואן במקרה הזה). לכן אדמס ניסה להוריד אותו במשחק הקודם.

  8. בברלי הילס
    שחקן שעשה כברת דרך עצומה לפעמים הוא מעצבן
    הוא מצליח להכנס לראש של ווסטברוק
    בכל מקרה שחקן שלא בקנה מידה של ראסל

  9. תודה רבה על הפוסט המעולה.
    בברלי שחקן שכל קבוצה שמכוונת גבוה חייבת שיהיה לה.
    האנרגיות שהוא מביא מתדלקות את הקבוצה, בדיוק כמו גרין בגולדן סטייט ודלבדובה שהיה בקאבס. זה סוג השחקן שהכי חסר עכשיו לקליבלנד. זה מי שתמיד היה חסר בקליפרס (בארנס היה קצת כזה).
    לא חושב שיש שם יריבות מיוחדת עם ווסטברוק, הוא ככה עם כל שחקן, אבל הוא בטוח נכנס לראש של ווסטברוק.
    הנה סרטון עם הקדשה למערכת היחסים המתפתחת:
    https://youtu.be/YtvCUx5prhQ

    1. פשוט מגוחך, אין לי מה להגיד. אתה רואה כאן כוונה לפציעה? אמרת שבברלי פצע עוד שחקנים. אתה יכול בבקשה לספק מידע לגבי איזה שחקן הוא פצע? בתור מי שהשחקן הכי חשוב בקבוצה שלו משחק פי אלף יותר מלוכלך אני בכלל לא מבין מה אתה מנסה לעשות כאן.

      1. הפרט החשוב והקריטי שעידו ציין היא את התזמון של הכניסה של פטריק בברלי, נשרק טימאוט ובכל זאת הוא נכנס כדי לפצוע את ראסל ווסטברוק, לא היה שום מטרה מלבד לנסות להוריד את ווסטברוק ולפצוע אותו בניסיון חטיפה, ווסטברוק כועס עליו ובצדק (אני לא רואה הבדל בינו לבין ברוס בואן במקרה הזה). לכן אדמס ניסה להוריד אותו במשחק הקודם.

    2. ציטוט: בברלי כבר פצע עוד שחקנים ב"קריירה" שלו .

      ו…?
      היוטיובים מתאימים להדגמת הביטוי "הוצא מהקשרו".

      אני בטוח שאפשר למצוא כאלה יותר מוצלחים של השולק המוזהב דריימונד במשימתו לסייע לערבוב החומר הגנטי של שחקני אוקלהומה.

  10. לא יודע אם אפשר לקרוא לזה יריבות, אבל זה כן מכניס קצת פלפל לסדרה.
    יריבות לטעמי דורשת ששני הצדדים יהיו באותו קליבר (מג'יק-לארי, לברון-קובי, דאנקן-גארנט), או לפחות קרוב (קובי-פירס, מלון-ג'ורדן, לברון-וויד).

    כאן זה יותר כמו היחסים בין לברון ללאנס סטיבנסון, יחסי "מציק-מוצק" (במקרה של לברון מוצק תרתי משמע…).

  11. שיאת שיפוט שעלתה ל-OKC 5 נק' (השריקה לפאול על השלשה של ווסטברוק לא נישרקה כשכולם נעמדו כי היה פאול ברור, ואז מסירה ארוכה לפאסט ברייק ללא התנגדות לצד השני. מכטוער

להגיב על מנחם לס לבטל

סגירת תפריט